אתולוגיקה

ניתן למצוא את הוידאו המקורי בתוספת המון מידע כאן

הכתבה הזאת ערוכה בצורה מעט שונה מהרגיל. יהיו בה ראשי פרקים, בראש כל פרק יצוטט החלק הרלוונטי מהכתבה הבאה של דניאל בלס או מכתבות אחרות, ואחרי כן יערך ניסיון לסתור את דבריו במידת הצורך. הסיבה לכך היא המורכבות והאורך של הנושא, שדורשת שמירה על סדר.

הגדרה

"מוות הוא מצב בו קיימים העדר נשימה, העדר פעימות לב, העדר פעילות מוחית (גלי מוח) וירידה בטמפרטורת הגוף והדם. לפי כל כללי הרפואה מצב כזה נחשב כמוות ודאי ולפיו קובעים את שעת המוות. עם זאת, מכשור רפואי (משאבות וחשמל) מאפשר כיום לאלץ פעילות לב ונשימה בגוף מת, אך עדיין לא להחזיר פעילות מוחית.

כאשר כל המערכות שלעיל חוזרות לתפקד באחת – האדם חוזר לחיים ממצב המוות והמצב בו היה שרוי נקרא "מוות קליני". מקרה בו אדם אשר חוזר לחיים ממצב קריטי כל כך נקרא גם בשם "נס רפואי"."

(מתוך המאמר של דניאל בלס)

האמת שונה מאד. מוות קליני הוא מצב שבו פעולת הלב עוצרת, דבר שיכול לקרות עקב פציעה או התקף לב. כל שאר התופעות שבלס מייחס למוות קליני לא רלוונטיות להגדרה הרפואית של המונח, אם כי הן יכולות לקרות אחרי או בזמן שפעולת הלב עוצרת. כפי שבוודאי ראיתם בסרטים (אני בהחלט לא ממליץ לסמוך על סרטים כמקור מהימן, אבל משתמש בהם בתור המחשה), ניתן להתחיל מחדש את ליבו של אדם על ידי החייאה. מיותר לציין שפעולות החייאה יבוצעו באדם שסובל מדום לב, בין אם מדובר בתנאי שטח או בתנאי בית חולים.

ההבדל בין המצב הזה למוות שממנו לא ניתן לחזור הוא ברור. מוות קליני הוא רק אחד מהקריטריונים של מוות. בנוסף למוות קליני, חוסר תגובה לכאב, חוסר תנועה ונשימה ובדיקות רפלקסים שליליות, כולם סימנים של מוות. עם זאת, שני סימנים אחרי הם חשובים במיוחד. EEG שמראה קו שטוח (חוסר בפעילות חשמלית במוח) וחוסר בזרימת דם למוח שתוצאתו היא מוות של רקמת המוח. היקף המוות המוחי שנדרש מבחינה חוקית הוא נושא לדיון, אך כולם מסכימים שלפחות מוות של גזע המוח ואיזורים חשובים אחרים במוח כלול בהגדרה של מוות.

הדבר מוביל אותנו לפסקה השניה של בלס, בה למעשה אנחנו צריכים לשאול האם זה מעשי לחזור ממצב של מוות קליני כפי שהוא באמת מוגדר. פרמדיקים ורופאים מבצעים פעולות החייאה בבני אדם שעברו התקפות לב. המטרה של הפעולות הללו היא להמשיך את זרימת הדם של האדם כך שחמצן יגיע אל האיברים שזקוקים לו. אפילו החייאה כזאת שנערכת ביד יכולה לשפר בהרבה את סיכויי החולה לשרוד. במחקר הזה הסיקו החוקרים שסיכויי החולה להישאר בחיים אחרי דום לב עולים אם פעולות ההחייאה בוצעו בתוך טווח של 4-6 דקות מתחילת התקף הלב. אם כך, בהינתן טיפול רפואי מתאים, אדם שמת מוות קליני יכול להמשיך לחיות, ובמידה והטיפול ניתן לו בזמן, הוא ימשיך לחיות בצורה נורמאלית ללא נזק. מוות קליני הוא מצב הפיך. החלמה ממנו אינה "נס רפואי".

מאפיינים של חוויות מוות קליני

"המתים הקליניים מספרים על חויותיהם בצורות שונות, אך אלמנטים מסויימים משעות או רגעי "הפטירה" חוזרים בכל הסיפורים. כלומר, מדובר בתופעה שאינה קשורה לרקע תרבות או גיל. כל בני האדם מכל מקומות העולם, גם חילונים, גם דתיים וגם אתאיסטים גמורים, מסוגלים לעבור מוות קליני ולחוות בדיוק את אותה החוויה. חווית סף המוות היא חוויה המשותף לכל בני האדם, באשר הם בני אדם. בחוויה זו נמצאים מספר אלמנטים זהים החוזרים על עצמם בדיווחים של המתים הקליניים. על כך לא ניתן לחלוק מבחינה רציונאלית."

(מתוך המאמר של דניאל בלס)

בלס לא ממש מתאר בכתבה בצורה מסודרת מהם המאפיינים של חוויות מוות קליני. לכן תופיע כאן רשימה של מאפיינים שעובדו מתוך הקריאה שלי בנושא:

1. תחושה נעימה של רוגע ושלווה.

2. היפרדות מהגוף וריחוף מעליו (OBE – Out of Body Experiences).

3. כניסה לחשכה או למנהרה עם אור בקצה שלה תוך כדי תחושת ריחוף.

4. צפייה בכל החיים עוברים לפנינו כפלאשבק.

6. שהייה במחיצת ישות נעלה או "יצורים של אור" או פגישת אנשים שהכרנו בעבר, חיים או מתים.

7. הגעה לעולמות אחרים.

נשאלת השאלה האם התופעות הללו בפני עצמן יכולות להיות מוסברות בדרך טבעית. אני אנסה להראות שכל אחת ואחת מהן יכולה להיות מוסברת על ידי תהליך טבעי לגמרי שקורה במהלך המוות.

ניתן להסביר את תחושת הרוגע והשלווה על ידי שחרורם של אנדורפינים רבים בזמן המוות הקליני. אנדורפינים משתחררים במהלך כל טראומה לגוף האדם, ועוזרים להקל על הכאב.

היפרדות הגוף וריחוף מעליו יכולים להיות מוסברים על ידי מחסור בחמצן למוח, שגורם למוח להרכיב מודל שגוי של המציאות. הסיבה לכך שהמודל נבנה ממבט עילי נעוצה בהיותו מבוסס על הזיכרונות של האדם מלפני תחילת איבוד החמצן. בני אדם בדרך כלל נזכרים בסצנות שהם חוו בעבר כנוכחים בהן ממבט ציפור, ולא בהתבוננות דרך העיניים שלהם.

פעולות ההחייאה שמזרימות דם ב-20-25 אחוזים מהקצב הנורמאלי, יכולות לגרום למספיק דם להגיע למוח
כדי להסביר את יכולתו לפחות לשמוע מה קורה סביבו. בני אדם טובים בלהרכיב סצנות ויזואליות דמיוניות, גם בהתבססות על שמיעה בלבד, כפי שכל אחד ששומע ספרי אודיו (כמוני) יכול להעיד. שתי התופעות הללו מסבירות כיצד מורכב המודל של המציאות בזמן מוות קליני.

המוח מעדיף את המודל הזה של המציאות על פני המודל שמבוסס על החושים, משום שיכולתו לפרש את הפלט מהחושים פגועה והמודל הזה הוא הכי ברור שהוא מצליח לעבד (בלאקמור, 1991). התחושה הזאת של עזיבת הגוף שוחזרה על ידי הזרקת סמים לגוף אנשים (ינסן, עיבוד של מספר מקורות).

הכניסה לחשכה או למנהרה עם האור בקצה שלה יכולה להיות מוסברת על ידי מחסור בחמצן לחלקי המוח שאחראיים על ראיה, ותחושת הריחוף על ידי לחץ חזק יותר על כישורי השריר ביחס לסיבים האחרים בשרירים. התופעות הללו שוחזרו בניסויים בבני אדם על ידי שימוש במכניזם הזה (הרחבה: וורלי, 2004).

כמו כן, "רעש" אלקטרוני באונה המצחית במוח שיכול להיגרם במצבים של מוות קליני, ידוע כגורם לפלאשבקים, קטעים מחייו של האדם שמוסרטים בפניו לפני מותו. גם במקרה הזה יש לנו דוגמאות שאינן קשורות למוות ומהוות ראיה שהמכניזם הזה אפשרי. אפילפסיה באותה אונה גורמת אף היא לתחושת הפלאשבק הזאת (בלאקמור, 1991).

