אתולוגיקה

דניאל בלס מתחיל באמת להדהים אותי. זאת כבר לא השחצנות והביטחון בצדקת דרכו, אלא יותר הרמה העמוקה של חוסר ההבנה שלו בנושאים המדעיים שעליהם הוא כותב. הוא טועה ומטעה, ואני מקווה שזה לא בכוונה. אחד המאמרים שלו שיצא לי לקרוא לאחרונה מכיל לקט גדל מאד של טיעונים נגד אבולוציה, שעל חלקם יצא לי לענות בכתבה קודמת.

הוא כמובן מתחיל בהבעת אמון בצדקת דרכו:

"אנשים אשר הציבו אמונה דמיונית לנגד עיניהם, ובאמצעותה הוא בוחנים את העולם וכל הסובב אותם, יתקשו להבחין גם בהפרכות הכבירות ביותר להשקפת עולמם. דומים הם לסוס עם רטיות לעיניו – הוא רואה רק דרך אחת ואינו מבחין כלל במתרחש מצדדיו. כך יכולה אמונה עיוורת לשחד גם את החכמים.

אתאיסטים יסכימו באופן טבעי עם הנאמר לעיל, כי הם בטוחים שהוא המצב עם אנשים דתיים, אך מדוע לא ינסו פעם להביט על הדבשת שעל גבם? האם אמונה עיוורת לא מנחה אתאיסטים בבחינת עולם החי?"

אני לא מסכים עם מה שבלס קובע בפסקה השנייה. לא מעניין אותי כהוא זה אם מישהו מאמין בצורה עיוורת במשהו כזה או אחר. עם זאת, ברגע שהטיעונים של בלס מתחילים, אני לא יכול שלא להרגיש לגביו את אותו סנטימנט שהוא מתאר בפסקה הראשונה.

אני אצטט פה בעיקר את הסיכומים שלו. מי שירצה להתענות בקריאת הטקסט האניגמאטי מוזמן לספק את צרכיו המזוכיסטיים בקישור שנתתי למעלה:

"לסיכום:
1) אם הטעות הגנטית לא מועילה בצורה מובהקת להישרדות היצור – לא תתרחש ברירה טבעית."

בלס, כתמיד, משתמש בשפה לא ברורה שמדגימה עד כמה הוא מבין אבולוציה. הוא מתעקש בטיעון שלו כי "אם הטעות הגנטית היא באמת זעירה כנדרש בתהליך אבולוציוני, הברירה הטבעית לא תברור אותה כלל". הברירה הטבעית בוררת מוטציות באחת משתי צורות. יצור חי עם מוטציה שלא מזיקה לו יהיה בעל סיכוי להתרבות שהוא לפחות שווה ערך לסיכוי של פרטים אחרים ללא המוטציה הזאת, ולכן המוטציה תעבור לצאצאיו. אם המוטציה מזיקה ליצור, הסיכוי שלו להתרבות קטן והמוטציה תעלם ביחד איתו.

זאת הסיבה שאני לא מסכים עם הניסוח של בלס במספר 1. כל עוד המוטציה לא מזיקה ליצור החי והופכת אותו לנחות ביחס ליצורים האחרים איתם הוא מתחרה על שטח מחיה, מזון ובני זוג לצורך התרבות, ומאפשרת לו להתמודד עם הסביבה הדוממת בצורה טובה היצור החי לא ינוטרל על פי העקרונות של הברירה הטבעית. במילים אחרות, היצור ישרוד. זאת לא קושיה על תיאוריית האבולוציה. בניגוד לקביעה של בלס כי "אתאיסטים מודים שהטעויות הללו חייבות להיות הדרגתיות, איטיות מאוד, ובו בעת גם משמעותיות להישרדות היצור החי בטבע", ביולוגים לא טוענים את חציו השני של המשפט. קורות מוטציות שאינן משפיעות על יכולת ההישרדות של היצור החי בטבע, ואין כל סיבה שהיצורים החיים שיש להם אותן ינוטרלו על ידי הברירה הטבעית אם הסביבה לא השתנתה לרעתם. הם מתאימים לסביבה כמו חבריהם מאותו מין. זאת הסיבה שיצור בעל מוטציה ניטראלית לא סותר כלל את תיאוריית האבולוציה.

בלס ממשיך בסיכומו:

"2) אם הטעות הגנטית מועילה בצורה מובהקת להישרדות היצור -  אין זו אבולוציה אלא תכנון."

ובכן, אם היצור החי פיתח פתאום עין מושלמת שמסוגלת לראות בצורה מצוינת בבת אחת, כן, זאת ראיה לתכנון. אבל אם היצור הוא בעל מוטציה שגורמת לו להיות רגיש יותר לריחות מתוקים, הוא ימצא אוכל בקלות רבה יותר משאר בני המין שלו. זה כבר יתרון. אני מסכים עם בלס בנקודה הזאת במאה אחוזים. זאת הסיבה שאני טוען שבמקום עין מושלמת שצצה בבת אחת, התהליך עד שהגיעו לעין כזאת עבר שלבים הדרגתיים לאורך שנים רבות מאד. אין לי סיבה לחשוב אחרת.

בלס קודם בונה איש קש שבו הוא טוען שמוטציות חייבות להועיל. אחרי כן הוא קובע שהמוטציות חייבות להועיל בצורה גדולה מאד. בשני המקרים הוא טועה. גם מוטציות ניטראליות קורות ואין סיבה שיפגעו בסיכויו של היצור החי להתרבות. כמו כן, שיפור קטן הוא עדיין יתרון. חוש ריח שרגיש לריחות זרים ברמה של חמישה אחוזים הוא עדיין טוב יותר מחוש ריח שרגיש לריחות זרים ברמה של ארבעה אחוזים, ומהווה יתרון הישרדותי.

בואו נמשיך הלאה:

"3) אם היצור לא זקוק לטעות הגנטית כדי לשרוד – לא תתרחש כל ברירה טבעית."

על פי מה שבלס טוען בכתבה עצמה, נראה שהוא טוען שיצור שלא זקוק לתכונה מסוימת לא יקבל אותה. הוא נותן את הדוגמא המעניינת הבאה.

"ניקח כדוגמה את העין. בהתפתחות האבולוציונית של עין מצויות אינספור מוטציות שונות, מאות ואלפים למעשה, אשר לכל אחד מהם צריך להמצא יתרון הישרדותי חשוב כדי שתוכל עין פריטיבית להישמר ולהתפתח. אך בטבע לא קיים יתרון שכזה – תולעת חסרת עיניים תשרוד לא פחות מתולעת בעלת עיניים. וגם יצור הרואה פחות טוב מיצור אחר – יצליח לשרוד בזכות האמצעים האחרים שיש לו (וההוכחה: עד עכשיו המין שרד גם בלי אותו "יתרון הישרדותי" חדש). כך שהתפתחויות אבולוציוניות זעירות בעין לעולם לא צריכות להישמר על ידי ברירה טבעית."

בלס
טוען שוב שמוטציות חייבות להיטיב עם היצור החי. הוא טועה. יצור שפיתח עין פרימיטיבית לא מפתח זאת כי יש עליו לחץ מצד הברירה הטבעית, אלא כי מוטציות קורות באקראיות. האם הופעתה של עין מזיקה? ממש לא. כפי שאטען בהמשך, היא מועילה. אם כך, מדוע שהברירה הטבעית תנטרל יצורים שפיתחו עין פרימיטיבית? בלס לא מבין שמנגנון היצירה הוא אקראי. הוא יוצר בצורה אקראית. אם מה שהוא יוצר מזיק, היצור החי לא ישרוד. אבל אם מה שהוא יוצר לא מזיק, הוא לא. הברירה הטבעית שקובעת אם מה שיצרו המוטציות יישאר או לא לא תנטרל מוטציה שלא מזיקה, כלומר מוטציה ניטראלית או מוטציה מועילה. מישהו מרגיש שהוא תקוע בלופ?

מלבד זאת, ליצור עם עין פרימיטיבית יש יתרון על פני יצורים בלי עין בכלל. יצורים שמסוגלים לראות אם גוף גדול מתקרב אליהם ולברוח הם בעלי יתרון על פני כאלו שלא. העובדה שיצור חי היום בלי עיניים היא לא הוכחה שאין יתרון בעין, אלא מראים שיש למין הזה יתרונות אחרים או שלא היה עליו לחץ סלקטיבי חזק מספיק כדי לגרום לו להיכחד או להתפתח. קחו לדוגמא חפרפרות. זאת חיה שכמעט לחלוטין אין לה יכולת ראיה, ובכל זאת היא שורדת. היא מפצה על זה עם חוש מישוש וריח מצוינים. אין סיבה לחשוב שאם תכונה כלשהי מועילה ליצור חי היא צריכה להיות בכל יצור חי. ידוע לנו על עטלפים ממשפחת העטלפים הגדולים שרואים עם עיניים ולא משתמשים בסונר, וגם על מינים של עטלפים שמשתמשים בסונר אבל לא בעיניים. האם ההופעה של סונר היתה צריכה לגרום לעטלפים שרואים עם עיניים להיכחד או להפך? על פי ההיגיון של בלס כן. במציאות, הופעה של מין חדש לא גורמת להכחדתו של קודמו בהכרח, באותה צורה שהופעתה של תכונה חדשה לא בהכרח גורמת למין הקודם שאין לו אותה להיכחד.

"עין פרימיטיבית לעולם לא תתפתח לעין הרואה היטב ובצורה חדה ובצבעים, ולמעשה מוטציות שכאלו אמורות להעלם עם הדורות בתוך מאגר הגנים העצום. כל טעות גנטית מהווה "יתרון הישרדותי" קטן מאוד, כל כך קטן למעשה, שמבחינה סטטיסטית הוא אפילו לא יורגש. הוא אמור להעלם בצורה טבעית."

ובכן, האם עין שרואה טוב ברמה של אחוז אחד לא טובה יותר משום עין? ועין שרואה טוב ברמה של 2 אחוזים לא יותר טובה מעין שרואה ברמה של אחוז אחד? כל הדברים הללו מהווים יתרון שיוביל בסופו של דבר לעין שרואה טוב מאד. כמו כן אני לא מבין מדוע בלס ממעיט בגודל של השינוי שיכולות מוטציות לגרום. הוא שם את מידת השינוי ברמה אפסית. יש בני אדם שנולדים עם ראיה טובה יותר בחושך מבני אדם אחרים. נניח ויש יצור חי שיש לו עין פרימיטיבית עם מוטציה שגרמה לה לתפקד בצורה טובה יותר בחושך באותה צורה שבה יש בני אדם שרואים טוב יותר בחושך. יצור כזה יוכל ללכת לצוד בלילה בקלות רבה יותר, ובכך הוא יוכל להימנע מלצוד בשעות היום. האם לזה בלס קורה יתרון קטן? זה יתרון עצום שנוצר גם בשינויים בבני אדם. מוטציה כזאת תועדף בהינתן לחץ של הברירה הטבעית, לדוגמא עדיף ליצור לצוד בלילה משום שאז יש פחות ציידים מבשעות היום. בלס מניח שמוטציות הן לא מורגשות תמיד, בעוד אפשר להביא לו דוגמא לתכונה שצצה בבני אדם שסותרת לגמרי את הטענה הזאת, ובהינתן לחץ סלקטיבי יכולה להתפשט בתוך אוכלוסיה של מין.

"4) אם היצור זקוק לטעות הגנטית כדי לשרוד – הוא כבר היה צריך להיכחד בידי הברירה הטבעית."

ואם היצור כרגע לא זקוק לתכונה שהעניקה לו המוטציה כדי לשרוד, אבל בעתיד הלא כל כך רחוק יהיה יתרון לתכונה הזאת? לדוגמא, ישנם פרטים לא רבים במין מסוים שמסוגלים לרוץ מהר יותר מאחרים. טורף חדש מגיע לזירה וטורף את הפרטים שלא מהירים מספיק. הצאצאים של הפרטים המהירים נולדים מהירים, ובגלל זה הגרסה המהירה של המין שורדת.

חוץ מזה, המקרה שבלס מציין אכן קרה. מן הסתם קרו מקרים שבהם יצור נכנס לתקופה ארוכה מדי של חוסר שינוי שעלתה לו בהישרדותו. עם זאת, זה לא סותר את תיאוריית האבולוציה בכלל. כפי שהסברתי יצורים חיים לא מפתחים תכונות כי הן נדרשות, אלא התכונות שהברירה הטבעית דורשת הופכות לנחלת כל הפרטים במין משום שהיצורים שכבר פיתחו אותן התמודדו טוב יותר עם הסביבה מאלו שלא. בלס פשוט הופך את סדר האירועים.

כקשר ישיר לטענה הזאת, גם תחת "גם מערכות "פרימיטיביות" שורדות בלי קושי" בלס מבצע את אותה טעות. הוא קודם מניח שיצירת התכונות היא דבר שקורה כתגובה ללחץ של הברירה הטבעית. הוא לא מבין שיצורים יפתחו תכונות בלי קשר לסביבה, אבל היצורים שפיתחו תכונות שמזיקות להישרדותם לא ישרדו. זאת הסיבה שדג כן יפתח יכולת לזחול על היבשה, ואם התכונה הזאת מועילה (והדגמתי בכתבה הקודמת שלי שהיא כן יכולה להיות מועילה) היא תהפוך לנחלת המין שלו. שוב, אין זה אומר שהמין בלי התכונה יכחד.

לסיכום:
1) כל הדוגמאות לברירה טבעית בטבע – הן בעצם דוגמאות לברירה מלאכותית בידי בני-אדם.
2) באופן טבעי גם יצורים "פרימיטיביים" שורדים, ולא קיימת ברירה טבעית קפדנית כל כך בטבע.
3) אם יתרחש אסון טבע – הברירה הטבעית תכחיד יצורים בצורה שווה ולא תחכה להם להתפתח.
4) אם היצור היה מתואם לאסון
הטבע – משמע שהוא תוכנן, ולא נברר על ידי הברירה הטבעית.
5) אם היצור לא היה מתואם לאסון הטבע - הוא היה נכחד.

