הרבה פעמים אני נאלץ להפסיק דיון עם בן אדם שמאמין במשהו אבסורדי משום שהוא מצליח לא להבין כל קונספט מדעי שאני מביא לו. (אני קורא לרעיונות פסוודו-מדעיים – כלומר, כאלו שמתחזים להיות מדעיים כשהם לא כאלו, אמונות דתיות ושאר אמונות ביזאריות בשם "אבסורד" כמן הד ללשונו של הפילוסוף הצרפתי וולטייר). לעתים קרובות הסיבות לכך הן מגבלות שנטועות עמוק בתהליך המדעי. המגבלות הללו לא היו משנות אם האדם איתו הייתי מתדיין היה בעל כישורים טובים בחשיבה ביקורתית, אך מאחר ורוב הציבור אינו כזה, הדבר מקשה על העברת הידע המדעי הלאה.
שני קשיים מידיים שעלולים לעלות למי שיקרא את הפסקה הקודמת צריכים מענה. ראשית, אני לא עומד להתלונן במאמר הזה על הקושי שבהעברת רעיונות מדעיים לציבור הרחב. זאת לא תלונה משום שאני אנסה להציע פיתרון אפשרי לבעיה. לכן, תיאור טוב יותר יהיה ניסיון לעמוד על הבעיות שהטבע של התהליך המדעי מציג כשמנסים להסביר לציבור הרחב ואיך ניתן להתגבר עליהם.
שנית, מהפסקה הקודמת עלול להתקבל הרושם שאני מזלזל באינטליגנציה של הציבור הרחב, או של יריביי האינטלקטואלים באינטרנט. לכן צריכים להבהיר למה אני מתכוון כשאני אומר "כישורים טובים בחשיבה ביקורתית". לדוגמא, כשאדם נופל לבירא עמיקתא של אמונה שמשימת אפולו 11 היא הונאה של ממשלת ארצות הברית, לעתים קרובות הוא מקיף את עצמו במנגנוני הגנה שנועדו למנוע מעמדות נגדיות לחדור להסכמה שלו עם עצמו. כך לדוגמא, מספר אנשים שהכרתי שמאמינים בתיאוריית הקונספירציה הזאת אמרו שכל שנאס"א צריכים לעשות כדי להוכיח להם שהם היו בירח זה לספק תמונות של אתר הנחיתה. שימו לב שרף הראיות גבוה מרף הראיות הסביר מלכתחילה. עם זאת, כשנאס"א שיחררו לאחרונה תמונות של אתר הנחיתה, אותם אנשים ביטלו אותן כזיוף ללא הסתכלות מעמיקה.
לכשל החשיבתי הזה קוראים "להזיז את קורת השער" (Moving the goalpost). הוא נפוץ מאד בקרב מאמינים בכל מיני דברים ביזאריים. האדם ששוגה בו למעשה מרים את רף הראיות שהוא דורש כדי לשנות את דעתו כל פעם שהמתדיינים איתו מגיעים לרף הקודם. כך נוצר מצב בו הוא דורש מידת ראיות מגוחכת בגודלה שאין בה צורך כדי שיקבל את טענת יריבו לדיון.
זאת רק דוגמא אחת לדרך שבה חשיבה הופכת מתהליך פרודוקטיבי לגרירת רגליים חסרת טעם, אבל יש עוד בורות חשיבתיים גדולים ועמוקים מזה לתוכם ניתן ליפול. רבים מחבריי הדתיים הם מהאנשים החכמים ביותר שאני מכיר והם נופלים לבורות כאלו פעמים רבות. כל שזה מסגיר זה את חוסר הידע והזהירות האינטלקטואליים בתהליך המחשבה שלהם. לא הייתי מצפה ממישהו שמימיו לא למד על המושג "להזיז את קורת השער" לדעת להיזהר ממנו. בקצרה, העובדה שהם נופלים לבורות האלו לא מצביעים על כך שהאינטליגנציה שלהם או של כל מאמין באבסורד אחר נמוכה, אלא שהם לא מודעים לבורות החשיבתיים השונים אליהם הם נופלים, ולכן לא נזהרים מהם.
המטרה של המאמר הזה תהיה לעמוד על כמה מהסיבות שבגללן הבנת התהליך המדעי והתוצאות שהוא מניב רגישים מאד לאנשים שלא נזהרים מבורות חשיבתיים. במילים אחרות, מדוע קשה להפוך עובדה מסתם מדע למדע פופולארי, ויותר מזה, בסיבות לכך שפסוודו-מדע, רעיונות שמתחזים למדעיים אך אינם כאלו, נפוץ כל כך. לאחר מכן אנסה להביא דרך פשוטה, אם כי אחת שעומדים בפניה קשיים, כדי לשנות את המצב.