כל שאר התופעות ניתנות להסבר כתוצר של מוח האדם. ההזיות הינן תוצאה של הרצון הסובייקטיבי של כל אדם שחווה חוויה כזאת, ולכן קיים שוני בין הסיפורים השונים. יהודי קרוב לודאי שלא יפגוש את ישו, אבל נוצרי כן. מוסלמי קרוב לודאי יפגוש את מוחמד, אבל לא את ישו.

הטיעון שלי הוא פשוט מאד. לקפוץ למסקנה כי החוויות הללו מצביעות על קיומו של עולם שמעבר לעולם החיים בלי לפסול קודם הסברים טבעיים יהיה לא יותר מטיעון מהפערים בידע המדעי. ישנן מספר אפשרויות להסביר כל מאפיין של חוויות שעל סף המוות (חלקן נסקרו במאמר הזה), אך בלי שנפסול אותן לא ניתן לקפוץ למסקנות שמערבות הסברים על טבעיים. זאת קפיצה אמונית, וככזאת היא לא מוצדקת.

טיעוני נגד – באדיבות דניאל בלס

"כל חווי החוויה מספרים כי ראו ושמעו את המציאות שסביבם באופן בהיר וברור לחלוטין, ולעיתים אף יותר ברור מאשר במציאות הנגלית לעינינו. זאת כאשר גופם של המתים הקליניים היה מנוטרל לחלוטין לעולם שסביבו, הם היו מחוסרי הכרה וכל מערכות גופם שבתו.

אדם אשר מתעלף, עדיין נושם, אך פעילות גופו, קצב נשימתו ופעימות לבו מאיטים. במצב זה המערכות הבסיסיות שבאדם כראייה, שמיעה וכדו' שובתות. מצב יותר קריטי הוא אדם הנמצא בתרדמת. תרדמת היא מצב פתולוגי בו החולה מחוסר הכרה, ולא ניתן להעיר אותו. אדם אשר נמצא בתרדמת מסוגל להחלים, להפוך לצמח או למות תוך שבועות ספורים. כמובן שבמצב זה האדם אינו מודע לסביבתו. אם האדם אינו מסוגל לראות דברים במצב עלפון ותרדמת, על אחת כמה וכמה שהמוח אינו מסוגל לראות במצב של מוות קליני שהוא מצב מסוכן בהרבה."

הטיעון הזה פשוט מעיד על בדיקת עובדות לקויה. חמצן כן מגיע למוח. זאת כל המטרה של פעולות החייאה, להזרים דם לאיברים החיוניים. נכון שהמוח הוא לא אותו מוח בריא ב-100 אחוזים שהיה לפני איבוד החמצן, אבל הטיעון הוא שהסבר טבעי לא נפסל בגלל זה אלא שהפגיעה הזאת היא הגורם למאפיינים של חוויות מהסוג הזה. בלס קובע הרבה בהתבסס על הנחה שגויה לחלוטין.

כמו כן, בניגוד למה שבלס טוען, שמיעה היא הדבר האחרון שמאבד אדם שקרס, והוא אף עלול להרגיש חלק מפעולות ההחייאה שנעשות בו (בלאקמור, 1991). בהתבסס על המודעות הבסיסית הזאת לסביבתם בנוסף למה שהם זוכרים מלפני שהמוות הקליני החל, מובן לנו מדוע המוח מצליח לבנות תמונה ויזואלית של מה שקורה בסביבה ממבט ציפור כפי שנטען בסעיף הקודם.

"אך הטענה כי המוח קיבל תמונה מן העיניים במצב קריטי זה מופרך לא רק מן הבחינה הרפואית אלא גם מן הבחינה הטכנית. זאת מכיוון שברוב המוחלט של המקרים העיניים גם היו עצומות! אחד מן הכללים של הרופאים בטיפול נמרץ הוא לעצום את עיני המטופל. אם העיניים ישארו פקוחות, הן עלולות להפגע מחוסר לחות."

איש לא טוען שזה בהכרח המקרה, אלא שהתמונות הינן תוצר הן של הזיכרונות של החולה מסביבתו והן תוצר של שמיעה של דברים שקורים סביבו. הדברים הללו, מעורפלים ככל שיהיו, יראו כמציאות לכל דבר מאחר ומוחו של החולה פגוע.

"לפי כל הנתונים שלעיל אנו מגלים כי הגוף היה מחוסר הכרה לחלוטין לעולם שסביבו. בניגוד לזאת, חווי החוויה מספרים כי הם ראו את השטח והאנשים, ושמעו את כל המתרחש סביבם באופן ברור ובהיר הרחוק מלהדמות לחלום, מצב אותו מסוגל ליצור המוח רק בתפקוד מושלם, ובטח שלא מסוגל ליצור אותו כאשר דם אינו זורם אליו וחמצן אינו מגיע אליו."

כל הנתונים שבלס הציג שקולים למילה שלי. זאת בדיוק הסיבה שעל הכתבה הזאת מרוחים לינקים למקורות שונים שמטרתם להציג את המדע האמיתי שמאחורי הטענות של בלס. אני אקח את המילה של הפסיכולוגית סוזן בלאקמור (יש לה גם כמה תארים אחרים), או של נוירולוגים כמו ד"ר סטיבן נובלה על פני המילה של בלס. אבל הוא פשוט לא סמכות בעיני והעובדה שאנשים בעלים תארים רלוונטיים אומרים ההפך ממנו רק מחזקת אצלי את העובדה הזאת. עם זה בראש ושאר המאמר לפנינו, ברור לנו מדוע הטענה בפסקה הזאת שגויה. הנתונים שבלס מציג פשוט שגויים.

שאר טיעוני הנגד של ד"ר בלס הם מסוג ה"אני טוען שזה לא יכול לקרות, אז תאמין לי כי אני איכשהו מבין בזה יותר ממך". כך למשל הוא מניח כי:

"מדובר כאן במצב עדין שגם לו המוח בדרך שאינה מובנת לנו, היה מסוגל לשמוע ולראות, וזאת עוד באופן ברור ובהיר כבתפקוד מלא, ברור לנו שהמוח לא היה מסוגל בנוסף לכל זאת גם לעוות את התמונה באופן שבה יראה לאדם כאילו הראייה והשמיעה הבהירים לו כל כך מתרחשים מעל לגופו ולא דרך עיניו"

כאשר הודגם כאן אחרת על ידי הבאת מקורות שנכתבו על ידי אנשים בעלי הבנה רבה יותר מבלס שטוענים אחרת.

האנקדוטיות של מוות קליני

מדע לא נעשה על ידי אסיפת סיפורים של אנשים. הסיבה לכך היא הסובייקטיביות של המדווח שמשפיעה על דיווחו וזאת של האדם שמקשיב לסיפור שמשפיעה על הדרך שבה הוא קולט אותו. מדע נעשה על ידי בדיקה של נתונים שהופקו בניסוי שבו נשלטו המשתנים הדרושים. נתונים קרים הם יותר אובייקטיביים מסיפורים.

דוגמא ידועה לכך היה המנהג של הקזת דם. במשך יותר מ-2000 שנים, רופאים מכל התרבויות, גם בעת המודרנית, השתמשו בטכניקה הזאת כטיפול לחולים. עם זאת, עם התחלת השימוש במחקרים קליני הם הראו שלא רק שהקזת הדם לא הועילה לחולה, היא אף פגעה בו. הסובייקטיביות של הרופאים ונטיות ליבם גרמו להם לזכור את המקרים שבהם הקזת דם עבדה לכאורה והחולה החלים, ולשכוח את המקרים שבהם היא לא.

זאת הסיבה שלאסוף המוני סיפורים אישיים (אנקדוטות), מדהימים ככל שיהיו, זאת לא עשיית למדע. דרושים ניסויים חזקים יותר שיאששו את הטענות הללו. אם הקונצנזוס המדעי היה מתבסס על אנקדוטות, רופאים היו מקבלים לפני עשרות שנים את היעילות של טכניקות רפואה אלטרנטיביות כמו דיקור סיני, הומאופתיה וכירופרקטיקה ללא בדיקת הסבירות שהמכניזם של הטיפול הללו אכן עובד או ניסוי קליני. כיום הם לא מקבלים אותן כיעילות משום שכל מחקר חזק שנעשה בנושא הראה את ההפך (Trick or Treatment?: Alternative Medicine on Trial)

בעוד שאיש לא מכחיש שקרוב לודאי שיש ברוב הסיפורים הללו מן האמת ושהאנשים שמספרים אותם אכן חוו דברים חזקים, ללכת לבתי חולים ולראיין אנשים שעברו חוויות שעל סף המוות לא שקול לניסוי שיכול להראות בבירור שהמודעות של האנשים הללו עברה למימד אחר. אנקדוטות מהוות ראיות חלשות מאד, והן אינן סוף התהליך המדעי. תפקידן הוא לכל היותר להצביע על הכיוון שבו צריך להיערך המחקר הרציני. מחקרים אחרים, חלקם החלו לאחרונה, יכולים לאשש את הטענה לקיומו של עולם אחרי המוות או את עובדת התהליך הזה טבעי. נדרש מחקר נוסף, אך בשום פנים ואופן הסברים על טבעיים לא הכרחיים בשלב הזה.

