לא, לא באמת. למעשה, אפילו לא קרוב. הכותרת רק נועדה לספק לדניאל בלס ציטוט שהוא יוכל להוציא מהקשרו בקלות. מסתבר שגם אחרי אלפי השנים בהן המיתולוגיה של תיבת נוח נחקרה מכל זווית, אפשרית ובלתי אפשרית, עדיין יש אנשים שמנסים לבסס אותה בצורה נואשת. מאד נואשת.
עם זאת, בשם הפתיחות הרעיונית, כל כך הייתי רוצה לדווח לכם שחבורת ארכיאולוגים ידועי שם פרסמו מאמר מדעי בכתב עת מכובד שמתאר את הראיות הגדולות והכבירות שתומכות סיפור תיבת נוח. אני מאד מקווה שהנימה הצינית שלי הבהירה לכם שזה לא המקרה.
אז מה יש לנו? חבורת נוצרים אוונגליונים מהונג קונג יצאה למסע בן שבע שנים על הר אררט. המטרה: מציאת תיבת נוח. הם משקיעים בצוות צילום (איך לא?), ציוד (למה לא?) וככל הנראה גם בחיזוקים אמוניים (כמו שצריך). בסופו של דבר הם עורכים מסיבת עיתונאים שבה הם מציגים את הראיות.
נתחיל מהטענות. זה דף האינטרנט של הארגון שלהם, Noah’s Ark Ministries International. בדף הזה הם טוענים שהם מצאו מבנה עץ גדול קפוא בקרח. בניגוד למה שנכתב בכמה אתרי חדשות, האתר הזה לא מציין שנערכה בדיקת תיארוך פחמן על העץ. הוא רק מציין שהם תוארכו ללפני 4,800 שנים. אין לי דרך לוודא מה בדיוק נטען משום שבמסיבת העיתונאים ה"ארכיאולוגים" הללו דיברו יפנית.
בנוסף, האוונגליונים טוענים שלא יכול להיות שמדובר בהתיישבות אנושית. הם מנסים להפיל את ההיפותזה שמדובר בהתיישבות אנושית עוד לפני שהיא הועלתה. לטענתם, "הגובה שבו נמצא הממצא, 4,000 מטר, מתאים לתיבת נוח", "התיבת מונחת בנטיה", יש לעץ מראה אדמדם/חום, סוף התיבה "רקוב ושבור ויש בו חור" דרכו אפשר להיכנס, היא קבועה בקרח ושברי סלע, התיבה "מאד מוצקה ובאיכות גבוהה", והתיבה "אפילה, ארוכה ומלבנית". הם טוענים שבהר אררט ההתיישבות האנושית הגיעה רק לגובה של 3,500 מטרים. לפני שאשכח לציין, הם אפילו מספקים תמונות וסרטונים.
אני סקפטי מאד לגבי הקיום של העצם הזה במעלה הר אררט. בסרטון שלהם הם נאבקים ברוחות פרצים וסופות שלגים בטיפוס למעלה ההר והולכים בתוך שלג שמגיע להם לפחות עד הברכיים. עם זאת, בחלק בו נראה שהם מגיעים לאתר שבו אמור להיות הממצא, הרוח פתאום שוככת והשלג אפילו נראה כאילו הוא מפוזר על הקרקע בצורה הרבה יותר דלילה, אפילו ברקע שרחוק מהאתר עצמו. כמו כן הם משום מה לא מראים צילומי סטילס או וידאו של השלד החיצוני של הממצא. הם רק מראים תמונות ווידאו בתוכו. למרות הספקנות שלי, בואו נניח שהתמונות הללו מתארות משהו שאכן נמצא על ההר.
אפילו תחת ההנחה הזאת, עדיין לא ניתן להסיק ב99.9 אחוז, כפי שטענו האוונגליונים, שמדובר בתיבת נוח. אפילו לא קרוב. שימו לב לטענות שהם העלו לחיזוק הרעיון שמדובר בתיבת נוח. רובן יתאימו ללא ספק גם להתיישבות אנושית. ידוע לנו על התיישבויות בגבהים שאפילו עולים על 4,000 מטרים. הטענה העיקרית שלהם, שבהר אררט לא נמצאו התיישבויות בגבהים כאלו לפני כן מוזרה. תמיד יש פעם ראשונה. לכן אני חושב שהתגלית הזאת עלולה להתברר כתגלית חשובה מאד. יש לה פוטנציאל כלשהו אם היא אכן נכונה.
עם זאת, הם מתעלמים מהברור מאליו למדען (והרע מאד למאמין), ולכן הורסים את הפוטנציאל הזה. הסבירות שמדובר בתיבת נוח שנקברה שם בגובה של 4,000 מטרים לאחר שצפה על מי מבול גלובלי (או אזורי) קלושה. אין לנו קווי ראיות אחרים שמצביעים על מבול כל כך חזק שהוא יישא תיבה למעלה הר אררט. הטענה גם מניחה אינספור עקרונות דתיים שונים שהביסוס להם קלוש. בניגוד לזה, סבירות הטענה שמדובר בהתיישבות אנושית גבוהה הרבה יותר משום שכפי שציינתי יש לנו ברקורד ההיסטורי תיעודים של התיישבויות במקומות גבוהים שכאלו.
מכל הסיבות הללו אני לא משוכנע. התיעוד הקלוקל ששוחרר לציבור והטענות העלובות נגד התיישבות אנושית מקטינות עד כדי קרוב לאפס את הסיכוי שמדובר בתיבת נוח. בעבר שמענו כל כמה שנים סיפור חדש על מציאת תיבת נוח והאנשים שהתפרסמו בזכותם נעלמו אל השוליים מיד אחרי כן. שום דבר בממצא הזה לא גורם לי לחשוב שיש להם אקדח מעשן. ככל הנראה, גם חברי Noah’s Ark Ministries International ייעלמו מראדאר שלנו לתקופה ארוכה. לפחות עד שדניאל בלס ימצא אותם.
בכל חג פסח חוזרת ועולה השאלה, על ידי פובליציסטים והיסטוריונים כאחד – האם סיפור יציאת מִצרים על ידי המנהיג משה כפי שהוא מתואר בתנ"ך, איננו אלא תוצר של הגות מאוחרת, בעיקר בעלת אופי תיאולוגי, או שמא הוא אכן משקף אירוע היסטורי כלשהו; האם יש בו גרעין של אמת היסטורית, או שמא הוא אך ורק פרי דמיונם של סופרים ותיאולוגים מאוחרים.
נכון שחלק מהחוקרים מטילים ספק אם יציאת מצרים התקיימה בפועל, שכן חוץ מהמִקרא אין שום תעודה מִצרית או אחרת המעידה במישרין על ישיבת בני ישראל במצרים ועל יציאתם משם. אולם למרות אי הוודאות, ארכיאולוגים והיסטוריונים רבים סבורים כי לא ניתן לשלול את קיומם מכל וכל.
ראשית – כל הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו עד היום לא סתרו את מה שנכתב בתנ"ך.
שנית – יש עדויות עקיפות במקורות מִצריים המסבירות את הרקע להתיישבות העִברים במִצרים, לעבדות שנכפתה עליהם שם וליציאתם ממנה. המחקר המובהק ביותר בנושא זה בוצע ע"י פרופ' אברהם מלמט מהאוניברסיטה העברית, לפיו אומנם אין בידנו מקורות חוץ-מִקראיים על שעבוד בני-ישראל במִצרים ועל כיבוש הארץ, אך בידנו מקורות בלתי-ישירים, המשמשים ראיות נסיבתיות, ובכך הם מחזקים את מהימנותו של הסיפור המִקראי.
שלישית – מדי מספר שנים מתגלה במִצרים חשיפה ארכיאולוגית שמשנה כליל הערכות קודמות, כך שסביר מאוד שעוד יתגלו חשיפות ארכיאולוגיות שיאמתו את מה שמספר התנ"ך.
ויתרה מזו: אחד העם במאמרו "משה" מציין שלא כל אמת אַרכיאוֹלוֹגית היא גם אמת היסטורית. הוא קובע כי האמת ההיסטורית איננה אלא זו המגַלה את הכוחות הפועלים בחיי החברה האנושית. כל שפעולתו בחיים ניכּרת, אף אם מצד עצמו אינו אלא ציור דמיוני, הרי הוא כוח היסטורי ממשי ומציאותו היא אמת היסטורית; וכל שאין רישומו ניכר במהלך החיים הכלליים, אף אם מצד עצמו אין מציאותו המוחשית בזמן מן הזמנים מוטלת בספק, אינו אלא אחד מאלפי רבבות המִמצאים, שמציאותו של כל אחד מהם לעצמו היא בודאי "אמת" במובן המוחשי, אבל – אמת שאינה מוסיפה ואינה גורעת כלום, ולכן היא כאילו איננה קיימת במובן ההיסטורי.
ולפיכך, כשאנו קוראים בהגדה על יציאת מִצרים ומשה בן עמרם, וכאשר עולות השאלות והספקות אם באמת אירעו כל אלה במציאוּת – מעניק אחד העם תשובה פשוטה וקצרה: אף אם היו מצליחים להראות בבירור גמור שיציאת מצרים ומשה האיש לא היו כלל, או שלא כך היה, לא ייגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של יציאת מצרים ומשה האידיאל, אותו אידיאל שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה"מִדבּריות", שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה.
אחת התגובות על הכתבה, שנכתבה על ידי שאול התרסי (פאולוס, שליחו של ישו, לאלו שלא בקיאים בסיפור הנוצרי), הציגה מקרה אנלוגי לחלוטין ששעשע אותי מאד לקרוא:
בכל חג פסחא עולה השאלה, על ידי פובליציסטים והסטוריונים כאחד, האם סיפור מותו של ישו וחזרתו לחיים כפי שהוא מתואר בברית החדשה, איננו אלא תוצר של הגות מאוחרת, בעיקר בעלת אופי תיאולוגי, או שמא הוא אכן משקף אירוע הסטורי כלשהו. נכון שחלק מהחוקרים מטילים ספק אם חזרתו של ישו לחיים התקיים בפועל, שכן חוץ מהברית החדשה אין אף תעודה בת הזמן אשר מעידה במישרין אפילו שחי כזה בנאדם. אולם למרות אי הוודאות, ארכיאולוגים והסטוריונים רבים סבורים כי לא ניתן לשלול את קיומו של ישו מכל וכל. ראשית, כל הממצאים הארכיאולוגים שהתגלו עד היום לא סתרו את מה שכתוב בברית החדשה. שנית, יש עדויות עקיפות במקורות הרומאיים המסבירות את הרקע לחייו של ישו. מחקרים רבים בנושא בוצעו ע"י פרופסורים מכובדים בהמון אוניברסיטאות (נוצריות כמובן). למרות שבידינו רק מקורות בלתי ישירים, הם משמשים ראיות נסיבתיות, ובכך מחזקים את מהימנותה של הברית החדשה. שלישית, מדי מספר שנים מתגלה בירושלים חשיפה ארכיאולוגית שמשנה כליל הערכות קודמות, כך שסביר מאוד שעוד יתגלו חשיפות ארכיאולוגיות שיאמתו את מה שמספרת הברית החדשה. ויתרה מזו: הארכיבישוף יונידמוס במאמרו "ישוע" מציין שלא כל אמת ארכאולוגית היא גם אמת היסטורית. הוא קובע כי האמת ההיסטורית איננה אלא זו המגַלה את הכוחות הפועלים בחיי החברה האנושית. כל שפעולתו בחיים ניכּרת, אף אם מצד עצמו אינו אלא ציור דמיוני, הרי הוא כוח היסטורי ממשי ומציאותו היא אמת היסטורית. ולפיכך, כשאנו קוראים בברית החדשה על צליבתו של ישו וחזרתו לחיים, וכאשר עולות השאלות והספקות אם באמת אירעו כל אלה במציאוּת – מעניק הארכיבישוף יונידמוס תשובה פשוטה וקצרה: אף אם היו מצליחים להראות בבירור גמור שישו וחזרתו לחיים לא היו כלל, או שלא כך היה, לא ייגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של ישוע האידיאל, אותו אידיאל שקם לתחייה לא רק בירושלים, אלא בכל טקס חג פסחא במיליוני כנסיות בעולם במשך אלפיים שנה.
לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר. זאת הסיבה שאני אוהב אנלוגיות. כשעושים אותן טוב, הן חזקות לאין שיעור.
אני מסופק אם יש חילוני אחד שהשתתף בדיון בנושא אמיתות הדת שלא נתקל בפרשנויות "מטאפיזיות" לסיפור(י) הבריאה בספר בראשית. הדעה הרווחת בקרב חבריי לספסל בית המדרש עוד כשלמדתי בישיבה היתה שהטקסט התנ"כי אינו מפרט את בריאת האדם בגוף הפיזי והחומרני שלכולנו יש היום, אלא בריאת "האדם הרוחני" שחי ב"עולם מטאפיזי".
בשיחה השבוע עם אחד מחבריי הדתיים הרבים הנושא הזה עלה. עד לרגע זה, לא ברורה לי עמדתו. למעשה, אני בספק אם היא ברורה לו. ניסיתי בדרכים שונות להראות לו שהאדם הראשון היה בריאה פיזית. מול כל טענה שהבאתי, אותו דתי חביב הציב פרשנות נגדית שהכניסה את אותה פרשנות "מטאפיזית" או "רוחנית" אל תוך הטקסט, למרות שפשט הדברים אינו כולל אותם.
מה המשמעות של הביטויים "עולם מטאפיזי" ו"האדם הרוחני"? האם אדם הראשון והעולם בו הוא חי היו עשויים מעשן צבעוני? לדברי אותו דתי, הוא לומד פיזיקה, לא מטאפיזיקה, ולכן אינו יודע. הדבר רק מחמיר את הבעיה שבדבריו. איך מוחו הרציונאלי יכול לקבל תיאור כאמת לאמיתה כשהוא על פי הודאתו חסר משמעות? הדבר המדהים, בצורה מאד שלילית, הוא שמקרים כאלו קיימים למכביר.
גם אם נקבע את המשמעות של צמד הביטויים הזה כ"לא פיזי" (הגדרה בעייתית מאד), מדוע הפרקים המתארים את הבריאה ה"לא פיזית" הזאת נראים כל כך ארציים וחומרניים? האדם מצופה לאכול ולהתרבות, נחשים וחיות אחרות קיימים, עולם הצומח קיים, ואין ולו אינדיקציה אחת בכל הטקסט שאין הכוונה לעולם פיזי.
בכל מקום בו אני מסתכל שמציג את הפרשנות הזאת, היא לא מבוססת על הכתוב בתורה. כפי שטענתי, היא לא מסתדרת עם הכתובים. אף על פי כן, אני שומר על ראש פתוח. אני מאתגר כל אחד שחושב שהוא יכול להביא את המקור בתורה שמצביע על כך שמדובר בבריאת העולם מטאפיזי, מיד אחרי שאותו אדם יסביר למה הוא מתכוון כשהוא אומר מטאפיזי ו"רוחני".
במצב הנוכחי שבו עדיין לא ראיתי מקור שמבסס את הפרשנות הזאת על הכתובים זה בטוח מספיק לדון במניעים. אם הייתי רוצה לטעון שהאיליאדה של הומרוס (הספר הראשון עברית) מכילה אמת אלוהית הייתי לוקח את אותה דרך פרשנית שהדתיים הללו לוקחים. באמצעות אותה טכניקה פוסט-מודרניסטית אוכל להביא פרשנות "רוחנית" ו"מטאפיזית" לעלילות אכילס והאלים היווניים שמתוארים שם. הייתי עושה את זה בשמחה אם היה לי רצון זעום להאמין בקיום האלים שמתוארים שם, אבל אני מבין שהם סיפורי מעשיות.
בסיכומו של דבר, המסקנה שלי בסוף כל דיון שכזה זהה. הדלק שמניע את הדתיים הללו להבין את סיפורי המעשיות של התורה כמכילים אמיתות "מטאפיזיות" הוא רצונם העז להגן על אמונתם מפני אלו שיוצאים נגדה. ההכנסה של מושגים שהטקסט לא רק שלא מזכיר אלא אף סותר היא עדות חזקה מדי לכך. כפי שאמרו חכמים ממני, "דת מרעילה הכל". גם את יכולת את החשיבה.
הרב אורי שרקי נתפס בעבר על ידי כמישהו שאת הדוקטרינות שלו אני יכול לסבול. למעשה, אני עדיין מעדיף אותן על פני טענות הרב זמיר כהן וחבר מרעיו לארגון הידברות. אבל, כמובן, דבריו נראים עמוקים רק בהסתכלות שטחית, ומראה התעתועים הזה קורס תחת המשקל של תהליך חשיבה ביקורתית נאות. הפעם אעסוק בטעות מאד ספציפית שהוא עשה במספר מקומות שונים.
בעבר הגבתי לשני מאמרים של הרב שרקי (1, 2) שנכתבו בתוך חוברת בשם "שורשי החיים". הרי הפתיחה לפרק בחוברת הזאת שעוסק בביקורת המקרא:
ביקורת המקרא היא שיטה כביכול-מדעית ללימוד כתבי הקודש. מדוע כביכול-מדעית?משום שהיא בנויה על הנחת יסוד שלא הוכחה לעולם – שלא תיתכן אפשרות של נבואה. מהנחה זו הגיעו מבקרי המקרא למסקנה ההכרחית שהתורה אינה מן השמים, ולכן צריך לבדוק מתי הוא (טעות במקור – עידו) חוברה, על ידי מי, לצורך מה וכדומה. שיטה זאת נלמדת במקומות רבים בעולם ובפרט בישראל, ולכן יש לתת עליה את הדעת.
בצורה אירונית, הכותרת שמעל הטקסט שציטטתי היא "פסבדו-מדע". הרב שרקי לגמרי לא מבין איך מדע עובד מבחינה פילוסופית ומה ההבדל בין מדע לפסוודו-מדע. במילים אחרות, הוא מאשים את תומכי ביקורת המקרא בכשל שהוא עושה.
בקטע הזה הרב שרקי טוען שביקורת המקרא מניחה שלא תיתכן נבואה. מכאן לדבריו היא מסיקה מסקנה "הכרחית" שהתורה אינה מן השמים ושאין אלוהים. זאת לא הדרך שבה הם הסיקו זאת. בתחילת מחקרם המדעי תומכי ביקורת המקרא לא מניחים שלא תיתכן נבואה, וגם לא מניחים שהתורה אינה מן השמים. הם לא מניחים שום דבר על קיומו של אלוהים. בניגוד לרב שרקי, הם מודעים לדרישה בסיסית מכל טענה מדעית.
הפילוסופיה של המדע מחייבת כל טענה מדעית להיות ברת הפרכה. הסיבה לכך קשורה לבעיה שנובעת מדרך הסקת המסקנות שלנו. מדענים, ולמעשה כל בני האדם, מסיקים מסקנות על סמך הניסיון שלהם עם הטבע (אם כי מדענים מבצעים ניסויים ותצפיות מבוקרים הרבה יותר מאדם רגיל). כל אחד מאיתנו יודע שאפשר לקבל כוויה אם נוגעים בתנור חם, אבל אם לא היינו לומדים זאת מהניסיון לא היינו יודעים זאת בכלל. עד שלא הודגם לנו האפקט המכאיב של חום רב על הגוף האנושי בשלב כלשהו בחיינו אין באפשרותנו להשתמש בחשיבה בלבד, ללא ניסוי או ניסיון, כדי להסיק שהוא יגרום לכאב.
אך כאן טמונה בעיה קשה. אין שום דבר שמבטיח לנו שהאפקט של חום הוא אותו דבר בכל פעם. כלומר, כל מה שאנחנו יכולים לומר בוודאות מוחלטת היא שבכל מקרה בעבר שבו נגענו באש, לדוגמא, הרגשנו כאב. אבל אין שום דרך רציונאלית להצדיק את המסקנה שנרגיש בוודאות מוחלטת כאב בפעמים הבאות בהן ניגע באש. המסקנה היחידה שאנחנו יכולים להסיק היא שבהתחשב בכל המקרים בהם הניסיון לימד אותנו שקיבלנו כוויה, יש סיכוי גבוה מאד שאותו דבר יקרה שוב, אך תמיד קיים סיכוי, קטן ככל שיהיה, שזה לא יקרה. הדרך הזאת להסקת מסקנות נקראת אינדוקציה – הסקת מסקנות מדברים בודדים לכל הדברים שנראים זהים להם, מהפרט אל הכלל. למסקנות שלה צריכים תמיד להתייחס כבעלות הסתברות. בעייתה האינדוקציה מכריחה תיאוריית ועובדות מדעיות להיות ברות הפרכה.
אך ראו מה יצטרכו חוקרי ביקורת המקרא להניח כשהם חוקרים את התנ"ך כדי לרצות את הרב שרקי: התורה ניתנה משמים, או במילים אחרות, מאלוהים. נניח שלרב שרקי יש דרך תקפה לוגית ומחוזקת על ידי עובדות נכונות להגיע למסקנה הזאת (דבר שעוד לא ראיתי ממנו). המסקנה הזאת בהכרח דורשת את קיומה של ישות אלוהית שתיתן את התורה. קיומו של אל כלשהו לא יכול להיות עובדה מדעית, משום שאין שום צורה שבה קיומו יכול להיות מופרך. אפשר לנסות להוכיח שאלוהים קיים, אבל מה יהווה ראיה שהוא לא? בכלליות, שום דבר לא יכול להוות ראיה שאלים לא קיימים בכלל. גם אם טענה לגבי אל בעל תכונות ספציפיות כלשהן יכולה להיות מופרכת, המאמין תמיד יכול לשנות את התכונות ולהפוך את האל שלו לכזה שלא ניתן להפריך. אם כך, ההנחה הפסוודו-מדעית האמיתית היא שאלוהים קיים. לכן למדען אסור לעשות את ההנחה הזאת במהלך המחקר שלו.
הרב שרקי לא עצר כאן. מהניסוח של דבריו עולה שביקורת המקרא מניחה שאלוהים לא קיים, ושהתורה אינה מן השמיים. יש אנלוגיה פשוטה שתעזור לכם להבין מדוע הניסוח הזה מטעה. דמיינו שאתם בחדר בו נמצאת קופסה גדולה, שתוכנה לא ידוע לכם. אני בא וטוען שבקופסה נמצא הרבה כסף מזומן. אפשרי מאד שבקופסה יש משהו אחר לגמרי. הטענה שלי מאד לא סבירה, עד שאספק ראיות לטובתה. אתם לא תשגו אם לא תניחו שאני צודק ותבקשו ממני להוכיח את דבריי. אך מה יקרה אם במהלך ויכוח איתכם אני אטען שאתם מניחים שאני טועה, ולכן השאלות שלכם לא לגיטימיות? זה ברור שאתם רק רוצים את הראיות. אני בא וטוען שאני יודע משהו על מה שבקופסה. אני זה שמניח את ההנחה ואני זה שעליו לבסס אותה. אתם פשוט חושבים בצורה ביקורתית ללא הנחות.
