אתולוגיקה

הרב אורי שרקי נתפס בעבר על ידי כמישהו שאת הדוקטרינות שלו אני יכול לסבול. למעשה, אני עדיין מעדיף אותן על פני טענות הרב זמיר כהן וחבר מרעיו לארגון הידברות. אבל, כמובן, דבריו נראים עמוקים רק בהסתכלות שטחית, ומראה התעתועים הזה קורס תחת המשקל של תהליך חשיבה ביקורתית נאות. הפעם אעסוק בטעות מאד ספציפית שהוא עשה במספר מקומות שונים.

בעבר הגבתי לשני מאמרים של הרב שרקי (1, 2) שנכתבו בתוך חוברת בשם "שורשי החיים". הרי הפתיחה לפרק בחוברת הזאת שעוסק בביקורת המקרא:

ביקורת המקרא היא שיטה כביכול-מדעית ללימוד כתבי הקודש. מדוע כביכול-מדעית?משום שהיא בנויה על הנחת יסוד שלא הוכחה לעולם – שלא תיתכן אפשרות של נבואה. מהנחה זו הגיעו מבקרי המקרא למסקנה ההכרחית שהתורה אינה מן השמים, ולכן צריך לבדוק מתי הוא (טעות במקור – עידו) חוברה, על ידי מי, לצורך מה וכדומה. שיטה זאת נלמדת במקומות רבים בעולם ובפרט בישראל, ולכן יש לתת עליה את הדעת.

בצורה אירונית, הכותרת שמעל הטקסט שציטטתי היא "פסבדו-מדע". הרב שרקי לגמרי לא מבין איך מדע עובד מבחינה פילוסופית ומה ההבדל בין מדע לפסוודו-מדע. במילים אחרות, הוא מאשים את תומכי ביקורת המקרא בכשל שהוא עושה.

בקטע הזה הרב שרקי טוען שביקורת המקרא מניחה שלא תיתכן נבואה. מכאן לדבריו היא מסיקה מסקנה "הכרחית" שהתורה אינה מן השמים ושאין אלוהים. זאת לא הדרך שבה הם הסיקו זאת. בתחילת מחקרם המדעי תומכי ביקורת המקרא לא מניחים שלא תיתכן נבואה, וגם לא מניחים שהתורה אינה מן השמים. הם לא מניחים שום דבר על קיומו של אלוהים. בניגוד לרב שרקי, הם מודעים לדרישה בסיסית מכל טענה מדעית.

הפילוסופיה של המדע מחייבת כל טענה מדעית להיות ברת הפרכה. הסיבה לכך קשורה לבעיה שנובעת מדרך הסקת המסקנות שלנו. מדענים, ולמעשה כל בני האדם, מסיקים מסקנות על סמך הניסיון שלהם עם הטבע (אם כי מדענים מבצעים ניסויים ותצפיות מבוקרים הרבה יותר מאדם רגיל). כל אחד מאיתנו יודע שאפשר לקבל כוויה אם נוגעים בתנור חם, אבל אם לא היינו לומדים זאת מהניסיון לא היינו יודעים זאת בכלל. עד שלא הודגם לנו האפקט המכאיב של חום רב על הגוף האנושי בשלב כלשהו בחיינו אין באפשרותנו להשתמש בחשיבה בלבד, ללא ניסוי או ניסיון, כדי להסיק שהוא יגרום לכאב.

אך כאן טמונה בעיה קשה. אין שום דבר שמבטיח לנו שהאפקט של חום הוא אותו דבר בכל פעם. כלומר, כל מה שאנחנו יכולים לומר בוודאות מוחלטת היא שבכל מקרה בעבר שבו נגענו באש, לדוגמא, הרגשנו כאב. אבל אין שום דרך רציונאלית להצדיק את המסקנה שנרגיש בוודאות מוחלטת כאב בפעמים הבאות בהן ניגע באש. המסקנה היחידה שאנחנו יכולים להסיק היא שבהתחשב בכל המקרים בהם הניסיון לימד אותנו שקיבלנו כוויה, יש סיכוי גבוה מאד שאותו דבר יקרה שוב, אך תמיד קיים סיכוי, קטן ככל שיהיה, שזה לא יקרה. הדרך הזאת להסקת מסקנות נקראת אינדוקציה – הסקת מסקנות מדברים בודדים לכל הדברים שנראים זהים להם, מהפרט אל הכלל. למסקנות שלה צריכים תמיד להתייחס כבעלות הסתברות. בעייתה האינדוקציה מכריחה תיאוריית ועובדות מדעיות להיות ברות הפרכה.

אך ראו מה יצטרכו חוקרי ביקורת המקרא להניח כשהם חוקרים את התנ"ך כדי לרצות את הרב שרקי: התורה ניתנה משמים, או במילים אחרות, מאלוהים. נניח שלרב שרקי יש דרך תקפה לוגית ומחוזקת על ידי עובדות נכונות להגיע למסקנה הזאת (דבר שעוד לא ראיתי ממנו). המסקנה הזאת בהכרח דורשת את קיומה של ישות אלוהית שתיתן את התורה. קיומו של אל כלשהו לא יכול להיות עובדה מדעית, משום שאין שום צורה שבה קיומו יכול להיות מופרך. אפשר לנסות להוכיח שאלוהים קיים, אבל מה יהווה ראיה שהוא לא? בכלליות, שום דבר לא יכול להוות ראיה שאלים לא קיימים בכלל. גם אם טענה לגבי אל בעל תכונות ספציפיות כלשהן יכולה להיות מופרכת, המאמין תמיד יכול לשנות את התכונות ולהפוך את האל שלו לכזה שלא ניתן להפריך. אם כך, ההנחה הפסוודו-מדעית האמיתית היא שאלוהים קיים. לכן למדען אסור לעשות את ההנחה הזאת במהלך המחקר שלו.

הרב שרקי לא עצר כאן. מהניסוח של דבריו עולה שביקורת המקרא מניחה שאלוהים לא קיים, ושהתורה אינה מן השמיים. יש אנלוגיה פשוטה שתעזור לכם להבין מדוע הניסוח הזה מטעה. דמיינו שאתם בחדר בו נמצאת קופסה גדולה, שתוכנה לא ידוע לכם. אני בא וטוען שבקופסה נמצא הרבה כסף מזומן. אפשרי מאד שבקופסה יש משהו אחר לגמרי. הטענה שלי מאד לא סבירה, עד שאספק ראיות לטובתה. אתם לא תשגו אם לא תניחו שאני צודק ותבקשו ממני להוכיח את דבריי. אך מה יקרה אם במהלך ויכוח איתכם אני אטען שאתם מניחים שאני טועה, ולכן השאלות שלכם לא לגיטימיות? זה ברור שאתם רק רוצים את הראיות. אני בא וטוען שאני יודע משהו על מה שבקופסה. אני זה שמניח את ההנחה ואני זה שעליו לבסס אותה. אתם פשוט חושבים בצורה ביקורתית ללא הנחות.

האנלוגיה ברורה. הרב שרקי מנסה לבסס את טענתו באותה חוברת ממנה הבאתי את הציטוט שלמעלה. כבר מתחתי ביקורת על הטיעון שלו לטובת קיומו של אלוהים. הטיעון שלו לא תקף בכלל. הוא לא מחשיב דרכים אחרות שמציגים חוקרי תנ"ך, ואף לא דרכים שיכולות לעלות בדמיון של כל אדם, שמסבירות איך הטקסט יכול היה להיכתב ללא התערבות של אלים. כעת, הוא מנסח את דבריו כאילו הם מניחים בכוונה תחילה שאלוהים לא קיים, כשבפועל הם לא מניחים שום דבר. הם מנסים לחקור את הטקסט בצורה אובייקטיבית חסרת הנחות דתיות ולראות לאן המחקר יוביל אותם. אם הם לא היו מוצאים דרכים להסביר כיצד נוצר התנ"ך ללא אלוהים, הרב שרקי היה שר מזמורים אחרים. בינתיים, הוא טוען טענות אבסורדיות נגד ביקורת המקרא עם ניסוחים שלא גורמים לו להיראות טוב בעיניי.

בניסיון להגן על הרב שרקי יהיו אלו שעלולים לומר שההנחה שאלוהים קיים לא סובלת מבעיית האינדוקציה שהצגתי. הבעיה היא שכל דבר שהוסק באמצעות למידה מהפרט אל הכלל חייב להיות בר הפרכה על מנת להיחשב למדעי. במילים אחרות, צריך שאופן הסקת המסקנות של הרב שרקי לא יערב אינדוקציה. אך החשיבו את הדוגמא הבאה מתוך החוברת של הרב שרקי (הציטוט לקוח מהמאמר שלי על הטיעון הזה):

"סיפור [כמו מעמד הר סיני] לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון ההתגלות של הבורא הוא זר לנפש. המחשבה שבורא הכל יצא מעליונותו ויחדור לתוך המציאות כדי לצוות על האדם כיצד להכין את תבשילי השבת היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה"

ובכן, האמונה הזאת בהחלט לא נורמטיבית היום, בהחלט לא בשבילי, וגם לא בשביל הרב שרקי. אבל איך יודע הרב שרקי שכך היו הדברים מוקדם יותר בהיסטוריה האנושית, בתקופות שבהם התורה נוצרה? זה אפשרי לגמרי שבחברות הלא מודרניות של אותה תקופה שהיו רוויות באמונות תפלות, אמונה שכזאת תהיה נורמאלית לחלוטין. אנחנו רואים שהרב שרקי מפעיל בטיעון שלו אינדוקציה, למידה מהפרט אל הכלל. בגלל זה, המסקנה שלו חייבת להיות ברת הפרכה על מנת להיות מדעית. הבעיה היא, כפי שהסברתי, היא לא, ולכן חוקרי ביקורת המקרא לא עושים אותה.