כאן בלס מבצע עוד כמה הנחות נתונות במחלוקת. ראשית, נראה שהוא מתייחס לברירה הטבעית ככלי שמכחיד יצורים בלבד. הוא לא מבין שחלק גדול יותר ממה שהברירה הטבעית עושה זה לשנות מינים קיימים ולשמור את הפרטים החיים שלו מותאמים לסביבה. במילים אחרות, פרטים מאותו מין שיש להם תכונות שמפריעות להישרדותם יכחדו וכאלו שאין להם תכונות כאלו ישרדו. לדוגמא, פרטים ממין שיכולים לרוץ מהר יותר מפרטים אחרים בני אותו מין ישרדו טוב יותר כנגד טורפים. רק כאשר מין כלשהו נכנס לתקופה של חוסר התפתחות או שהסביבה משתנית בצורה קיצונית המין יכחד. כל מה שעל בלס לעשות כדי לראות מקרים של היכחדות של חיות על ידי גורמים שונים הוא לחקור את המקרים שמצוינים באתר הזה.

אני רוצה להתייחס לטענה ספציפית שאומר בלס בנושא היכחדויות:

"כל הדוגמאות שאבולוציונים מציגים הם דוגמאות לברירה מלאכותית מאוד של גנים ביצורים חיים. ניקח לדוגמה את הטענה לעש הלבן והשחור – אין ספק שאם העש הלבן נכחד, הוא רק בגלל ההתערבות האנושית, המפעלים אשר השחירו את העצים והפכו את העש הלבן לבולט בטבע. באופן טבעי, גם העש הלבן וגם העש השחור ישרדו באותה מידה בטבע. הברירה הטבעית אינה קפדנית כל כך, וגם יצורים חסרי תושייה יהיו מסוגלים לשרוד אם רק יעמידו מספר רב של צאצאים."

נדמה שבלס חושב שבני האדם האדם הם לא חלק מהסביבה של העש הלבן. זאת לא ברירה טבעית מלאכותית בשום צורה שהיא. זאת ברירה טבעית כפי שהיא היתה אמורה להיות. לדוגמא, אם מינים טורפים חדשים לא היו משנים את מאזן הכוחות בסביבה מסוימת, המינים שחיו בסביבה הזאת לא היו צריכים להיכחד. באותה צורה, אם בני אדם לא היו בונים מפעלים, העש הלבן לא היה נכחד. כך בדיוק הברירה הטבעית פועלת. הסביבה הטבעית לא חייבת להשתנות מעצמה. יצורים אחרים שחיים בה הם חלק ממנה ולכן גם הם מפעילים לחץ סלקטיבי על היצורים שבה.

כמו כן, בלס לא ממש מבין שבעולם החי מיקום גיאוגרפי קובע את התפתחות המין. שתי קבוצות של פרטים מאותו מין שיש בינם מרחק גיאוגרפי גדול יתפתחו בצורה שונה משום שיש עליהם לחץ שונה מצד הברירה הטבעית. הסביבה שונה, ולכן גם כיוון ההתפתחות. מה שנובע מזה זה שאוכלוסיות של אותו מין יכולות להיות מבודדות בסביבה שבה הן יכחדו, ושאכן לעתים נדרש הרבה מאד זמן כדי לגרום למין כלשהו להיכחד. אבל אף אחד לא מדבר דווקא על היכחדויות מהירה כמו של העש הלבן. היכחדות יכולה לקחת הרבה יותר זמן מזה. משך הזמן שבו אוכלוסיית המין הולכת ומתדלדלת יכול להיות עצום, אפילו יותר ממאות ואלפי שנים. בהתחשב בזה שיש לנו 3.5 מיליארד שנים של התפתחות חיים על כדור הארץ, אין צורך לטעון שהיכחדות היא תהליך שקורה במהירות של היכחדות העש הלבן תמיד.

לצורך העניין, דמיינו את התסריט הבא. ישנן שלוש קבוצות שמכילות כמה אלפי פרטים כל אחת של מין מסוים, כל קבוצה חיה במקום שמנותק מהמיקום בו חיה האחרת. כלומר, כל אחת מהן נתונה ללחצים סלקטיביים אחרים. קבוצה אחת נמצאת ב"מירוץ חימוש" עם טורף, ובסופו של דבר מפסידה משום שהטורף פיתח תכונות שאפשרו לו לצוד ביעילות את המין המדובר והמין המדובר לא הצליח לפתח תכונות שיאפשרו לו לשרוד מפגש עם הטורף. יצירת התכונות היא אקראית, ולכן ברור למה מצב כזה יכול לקרות. הקבוצה השנייה סבלה מבעיה אחרת. טפיל חדש שהגיע לאיזור שבו היא גרה הרס את הצמחייה שממנה היא אוכלת. הקבוצה השלישית סבלה מהתפרצות וולקנית שהרסה את איזור המחיה שלה לחלוטין. לצורך הדוגמא מירוץ החימוש של הקבוצה הראשונה ארך 300 שנים, רק 200 שנים מאוחר יותר הטפיל החדש הגיע לאיזור המחיה של הקבוצה השנייה שנכנעה לו 100 שנים מאוחר יותר כשהוא התפשט לרוב הצמחייה שהיא אוכלת, וההתפרצות הוולקנית שהשמידה את האוכלוסייה השלישית קרתה רק 500 שנים מאוחר יותר. זה לא משנה את העובדה שהמין נכחד בסופו של דבר. בלס לא מבין שלהעמיד "מספר רב של צאצאים" זה "קצת" קשה כשהמין ניצוד בצורה שיטתית על ידי טורף מתוחכם יותר ממנו שמדלדלת את האוכלוסייה על פני שטח גדול ומקשה על פרטים למצוא בנות זוג, לדוגמא, או כשהאיזורים שבהם היצור יכול למצוא מזון ראוי לאכילה קטנים והפרטים לא שורדים מספיק זמן כדי להזדווג. בלס שוב מראה שהוא חסר דמיון. המצב שתיארתי כאן אפשרי לגמרי, ומצבים דומים לו יכולים לקרות בטבע. מהעובדה שבלס לא מסוגל לדמיין תסריט של היכחדות הדרגתית, לא נובע שאנו צריכים להתייחס רק לאסונות טבע כאירועי הכחדה.

ואיך אפשר בלי. בלס שוב לא מבין נכונה את הקונספט של הברירה הטבעית. הברירה הטבעית לא מובילה אך ורק להיכחדות של מין. זאת הסיבה שגם המקרה הזה הוא ראיה לברירה הטבעית. הפרטים של הלטאה הזאת שלא פיתחו את התכונות הדרושות שיעזרו להם לשרוד את מתקפות הנמלים לא שרדו, ואלו שכן הם הפרטים במין כפי שאנו מכירים אותו היום. זה מקרה של ברירה טבעית בתוך מין שלא הובילה להכחדת של המין עצמו.

לסיכום, הדוגמא של העש הלבן מדגימה ברירה טבעית, לא מלאכותית. העובדה שהיא היתה מהירה לא מצביעה על זה שכל מקרה של הברירה הטבעית הוא כזה. הטענה
שלהפיק מספר צאצאים רב שמספיק לכסות על אלו שלא שורדים זה קל לכל יצור לא לוקחת בחשבון תסריטים שבהם זה קשה מסיבות טבעיות. כמו כן, מהטיעון של בלס נובע שהוא לא מבין מהי הברירה הטבעית באמת. הוא חושב שהברירה הטבעית גורמת להכחדות וזהו, ולא מבין שהיא יכולה לגרום להתפשטות של תכונות מסוימות בתוך אוכלוסיות של מינים. בלס טוען שוב ושוב טיעונים מחוסר דמיון ומחוסר ידע במה שתיאוריית האבולוציה אומרת.

עם זאת, בלס לא עוצר עם טיעון הפתאים הזה, וממשיך להראות לנו שהוא יודע להסיק מסקנות מאנלוגיות:

"כך לדוגמה הורגים בני-אדם בשיטתיות חיידקים שאינם עמידים לפיניצילין. רק בגלל ההתערבות האנושית, נוצרו חיידקים עמידים לפיניצילין – הם פשוט היחידים ששרדו את המתקפה האנושית והתרבו. אותו הדבר עם חרקים העמידים לרעלים. בני-אדם יצרו ברירה בלתי-טבעית, הם בנו ברירה מלאכותית, וכך נבררו רק היצורים העמידים להשפעת האדם. באותה מידה יכלו בני-אדם להחליט להרוג את כל הכלבים הכהים בעולם, ואז בתוך כמה דורות היינו מגלים שכל הכלבים שנותרו הם בהירים."

חיידקים לא היו עמידים לפניצילין לפני כן. שינויים רנדומאליים שגרמו לזנים מסוימים של חיידקים להיות עמידים לסוג הזה של אנטיביוטיקה הפכו לנפוצים יותר משום שבני אדם יכלו להרוג את החיידקים שלא עמידים להם. הטרנד האבולוציוני של עמידות לאנטיביוטיקה החל בגלל שבני אדם החלו להשתמש בה. זאת דוגמא מושלמת לברירה טבעית. הלחץ הסלקטיבי לא היה קיים לפני כן, וברגע שהוא הופיע הוא גרם לנטייה בקרב חיידקים להיות עמידים לאנטיביוטיקה. עם זאת, גם אם בני אדם יחליטו להרוג את כל הכלבים הכהים זאת כן תהיה דוגמא לברירה הטבעית, למרות שזאת תהיה דוגמא מוגזמת לגמרי.

עם זאת, זה לא קושיה על העובדה שרוב החיידקים שעמידים היום לפניצילין לא היו עמידים לאנטיביוטיקה הזאת כשבני אדם החלו להשתמש בה, ושעצם השימוש של בני אדם באנטיביוטיקה בכלל משמש כלחץ סלקטיבי שדוחף את אוכלוסיית החיידקים להיות עמידה לתרופות הללו. שוב, בני אדם הם חלק מהסביבה של יצורים חיים אחרים, ובהיותם המין המפותח ביותר על כדור הארץ הם יכולים לבצע דברים מהסוג שבלס מציין. אין הדבר שונה ממין של חיות בתקופה הפרהיסטורית שהגיע לרמה שבה הוא מפותח יותר ממין אחר בצורה שהוא יכול לגרום להכחדתו על ידי ציד. אנחנו יכולים לקחת את בני האדם מהתקופות הפרהיסטוריות כדוגמא. בני אדם היו בין הגורמים העיקריים להיכחדות הממותות הרבה לפני שהיתה בידם טכנולוגיה מתוחכמת, כשהם לא היו שונים בצורה משמעותית ברמת הנזק הם יכולים לגרום מטורפים אחרים. אני לא מבין מדוע בלס לא מבין זאת.

"4) מכונות שיכפול והישרדות? לא בדיוק…

[…]

לסיכום:
1) אם האדם יכול לשרוד בלי גבות או חוש מישוש מוגבר - אז ברירה טבעית לא היתה בוררת אותם.
2) אם האדם לא יכול לשרוד בלי גבות או חוש מישוש מוגבר – אז הברירה הטבעית היתה מכחידה אותו.
3) הברירה הטבעית אמורה לברור רק תכונות המועילות להישרדות – אז צבעים ואסתטיקה לא היו נוצרים.
4) קיימים בטבע תכונות מורכבות רבות שאינן קשורות להישרדות – כך שלא ברירה טבעית יצרה אותם."

שוב, בלס מניח הנחות שגויות. הוא שוב מניח שתכונות נוצרות כי הברירה הטבעית רוצה בהם. הוא שוב מניח שאם תכונה כלשהי לא מועילה היא לא צריכה להיווצר. בדיוק כמו במאמר הקודם שלו שבו עסקתי, ההנחה הזאת שגויה, ואסביר שוב למה.

הברירה הטבעית מנטרלת תכונות ממאגר הגנים של מין מסוים על פי הקריטריון הבא: אם תכונה חדשה מזיקה לפרט שיש לו אותה, הוא ימות והמוטציה המזיקה תלך איתו אל הקבר. עם זאת, התהליך שיוצר תכונות הוא אקראי. מוטציות קורות בצורה אקראית. לכן תכונות שאמנם לא מועילות אבל גם לא מזיקות יכולות להיווצר בכל מקרה.

מסיבה זאת, חוש מישוש טוב יותר לדוגמא יתפתח בלי קשר לאם הוא נצרך או לא. אם מתברר שהפרטים שיש להם אותו טובים יותר בהישרדות מסיבה כלשהי, התכונה הזאת תתפשט. עם זאת, גם מוטציות ניטראלית שאין להם השפעה על יכולת ההישרדות של היצור החי יכולות להתפשט. אני אביא כמה דוגמאות. ראשית, יכול להיות שהופעת התכונה הזאת הקבילה להופעה של תכונה אחרת שכן היתה מועילה, וכך התכונה הניטראלית "רכבה" על ההצלחה של התכונה המועילה. שנית, יכול להיות שהמוטציה הלא מועילה היתה קיימת רק בקרב צאצאיו של אותו פרט, אבל היוותה את היסודות שעליהם בנו מוטציות שבאו אחריה. במבט כללי כל סדרת המוטציות היתה מועילה, וקיומה אצל צאצאי אותו פרט שבו היתה המוטציה הראשונית עזרה להם לשרוד טוב יותר. על ידי כך, התכונה הלא מועילה הפכה למועילה כשמסתכלים על התוצאה הסופית, מה שמסביר את היותה נפוצה. ודוגמא שלישית ואחרונה, יכול להיות שמה שאנו רואים היה חלק ממבנה גדול יותר שמוטציות הסירו ממנו חלקים. מוטציות לא רק מוסיפות רכיבים, הן גם מסירות ומשנות אותן. במילים אחרות, המוטציה הלא נצרכת הסירה או שינתה את תפקודם של רכיבים, לא הוסיפה אותם. התכונות החדשות הן בעצם תוצר של הסרה, לא הוספה.