סיכום

המסקנה שאני הסקתי מהקריאה הנרחבת שלי בנושא היא שהעל טבעי אינו ההסבר האפשרי היחידי. כפי שהדגמתי, בלס מעוות את העובדות על מנת לשלול הסברים טבעיים. כשהעובדות נלקחות כמות שהן מפיהן של המומחים, הסבר טבעי אפשרי. עם זאת, מחקר נוסף דרוש כדי לאשש את ההיפותזות השונות בזמן אמת, כלומר להראות שההסברים הללו הם אכן מה שגורם לתופעות הללו לקרות בחדרי הניתוח, או להראות שהסברים טבעיים נשללים לגמרי.

לקרוא את מה שדניאל בלס כותב בפורום שלו הפך לאחרונה מקריאה של קומדיה להרגשת רחמים על הכותב ועל קהל קוראיו. באחד המאמרים שלו שם בלס מצליח לומר כל כך הרבה טענות לא מבוססות, שרחמי נכמרו עליו.

אז מה הבסיס של ערימת הזבל הנוכחית של בלס? בואו נתחיל:

"אבולוציונים טוענים שהאבולוציה תופרך אם יתגלו יצורים בשלבי התפתחות "מתקדמים" בשכבות "קדומות". אך למעשה, לא נמצאו בכלל מינים "מפותחים פחות" לפני מיליוני שנים. גם הדינוזאורים ה"פרימיטיביים" למראה (כלומר, הנראים מגושמים ובלתי מפותחים) היו למעשה מפותחים ומתקדמים לא פחות מכל יצור החי בעולמנו כיום, ואפילו הטרילוביטים (כנראה מן המאובנים העתיקים ביותר בעולם) היו סרטנים בעלי עיניים ושיריון מפותח. מלבד זאת, יצורים הדומים לטרילוביטים נמצאים גם כיום, לצד תנינים, וקרנפים ופילים ועוד חיות רבות שאילו היינו מוצאים רק את שרידיהם, היו אבולוציונים קובעים בנחרצות שהם יצורים "קדומים" ו"פרימיטיביים" מן העבר."

הטיעון של בלס מציג את החוסר הבנה המוחלט שלו בפליאונטולוגיה. לאחר שיש להם סקירה של התכונות שמציג המאובן פליאונטולוגים מחפשים את החיות שקרובות לו בצורת שלדן במאובנים שחיו אחרי היצור הזה וביצורים חיים. כמו כן, נדרש הקשר. אם אנחנו מסתכלים על מאובן, אנחנו צריכים לראות אותו בהקשר של המינים שמצאנו בזמנו ואלו שבאו אחריו ולפניו.

אם כך, הצורה שבה הטרילובייטים נחשבים לקדומים ופרימיטיביים היא לא רק בגלל התכונות שלהם, אלא גם בגלל שבזמן שבו אנחנו מוצאים אותם לראשונה במאגר המאובנים בתחילת התקופה הקמבריאנית מראה חוסר במאובנים מתקדמים. ביחס לעושר של עולם החי בימינו, בתקופה הקמבריאנית כמעט ולא היו חיות גדולות, היו מעט מאד טורפים. כל החיות שמופיעות מאוחר יותר במאגר המאובנים פשוט לא מופיעים שם. הם מופיעים בשלב מאוחר יותר כעדות לדפוס גדול של התפתחות הדרגתית. מבלד זאת, מינים של טרילובייטים מציגים כל מיני דפוסים של התפתחות הדרגתית אבולוציונית.

אבל בלס עושה את החיים קשים למי שקורא את הטיעון שלו. מלבד ההתייחסות שלו ל"יצורים הדומים לטרילוביטים" שלטענתו קיימים היום, הוא לא נוקב בשמם. כפי שכבר הערתי על ספרו של הרון יחיא, אני ואף אחד אחר שיודע לקרוא לא עומדים לקחת את המילה של בלס. אם הוא רוצה לטעון שיש יצורים שדומים לטרילוביטים בימינו, עליו להיות מפורט כפי שאני דורש מהרון יחיא. בלי הבאת שמו של היצור החי לו דומים הטרילובייטים והארכה במילים על נקודות הדמיון שבינם, שצריכות להיות חזקות מאד אגב, הטיעון שלו חסר תכלית. כמו כן, הוא צריך להראות שאבולוציה אכן לא מסבירה כיצד היצור הזה חי היום. במילים אחרות, שאין לו אבות קדמונים אחרים.

"לעומת זאת אילו היו הדינוזאורים חיים כיום, היו הם נראים לנו מפותחים וחזקים בדיוק כמו הפיל או התנין, ואיש לא היה מתפלא על קיומם. ובאמת לא חסרים לנו יצורים הנראים פרימיטיביים. בעצם כל יצור יכול להקרא "פרימיטיבי" אם יחליטו אבולוציונים שהוא כזה."

דינוזאורים כן מציגים דפוס הדרגתי של התפתחות ויש להם תכונות שאין לזוחלים בימינו (לדוגמא, זוחלים בימינו הם בעלי רגליים מכופפות על פי רוב בעוד לדינוזאורים יש רגליים ישרות). חוץ מזה, דינוזאורים קשורים יותר לציפורים מאשר לזוחלים כמו האיגואנה. יש לנו שרשרת מאד טובה מדינוזאורים לציפורים שמצביעה על התפתחות הדרגתית של תכונות. כמו כן, ההופעה ותהליך ההתפתחות הכללי שלהם מציגים דפוס הדרגתי של התפתחות. דינוזאורים היו מאד מפותחים, אבל הם עדיין לא היו בעלי תכונות מודרניות. זה לא מפריע לדפוס של התפתחות הדרגתית להיות ברור מצפייה במאובנים שלהן. בלס פשוט מציג את חוסר ההבנה שלו לגבי מה נחשב פרימיטיבי על ידי התעלמות מההקשר של מאובני הדינוזאורים.

"הרי כל זאולוג חובב יודע על קיומם של תולעים וחרקים פרימיטיביים למראה, כמו גם סרטנים משונים למראה (הנראים כמו מאובן בן מיליוני שנים) ולטאת כח-ענק ועוד אלפי יצורים נוספים שאילו היו נמצאים בשכבות מאובנים היו מיד נחשבים ליצורים "קדומים". למען האמת אני גם סבור שאם לא היו קיימים בימינו אפריקאים, ושלדיהם היו נמצאים באדמה לפני "מיליוני שנים" היו אבולוציונים מביטים בעצמות הלחיים, בלסת והמצח וקובעים בנחרצות שהאדם המודרני התפתח מהם, והללו היו בעצם "קופי האדם" הראשונים (למעשה אבולוציונים כבר עשו זאת עם האדם הניאדרטל, עליו תחילה הצביעו כקוף שעיר וזקוף ורק לאחר עשרות שנים הם הודו שהוא היה אדם לכל דבר)."

הטענה הזאת לא ראויה להתייחסות מפורטת בכלל. בלס לא טורח לספר לנו על התכונות שיגרמו ליצורים שהוא מתאר להראות פרימיטיביים בתקופות קדומות. הטיעון שלא פשוט לא ספציפי. כשהוא יפרט, יהיה צורך להגיב לו.

"כך שאין זה פלא ש"חוקרי" האבולוציה גם נמצאים טועים פעם אחר פעם, כאשר הם מצביעים על איזשהו מאובן וקובעים לו תאריך, ובדיוק אז נמצ
א ה"מאובן" חי וקיים בעולמנו. כך לדוגמה הצביעו אבולוציונים על דג עם עצמות סנפירים רחבות והחליטו שלדג הזה היו ידיים ורגליים והוא היה הולך על היבשה לפני מיליוני שנים. כמה עשרות שנים לאחר מכן מצאו את הדג הזה חי במעמקי הים, כאשר הוא אינו מסוגל אפילו להתקרב לפני הים, והעצמות הרחבות שלו אינם אלא סנפירים גדולים."