מורכבות
עובדות מדעיות הן דבר מורכב. קחו לדוגמא את ענף הביולוגיה. הענף הזה מתחלק בעצמו לתת ענף כמו פליאונטולוגיה, ביולוגיה מולקולארית, גנטיקה, ביולוגיה אבולוציונית, ביוכימיה, ביולוגיה התפתחותית וזואולוגיה. מומחה בכל אחד מהתחומים הללו יודע כמה דברים מהתחומים האחרים, בעיקר דברים שמשיקים לתחום שבו הוא עוסק, אבל לעתים קרובות לא יכול להגיב על טענות שנזרקו אליו בתחום שאינו תחום התמחותו. אם הוא יבחר לכתוב ספר או מאמר בנושא שמקיף יותר מאת תחום המומחיות שלו כשקהל היעד הוא הקהילה המדעית, המשימה שלו תהיה קלה, משום שהדרך שלו ושל שאר המדענים להבנת הרעיונות בתחומים אחרים קצרה.
עם זאת, כשביולוג רוצה לפשט לציבור הרחב רעיונות מורכבים בתחום כמו, לדוגמא, ביולוגיה אבולוציונית, הוא לא יכול להשתמש בתיאורים מתמטיים מורכבים באותה מידה שהוא לא יכול להשתמש במושגים באנטומיה. הציבור פשוט לא מבין את השפה המדעית הטכנית הזאת. עליו להסביר כל מונח בצורה מפשטת, ולעתים קרובות אפילו להסיר שכבות מורכבות מדי להבנה או ארוכות מדי להסבר על ידי פישוט מוחלט שלהם למשפט או שניים.
בצורה אירונית, אני צריך לפשט את מה שאמרתי בפסקה קודמת. ידע מדעי נצבר בצורה אנלוגית לפירמידה הפוכה. הקודקוד נמצא בתחתית הבניין, הוא היסודות. קרוב יותר אליו נמצא הידע שצברנו בעבר. מדענים לאורך השנים בנו על הידע שכבר התגלה והרחיבו אותו, לכן האנלוגיה לפירמידה הפוכה בה כל קומה רחבה יותר מהקומה שמתחתיה. הביולוג שלנו לא יכול להסביר את ההיסטוריה המלאה של העובדה שהוא מציג בפנינו. לצורך האנלוגיה, הוא לא יכול לקחת אותנו מקומה 1 לקומה 20 בהדרגתיות. ללמד את כל מה שהוא למד בדרך לתואר האקדמאי שלו יהיה פשוט ארוך מדי. יתרה מזאת, גם אם הוא ייקח אותנו למסע ההדרגתי הזה מקומות מוקדמות יותר לקומה שבה הידע המדעי נמצא כיום, אופן ההעברה של המידע שקול להצצה חפוזה אל מחוץ למעלית בכל קומה, ועליה מיידית לקומה הבאה. לעשות את זה אחרת יהיה ארוך וטכני מדי.
לצורך הדוגמא, בריאתן, אדם שמאמין שהחיים והיקום נוצרו על ידי ישות תבונית כלשהי, שקורא ספר שבו תיאוריית האבולוציה פושטה בהתאם למגבלות הללו קולט את הפישוטים הללו. לעתים קרובות, אם הוא נמצא עמוק בתוך הרעיון של בריאתנות, השפה המפשטת תאפשר לו לפספס את המשמעות המקורית של הספר ולהכניס משמעות משלו שלא התכוונו. הדבר נכון עם ספרים מפשטים אחרים.
הדבר הזה קרה לי יותר מפעם אחת עם הספר "השען העיוור" של ריצ'רד דוקינס. כמה פעמים בריאתנים טענו בפניי שהספר לא שכנע אותם בנכונות תיאוריית האבולוציה משום שלא יכול להיות שטעויות ייצרו משהו. הם למעשה פספסו את כל הטענה של הספר. הספר מציג ראיות לדרך שבה מוטציות (טעויות בהעתקת הקוד הגנטי) + הברירה הטבעית יכולות ליצור את המורכבות של היצורים החיים. איך הבריאתנים הצליחו לפספס את זה? הם נפלו לבור החשיבתי שנקרא "הטיית אישור" (Confirmation bias), שהוא למעשה כשל פסיכולוגי שבו האדם לא רואה את הראיות הנגדיות לעמדתו אלא רק את אלו שתומכות בה במן בחירה סלקטיבית של מה לקרוא ואיך לפרש אותו תוך כדי קריאה. השפה המפשטת של הספר אפשרה להם להשחיל בפישוט את הרעיונות שהיו להם בראש לפני כן. (אמנם הסבר אחד על אחד לעתים פתר את אי ההבנה, אבל לא תמיד).