אני אתייחס למקרה האחרון בהרחבה, ואביא דוגמא ממשית. אם אדם שרד עם פרווה, אבל הוא לא זקוק לה יותר כי הוא למד להדליק אש, הברירה הטבעית תעדיף בני אדם עם פחות פרווה. פרווה מושכת טפילים כמו קרציות, וטפילים יכולים להביא מחלות. הצורך הקיומי בפרווה נעלם, ולכן בני אדם שסובלים מפחות טפילים כי יש להם פחות פרווה ישרדו טוב יותר. הנקודה היא שזה סביר שהטרנד של איבוד שיער יקרה, כי יש יתרון בלהיות בלי פרווה אם אתה בן אדם שיכול להדליק אש. מדוע דווקא השערות במקומות הללו נשארו? גם אם אני לא יכול להצביע על סיבה, זאת לא קושיה לאבולוציה. הרי המטרה האולטימטיבית היא להימנע מטפילים. אם כמות השיער שהוסרה היא מספקת כדי שטפילים יפסיקו להיטפל לגוף האדם, השינוי ייעצר. הסרת שאר השיער לא תתרום דבר, למרות שהיא יכולה לקרות (שינויים הם אקראיים, זוכרים?). העובדה היא שהיא לא קרתה. מלבד זה, יכול להיות שיש תועלת בשיער במקומות הללו, תועלת שאולי היום לא רלוונטית. גבות לדוגמא יכולות לעצור זיעה מלהגיע לעיניים. לאדם היום שלא רץ הרבה זה לא רלוונטי. אבל לאדם הצייד שהיה חי בעבר זה רלוונטי ועוד איך. אם זיעה לא תיכנס לו לעיניים הוא יוכל לשמור על קשר עין עם החיה הנמלטת תוך כדי ריצה יותר בקלות. לא רק זה, אם הוא יצטרך לברוח מטורף חזק יותר, העובדה שזיעה לא נכנסת לו לעיניים מועילה. זה נשמע כמו "מצב קיצוני?". אם כן, בלס לא יודע מה היתה המציאות בעולם הפרהיסטורי. המצב בעולם העתיק היה של "צוד או היה ניצוד". שוב, בלס מראה לנו שהוא חסר דמיון וידע.

לקינוח, נראה שבלס לא מבין עוד אספקט מעניין של תיאוריית האבולוציה. המטרה האולטימטיבית היא לא הישרדות של הפרט, אלא הישרדות של הגנים שלו. מטרת ההישרדות של הפרט היא לאפשר לו להתרבות. זאת הסיבה שצבעים ואסתטיקה שמושכים בני זוג הם דבר שכן היינו מצפים שיועדף על ידי הברירה הטבעית, כשתכונות כאלו נוצרות על ידי מוטציות.

בטיעון הבא, בלס למעשה פשוט לא מבין את הטבע של מוטציות, כפי שמדע הגנטיקה מראה לנו אותה:

"טענה נוספת, שיש האומרים שהיא גם למעשה הקושיה הגדולה ביותר בתיאוריית האבולוציה, היא השאלה "האבולוציונית" בדבר מערכות מורכבות. לטענת אבולוציונים עין בלתי-מפותחת הפכה לעין מפותחת, עין הרואה בשחור-לבן התפתחה לעין הרואה בצבעים, מערכת בלוטות-זיעה הפכה למערכת יניקת-חלב, מערכת של הטלת ביצים הפכה לעובר. אך אפילו השינויים הזעירים ביותר בטבע בין מערכת אחת למערכת מעט יותר משופרת צורכת מאות גנים שונים. תיאוריית האבולוציה טוענת לטעויות גנטיות זעירות, אך גם הטעות הזעירה ביותר – בכדי שתוכל להוות יתרון הישרדותי כלשהו – נצרכת שינוי במאות גנים מתואמים אשר יאפשרו שינוי מוצלח שלא יביא למוות. 200 גנים מוצלחים בכל שינוי אבולוציוני הוא מעל ומעבר לכל רעיון של צירוף מקרים או טעויות גנטיות מוצלחות. על כן לא תיתכן אבולוציה בטבע, כי לא קיים אפילו שינוי מערכת זעיר שאינו דורש שינוי מוצלח בעשרות ומאות גנים שונים – שכולם נמצאים בתיאום מושלם אלו עם אלו.

לסיכום:
1) אם הטעות הגנטית אינה מתואמת לעשרות ומאות גנים הפועלים בתיאום – לא תתרחש ברירה טבעית.
2) אם הטעות הגנטית מתואמת לעשרות ומאות גנים הפועלים בתיאום – מדובר בתכנון, ולא באבולוציה."

כדי שהטיעון הזה יהיה נכון עלינו להניח שמוטציות יכולות רק להוסיף תכונות. מה שבלס לא מבין כאן זה שמוטציות יכולות גם להוסיף, גם להסיר וגם לשנות חלקים ממערכות. לכן, כשהוא מסתכל על מערכת ושואל "מה צריך לשנות כאן כדי להגיע מהמצב של המערכת הזאת למערכת האחרת?" ועונה שהמערכת חייבת היתה להיווצר בבת אחת, הוא מראה שהוא לא יודע את העובדה הזאת.

מוטציות יכולות גם להסיר תכונות וגם לשנות תכונות קיימות. אם יש לנו חלק שמשמש כבר לדבר אחר, מוטציה יכולה לשנות את תפקידו כך שיתאים למערכת חדשה. יכול להיות חלק ששימושי במקום אחר בגוף היצור החי, והוסר ממנו חלק מסוים על ידי מוטציה שעדיין לא מפריע ליצור לשרוד ואפילו עוזרת לו. המוטציה הבאה משנה את תפקוד המנגנון ומאחדת אותו עם מערכת מהסוג שבלס מדבר עליה. כל השינויים הללו הם בסדר גודל קטן הרבה יותר ממאות גנים, ובכל זאת הם בסופו של דבר תורמים ליצירת הרכיב הביולוגי שעליו מדבר בלס. הסיבה שהטענה שאין דרך להגיע ממערכת אחת לאחרת בהדרגתיות שגויה, היא בגלל שהטוען לא מחשיב את החלקים שלא קיימים יותר במערכת, החלקים שהוסרו ממנה. יש דברים שביולוגים לא יכולים לראות משום שהם כבר לא שם, וכשבונים תסריט אפשרי להתפתחות של מערכת כזאת צריך להביא אותם בחשבון.

הנה דימוי ידוע למה שבלס בעצם עושה בטיעון הזה. דמיינו שאתם מתבקשים לבנות שער בצורת קשת מלבנים בלי להשתמש במלט או כל דבק אחר. אם תבנו פיגום בצורת קשת ותניחו עליו את הלבנים, כשתסירו את הפיגום האבנים יעמדו תחת המשקל של עצמן ויצרו קשת. אדם שיבוא ויסתכל על הקשת יעמוד נדהם כיצד היא נבנתה ללא מלט. אם הוא יחליט שדרושה כאן התערבות אלוהית הוא למעשה מבצע את אותה טעות שבלס עושה. הוא לא מחשיב את העובדה שיש דברים שהוא לא רואה במערכת המוגמרת בתהליך הסקת המסקנות שלו. אם בלס היה מחשיב את העובדה שמוטציות יכולות גם להסיר חלקים וגם לשנות את התפקיד שלהם, הוא היה מבין שהטיעון שלו לא עומד. השינויים הם לא עצומים ולא היו צריכים לקרות בבת אחת, משום שיכול להיות שהיו "פיגומים" שבלס לא רואה משום שהם לא שם יותר. הטיעון של בלס פשוט לא שורד את הידע שלנו בגנטיקה.

"6) צירוף מקרים?
וזו לדעתי האישית הסיבה החזקה ביותר, בגללה צריך כל אדם רציונאלי לנטוש את תיאוריית האבולוציה: הרעיון לצירופי מקרים. האבולוציה טוענת למוטציות עיוורות, ומכאניזם עיוור של מלחמת קיום עיקשת, בהם נשמרים רק האורגניזמים בעלי כושר השרידות הגבוה ביותר להעמדת צאצאים. אלא, שקיום כל מוטציה מוצלחת שכזו, תלויה לשיטתם בטעות גנטית.

לטענתם, החד-תא הראשון התפתח תוך מיליוני שנים לאדם, וזאת רק עקב טעויות שכפול, שיצרו מידי פעם תופעות גנטיות שהתאימו לסביבה. הטענה לטעויות גנטיות בשכפול, המשפרות יצור חי, וזאת ללא כל אינפורמציה על המצב הסביבתי והצורך הקיומי של היצור, הוא אבסורד מדרגה ראשונה. לשיטת הניאו-דרוויניזם, כל האיברים, המבנה השלדי, מערכת החיסון, הדם, המח, העיניים וכל מיליוני הקשרים המוחיים המסוגלים לתפעל זאת נוצרו באמצעות מיליוני מיליונים של טעויות גנטיות שהתאימו באופן מקרי לחלוטין לסביבה החיצונית והצורך ההישרדותי. טענה כזו, לא רק שלא יכולה להיות מוכחת, אלא שהיא סותרת את חוקי ההסתברות הבסיסיים ביותר. זהו כשל לוגי מדרגה ראשונה."

תיאוריית האבולוציה טוענת שיש אקראיות ביצירת התכונות, אבל כפי שהסברתי כבר כמה פעמים, תיאוריית האבולוציה היא תהליך שמונחה על ידי הברירה הטבעית שכל קשר בינו לבין אקראיות עיוורת פשוט צץ ממוחו הקודח של בלס. המובן היחידי שבו הוא עיוור הוא בזה שהוא לא דורש יוצר דמיוני שיפקח על ההתפתחות של המינים (לדעתי, זה מה שבאמת מפריע לבלס). הם מתפתחים בהתאם למה שהסביבה שלהם דורשת. אם היצור מתאים לסביבה שלו, הוא ישרוד והגנים שעזרו לו לעשות זאת ישרדו. אם הוא לא מתאים לסביבה שלו, הוא לא ישרוד והגנים שלו לא ישרדו. איפה כאן האקראיות?

כמו כן, בלס ממשיך להציג לנו את הידע שלו. ביולוגים לא טוענים שמיצור חד תאי יצא בן אדם בכמה מיליוני שנים, אלא בכמה מיליארדי שנים. כ-3.5 מיליארד שנים ,למעשה. איברים, מבנה שלדי, מערכת החיסון ומערכת הדם וכל הדוגמאות האחרות שבלס מציין נוצרו על ידי מוטציות אקראיות אבל הגיעו לרמת המורכבות שלהם אחרי שעברו דרך הפילטר הגדול והממש לא אקראי של הברירה הטבעית. בסופו של דבר, היצירה של הועילה ליצורים שהיה להם אותם, ולכן הם הפשטו בקרב אוכלוסיית החיות. יצורים חיים שהמוטציות האקראיות גרמו להם לנזק לא שרדו, ונשארו אלו ששרדו. במובן הזה, אבולוציה היא תהליך ממש לא אקראי, ובטח ובטח לא סותר "את חוקי ההסתברות הבסיסיים ביותר". לכל היותר אבולוציה היא פשוט תהליך שבלס לא מצליח להבין, או לא רוצה להבין משום שהוא יודע שהיא מפילה את הטיעון שהוא מציג לקיומו של אלוהים, הטיעון מתכנון (עוד על הטיעון הזה ומדוע אבולוציה סותרת אותו במאמרים הבאים).

(אזהרת סרקזם)

לסיכום, עדיין אין לנו שום הוכחה שלבלס יש ידע מדעי אמיתי, או ידע אמיתי על אבולוציה. אין לנו כל הוכחה שהוא למד את הנושאים עליהם הוא מדבר בקפידה. יותר מכך – אין כל הגיון בטענה שהוא יודע על מה הוא מדבר, ונראה שלכל היותר הוא מוציא טיעונים שחושפים את חוסר הידע שלו. ההיגיון הבריא אינו מאפשר לאמץ מסקנה כה מרחיקת לכת, שסותרת את כל תצוגת הידע המחפירה שראינו עד כה ממנו.

---

אני רוצה להדגיש משהו. אם אתם חושבים שטעיתי, רוצים להגיב, רוצים לומר טיעון נגד או סתם רוצים לתת פידבק, אני אשמח לשמוע מכם. אתם מוזמנים להשאיר תגובה כאן או לשלוח אימייל. אשמח לשמוע מכם, בייחוד אם אתם חושבים שטעיתי. אני לא מדען מוסמך, והידע שלו נובע בעיקר מלמידה עצמית, כך שאם טעיתי ואתם מעוניינים לתקן אותי, אשמח לדעת.

תודה לכל מי שישאיר פידבק,

עידו

דניאל בלס הוא אדם צדקן (ויש יאמרו צדיק). הוא מחשיב עצמו ל"אדם רציונאל, המתייחס רק לנתונים עובדיים (מדע אמפירי)". בעוד שהוא כמובן מקבל את תיאוריית הגרביטציה הוא דוחה את תיאוריית האבולוציה. בתור אחד שלמד מעט יותר ביולוגיה מרוב האנשים, אני מוצא שלאור ההצהרה הזאת זה מאד משעשע לקרוא את דבריו של בלס. הוא מציג פעם אחר פעם את מה שנקרא "הטיעון מחוסר אמונה אישית" או "הטיעון מחוסר ידע" (או בשמו הפחות מחמיא, "הטיעון מבורות").

בואו ונשמע מה טוען בלס נגד תיאוריית האבולוציה במאמר מעורר מחשבה ומעלה האינטריגות הזה (סרקזם). הוא מתחיל בלהבהיר לנו מהם שלושת סוגי ההתנגדויות שלו לתיאוריית האבולוציה:

"יש לי שלוש סוגי התנגדויות לתיאוריית האבולוציה, ברמות שונות.
1) התנגדות לוגית-הגיונית.
2) התנגדות מדעית-מציאותית.
3) התנגדות דתית."

תחת התנגדות לוגית-הגיונית כותב בלס:

"(א) טעויות שיכפול – איני מסוגל להעלות על דעתי שטעויות שיכפול גנטיות מסוגלות לבנות עם הזמן מנגנונים מתוחכמים, מרובי חלקים, הפועלים בהרמוניה ושילוב. טעות מטבעה היא הרסנית, ואינה מסוגלת ליצור סימטריות, הרמוניה או כל מבנה אחר ממנו ניכרת תכליתיות."