האנלוגיה ברורה. הרב שרקי מנסה לבסס את טענתו באותה חוברת ממנה הבאתי את הציטוט שלמעלה. כבר מתחתי ביקורת על הטיעון שלו לטובת קיומו של אלוהים. הטיעון שלו לא תקף בכלל. הוא לא מחשיב דרכים אחרות שמציגים חוקרי תנ"ך, ואף לא דרכים שיכולות לעלות בדמיון של כל אדם, שמסבירות איך הטקסט יכול היה להיכתב ללא התערבות של אלים. כעת, הוא מנסח את דבריו כאילו הם מניחים בכוונה תחילה שאלוהים לא קיים, כשבפועל הם לא מניחים שום דבר. הם מנסים לחקור את הטקסט בצורה אובייקטיבית חסרת הנחות דתיות ולראות לאן המחקר יוביל אותם. אם הם לא היו מוצאים דרכים להסביר כיצד נוצר התנ"ך ללא אלוהים, הרב שרקי היה שר מזמורים אחרים. בינתיים, הוא טוען טענות אבסורדיות נגד ביקורת המקרא עם ניסוחים שלא גורמים לו להיראות טוב בעיניי.
בניסיון להגן על הרב שרקי יהיו אלו שעלולים לומר שההנחה שאלוהים קיים לא סובלת מבעיית האינדוקציה שהצגתי. הבעיה היא שכל דבר שהוסק באמצעות למידה מהפרט אל הכלל חייב להיות בר הפרכה על מנת להיחשב למדעי. במילים אחרות, צריך שאופן הסקת המסקנות של הרב שרקי לא יערב אינדוקציה. אך החשיבו את הדוגמא הבאה מתוך החוברת של הרב שרקי (הציטוט לקוח מהמאמר שלי על הטיעון הזה):
"סיפור [כמו מעמד הר סיני] לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון ההתגלות של הבורא הוא זר לנפש. המחשבה שבורא הכל יצא מעליונותו ויחדור לתוך המציאות כדי לצוות על האדם כיצד להכין את תבשילי השבת היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה"
ובכן, האמונה הזאת בהחלט לא נורמטיבית היום, בהחלט לא בשבילי, וגם לא בשביל הרב שרקי. אבל איך יודע הרב שרקי שכך היו הדברים מוקדם יותר בהיסטוריה האנושית, בתקופות שבהם התורה נוצרה? זה אפשרי לגמרי שבחברות הלא מודרניות של אותה תקופה שהיו רוויות באמונות תפלות, אמונה שכזאת תהיה נורמאלית לחלוטין. אנחנו רואים שהרב שרקי מפעיל בטיעון שלו אינדוקציה, למידה מהפרט אל הכלל. בגלל זה, המסקנה שלו חייבת להיות ברת הפרכה על מנת להיות מדעית. הבעיה היא, כפי שהסברתי, היא לא, ולכן חוקרי ביקורת המקרא לא עושים אותה.
מכל מה שכתבתי עד עכשיו נובע שלהניח שאלוהים קיים כשחוקרים את התנ"ך בצורה מדעית יהיה לא מדעי. אבל זה כמובן לא אומר שאנחנו לא יכולים לחשוב על שאלת קיומו של אלוהים מחוץ למסגרת של מחקר מדעי. בהחלט ניתן לתת משקל לטענותיו של הרב שרקי לטובת קיומו של אלוהים במסגרת דיון שבו מופעלים עקרונות החשיבה הביקורתית, תוך כדי כשאנחנו מכירים שנושא השאלה אינו מדעי. את המאמר על הטיעון לקיומו של אלוהים של הרב שרקי כתבתי מנקודת המבט הזאת.
מה שהעלו בחכתם חוקרי המקרא במהלך מחקרם משמש אותי כשאני תוקף את העמדות הדתית. ניכר מדבריהם שברגע שמשליכים הצידה את ההנחות הדתיות הדוגמטיות והפרשנויות שנלוות להן ומסתכלים על הטקסט כפי שהוא, מגלים בו אינספור סתירות פנימיות שבהחלט לא עוזרות לו להיראות כבעל השראה אלוהית. הרב שרקי מתעלם מכך שהמחקר מנסה להיות כמה שיותר אובייקטיבי. ניכר שהוא רוצה שהמחקר יהיה מוטה לכיוון הדת כמובן.
לאור המאמר הזה, אני חושב שאני יכול לומר בבטחה שהשלמתי מהפך בדעתי על הרב שרקי. הוא לא שונה מרבנים כמו הרב זמיר כהן ואחרים. גם הוא מציג טיעונים פסוודו-מדעיים, שטועים ומטעים את הרבים לגבי קונספטים בסיסיים בחשיבה ביקורתית. למרות שבגישתו יש כמה דברים טובים, העמדת הפנים שלו שהוא תומך במדע מסתירה את הועבדה שבסתר הוא חותר לערער את היסודות של הענפים במדע שאת מסקנותיהם הוא לא אוהב. כתיבת המאמר הזה, חוששני, הדגימה לי את זה.
הכתבה הזאת מעט מורכבת. ניסיתי לפשט את הנושא עד כמה שיכולתי, אבל בכל זאת, תחזיקו ראש
למדתי בישיבה תיכונית, כך שידע ביהדות לא בדיוק חסר לי. קיימים דתיים, בייחוד בקרב חוזרים בתשובה, שמידת הידע שלי ביהדות עולה על שלהם. הוא טוב יותר משלהם לא רק בכמות, אלא גם באיכות. החינוך שלי בישיבה לימד אותי לא רק מה המקורות הדתיים אומרים, אלא גם הביא לי כלים ללמוד ידע דתי חדש. בגלל מחסור בכלים שכאלו, הצורה הסמכותית שבה מציגים מחזירים בתשובה את היהדות לציבור החוזרים בתשובה גורמת לעתים לנטיעת הבנה לא נכונה של מקורות דתיים בקרבם.
לעתים ההבנה השגויה של עקרונות היהדות משתרשת בגלל שהחוזרים בתשובה לא מבינים נכונה את דברי המחזירים בתשובה. אבל לעתים קרובות מדי, היא תוצר של בורות שכורים מחזירים בתשובה על ידי מניפולציות זולות. במילים אחרות, הרבנים הללו מנצלים, בידיעה או שלא בידיעה, את חוסר הידע של החוזר בתשובה כדי לגרום לו להאמין יותר.
יש כמה פרשנים תנ"כיים שעברו את ההתעללות הזאת, ואני אביא דוגמא אחת כזאת. רש"י, או בשמו המלא רבי שלמה בן יצחק (1040-1105), כתב פירוש פופולארי על התורה. יותר מפעם אחת במהלך חיי הקצרים שמעתי רב, בדרך כלל מתנועת ההחזרה בתשובה, מצטט אותו במישרין או בעקיפין כאומר שאין להבין את סיפור הבריאה כפשוטו. בדרך כלל מצוטטים דבריו של רש"י על בראשית, פרק א, פסוק א, אלו שמתייחסים למילים "בראשית ברא". הנה דוגמא אחת בה הרב אורי שרקי מדבר על הציטוט האמור מתוך רש"י. חתכתי את החלק הרלוונטי לנוחיותכם:
הרב שרקי טוען בקטע הזה שמהרש"י הזה לומדים ש"כל התנ"ך כולו" אומר לנו "דרשני". במילים אחרות, הרב שרקי טוען שכל התנ"ך הוא "טקסט שדורש להידרש" – כלומר, טקסט שצריך לא להבין בדרך פשטנית (הבנה בדרך פשטנית נקראית הבנת הפשט). הוא ממשיך וטוען ש"רש"י על המקום דוחה את כל האפשרות להבין" שסיפור הבריאה צריך להיות מובן כפירוט השלבים שבהם אלוהים ברא את העולם. הוא עושה זאת על ידי ציטוט המשפט "על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום". כפי שאראה, רש"י לא אומר את שני הדברים הללו. אודה ואתוודה, זה היה עצוב לראות את הרב שרקי, אדם שכתבתי עליו מילים חמות בעבר, חוטא בהבנה כה שגויה של מאמר רש"י פשוט. דתיים מוזמנים לקחת את המאמר הזה כזיכוי הרבים. חילונים יכולים להחשיב אותו כעדות למניפולטיביות של תנועת ההחזרה בתשובה.
הפסוקים הרלוונטיים להבנת הרש"י הזה הם פסוקים א-ג בפרק א בבראשית:
"אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"."
רש"י אומר שהוא מפרש על דרך הדרש, כלומר, ההבנה של רש"י בחלק הזה לא תהיה המובן הפשוט של הפסוק. רש"י מסביר מה בדיוק המדרש. "בראשית ברא אלוהים" צריך להיות לפי רש"י "בשביל ראשית ברא אלוהים". רש"י מראה שהתורה נקראת "ראשית דרכו" ועם ישראל נקרא "ראשית תבואתו" במקורות שונים בתנ"ך. מכאן מסיק רש"י שהפסוק אומר למעשה "בשביל עם ישראל והתורה ברא אלוהים שמים וארץ". עד הפירוש על דרך הדרש.
הרב שרקי ציטט מתוך הקטע הזה רק את תחילתו, "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני". הוא טען שזה אומר שהתורה כולה לא צריכה להילקח כפשוטה. מהקשר הדברים ברש"י ברור שהוא מדבר אך ורק על הפסוק הראשון. כפי שהוא אומר "אין המקרה הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל". מיד לאחר מכן הוא מביא הסבר מדרשי לפסוק הראשון ולפסוק הראשון בלבד. אני נאלץ להודות, להתראות לטענה הראשונה של הרב שרקי.
אם לפני כן רש"י אמר שצריכים למצוא "דרש" בפסוק א, עכשיו הוא עובר להבנה פשטנית (פשט):
במילים פשוטות, כל פסוקים א-ב בעצם באים לתאר את המצב הנוכחי לפני שאלוהים ברא את הדבר הראשון, אור. המצב הנוכחי כשאלוהים בא לברוא את השמים והארץ, לפני שהם נבראו, הוא ש"הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" (פסוק ב).
רש"י לא מסתפק בזה. ניתן לפרש את הפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" כאומר שהדבר הראשון שאלוהים ברא היה השמים והארץ. הפירוש במקרה הזה יהיה להחליף את המילה "בראשית" במילה "בראשונה". כלומר, הפסוק יהיה "בראשונה ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". רש"י מספק ראיות לטענתו שהמילה "בראשית" צריכה להתפרש כ"בתחילת" ולא כ"בראשונה". הוא מביא מספר מקורות בתנ"ך עצמו שמדגימים שהמשמעות של המילה "ראשית" היא התחלה של משהו. אצטט את כל דבריו:
"ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה, לומר שֶאֵלו קדמו; שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב: "בראשונה ברא את השמים" וגו', שאין לך "ראשית" במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו, כמו: (ירמיהו כו א) "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים", (בראשית י י) "רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ", (דברים יח ד) "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ". אף כאן אתה אומר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וגו', כמו "בְּרֵאשִׁית ברוא". ודומה לו (הושע א ב) "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ", כלומר: תחילת דיבורו של הקב"ה בהושע, "ויאמר ה' אל הושע" וגו'."
אני אעבור על שתיים מהדוגמאות שהוא מביא. ירמיהו, כו, א אומר:
ראשית שוב מתפרש כדבר הראשון. הדגן, התירוש והיצהר הראשונים הם הדברים שניתנים.