כדי להפוך את העניינים לגרועים יותר, פסוודו-מדע לא צריך להיות מורכב כמו מדע. כך לדוגמא, מהמנגנונים השונים של תיאוריית האבולוציה אנו עוברים לדרך פשוטה מאד ליצירת החיים: ישות תבונית כלשהי יצרה את כל החיים על כדור הארץ. אין צורך ביותר מדי פישוטים מעבר לזה. הרגע העברתי את כל הרעיון. לעתים קרובות גם לא נדרשות ראיות כלשהן. הטענה הזאת מתקבלת כברירת מחדל ברגע שבו אי הבנה של תיאוריית האבולוציה גורמת לפסילתה.
שינויים בידע המדעי
התהליך המדעי מתחיל ממספר הנחות יסוד פילוסופיות, אחת מהן היא שיש בטבע מציאות אובייקטיבית אחת. כך לדוגמא לא יכול להיות ששני אנשים יבצעו את אותו ניסוי ויגיעו לשתי תוצאות שונות. כשתוצאה זהה מתקבלת ממה שנראה כניסוי זהה, המסקנה מכך היא שהניסויים לא היו אותו דבר.
על פי השיטה המדעית, מה שמנחה אותנו בדרך להבנה שלמה יותר של המציאות האובייקטיבית הזאת הן הראיות. בין אם הן מגיעות מניסויים מתוכננים לקפידה או מתצפיות מדויקות של הטבע, הראיות קובעות את מה שבאמת ידוע לנו על היקום. כשאנו מסתכלים על החלל החיצון, לדוגמא, אנחנו יכולים להסתכל עליו כל פעם בראיה יחסית צרה. הטכנולוגיה של ימינו גם מגבילה את סוג התצפיות שאנחנו יכולים לעשות כרגע. כל זה אומר שמקור הידע האסטרונומי שלנו, הטבע עצמו, מכיל בתוכו עוד הרבה דברים שעוד לא התגלו. אותו דבר חוזר על עצמו בכל תחום מדעי שהוא. תמיד יש עוד לחקור ולגלות.
בגלל זה תמיד קיים הפוטנציאל שכל עובדה מדעית שיודעים על הטבע היום תתברר כלא נכונה. העובדה הזאת נוצלה, מנוצלת ותנוצל על ידי אינספור אנשים שירצו שנאמין למה שהם אומרים. תומכים ברפואה אלטרנטיבית טענו בפניי יותר מפעם אחת שמדענים "משנים את דעתם כל הזמן" ושבגלל זה הם "לא באמת יודעים מה הם אומרים". כאלטרנטיבה לרפואה המודרנית שמשנה את דעתה כל הזמן הם הביאו את הדיקור הסיני, שכמובן לא השתנה אלפי שנים.
כמובן שמה שהאנשים הללו מפספסים זה שאין להם ראיות תקפות משלהם לנכונות טענותיהם, במקרה הזה לכך שדיקור סיני אפקטיבי בטיפול במגוון תופעות שבהם רפואה מבוססת מדע לא מצאה תרופה. בעוד שמדענים מכירים בכך שמה שאנחנו יודעים על הטבע טוב בדיוק כמו איכות הראיות השונות שמצביעות עליו, האנשים הללו רוצים שנאמין לדבריהם בלי ראיות בכלל. כאן אנחנו מגיעים לעוד דבר שמושך באמונות אבסורדיות שלא קיים במדע. הם לא משתנות בפרטיהם. דיקור סיני נמכר כאותו דיקור סיני מלפני אלפי שנים. מדע משתנה הרבה יותר ולכן נתפס בקרב הציבור הרחב לעתים קרובות מדי כמשהו הפכפך ולא אמין. לאנשים יש נטייה לא להבין שהעובדה שמדענים לא דבקים בקנאות בטענה אחת אלא למה שהראיות מצביעות עליו היא יתרון, לא חיסרון, של התהליך המדעי. אם רוצים להגיע לחקר האמת על המציאות האובייקטיבית, אסור לנו לדבוק בקנאות בהבנה אחת של המציאות. עלינו לשנות את התפיסה שלנו כשהראיות מראות אחרת. זאת הדרך היחידה שבה הידע שלנו יכול להתקדם ולא לעמוד במקום.
מדע מוגבל למה שידוע לו
החלק הזה מתחלק לשניים. שניהם עוסקים במשפט"אני לא יודע". פעם אחת הוא נאמר בצורה מפורשת על ידי המדען, ובשנייה על ידי המאמין באבסורד בצורה מוסתרת.