אני רוצה לעשות קצת בדיקת עובדות על הטענה הזאת. באמת שאני רוצה. הבעיה היא שאני לא יכול. מה הוא רוצה שאחפש ב-Google Scholar? "דג עם עצמות סנפירים רחבות"? זה פשוט אבסורד. מה לגבי להביא את שמו המדעי של המאובן? שמו המדעי של הדג החי? אפילו הפרטים הקטנים הללו יעזרו לחזק את הטיעון של בלס ולהפוך אותו לבר בדיקה. הוא פשוט אומר כלום ושום דבר בטיעון הזה. הוא עורם טענות בלי לפרט אותם, ומקווה שאנשים שלא מבחינים בזה יבלעו אותן כמו שהם. הוא מספר סיפור מצוין, אבל לא טוען דבר בעל משמעות.

"כך שבאמת לא קיים כל ניסוי או תצפית שיכולים להפריך את האבולוציה. אם ימצא כיום באדמה מאובן של חמור מלפני מיליוני שנים, יקבעו אבולוציונים בפשטות שהחמור התפתח כבר אז ונשאר בצורתו עד היום, או שהיתה זו חיה אחרת שהתפתחה מאיזה אב קדום והיתה דומה לחמור בן ימינו, או שהיה זה אב-קדום לחמור או ש…

אנו רואים שאבולוציה היא לא תיאוריה. לא ניתן להפריך אותה בתנאי מעבדה ולא ניתן להפריך אותה בשטח. היא פשוט אמונה עיוורת, ואינה שונה מכל אמונה אלילית או "תיאוריות חוצנים" למיניהן. שום ממצא מדעי לא יכול לאיים עליה. אבולוציונים פשוט קבעו שחיות מתפתחות ואז מצביעים על חיות ומאובנים ומדמיינים מי התפתח ממי וכיצד."

כל כך הרבה שטויות בפסקה אחת. אני אענה על ידי ציטוט של הביולוג JBS הולדן, כשנשאל מה יכול להוות ראיה שתפריך את תיאוריית האבולוציה: "מאובני ארנבים בתקופה הפרה-קמבריאנית". במילים אחרות, מאובנים של חיות מודרניות בשכבות עתיקות מאד שבהן הם לא אמורים להימצא. יש עוד אלפי דרכים אחרות לשבור את הדפוס ההדרגתי שמציג מאגר המאובנים ודרכים רבות אחרות שלא קשורות למאגר המאובנים להפריך את תיאוריית האבולוציה. בלס לא מציג מקרה אחד שעונה על הדרישה של ארנבי המאובנים של הולדן בפירוט רב מספיק כדי להצדיק את הטענה שלו. אם היה לו טיעון טוב, היו מספיקות 2-3 דוגמאות מפורטות שיציגו ארנבים או כל חיה אחרת בתקופה שבה הם לא אמורים להיות. אין לו אחד כזה, אז הוא נעזר ברטוריקה.

"זה פשוט טיעון מעגלי, טאוטולוגיה: "מאובנים קדומים הם פרימיטיביים ומהם התפתחו היצורים המודרניים. מאיפה אנחנו יודעים זאת? כי מאובנים קדומים הם פרימיטיביים ומהם התפתחו היצורים המודרניים"."

בהתחשב בזה שהוא לא הדגים בצורה מספקת שמאגר המאובנים לא מציג דפוס הדרגתי או שביולוגים הם דוגמטיים אין טאוטולוגיה. אנחנו חושבים שמאגר המאובנים מהווה ראיה לאבולוציה משום שהוא מציג דפוס של התפתחות הדרגתית שנחזה על ידי תיאוריית האבולוציה.

"אבל האמת היא שזו לא השיטה היחידה של אבולוציונים להתמודד עם המציאות. פעמים רבות אבולוציונים קובעים את גיל המאובן בהתאם לאבולוציה הדמיונית שלהם. אם הם מצאו מאובן של תמנון, לדעתם התמנון התפתח לפני כך וכך שנים, ובהתאם לזאת חייב להיות לפני הזוחלים, ואם כן הוא בן כך וכך מיליוני שנים. כך שהמאובן אפילו אינו חייב להיות מן התאריך שהם קבעו לו. אתם שומעים נכון. ענף הפלאונתולוגיה (חקר המאובנים) מעז בעזות מצח לקבוע גילאים של שכבות בהתאם למאובנים הנמצאים בה, ומיקומם של אותם מאובנים בעץ האבולוציוני המדומין. זאת גם כאשר השכבה לא זזה ממקומה מעולם. זוהי עובדה מצערת המפילה את כל הבסיס שמאחורי הטיעון לגילאים של מאובנים (מה גם שלא קיימות שיטות תיארוך רציניות לשרידיהם של מאובנים המסוגלים לעלות על מאה אלף שנה)."

שוב, ערמה של טענות. מצאו מאובן של תמנון (כמובן שלא מצוין שם מדעי לתמנון הזה), מתפתח לו סיפור נחמד וקצת לא מובן (בלסית מדוברת) שבסופו המאובן מתוארך על סמך התכונות שלו בלבד ללפני כך וכך מיליוני שנים. על סמך התיארוך של המאובן מתוארכת השכבה שבה הוא נמצא.

מה שבאמת קורה כשמוצאים מאובן הוא שעל סמך הידע הקיים על השכבות הגיאולוגיות מבצעים תחזית באשר לגילי הסלעים שבהם נמצא המאובן. הסלעים הללו מתארכים את המאובן. לאחר מכן הם מתארכים את הסלעים על ידי בדיקה או בדיקות רדיומטריות. במידה והסלעים שסביב המאובן מתוארכים בצורה שחורגת מהטווח שנחזה, קיימות שתי אפשרויות. או שהתיארוך שגוי, או שההבנה שלנו בשכבות גיאולוגיות לוקה בחסר. פליאונטולוגים לא מניחים הנחות, אלא בודקים את הסלעים שבהם נמצא המאובן בעזרת עוד בדיקות רדיומטריות. בדרך כלל מתברר שהתיארוך פשוט היה שגוי. כמובן שקיימת האפשרות שנצטרך לתקן את הזמן הגיאולוגי. כמובן שאנחנו לא מדברים על תיקונים בסדר גודל של להזיז את הסלעים של תקופת היורה לתקופה הפרה-קמבריאנית אלא על תיקונים קטנים הרבה יותר.

בשורה התחתונה, גיאולוגים לא מתארכים את הסלעים על פי נטיות ליבם שמושפעות מהמאובן או "אמונתם העיוורת" בתיאוריית האבולוציה. הסיבה לכך היא שאין להם דרך לקבוע את התוצאות של בדיקות רדיומטריות. זאת בדיקה עיוורת. בלס שוב מביא ערימת טענות לא מבוססות שכל אחד שקרא ספר מדע פופולארי אחד על גיאולוגיה או טרח לחפש בגוגל יכול להבין מדוע היא לא נכ
ונה.

"אך למעשה נמצאים גם הרבה מאוד מאובנים מודרניים בין מאובנים "קדומים" לפי האבולוציה. לעיתים נמצא אפילו מטבע עתיק, או טביעת רגל אנושית או כלי אנושי קדום בין שכבות המאובנים, לעיתים אפילו שרידי אדם או חיה מוכרת. אך אל דאגה, זה לא מהווה כל סכנה לאבולוציה הדמיוניות. כל אימת שמדענים נתקלים במקרה כזה, בו נמצא יצור מודרני בין מאובנים עתיקים, הם קובעים שהשכבות כנראה זזו במשך מיליוני השנים האחרונות וכך המאובנים התערבבו… לעיתים הם יקבעו שמאובנים הגיעו למקומות לא מתאימים בגלל תזוזת הלוחות הטקטוניים, או בגלל התפרצות הר געש או רעידת אדמה קדומה."

הרי לנו ערימת טענות נוספת. אני כרגע קובע שקיים שמרלח שמפריך את קיומו של אלוהים. הטענה שלי מבוססת בדיוק כמו טענתו של בלס שנמצאו הרבה מאובנים מודרניים בין מאובנים קדומים. בבקשה, אם בלס רוצה לשכנע מישהו שיודע לקרוא, שיביא קצת יותר מערימת טענות חסרות ביסוס. שיביא משהו ששווה ערך לטיעון. משהו שאפשר לבדוק ולוודא אם הוא נכון.

בשאר המאמר (עד השלוש כוכביות) בלס פשוט מניח ללא הצדקה שקיימים מאובנים של חיות מודרניות בקרב מאובנים קדומים ומסביר איך ביולוגים מסתדרים עם ההנחה שלו. שוב ראיות להנחה שלו ושום מקרים ברי בדיקה שבהם ביולוגים עשו את מה שהוא מתאר.