בהמשך דבריו רש"י טוען שמכל זה נובע ש"בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ" צריך להתפרש כ"בתחילת ברוא אלוהים את השמים ואת הארץ" (ברוא – ו"ו בצליל של האות O) ומשווה את זה לפרק א, פסוק ב בהושע שאומר:
במילים קצרות, טענת רש"י פשוטה. ראשית מצביעה על התחלה של משהו. הצירוף של האות בי"ת בתחילת המילה מצביעה על כך שמה שבא אחרי המילה "ראשית" הוא תיאור זמן. הזמן הוא "תחילת בריאת השמים והארץ". כל מה שאחרי כן הוא תיאור המצב כמו שהוא בזמן שאלוהים התחיל לברוא את השמים והארץ. כך יוצאת הפרשנות שרש"י הציג בהתחלה "בראשית בריאת שמים וארץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר".
אני צריך להדגיש את זה שוב, כי זה חשוב. הפסוק המקורי אומר:
"בראשית בריאת השמים והארץ על ידי אלוהים, הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים"
רש"י צריך להתמודד עם קושי נוסף. הוא טען שכדי שנוכל לפרש שפסוק א בא לומר שהשמים והארץ נבראו ראשונים, היה צריך להיות כתוב "בראשונה ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". אבל יש דרך אחרת להוציא מפסוק א את המשמעות שהשמים והארץ נבראו ראשונים. הוא כותב:
ואם תאמר: להורות בא שאלו תחילה נבראו, ופירושו: בראשית הכל ברא אלו
רש"י מציג טענה שעלולים לטעון נגדו. יכולים לבוא פרשנים שיטענו שמילה אחת לא כתובה כאן, "הכל". לטענתם הפסוק הזה למעשה צריך להיות מובן כ"בראשית הכל, כשלא היה כלום, ברא אלוהים שמים וארץ". הפסוק לדבריהם אומר משהו על סדר הבריאה. הוא לא תיאור הזמן והמצב שרש"י אומר שהוא.
רש"י מציג מקרים בתנ"ך שמראים שקיימים מצבים בהם מילה אחת שדרושה להבנת פסוק נשמטה:
"ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו: (איוב ג י) "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי", ולא פירש מי הסוגר, וכמו (ישעיהו ח ד) "יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק", ולא פירש מי ישאנו, וכמו (עמוס ו יב) "אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים", ולא פירש "אם יחרוש אדם בבקרים", וכמו (ישעיהו מו י) "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", ולא פירש "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית דבר אַחֲרִית דבר""
הפסוק לא מפרש ראשית ואחרית של מה. כפי שרש"י כותב, היה צריך להיות כתוב "מגיד מראשית דבר אחרית דבר".
שימו לב איך הוא סותר את טענת האנשים הללו. כאן מגיע החלק הקריטי:
"אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", ועדיין לא גילה המקרא בריית המים מתי היתה. הא למדת שקדמו המים לארץ."
רש"י מצביע על פסוק ב שם נאמר "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". הוא מצביע על כך שלפני הפסוק הזה אין אזכור של בריאת המים. הוא ממשיך ואומר:
"ועוד, שהשמים מאש ומים נבראו."
בריאת השמים מתוארת בהמשך הפרק בפסוקים ו-ח. שימו לב מה כתוב:
הרקיע, השמים, הוא למעשה מה שמבדיל בין המים העליונים למים התחתונים. אם אין מים, אין לרקיע בין מה למה להבדיל. שתי עובדות עמדו לפני רש"י. לא כתוב לנו שהמים נבראו לפני שמתייחסים אליהם לראשונה בפסוק ב וצריכים מים כדי ליצור את השמים והארץ. הן גרמו לרש"י להבין שלא ניתן לפרש את פסוק א כ"בראשית הכל ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". שיטתו היא שהפסוקים הללו הם תיאור המצב של היקום בזמן תחילת תהליך הבריאה של היקום.
כאן אומר רש"י את מה שמצטט הרב שרקי בסרט:
"על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום."
כאן אומר רש"י סך הכל שאין קייס לטוען שבראשית פרק א, פסוק א אומר שהשמים נבראו ראשונים לפני הכל. הרב שרקי טען שהוא אומר שכל סיפור הבריאה, ומהקשר דבריו כל התנ"ך כולו, לא מספר את הסדר של הבריאה או כל עובדה אחרת על הטבע, ולכן אי אפשר לקרוא את הטקסט ב"קריאה מדעית" (ביטוי של הרב שרקי). הבעיה היא כמובן שלא כל חוזר בתשובה יודע לקרוא ולהבין את שפת רש"י. לכן רבים מהם פגיעים למניפולציה הזולה שהפעיל הרב שרקי. בשביל זה אני פה.
רוב הפידבק שקיבלתי מדתיים לאתוקאסט #2 שעסק בסתירות תנ"כיות בסיפור הבריאה כללו בצורה כלשהי הפניה למקור בתורה שבעל פה. כבר בפודקאסט עצמו אמרתי שלא אקבל את דברי חז"ל כסמכותיים אלא אם יהיו מבוססים על הכתוב בתנ"ך. אמרתי שאכתוב למה, והנה אני מקיים הבטחתי.
ראשית, צריך להבין מה נטען על ידי דתיים. הטענה היא שממעמד הר סיני לאורך דורי דורות עברו בישראל שתי תורות. האחת הועברה בכתב, וכוללת את חמשת הספרים הראשונים של התנ"ך, והשניה הועברה בעל פה, מאב לבן, בשלמותה. התורה שבעל פה משלימה את התורה שבכתב הן בתוספת סיפורים ומדרשים שמרחיבים את הטקסט התנ"כי, והן באספקת דינים ופירוט לדינים ולמצוות של התורה שבכתב. התוספות הללו הם מה שהמגיבים הרבים על אתוקאסט #2 מצטטים כסותרים את טענתי.
ישנם כמה וכמה ביסוסים שונים מהתורה עצמה לקיומה של התורה שבעל פה. הבעיה עם כל אלו שאני ראיתי, בלי יוצא מהכלל, היא שהם לא מוכיחים בשום צורה שהיא שמה שאנו קוראים לו תורה שבעל פה היום הוא מה שלכאורה נמסר למשה בסיני. אם מישהו ראה פעם את כל ספרי הגמרא על מדף ספרים או ראה ספרי מדרשים רבים מסודרים בספריה הוא יבין מיד שזה יהיה בלתי אפשרי להעביר באמינות לאורך דורי דורות את תכולתם הרבה. אפילו חצי מזה יהיה בלתי אפשרי. זה לא סביר בצורה מגוחכת, ואני מסתכן ואומר בלתי אפשרי, שגוף כה גדול של טקסט יעבור בעל פה ממעמד הר סיני עד לכתיבתו בתחילת ספירת הנוצרים ללא שינוי.
יחד עם זאת, כדי שהתורה שבעל פה שאנו מכירים היום תיחשב לבעלת השראה אלוהית עלינו להניח דבר גדול עוד יותר מזה. עלינו להניח שהתורה שבכתב היא בעלת השראה אלוהית. ברגע שהראיתי שכשלוקחים את התורה שבכתב בפני עצמה, מנתחים את הטקסט האמור בה ורואים שהיא לא בעלת השראה אלוהית, כל ניסיון לבסס באמצעותה את התורה שבעל פה הוא חסר טעם.
לצורך הדימוי, חישבו על בניין מגורים. אנחנו רוצים לבנות קומה שניה לבית הקרקע שלנו. אנחנו יכולים לבנות אותה אך ורק אם הקומה הראשונה עומדת כמו שצריך. אם הקומה הראשונה לא עומדת בכלל, אין לנו על מה לבנות את קומה ב'. קומה ב' היא למעשה התורה שבעל פה, והיא לא יכולה לעמוד תלויה באוויר, היא צריכה את התורה שבכתב, את קומה א'. בלי הסמכות האלוהית שניתנת לתורה שבכתב, אנחנו לא יכולים להסיק ממנה שיש סמכות אלוהית לתורה שבעל פה. קומה א' נבדקה ונמצאה רעועה באתוקאסט #2. לכן לנסות לבנות קומה נוספת יהיה בלתי אפשרי, משום שקומה א' לא עומדת כלל, היא קרסה. בלי קומה א', כל שאנחנו יכולים לומר על התורה שבעל פה זה שהיא מורכבת מסיפורים נחמדים שהיו יכולים להשלים את התורה שבכתב, אך ורק אם הם בעצמם היו מאותו מקור כמו התורה שבכתב. הבעיה היא שהתורה שבכתב לא ממקור אלוהי בעצמה.
כבר טענו בפניי שאם נקבל את התורה שבעל פה, נוכל גם להוכיח את סמכותה. נוכל לפתור סתירות רבות בטקסט התנ"כי. הסמכות האלוהית שלו תשוחזר. כתוצאה מכך הסמכות האלוהית של התורה שבעל פה תבוסס. הבעיה עם הטיעון הזה היא המעגליות שלו. הוא מקבל את התורה שבעל פה כבעלת סמכות שאין לה, כדי שהוא יוכל לשחזר את הסמכות הזאת. זה מגוחך.
בקצרה, הצירוף של שני הדברים הללו, חוסר הסבירות המשווע שהתורה שבעל פה שבידינו אכן נמסרה במעמד הר סיני והתלותיות הבעייתית של התורה שבעל פה בתורה שבכתב, הן הסיבות שאני לא אשתמש בתורה שבעל פה כשאני מנתח את התורה שבכתב, אלא אם כן טענותיה מבוססות על הכתובים. לעשות זאת יהיה טוב בדיוק כמו להמציא הסברים לבעיות שאני מוצא עם הטקסט התנ"כי. זה שקול להמצאת מעשיות לא מבוססות. כך לא חושבים בביקורתיות.
אם התנ"ך נכתב בהשראה אלוהית, הוא צריך להראות אחידות והסכמה מלאה בכל נושא בו הוא עוסק. סתירות פנימיות מצביעות דווקא על כתיבה אנושית, לא אלוהית. אם אנחנו משנים את דעתנו בהתאם לכיוון הראיות, עלינו לגשת לבחינת הטענה שהתנ"ך נכתב בהשראה אלוהית ללא הנחות יסוד מתוך רצון להבין אם הסגנון שבו הוא כתוב מצביע על השראה אלוהית או כתיבה אנושית.
עלינו להקדים ולומר שהסבר שפותר סתירה כלשהי יתקבל, אך ורק אם הוא מבוסס על הטקסט. אפשר לבנות אינספור הסברים שיסבירו את הסתירות השונות, אבל שום דבר מלבד ראיות מהטקסט עצמו לא יצביע על כך שההסבר נכון. לכן, הסברים שמבוססים על מדרשי חז"ל יתקבלו, אך ורק אם חז"ל מבססים את דבריהם על הטקסט. אולי בעתיד אעסוק בהרחבה בסיבות שבגללן אני לא מקבל את דברי חז"ל אם הם לא מבוססים על הכתובים, אבל לא היום. היום אסתפק בלומר שלא מצאתי ראיה אחת ראויה לשמה בתנ"ך שמצדיקה את הסמכות האלוהית שניתנה לתורה שבעל פה.
הדוגמא בה אעסוק היום היא סיפור הבריאה. בראשית פרק א מתאר סיפור בריאה בן שבעה ימים, בו אלוהים יצר את היקום בששת הימים הראשונים ונח בשביעי. אלוהים יוצר את הדברים על ידי שימוש במילותיו. "ויאמר אלוהים" הוא ביטוי שחוזר על עצמו בכל ימי הבריאה. אלוהים אומר והדברים הופכים לקיימים.