בלס לא מסוגל להעלות בדעתו כיצד טעויות יכולות לעשות דברים טובים משום שטעות היא הרסנית מטבעה. ובכן, לאחרונה ערבבתי בטעות שוקולד למריחה עם ריבה, והתוצאה היתה טעימה מאד. טעויות יכולות להוביל לתוצאות טובות, כך שטענתו של בלס שטעויות מטבען הרסניות היא שגויה. טעות יכולה להיות טובה או רעה.

עם זאת, בלס כמובן לא עוצר כאן. הוא מפתח את הרעיון עוד:

"איני מסוגל לדמיין טעויות היוצרות מח, לב, ריאות, קיבה, כליות, כבד, את מערכת הדם, עיניים, מערכות שיניים, גפיים, כנפיים, וכן הלאה."

איני חושב שמהעובדה שבלס חסר דמיון נובע שתיאוריית האבולוציה שגויה. אם אין למישהו מספיק דמיון, האם לא כדאי שייעזר בדמיונם של אחרים? כל שהיה על בלס  לעשות זה לקרוא את המאמרים המדעיים הרלוונטיים או את הפישוט שלהם לציבור הרחב (קחו את הלב כדוגמא).

בלס כנראה מעולם לא למד ביולוגיה. לא די בכך שהוא מודה שהוא חסר דמיון, לא די בכך שנראה שהוא מתייחס למוטציות כ"בשר" של תיאוריית האבולוציה כאשר מנגנון הברירה הטבעית הוא הדבר העיקרי באמת, הוא גם שואל את זה:

"מדוע שיצור יזכה מכל הטעויות האפשריות דווקא לתאים רגישים לאור או חיבורים מן העין אל המח? מדוע שמכל הטעויות האפשריות יזכה דג לסנפירים, או זוחל לכנפיים, או מח פרימיטיבי לשכל ותבונה? איני יכול להעלות על דעתי כלל מנגנון אשר הבנייה העיקרית שבו (אבולוציה, התפתחות) נעשית בידי טעויות אקראיות וחסרות כיוון."

מה שבלס מפספס לאורך כל הטיעון שלו הוא התפקיד של הברירה הטבעית. אם נדבר בצורה מכלילה ומפשטת, הסיבה שיצור שחי במים הוא בעל סנפירים ויצור שחי ביבשה הוא בעל רגליים היא משום שהברירה הטבעית השאירה לכל יצור את התכונה שמתאימה לסביבה שלו. זה נכון שמוטציות הן אקראיות, אבל הברירה הטבעית היא תהליך לא אקראי.

הקריטריון שעל פיו הברירה הטבעית בוררת את המוטציות הוא האם הן מזיקות ליצור החי. אני מדבר על סוג מאד ספציפי של נזק: מוטציה שגורמת ליצור החי להיות פחות מתאים לסביבה שלו. אם הן מזיקות, הסיכוי של היצור החי להפיץ את הגנים שלו הלאה, להתרבות, קטן, משום שהסיכוי שהוא ימות מגורמים סביבתיים לפני שיספיק להפיץ את הגנים שלו עולה. אם אין להן השפעה על יכולת ההישרדות של היצור החי, הסיכוי שהיצור יעביר את הגנים שלו הלאה, כולל המוטציה, נשאר אותו דבר. אם הן מיטיבות איתו, הוא משפר את הסיכוי שלו להעביר את הגנים שלו הלאה ביחס לשאר האוכלוסייה של אותו מין.

דמיינו שאתם בונים בניין בצורה מיוחדת. אתם זורקים לבנים בצורה אקראית בערימה קטנה. כשאתם רואים שיש לבנים מסוימות שבולטות החוצה, או שלא מסתדרות עם המבנה הכללי של הבניין אתם מסירים אותן. בצורה הזאת, על ידי זריקה אקראית של לבנים אתם יכולים להוציא מבנה מסודר. זריקת האבנים האקראית משולה למוטציות והברירה הטבעית משולה להסרת האבנים הבולטות. זאת דוגמא מאד מפשטת והיא כמובן לא מייצגת את המנגנון האבולוציוני אחד לאחד, אבל משרתת טוב את המטרה שלי שהיא להסביר שניתן ליצור מבנים מורכבים על ידי ביצוע שינויים אקראיים במבנה ואז ברירה של השינויים הלא רצויים על פי קריטריון כלשהו.

אם כך, מוטציות בשילוב עם הברירה הטבעית יכולות לבנות. כמו כן, הקריטריון שעל פיו הברירה הטבעית בוררת מבוסס על מידת ההתאמה של היצור החי לסביבה שלו. לכן ברור לנו למה דגים עם סנפירים יועדפו על פני דגים בלי שום דבר בכלל בסביבה מימית, משום שיכולת השחייה שלהם טובה יותר, ומדוע דגים שמבנה הסנפיר שלהם דומה יותר לרגל יועדפו בסביבה שבה יש סיבה לעזוב את המים. לדוגמא, אם יש יותר מדי דגים באגם אחד, דג עם סנפיר שיכול לתפקד טוב יותר כרגל מגדיל את
הסיכוי שלו להגיע לאגם אחר בקרבת מקום, מה שיקנה לו שטח מחיה חדש ופחות מאוכלס, שבו יש לו יותר סיכוי להתרבות. השלבים הבאים באבולוציה של הדגים בעלי הרגליים יהיה לעזוב את המים בהדרגתיות ולהתגורר ביבשה. זאת כמובן רק דוגמא לאיך אבולוציה דוחפת מינים לכיוונים התפתחותיים מסוימים ולא אחרים.

"איני סבור שקיימת בטבע ברירה קפדנית של מינים חיים, הבוררת לפרטי פרטים יצורים המתאימים לסביבתם. אם תולעת מסוגלת לשרוד בלי עיניים, לא יבררו תולעים בעלי עיניים. ואם מסוגלים דגים לחיות היטב במים, לא יבררו דגים המסוגלים לזחול, או זוחלים בכלל. ואם זוחל שורד היטב על הקרקע, לא יבררו זוחלים בעלי כנפיים וציפורים. ואם קופים מסוגלים לשרוד היטב, לא יבררו קופי-אדם או בני-אדם."

הטענה של בלס פשוט מגוחכת. הביטוי "לא יבררו" חוזר על עצמו בצורה מוזרה כאילו הוא בעל משמעות כאן. בלס לא מבין שהמילה "לברור" לא אומרת דבר כשלא אומרים באיזה צורה הברירה הטבעית מופעלת. האם היא מנטרלת את היצור החי או שהיא עוזבת אותו לנפשו, לחיות ולהתרבות? אם בלס התכוון לברירה מנטרלת, הנקודה שלו לא מובנת לי. "אם תולעת מסוגלת לשרוד בלי עיניים, לא ינוטרלו תולעים בעלי עיניים" לא אומר לי יותר מדי. חציו הראשון של המשפט קובע תנאי שלא רלוונטי לתוצאה בחלק השני. בכל מקרה התולעים בעלי העיניים ישרדו משום שהשינוי הזה מועיל, בלי קשר לאם התולעים עם העיניים יכולות לשרוד. אם בלס התכוון לומר "אם תולעת מסוגלת לשרוד בלי עיניים, הברירה הטבעית לא תחול על התולעים בעלות העיניים" אותה בעיה חוזרת על עצמה. התנאי לא רלוונטי.

מסתבר לי שהשימוש שבלס עושה במילה "לברור" הוא שווה ערך למילה "ייווצרו". נראה כאילו הוא טוען "אם תולעת מסוגלת לשרוד בלי עיניים, לא ייווצרו תולעים עם עיניים, משום שתולעת בלי עיניים כבר מסוגלת לשרוד". בלס לא מבין שזה לא משנה אם היא כבר שורדת או לא. השינוי קורה, ואם הוא מיטיב עם היצור החי הוא יגדיל את הסיכוי שלו לשרוד ולהפיץ את התכונה הטובה הלאה. אם הוא לא מזיק, התכונה עדיין תעבור הלאה. אם הוא מזיק, היצור בעל התכונה הזאת לא ישרוד ולא יספיק להעביר את הגנים שלו הלאה. במקרה שבחרתי, מדוע שעין תזיק לתולעת? אותה שאלה תקפה לגבי כל הדוגמאות שהוא נותן. הכל מגיע בסופו של דבר לבחירת המילים הגרועה של בלס, ולחוסר היכולת שלו להציג טיעון בשפה ברורה. לעתים, אני עומד בפה פעור בניסיון להבין מה הוא מנסה להעביר, כאשר יותר מפרשנות אחת אפשרית, כמו עכשיו.

"ובכלל, אנו עדים לפרטים רבים בטבע שאין להם דבר עם ברירה טבעית או קיומית, כמו טביעת אצבע, גבות, זקן, צבעים וסימטריות. אילו היתה ברירה טבעית פועלת במציאות כמכונת השמדה של מינים – היה עלינו למצוא את המינים עם פעולות קיום בסיסיות ביותר המאפשרות את הישרדותם, וללא כל חן, אסתטיקה, סימטריות או יופי חיצוני. תכונות כמו יופי ומראה אין מקומן במלחמת קיום עקשנית, אלא רק בעיצוב אינטלגנטי ומחושב. ברירה טבעית לא תוכל לברור בעלי גבות, בעלי חוש-מישוש או בעלי זקן סימטרי, כי אין באלו כל תועלת הישרדותית מובהקת במלחמת הקיום של בני-אדם.…"

בהתחשב במה שכתבתי למעלה, מה הנזק של טביעות אצבע, זקן, גבות, צבעים או סימטריות? ברגע שמוטציות יצרו את התכונות הללו, מדוע שהברירה הטבעית תנטרל אותן אם הן אינן מזיקות? בלס חוזר על אותו בלבול בין המכניזם שיוצר תכונות למכניזם שמנטרל תכונות מזיקות. יצירת התכונות היא אקראית. אם הן לא מזיקות, היצור החי שיש לו אותן קרוב לודאי ישרוד.

"מלבד זאת באדם קיימות תכונות שלא יכולות להיות מוסברות באופן אבולוציוני, כמו תבונה, יכולת יצירה ודמיון, שירה והנאה ממוסיקה, החיפוש אחר משמעות פרטית ודתית, יכולת לוותר על החיים, ויותר מכל – הבחירה החופשית. איני מוצא כל דרך בהגיוני לכלול את האדם עם שאר מיני בעלי החיים, מהם לא ניכרת כל יכולת של בחירה חופשית."

מה יש להסביר? ברור לנו מדוע התכונות הללו יכולות לתרום לאדם, ולכן ההופעה שלהם מתאימה לגמרי לתיאוריית האבולוציה, והעובדה שהן לא נבררו החוצה עשתה רק טוב לאדם. נשאר לנו רק לדון בתסריטים האפשריים שבהם הדברים הללו יכלו להיווצר, אך זה לא רלוונטי לעובדה שההופעה שלהם לא סותרת כלל את תיאוריית האבולוציה.

נניח לרגע שבשלב הזה אין תסריט אפשרי לאיך התכונות הללו נוצרו. בלס מניח שהעובדה שלא הסבירו איך הדברים הללו נוצרו מהווה איכשהו קושיה לנכונותה של תיאוריית האבולוציה, משום שלטענתו הם לא ניתנים להסבר. הוא לא מבין שהם פשוט לא מוסברים, לא לא יכולים להיות מוסברים בכלל, ושצריך לעבוד על הסבר אבולוציוני בשבילם. לא נובע מהעובדה שכרגע דרך ההופעה של משהו לא מוסברת על ידי תיאוריית האבולוציה שתיאוריית האבולוציה לא נכונה בהתחשב במה שהיא כן מסבירה ובראיות לטובתה. יכול מאד להיות שיש איברים או תכונות של יצורים חיים שלא הסברנו כיצד הם יכלו להתפתח בצורה אבולוציונית. אין זה אומר שהדברים הללו גורמים איכשהו לראיות לטובת תיאוריית האבולוציה להעלם. הטיעון של בלס בסופו של דבר מגיע שוב לטיעון מחוסר דמיון.

ועכשיו, גבירותיי ורבותיי, החלק האהוב עלי הגיע. הבמה שלך, בלס, לספר לנו סיפורי מעשיות על מדע שקיים רק במוחך הקודח:

"2) התנגדות מדעית-מציאותית.

כאדם הרואה עצמו רציונאלי איני מתכחש לשום סוג של מדע אמפירי. מסיבה זו איני יכול לכלול בהשקפתי הרציונאלית פילוסופיות חסרות בסיס לוגי או מדעי."

מיד נראה מדוע אין ראיות אמפיריות לתיאוריית האבולוציה על פי בלס. זה עומד להיות טוב.

"(א) טעויות שיכפול: מבחינה מדעית טרם הוכחה או נצפתה אבולוציה בטבע, כלומר עלייה במידע הגנטי, התפתחות של מנגנון, או שינוי גנטי מובהק בין המינים. […] אבולוציונים מאמינים שלא ניתן להיות עדים לשינויים אבולוציוניים (מקרו-אבולוציה) אלא רק לאחר מיליוני שנים."