הבעיה ברוב המאמר היא שהוא לא ספציפי. בלס עורם הרבה טענות אבל באף אחת מהן הוא לא ספציפי מספיק כדי לדרוש התייחסות. באלו שהוא כן, הוא שוגה. זה נראה כאילו הוא מנסה להציף את האנשים בטענות בלי להבין שאם הוא רוצה להעביר נקודה יספיקו דוגמאות ספורות אך מפורטות. כשהוא יבין את זה, אני אשמח להגיב לטענותיו.

המאמר הבא של דניאל בלס עוסק בנושא שלא נגעתי בו בבלוג עד עכשיו, קיומה של נשמה. הוא מנסה להוכיח שהנשמה קיימת בדרך הבאה:

"החומר פועל בשתי דרכים בלבד:
1) אקראיות.
2) חוקיות.
דוגמה: האבן נופלת למקום מסויים (אקראיות).
דוגמה נוספת: הנמלה פועלת על פי אינסטינקטים (חוקיות) או העולם מסתובב סביב השמש (חוקיות).

לאדם בחירה חופשית ש:
1) היא אינה נעשית באקראיות.
2) היא אינה מוגבלת לחוקים.

מסקנה: מכאן שבאדם קיימת מהות רוחנית."

שתי ההנחות שגויות. העולם שמסביבנו עובד על חוקים מוחלטים (בניגוד לכאלו שמונחים על ידי הסתברות) ברמה שגדולה מהרמה האטומית. זאת הסיבה שבהינתן כל המידע הדרוש ניתן לחשב את מקום נפילתה של האבן שנדמה שבלס טוען שמקום נפילתה הוא אקראי. אם אני יודע את הצורה של המרחב שבו נמצאת האבן בצורה מושלמת, את התכונות של האבן (גודל, צורה, משקל וכד') ואת כל הכוחות שפועלים (עוצמה הגרביטציה, כיוון הרוח וכד') ודברים רבים אחרים אני יכול לחשב את מקום נפילת האבן.

נראה לי שהמובן היחיד שבו המילה "אקראיות" יכולה לשמש בהתייחסות להתנהגות של חומר בצורה כלשהי היא במובן שבו התוצאה לא צפויה. זה אמנם נכון שתהליכים טבעיים שפועלים בצורה חוקית מאד יכולים להוביל לדברים אקראיים (טעויות העתקה בזמן שכפול תאים, מוטציות, מהוות דוגמא טובה), אך אין זה משנה את העובדה שבראיה כוללת תהליך העתקת התא הוא תהליך שחוזר על עצמו בצורה קבועה.

ההנחה השניה שגויה משום שבלס לא מגדיר מהי בחירה חופשית. במובן הדתי, בחירה חופשית היא הזכות שניתנה לבני האדם על ידי אלוהים לעשות כרצונם בעולם הזה. זאת לא המשמעות כאן בבירור. המובן המעורפל שבו בלס משתמש במושג הזה משאיר מקום לספקנות על כוונתו. זה לא ברור כלל למה הוא מתכוון.

כפי שאינספור דיונים פילוסופיים יכולים להראות, להגדיר בחירה חופשית יהיה קשה מאד. עם זאת, נראה שהמובן שבו בלס משתמש במילה הזאת הוא שהאדם, בניגוד לנמלה למשל, יכול לעשות דברים שחיות אחרות לא. הוא יכול לדחות סיפוקים ואינו פועל (לפחות לא לגמרי) על אינסטינקטים חייתיים. הוא יכול לדבר ולהביע רגשות בצורה טובה. הוא זוכר דברים ויכול לשלוף אותם. כמו כן, יש לו מודעות טובה יותר בבירור מחיות אחרות. במובן הזה, זה אפשרי לומר שהבחירה החופשית היא לא אקראית במובן שאנו מחליטים מה לעשות ומתי לעשות אותו, אבל הכוונה ב"אינה מוגבלת לחוקים" פשוט לא מובנת לי.

אם כך, ההנחה הראשונה שגויה משום שחומר מתנהג בצורה בעלת חוקיות ולא באקראיות. ההנחה השניה שגויה משום שהיא לא מכילה הגדרה אופרציונאלית של "בחירה חופשית" (הגדרה אופרציונאלית – הגדרה שקובעת למה הטוען מתכוון בשימוש שלו במונח מסוים שדורש הסבר). אם נקבל את הפרשנות שלי להגדרה של בלס לבחירה חופשית, עולה השאלה הבאה: האם החוקיות שבה פועל החומר מסבירה את המודעות שלנו?

כדי לענות על השאלה הזאת עלינו להבין מה ההבדל בין מוח האדם, האיבר שמחליט החלטות בגוף האדם, וסלע. בעוד סלע הוא דבר סטטי שאינו משתנה כמעט בכלל אלא אם כן כוחות חיצוניים משפיעים עליו, המוח האנושי נמצא בפעולה תמיד. אני אחסוך מכם את הדימוי הנדוש ל"מפעל ביוכימי", אבל ברור לכולנו שהמוח הוא לא גוש חומר חסר תנועה. הוא באינטראקציה מתמדת עם עצמו ועם מערכות אחרות בגוף האדם.

למעשה, הדיון הזה מקביל לקרב שנערך לפני שנים בקרב מדעני מוח. דואליזם היא התפיסה שבנוסף למוח קיימת ישות נוספת, לא חומרית, שעובדת במקביל למוח ואחראית לפחות לחלק מפעולותיו. כדי שלא אכנס לבעיות נקרא לישות הזאת בשמה האנגלי, mind. העמדה הנגדית קובעת שהפעולות שמיוחסות ל-mind הם תוצר של פעילות המוח. בימינו, מדעני מוח מעטים מאד מחזיקים בעמדה של דואליזם, משום שהראיות נגדה גדולות. בבסיס, מסתבר שההקבלה שתיארתי בפסקה הקודמת בין פעילות מוחית לפעולות שמבצע גוף האדם נתמכת על ידי מקו אחד ראיות.

כשמדעני מוח מסתכלים על מוח האדם באמצעות מכשירי fMRI בזמן שהוא מחליט החלטות (דיווח שמותאם לקהל הרחב; יכולתי לבחור אינספור דוגמאות אחרות) או מרגיש דברים (דוגמאות למחקרים: אחת, שתים) הם רואים שאיזורים מסוימים במוח "נדלקים". זה קורה כל פעם. מדעני מוח יודעים היום שאין פעולה שגוף האדם עושה שלא מקבילה לפעילות מוחית. אם ישנן פעולות שלא נעשות במוח אלא על ידי ה-mind, היינו מצפים למצוא פעולות שלא יקבילו לפעילות מוחית. עד כמה שחיפשתי מחקרים שמצאו דברים כאלו הם אינם בנמצא.

בנוסף, כפי שכל רופא טוב שמומחה בפציעות במוח יודע, מוח פגוע או חוסר בפעילות מוחית מקבילה לחוסרים קוגניטיביים ספציפיים. אם אדם פוצע את האונה הקדמית שלו (frontal lobe) הדבר משנה את האישיות שלהם. חולי אלצהיימר מאבדים את זיכרונותיהם, היכולת לשים לב, היכולת לעבד מידע והאישיות שלהם ככל שהמחלה מתקדמת, המוח מתנוון ותאי המוח מתים. כל הדברים הללו מהווים תכונות שאנו מייחסים למודעות שלנו.

כמו כן, אנחנו יכולים לשנות את הפעולה של המוח על ידי תרופות ומכשור רפואי. כשאנו נותנים תרופות שמגבילות את הפעילות של איזורים מסוימים במוח, התוצאה הי
א שינוי בתכונות שאנו מייחסים למודעות (דוגמא). בשימוש במכשור רפואי כמו transcranial magnetic stimulation כדי לכבות בצורה סלקטיבית איזורים במוח התוצאה גם כאן היא שינוי בתכונות שאנו מייחסים למודעות.

אם כך, יש לנו הקבלות שונות שמצביעות לאותה מסקנה. פעילות מוחית מקבילה למצבינו הרגשי ולפעולות שאנו עושים. מאחר וההקבלות הללו חזקות מאד ואין כל ראיות שתומכות ברעיון שה-mind אחראית לפעילות במוח, אין מנוס מלהסיק שהמוח הוא מה שגורם למודעות ולכל פעילות אחרת בגוף האדם.