מצבו ההתחלתי של העולם היה תוהו ובוהו – מעין כאוס. היו בו גם מים, שעל פי הכתוב על פניהם ריחפה רוח האלוהים. זה סדר הבריאה: ביום הראשון נוצרו האור והיפוכו החושך. ביום השני נוצר הרקיע, גוף ענק שמבדיל בין המים שמעליו למים שמתחתיו. ביום השלישי נוצרה היבשה שמתחת לרקיע ומיד אחריה הצמחים. ביום הרביעי נוצרו הירח, הכוכבים וכמובן השמש. ביום החמישי נוצרו יצורי המים והעופות. וביום השישי נוצרו כל החיות שחיות על האדמה ובסופו של דבר האדם.
כאן נדרשת התעכבות קצרה על אופן בריאת האדם. אלוהים ברא גם אדם וגם אישה, ביחד. כפי שנאמר "זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם". הוא גם נתן לאדם ולאישה רשות לאכול מכל עשב וצמח שהוא ברא, כמו שכתוב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה".
בואו נעבור עכשיו לפרק ב. הסיפור מתחיל מהרגע שבו אלוהים יצר את השמים והארץ, אך לא מפורטת הבריאה שלהם. מסופר לנו שאף צמח עדיין לא צמח. אלוהים יוצר את האדם מעפר, נוטע את גן העדן ושם את האדם בתוכו. אלוהים מתיר לאדם לאכול מכל העצים בגן, חוץ מעץ הדעת. לאחר מכן אלוהים יוצר בשביל האדם את כל החיות כדי שהם יהיו לו לחברה. אך האדם לא מצא בת זוג בשבילו בקרב החיות, ולכן אלוהים הפיל תרדמת על האדם, לקח ממנו צלעה והכין ממנה את האישה.
דבר ראשון, יש צורך לשים לב לנקודות הדמיון בין הסיפורים. שניהם מספרים כיצד הצמחים, החיות, והאדם והאישה נוצרו, בשניהם קיימת יצירה של השמים והארץ, ושניהם נותנים לאדם רשות לאכול את מה שאלוהים יצר. כאן למעשה נגמר הדמיון ומתחיל השוני. הרעיונות הכלליים הללו חוזרים בשני הסיפורים, אך הפרטים שלהם משתנים.
בסיפור הראשון אלוהים מבצע את פעולת היצירה על ידי שימוש במילתו. הוא מצווה על הדברים להיווצר והם נוצרים. לעומת זאת, אופן היצירה שלו בפרק ב הוא יותר אנושי. הוא יוצר את האדם והיצורים החיים האחרים על ידי עיצוב של חומר גלם, עפר, ואת האישה מצלעו של האדם. הוא לא אומר לאדמה להצמיח צמחים, אלא מצמיח אותם בעצמו. הוא נוטע בעצמו את גן עדן, ולא אומר לגן עדן להינטע. כמו כן, סדר הבריאה בשני הפרקים שונה. בראשון קודם נוצרו עופות השמים ורק אחרי כן האדם. בשני האדם נוצר והחיות נוצרו אחריו. כמו כן, מה שאסור ומותר לאדם לאכול שונה. בפרק א התורה קובעת שהאדם יכול לאכול את כל הצמחים, אך בפרק ב יש עליו הגבלה. אסור לו לאכול את פרי עץ הדעת. בכלל, רק בפרק ב מתוארת היצירה של גן העדן. אם אני כבר מזכיר פרטים שיש בסיפור אחד ולא בשני יש עוד כמה כאלו . בפרק א מסופר לנו על בריאת האור ויצורי המים, אבל בפרק ב אין אזכור של שניהם.
ברמה יותר עמוקה, יש הבדל בפוקוס של הפרקים הללו. פרק א מדגיש את האלוהים ואת פעולותיו הרב שלביות ליצירת העולם בכללותו. פרק ב מדגיש את האדם כמרכז הבריאה. כך לדוגמא, בפרק א האדם והאישה נוצרו ביחד ביום השישי והאחרון לבריאה, לעומת פרק ב בו האישה נוצרה אחרי שכל החיות נוצרו משום שהאדם לא מצא בת זוג בקרב החיות.
בקצרה, שני הסיפורים הללו שונים אחד מהשני בכל כך הרבה צורות שקשה לחשוב על דרך הגיונית בה ניתן לאחד אותם על בסיס הכתובים. כמובן שהטענה המרכזית שתועלה נגדי היא שאני מתעלם ממה שלפרשנים מאוחרים על התנ"ך יש לומר בנושאים הללו. אז בואו נעבור לשמוע מה סוג הדברים שהם אומרים על ידי שמיעת שתי דוגמאות מרש"י, פרשן שחי במאה התשיעית לספירה.
רש"י מנסה לענות על הסתירה שביצירת האדם כזוג בפרק א, לעומת יצירת האדם ואחריו האישה מצלעו בפרק ב. בפירושו הראשון הוא מביא מדרש שטוען שבפרק א מדובר על בריאת אדם אחד עם פרצוף של אישה ופרצוף של גבר, ובפרק ב הפרצופים הופרדו לשני אנשים שונים. זה מסביר את הסתירה הזאת מצוין, אבל בואו לא נשכח שאנחנו מנסים להסתמך על ראיות. מה הראיות שעליהן מסתמך המדרש הזה? הן לא מוצגות. הוא תירוץ, לא הסבר רציונאלי מונחה ראיות, כפי שאנחנו מחפשים.
פירושו השני של רש"י מנסה להיות יותר מילולי. הוא אומר שהבריאה בפרק א היא תמצות של בריאת האדם והאישה, ובפרק ב מוסיפים על הבריאה הזאת פרטים. אבל איך זה יכול להיות? בפרק א העופות וחיות המים נבראו קודם ביום החמישי, וביום השישי נבראו שאר החיות והאדם והאישה, לעומת פרק ב בו קודם נברא האדם, אחריו העופות ושאר החיות ורק אחרי כן האישה. הפירוש פשוט לא מסתדר. הסדר שונה לגמרי, ולכן זה בלתי אפשרי שהסיפור השני מפרט על הראשון.
תירוצים מהסוג הזה יש בשפע, אך מעולם לא ראיתי מישהו שהצליח לשלב את שני הפרקים הללו לסיפור אחד על ידי ביסוס דבריו על ראיות. הבעיה חוזרת על עצמה אצל כולם. כשהפרשנים הללו בוחנים את הטקסט, הם לא עושים זאת בצורה אובייקטיבית. הם מניחים אוטומטית שהוא כן בעל השראה אלוהית ומתרצים תירוצים מסוגים שונים ומשונים על מנת שהמסקנה תישאר כך. אלו הצדקות, לא הסברים אמיתיים.
דרך החשיבה הנכונה היא להסתכל על מכלול הראיות, ולראות אם הן מסכימות שהתורה אכן נכתבה בהשראה אלוהית. גם אם נחשוב שיש בידינו ראיה כלשהי שהתורה אכן נכתבה בהשראה אלוהית, כשנתקל בראיות שמצביעות על מסקנה הפוכה כמו אלו שהצגתי עכשיו, לא נמציא תירוצים כמו רש"י. מה שצריכים לעשות זה לחזור אחורה לשלבים מוקדמים יותר בחקירה השכלית שלנו, ולפקפק במה שחשבנו שידענו עד עכשיו. לפחות כשאני עשיתי את זה, הגעתי למסקנה שהנחותיי הקודמות היו שגויות. מכלול הראיות, כך היה ועדיין נראה לי, מצביע על כך שהתורה לא נכתבה בהשראה אלוהית, אלא דווקא על ידי בני אדם כמוני וכמוכם ללא סיוע אלוהי כלשהו.
מנחם בן. שמעתי את שמו עוד כשהוא היה בתוכנית הריאליטי הפופולארית האח הגדול, אם כי מעולם לא צפיתי בתוכנית. לפי מה שהבנתי מאלו שכן, נוצר לו שם של מתלהם, אחד שמציג דעות נחרצות, שקוטל אנשים על ימין ועל שמאל בעת דיונים.
דעותיו הנחרצות בנושא דת ומדע לא היו סוד. הוא טרח להוציא אותם החוצה בכל עת שיכל, ולעתים, כך נאמר לי, זה גרם להתנגחויות וסכסוכים בינו לשאר חברי הדירה.
לכן, כשלקחתי את הספר מי צייר את הרקפת ציפיתי להיתקל באותו סגנון דיבור שתואר לי אינספור פעמים. לא התאכזבתי. עם זאת, בגלל שכל מה שידעתי על דעותיו של בן היו סיפורי יד שניה של חברים, חיכיתי בשקיקה לשמוע מה יש לו לומר על הנושאים שבוערים לי כל כך. כאן, לצערי, התאכזבתי בגדול. אני לא מתכוון לתת סקירה מלאה של כל פרק בספר, רק של הנושאים שמעניינים אותי.
שטחיות אלוהית
בן משתמש בכל השפה המתלהמת שתהיה מוכרת לכל בריאתן. אבולוציה הופכת ל"טמטום הכי גדול" והאיוולת שבן רואה בתיאוריה הזאת כשהוא מכנה אותה שוב ושוב אוולוציה. בהמשך נגיע לשטויות להן הוא קורא "אבולוציה" ואותם הוא תוקף בצורה כה נחרצת. ההבנה שלו באבולוציה שטחית לכל היותר. כרגע יותר בוער לי להתייחס להגדרה שהוא נותן לאלוהים ולשטחיות שלה.
בעמוד 31 בן דן באלוהים, ספציפית בשאלה "אם אלוהים ברא הכל, מי ברא את אלוהים?". הוא עונה תשובה שתהפוך את מוחו של כל רציונאליסט לאבקה דקה (כן, אני לא מתבייש להשתמש בשפה שלו). אלוהים הוא רוח, לא חומר, הוא עונה, ולכן לא צריך להיברא, משום שמושגים של בריאה שייכים אך ורק לדברים חומריים.
שתי השאלות שמיד קופצות לראש הן מה זה רוח, ומדוע רוח לא יכול להיווצר. נראה שהוא מוסיף חטא על פשע. ראשית, הוא משתמש במונח מעורפל כמו רוח, אותו הוא לא טורח להגדיר בכלל. שנית, הוא בוחר לאפיין את המונח הזה ב"לא צריך להיברא".
אם ננגד את המונח "רוח" עם המונח "חומר", ניתן יהיה לומר בצורה פשטנית שמה שמורכב מאטומים (לדוגמא, זהב) או מה שמכיל חלקיקים פיזיקאליים (לדוגמא פוטונים של אור) הוא חומר. בתחילת המאה הקודמת הדעה שהיקום והחומר שבתוכו היה קיים מאז ומעולם הייתה הרווחת בקרב פיזיקאים, אך לאחר שמספר קווי ראיות שונים הצביעו על בריאה של היקום, המפץ הגדול, הדעה בקרב פיזיקאים השתנתה. היכן אנו רואים מקבילה להתפתחות המחשבתית הזאת אצל בן? אנחנו לא. הוא פשוט משתמש במונחים מעורפלים ומאפיין אותם איך שהוא רוצה במה שנראה לי כשרירותיות מוחלטת.