מכל מה שכתבתי עד עכשיו נובע שלהניח שאלוהים קיים כשחוקרים את התנ"ך בצורה מדעית יהיה לא מדעי. אבל זה כמובן לא אומר שאנחנו לא יכולים לחשוב על שאלת קיומו של אלוהים מחוץ למסגרת של מחקר מדעי. בהחלט ניתן לתת משקל לטענותיו של הרב שרקי לטובת קיומו של אלוהים במסגרת דיון שבו מופעלים עקרונות החשיבה הביקורתית, תוך כדי כשאנחנו מכירים שנושא השאלה אינו מדעי. את המאמר על הטיעון לקיומו של אלוהים של הרב שרקי כתבתי מנקודת המבט הזאת.

מה שהעלו בחכתם חוקרי המקרא במהלך מחקרם משמש אותי כשאני תוקף את העמדות הדתית. ניכר מדבריהם שברגע שמשליכים הצידה את ההנחות הדתיות הדוגמטיות והפרשנויות שנלוות להן ומסתכלים על הטקסט כפי שהוא, מגלים בו אינספור סתירות פנימיות שבהחלט לא עוזרות לו להיראות כבעל השראה אלוהית. הרב שרקי מתעלם מכך שהמחקר מנסה להיות כמה שיותר אובייקטיבי. ניכר שהוא רוצה שהמחקר יהיה מוטה לכיוון הדת כמובן.

לאור המאמר הזה, אני חושב שאני יכול לומר בבטחה שהשלמתי מהפך בדעתי על הרב שרקי. הוא לא שונה מרבנים כמו הרב זמיר כהן ואחרים. גם הוא מציג טיעונים פסוודו-מדעיים, שטועים ומטעים את הרבים לגבי קונספטים בסיסיים בחשיבה ביקורתית. למרות שבגישתו יש כמה דברים טובים, העמדת הפנים שלו שהוא תומך במדע מסתירה את הועבדה שבסתר הוא חותר לערער את היסודות של הענפים במדע שאת מסקנותיהם הוא לא אוהב. כתיבת המאמר הזה, חוששני, הדגימה לי את זה.

המאמר הוא החלק הרביעי בסדרת מאמרים על הסרטון הזה

אנחנו ממשיכים היום במסענו לאורך הסרטון, כשהפעם נעסוק בטענות שהוא מעלה לגבי מוטציות. כרגיל, נדרשת הקדמה. יש מספר סוגים של מוטציות. מוטציות נקודתיות הן מוטציות בהן רק "אות" אחת משתנה בגנום. יש מוטציות בעלות השפעות מרחיקות לכת יותר מזאת. לדוגמא, חלקים בני מספר אותיות בגנום יכולים להחליף מקום.

בנוסף לכך, אותיות ולפעמים גם גנים יכולים להשתכפל בתוך הגנום עצמו או להיכנס אליו ממקורות חיצוניים כמו וירוסים. התהליך הזה מגדיל את מספר האותיות שבגנים, ועל ידי כך מספק חומר גנטי חדש איתו אבולוציה יכולה לעבוד. מוטציות לא רק יכולות להוסיף גנים. הן יכולות גם למחוק חומר גנטי. (מקור)

בראי מה שנכתב למעלה, שהוא עובדה ביולוגית שנמצאת בכל ספר לימוד, נעבור למה שהסרטון טוען:

"There has never been a documented case of a beneficial mutation that hasn't involved loss of genetic materials"

בעברית:

"מעולם לא היה מקרה מתועד של מוטציה מועילה שלא עירבה איבוד של חומר גנטי"

באמת? מחקרים בנושא התפתחות ההתנגדות לאנטיביוטיקה בקרב מיקרובים הניבו בדיוק מקרים מתועדים שכאלו. כך לדוגמא נמצא ש-Staphylococcus aureus (סטפילוקוקוס זהוב), בקטריה שגורמת לזיהומים, החליפה גנים עם בקטריה אחרת במשפחה שלה בשם Staphylococcus sciuri. הגנים שקיבל ה-S. aureus גורמים ל-S. sciuri להיות רגיש לאנטיביוטיקה מטיסילין (Meticillin). עם זאת, הם עברו מוטציה בתוך S. aureus וכעת משמשים למטרה אחרת לגמרי: התנגדות לאנטיביוטיקה הזאת. (מקור)

על כך נוסיף נקודה חשובה. נגיף ה-HIV הגורם לאיידס ידוע בכך שהרבה מוטציות קורות בתהליך השכפול שלו. משום שיש כל כך הרבה גרסאות שלו, גם בגוף של חולה אחד, הדבר מקשה מאד על פיתוח תרופה או חיסון בשבילו. אך אם כל פעם שהנגיף היה עובר מוטציה הוא היה מאבד מהחומר הגנטי שלו, כלומר, היה מאבד "אות" או גן מהגנום שלו, הגנום שלו היה הופך במהרה לקטן עד כדי כך שהוא היה מאבד את רוב הפונקציונאליות שלו. במילים אחרות, מהטענה שאין מוטציות מועילות שלא מערבות אבדן של חומר גנטי נובעת התחזית שוירוס ה-HIV היה צריך מן העולם תוך זמן קצר. בבירור, הוירוס עדיין איתנו, על כל גרסאותיו השונות, והוא ממשיך ליצור גרסאות חדשות יום יום.

נמשיך הלאה. אם אפשר להאשים אותי במשהו עד עכשיו, זה שלא ציטטתי את הקריין בסרטון במלואו. זה נעשה מסיבות פרקטיות, על מנת שיהיה ברור לאיזה חלק בדבריו אני מגיב, ויתוקן עכשיו. בסוף מה שציטטתי מקודם היתה תוספת:

"There has never been a documented case of a beneficial mutation that hasn't involved loss of genetic materials or that has created a new species"

תרגום:

"מעולם לא היה מקרה מתועד של מוטציה מועילה שלא עירבה איבוד של חומר גנטי או כזאת שיצרה מין חדש"

למעשה, בחלק שלא ציטטתי הקריין מבקש את הבלתי אפשרי. אבולוציה פועלת בהדרגה ובאיטיות. לכן צריכים הרבה מאד מוטציות כדי ליצור מין חדש לגמרי. אחת לא תספיק. כל זה לא אומר שאין מקרים מתועדים של יצירת מין חדש. יש הרבה כאלו. הדף הזה מלא בהפניות למחקרים שהזכירו כאלו.

שימו לב לחוסר ההגינות. על ידי שימוש במיסאינפורמציה על מה שתיאוריית האבולוציה טוענת, יוצרי הסרטון הרכיבו טענה חדשה שלהדיוט נראית אמינה. לא כולם קראו או למדו מספיק על תיאוריית האבולוציה כדי להתמודד עם הטענה הזאת, ונראה שיוצרי הסרטון מנצלים את זה. מה שמחזק את הדעה שהמיסאינפורמציה הזאת הוכנסה בכוונה, ולא על ידי איזשהי טעות תמימה, הוא הציטוט הבא בסרטון שמיוחס לסטיבן ג'יי גולד, אחד מגדולי הביולוגים שעמלו בחינוך הציבור הרחב בנושא תיאוריית האבולוציה:

A mutation doesn't produce major new raw material. You don't make a new species by mutating a species. That's a common idea people have that evolution is due to random mutation. A mutation is not the cause of evolutionary change.

תרגום:

מוטציה לא יוצרת חומר חדש משמעותי. אתה לא יוצר מין חדש על ידי מוטציה של מין קיים. זהו רעיון נפוץ שיש לאנשים, שאבולוציה מתרחשת על ידי מוטציות אקראיות. מוטציה אקראית היא לא הגורם לשינוי אבולוציוני.

ובכן, כרגיל, אין מקור. לכן אי אפשר לוודא אם הדברים אכן נכתבו שם כמו שהם מצוטטים כאן. אבל אל תחששו. אין סיכוי שסטיבן ג'יי גולד אכן אמר את זה. הוא היה פליאונטולוג וביולוג אבולוציוני שכתב מספר ספרים על אבולוציה. קראתי רק ספר אחד שלו, בו הוא לא אמר שום דבר שמתקרב לחוסר ההבנה המשוע שניכר כאן. אתם מוזמנים לקרוא ספר שלו ולהתרשם בעצמכם.

אם ניגש לגופו של עניין, הבעיה עם ה"ציטוט" הזה, כפי שהראיתי בתחילת המאמר, היא שהמשפט הראשון שלו שגוי, המשפט השני שלו מטעה, ושני המשפטים האחרונים שלו פונים לרגש יותר מאשר לשכל. מוטציות כן יוצרות חומר חדש, ומינים חדשים נוצרים אחרי המוני מוטציות, לא אחת.

שני המשפטים האחרונים אומרים דבר שהיה נכון אם הם היו נכתבים ללא מה שבא לפניהם. הרבה אנשים חושבים ששינוי אבולוציוני קורה רק על ידי מוטציות אקראיות. בפועל, ללא הברירה הטבעית המוטציות האקראיות לבדן לא יכולות להניע את השינוי האבולוציוני. הבעיה היא שהמשפטים הללו משמשים כאן להפרכת תיאוריית האבולוציה. למעשה, הם מכילים בדיוק מה שהיא טוענת.