בניגוד לסלע, מוח האדם מבצע פעולות מורכבות מאד. בניגוע לחיות אחרות שרמת המודעות שלהם נמוכה, שלנו גבוהה מאד. כפי שהדגמתי כאן שינוי של פעילות המוח גורם לשינוי במצב המודעות שלנו. כל זה מוביל אותי למסקנה שעל פי ההגדרה המפורשנת שלי למה שבלס מתכוון כשהוא אומר "בחירה חופשית" אין לנו סיבה לחשוב שהמוח לא יכול לגרום לה. זה הכשל העובדתי במה שבלס אומר. ברגע שראיתי שהמוח הוא הגורם למה שמיוחס ל-mind או לנשמה, אין לנו צורך יותר בהיפותזה שקיים משהו מעבר לו. לכן, אני מאתגר את בלס. הצג ראיות ישירות ממדעי המוח שתומכות בקיומו של משהו לא חומרי שמשפיע על פעולת המוח.

ראשית, כפי שבוודאי שמתם לב, טיעונו של בלס לא מפורט. הדבר יכול להוביל לזה שתקפתי במאמר הזה איש קש. עם זאת, אם זה אכן המצב, זאת אשמתו של בלס בלבד שבחר להביא טיעון לקיומה של נשמה בקיצור כה רב ועם מילים לא ברורות. בלס משתמש בשפת הסתרים שלו כדי להקשות על הטוענים נגדו. חוסר הפירוט והחדות שלו בקלות יכול להוביל לכך שהוא תמיד יוכל לטעון שהוא פשוט הובן לא נכון. זאת טקטיקה רטורית מצוינת, אבל אחת שלא מקדמת את הדיון לשום מקום.

שנית, אני יודע שבלס מביא כראיה לשיטתו מקרים של מוות קליני. אני אעסוק בזה בעתיד.

דבר שלישי ואחרון, רוב החומר שמופיע בכתבה הזאת עובד מדיון שנעשה על גבי הבלוגספרה האמריקאית בין סטיבן נובלה ותומכים של דואליזם. אתם מוזמנים לקרוא מעט בבלוג שלו.

לא הרבה אנשים מכירים את הרון יחיא. מדובר באחד מהבריאתנים הידועים ביותר לשמצה בעולם. מבסיסו בטורקיה הוא מפיץ את משנתו האנטי אבולוציונית שמבוססת על כל טיעון שכבר שמענו אינספור פעמים בעבר, אך בליווי תרועת חצוצרות של המוסלמים שתומכים בו. בספר הזה (שמצאתי אגב בפורום של דניאל בלס) הוא טוען כל כך הרבה טענות, שמאמר קצר בבלוג הזה לא יספיק להתייחסות ספציפית לכולן. עם זאת, אני כן אנסה להעלות נקודה חשובה בנוגע לאיכות טיעוניו.

בספר הזה יחיא טוען שמאגר המאובנים מפריך את תיאוריית האבולוציה, משום שהוא לא מציג דפוס הדרגתי של התפתחות. זאת טענה מאד נועזת, שדורשת ביסוס בהתאם. אבל יחסית לאדם שטוען שמדענים שוגים ושהעובדות המדעיות נמצאות בידיו, יחיא מציג טיעונים שלוקים בחסר מאד.

הדוגמא הראשונה היא העובדה שהוא כמעט אף פעם לא מביא את השם המדעי של המאובנים בהם הוא משתמש כדי לחזק את טיעונו. ברפרוף על הספר עלו השמות המדעיים הבאים: Pulmonoscorpius kirktoniensis (הצלחתי למצוא רק מקורות בריאתניים שדנים במאובן הזה), Phareodus encaustus, Mioplosus labracoides. הבעיה בטיעונים בהם הם מופיעים היא מחסור בפרטים חיוניים שיהפכו אותם לחזקים. כדי להרכיב טיעון חזק נגד ההדרגתיות של מאגר המאובנים, על יחיא להציג את השם המדעי של המאובן, השם המדעי של המין שלטענתו זהה לו וחי בימינו ואז להצביע על נקודות הדמיון ולהראות שהוא חזק. עברתי על כל הספר ולא הצלחתי למצוא מקום אחד שבו זה נעשה בצורה הזאת.

מה שיחיא עושה לאורך הספר זה להציג תמונות מעולות, אבל הטקסט שמלווה אותן לוקה בחסר. לעתים הוא מציין שקיימים מינים חיים של המאובן הזה, אך לא מציין את שמם. כשהוא סוף סוף אומר מה דומה בין המאובן הזה ליצור החי שהוא מתאר, הוא לא נוקב בשמם של היצורים החיים עליהם הוא מדבר או בשמו של המאובן. הטיעונים שלו חסרים פרטים חיוניים לאורך כל הספר.

איך יכול אדם שלא רוצה להסתמך אך ורק על מילתו של יחיא לחפש את המידע הרלוונטי מחוץ לספר? אין דרך לעשות זאת בצורה מלאה בגלל הכשל הזה בטיעונים של יחיא. אף אחד לא צריך להאמין למילה של יחיא, באותה צורה שאני לא מצפה שמישהו יאמין לטיעון שלי בלי לבדוק את מה שאני אומר שבע פעמים. זאת בדיוק הסיבה שאני משתדל להביא מקורות חיצוניים למה שאני אומר ומשתדל להביא כמה שיותר פרטים שיהפכו את הטיעונים שלי לברי בדיקה.

אנשים ללא ניסיון בדיונים עם בריאתנים עלולים שלא להבחין בכשל הזה. אך לאנשים בעלי ניסיון שיודעים איך מאגר המאובנים מראה דפוס של התפתחות הדרגתית ויודעים את הראיות מגנטיקה שאכן היתה התפתחות הדרגתית דורשים סטנדרט גבוה של ראיות וטיעונים. התמונות בספר, יפות ככל שיהיו, לא מוכיחות דבר בפני עצמן. הטקסט שמלווה אותם חשוב יותר מהאילוסטרציה, אך הוא בבירור לוקה בחסר. מהסיבה הזאת, כל הטיעון בספר הופך לחלש. הספר הזה הוכיח כלום ושום דבר. ספציפיות היא שם המשחק כשרוצים להביא טיעון טוב, והיא חסרה לאורך כל הדוגמאות בספר. כמו שאני אוהב לומר: אפשר לערום חרא של פרות לגובה של האמפייר סטייט בילדינג, אבל הוא לא יהפוך לזהב.

לאחרונה שמתי לב שבזמן שפרסמתי מאמר על טיעון של דניאל בלס, לא שמתי לב שהוא כתב טיעון נוסף למטה. אני דוגל בשיטה שבה דרושה התייחסות לכל טענה, אז בואו נראה מה יש לבלס להציע הפעם.

הדרגתיות

"כיום מנסים אתאיסטים נואשים לדמיין (במלוא מובן המילה) "תא פרימיטיבי" שלא קיים, הנוצר מעצמו מתוך מרק כימיקלים אקראי. האבסורד הוא זה: אם קיים "תא פרימיטיבי" כל כך פשוט, אז מהי הבעיה להכין דייסה וליצור אותו במעבדה? האם יתכן שכל גדולי המדענים בארץ ובעולם לא יכולים ליצור בכל חוכמתם דבר שאמור היה להיווצר מעצמו בטעות?"

כן. זה יתכן. בלס שם בפי האתיאיסט הדמיוני שלו טענה שלא נטענת על ידי מדענים. הוא טוען שממרק הכימיקלים המדובר יצא תא פרימיטיבי. הטענה הזאת היא הונאה, משום שהיא לא מבהירה כמה שלבים עברו בין מרק הכימיקלים לתא הפשוט. מסתבר שהרבה.

הדרגתיות היא שם המשחק. המודל שמוצג בתרשים שלמעלה מתאר תא יצירתם של כימיקלים אורגניים בסיסיים, שמורכבותם עולה כשהם יוצרים פולימרים שהם שרשראות ארוכות של מונומרים (מולקולות קטנות),שמורכבותם עולה יותר כשאנו עוברים לפולימרים בעלי יכולת של שכפול עצמי וכן הלאה, כל הדרך עד בקטריות בסיסיות ופשוטות. זה רק מודל אחד של יצירה ספונטנית שמוגש בצורה מאד מתומצתת, אבל אותו עיקרון של מעבר הדרגתי מפשטות למורכבות חוזר על עצמו בכולן.

בצד השני עומד המודל שבלס תוקף. ההבנה השגויה שלו הובילה אותו לטעון שזה צריך להיות קלי קלות ליצור תא פשוט במעבדה. הוא לא מבין שבעוד התא הזה אכן פשוט מאד, הוא יכול להיות מורכב דיו כדי שלא נוכל להרכיבו במעבדה בלי להבין את השלבים הפשוטים יותר שקדמו לו.