בפסקה השנייה באותו עמוד בן פשוט יוצא מגדרו עם תיאורים אוויליים והנחות יוצאות מהכלל. הוא טוען שהכל, כל חלקיק פיזיקאלי הוא למעשה "אינו אלא רוח". הוא מוסיף על זה:
"אם נפרק בדמיוננו את העולם את העולם החומרי למרכיביו, עד האטומים, שאותם נפרק נפרק בדמיוננו שוב ושוב, ניווכח, כדימוי, שאכן הכל רוח"
כדי להבהיר עד כמה הטענה שלו מדהימה אפילו את עצמו הוא ממשיך ואומר בסוף הפסקה:
"יש מבין? גם אני בעצמי לא לגמרי מבין מה שאני אומר, למרות שאני מתכוון איכשהו לכל מילה"
הוא לא מבין את מה שהוא עצמו אומר, מודה בזה ומצפה מאיתנו לקבל את דבריו בכל זאת. את כל זה הוא מצליח לעשות בלי להבין שהוא פשוט לא אומר שום דבר בעל משמעות. פשוט שטחי.
למשוך בזקנו של דארווין
כשהוא עוסק באבולוציה, הוא לא במצב טוב יותר. כמו רבים לפניו, בן לא מבין את תיאוריית האבולוציה וטענותיו מעידות על חוסר בהבנה בסיסית בתהליך המדעי ואיך מדע עובד. הוא מנסה להפריך את תיאוריית האבולוציה ומביא את הטיעון מתכנון כהוכחה לקיומו של אלוהים. כבר ראינו בעבר כמה לא אפקטיבי הטיעון מתכנון ברגע שאנו מקבלים את תיאוריית האבולוציה ושההפרכות לתיאוריית האבולוציה סובלות מחוסר מקוריות משווע.
אם נחזור לבן, הניסיון שלו כולל את חפירת קברו של דארווין והוצאת גופתו החוצה. לאחר שהוא עשה זאת הוא מתחיל לחבוט בה בכל צורה אפשרית, כאילו זה משנה משהו. בכל החלק הזה הוא נכשל בלהבין שמדענים בעת המודרנית כבר מצאו אינספור שגיאות ובעיות בתיאוריית האבולוציה של דארווין. התיאוריה התקדמה הלאה, עברה את הכשלים הללו והתפתחה. מנחם בן וחבר מרעיו הבריאתנים עדיין לא.
בדיוק בגלל זה כשבן מקשה קושיות על הידע הגיאולוגי הרדוד בו השתמש דארווין או המחסור בהבנה מעמיקה בתהליכי התורשה, הוא למעשה אומר "ובכן, אז לא ידעו את זה, לכן היום תיאוריית האבולוציה היא בולשיט". ובכן, בתקופתו של ניוטון לא ידעו על המרחב-זמן של תיאוריית היחסות הכללית של איינשטיין, אבל זה לא אומר שהדרך שבה אנו מבינים גרביטציה היום שגויה. זה אומר שהדרך הישנה תוקנה ושודרגה.
חוסר ידע
בן לא רק חובט בגופתו של דארווין. הוא מעלה באוב טיעונים מיושנים נגד תיאוריית האבולוציה, כמו שעושים כל חבריו הבריאתנים. אני אביא רק דוגמא אחת לטיעון ספציפי של בן נגד תיאוריית האבולוציה. יידרש ספר שלם כדי להפריך את כל טענותיו, וכבר עשו זאת בשבילי כך שזה מיותר.
בן טוען שמאחר ובימינו קיימים יצורים מפותחים מאד ופרימיטיביים מאד על פני השכבה הגיאולוגית
עליה אנו עומדים, הוא לא מבין איך העובדה שאנו מוצאים יצורים בשכבות עתיקות להם אבולוציונים קוראים פרימיטיביים מהווה הוכחה לאבולוציה. כרגיל במקרים כאלו, הוא לא מצליח להבין איך נקבע אם יצור כלשהו הוא פרימיטיבי או לא.
ההקשר, כפי שנכתב פה בעבר, הוא מה שקובע זאת. אני אדגים. אם אנו מוצאים שלד של חיה שמציג כמה תכונות של קוף אדם וכמה תכונות של בן אדם ומתוארך ללפני 10 מיליון שנים, אנו יכולים לדעת להסיק שזהו מאובן מעבר בין קוף אדם לבן אדם. הנקודה העיקרית היא שאנו משווים בין האנטומיה של החיה שמצאנו לאנטומיה של היצורים שחיים בימינו (ולחיות שמתוארכות אחריה ולפניה, כמובן). כך אנו יכולים לדעת ברווח בין איזה מינים או קבוצות טקסונומיות נמצא השלד. בדוגמא שהבאתי, החיה נמצאת ברווח שבין בני אדם לקופי אדם. הכל בנוי על יחס, יחס לחיות בימינו שדומות בשלדן לשלד העתיק שמצאנו.
אם באמת חיות התפתחו מאבות קדמונים בצורה על עץ היררכי שכולל את כל היצורים החיים שהתקיימו וקיימים על כדור הארץ, אנחנו אמורים לצפות שבזמן המתאים ימצאו שלדים מאובנים שיציגו תכונות שנמצאות בין יצורים שקיימים כיום – חלקו יהיה מין מודרני אחד וחלקו מין מודרני אחר שקרוב אליו מורפולוגית. המאובן שתואר לעיל עונה בדיוק על הקריטריון הזה ובכך מלא את התחזית האבולוציונית הזאת.
יותר מזה, ישנם קריטריונים נוספים לפרימיטיביות. תקופות שונות מאופיינות בחיות בעלי מאפיינים שונים. אם היינו מוצאים בתקופה הקמבריאנית (בערך לפני 500 מיליון שנים) פיל, זאת היתה ראיה נגד תיאוריית האבולוציה. פיל הוא חיה גדולה שחיה על היבשה, והתקופה הקמבריאנית מאופיינת בחיות ים קטנות. במילים אחרות, מאובן נשפט גם לאור שאר המאובנים שמתוארכים לתקופה שלו.
יפה של תנ"ך שפה (וגם דברים אחרים בו?)
בן אוהב יצירות עבריות. אני אמנם לא קורא הרבה עברית מעבר לאינטרנט, ולרוב מעדיף ספרות באנגלית, שפת המקור של ספרים מהז'אנר שאני קורא, אבל אני יכול להעריך את הדעה הזאת. לאורך הספר שזורים שירים רבים, מתורגמים ויצירות מקוריות בעברית כאחד שאהבתי לקרוא, ולו בשביל הרך הספרותי שלהם.
עם זאת, ברור מדבריו של בן שהסנטימנט שלו לעברית התנ"כית עז ונובע מהרגשה רוחנית שהיא תוצאה ישירה של אמונתו שהתנ"ך הוא ספר האלוהים. הוא קורא אך ורק לה העברית האמיתית. הוא מכיר בכך שמילים לועזיות שהוכנסו לעברית מאוחר יותר הם חלק מהשפה המדוברת, אך בבירור היה מעדיף סוג אחד ויחיד של עברית: זאת ששומרת על זיקה תנ"כית ברורה. הוא סולד ממילים כמו נורמאלי ואינפורמציה. אין לי שום בעיה עם זה. הגישה שלו בריאה לחלוטין בצורה מעשית. הוא לא פנאט עברית שמחפש על מה לריב ומנסה להטיף לכולם לקבל את העברית שלו. עם זאת, ניתן להגיע לאותה הגדרה של עברית גם באמצעים שלא מצריכים את קיומו של אלוהים או שהתנ"ך יהיה ספרו של אלוהים, ועל זה בדיוק נח סלע המחלוקת שלי איתו.
הסנטימנט האוהד שלו לתנ"ך והסיבה לו בבירור משפיעים עליו כשהוא בא לפרשן אותו. אחרת לא ניתן להסביר כיצד ממש משום מקום הוא שולף את הפרשנות הבאה לשמואל א, פרק יג, פסוק א. הפסוק אומר "בן שנה שאול במולכו". שאול בבירור לא יכול היה להיות בן שנה כשהוא מומלך. בן מצביע על העובדה שבפרק י כתוב ששאול התנבא והפך ל"אדם אחר". מכאן, מסיק בן, שהשנה שכתובה בפרק יג היא שנה מרגע הפיכת שאול לאדם אחר.
בואו נעזוב לרגע את העובדה שהדבר הטוב ביותר שניתן לומר על הפרשנות של בן זה שהיא ספקולטיבית. אם הוא היה רק מסתכל קצת לעומק הוא היה מגלה שקיימים תרגומים עתיקים ליוונית בהם יש מספר לפני המילה שנה בפסוק בפרק יג. אני מאלו שסוברים שהתנ"ך הוא עבודת טלאים שנובעת מסיפורי פולקלור שהתפתחו בהדרגה עד שנכתבו, וגם אז המשיכו להתפתח ככל שהועתקו. לכן העובדה הזאת דווקא מחזקת את טענתי ומחלישה את טענתו של בן.
לצערי, לא נדרש יותר מדי כדי למצוא את העובדה הזאת בגוגל. זה מעורר אצלי שוב את ההרגשה שיותר מדי אנשים שמאמינים בדברים רוחניים, דתיים או סתם טיפשיים, פשוט לא טורחים להשתמש באתר הזה. אבל זה נושא ליום אחר. הנקודה החשובה היא שאותם טריקים פרשניים חסרי תועלת שאנו מוצאים בשימוש אצל כל רב או מחזיר בתשובה נמצאים בארסנל של בן. כפי שנאמר בספר הספרים:"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה. אין כל חדש תחת השמש" (קהלת, א, ט).
סיכום
מי צייר את הרקפת? הוא ספר שטחי, מתלהם ללא צורך, חסר מעוף ופשוט לא מקורי. שרידים, שאריות וסימנים ברורים של חוסר מקוריות ניכרו מכל דף בספר שקראתי. לאחר שראיתי את איכות טיעוניו של בן הרגשתי שפשוט אין צורך לקרוא חלקים ממנו. הספר פשוט גרוע אינטלקטואלית.
יתרה מזאת, לקרוא את הספר היה לעתים סיוט מתמשך משום שסגנון הכתיבה של בן די מבולבל. נראה כאילו נעשה ניסיון להעביר טיעון חד שנעלם בים ההתלהמות חסרת הפשרות. כבר קראתי טקסטים מתלהמים, אך הם היו ברורים יותר מזה. העובדה שהספר הוא למעשה עבודת טלאים של מאמרים שבן כתב בעבר לא עוזרת.
בכלליות, ספר גרוע מכל בחינה שמעניינת אותי. 2 כוכבים מתוך 5. בחסד.
בכנות, הרב אורי שרקי הוא אחד הרבנים הבודדים שאהבתי מהיום שבו שמעתי לראשונה הרצאה שלו. כמובן שחלקתי עליו, אבל אהבתי בכל זאת את החמימות שבה הוא העביר את השיעור ואת הפתיחות שהוא הציג. הטענות שהוא העלה לא היו חדשות לי. שמעתי אותן בעבר בניסוחים שונים. הן יותר מראויות להתייחסות משום שהרב כותב היטב, בשפה ברורה ונעימה לקריאה, בניגוד לכמה אנשים… אהממ, דניאל בלס. למרות כמה דברים שהפריעו לי בדבריו, הוא עדיין טוב יותר מבלס.
לצורך המאמר הזה אני אשתמש במאמר שנכתב בחוברת שהופקה על ידי ארגון אורים בשם "שורשי החיים". אני אנתח את שני המאמרים הראשונים בספר, "תורה ומדע" ותורה מן השמים" בשני מאמרים נפרדים. המאמר הזה יעסוק במאמר השני בחוברת שנקרא "תורה מן השמים". המאמר מהווה המשך ישיר לחלק 1.
המטרה של הפרק הזה היא להוכיח את קיומו של אלוהים. אכן משימה שאפתנית שמיד תראו מדוע אני חושב שהיא לא מולאה בהצלחה.
תורה מן השמים – תמצות תמציתי של הטיעון
ניתן לסכם את הטענות של הרב שרקי בצורה מאד מרוכזת. הרי היא לפניכם.