במדע יש הרבה מקרים שבהם תקבלו כתשובה "אני לא יודע". אני לא הכרתי ביולוג שיכול היה לומר לי איך התפתחו שני מינים מאחד, במילים אחרות, איך נוצרו זכר ונקבה. גם לא פגשתי פיזיקאי שטען שהוא יודע מה הוא בדיוק החומר האפל ביקום, שלא נדבר על טבעה של האנרגיה האפלה. מה עושים עם הסיטואציות האלו? לאדם שחושב, ברור שהתשובה פשוט עדיין לא התגלתה ושהעובדה שהיא לא ידועה כרגע היא לא קושי לתיאוריות הקיימות.
עם זאת, הציבור הרחב תופס את זה בצורה שונה. כשאומרים לבן אדם שאין תשובה מדעית ספציפית בנושא כלשהו, הוא לעתים קרובות לא מסתכל על העובדה שמאי קיומה של תשובה זאת כלל לא נובע שהטענה המדעית אותה הוא תוקף לא נכונה, או שהאמונה האבסורדית בה הוא אוחז נכונה. הוא עוצר תהליך החשיבה שלו ברגע שהוא שומע שאין תשובה. זה מוביל אותנו לצורה שבה המאמין באבסורד אומר "אני לא יודע".
כבר סיקרתי פה בעבר את הטיעון מהפערים בידע המדעי. הטוען אותו למעשה טוען שחורים בידע שלנו צריכים להיות ממולאים באובייקט בו הוא מאמין. בין אם זה אל, חייזרים, רוחות רפאים או כל אמונה אבסורדית אחרת, הטענה הזאת מושכת הרבה אנשים שלא מבינים למה היא שגויה. בקצרה, כמו שחצובה לא תעמוד יציב על חורים שנמצאים בבמת הופעות, כך לא ניתן לבסס שום טענה על מה שלא יודעים. לכן נובע מכאן שכשהמאמין אומר לנו "זה לא ידוע, לכן מה שאני טוען כן ידוע", הדבר היחיד שניתן לומר זה "זה לא ידוע".
יותר מזה, אחד הקשיים של התומך במדע לעומת התומך בפסוודו-מדע הוא שהתומך בפסוודו-מדע לא מוגבל למה שידוע על פי הראיות. הוא יכול להמציא אינסוף טענות וטיעונים, כיד הדמיון הטובה עליו. התומך במדע מוגבל רק למה שהמדע גילה ויודע, למה שהראיות אומרות. נדרשת מידה גדולה של השקעה בניסיון להפריך דבר חדש שהומצא. זה קושי עצום בהתמודדות עם פסוודו-מדע, והוא אחת הסיבות שאני כנראה לעולם לא אחזור על הטעות שעשיתי בעבר ואקבל הזמנות לדיונים פומביים בפני קהל.
הפיתרון
רובם המוחלט של הבעיות שהצבעתי עליהם כאן ניתנות לפיתרון אם היה לקהל הרחב הבנה מעמיקה יותר של הבורות החשיבתיים אליהם הוא יכול ליפול. לכן הפיתרון הפשוט הוא רפורמה בצורה שבה מדע נלמד. לא עוד לימוד יבש ולא פרודוקטיבי של עובדות מדעיות. על מערכת החינוך ליצור סביבה לימודית שבה לא נותנים דגש על מה אנחנו יודעים, אלא על איך אנחנו יודעים אותו.
אם כדי להגיע למצב שבו הציבור הרחב יהיה מודע לכלים חשיבתיים מתקדמים מגיל צעיר יהיה עלינו לשלם בכמות העובדות המדעיות הנלמדות, זה מחיר הוגן בהחלט. בסופו של דבר, לדעת עובדות מדעיות, כמו גם עובדות היסטוריות, יעזור פחות באקדמיה, וגם בחיים, מלדעת איך לחשוב ביקורתית, או איך פועלים תהליכים היסטוריים.
אני מודע לכך שנצטרך לשלם מחיר כבד יותר מזה, שהקל ביותר הוא הקושי התקציבי (והוא כבד מספיק). בכל זאת, זה מה שצריך להיעשות כדי לשנות את המצב הקיים. חינוך לחשיבה ביקורתית מגיל צעיר הוא הדרך שבה נגיע למצוינות מדעית, או לפחות להבנה מעמיקה של העובדות המדעיות שנזרקות עלינו על בסיס יומיומי. הבנה תמיד טובה יותר מאי הבנה, במיוחד כשזה מגיע לענף בחשיבה אנושית שיש לו השלכות קריטיות על החיים היומיומיים של כולנו.