אני מקווה שכבר שמתם לב לרעיון המרכזי שחוזר על עצמו בכל הסרטון הזה. הוא מורכב מערימת "טעויות" שקשה להאמין שמוטציות אקראיות ותמימות בתהליך החשיבה של יוצריו גרמו להן. אני נוטה להאמין שמעט "ברירה אנושית" קרתה כאן. אך כרגיל, לעולם לא אדע בוודאות.

המאמר הוא החלק השלישי בסדרת מאמרים על הסרטון הזה

במאמר הקודם על הסרטון התייחסתי לציטוט שהוא ייחס לחתן הנובל ג'ורג' וולד. המאמר התרכז בלהראות שאין סיכוי שהוא אמר את הדברים המיוחסים לו. כפי שכתבתי בתגובות למאמר ההוא, "את מה שניתן ללא הוכחות ניתן לבטל ללא הוכחות". יחד עם זאת, הייתי רוצה לדבר מעט על טענה ספציפית  שהיתה בציטוט הזה.

הציטוט המלא היה:

יש רק שתי אפשרויות לאופן היווצרות החיים. האחת היא יצירה ספונטנית שהובילה לאבולוציה. השניה היא מעשה על-טבעי בריאתני של אלוהים. אין אפשרות שלישית. יצירה ספונטנית, [שאומרת] שיצורים חיים נוצרות מחומר לא חי, הופרכה מדעית לפני 120 שנים על ידי לואי פסטר ואחרים. זה משאיר אותנו עם המסקנה האפשרית היחידה, שהחיים נוצרו כמעשה על-טבעי בריאתני של אלוהים. אני לא אקבל זאת פילוסופית בגלל שאני לא רוצה להאמין באלוהים. לכן אני בוחר להאמין במה שאני יודע שהוא בלתי אפשרי מדעית.

הועלתה כאן הטענה שלואי פסטר הפריך מדעית את ה"יצירה הספונטנית". כפי שאראה, הטענה הזאת שגויה לגמרי.

יש צורך להקדים ולהסביר מעט, כפי שעשיתי בעבר, על מוצא החיים על פי המדע. בעוד שבספרי הדת והמיתולוגיה החיים הם תוצר של הוקוס פוקוס כלשהו, מדענים מחפשים הסברים טבעיים לבעיה המורכבת הזו. לכן הם לקחו קונספטים אבולוציוניים כמו יצירת ווריאציות והברירה הטבעית וניסו ליישם אותם על היווצרות החיים. אני אציג בקווים כלליים תסריט אחד שהם הגו.

על מנת שיתחיל תהליך אבולוציוני, תהליך של שינוי ביחסים בין ווריאציות שונות באוכלוסיה של דבר כלשהו, כל שדרוש זאת אוכלוסיה של דברים שמסוגלים לשכפל את עצמם בתהליך שכפול שאינו מושלם. כמו כן, דרוש לחץ סלקטיבי, כלומר קריטריון שעל פיו נקבע אילו ווריאציות, אילו "גרסאות", של הדבר ימשיכו הלאה ואילו לא. ניתן להעלות על הדעת מצב כזה.

דמיינו מולקולות פשוטות בעלות יכולת שכפול עצמית שקיימות קרוב לזמן היווצרות כדור הארץ. הן משתכפלות בתהליך לא מושלם, ולכן תהליך השכפול יוצר ווריאציות שונות שלהן. חישבו על מה שיקרה אם ווריאציה כלשהי תהנה מיתרון זעיר בדרך פעולתה שהופך אותה לטובה יותר מווריאציות אחרות בשכפול והפצת עצמה. בטווח הארוך היא תשכפל את עצמה יותר ותהפוך לדומיננטית.

בדומה לאבולוציה של יצורים חיים התהליך הזה של "אבולוציה כימית" מוביל לעליה הדרגתית במורכבות של המולקולות. לדוגמא, אם בתהליך ההרכבה העצמי שלהן המולקולות צריכות חומר כימי מסוים, הן יכולות ללמוד לפרק מולקולות אחרות כדי להשיג אותו. מולקולה יכולה לעבור מוטציה שתוסיף לה מרכיב שמסוגל לפרק בצורה חלקית מולקולות אחרות. מולקולה כזאת תזכה לדומיננטיות על פני אחרות. לא רק שהיא תשתכפל מהר יותר, היא גם תפרק חלקית את היריבות בתהליך. הווריאציות הבאות של המולקולה הזאת יכולות לבנות על מה שכבר קיים, ולשכלל אותו לרמות שקרובות יותר למושלמות.

כך בהדרגתיות איטית אפשר לעבור צעד קטן אחרי צעד קטן ולהוסיף תכונות למולקולה המשתכפלת שלנו. כל עוד מדמיינים שלבים קטנים מספיק, ניתן להגיע בצורה ההדרגתית הזאת למשהו למשהו שמזכיר תא פרימיטיבי מאד. משם, אבולוציה "רגילה" כבר תשתלט על התהליך. כל אחד עם דמיון יכול להעלות בראשו הרבה שלבי ביניים בין המולקולות המשתכפלות למשהו שמזכיר תא פרימיטיבי. עשיתי זאת בעבר בתור ניסוי מחשבתי במהלך שיעורים משעממים והגעתי לעשרות שלבי ביניים בקלות רבה, ואפילו לא הגעתי למשהו שיכולתי לקרוא לו תא פרימיטיבי. הייתי בשלב מוקדם הרבה יותר.

בוא נחזור לסרטון עצמו ולטענה שהועלתה בו. הטענה היא שלואי פסטר הפריך מדעית רעיון של היווצרות ספונטנית מהסוג שהצגתי כרגע. אני אראה שהוא לא.

לואי פסטר (1822-1895) היה מחלוצי המיקרוביולוגיה, הענף בביולוגיה שעוסק ביצורים החיים הקטנים ביותר שקיימים כמו וירוסים וחיידקים. בתקופתו היה מקובל לחשוב שחיידקים ומיקרובים נוצרו ב"יצירה ספונטנית" בתוך גושי אוכל שהושארו בחוץ. במילים אחרות, הדעה הרווחת היתה שהם נוצרו יש מאין בתוך האוכל.

פסטר החליט לבצע ניסוי מבוקר כדי לבדוק זאת. כך מתאר את אתר הידען את תהליך הניסוי:

הניסוי הראשון שתכנן פסטר התבסס על בקבוק מיוחד במינו, שהכיל מדיום גידול. בקצה הבקבוק, במקום פיה רגילה, יצר פסטר זרבובית מצינור זכוכית, אותו כופף עד שהיה בצורת האות S. פסטר הוסיף שמרים למדיום הגידול ואז הרתיח אותו כדי להרוג אותם ולהעביר את המדיום סטריליזציה. במהלך ההרתחה השתחרר קיטור רותח מן המדיום ונפלט מן הבקבוק דרך הזרבובית, כשהוא מחטא גם אותה בתהליך. בתום תהליך החיטוי, הניח פסטר את הבקבוק המיוחד באוויר הפתוח וחיכה לראות האם נוצרים בתוכו מיקרו-אורגניזמים. הוא חיכה לשווא. הבקבוק נשאר סטרילי במשך חודשים רבים.

הסיבה, כפי שהסביר פסטר לועדה [של מדענים], היתה שהמיקרובים נישאים באוויר, אך הם אינם יכולים לטפס בדפנות התלולות של הזרבובית. כאשר נכנס אוויר עם חיידקים לתוך הצינורית המובילה לבקבוק, החיידקים נעצרים ו- 'נתקעים' באיזורים הנמוכים של הצינור, בעוד שהאוויר יכול להמשיך מבלי-מפריע לתוך הבקבוק. פסטר הביא לפני הועדה מספר בקבוקים כאלו שהכילו חומרים אורגניים שונים, והראה כי באף אחד מהם לא נוצרו מיקרו-אורגניזמים, למרות שהם שהו במעבדתו כבר חודשים מספר. כדי להראות את קיום המיקרובים שנשארו תקועים בתוך הצינורית, פסטר לקח את אחד הבקבוקים והיטה אותו על צידו עד שמדיום הגידול עלה על גדותיו והגיע לחלק הנמוך של הצינורית. כאשר היטה פסטר את הבקבוק בחזרה לתנוחתו המקורית, מדיום הגידול שהגיע לחלק הנמוך של הצינורית גרף איתו את שכבת האבק הדקה שנוצרה באותו האיזור. לאחר ימים ספורים הבקבוק התמלא עד אין-מקום בצורות חיים זעירות, שהגיעו מאותה שכבת אבק שהצטברה בשקע של הזרבובית.

בתור ניסוי שני הביא פסטר בפני הועדה סדרה של בקבוקים שהכילו מדיום גידול שהורתח היטב עד לסטריליזציה מוחלטת, ואז נחתמו על ידי הלחמת צווארי הזכוכית שלהם. פסטר לקח את הבקבוקים אל פסגת קרחון המונטבלאנק, ושם שבר את צוואריהם בעזרת מלקחיים שהולהטו בלהבה והניח לאוויר ההרים לחדור לתוכם. לאחר מכן חתם אותם מחדש בהלחמה בלהבה. הוא ביצע את התהליך כולו כשהוא מחזיק את הבקבוקים מעל לראשו, על מנת שלא יזדהמו מבגדיו. על אותו תהליך חזר גם על פסגת הרי הג'ורה, ולמרגלות אותם הרים.