ברגע שהוכחנו שהתורה היא משמים, מהאלוהים, הוכחנו למעשה את קיומו של האל שנתן אותה. במרכז ההוכחה של הרב שרקי עומד מעמד הר סיני, והייחודיות של הסיפור הזה בקרב הדתות.
בפרק "וודאות הסיפור המקראי" הרב שרקי מרחיב. יש לו שני טיעונים מרכזיים. הראשון הוא כדלהלן. ישנם שני סוגים של סיפורים מכוננים לעמים. האחד קרה רק אחרי שהעם היה קיים, לדוגמא מלחמת טרויה, והסוג השני קרה לפני שהאומה שעליה מסופר הסיפור היתה קיימת, לדוגמא הסיפור המיתולוגי על הקמת העיר אתונה על ידי האלה אתנה. לטענת הרב שרקי, ניתן לומר רק על הסיפור הראשון שהוא קרה באמת, משום שסיפורים מהסוג השני ניתן להמציא ולהכניס לתודעה של העם על ידי תעמולה.
הטיעון השני הוא בפשטות שסיפור שלא ניתן לבדותו הוא אמת. לטענת הרב שרקי "סיפור [כמו מעמד הר סיני] לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון ההתגלות של הבורא הוא זר לנפש. המחשבה שבורא הכל יצא מעליונותו ויחדור לתוך המציאות כדי לצוות על האדם כיצד להכין את תבשילי השבת היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה" (עמ' 26).
כדי לחזק את דבריו הוא מציג אנלוגיה. ילד קטן ניגש להוריו ומדקלם להם שני משפטים ביפנית. כשנשאל הילד כיצד הוא גילה על המשפטים, הוא סיפר להם ששני גברים מלוכסני עיניים עם מצלמה אמרו לו אותם. בדוגמא הזאת, אומר הרב שרקי, טענתו של הילד לא ניתנת לבדיה ולכן הילד דובר אמת. הוא באמת ראה את האנשים הללו והם אמרו לו את המשפטים הללו. באותה צורה, טענת התורה שמעמד הר סיני קרה אינה ניתנת לזיוף, ולכן מהעובדה שמישהו טוען אותה נובע שהיא אכן נכונה והמעמד אכן קרה. במילים אחרות, אין הסבר אחר לדרך יצירת הסיפור חוץ מהעובדה שהוא קרה באמת.
ונתחיל עם… טיעון מעגלי
הבעיה שלי עם הטיעון הראשון היא שהוא מעגלי. בואו נקבל לרגע את הקריטריונים של הרב לסיפור אמת. איך אנחנו יודעים שהיה עם ישראל בזמן מתן תורה? כי זה כתוב בתורה. הלכך, כדי להוכיח מהטיעון הזה שהתורה אמת, אנחנו צריכים להניח שמה שכתוב בתורה הוא אמת. זה הזכיר לי את דניאל בלס.
האנלוגיה האידיוטית
אני בכוונה אתחיל מהאנלוגיה של הרב שרקי, כי היא מכינה לי להנחתה בחלק הבא במאמר הזה. הסיפור הנחמד של הילד והיפנים סובל מבעיה קשה במיוחד. הוא פשוט לא אנלוגי למקרה שלפנינו ולכן לא רלוונטי. בעוד במקרה של ההורים הם שומעים את הסיפור ישירות מבנם, אנחנו קוראים אותו בספר עתיק שכתיבתו הסתיימה לפני לפחות 1600 שנים שמדבר על אירועים שקרו הרבה לפני שכתיבתו הושלמה, התנ"ך. במהלך הדורות שקדמו לחתימת התנ"ך ולכתיבת התנ"ך היו המון הזדמנויות לשינויים תרבותיים שהשפיעו על הטקסט הסופי.
מה שאני חותר אליו זה הטיעון הבא. סיפור כלשהו קרה. אנחנו לא יודעים מהו. הסיפור הזה סופר מאב לבן במשך כמה דורות. כל דור הוסיף את נקודת המבט הייחודית שלו לסיפור, ולכן הסיפור עבר שינויים קטנים בכל דור שהצטברו לשינוי גדול מהסיפור המקורי בסופו של תהליך. מאחר ואף אחד חי לא זוכר את הסיפור המקורי, לא ניתן לדעת עד כמה אמין התוצר הסופי שהושם על הכתב (כמו כן, לפחות על פי הראיות שלפנינו ממגילות קומראן, כבר בזמן שבו התנ"ך נכתב היה עושר של גרסאות כתובות לאותם סיפורים תנ"כיים שלא תמיד הסכימו אחד עם השני).
הדבר הזה קרה בהרבה סיפורי פולקלור בתנ"ך וגם בספרים אחרים מאותה תקופה. מלחמת טרויה היתה ככל הנראה אירוע שקרה באמת, אך בשום אופן לא ניתן לומר על פי הראיות שלפנינו שתיאורה באיליאדה של הומר הוא תיאור היסטורי של מה שקרה שם. הסיפור של הומר הוא תוצר הן של שאיפות ספרותיות של הכותב והן של האדרת הסיפור על ידי שנים של "אבולוציה" של הסיפור בפולקלור העממי של היוונים.
הטיעון שלי כאן הוא כללי בכוונה. אני לא רוצה להיכנס למדע שמאחורי כל הטיעון הזה בפירוט, משום שתיאור הממצאים האנתרופולוגיים, הארכיאולוגיים והטקסטואליים מאותה תקופה ייקח הרבה זמן והוא מיותר. הנקודה החשובה שאני רוצה להעביר היא שבעולם העתיק דברים עבדו בצורה שונה מהיום. לא שמרו גרסה כתובה של סיפור
ים מכוננים. לא ממש היה רישום היסטוריה מסודר. סיפורים מכוננים עברו מאב לבן ולכן הסיפורים יכלו לעבור מעין תהליך אבולוציה, כך שבסופו של דבר סיפור מכונן פשוט וחדגוני בהשוואה לסיפור התנ"כי יכול היה להפוך לסיפור מורכב על יציאה ממצרים על ידי נסים וקבלת תורה ישירות מאלוהים.
הטיעון מחוסר אמונה אישית
אף אחד לא חשב על טענה למשהו על טבעי עד שהוא חשב עליה. אם הוא לא היה חושב עליה, היא לא היתה נטענת על ידו. מנקודת המבט הזאת שימו לב איך אני עורך את דבריו של הרב שרקי:
טענה כמו קיומם של רוחות בבתים רדופים לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון זה הוא זר לנפש. המחשבה שנשמות של בני אדם יצאו מעליונותן ויחדרו לתוך המציאות כדי לרדוף את בתיהם של בני אדם חיים היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה.
ובכן, כל מה שהטיעון הזה אומר, הן בגרסה שלי והן בגרסה של הרב שרקי, זה "אני לא מאמין שמישהו יכול להעלות את הרעיון הזה בראש, ולכן הסיפור חייב להיות אמיתי". יש כל כך הרבה טענות מגוחכות ששמעתי בימיי הקצרים על פני כדור הארץ שהסיפור של מעמד הר סיני לא נשמע לי כל כך מגוחך, למען האמת. אז מה אם המחשבה על סיפור כזה זרה לנפש או לא נורמטיבית? הקריטריונים האלו פשוט לא רלוונטיים לשאלה האם ניתן להמציא את הטענה או לא.
אם נהיה יותר ספציפיים, אני מרגיש באותה צורה שמרגיש הרב שרקי לגבי מעמד הר סיני לגבי כל כך הרבה טענות אחרות, כולן משוללות ראיות. החל מרוחות רפאים וחטיפות חייזרים ועד לטענות יותר משעממות כמו הומאופתיה, דיקור סיני וכירופרקטיקה. האם העובדה שאני מרגיש כך אומרת שהטענות הללו חייבות להיות אמיתיות משום ש"לא ניתן לבדותן"? לגמרי לא. להפך, הראיות שתומכות בהן פשוט לא קיימות.
סיכום
את רובן המוחלט של הטענות שהעלה רב שרקי קראתי ושמעתי בעבר יותר מפעם אחת. הוא חידש לי מעט מאד, ויותר חידש בסגנון הכתיבה מבכל דבר אחר. אני מקווה שהטיעון המרכזי במאמר, זה שעוסק באנלוגיה של הרב שרקי, יספק את רוב האנשים, אך אני בטוח שיהיו כאלו שהוא לא. לאלו שלא, נדרשת הבנה עמוקה יותר בתחומים המדעיים הרלוונטיים, ואני אשמח להפנות כל דורש לספרים הרלוונטיים שאני מקווה שיעזרו לו להבין את הנקודה שרציתי להעביר.
כרגיל, אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם וללבן את הנושא איתכם. אתם מוזמנים להגיב או לשלוח מייל. אשמח לתיקונים אם מצאתם שגיאות, הן לשוניים, הן עובדתיים והן לוגיים.
בכנות, הרב אורי שרקי הוא אחד הרבנים הבודדים שאהבתי מהיום שבו שמעתי לראשונה הרצאה שלו. כמובן שחלקתי עליו, אבל אהבתי בכל זאת את החמימות שבה הוא העביר את השיעור ואת הפתיחות שהוא הציג. הטענות שהוא העלה לא היו חדשות לי. שמעתי אותן בעבר בניסוחים שונים. הן יותר מראויות להתייחסות משום שהרב כותב היטב, בשפה ברורה ונעימה לקריאה, בניגוד לכמה אנשים… אהממ, דניאל בלס. למרות כמה דברים שהפריעו לי בדבריו, הוא עדיין טוב יותר מבלס.
לצורך המאמר הזה אני אשתמש במאמר שנכתב בחוברת שהופקה על ידי ארגון אורים בשם "שורשי החיים". אני אנתח את שני המאמרים הראשונים בספר, "תורה ומדע" ותורה מן השמים" בשני מאמרים נפרדים. המאמר הזה יעסוק במאמר הראשון בחוברת שנקרא "תורה ומדע". מטרתי היא להראות איך הרב שרקי כורה לעצמו בור אינטלקטואלי ענק.
תורה ומדע – תמצות לא תמציתי של הטיעון
נתחיל מהמאמר הראשון, תורה ומדע. אציג כאן את סיכום טענתו מתובל במספר ציטוטים מהחוברת עצמה. זה יהיה מעט ארוך, אך לא ארוך כמו בחוברת. הדברים שיכתבו אמורים לספק כל מי שירצה לדעת מה טוען הרב שרקי.
הרב שרקי מציג חמש שיטות להבנת היחס בין תורה ומדע. שתי הראשונות מניחות שיש סתירה שלא ניתן לפשר בין תורה ומדע. הגישה הראשונה מניחה שהתורה היא אמת ולכן דוחה את כל התגליות המדעיות. הגישה השניה מניחה שהמדע הוא אמת ולכן שוללת את נכונותה של התורה.
שתי השיטות הבאות הן מה שכל אחד שמכיר את דניאל בלס וחבר מרעיו למועדון תנועת ההחזרה בתשובה יזהה מיד. העיקרון של שתיהן הוא שאין סתירה בין תורה ומדע. הראשונה קובעת שאין סתירה משום שהמדע שוגה. השניה קובעת שאין סתירה משום שהיוצר של התורה ידע את מה שהמדע גילה רק לאחרונה ולכן עלינו לפרשן את התורה בראי המדע (בליווי ציטוטים מבארים מהתנ"ך וממקורות יהודיים אחרים).