No shit? כל מה שהיה על בלס לעשות כדי לגלות שהוא טועה זה לחפש בגוגל את הביטוי "observed evolution" (אבולוציה נצפית). התוצאה הראשונה שצצה לי היתה דף מתוך הארכיב של האתר TalkOrigins.org תחת הכותרת "מקרים נצפים של התמיינות" (התמיינות היא המונח הביולוגי ליצירת מין ביולוגי חדש). אם הדף הזה לא מספק אותו והוא מעוניין לדעת יותר פרטים על המקרים המצוינים בו מהמקור עצמו, הוא יכול לחפש את המאמרים המדעיים שמוזכרים שם ב-Google Scholar, מנוע חיפוש למאמרים מדעיים (אם כי בעיקר מאמרים חדשים באופן יחסי ימצאו שם). הנקודה היא שהטענה הזאת היא לא יותר מטענה שלכל הפחות ניתן לומר עליה שהיא מבוססת על חוסר ידע, בייחוד חוסר ידע לגבי מה שביולוגים אבולוציונים "מאמינים" בו. בלס גם טוען ש"מדענים לא הצליחו ליצור [אפשרות גנטית להתפתחות של מינים] אפילו בצורה מכוונת במעבדה". מדוע שיהיה עליהם ליצור מנגנון שכזה? המנגנון הגנטי שמאפשר התפתחות של מינים נקרא DNA, וידוע לנו שמוטציות קורות ברצפי DNA. אם בלס טוען שלמדענים אין דרך לבצע מוטציה בתנאי מעבדה, לדבר אין השלכה וחצי השלכה על השאלה האם אבולוציה קרתה בתנאי מעבדה או לא (הוא יהיה טועה גם בזה). שוב, בלס מדבר בשפת הג'יבריש הלא ברורה שלו, וטיעון הנגד תלוי בפרשנות שנותנים לטיעון שלו. זה פתח מצוין שיעזור לו לטעון שלא הבינו אותו. הוא פשוט לא ספציפי. מי שיודע דבר או שניים על הנושאים שעליהם הוא מדבר, יבחין בזה מיד.

"(ב) אבולוציה של המינים: אילו היו המינים מתפתחים באמצעות אבולוציה, הייתי מצפה למצוא בין היצורים החיים שלבי ביניים רבים. הייתי מצפה למצוא דגים בעלי רגליים, זוחלים בעלי כנפיים, זוחלים (לטאות) שגם יונקים, לוויתנים בעלי רגליים, וכן יצורים בעלי עיניים חלולות (כפי שמתארים אבולוציונים), ועוד קופי-אדם רבים, כמו קופים זקופים, בני-אדם מחוסרי יכולת שכלית, בני-אדם פרימיטיבים חסרי כושר דיבור וכן הלאה. כאדם רציונאל, קשה לי לתאר בדמיוני שדווקא שלבי הביניים שהיו יכולים להצביע על אבולוציה של המינים החיים – נכחדו, וכל השאר שרדו."

בלס טוען שאם המינים התפתחו בצורה אבולוציונית, המוני המינים שאי פעם נוצרו על פני כדור הארץ לא היו צריכים להיכחד. מדוע ולמה? מסיבה כלשהי היכחדויות היו נעצרות בגלל שהמינים מתפתחים בצורה הדרגתית לאורך תקופות של ארוכות של מאות אלפי שנים? הייתי טוען שזה הפוך. זה נותן יותר זמן למין כלשהו להיכנס לצרה אבולוציונית שבה הוא לא מצליח להדביק את קצב השתנות הסביבה, מאבד את הקלח ונכחד. הטיעון של בלס מניח משהו שהמסקנה לא נובעת ממנו.

"(ג) מאובנים: כשאנו מביטים ברקורד המאובנים, אנו רואים לפנינו הופעה של אינספור יצורים חיים, כבר בשכבה הקדומה ביותר – הוא עידן הקמבריון. גם בשכבות העמוקות ביותר נמצאים מאובנים של סרטנים סימטריים בעלי עיניים מורכבות, דיונונים, דגים וחלזונות – שחלק נכבד מהם חי גם בימינו. כשאנו מביטים ברקורד המאובנים, אנו מגלים שכל צורות החיים הידועות הופיעו בפרצים פתאומיים בהיסטוריה ללא כל שלבי ביניים. אבולוציונים מנסים לתרץ זאת בכל מיני הסברים דמיוניים, אך האמת נותרה זהה: אין לנו כל סיבה מדעית לתאר אבולוציה מתוך מבט ברקורד המאובנים."

ראשית, רק כדי לחשוף את חוסר הידע של בלס, התקופה הקמבריאנית היא לא התקופה הגיאולוגית הקדומה ביותר.

שנית, על פי ביולוגים, ההתפוצצות הקמבריאנית, אותה הופעה פתאומית של מאובנים, היא בעצם התקופה שבה יצורים חיים בעלי חלקים קשים שיכולים להתאבן התפתחו. ראיות ממספר מקורות מראות שחיים מרובי תאים התקיימו גם לפני כן (ניתן לחפש את המחקרים שמופיעים פה במספר 1 ב-Google Scholar). היצורים מרובי התאים אז היו שונים מאלו שאנו מכירים היום. אני רוצה ביסוס לטענה של בלס שמאובנים מתקופת ההתפוצצות הקמבריאנית היו זהים לחיות שקיימות היום. אני לא רוצה תמונות, אני רוצה דו"וחות ניתוח על ידי פליאונטולוגים. פליאונטולוגים (חוקרי מאובנים) לא טוענים את זה, ואני רוצה לראות את בלס טוען את זה מהסתכלות בלבד על החיות שבאתר הזה ששונות לגמרי מכל מה שאנו מכירים בימינו. הוא טוען משהו, שיבסס אותו. שלא יזרוק אותו סתם לחלל האוויר.

כמו כן, בלס טוען שכל צור
ות החיים שאנחנו מכירים הופיעו בפרצים פתאומיים ללא שלבי ביניים. מאחר והשפה של בלס מאד מעורפלת (מתי לא?), אני אניח שכשבלס אומר "צורות החיים הידועות" הוא מתכוון ליצורים החיים בימינו. במקרה הזה, בלס כמובן טועה. האם בלס קורא להתפתחות על פני 55 מיליון שנים הופעה פתאומית? זה נכון שאין לנו מאובנים שקודמים למאובן הכי ישן, אבל אין זה סותר את העובדה שההדרגתיות כן מופיעה במה שכן יש לנו. כל השרשראות האבולוציוניות שיש לנו מראות את אותו דפוס של שינוי הדרגתי מצורה אחת לצורה אחרת. זאת אחת התחזיות של תיאוריית האבולוציה, שדפוסים כאלו יתקיימו. יש לנו סיבה לתאר אבולוציה מתוך מבט ברקורד המאובנים, משום שתיאוריית האבולוציה חוזה שהדפוסים הללו יתקיימו והם אכן קיימים.

כמובן שאין לנו שרשראות אבולוציוניות שמובילות לכל חיה שחיה בימינו, אבל זאת בדיוק הסיבה שמאגר המאובנים הוא לא הראיה היחידה לאבולוציה. הראיות לאבולוציה לא מסתכמות רק במה שמראה לנו מאגר המאובנים, אלא גם בראיות גנטיות וצפייה באבולוציה בטבע ועוד קווי ראיות רבים אחרים.

אם תצוגת החוסר ידע הזאת לא מספיקה, מתחילות תיאוריות הקונספירציה:

"(ד) חוסר אמינות בממצאים התומכים באבולוציה: ידוע כי מאובנים עליהם ניסו להצביע אבולוציונים כתואמים את התיאוריה האבולוציונית, התגלו ברוב המוחלט של המקרים כתרמית או הטעייה מכוונת של אתאיסטים. כך לדוגמה תוארו קופים רבים כקופי-אדם, ובני-אדם לכל דבר (האדם הנאדרטל) תוארו כקופי-אדם בעלי פרווה. אתאיסטים המציאו זוחלים בעלי כנפיים פעם אחר פעם, וכולם התגלו כתרמיות מכוונות, כמאובנים של זוחלים וציפורים, או כטעות במבט על ציפור. כמה וכמה פעמים הציעו אבולוציונים דגים בעלי רגליים (קולקינט) והם התגלו לבסוף כדגים בעלי סנפירים. באופן דמיוני לחלוטין הופכים אבולוציונים חלקי עצם למינים שלמים שלא היו ולא נבראו. בשל ריבוי השקרים התומכים באבולוציה, קשה להתייחס ברצינות למאובנים התומכים באבולוציה. איני מאמין שנעשו כל כך הרבה תרמיות בשום תחום אחר, כמו שעשו בשם האבולוציה."

אני מאתגר אותך בלס. חוץ מ-Piltdown Man, תביא לי ראיות שתומכות בכל מה שאמרת עכשיו, ראיות שמראות שהיתה פה קונספירציה אתיאיסטית. אני רוצה שתראה לי את המאמר המדעי שבו נכתבו הטענות השקריות הללו, לטענתך, ואז תראה לי את המאמר המדעי שסתר אותן. עד שלא תציג אותן אתה טוחן חול.

"(ה) ברירה טבעית: אין לנו שום דוגמאות לברירה טבעית בטבע, מלבד במקרים קיצוניים מאוד. מסיבה זו, לא ניתן לשער מבחינה מדעית שברירה טבעית קפדנית כלשהי בררה מינים בשלב כלשהו בהיסטוריה. בני-אדם לא היו צריכים לשרוד יותר מקופי-אדם, בדיוק כפי שקופי-אדם לא היו צריכים לשרוד יותר מקופים רגילים, ובדיוק כפי שזוחלים בעלי כנפיים לא היו צריכים לשרוד יותר מזוחלים רגילים, ובדיוק כפי שדגים בעלי רגליים לא היו צריכים לשרוד יותר מדגים. לא נצפית בטבע ברירה קפדנית של מינים חיים, ולמעשה הטבע מלא בגיוון אדיר של מינים מכל סוג המצליחים לשרוד גם באמצעות העזרים הפשוטים ביותר. הדוגמאות היחידות שמציגים אבולוציונים הוא של ברירה מלאכותית בידי בני-אדם, ומובן כי ברירה-אנושית לא יכולה ללמד דבר על קיומה של ברירה-טבעית וקפדנית בטבע."

בלס למעשה טוען בשפה האניגמאטית שלו, שברירה טבעית בטבע לא נצפתה למעט "במקרים קיצוניים מאד" (מה הביטוי במרכאות אומר, אין לי מושג), ולכן לא ניתן ליישם את העיקרון של הברירה הטבעית על מינים שהופיעו במהלך ההיסטוריה. הוא ממשיך להביא דוגמאות שלדעתו מפריכות את הרעיון של הברירה הטבעית. נראה שהוא טוען שאם לא היתה ברירה טבעית, בני אדם לא היו צריכים לשרוד טוב יותר מקופי אדם וקופי אדם לא היו צריכים לשרוד טוב יותר מקופים, וזוחלים עם כנפיים לא היו צריכים לשרוד טוב יותר מזוחלים רגילים. כמו כן, הוא טוען שמהגיוון הגדול של הפאונה (עולם החי) בימינו נובע שהברירה הטבעית לא פעלה.

ובכן, הוא לא מבין את הרעיון של הברירה הטבעית ולא מצליח להיזכר בדוגמאות מההיסטוריה המתועדת של הכחדות של חיות שלא יכלו להתאים עצמם לסביבה. ציד של בני אדם הוביל להיכחדות של הדודו ושל הזאב הטזמני. אם בלס טוען שאלו מקרים של "ברירה מלאכותית" על ידי בני אדם, הוא לא מבין את הרעיון של הברירה הטבעית. ציד על ידי חיות אחרות, כולל בני אדם, הוא חלק מהברירה הטבעית, משום שבני אדם הם חלק מהסביבה של החיות הניצודות. החיות הניצודות לא הצליחו להתאים את עצמם להופעה של הצייד החדש, בני האדם, ולכן נכחדו. כל מקרה של צייד-ניצוד הוא מתכון בטוח לפעולה של הברירה הטבעית. הפרטים של הצייד שפיתחו יכולות ציד טובות יותר יזכו בניצודים שלא התפתחו לרמה שמאפשרת להם לברוח מהצייד המפותח, והניצודים שפיתחו כלים להתגונן מפני הצייד, לדוגמא רגליים טובות לריצה, ישרדו. זה מירוץ חימוש, שאם מאזן הכוחות בו מופר בשלב כלשהו לטובת הצייד, הברירה הטבעית תגרום לניצוד להיכחד, ולהפך.

אבל הבעיה האמיתית היא ההבנה הלקויה של בלס לגבי הקונספט של הברירה הטבעית שנובעת מההנחה שהברירה הטבעית פועלת אך ורק להכחדה טוטאלית של מין. זה לא נכון. אם יצור חי נולד עם מוטציה שגרמה לו לבעיה בריצה, הברירה הטבעית מתבטאת בזה שצייד יצוד אותו בקלות לפני שיספיק להפיץ את הגנים שלו הלאה. אין זה אומר שכל המין של אותו יצור נכחד, אלא שרק הפרט בעל הגנים הלא טובים נכחד. זה גם מקרה של ברירה טבעית. זה נכון שהכחדה היא גם תוצאה של הברירה הטבעית, אך זה תסריט שתלוי במצב הכללי של אוכלוסיית המין. אם כל בני מין לא יכולים לרוץ מהר מספיק כדי לברוח מטורף חדש שהגיע לזירה, הם יכחדו. דוגמאות לסוג הברירה הטבעית שציינתי גם נצפו בטבע, והנה מקרה שכזה מהתקופה האחרונה.

אז אנחנו רואים שיש ברירה טבעית בפעולה ושהיא לא בהכרח מתבטאת בהכחדה, אבל נראה שבלס מצפה שהברירה הטבעית תהיה קפדנית מאד ותגרום להכחדה של כל יצור חי שהופיע יצור מתקדם יותר ממנו או לפחות תקשה על הישרדותו מאד עד שבימינו לא נראה את המינים מהסוג הפחות מתקדם (שוב, פרשנות של מה שבלס אומר משום שהוא שוב כותב בשפת הג'יבריש שלו בלי להבהיר מהי באמת הנקודה שלו בצורה ברורה). גם זה לא בהכרח נכון. הברירה הטבעית האבולוציונית לא קובעת שכשמין מתקדם יותר מופיע הוא אוטומטית גורם להיכחדותו של המין הפחות מתקדם. אף ביולוג לא טוען שדגים עם רגליים היו צריכים לגרום להכחדתם של דגים עם סנפירים. הרי הרגליים הם תוספת שמאפשרת לדגים להלך על היבשה, מה שנותן להם גישה לטריטוריה חדשה. לדוגמא, יכול להיות שהיתה מצוקת אוכלוסין בתוך אגם ולכן דגים שיכלו לעבור אגם על ידי הליכה על היבשה נהנו ממקום מחיה חדש שבו היו להם יותר הזדמנויות להפיץ את הגנים שלהם. אין זה אומר שכל הדגים באגם הראשון נכחדו, אלא שהיה להם קשה יותר להעביר את הגנים שלהם הלאה. יכול להיות שמספר מינים נכחדו באגם הראשון, אבל שוב אין זה אומר שכל הדגים עם הסנפירים באגם הראשון יכחדו, אלא שאלו שמותאמים טוב יותר למאבק הישרדות במצב של פיצוץ אוכלוסין ישרדו. ההופעה של תכונה אחת, רגליים, לא בהכרח שוללת את קיומם של מינים עם תכונה אחרת, סנפירים. באותה צורה ההופעה של בני אדם תבוניים לא בהכרח מתנגשת עם קיומם של קופי אדם או קופים. (בכל מקרה, הייתי רוצה שבלס יבהיר אחת ולתמיד למה הוא מתכוון כשהוא אומר את המשפט העלום שבו דנה הפסקה הזאת, כדי להסיר את החשש שאני תוקף איש קש).

