ארכיון הנושא 'פילוסופיה'

מאי 01 2016

מדוע יש משהו במקום לא-כלום?

[2,952 מילים]

השאלה שבכותרת נשמעת מרתקת ומפעימה. היא נשאלת שוב ושוב בכל מיני הקשרים. להרבה אנשים היא כרוכה בשאלה איך נוצר היקום. היא גם מרכזית לכל מיני דיונים בנושא קיומו של אלוהים. ועדיין, למרות החשיבות החברתית שלה, אני חושב שזאת שאלה חסרת משמעות, כמעט שאלת נונסנס. למה? על זה אנסה לענות ברשומה הזאת. להמשך קריאה »

6 תגובות

יונ 07 2015

שיחה עם יונתן זקס ותומר פרסיקו

השבוע נתקלתי בשמחה רבה בהזמנה לאירוע מעניין. הרב יונתן זקס, הרב הראשי לשעבר של בריטניה, הגיע לארץ, וישב לשיחה פומבית עם תומר פרסיקו. חברבוק, רב בעצמו, המליץ לי לפני כמה חודשים לקרוא את "השותפות הגדולה", הספר בו זקס עוסק ביחס בין מדע ודת. הספקתי לצלוח את רובו בחודשים שעברו מאז. לאלו כמוני שרגילים לדוגמטיות של עמותות ההחזרה בתשובה הישראלית, הספר של זקס מאד מרענן, אבל יש לי עליו כמה השגות. אולי עוד אכתוב עליו בעתיד. בינתיים, מספיק לומר שהוא גרם לי לרצות לראות את זקס בפעולה במו עיניי. העובדה שפרסיקו השתתף הייתה בונוס משמח במיוחד. להמשך קריאה »

סגור לתגובות על שיחה עם יונתן זקס ותומר פרסיקו

אוק 01 2014

למה אני אוהב פילוסופיה בחיים שלי

אתם מוזמנים לעקוב אחריי בפייסבוק האישי שלי.

אני מרגיש שפילוסופיה העשירה לי את החיים. היא עזרה לי להבין בצורה יותר עמוקה כל מיני נושאים נקודתיים. יותר מזה, הניסיון שלי איתה סיפק לי שפע של כלי ניתוח ועזרי חשיבה, שאפשר ליישם אפילו במצבים יומיומיים בחיים. שום דבר לא מענג יותר מלנצח את אחותך בויכוח על שטיפת כלים בעזרת החיפושית בקופסה, הניסוי המחשבתי המפורסם של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין.

זה לא הכל. לא תמיד קל לקרוא פילוסופיה, אבל בסוף אני מקבל תחושת סיפוק מענגת. פילוסופיה היא שדה קרב של אינטואיציות. מאמר פילוסופי טיפוסי מתחיל עם האינטואיציות הבסיסיות שלנו, או עם כמה גישות פילוסופיות, ומעמת אותן אחת עם השניה, עם המציאות ועם ההיגיון הקר. אינטואיציה אחת משופדת על כידון לוגי. אחרת נופלת טרף לניסוי מחשבתי מחוכם. שלישית מתגלה כבעלת ניסוח חלש, לא ספציפי מספיק. יש משהו מאד מענג בקרב האינטואיציות הזה. לפעמים לא ברור איזה צד ניצח בקרב, והרבה פעמים הקרב רק גורם לסוף המלחמה להיראות הרבה יותר רחוקה. ועדיין, הקרב עצמו נותן תובנות מגרות, כאלו שכיף לנעוץ בהם שיניים ולמלא בהן את הראש.

מה הערך של סנטימנטים כשהם לא מגובים בדוגמאות? להמשך קריאה »

8 תגובות

יונ 22 2013

גנוסטי, אגנוסטי, תאיסט ואתאיסט ואיך אני אתאיסט ואגנוסטי באותו זמן

יותר מפעם אחת שמעתי מדתיים וחילונים כאחד ש"אי אפשר להיות אתאיסט. אגנוסטיות נראית לי כמו עמדה טובה יותר". העמדה הזאת רומזת שיש ניגוד בין אתאיזם ואגנוסטיות. הניגוד הזה בין אתאיזם לאגנוסטיות חוזר על עצמו שוב ושוב במאמרים, בטוקבקים ובתגובות בשלל קבוצות דיון. לא תמיד הכותבים עושים שימוש מפורש במונחים אתאיזם ואגנוסטיות, אבל רוח הדברים חוזרת על עצמה שוב ושוב: אתאיזם הוא קיצוני, מרחיק לכת וחסר הצדקה בעוד שאגנוסטיות היא עמדה מלאת פרחים ושושנים, יותר סבירה ומתקבלת על הדעת, אפילו אם הכותב לאו דווקא מסכים איתה. קוראים ותיקים של הבלוג יזכרו את מאמר הפלצות של רחלי מלק-בודה מאוקטובר האחרון בו היא טעתה גם בנקודה הזאת. דוגמא אחרת היא הבלוגר אישתון שעשה את אותה טעות בדיוק בצורה הרבה יותר מפורשת.

הטעות הזאת מושרשת עמוק גם בקרב אתאיסטים. ריצ'רד דוקינס, כנראה האדם שהכי מזוהה עם אתאיזם בתרבות המערבית, תרם רבות להשרשת הטעות הזאת בקרב אתאיסטים. בפרק השני של ספרו "יש אלוהים?" דוקינס מציג "סולם אמונה" בן שבע דרגות. כל דרגה מייצגת מידת אמונה באלוהים. המאמין בלב שלם נמצא בדרגה 1, ומתואר כ"תאיסט חזק" שחושב שהוא יודע שאלוהים קיים. בקיצון השני, דרגה 7, נמצא "האתאיסט החזק", שאומר "אני יודע שאין אלוהים". בשלושת הדרגות האמצעיות, 3, 4 ו-5, דוקינס מבצע את הבילבול המושגי. דרגה 3 היא "טכנית אגנוסטי, אך נוטה לכיוון תאיזם", דרגה 4 היא "אגנוסטי נטול פניות" ודרגה 5 היא "טכנית אגנוסטי, אך נוטה לכיוון אתאיזם". דוקינס מבצע בסולם הזה את אותו בילבול מושגי שעושים רבים אחרים. הטעות שלו ושל האחרים מתחילה באי הבנה של השאלה לדיון ובשימוש בהגדרות אמורפיות של המושגים השונים. אני אנסה לעשות סדר בבלגן. להמשך קריאה »

13 תגובות