בשיטה החמישית העסק מתחיל להתחמם. הרב שרקי מסביר שהמדע עוסק ב"תיאור המציאות ותפקודה, ובא לענות בעיקר על שאלות כגון 'ממה מורכב החומר?' או 'מהם החוקים שבהם החומר פועל?'" בעוד התורה עוסקת ב"משמעות המציאות מבחינה מוסרית, ובאה לענות שאלות כגון 'לאיזו תכלית עומד החומר?' או כיצד ראוי לנהוג?'" (עמ' 11). לפיכך, טוען הרב שרקי, ארבע השיטות הקודמות אינן נכונות.
השיטה החמישית היא למעשה שיטתו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' שגורסת שקיימת חציצה ברורה בין תורה ומדע בדיוק מהסיבה שמצוינת למעלה. כפי שכותב הרב שרקי כשהוא מתאר את השיטה הזאת, "קביעת המדע שהאדם בא מהקוף וקביעת התורה שהאדם בא מן העפר שתיהן נכונות, אלא שהמדע מתאר את מקור האדם מבחינה ביולוגית, ואילו התורה מתארת את מקור האדם מבחינה מוסרית-ערכית". הוא מקשה על שיטתו של ליבוביץ' באומרו ש"מי שברא את המדע הוא גם זה שנתן את התורה, ואחדות זו אמורה להותיר רושם על שני התחומים" (עמ' 12).
הרב שרקי מסביר את השיטה בה הוא נוקט, שיטתו של הראי"ה קוק. בנושאים מדעיים רגילים כגון עובדות פיזיקאליות או מבנים ביולוגיים אין קשר בין תורה ומדע. עם זאת, מאחר ואלוהים ברא את הטבע, צריך להיות קשר עמוק יותר בין תורה ומדע.
כפי שניחשתם, הרב שרקי טוען שקשר כזה קיים. אני חייב לצטט פסקה שלמה כאן:
"דוגמא מרכזית להתגלות רצון הבורא בדרך המדע היא תורת האבולוציה. חכמי הקבלה תיאור תמיד את התפתחותו הרוחנית של העולם בתור תהליך הדרגתי, השתלשלות, אולם מחשבה זו היתה קיימת רק בקרב יחידי סגולה ואילו המון העם היו רגילים לחשוב שהעולם הגיח באופן פתאומי, כלשהו הפסוק (בראשית, א,ג): "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור". דווקא תורת האבולוציה, שהרגילה את נפש ההמון למחשבת ההתפתחות ההדרגתית, פתחה פתח למפגש של ההמון עם האלוהות המתגלה בטבע ובהיסטוריה. כל זאת, בלי קשר לשאלת נכונותה המדעית של תורה זו, שצריכה להישאר נחלת חוגי המחקר" (עמ' 14)
כדוגמא נוספת, הרב שרקי מביא את הסדר שבו גילויים מדעיים קרו כהוכחה לקשר הזה. "זאת ועוד – היות שיש לבורא כוונה לגלות חלק מרצונו דווקא דרך המדע, יהיה סדר בהופעת הגילויים המדעיים שנובע במישרין מכוונה זו", הוא כותב. הוא נותן כדוגמא את השתלשלות העניינים הבאה. קודם גילינו שכדור הארץ עגול ונע בחוסר יציבות בחללוסברנו שהוא במרכז היקום, אחרי כן שהוא לא במרכז היקום, ורק לבסוף שהוא חלק קטן וזעיר מיקום ענק ואדיר. הסיבה להדרגתיות המוסרית של האנושות היא ההקבלה שלה לעליה במוסר האנושי. ככל שהמוסר האנושי עלה, כך האלוהים חשף בפנינו עוד טפח.
הרב מוסיף עוד ראיה אחת אחרונה לקשר העמוק בין תורה ומדע, השאיפה לאחדות. לאחר שהרב מצטט את "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" הוא כותב "המדע לא טוען אמנם ש'ה' אחד' היא הנוסחה הכוללת של כל המציאות, אבל ניתן לראות שיש במדע שאיפה להגיע לתיאוריה פיסיקאלית אחת שתתן הסבר כולל לתופעות השונות, כגון 'תורת השדה המאוחד'".
עד כאן הטיעון. כעת נעבור לדון במה שגוי בו לדעתי.
הסיבה החסרה
הטיעון הראשון שלי הוא פשוט ביסודו: הרב שרקי פוסל את חמשת השיטות האחרות להבנת הקשר בין תורה ומדע על ידי שימוש בטיעון טיפשי. במקרה של ארבעת השיטות הראשונות, הוא טוען שהתורה והמדע עוסקים בשני דברים שונים. הדבר לא נכון לגמרי. דברים שכתובים בתנ"ך מתנגשים בצורה ישירה עם עובדות מדעיות.
קחו לדוגמא את סיפור המבול. בעזרת כלים מדעיים ניתן לנסות לקחת את סיפור תיבת נוח ולנסות לראות אם הוא אכן קרה. לדוגמא, אם כל האנושות הושמדה וכולנו צאצאיו של אדם אחד, נוח, אנחנו אמורים לראות סימנים לזה בקוד הגנטי שלנו. אותו דבר נכון על כל החיות שעלו לתיבת נוח. אנו צריכים לראות כשכבות גיאולוגיות ראיות להצפה כלל עולמית.
כדי לתמצת את הטענה שלי, אמנם התורה מדברת בעיקר על מוסר, אבל היא גם מספרת היסטוריה שמשולבים בה פרטים שהמדע יכול לגלות. הלכך, סתירות בין התורה והנ"ך ותחומי מחקר מדעיים צצות בפועל, בין אם הרב שרקי רוצה בהן או לא.
יהיו כאלו שיטענו שאני נוטה לגישה מילולית מאד להבנת התנ"ך. אני לא מבין את הטענה הזאת. אני לא הבאתי כדוגמא סיפור שעליו נאמר שיש בו "סוד" כמו סיפור מעשה בראשית. בכוונה תחילה בחרתי בסיפור המבול. אם הסיפור הוא רק משל, איזה תוכן יש להבטחה שבסופו? הוא מכיל פרטים רבים שניתן לוודא, וכשמסתכלים עליו מנקודת מבט מדעית, לא סביר שהוא קרה ואין ביסוס ראייתי שהוא אכן קרה. יש אפילו ראיות נגדו.
אם בכל זאת יטען כנגדי שסיפור המבול הוא משל, אשמח לדעת על פי איזה קריטריון בוחרים המאמינים לקטלג סיפור אחד כמשלי וסיפור אחר כלא משל. עד היום לא קיבלתי קריטריון אחד ברור, אבל אני פתוח לרעיונות חדשים.
כשהרב שרקי פוסל את השיטה החמישית הוא מגיע לאיזור הכשלים הלוגיים. ראשית, תיקון. אלוהים לא ברא את המדע. אלוהים ברא את בני האדם ונתן להם בחירה חופשית. הם יצרו את השיטה המדעית. לאלוהים מיוחסת בריאת היקום. הטיעון הזה נכון אך ורק אם מניחים שהאלוהים שברא את היקום אכן נתן את התורה. הטיעונים של הרב שרקי בנושא הזה יפורטו במאמר הבא שיעסוק בפרק השני בחוברת, "תורה מן השמים". יהיה זה מספיק לומר בינתיים שהטיעונים שלו בנושא הזה לא עומדים משחק מחשבתי קטן בראש.
מכל מה שנכתב כאן נובע שאין הצדקה להעדיף את השיטה של פרופסור ליבוביץ' או את שיטתו של הרב שרקי. הטיעון שהרב שרקי מעמיד נגד ארבע השיטות הראשונות שגוי מיסודו. לצורך הדיון, בואו נמשיך הלאה ונניח שהטיעון הזה עומד על כנו. החלקים הבאים יהיו קצרים יותר.
הקבלה החסרה (?)
הרב שרקי מצטט בעקיפין את חכמי הקבלה ומסביר שתיאוריית האבולוציה מגשימה את מה שהם טוענים. כדי שהטענה הזאת תהיה נכונה, בראש ובראשונה נדרש שהתורה תהיה באמת מן השמים. אם התורה אינה מן השמים, תורת הקבלה פשוט ריקה מתוכן. כפי שאנסה להראות במאמר הבא על החוברת, הרב שרקי לא מבסס את הטענה הזאת.
הסיבה השגויה
הרב שרקי הביא דוגמא לסדר שבו התגלו עובדות מדעיות. הסיבה לכך שהסדר היה בדיוק כפי שהוא היה היא העלייה במוסריות האנושית, שהכינה אותנו לקבל את האמיתות הללו. עם זאת, בדוגמא שהציג הרב הסיבה היא אחרת לגמרי. ראיות והיגיון.
גילינו שכדור הארץ עגול משום ששמנו לב לאפקט של ספינות בים שבאות מהאופק, והעובדה שבזמן ליקוי ירח כדור הארץ מופיע ככדור על הירח. חשבנו שאנחנו במרכז היקום משום שבניסיוננו להכין מודל של תנועת הכוכבים היינו צריכים להסביר מה שומר את כל הכוכבים במסלולם ואיך האנשים שבקצה התחתון של הכדור לא נופלים ממנו. על ידי ההנחה שכל הדברים נמשכים למרכז היקום הצלחנו לפתח מודל יחסית טוב לחזיית תנועת הכוכבים. ניקולאוס קופרניקוס ויוהנס קפלר פיתחו מודל טוב יותר שבו כדור הארץ לא היה במרכז היקום, וחזה בצורה מדויקת יותר את תנועת הכוכבים. לאחר שניוטון פיתח את התיאוריה שלו על ידי מתמטיקה וניסויים מבריקים גילינו את חוקי הגרביטציה והסרנו את המכשול האחרון בפני המודל ששם את השמש במרכז מערכת השמש.
בשורה התחתונה, אין צורך הכניס לכאן את אלוהים כלל וכלל. הסדר הזה מוסבר בצורה מושלמת על ידי התפתחות הדרגתית של ידע והבניה של דורות של מדענים על עבודתם של הדורות הקודמים.
השאיפה להבנה
ובכן, הדוגמא האחרונה לקשר בין מדע ותורה שמציג שמציג הרב שרקי שגויה מסיבה אחת פשוטה: היא מפשטת את המדע. בתהליך המדעי אכן קיימת שאיפה להציג כמה שפחות הסברים שונים לאותה בעיה, וליצור הסבר עקרוני אחד שניתן ליישם על כל מיני תופעות שונות. לצורך הדוגמא, זה נכון שבפיזיקה קיימת שאיפה ליצור תיאוריה אחת שתסביר את הכל. אבל "הכל" אומר בהקשר הזה את כל התופעות הפיזיקאליות. איש לא טוען שהתיאוריה הזאת תסביר איך התפתחו יצורים חיים. את התפקיד הזה ממלאת תיאוריית האבולוציה ששייכת למדע הביולוגיה. לטעון שהאחדות המדעית אפילו מתקרב לאחדות של ה' יהיה שגוי. אך ורק בתוך תחומים מוגדרים מאד ישנה שאיפה כזאת, ואין שאיפה לתיאוריה כוללת שתסביר את הכל כולל הכל.
סיכום
לא השתכנעתי כלל ששיטתו של שרקי עדיפה מסיבות אובייקטיביות על פני השיטות האחרות שהוא מציג. כמו כן, היחס העמוק שהוא מציג בין תורה ומדע שגוי לדעתי. יש עדיין צורך להיפטר מטענות הרב בנושא "תורה מן השמים" על מנת להשלים את התמונה. אעשה זאת במאמר הבא.
כרגיל, אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם וללבן את הנושא איתכם. אתם מוזמנים להגיב או לשלוח מייל. אשמח לתיקונים אם מצאתם שגיאות, הן לשוניים, הן עובדתיים והן לוגיים.