כמו כן, נראה שבלס לא מבין שהגיוון הגדול שהוא רואה במינים שחיים כיום הוא כאין וכאפס לגיוון שהוא היה רואה אם הברירה הטבעית לא היתה גורמת להיכחדותם של מינים. על פי הערכות מתמטיות 99.9 אחוז מהמינים שחיו אי פעם על כדור הארץ אינם בין החיים היום. הברירה הטבעית יכולה לגרום להיכחדותם של מינים והיא אכן עשתה זאת, ולכן הגיוון הגדול שבלס רואה היום מסתדר מצוין עם הרעיון האבולוציוני של הברירה הטבעית.

לסיכום, הטענה של בלס שלא צפינו בברירה הטבעית בפעולה שגויה, הטענה שלו שהגיוון הגדול בימינו מצביע על זה שהברירה הטבעית לא פעלה גם שגויה משום שהרבה יותר מינים מאלו שחיים היום נכחדו, והטענה שחיות צריכות להיכחד ברגע שמין עם תכונה חדשה ומתקדמת יותר כביכול צריכים להיכחד גם שגויה, משום לא תמיד תכונה חדשה של מינים מתנגשת עם התכונה הישנה.

"התנגדות זאת מביאה אותי כאדם רציונאל, המתייחס רק לנתונים עובדיים (מדע אמפירי), לדחות את הטענה לאבולוציה של יצורים חיים. מבחינה מדעית איני רואה עדות לאבולוציה, המציאות המדעית (הזאולוגית והפלאונתולוגית) מאלצות אותי לדחות אותה, ומנגד זאת התרמיות והשקרים הנעשים בשם האבולוציה מקשים עלי להתייחס לטענות הנאמרות בשמה.

אילו היתה מוכחת האבולוציה כמדע אמפירי (כלומר, כפי שהעולם מסתובב, או כפי שביכולתנו לראות חיידקים) הייתי מודה ללא עוררין שהיצורים החיים התפתחו מיצורים קדומים בתהליכים אבולוציוניים. גם במקרה כזה הייתי נאלץ להיצמד להגיוני, ולהכיר בקיומו של מתכנן אינטלגנטי העומד מאחורי התהליך. אך לא הייתי מתכחש לאבולוציה (התפתחות גנטית, מורפולוגית ואנטומית) של כל היצורים החיים."

ובכן, ראינו כמה רציונאלי בלס. בייחוד, ראינו כמה ידע יש לו בנושא מדע בכלל ואבולוציה בפרט. עכשיו בואו נעבור לסיבה האמיתית שבגללה בלס דוחה את תיאוריית האבולוציה.

"3) התנגדות דתית:

1) תורה: מכיוון שהגעתי למסקנה הרציונאלית שבורא היקום והחיים מסר את התורה לבני העם היהודי, אני מכיר בתורה זו כעדות ישירה ואמינה למעשיו. מן התורה אנו אכן עדים לכך שהבורא יצר תחילה צורות חיים ימיות ("ישרצו המים שרץ נפש חיה"), לאחר מכן לטאות ענק ("ויברא… את התנינים הגדולים", אולי הדינוזאורים), רק בהמשך את החיות ("תוצא הארץ נפש חיה למינה"), מיד לאחר מכן את הבהמות ("ואת הבהמה למינה") ורק לבסוף את האדם. מבחינה מדעית איני מוצא כל ממצא אמפירי הסותר את התורה, ולכן אני מבין פסוקים אלו כפשוטם – הבורא יצר בדרך שאינה טבעית יצורים חיים בשלבים, ובאופן בלתי-טבעי נפח באדם נשמת חיים."

אין לי מושג איפה פה ההתנגדות לאבולוציה. נראה שבלס אומר: אני מאמין בתורה, ולא מוצא שום דבר שסותר את התורה במדע. ובכן, שיהיה. אני מאלו שטוענים שאם אדם דתי רוצה, הוא יכול לפשר בין עובדות מדעיות, ובכלל זה אבולוציה, ובין התורה. בואו נעבור לנקודה הבאה שלו:

e>

"2) פשט לעומת דרש: יש הרוצים להבין את התיאוריות האתאיסטיות השלטות בממסד המדעי, כמתאימות למעשה הבריאה הבראשיתי. כך הם יבינו שששת ימי הבריאה מספרים בעצם על שש תקופות ארוכות מאוד, בהם יצורים התפתחו באופן אבולוציוני מכוון בידי הבורא – כך שרבים מהם גם נכחדו והתאבנו. יהיו שירצו לראות בתיאור הופעת המינים שבכל "יום" ("בכל עידן" להבנתם) תהליך אבולוציוני ממושך, עד להופעת האדם ב"יום השישי". אמנם ניתן למצוא בתורה הדים לתהליך של הופעת מינים באופן מדורג המתאים לשכבות מאובנים, אך אין לנו כל חיוב לוגי לתאר מכאן אבולוציה מכוונת בין המינים. כמי שנצמד לפשט התורה, אאמין בהופעה נסית של המינים בכל יום, בלא שום תהליך אבולוציוני ביניהם. רק אם יוכח מבחינה מדעית וחד-משמעית שהמינים התפתחו באופן אבולוציוני, אסיק שפסוקים אלו מתארים מעשה בריאה שכזה. נכון להיום אין לי כל חיוב שכלי או מדעי להסיק על אבולוציה, ולכן לא אפרש ואדרוש את טקסט המקרא באופן זה. אם אעשה זאת, לא אחוש ישר עם עצמי, כי במעשה שכזה יהא עלי לאנוס את טקסט המקרא להנחות עבודה דמיוניות של אתאיסטים, ובמילא העושה כן מראה על אמונה בדמיון האישי של אתאיסטים יותר מאמונה בתיאור הבריאה בידי הבורא. רק אם תוכח אבולוציה מבחינה מדעית, נוכל להבין את המקרא באופן זה, כמי שמייצג את האמת האמפירית אותה הצלחנו להשיג בתנאי מעבדה ותצפית."

ובכן, בלס בעצם אומר כאן "אני מעדיף להאמין בסיפורים על קסמים אלוהיים ולא באבולוציה שאת העקרונות שלה ואת הראיות שתומכות בה איני מבין משום שאבולוציה היא קונספירציה אתיאיסטית". שיבושם לו. בהתחשב בזה שההחלטה ה"רציונאלית" שלו מבוססת על חוסר ההבנה המוחלט שלו בתחומים המדעיים הרלוונטיים והאשמות קונספירטיביות, אני אוהב את המסקנה ה"רציונאלית" שהוא הגיע אליה: הוקוס פוקוס יצר את החיים.

"כאדם הבוחר להיות נאמן לעובדות המדעיות וכן להבנת התורה כפשוטה, אני דוחה את תיאוריית האבולוציה והטענה להתפתחות המינים בתורה."

כמו שאני אוהב לומר: אתה יכול לערום חרא של פרות לגובה של בניין האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק, אבל הוא לא יהפוך לזהב. באותה צורה, הטיעונים של בלס הם לא יותר מרטוריקה זולה שאנשים שלא מבינים מה המדע באמת אומר יקנו. ה"עובדות המדעיות" שהוא נאמן להן הן לכל הפחות פרי חוסר ההבנה שלו. אם בלס באמת רוצה ללמוד קצת יותר על תיאוריית האבולוציה, שיקרא קצת ספרי מדע. במאמרים מאוחרים אני אכנס קצת עמוק יותר אל טענות אחרות של בלס, ואחשוף עוד טפח מחוסר ההבנה המדעי שלו.

לאחרונה אני נהנה מאד לקרוא מאמרים שנכתבו בפורום באינטרנט על ידי דניאל בלס (בשביל הערך הקומי כמובן). איני מכיר את האדם הזה אישית, אך מסגנון הכתיבה שלו ברור לכל בר ידע שהאדם לכל הפחות אינו מבין דבר בתחומים המדעיים עליהם הוא כותב בהרחבה בפורום שלו. הדוגמאות לכך פרוסות לאורך כל המאמרים שלו, והחלטתי לבחור מאמר אחד שבו חוסר ההבנה שלו ניכר, ולענות לטיעונים שלו בנוגע לתחום שנקרא יצירה ספונטנית (Abiogenesis).

"רוב האנשים מדמיינים את התא החי כמו איזו "בועה" קטנה ופשוטה שמתחלקת מעצמה. לכן כשאתאיסטים מתארים כיצד נוצר התא החי מתוך ביצה מבעבעת של כימיקלים וברקים, מצליחים אנשים להאמין בזה. אך מה יקרה אם הייתם מגלים שהתא החי מורכב יותר מכל העיר ניו-יורק?"

ובכן, אם אכן רוב האנשים חושבים כך, רוב האנשים צריכים לקרוא את הספרים הנכונים. בלס מרחיב בתיאורים על תכונותיו השונות של התא המודרני, אבל נכשל בלהבין דבר פשוט וכל כך ברור ברגע שטורחים לפתוח ספר לימוד לאוניברסיטה על יצירה ספונטנית (Abiogenesis), התחום אותו הוא מבקר בצורה כל כך חמורה במאמר הזה. ביולוגים כלל לא טוענים שתא מורכב ברמה שהוא מדגים נוצר בתהליך של יצירה ספונטנית ישר בתחילתו של תהליך היצירה הספונטנית. לכן להראות כמה התא המודרני מורכב שווה ערך לטעון שבגלל שגורדי שחקים הם כל כך גדולים, חייבת להיות ישות נסתרת שבראה אותם בפוף של קסם, משום שאין הטוען מסוגל להבין את השלבים שעובר גורד שחקים עד שבנייתו הושלמה.

"מה היה קורה אם הייתם מגלים שאפילו התא הקטן והפשוט ביותר מורכב יותר משעון, יותר ממטוס, וגם יותר מהמחשב המתוחכם ביותר שיצר האדם? מה היה קורה אם הייתם מגלים שה"בועה" הקטנה הזאת שרואים במיקרוסקופ היא בעצם עולם שלם, עם חדרים, עם מחשבים, עם עובדים, כלי רכב ומה לא?"

שום דבר לא היה קורה. זה לא היה משפיע על ההחלטה שלי כחובב ביולוגיה אם להאמין או לא להאמין שמשהו שקרוב מאד למשהו חי שהוא הרבה יותר פרימיטיבי מכל תא פשוט שאתה מכיר היום נוצר מעצמו, ובסופו של תהליך יצא ממנו תא פשוט. המשהו הזה פשוט עד כדי כך שלא מכנים אותו בשם תא בכלל. אם בלס היה קורא ספר לימוד לאוניברסיטה, הוא היה מגלה שהמשהו הזה הוא מולקולה שמסוגלת לשכפל את עצמה, "self replicator" (משכפל עצמי) – מולקולה פשוטה של RNA או DNA. בהתחשב בעובדה שידוע לנו בגדול ההרכב הכימי של כדור הארץ בתקופה של לפני כ-3.5 מיליארד שנים, ובהתחשב בזה שכל התמיסות האורגניות הדרושות להיווצרות הרפליקטור הפשוט עליו אנו מדברים היו קיימות אז, ובהתחשב בזה שבתנאי מעבדה רפליקטורים כאלו שיכפלו עצמם ואף עברו תהליך אבולוציוני שכלל ברירה טבעית (Sievers and von Kiedrowski, 1994), הייתי אומר שההסתברות שתא מודרני ייווצר בסופו של תהליך היצירה הספונטנית הזה גבוהה באין ספור מונים מאיך שבלס מצייר אותה. אף ביולוג לא טוען שלפני כ-3.5 מיליון שנים תא שלם ומפותח ברמה גבוהה עשה פוף ונוצר מעצמו. את זה בלס טוען באומרו שאלוהים ברא את התא הראשון. ביולוגים טוענים שחומר אורגני שמסוגל לשכפל את עצמו (אל תבלבלו את זה עם המילה אורגניזם – יצור חי) עבר תהליך של בחירה סלקטיבית (תהליך של שיכפול עצמי עם שינויים וברירה טבעית של השינויים שהזיקו למולקולה – אבולוציה כימית) כך שבסופו של תהליך יצא ממנו תא פשוט מאד, שגם הוא לא התא המודרני שאנו מכירים היום. זה היה תיאור שלקוח כמעט מילה במילה מספר לימוד.