כאשר בדק פסטר את הבקבוקים, הוא גילה כי ככל שהבקבוקים נפתחו בגובה רב יותר, כך פחות מהם הזדהמו. מתוך העשרים שפתח על ראש המונטבלאנק, רק בקבוק אחד הזדהם. מתוך העשרים שפתח על פסגת הרי הג'ורה, רק רבע הזדהמו. הסיבה ברורה – במקומות גבוהים כל-כך קיים פחות אבק באוויר, ולכן יש פחות סיכוי שאחד מהמיקרובים ימצא את דרכו לפתח הבקבוק. לשם השוואה, כאשר חזר פסטר על הניסוי עם שלושים בקבוקים, אך הפעם בתוך פונדק הומה אדם באיזור אותם הרים, הרי שעשרה מהם הזדהמו. האוויר בפונדק היה מאוכלס בצפיפות יתרה במיקרובים, והתוצאה היתה שאפילו חשיפה קצרה של מספר שניות לאוויר החדר גרמה לזיהום של שליש מהבקבוקים.

הניסויים הללו בדקו אם בקבוקי הזכוכית הזדהמו במיקרובים או שהמיקרובים נוצרו בתוכם יש-מאין. כפי שניתן לראות מתכנון הניסויים, הם פשוט לא יכולים לבדוק אם החיים על כדור הארץ בתנאים ששררו לפני מיליארדי שנים יכלו או לא יכלו להיווצר על ידי תהליך דוגמת זה שתיארתי לעיל. הלכך, הטענה בסרטון משוללת יסוד. הבריאתן בסרטון שיחק על הדמיון שבין המושג שבו השתמשו בזמנו של פסטר לשם של הענף המדעי שעוסק בהיווצרות החיים היום. לזה קוראים חוסר הגינות אינטלקטואלית.

המאמר הוא החלק השני בסדרת מאמרים על הסרטון הזה

בריאתנות היתה פעם הנחה מדעית. לא מספיק היה ידוע על הטבע במאות הראשונות להתפתחות המדע, ומדענים, או אם תרצו, "פילוסופים של הטבע", הסתפקו לעתים בהסברים מטאפיזיים לתופעות שהיו נשגבות מבינתם. הם עשו זאת תוך כדי הכרה מלאה שביום שבו הסבר טבעי יצוץ לתופעה שכזאת, אחד שיהיה מבוסס על ראיות מספקות וטיעונים חסרי דופי, ההסבר המטאפיזי יינטש.

כך קרה כשצ'ארלס דארווין הוציא את ספרו הידוע, מוצא המינים. לאחר שעורר דיון עז בקרבה, הקהילה המדעית נטשה את הבריאתנות, ואימצה את תאוריית האבולוציה שלו כהסבר הטבעי לדרך שבה התפתח המגוון הגדול של היצורים החיים. יחד עם זאת, אמונה דתית, אז כמו היום, היא הגורם הראשון לכך שהאופוזיציה לתיאוריה נשארה חיה.

האופוזיציה הזאת חיה בעיקר על טכניקות נלוזות שלא מתאימות לדיונים אינטלקטואליים. לעתים קרובות מדי כשאין לטוען כלשהו קייס ממשי הוא נוטה לצטט מקור סמכותי כלשהו כטוען לטובתו. הבעיה היא שהציטוטים הללו נעשים בצורה שגובלת בפשע. לעתים קרובות מאד הציטוט הוא ציטוט מטעה שמשנה את המשמעות המקורית אליה כיוון הדובר.

כזה הוא המקרה שלפנינו היום. אנחנו ממשיכים לעבור על הסרטון ששלח שי, כשהפעם נעסוק בחלקו השני. חלק הארי שלו מורכב ממה שמוכרז בתחילתו כ"עובדה", דבריו של ד"ר ג'ורג' וולד. הוא מכיל ציטוט שמיוחס לד"ר וולד שיוצא נגד "התפתחות ספונטנית", הרעיון שיצורים חיים נוצרו מחומרים לא חיים. הציטוט המלא הוא:

There are only two possibilities as to how life arose. One is spontenous generation arising to evolution. The other is a supernatural, creative act of God. There is no third possibiliy. Spontenous generation, that life arose from non-living matter was scientifically disproved 120 years ago by Louis Pasteur and others. That leaves us with the only possible conclusion, that life arose as a supernatural, creative act of God. I will not accept that philosophically because I do not want to believe in God. Therefore I choose to believe that which I know is scientifically impossible.

התרגום שלו הוא:

יש רק שתי אפשרויות לאופן היווצרות החיים. האחת היא יצירה ספונטנית שהובילה לאבולוציה. השניה היא מעשה על-טבעי בריאתני של אלוהים. אין אפשרות שלישית. יצירה ספונטנית, [שאומרת] שיצורים חיים נוצרות מחומר לא חי, הופרכה מדעית לפני 120 שנים על ידי לואי פסטר ואחרים. זה משאיר אותנו עם המסקנה האפשרית היחידה, שהחיים נוצרו כמעשה על-טבעי בריאתני של אלוהים. אני לא אקבל זאת פילוסופית בגלל שאני לא רוצה להאמין באלוהים. לכן אני בוחר להאמין במה שאני יודע שהוא בלתי אפשרי מדעית.

את הציטוט השגוי הזה בגרסאותיו השונות כבר קראתי אינספור פעמים בעבר. ברוב המקרים לא אזכור למקום שבו וולד כתב אותו. כאן לא ניתן מקום כזה. אני חושב שהדרך הטובה ביותר להראות שהציטוט הזה מצוץ מהאצבע היא לצטט את וולד עצמו. במאמר שנקרא "מוצא החיים" (The Origin of Life) שפורסם באוגוסט 1954 במגזין Scientific American הוא כתב על יצירה ספונטנית:

With every event one can associate a probability – the chance that it will occur. This is always a fraction, the proportion of times an event occurs in a large number of trials. Sometimes the probability is apparent even without trial. A coin has two faces; the probability of tossing a head is therefore 1/2. A die has six faces; the probability of throwing a deuce is 1/6. When one has no means of estimating the probability beforehand, it must be determined by counting the fraction of successes in a large number of trials.

Our everyday concept of what is impossible, possible, or certain derives from our experience; the number of trials that may be encompassed within the space of a human lifetime, or at most within recorded human history. In this colloquial, practical sense I concede the spontaneous generation of life to be "impossible". It is impossible as we judge events in the scale of human experience.

We shall see that this is not a very meaningful concession. For one thing, the time with which our problem is concerned is geological time, and the whole extent of human history is trivial in the balance. We shall have more to say of this later.

[...]

The important point is that since the origin of life belongs in the category of at-least-once phenomena, time is on its side. However improbable we regard this event, or any of the steps which it involves, given enough time it will almost certainly happen at le[a]st once. And for life as we know it, with its capacity for growth and reproduction, once may be enough.

Time is in fact the hero of the plot. The time with which we have to deal is of the order of two [sic] billion years. What we regard as impossible on the basis of human experience is meaningless here. Given so much time, the "impossible" becomes possible, the possible probable, and the probable virtually certain. One has only to wait; time itself performs the miracles.

בציטוט הזה חוזר וולד על מה שנאמר שוב ושוב אחריו. תרגום:

לכל אירוע אפשר לשייך הסתברות – הסיכוי שהוא יקרה. היא תמיד שבר, היחס של הפעמים שבהם האירוע קורה למספר גדול של ניסיונות. לפעמים ההסברות ברורה גם בלי ניסיון. למטבע יש שני צדדים; ההסתברות שייצא עץ היא 1/2 (חצי). לקוביה יש שישה צדדים; ההסברות שייצא 2 היא 1/6 (שישית). כשלאף אחד אין את האמצעי להערכת ההסתברות מראש, חייבים למצוא אותה על ידי חלוקת ההצלחות במספר הגדול של ניסיונות.

המושג היומיומי שלנו של מה בלתי אפשרי, אפשרי או וודאי מופק מהניסיון שלנו; מספר הניסיונות שיכנסו בזמן חייו של אדם, או לכל היותר בתוך ההיסטוריה האנושית. במובן הפרקטי והלא רשמי הזה אני מסכים שהיצירה ספונטנית של החיים היא "בלתי אפשרית". היא בלתי אפשרית כשאנחנו שופטים אירועים בקנה המידה של חוויה אנושית.

אנחנו נראה שזאת לא הסכמה רבת משמעות. ראשית כל, הזמן שבו הבעיה שלנו פועלת הוא הזמן הגאולוגי, וכל ההיקף של ההיסטוריה האנושית הוא פעוט במאזן [ההסתברות].

[...]

הנקודה החשובה היא שמשום שמוצא החיים שייך לקטגוריה של תופעות שקורות לפחות פעם אחת, זמן [פועל] לטובתה. לא חשוב כמה לא סביר נחשיב את האירוע הזה, או כל צעד שהוא מערב, בהינתן מספיק זמן הוא כמעט בוודאות יקרה לפחות פעם אחת. ובשביל החיים כפי שאנו מכירים אותם, עם היכולת שלהם לגדול ולהפיק צאצאים, פעם אחת תספיק.

זמן למעשה הוא הגיבור של העלילה. הזמן שבוא אנו עוסקים הוא של שני מיליארדי שנים [ראו הערה למטה]. מה שאנו מחשיבים כבלתי אפשרי בהתבסס על ניסיון אנושי הוא חסר משמעות כאן. בהינתן כל כך הרבה זמן, ה"בלתי אפשרי" הופך לאפשרי, האפשרי לסביר,  והסביר לכמעט וודאי. אדם חייב רק לחכות; זמן עצמו עושה את הנס.