עם זאת, נדרשת הערכה גדולה יותר של מידת הקושי שבליצור תא. על פי המודל שמתואר כאן (וכל אחד אחר שאני מכיר), תהליך היצירה הספונטנית הוא בעצמו תהליך אבולוציוני. מהרגע שבו יש לנו פולימרים שיכולים לשכפל את עצמם, נדרש רק שהשכפול לא יהיה מושלם, ש"מוטציות" יהיו אפשריות, והברירה הטבעית תחל להעדיף את המולקולות שיכולות להפיק יותר "צאצאים" (התהליך האבולוציוני הזה קרה בתנאי מעבדה, וזאת לא הפעם הראשונה שבה נערך ניסוי כזה). לכן יהיה זה בעשרות מונים יותר קשה לשחזר בתנאי מעבדה יצירה של תא, אפילו כזה פרימיטיבי, מאשר יצירה של תא מוגמר בזבנג וגמרנו (דבר שלמיטב הבנתי בלתי אפשרי עקב מגבלות טכנולוגיות). אנחנו צריכים לשחזר הן את הלחץ הסלקטיבי שעמד בפני המולקולות וגם את ה"מוטציות" שחלו בהן. זה שווה ערך לניסוי שבו מנסים לשחזר את השרשרת האבולוציונית של ציפורים. אפילו אם יעמוד לרשותנו זמן בלתי מוגבל, יהיה לנו קשה בצורה אדירה לשחזר את אותה שרשרת.

היכחדויות

מצד אחד בלס לא מבין את ההדרגתיות של התהליך, ומצד שני הוא לא מבין את הקושי שנובע ממנה. אך אף לא משפט אחד בפסקה הזאת עובר בשערורייתיות האינטלקטואלית שלו את הפסקה הבאה:

"ובכלל, אם קיים "תא פרימיטיבי" כל כך פשוט – מדוע אינו קיים בטבע? הרי אפילו חיידקים שורדים בתנאי חיות מינימליים. לאבולוציונים אין תשובות לשאלות אלו – אפילו לא כאלו דמיוניות."

משום שצאצאיו שעלו עליו ביכולת ההישרדות שלהם הכחידו אותו. מדוע זה קושי בכלל? מוערך שלמעלה מ-99 אחוזים מהמינים שאי פעם חיו על כדור הארץ אינם איתנו עוד. אני פשוט לא מבין מדוע קשה לבלס להבין שהופעתן של צורות חיים מתקדמות יותר גורמת להכחדתם של כאלו שפרימיטיביות יותר. כדי להצדיק את הטיעון שלו, בלס משווה ללא הצדקה בין התא עליו מדובר במודלים של יצירה ספונטנית ובין חיידק בן זמננו. חיידקים בני זמננו מורכבים יותר מהתא עליו מדובר בכמות עצומה של סדרי גודל. הם פיתחו אינספור דרכים שונות לשרוד (הפצת נבגים, כניסה למצב שינה וסיבולת לתנאים איומים)  שלתאים הללו לא היה עקב היותם פשוטים כל כך. זאת פשוט אנלוגיה שקרית.

רטוריקה

"והבדיחה הגדולה היא – שגם אם יצליחו ליצור תא חי באמצעות מירב-האינטלגנציה האנושית – הרי הדבר יוכיח בוודאות שהחיים נוצרו על ידי מתכנן אינטלגנטי, ולא מעצמם, דווקא מכיוון שנדרשה מיטב האינטלגנציה- האנושית ליצירת אותו תא.
האם לא יהיה זה מצחיק לשמוע מדענים הקוראים בקריאות הידד: "במשך עשרות שנים ניסינו ליצור את התא החי הפשוט ביותר שיכול להיות, והנה, לאחר כל כך הרבה שנים של מאמץ אינטלקטואלי וחשיבה מדעית – הצלחנו סוף כל סוף ליצור את התא הפשוט ביותר. הרי! הוכח כי החיים נוצרו בטעות!""

הנקודה שבלס לא מבין כאן היא הדרך שבה התא הזה ייווצר. המטרה של ביולוגים היא לא סתם ליצור תא חי בדרך כלשהי. המטרה היא ליצור אותו בצורה שהיתה אפשרית בתנאים ששררו בכדור הארץ בתקופה שבה חיים היו אמורים להיווצר בו. לכן ברגע שמדענים יצליחו לעשות זאת, מה שבלס טוען שצריכה להיות המסקנה היא בלתי אפשרית. המסקנה היחידה היא שחיים יכלו להיווצר על כדור הארץ בדרך טבעית בדרך שהוכחה.

פה שמדבר שטויות

""לפי שעה עדיין איננו יודעים כיצד התרחש הדבר" – אומרים אתאיסטים, המוצאים את עצמם בדילמה קשה. הם מאמינים שימצאו "תשובות" בעתיד. אבל אפילו פעם אחת הם לא העלו בדעתם את האפשרות ש-"אולי לא צריך תשובות, כי אין בכלל שאלות!""

בלס אומר רק חצי מהטענה, ועל ידי כך גורם לאתיאיסט הדמיוני שלו לומר שטויות. איננו יודעים בוודאות מה היא הדרך שבה החיים נוצרו על כדור הארץ, אבל יש לנו סיבה טובה מאד לחשוב ממה שאנחנו כן יודעים שזה אפשרי מאד שהם נוצרו על ידי תהליך טבעי.

כפי שניסוי מילר-יורי הראה, בתנאים ששררו בכדור הארץ בזמן יצירת החיים מולקולות אורגניות רבות יכלו להיווצר בתהליך טבעי לגמרי. לכן נובע שהיתה קיימת סבירות מעולה שפולימרים ייווצרו, ולכן פולימרים שמשכפלים את עצמם ייוצרו. נשאלת השאלה מה הסבירות שחיים ייווצרו בהינתן העובדה הזאת. לשם כך דרוש טיעון סטטיסטי פשוט.

נניח שהסיכוי שחיים ייווצרו בכוכב כלשהו ביקום הוא 1:1,000,000,000 שהם 0.000000001 אחוז. ביקום שלנו קיימים 70 סקסטיליון כוכבים (7 ואחריו 22 אפסים). הזואולוג ג'ורג' גיילורד אמר כי "כל אירוע שאינו לגמרי בלתי אפשרי… הופך לאפשרי אם מספיק זמן עובר". משחר היקום עד ימינו היו כל כך הרבה כוכבים, כל כך הרבה הזדמנויות שחיים ייווצרו, שהם פשוט היו חייבים להיווצר למרות הסיכוי המזערי לכך. אנחנו פשוט ברי מזל לחיות במקום שבו הם נוצרו ולחשוב על השאלה הזאת.

בלס יכול להגיב על ידי אנלוגיה, אחת שקרית כמובן:

"תארו לעצמכם שהיינו מוצאים שעון מורכב על כל חלקיו, ואתאיסטים יתחילו לדמיין איך הוא נוצר מעצמו. לאחר שנוכיח להם ששעון לא יכול להיווצר מעצמו, הם יקראו "לפי שעה איננו יודעים כיצד השעון נוצר מעצמו, אך זה רק עניין של זמן עד שנגלה כיצד נוצר השעון במקרה"."

הבעיה היא שלא הוכח שחיים לא יכולים ייווצרו מעצמם. כפי שהסקירה במאמר הזה מראה, זה דווקא סביר.

"שימו לב שאתאיסטים קודם כל יורים את החץ (קובעים שהחיים היו חייבים להיווצר מעצמם), ורק אחר כך מסמנים את המטרה ("חייבות להיות תשובות איך החיים נוצרו במקרה"). אתאיסטים בורחים לעולם הדמיון, לאחר שהחליטו ללא עוררין שהחיים היו חייבים להיווצר מעצמם."

אני עשיתי בחלק הזה של המאמר תהליך הפוך. קודם הראיתי שעל בסיס הידע שלנו כיום זה סביר לגמרי שחיים ייווצרו מעצמם על ידי המכניזם הבסיסי שהוצע בחלקים הקודמים. עכשיו עלינו רק למצוא איזה מהמודלים השונים נכון בצורה מוחלטת. כרגע ישנם מספר מודלים מתחרים, כל אחד מהם עם ראיות משלו. עלינו פשוט להגיע לוודאות.

סיכום

כבכל מאמר על כתביו של בלס, אני לא יכול שלא לצחוק ולהשתעשע במציאת הטיעונים שלו בגרסתם המקורית באתרים של מכון דיסקברי ודומיו. רובם נוכחים שם בצורה כזאת או אחרת. חיפוש פשוט בארכיבים כמו Panda's Thumb ו-TalkOrigins היה מעלה את התשובות הרלוונטיות. גוגל זה כל מה שנדרש.