גם התא הפשוט ביותר דורש:
1) יכולת אכילה (כניסה והחזקה של המזון).
2) יכולת עיכול (הפיכת המזון לאנרגיה) – ליזוזום.
3) יכולת הפרשה של המזון המעוכל (תכונה זו דורשת מעבר של מזון חדש, ומעבר למזון מעוכל).
4) יכולת נשימה, ויכולת פליטה של החמצן המשומש – מיטוכונדריון.
5) פירוק חומרים רעילים הנכנסים אל התא (כמו מימן על-חמצני) – פראוקסיזום, וגם ליזוזום.
6) חומר נוזלי המחזיק ומקשר בין כל מרכיבי התא, ומאפשר המסה של חלבונים (כלומר אנזימים המבצעים פעולות חשובות בתא) – ציטופלזמה (עשויה 80% מים).
7) שלד המחלק את התא - שלד התא הוא למעשה מערכת שכבות עשויות סיבים וחוטים המחלקות את כל מרכיבי התא, ומחזיקות אותן ביחד (ובכך מאפשרת גם תנועה).
8) מעטפת חיצונית המגנה על התא מן החוץ – ממברנה היא מעטפת קרומית המגינה על התא מן החוץ, ומסננת חומרים. ללא המעטפת החמצן היה משמיד את כל מרכיבי התא. קרום התא גם מחזיק את הציטופלזמה, מווסת ומעביר מים, חמצן וחומרים אחרים מן החוץ אל תוך הציטופלזמה.
9) ספרייה סגורה המכילה את כל המידע ליצירת התא – גרעין המכיל מולקולת די-אנ-אי, בה כתובות כל התכונות הללו בצורה מקודדת (מעין "ספר הדרכה").
10) יכולת רבייה – "מחשב פנימי" המסוגל לפענח את הדי-אנ-אי (כדי לקרוא אותו), ומולקולות המבצעות את הפקודות הנדרשות מן ה"מחשב הפנימי" כדי לשכפל את התא – RNA.

רשימה מעניינת, אבל שוב לא רלוונטית. זה מה שהתא הפשוט ביותר שאנו מכירים היום דורש, אבל אף ביולוג לא טוען שהתא הזה נוצר מעצמו בפוף ביצירה ספונטנית. אתה טו
ען שאלוהים יצר את התא הזה בהוקוס פוקוס, לא ביולוגים. ביולוגים טוענים שהתא הזה התפתח בצורה הדרגתית ממולקולות הרפליקטור שתיארתי מקודם.

"אפילו התא הפשוט ביותר זקוק לכל התכונות שהוזכרו לעיל כדי לשרוד ולשכפל את עצמו. חיסרון של אחת מן התכונות שהוזכרו פירושו מוות, והכחדה. אך למעשה, גם כל אחת מן התכונות הללו מורכבות מאינספור מרכיבים נוספים, הנחקרים בידי טובי המדענים בכל רחבי העולם."

אני מתחיל להישמע כמו תקליט שחוזר על עצמו… נדרש כאן תיקון: התא הפשוט ביותר שאנו מכירים היום דורש את התכונות הללו. אבל שוב, אנחנו כלל לא סוברים שתא כלשהו התחיל את כל תהליך ההתפתחות הספונטנית, אלא מולקולה פשוטה שעשויה מחומרים אורגניים.

"בימיו של דרווין (אשר המציא את רעיון ה"אבולוציה"), האמינו בני-האדם שתאים יכולים להיווצר מחומר דומם סתם כך, ללא צורך במרכיבים רבים כל כך. רק במאה העשרים יכלו מיקרוסקופים רבי-עוצמה לגלות לנו מעט על העולם המופלא הנמצא בתוך כל תא זעיר, ואפילו התא ה"פשוט" ביותר.

לפי האבולוציה, כל החיים נוצרו מעצמם, סתם כך. אך לאור העובדות המדעיות הנ"ל ידוע לנו שתא חי לא יכול להיווצר מעצמו מחומר דומם, ולא ניתן להעלות על הדעת אפילו באופן דמיוני כיצד כל הרכיבים והתכונות שהזכרנו נוצרו מעצמם. לחיבור מרכיבים אלו דרוש יוצר חיצוני אשר הרכיב את החיים בכוונת תחילה."

ובכן, זה אכן נכון שעד 1864, כשלואי פסטר הוכיח שרימות, תולעים ומיקרובים לא נוצרים מעצמם בצורה ספונטנית כמות נכבדת מהאנשים האמינו שזה אפשרי. בתקופת יציאת הספר מוצא המינים של דארווין, לואי פסטר הוכיח כי מה שהרבה אנשים חשבו לנכון, לא היה נכון. הוא הוכיח שרימות, תולעים ומיקרובים לא נוצרים מעצמם בצורתן הבוגרת בתוך בקבוק אטום. זה הרעיון של יצירה ספונטנית שהיה קיים אז. בשום צורה שהיא לואי פסטר לא הוכיח שרפליקטורים והתאים הפשוטים מאד לא יכלו להיווצר מעצמם. זה ברור מאליו למי שטרח לברר מה בעצם היה מהלך הניסוי שעשה פסטר, ולהבין שמהניסוי שהוא עשה לא ניתן להסיק דבר כזה בכלל.

אבל כמובן שהנושא הזה לא היה או יהיה רלוונטי לתיאוריית האבולוציה, משום שהיא לא עוסקת כלל בשאלה איך נוצרו החיים, אלא בשאלה איך הם התפתחו מהרגע שבו הם כבר היו קיימים. לומר אחרת שקול ללקבוע שבגלל שאין לנו מושג איך נוצר כל החומר במפץ הגדול, נוקליאוסינתזה היא תגלית מדעית לא נכונה. כבודן של שתי התגליות המדעיות הללו הללו במקומן מונח, אבל אין קיומה ותקפותה של תשובה לשאלה אחת מצביע על נכונותה של תשובה אחרת. אני כמובן לא אחזור על למה המשך הפסקה הזאת פשוט לא רלוונטי לשאלה שלפנינו, משום שדנתי בזה בהרחבה לפני כן.

לסיכום, ההפרכה המוחצת מוחצת איש קש. עוד טיעון שמבוסס על חוסר הבנה מוחלט של מה שהתחום המדעי הרלוונטי אומר.

---

כותרתו של המאמר הזה נערכה. הכותרת הקודמת היתה כללית מדי ולא התאימה לרוח הבלוג כפי שהוא התפתח. היא היתה "מאמר תגובה: הדגמה של חוסר הידע הגמור בקרב מחזירים בתשובה באשר לתיאוריות מדעיות מובילות".

ככל הנראה, אתם שואלים את עצמכם למה הכוונה בכותרת הבוטה משהו של המאמר הזה. יש להבהיר את המשמעות של ביטוי העלום שבו השתמשתי, "תחת אתיאיסטי". הביטוי הוא התרגום (האישי שלי) של הסלנג האנגלי asstheist. תחת אתיאיסטי הוא פשוט אתיאיסט שלועג לדתיים ולטיעונים שלהם ופשוט לא מסוגל לסבול אנשים דתיים. עם זאת, יש סוג מסוים של תחת אתיאיסטי שאני פשוט לא מסוגל לסבול. הסוג שלועג לדתיים בזירה שלהם, בפורומים דתיים באינטרנט, בבתי כנסת או בריכוזים דתיים אחרים. בכתבה הזאת אני מתייחס אך ורק לסוג הזה.

לפני שאנסה להסביר מדוע לדעתי ההתנהגות הזאת שגויה, עלינו להבין מה לדעתי צריכה להיות המטרה של אתיאיסט כאשר הוא מדבר עם דתי על דת. רבים בתנועת האתיאיזם מנסים לקדם חזון של עולם אתיאיסטי, שבו רוב תושבי הגלובוס לא מאמינים בקיומם של אלים. זהו פשוט חלום בשלב הזה, לדעתי. הדבר אפשרי, אך כמובן שזה לא יקרה במהפכה שתקרה בסוויפט מהיר אלא בהדרגתיות, צעד אחר צעד, אפשרי שזה ייקח מספר דורות רב מהמצופה. בעוד שברור שקיימים דתיים שיעזבו את הדת ברגע שיראו להם שלאמונה שלהם אין בסיס רציונאלי תקף, רבים בחברה הדתית פשוט לא דורשים ביסוס שכלי לטענות הללו או השקיעו את כל חייהם באמונה ברעיונות הללו עד שהם כבר לא מסוגלים לעזוב אותם. זאת הסיבה שאם המטרה האולטימטיבית של מישהו היא באמת חברה אתיאיסטית, מאחר ודתיים מהסוג הזה נפוצים, הגישה המתבקשת היא כמובן הדרגתית ועלולה לקחת דורות שלמים.

בסקר שעסק בשיוך הדתי של תושבי ארה"ב שנערך בשנים 1990, 2001 ו-2008 נמצאה עליה במספר התושבים שלא משייכים את עצמם לאף קבוצה דתית שהיא. לעומת הסקר משנת 2001, הסקר משנת 2008 מראה עליה מתונה יותר בנתון הזה, אם כי מגמתה עליה ממשיכה. דבר שניכר מהסקר הוא שהעלייה אינה משמעותית במספר האתיאיסטים, אלא דווקא במספר החילונים בארה"ב, אנשים שאינם משייכים עצמם לאף דת או קבוצה דתית שהיא. מהנתון הזה ניתן להסיק שבארה"ב כבר נפסע הצעד הראשון בדרך לאותו עולם אתיאיסטי. האוכלוסייה בארה"ב הופכת ליותר חילונית, והדרך להגשמת המטרה הזאת התקצרה, אם כי עבודה נוספת נדרשת להגדלת החלק החילוני באוכלוסייה שם, שכרגע עומד על 15 אחוזים.

יחד עם זאת, ישנם כאלו, כמוני, שלא ממש משנה להם אם אנשים יהיו אתיאיסטים או לא. כל עוד הדתי לא נותן לדת לשלוט בו בצורה מוחלטת עד כדי כך שאמונתו גורמת לו לכפות את דעתו ואורחות חייו על לא מאמינים, אני ואחרים כמותי מסופקים. לא משנה איפה אתיאיסט כלשהו עומד בספקטרום הרחב של דעות לגבי המטרה של הקהילה האתיאיסטית, הטענה שלי היא שהצעד הראשון לכיוון כל מטרה הוא באותו סדר גודל. צעד קטן כזה יכול להיות לגרום לדתיים לשים גבול בין האמונות הדתיות שלהם לערכים חילוניים של מדינה, חוק וסדר חברתי. במילים אחרות, לגרום לדתי להבין שלאחרים שאינם בנים לאותה אמונה או לאנשים חילונים לגמרי יש זכויות למרות שהאמונה שלו עלולה לקבוע אחרת. מהניסיון האישי שלי (וזאת לגמרי ראיה אנקדוטית), בנושא של נישואין אזרחיים או אפילו זכויות נישואין להומואים, צעד בסדר גודל כזה קל יותר לקחת.

בשבילי זה מספק ובשביל אתיאיסט ששואף לעולם אתיאיסטי זה יכול להיות הצעד הראשון בסדרה. הבעיה היא שישנם אנשים שלא מבינים שבזה שהם מתנהגים כמו תחת אתיאיסטי בריכוזים דתיים, בין אם באינטרנט ובין אם בעולם האמיתי, הם בעצם פוגעים במטרה הזאת. אם המטרה בסופו של דבר לגרום לדתי לחשוב בצורה ביקורתית על אספקט מסוים של הדת שלו, להסביר במילים נעימות יהיה הרבה יותר אפקטיבי. לכתוב טיעונים, אפילו נכונים, שבהם משתמשים במילים קשות ומעליבות, סרקזם ולעתים אף קללות מזמין עליהום המוני נגד הדובר עצמו, יוצר שם רע לקהילה האתיאיסטית ומזיק למטרה שלה כשהדבר נעשה בריכוז של דתיים.

עם זאת, יש חריגה חשובה לכלל הזה. יש הבדל בין ללעוג לאדם שאומר את הטיעון ובין ללעוג לטיעון שלו. יחד עם זאת, כמובן שצריכים לזכור שאנשים נוטים להתחשב באיכות הטיעון שלהם כמצביעה על רמת החכמה או אינטליגנציה שלהם. לכן אם נלעג לטיעון שלהם, הם עלולים להבין זאת כלעג להם עצמם. זאת הסיבה שלעג לטיעון הוא גם לא דבר רצוי, אך במקרים בהם האדם חוזר על אותו טיעון שגוי מספר פעמים, מקבל הסבר בשפה נעימה בכל אותן פעמים ובכל זאת ממשיך להשתמש באותו טיעון, לעג לטיעון מזמין את עצמו. כמובן שעלינו לזכור שיש ריכוזים דתיים, לדוגמא פורומים באינטרנט, שבהם הקהל משתנה לכן שימוש בשפה נעימה תמיד הוא יותר מתאים.

מסוף הפסקה הקודמת נובע דבר חשוב. אחד הדברים המעניינים שקורים כאשר מתדיינים עם דתי הוא שלרוב הטיעונים שלנו לא פונים לאוזניים שלו. יכול מאד להיות שהאדם איתו אנחנו מתדיינים לא ישנה את דעתו כלל. זאת הסיבה שהניסוח של הטיעונים שלנו צריך לפנות לאחרים יותר מאשר לאדם איתו אנחנו מדברים. במקרה של דיון פומבי בפורום דתי, האריזה של הטיעון חשובה כמעט כמו התוכן. הבעיה הזאת לא קיימת כאשר האתיאיסט כותב לקהילה שהוא בעליה. פי.זי מאיירס, אחד מהבלוגרים האתיאיסטים החשובים והפופולאריים ביותר בארה"ב לא חוסך במילים קשות על יריביו על גבי הבלוג שלו, אבל נמנע לגמרי משימוש בשפה כזאת כאשר הוא פוגש אותם במציאות לדיון פומבי. אחת הסיבות היא ההבדל בין קהל היעד. בדרך כלל בדיונים פומביים הקהל חצוי בין הדעות שמיוצגות בדיון. מאיירס לא יכול ללעוג ליריב או לטיעון שהוא מייצג אם הוא רוצה לשכנע מישהו מהקהל. לעומת זאת, בחלק גדול מהמקרים הוא כלל לא טורח להסביר מדוע טיעון של יריב אותו הוא מצטט בבלוג לא נכון. הוא פשוט מצטט אותו, יורד עליו ונותן לקהל האתיאיסטי שקורא את הבלוג שלו להסביר בתגובות לאלו שלא הבינו מדוע הטיעון לא נכון.