[גיל כדור הארץ הוערך בזמן כתיבת המאמר של וולד בשני מיליארד שנים. כעת אנו יודעים שהגיל הזה גדול הרבה יותר]

מצטער מראש אם נפלה טעות בתרגום.

על בסיס הציטוט הזה נראה שד"ר וולד לוקח עמדה אחרת לגמרי על יצירה ספונטנית. לא די בכך, הוא אף משתמש בטיעון שבו דוקינס, היצ'נס והאריס, גדולי "המחזירים בשאלה האתאיסטים", ישתמשו. נותר רק לקוות שהעבודה שלי בחלק הבא על הסרטון הזה תהיה קלה כמו בחלק הזה.

(via TalkOrigins Quote Mine Project)

ג'ון בוזוול יצר הפעם יצירה יפיפיה שמציגה בקצרה את תאוריית האבולוציה ואת היופי של ביולוגיה. תהנו!

הכתבה הזאת מעט מורכבת. ניסיתי לפשט את הנושא עד כמה שיכולתי, אבל בכל זאת, תחזיקו ראש

למדתי בישיבה תיכונית, כך שידע ביהדות לא בדיוק חסר לי. קיימים דתיים, בייחוד בקרב חוזרים בתשובה, שמידת הידע שלי ביהדות עולה על שלהם. הוא טוב יותר משלהם לא רק בכמות, אלא גם באיכות. החינוך שלי בישיבה לימד אותי לא רק מה המקורות הדתיים אומרים, אלא גם הביא לי כלים ללמוד ידע דתי חדש. בגלל מחסור בכלים שכאלו, הצורה הסמכותית שבה מציגים מחזירים בתשובה את היהדות לציבור החוזרים בתשובה גורמת לעתים לנטיעת הבנה לא נכונה של מקורות דתיים בקרבם.

לעתים ההבנה השגויה של עקרונות היהדות משתרשת בגלל שהחוזרים בתשובה לא מבינים נכונה את דברי המחזירים בתשובה. אבל לעתים קרובות מדי, היא תוצר של בורות שכורים מחזירים בתשובה על ידי מניפולציות זולות. במילים אחרות, הרבנים הללו מנצלים, בידיעה או שלא בידיעה, את חוסר הידע של החוזר בתשובה כדי לגרום לו להאמין יותר.

יש כמה פרשנים תנ"כיים שעברו את ההתעללות הזאת, ואני אביא דוגמא אחת כזאת. רש"י, או בשמו המלא רבי שלמה בן יצחק (1040-1105), כתב פירוש פופולארי על התורה. יותר מפעם אחת במהלך חיי הקצרים שמעתי רב, בדרך כלל מתנועת ההחזרה בתשובה, מצטט אותו במישרין או בעקיפין כאומר שאין להבין את סיפור הבריאה כפשוטו. בדרך כלל מצוטטים דבריו של רש"י על בראשית, פרק א, פסוק א, אלו שמתייחסים למילים "בראשית ברא". הנה דוגמא אחת בה הרב אורי שרקי מדבר על הציטוט האמור מתוך רש"י. חתכתי את החלק הרלוונטי לנוחיותכם:

הרב שרקי טוען בקטע הזה שמהרש"י הזה לומדים ש"כל התנ"ך כולו" אומר לנו "דרשני". במילים אחרות, הרב שרקי טוען שכל התנ"ך הוא "טקסט שדורש להידרש" – כלומר, טקסט שצריך לא להבין בדרך פשטנית (הבנה בדרך פשטנית נקראית הבנת הפשט). הוא ממשיך וטוען ש"רש"י על המקום דוחה את כל האפשרות להבין" שסיפור הבריאה צריך להיות מובן כפירוט השלבים שבהם אלוהים ברא את העולם. הוא עושה זאת על ידי ציטוט המשפט "על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום". כפי שאראה, רש"י לא אומר את שני הדברים הללו. אודה ואתוודה, זה היה עצוב לראות את הרב שרקי, אדם שכתבתי עליו מילים חמות בעבר, חוטא בהבנה כה שגויה של מאמר רש"י פשוט. דתיים מוזמנים לקחת את המאמר הזה כזיכוי הרבים. חילונים יכולים להחשיב אותו כעדות למניפולטיביות של תנועת ההחזרה בתשובה.

הפסוקים הרלוונטיים להבנת הרש"י הזה הם פסוקים א-ג בפרק א בבראשית:

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.

הרש"י המדובר, דיבר המתחיל "בראשית ברא" מתחיל כך:

"אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"."

רש"י אומר שהוא מפרש על דרך הדרש, כלומר, ההבנה של רש"י בחלק הזה לא תהיה המובן הפשוט של הפסוק. רש"י מסביר מה בדיוק המדרש. "בראשית ברא אלוהים" צריך להיות לפי רש"י "בשביל ראשית ברא אלוהים". רש"י מראה שהתורה נקראת "ראשית דרכו" ועם ישראל נקרא "ראשית תבואתו" במקורות שונים בתנ"ך. מכאן מסיק רש"י שהפסוק אומר למעשה "בשביל עם ישראל והתורה ברא אלוהים שמים וארץ". עד הפירוש על דרך הדרש.

הרב שרקי ציטט מתוך הקטע הזה רק את תחילתו, "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני". הוא טען שזה אומר שהתורה כולה לא צריכה להילקח כפשוטה. מהקשר הדברים ברש"י ברור שהוא מדבר אך ורק על הפסוק הראשון. כפי שהוא אומר "אין המקרה הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל". מיד לאחר מכן הוא מביא הסבר מדרשי לפסוק הראשון ולפסוק הראשון בלבד. אני נאלץ להודות, להתראות לטענה הראשונה של הרב שרקי.

אם לפני כן רש"י אמר שצריכים למצוא "דרש" בפסוק א, עכשיו הוא עובר להבנה פשטנית (פשט):

"ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: "בראשית בריאת שמים וארץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר"."

במילים פשוטות, כל פסוקים א-ב בעצם באים לתאר את המצב הנוכחי לפני שאלוהים ברא את הדבר הראשון, אור. המצב הנוכחי כשאלוהים בא לברוא את השמים והארץ, לפני שהם נבראו, הוא ש"הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" (פסוק ב).

רש"י לא מסתפק בזה. ניתן לפרש את הפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" כאומר שהדבר הראשון שאלוהים ברא היה השמים והארץ. הפירוש במקרה הזה יהיה להחליף את המילה "בראשית" במילה "בראשונה". כלומר, הפסוק יהיה "בראשונה ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". רש"י מספק ראיות לטענתו שהמילה "בראשית" צריכה להתפרש כ"בתחילת" ולא כ"בראשונה". הוא מביא מספר מקורות בתנ"ך עצמו שמדגימים שהמשמעות של המילה "ראשית" היא התחלה של משהו. אצטט את כל דבריו:

"ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה, לומר שֶאֵלו קדמו; שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב: "בראשונה ברא את השמים" וגו', שאין לך "ראשית" במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו, כמו: (ירמיהו כו א) "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים", (בראשית י י) "רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ", (דברים יח ד) "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ". אף כאן אתה אומר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וגו', כמו "בְּרֵאשִׁית ברוא". ודומה לו (הושע א ב) "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ", כלומר: תחילת דיבורו של הקב"ה בהושע, "ויאמר ה' אל הושע" וגו'."

אני אעבור על שתיים מהדוגמאות שהוא מביא. ירמיהו, כו, א אומר:

בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר.

הכוונה היא כמובן "בתחילת ממלכות יהויקים".

דברים, יח, ד אומר:

רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ.

ראשית שוב מתפרש כדבר הראשון. הדגן, התירוש והיצהר הראשונים הם הדברים שניתנים.

בהמשך דבריו רש"י טוען שמכל זה נובע ש"בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ" צריך להתפרש כ"בתחילת ברוא אלוהים את השמים ואת הארץ" (ברוא – ו"ו בצליל של האות O) ומשווה את זה לפרק א, פסוק ב בהושע שאומר:

תְּחִלַּת דִּבֶּר יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה.

במילים קצרות, טענת רש"י פשוטה. ראשית מצביעה על התחלה של משהו. הצירוף של האות בי"ת בתחילת המילה מצביעה על כך שמה שבא אחרי המילה "ראשית" הוא תיאור זמן. הזמן הוא "תחילת בריאת השמים והארץ". כל מה שאחרי כן הוא תיאור המצב כמו שהוא בזמן שאלוהים התחיל לברוא את השמים והארץ. כך יוצאת הפרשנות שרש"י הציג בהתחלה "בראשית בריאת שמים וארץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר".

אני צריך להדגיש את זה שוב, כי זה חשוב. הפסוק המקורי אומר:

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם

רש"י מבין שהפסוק רוצה לומר:

"בראשית בריאת השמים והארץ על ידי אלוהים, הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים"

רש"י צריך להתמודד עם קושי נוסף. הוא טען שכדי שנוכל לפרש שפסוק א בא לומר שהשמים והארץ נבראו ראשונים, היה צריך להיות כתוב "בראשונה ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". אבל יש דרך אחרת להוציא מפסוק א את המשמעות שהשמים והארץ נבראו ראשונים. הוא כותב:

ואם תאמר: להורות בא שאלו תחילה נבראו, ופירושו: בראשית הכל ברא אלו

רש"י מציג טענה שעלולים לטעון נגדו. יכולים לבוא פרשנים שיטענו שמילה אחת לא כתובה כאן, "הכל". לטענתם הפסוק הזה למעשה צריך להיות מובן כ"בראשית הכל, כשלא היה כלום, ברא אלוהים שמים וארץ". הפסוק לדבריהם אומר משהו על סדר הבריאה. הוא לא תיאור הזמן והמצב שרש"י אומר שהוא.

רש"י מציג מקרים בתנ"ך שמראים שקיימים מצבים בהם מילה אחת שדרושה להבנת פסוק נשמטה:

"ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו: (איוב ג י) "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי", ולא פירש מי הסוגר, וכמו (ישעיהו ח ד) "יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק", ולא פירש מי ישאנו, וכמו (עמוס ו יב) "אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים", ולא פירש "אם יחרוש אדם בבקרים", וכמו (ישעיהו מו י) "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", ולא פירש "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית דבר אַחֲרִית דבר""

עמוס ו, ב אומר:

הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה.

לא מצוין מי יחרוש בבקרים. היה צריך להיות רשום "אם יחרוש אדם בבקרים".

ישעיהו, ח, ד אומר:

מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה.

הפסוק לא מפרש ראשית ואחרית של מה. כפי שרש"י כותב, היה צריך להיות כתוב "מגיד מראשית דבר אחרית דבר".

שימו לב איך הוא סותר את טענת האנשים הללו. כאן מגיע החלק הקריטי:

"אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", ועדיין לא גילה המקרא בריית המים מתי היתה. הא למדת שקדמו המים לארץ."

רש"י מצביע על פסוק ב שם נאמר "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". הוא מצביע על כך שלפני הפסוק הזה אין אזכור של בריאת המים. הוא ממשיך ואומר:

"ועוד, שהשמים מאש ומים נבראו."

בריאת השמים מתוארת בהמשך הפרק בפסוקים ו-ח. שימו לב מה כתוב:

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.  ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן.  ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.

הרקיע, השמים, הוא למעשה מה שמבדיל בין המים העליונים למים התחתונים. אם אין מים, אין לרקיע בין מה למה להבדיל. שתי עובדות עמדו לפני רש"י. לא כתוב לנו שהמים נבראו לפני שמתייחסים אליהם לראשונה בפסוק ב וצריכים מים כדי ליצור את השמים והארץ. הן גרמו לרש"י להבין שלא ניתן לפרש את פסוק א כ"בראשית הכל ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". שיטתו היא שהפסוקים הללו הם תיאור המצב של היקום בזמן תחילת תהליך הבריאה של היקום.

כאן אומר רש"י את מה שמצטט הרב שרקי בסרט:

"על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום."

כאן אומר רש"י סך הכל שאין קייס לטוען שבראשית פרק א, פסוק א אומר שהשמים נבראו ראשונים לפני הכל. הרב שרקי טען שהוא אומר שכל סיפור הבריאה, ומהקשר דבריו כל התנ"ך כולו, לא מספר את הסדר של הבריאה או כל עובדה אחרת על הטבע, ולכן אי אפשר לקרוא את הטקסט ב"קריאה מדעית" (ביטוי של הרב שרקי). הבעיה היא כמובן שלא כל חוזר בתשובה יודע לקרוא ולהבין את שפת רש"י. לכן רבים מהם פגיעים למניפולציה הזולה שהפעיל הרב שרקי. בשביל זה אני פה.

המאמר הוא החלק הראשון בסדרת מאמרים על הסרטון הזה

בריאתנות מוגדרת בצורה רחבה כאמונה שעולם הטבע שסביבנו תוכנן ונוצר על ידי יוצר תבוני כלשהו. האלטרנטיבה לבריאתנות במקרה של היווצרות החיים היא תיאוריית האבולוציה שמספקת הסבר טבעי וחסר יוצרים תבוניים לאופן שבו התפתחו היצורים החיים. בדתות רבות, גם מונותיאיסטיות (מאמינות באל אחד) וגם פוליתיאיסטיות (מאמינות באלים רבים), יצירת החיים מיוחסת למושא הסגידה הראשי – האלוהים. בצורה טבעית, דתיים רבים יוצאים בפומבי נגד תיאוריית האבולוציה, משום שהיא מערערת על אחת מאמונותיהן.

בעוד שאנשים זכאים להאמין במה שהם רוצים, אין להם את הזכות להטעות אנשים אחרים. למרות זאת, מניסיוני עם בריאתנים, אין גבול לחוסר המוסריות האינטלקטואלית שלהם. פעמים רבות הם מצטטים חלקית קטעים מדבריהם של מדענים על מנת ליצור את הרושם שהם תומכים בטיעון שהם מקדמים. הם שמים בפי תומכים של תיאוריית האבולוציה טענות שהם לא אמרו. כתוצאה מכך הם למעשה טוענים טענות נגד תיאוריית הבילבולוציה – תיאוריה שהיא פרי מוחם הקודח, שאינה תאוריית האבולוציה.

מהסיבות הללו, למי שלמד את תאוריית האבולוציה אפילו ברמה בסיסית יהיה קל להגיב לרוב טענותיהם. זה גם לא מזיק שהטענות שלהם חוזרות על עצמן. בגלל הדברים הללו, להגיב לטענות נגד תאוריית האבולוציה התחיל לשעמם אותי. אני חוזר לזה עכשיו, רק בגלל שתקופתית זה כיף לחבוט בקלות ללא רחם בבריאתנים.

שי שלח לי בעבר סרטון בריאתני קצר שבו מפורטות "הנחות היסוד" של תיאוריית האבולוציה. הייתי מעדיף לענות בצורה מרוכזת לכל טענה וטענה שנמצאת בו, אבל אין לי זמן לכתוב את הכל בבת אחת. לכן אני אתחיל מהטענה נגד הנחה מספר 1 במאמר הזה, ובמאמרים מאוחרים יותר אגיב לשאר הטענות. הטענה הזאת מדברת על מאובנים. גם כדי להיות ברור יותר וגם כדי להעשיר את הידע של אחרים, אקדים קצת על השימוש שנעשה במאגר המאובנים על ידי אבולוציונים.

אחת מהטענות של תיאוריית האבולוציה היא שאם נסתכל על ההיסטוריה של החיים, מהיווצרותם עד זמננו, נוכל לסדר את עולם החי במבנה שניתן לדמות לעץ. בגזע העץ נמצא התא החי הראשון. ממנו מתפצלים מספר ענפים שבעצמם מתפצלים למספר ענפים, שבעצמם מתפצלים למספר ענפים וכן הלאה. כל ענף מייצג מין חי אחד. בצמרת העץ נמצאים החיות והצמחים הקיימים כיום בטבע. ענף שקרוב יותר לגזע העץ מייצג יצור חי שנוצר מוקדם יותר.

על מנת שטענה תיחשב למדעית צריך להיות אפשרי להוכיח או להפריך אותה. בדרך כלל הדבר נעשה על ידי הנפקת תחזיות ספציפיות ברות בדיקה שנובעות ממנה. במידה והדבר שנחזה אכן מתגלה בטבע, הוא מאשש את הטענה. אם לא, צריכים לחזור אחורה ולראות מה לא נכון בטענה.

אחת התחזיות שנובעת מהטענה האבולוציונית שתיארתי לעיל קשורה למושג שנקרא "אב קדמון". בגלל מבנה העץ שבו יצורים חיים אמורים להיות מסודרים, אם ניקח כל שני ענפים בצמרת העץ ונלך אחורה לאורך הענפים בהיסטוריה האבולוציונית שלהם, צריך להיות לכל שני יצורים חיים מין אחד, ענף אחד, שמשותף להיסטוריה האבולוציונית של שניהם. למין הזה קוראים אב קדמון, משום שממנו בסופו של דבר יצאו שני המינים הללו.

עם זאת, אין ממש דרך לדעת אם מאובן שנמצא הוא באמת אב קדמון שממנו יצאו היצורים החיים המודניים. לכן, במקום להתייחס למאובנים בתור אבות קדמונים, ביולוגים משתמשים בביטוי "מאובן מעבר". הביטוי מכיר בכך שיכול להיות שהמאובן הוא אב קדמון ישיר, ויכול להיות שהוא לא. למרות חוסר הוודאות הזה, המאובן עדיין מהווה ראיה לעץ החיים מסיבה פשוטה אחת.

תאוריית האבולוציה גורסת שהשינוי שעוברים מינים הוא איטי. לכן שלדיהם של חיות שיצאו מאב קדמון כלשהו ישמרו על רוב תכונותיו של האב הקדמון הזה. הדמיון בין האב הקדמון ישמר כמה "ענפים" קדימה. עם כל קפיצה שאבולוציה לוקחת, עם כל יצירת מין חדש, נשמר דמיון יחסי למין הקודם. גם אם אנחנו לא יודעים שהמאובן הוא האב הקדמון, אנחנו יודעים שהוא מעיד על כך שיצורים בעלי תכונות כמו שלו היו קיימים בתקופתו.

לכן, מאובני מעבר הם למעשה מאובנים שמציגים תכונות שדומות לאלו של יצורים בני זמננו. יכול להיות שהענף שלהם ממוקם קצת לפניו או קצת אחריו ויכול להיות שהם האב הקדמון עצמו. בכל מקרה, הם עדות לכך שיצורים מסוגם, כאלו שתכונותיהם ממקמות אותם בשטח שבין שני יצורים חיים מודרניים, היו קיימים כשהם היו קיימים. בכך הם מגשימים את התחזית האבולוציונית, ומהווים ראיה לטענה האבולוציונית שמבנה היסטוריית החיים צריך להיות בצורת עץ. יש עוד תחזיות שמאובנים מגשימים. זאת היתה רק דוגמא אחת.