נראה שלשמור על מודעות לקהל אליו אנו מדברים תוך כדי זכירה של המטרה שלשמה אנחנו פונים אליו זה משהו שהתחת האתיאיסטי מהסוג שאני מתייחס אליו פשוט לא מבין. אם אתיאיסטים כאלו מנסים לקדם אתיאיזם על ידי הלעג הזה, ההתנהגות שלהם היא פשוט צביעות. אני מסכים שזה מאד כיף, מצחיק ומשעשע לרדת על דתיים, אבל אם אותו אתיאיסט יחשוב על מה שהוא עושה לעומק, הוא יבין שהמעשים האלו מזיקים ופוגעים למטרה של הקהילה שהוא חלק ממנה, לא משנה איפה בספקטרום הרחב של מטרות שאתיאיסטים שמים לעצמם דעתו נמצאת. אני מקווה שאתיאיסטים שעושים דברים כאלו ילמדו לעשות אותם בפורום המתאים.

חשיבה ביקורתית זה בעצם לחשוב נכון, ויותר חשוב מזה איך לא לחשוב לא נכון. כמו יכולת או כישור שאנחנו לומדים בחיינו, בין אם זה מניסיון או מלמידה מודעת, גם בתחום הזה יש דברים שאנחנו יכולים או לא יכולים לעשות. לדעתי, לדעת מה לא צריך לעשות זה האספקט החשוב יותר שעל כל אחד לפתח יותר מהיכולת לחשוב נכון. נסו לחשוב על זה כעל הליכה. כל אדם בריא יכול ללכת, אבל חלקנו לעתים לא שמים לב למכשול או סובלים מנכות שאינה מונעת מאיתנו את תזוזת הרגליים אך מפריעה לנו לשים לב למכשולים. במובן הזה, אדם שמעולם לא למד לחשוב ביקורתית שקול לעיוור. עיוור יכול ללכת, אך הוא זקוק למקל עיוורים כדי שיוכל לשים לב למכשולים שלפניו. אדם שמעולם לא למד לחשוב ביקורתית יודע לחשוב, אך החשיבה שלו מוגבלת בצורה אחרת. הוא זקוק למקבילה של מקל עיוורים שתעזור לו להרגיש במכשולים שמולו. הדבר שמשול למקל הזה הוא בעצם למידה פעילה של איך לא ליפול למכשולים שעומדים בפני האדם החושב.

המכשולים שאני מדבר עליהם לעתים נשמעים כמעט מעוררי אימה לאנשים מהרחוב. שמות כמו "פוסט הוק" ו"טיעון מעגלי" כמעט מפחידים אנשים, אבל ברגע שהם מבינים מה בעצם עומד מאחורי השמות, הם מבינים שהשד לא נורא כל כך. עם זאת, אנשים לא תמיד מקבלים טיעון נגד שמסביר מהו הכשל הלוגי עליו הם עברו בטיעון שלהם. זאת התכונה המוזרה של חלק נרחב מדי מהציבור שמאמין במשהו, בין אם זאת טענה דתית או סתם איזו שטות ניו אייג'ית, שהוא לא מקבל בקלות ביקורת, גם כשכזאת היא לגיטימית.

התכונה הזאת של המאמין עומדת בניגוד מוחלטת למה שנהוג בעולם המדע. בעולם המדע, אם חצי הביקורת ניתכים על טיעון, האדם הטוען אותו יהיה מחויב לענות למבקרים נכונה או לנטוש את הרעיון שלמענו הוא טוען. הסיבה לכך נעוצה בהגדרתו ובשימושיו של התהליך המדעי.

מדע, בניגוד לרעיון שנעוץ עמוק באנשים מהציבור הרחב, הוא לא מכלול העובדות שידועות לנו על הטבע. מדע הוא התהליך שבעזרתו אנו מגלים עובדות מדעיות. מי שההגדרה שהבאתי כרגע למדע נשמעת לו מוזרה, צריך להבין שהיא באמת חריגה. עובדה מדעית היא עובדה שהאדם שגילה אותה השתמש בתהליך החקירה המדעי כדי לגלות אותה. עובדה מדעית נקראת כך על שם המילה שמתארת את התהליך שבעזרתו היא גולתה. התהליך הזה נקרא מדע.

התהליך הזה כולל מספר שלבים. בהתחלה, עומדת לפנינו תופעה טבעית. מה שאנחנו רוצים להגיע אליו בסופו של תהליך זה ההסבר הנכון לאיך התופעה הזאת עובדת. אנחנו מעלים מספר הסברים אפשריים שניתן לבדוק על ידי ניסוי לאיך התופעה עובדת. בסופו של דבר, אנחנו בודקים כל הסבר על ידי ניסוי, ומנסים לבדוק איזה מהם הוא הנכון.

במהלך כל התהליך הזה, כישורי החשיבה הביקורתית של המדען נבדקים, כמו גם היושר והאמינות שלו. כשמדען מציג ראיות להסבר מסוים, תהיו בטוחים שכמות נכבדה של מדענים בעולם ינסו לבצע את אותו ניסוי שהוא ביצע ולשחזר את התוצאות שלו. אם הם רואים שהתוצאות שלו הם פשוט חריגה מהנורמה, זיוף או פשוט ניסוי שהשתבש, ההסכמה הכללית בקרב מדענים (הקונצנזוס המדעי) לא תשתנה לטובת ההסבר של המדען הזה, והוא יאלץ לחפש ראיות חדשות לרעיון אותו הוא מקדם.

אם אנחנו צריכים לקחת משהו איתנו מהשיטה המדעית, זה שגם בחשיבה ביקורתית על טענות שאינם בשטח החקירה של מדע יושר הוא דבר הכרחי. אם כל הטיעונים שאנו שומעים לטובת רעיון מסוים מתגלים כגרועים לאחר שחושבים עליהם לעומק, המסקנה, אף על פי שהיא עלולה לא להיות נוחה, היא בלתי נמנעת. על האדם ששומע את הטיעונים הללו לקבל על עצמו שהם שגויים בסופו של דבר.

בהתחשב בכל זה, יש לעמוד על ההבדל שבין אדם שמקבל על עצמו לחשוב ביקורתית לבין אדם שפשוט מאמין. אדם שמאמין לא ישנה את דעתו לעולם, לא משנה כמה לא מבוססת או מעורערת לגמרי האמונה שלו. אדם שחושב ביקורתית יחשוב תמיד על השאלה "מהן הראיות הפיזיות או הפילוסופיות לרעיון שאני שומע עכשיו?", ומידת האמונה שלו ברעיון כלשהו תהיה מוכתבת על פי מידת הראיות שתומכות ברעיון לעומת הראיות שלא.

עם זאת, טיעון נגד נפוץ לעמדה הזאת היא לטעון שעל כל טענה האדם החושב ביקורתית יצטרך לקבל ראיות. זאת הסיבה שדרוש הסבר לאיזו כמות ראיות דרושה באיזה מצב. הכלל המנחה את החושב ביקורתית הוא שכמות הראיות הנדרשת צריכה להיות יחסית למידת הרחקת הלכת של הטענה שנטענת. אם חבר מספר לכם על המסיבה שהייתה במועדון, אתם כמובן לא תדרשו ממנו ראיות DNA שנאספו במועדון ומוכיחות שהוא היה שם. קרוב לודאי שלא תדרשו גם תמונות, אלא אם כן תרצו להעביר איתו זמן בצפייה כיפית בתמונות. זאת טענה שלא מרחיקה לכת כלל. לעומת זאת, אם מישהו טוען שהוא נחטף על ידי חייזרים שלקחו אותו לכוכב הלכת שלהם וביצעו עליו ניסויים, מידת הראיות שעליכם לדרוש צריכה להיות גדולה.

דבר מסוים שצריך להבהיר אחרי שתי הפסקאות האחרונות הוא מה זה בעצם אומר שאין לרעיון כלשהו ראיות שתומכות בו. ישנם שני מצבים שיכולים לקרות. הראשון הוא כשלרעיון כלשהו אין ראיות תומכות כלל. השני הוא כשיש לרעיון ראיות שמפריכות אותו. במקרה השני, ברור לכולם שהרעיון פשוט שגוי. במקרה הראשון, הרעיון יכול להיות נכון, אך אנחנו לא מאמינים שהוא נכון משום שאין לנו סיבה לעשות את זה. עד שלא ימצאו ראיות חדשות שתומכות ברעיון, אנחנו לא מאמינים שהוא נכון. הוא יכול להיות נכון, אבל זה לא רלוונטי להחלטה שלנו אם להאמין בו או לא.

בפסקה האחרונה רמזתי לרעיון שאני אוהב לקרוא לו "מאזני הראיות". תחשבו על מידת הנכונות של רעיון מסוים כעל מידת הנטייה של מאזניים לצד ימין, ומידת הלא נכונות שלו כנטייה שלהם לצד שמאל. כשהמאזניים לא נוטות לשום כיוון, כשאין ראיות כלל, אנחנו לא מאמינים לרעיון. כשמוסיפים ראיות בעד הרעיון לצד ימין, המאזניים יטו ימינה ואז נאמין לרעיון. כמובן שיכול להיות שהראיות הללו בכל מצב ימצאו כלא נכונות או שראיות נגדיות חזקות יותר ימצאו. זאת הסיבה שהמאזניים הללו תמיד נעות, ודעתו של החושב הביקורתי היא לא נצחית. ישנם אנשים שיטענו שזה רע. למעשה, הטיעון הזה נטען כנגד מדע. הוא שגוי משום שהרעיון שמה שנחשב לנכון משתנה על פי התזוזה של הראיות על המאזניים היא לא חולשה, אלא החוזק שלו. קיבעון בדעה הוא לא דבר טוב, ולהקשיב למה שהראיות אומרות זה כן. למרות שהראיות עלולות להציג דברים שונים ממה שהיה ידוע לפני שגילו אותם ככל שחוקרים יותר לעומק ומגלים דברים חדשים, עדיף לנקות את הדעה מדברים לא נכונים, מאשר להיות מקובעים לרעיון שאינו מבוסס על ראיות.

לסיכום, אני אתמצת את הרעיונות שהצגתי במאמר הזה ואשים מטרה לעתיד. על החושב הביקורתי לדעת איך להימנע ממכשולים בחשיבה, הוא צריך להיות ישר והגון, גם בטיעונים שלו וגם בזמן שהוא בוחן טיעונים של אחרים, והוא צריך לדרוש ראיות במידה יחסית לגודל הטענה שהוא שומע. במאמרים נוספים בסדרה הזאת אני רוצה להרחיב על החשיבות של ראיות ועל המוקשים שהחושב הביקורתי עלול ליפול אליהם. באשר ליושר ולהוגנות של החושב… ובכן, לדבר כזה יכול לערוב רק האדם עצמו. כולי תקווה שכמה מהאנשים הפחות הגונים שטוענים טיעונים שמבוססים על חצאי אמיתות והצגה לא נכונה של עובדות יתפכחו ויבינו שהם שוגים. ודי לחכימא ברמיזה.

במהלך הסיורים שלי באינטרנט נתקלתי לא פעם ולא פעמיים באתרים דתיים שעוסקים בהחזרה בתשובה. נראה שאתרי החזרה בתשובה נהיו נפוצים יותר ויותר בשנים האחרונות, ושהם קורצים לבני נוער יותר מתמיד. המחזירים בתשובה גילו את הכוח של האינטרנט: הוא פתוח לכולם, ניתן לומר מה שרוצים ללא הגבלה והוא מדיום שזול לעבוד בתוכו.

אחד מהדברים הנוספים שנכון לומר על האינטרנט זה שהוא מקום של צעירים. המון בני נוער וילדים מסתובבים בו. מאחר ורוב האתרים הללו חוזרים למעשה על טיעונים שעם קצת מחקר במקומות המתאימים אי הנכונות שלהם חשוף לכל או אפילו יישום של טכניקות של חשיבה ביקורתית, החלטתי שגם אני בתור אדם צעיר אך בעל מקורות יכול לענות להם, ולעשות שירות לצעירים ששואלים שאלות, בדיוק כמו שאני שאלתי. אני לא אחדש כלום ברוב המקרים, אלא אתן לאחרים שיודעים טוב יותר והסבירו לי את הטיעונים שלהם לדבר דרכי. יש כמה דברים שהבנתי בעצמי אך אחרים הבינו לפני. אני אחדש בעיקר בסגנון הכתיבה שלי, ופחות במה שאני אומר.

כשאני מסתכל על פורומים שונים באינטרנט שעוסקים בנושא של דת ואתיאיזם, אני רואה נוכחות של צעירים. לעתים קרובות מדי הצעירים הללו, גם דתיים וגם אתיאיסטים, פשוט מציגים טיעונים שגויים. הקהל שהבלוג הזה פונה אליו הוא בני נוער שמנסים לעשות סדר בים המידע שהם רואים סביבם, באינטרנט ובספריה גם יחד, אבל יותר מזה, לכאלו שרוצים ללמוד מחשבה ביקורתית ממישהו שהוא מעט יותר מנוסה, אבל לא יותר מדי.

מחשבה ביקורתית היא תחום שאני אוהב מאד, בייחוד בגלל השימושים שלו. לחשוב ביקורתית יכול לחסוך כסף, זמן ודאגות. זה יכול להסיר מהאדם מכשולים בחייו שיכול להיות לו נוח יותר בלעדיהם. זה יכול לגרום לאדם אושר רב, גם אם לעתים המסקנות לא נוחות לו בתחילה. הדגש בבלוג הזה הוא על מחשבה ביקורתית בהקשר של דת ואתיאיזם, אבל גם תחומים אחרים יעלו בו לפעמים.

אני מקווה ששיטות החשיבה והטיעונים שאציג בבלוג הזה ישרתו אנשים. אני מקווה שאצליח לשמור על רמה גבוהה של טיעונים ועל פישוט טוב של הסברים. אני מקווה שהם יגרמו לכם לאושר יותר מלספק מכרסם. אני יודע שלמרות שהמסקנות שהגעתי אליהם על ידי חשיבה ביקורתית לא היו נוחות לי, למדתי לאמץ אותם באהבה בסופו של דבר. אני מקווה שגם לאלו שיקראו את הבלוג הזה וילמדו ממנו, הספק הזה, אם יהיה, יעלם בסוף התהליך.

בהצלחה לי!