הסרטון טוען שאבולוציונים ניסו אינספור פעמים למצוא מאובנים שתומכים בתיאוריה וכשלו. הביטוי שבו הוא משתמש הוא "החוליה החסרה". הוא בשימוש בעיקר בדיווחים עיתונאיים סנסציוניים ובמקורות בריאתניים. לא ראיתי ביולוג שמשתמש בו יותר מדי. הוא נחשב לביטוי פופולרי בקרב הקהל הרחב, אבל לא למושג המקצועי. הוא מעין מושג נרדף למושג מאובן מעבר. החוליות החסרות שמוזכרות בסרטון הן מאובנים שמקשרים בינינו לבין קופים המודרניים.

הסרטון נוקב בשמות של כמה מאובנים שלטענתו הוכחו ככוזבים. שניים מתוכם היו מקרים שבהם מדעים טעו או הוטעו ותיקנו בעצמם את טעותם, כמו איש פילטדאון ואיש נברסקה, בהם עסקתי במאמר אחר. האחרים למעשה מהווים תגליות מדעיות אמיתיות, כמו לוסי וג'אווה-מן. משום שהסרטון לא מציג שום ראיה שתומכת בטענה שהם כוזבים, אני נאלץ לעצור כאן ולעבור לטענה הבאה. כל שהוא עושה זה ליחס את הטענה שהם כוזבים ל"אבולוציונים". הוא לא נותן מקורות, שמות או מקור לקריאה נוספת. אין ראיות, אין טענה.

לאחר מכן בא ציטוט שמיוחס בטעות לצ'ארלס דארווין. התרגום גורם לטקסט להישמע כאילו מדובר בציטוט ישיר שלו. זה לא. המילים בסרטון הן "The fossil record should be full of many different creatures that would show transition not just for men, but for hundreds of other species as well" (תרגום: מאגר המאובנים צריך להיות מלא ביצורים שונים שמראים מעברים [אבולוציוניים] לא רק בבני אדם, אלא גם במאות מינים אחרים). השפה הזאת היא פשוט לא השפה של מוצא המינים. אני שמתי לב לזה מיד, משום שלכל אורך "מוצא המינים" מאגר המאובנים נקרא geological record, לא fossil record. המתרגם לא שם לב לזה. יכול להיות שהוא הוטעה על ידי עורכי הסרטון. בזמן שהקריין אומר את הדברים הללו, מופיע בוידאו כביכול ציטוט שנמצא במרכאות.

מיד לאחר הטעות הזאת הופיע ציטוט אמיתי. בצורה לא מפתיעה, הוא חלקי. הנה הציטוט המלא מתוך מוצא המינים (בתחתית הדף). אחרי שדארווין מדבר על תהליך היכחדות החיות הוא אומר:

But just in proportion as this process of extermination has acted on an enorous scale, so must the number of intermidiate varieties, which have formerly existed, be truly enormous. Why then is not every geological formation and every stratum full of such intermidiate links? Geology assuredly does not reveal any such finely graduated organic chain; and this, perhaps, is the most obvious and serious objection which can be urged against my theory. The explanation lies, as I believe, in the extreme imprefection of the geological record.

תרגום:

אך באופן יחסי, בזמן שתהליך ההיכחדות הזה פעל בקנה מידה עצום, כך צריך מספר זני הביניים שהיו קיימים בעבר להיות עצום באמת. למה, אם כך, לא מלאים כל תצורה ושכבה גיאולוגית בחוליות ביניים שכאלו? גיאולוגיה ללא ספק לא חושפת שרשראות יצורים חיים הדרגתיות מעולות; וזה, אולי, ההשגה הברורה והרצינית ביותר שאפשר להביא נגד התיאוריה שלי. ההסבר, אני מאמין, הוא החוסר מושלמות הקיצוני של מאגר המאובנים.

בזמנו של דארווין לא היו הרבה מאובנים. מאגר המאובנים בהחלט היה רחוק ממושלמות. מאז עד ימינו נמצאו המון, החל ממאובני דגים קדומים, דרך מאובני דינוזאורים ועד מאובני אדם. מאגר המאובנים רחוק ממשולמות גם היום, אבל עדיין יש בו המון שרשראות התפתחותיות אבולוציוניות שמספיקות כדי להוות ראיה לתאוריית האבולוציה. הדף הזה נותן יותר מדוגמא אחת כזאת.

ציטוט דארווין בצורה חלקית מגלה יותר מכל את חוסר ההגינות האינטלקטואלית של יוצרי הסרטון. מדוע הם מצטטים את דארווין מלפני כ-150 שנים בצורה חלקית כדי להוכיח נקודה על המציאות היום? משום שאם הם היו מצטטים ביולוג בן זמננו או אפילו את דארווין במלואו הם היו מקבלים טענה שלא מחזקת את האמונה הבריאתנית שלהם. דברים כאלו קורים כל פעם עם בריאתנים. זאת לא הפעם הראשונה שבה ראיתי את הציטוט הזה מחוץ להקשרו וגם לא הפעם האחרונה. אני מבטיח לכם שהחלק הבא בסרטון, בו אעסוק במאמר אחר, יציג את אותה שיטת פעולה בדיוק.

בשבוע שעבר פורסמה כתבה ב-YNET על דעתם של שני רבנים חרדים בנושא חיסונים:

"סגן השר החרדי התחסן לעיני המצלמות מפני שפעת החזירים כדי להוכיח כי החיסון אינו מזיק. ומה חושבים הרבנים הבכירים במגזר? הרב חיים קנייבסקי והרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, ממנהיגי הזרם הליטאי, הורו באחרונה לעשרות שואלים שלא לקבל את הזריקה ל"שפעת מקסיקו", זאת מכיוון ש"הנזק רב מן התועלת". הם הבהירו כי לעניין זה אין הבדל בין אנשים בריאים לכאלה שבקבוצות הסיכון.

באתר החרדי "כיכר השבת" דווח כי השאלות הראשונות בעניין הגיעו אל הרב קנייבסקי, שהוא חתנו של "פוסק הדור" הרב יוסף שלום אלישיב. הוא אמר לפונים כי אינו בקיא מספיק בנושא ושלח אליו למחותנו, הרב שטיינמן.

האחרון פסק כי בשל החששות לנזק רפואי שייגרם על ידי החיסון – "שב ואל תעשה עדיף" (כלומר – יש לשמר את המצב הקיים), וכך גם במקרה של אישה הרה. בעקבות כך אימץ בהמשך גם הרב קנייבסקי את עמדת המחותן, וכך הוא משיב לרבים שפונים אליו בשבועות האחרונים בנושא."

פורסם במקור באתר "כיכר השבת".

באימונולוגיה, המדע שעוסק במערכת החיסון, קיים מושג שנקרא "חסינות העדר" (Herd immunity). הוא מתאר מצב שבו לאחוז מספק מהפרטים באוכלוסיה יש חסינות למחלה כלשהי. כתוצאה מכך, הפרטים בקבוצה שלא חסינים למחלה נהנים מהגנה מהמחלה, משום שאין למחלה דרך להתפשט באוכלוסיה.

ככלל, חסינות העדר היא מצב שכל אוכלוסייה צריכה לשאוף אליו. תמיד יהיו אנשים שמסיבות רפואיות שלא יוכלו להתחסן נגד מחלה. בשביל אנשים כאלו קו ההגנה העיקרי מפני המחלה הוא חסינות העדר.

מכאן נובע שאם האוכלוסייה החרדית הגדולה שבארץ לא תתחסן נגד שפעת החזירים, התוצאות עלולות להיות מצערות לא רק לאוכלוסיית החרדים, אלא גם לשאר האוכלוסייה בארץ. במידה ושפעת החזירים תחזור בעתיד לסיבוב נוסף, אנשים יאבדו את חייהם לשווא. אלו יהיו מקרי מוות מיותרים שניתן יהיה למנוע.

כל זה מוביל אותי לגלות את דעתי על הטענה שבלב ההחלטה הרבנית. אני עוקב כמה שנים אחרי הדיון הפומבי בין מתנגדי החיסונים לתומכי חיסונים. המתנגדים ניסו לטעון השנה שהחיסון נגד שפעת החזירים לא בטוח לשימוש. יחד עם זאת, לא קראתי על טענה אחת מצד המתנגדים שלא היתה מבוססת על המדע הכי גרוע שניתן לעשות. במובן הזה, הקבוצות המתנגדות לחיסונים הן קבוצות אידיאולוגיות שהטקטיקות בהן הן נוקטות דומות ובחלק מהמקרים אף זהות לטכניקות של מחזירים בתשובה.

למרות הדעה הנחרצת שלי בנושא, אני מעודד אתכם לא להקשיב לי. בפסקה הקודמת שמתי שלושה קישורים. שניים מהם מובילים לאתרים של מתנגדי חיסונים והשלישי ייקח אתכם לאתר שהוא שיתוף פעולה של כמה רופאים. קראו בעיון ותגיעו למסקנות בעצמכם. המסקנה שלי מכל מה שקראתי בנושא היא חד משמעית. יחד עם זאת, אני שומר על ראש פתוח. אשמח לדעת מה גיליתם.

תגיות: רבנים, חיסונים, הלכה

מכונת הציטוטים מעוררי הסערה הידועה בשם הרב עובדיה יוסף הפילה חללים בשנית. לפני שאמשיך הלאה, שימו לב מה היה ליוסי כץ ב"חדרי חרדים" לומר על "ליטרת הבשר של שנאת חרדים" הזאת:

לאף עיתונאי לא מפריע הוצאת דברים מהקשרם שנעשים לדברי הגר"ע. היצר להביא את תמונתו של הרב, המורך דרך למאות אלפים, עם ציטוט מפחיד, גוברת ככל הנראה על שיקולי האתיקה המקצועית.
היום (א') בבוקר, פורסם בתקשורת החילונית, כי הגר"ע אמר בדרשתו: "מי שמחלל שבת גרוע מבהמה". אתר 'בחדרי חרדים' לקח את תמליל השיחה לידיו, ובדק באיזה קונטקסט נאמרו הדברים, אם בכלל. התוצאה לפניכם:
הגר"ע דיבר בדרשתו, על הלכות שביתה בשבת. במהלך הדרשה הביא הרב את ספורו של רבי יוחנן בן תורתא, ועל פרותיו ששמרו שבת. בהערת אגב, אמר הרב בצער, כי מחללי שבת הם גרועים מבהמות, שאפילו בהמותיו של רבי יוחנן בן תורתא הבינו שלא מחללים שבת.
ואז סיפר את הסיפור שרבי יוחנן בן תורתא, ראה [כשעוד היה גר – עידו] אצל שור שקנה מהיהודי שסירב לעבוד בשבת, משהובא בעל השור הקודם שהיה יהודי, למקום, ולחש באוזני השור כי משנמכר לגוי אינו צריך להמשיך לשבות בשבת, קןם השור על רגליו והחל לעבוד, ר' יוחנן בן תורתא שראה זאת התפעל והתגייר.
"אם שור יודע שאסור לעבוד בשבת, יהודי לא יודע?, הם יותר גרועים מבהמה?", שאל הגר"ע בצער, שאלה שהפכה לכותרת מרושעת בעיתונות החילונית.

זה הציטוט של הרב מתוך YNET:

"וכך מתאר הרב את תובנות הגוי: "בדרך הוא חושב: זה שור פיקח, ואני יותר גרוע משור. אני, שנבראתי בצלם אלוהים – למה אני עובד בשבת? הלך והתגייר בזכות השור, הלך ללמוד תורה ונהיה חכם גדול. על זה נאמר: 'ידע שור קונהו, ישראל לא ידע'. יש אנשים טיפשים מחללים שבת – יותר גרועים מבהמה"."

בהיותי בחור בעל אמצעים (כלומר, בעל גוגל), מצאתי אתר אינטרנט שנותן לשמוע ולראות וידאו של הרצאותיו של הרב יוסף. כל מי שרוצה בכך יכול להיכנס ולראות את ההרצאה. מדובר בהרצאה ממוצאי שבת האחרון, ליל כד טבת תש"ע.

וכך, בשמחה לבבית על ההזדמנות להגיע לחקר האמת, גיליתי שטענת יוסי כץ משוללת יסוד. הקטע הרלוונטי מתחיל לקראת סוף הדקה ה-14 בסרט ההרצאה ומגיע לשיאו בציטוט שניתן ב-YNET לקראת הדקה ה-20. הרב משווה שם בין מחללי שבת לבהמות. הבהמות יצאו עם היד על העליונה. הציטוט שנכתב ב-YNET נמצא שם מילה במילה. הוא לא הוצא מהקשרו. למעשה, YNET נתנו את ההקשר הכי מקל לדבריו. הם אמרו שהרב שם את המילים הבעייתיות בפי הגוי, בתור תיאור לקחיו ממקרה השור.

אך גם אם נלך על הפרשנות המקלה הזאת, זה לא מעלים או מחליש בכלל את השערורייה שבדברי הרב. בפועל, הרב עדיין משווה בין מחללי שבת לבהמות. רבי יוחנן בן תורתא לא יכול לדבר, הרב יוסף מדבר בשמו. מילותיו של רבי יוחנן הם מילותיו של הרב יוסף. להתעלם מהציטוט הרלוונטי כפי שעושה הכותב בחדרי חרדים שקול לסתימת האוזניים ויללת "נה נה נה" בקול גדול. ילדותיות לא מקדמת אף אחד לשום מקום. האזנה לביקורת לגיטימית כן.

יש טענה שחוזרת על עצמה בדיון עם דתיים, מאמינים בניו אייג' או מטפלים בטכניקות רפואה אלטרנטיביות (כלומר, הגרסה המודרנית של רופאי אליל). לאחר מספר טיעונים לכאן ולכאן, הם זורקים את הפצצה הבאה. "אתה צריך להפסיק לחשוב רק עם הגיון אנושי כל הזמן. יש דברים מעבר ללוגיקה של בני אדם!".

בגלל התגובה שלי לטענה הזאת אני אוהב אותה מאד. היא גורמת לי לגחך בתוך תוכי. בדרך כלל אני מגיב, "שמת לב שאתה משתמש בלוגיקה אנושית, בהגיון אנושי, כדי לטעון שלא צריך להשתמש בו?". האדם שמולי טוען ששיש דברים שהם "מעבר" להגיון של בני תמותה. לטענתו, מכאן נובע ששימוש בהגיון אנושי מיותר במקרים הללו. יש כאן יחס של סיבה ותוצאה. אם חוקי הלוגיקה אינם תקפים, המסקנה שלו או שלה לא תקפה.

לזה בדרך כלל הגיבו היריבים ה(לא)אינטלקטואלים הללו בניסיון התפתלות משעשע ולא יעיל. הם מצביעים על כך שכוונתם היא שרק "לפעמים" אי אפשר להשתמש בהגיון האנושי. מיד אני שואל, "איך אפשר להבדיל בין מה שהגיון אנושי תקף לגביו ומה שלא?". התשובות לשאלה הזאת שונות בפרטיהן, אבל זהות בעיקרון שמאחוריהם.

הדתי, לדוגמא, יאמר שאלוהים כה נעלה שאין סיכוי שאוכל לתפוס אותו במוחי האנושי והעלוב. המטפל ברפואה אלטרנטיבית יאמר שכוח החיים, הצ'י, שמהווה חלק חשוב מפילוסופיית הטיפול שלו, הוא בעל תכונות כה פנטסטיות שיכולת ההבנה הרדודה שלי לא תתפוס אותו. לשניהם אני עונה את אותה תשובה. "אני אמנם לא יכול לתפוס את המרחק העצום של 2.5 מיליון שנות אור מכדור הארץ לגלקסיה אנדרומדה , אך בכל זאת, אני יודע שהוא קיים". ניתן לתפוס את הקיום של דברים למרות שהם עצמם מעבר ליכולת התפיסה האנושית. הגיון אנושי שירת אותנו כשרצינו לדעת מה המרחק שקיים מכאן לאנדרומדה, ואין שום סיבה שאלוהים או צ'י יקבלו יחס מיוחד.

בנקודה הזאת, במקום להודות בטעותם, ידידיי המתדיינים בדרך כלל החליטו להסכים לא להסכים איתי. הדיון שהחל בניסיון לשנות את דעתי, מסתיים בתרגיל חד-צדדי בחילוץ כבוד אינטלקטואלי. בגלגולו האחרון הוא הופך לשיחה שנועדה לשמוע את דעתו של השני, ואני בדרך כלל פותח אותה בשאלה המעניינת הבאה. "אם אתה לא משתמש בהגיון אנושי, איך הצלחת לתפוס את קיומו של אלוהים/צ'י? (מחק/י את המיותר)".

גם כאן התשובות היו שונות מאד אחת מהשניה בפרטים, אבל זהות בעיקרון. דוגמאות בולטות היו "אני מרגיש אותו!", "הרגשתי את העילוי שלו בזמן מדיטציה" והתשובה הבלתי נשכחת של אותה בחורה נוצרית שהאמינה שפגשה את ישו, "הוא עמד לידי וליטף לי את השיער". העיקרון הוא כמובן שהם מאמינים שאלוהים, צ'י או ישו  קיימים כי הם הרגישו בקיומו.

כאן אני בדרך כלל עוצר, אומר "עזוב, עדיף שלא נדבר על זה" ונגרר חזרה לשיחה משום שבן או בת שיחתי מסתקרנים לשמוע את דעתי. כמו מיני-פרויד אני נאלץ לבשר להם במילים נעימות שגם אני מרגיש לפעמים חזק מאד שהשיבוט שלי בקצהו השני של היקום סובל מבעיה קשה, אבל לא אאמין שהוא קיים ללא ראיות. בהתבסס על הרגשה, כל שאני יכול לומר זה שההרגשה קיימת. כך לדוגמא אנשים שכותבים שירים מלאי חיבה ללארה קרופט (קישור לשיר) יאלצו להודות שלמרות רגשות החיבה העזים שלהם כלפיה, היא לא תצא מהמסך להיות להם לאישה. היא לא אמיתית, ההרגשה כן.

הלקח שאני לומד מדיונים מהסוג הזה הוא שתפיסה מעוותת של המציאות היא רק התוצאה, לא הסיבה. הסיבה היא התפיסה מעוותת של הדרך שבה חושבים נכון. אם אדם יקבל על עצמו את עקרונות החשיבה הנכונה, הוא לא יוכל להתפתל כמו האנשים הללו. הוא יאלץ להסכים עם מסקנות, גם כשהן לא נעימות לו. בתור מסקנה מעשית, שמתי לעצמי פתק מנטאלי שמזכיר לי להתחיל דיון עם מאמין בשיחה על הכלים החשיבתיים בהם ניתן להשתמש כשחושבים על האמונה שלהם. כך אוכל לחסוך זמן במידה ואין עם מי לדבר, וגם להעלות את הסיכוי שנגיע להסכמה בדיון. מעניין לראות כמה יעיל זה יהיה.

תגיות: לוגיקה