כאילו כתגובה ישירה לאחד מהמאמרים שלי, בלס כותב כאן (מספר 8):

השקר: טיעון איש הקש. הטענה כי בורא אחראי ליצירת היקום והחיים נובע מתוך התבוננות ישירה במציאות הקיימת והמחקר המדעי המגלה תכנון בכל המבנים הקיימים. ניתן להפריך את הטענה לקיום בורא רק במידה ויופרך התכנון הנראה (לדוגמה אם יוכח שהמבנים הקיימים נוצרו מעצמם). דומה הדבר לנסיון להפריך את קיומה של השמש. מובן כי קיומה של השמש הוא מדעי לכל דבר ועניין. אך במידה ויוכיחו שהשמש היא אשליה, קיומה כמובן יופרך. באותה מידה אם יופרך התכנון הנראה ביקום, ויוכח שהתכנון אינו כי אם אשליה, תופרך גם המסקנה המדעית בדבר קיומו של מתכנן. כתבתי על כך בהרחבה במאמר "כיצד מפריכים את קיומה של השמש":

בלס פשוט לא מבין את ההבדל שבין להפריך משהו על ידי ראיות סותרות להסרת הראיות שתומכות בו. כדי שרעיון יחשב למדעי, נדרש שתהיה דרך להביא ראיות שסותרות אותו. קיומו של בורא ליקום מסביר הכל, בין אם זה משהו שנראה מתוכנן ומשהו שלא. למה זה ככה? כי הבורא ברא את זה ככה. זאת טענה שבלתי אפשרי להביא לה ראיות סותרות. גם אם היקום שלנו לא היה נראה מתוכנן, עדיין קיומו של הבורא לא הופרך על ידי ראיות סותרות, אלא על ידי חוסר בראיות תומכות. אם מישהו היה טוען ביקום שלא נראה מתוכנן ש"קיים בורא ליקום", לא תהיה לנו דרך להפריך את טענתו מעבר לטיעון שאין ראיות לטענתו. מדע דורש שתהיה אפשרות להביא ראיות סותרות לרעיון כלשהו על מנת שיהיה מדעי. אין דרך לעשות את זה במקרה של קיומו של בורא ליקום. לכן, קיומו של הבורא ליקום, או יותר נכון קיומו של אלוהים, הוא לא עובדה מדעית.

באנגלית קיים הביטוי Load of waffles שאומר "המון שטויות". ואכן, כפי שהראיתי הרבה פעמים, מי שקורא בצורה לא ביקורתית את מה שדניאל בלס אומר אוכל הרבה "ואפלים". שאעסוק בו במאמר הזה מופיע כאן, במספר 5.

בואו נפרק את הטענה:

הרי הדבר ידוע שהקהילה המדעית בימינו חרטה את הכפירה על דיגלה, וכל אוניברסיטה ידועה מנדה מדענים הטוענים לקיום בורא, הכופרים באבולוציה, וזאת מלבד העובדה שהם נהיים ללעג ולקלס בכל הקהילה המדעית ואיש לא יחזור להתייחס אליהם שוב ברצינות לאחר הצגת דעות מסוג זה. […] ישנם אינספור סקרים המראים זאת. אם שמעתם על מדען מפורסם כלשהו המאמין בא-לוהים, או כופר באבולוציה, זה רק מכיוון שהוא היה מפורסם עוד לפני שהכריז על אמונותיו ומסקנותיו בדבר קיום בורא.

בפעם האחרונה שבדקתי, מדענים כמו קנת מילר שהיו כלום ושום דבר לפני שיצאו לקרב פתוח נגד בריאתנים ונתנו לעולם לדעת שהם נוצרים קתוליים אדוקים ושכתבו ספרים בנושא היחס בין אבולוציה לאלוהים (Finding Darwin's God) לא נודו או הוגלו. בניגוד למדענים כמו מייקל בהה שצפייה בסרט אחד שלהם חושפת את חוסר הידע שלהם בענף המדעי שבו הם עוסקים, מילר מצליח לשלב את הידע שלו בביולוגיה אבולוציונית עם האמונה שלו בקיומו של אלוהים. הסיבה שמילר זוכה לכבוד שבהה לא היא הדבקות שלו במה שהמדע אומר, בניגוד לעיוות שלו.

בן סטיין, עיתונאי ומנחה מפורסם באמריקה, יצא לאחרונה בסרט דוקומנטרי חדש בו הוא מראה את הניכור והאפליה של הממסד המדעי כלפי אלו שאינם כופרים בקיום הבורא

לסרט קראו "Expelled: No Intelligence Allowed". המדענים שרואיינו לסרט לא ידעו שהם מרואיינים לסרט אנטי-אבולוציה. הונו אותם. המראיינים שלהם השתמשו בפרובוקציות וטקטיקות נלוזות כדי להסתיר את כוונתם האמיתית ובכל זאת לקבל מוצר מוגמר שתואם לאג'נדה שלהם. הסרט מציג את אותם טיעונים אידיוטיים נגד אבולוציה ובעד תכנון תבוני שבלס מציג שהופרכו אינספור פעמים לפני כן. יש אתר שלם שעוסק רק בסרט הזה, באופן ההכנה שלו ובטענותיו, שאף אחת מהן, אגב, לא חדשה.

הציטוט באנגלית. הסיבה שמדע דוגל במטריאליזם היא משום שאחת המטרות של התהליך המדעי היא להיות שימושי. תכונה נוספת שלו היא היותו מבוסס ראיות. אנחנו יכולים להסביר את הכל על ידי הכנסת דברים רוחניים ועל טבעיים למודלים שלנו, אך מדברים כאלו לא נובעות תחזיות שימושיות והם יכולים להתקיים אך ורק אם נסכים לקבל טיעונים מהחורים בידע המדעי. הם לא נצרכים ולא מועילים וחסרי ראיות בפני עצמם.

מה שהציטוט לא מציין הוא העובדה שעדיין ניתן להאמין בקיומה של נפש או קיומו של אלוהים למרות שההסברים המדעיים לא מערבים דברים כאלו ולא מצריכים אותם. זאת תהיה אמונה, דבר שראוי לכבוד בפני עצמו, ולא ידיעה. כפי שכבר הסברתי, קיומו של אלוהים לא יכול להיות עובדה מדעית כפי שבלס היה רוצה שיהיה. בנוסף, כפי שהודגם מספר רב של פעמים על גבי הבלוג הזה הטענות של בלס נגד תיאוריות מדעיות מובילות כמו תיאוריית האבולוציה פשוט מגוחכות. הוא יעשה טוב אם פשוט ישלב את העובדה של אבולוציה עם האמונה שלו באלוהים כפי שרבים עשו לפניו.

עם זאת, צריכים להבחין בדבר חשוב. בעוד זה נכון שמדע הוא מטריאליסטי, זה לא נכון שמוסדות מדעיים מנדים דתיים מקרבם. כפי שהסברתי, כל עוד המדען הדתי לא מביא טיעונים שחושפים חוסר ידע מדעי כנגד העמדה המדעית המקובלת, לא יקרה לו דבר. למעשה, גם נידוי לא קורה בדרך כלל, כפי שמייקל בהה מדגים. הוא ממשיך לעבוד באוניברסיטה מכובדת, ולמעט פסקת הבהרה בדף הביו שלו באתר האוניברסיטה, עבודתו שם לא מופרעת.

ישנם מדענים רבים מכל תחום מדעי שמכירים את כל הראיות המדעיות המוצגות באוניברסיטה, הם עוסקים בהם, ובכל זאת הם כופרים באבולוציה ומסיקים על קיום בורא. ביניהם מפורסם הביולוג ביהי, שאפילו כתב ספר בנושא זה, ומסיק על קיום בורא דווקא מתוך התבוננות בתא החי ומורכבותם של החיים המיקרוסקופיים. כך שהמדע בהחלט לא סותר קיום בורא (אחרת לא היה ניתן להיות מדען המסיק על קיום בורא) […]

כפי שכבר הסברתי בצורה נרחבת, ישנו הבדל גדול בין אמונות דתיות ובכלל זה אמונה באלוהים למדע. באותו מאמר גם הוסבר מדוע טענתו של בלס שמדענים רבים כופרים באבולוציה היא פשוט שטותית. הטענות שבספרו של בהה, Darwin's Black Box, הופרכו פעם אחר פעם אחר פעם, ויכולתי להמשיך עם עוד מאמרים שזרקו את טיעוניו של בהה לכלבים. אותו דבר חוזר על עצמו גם בספרו האחרון של בהה. חיפוש פשוט בגוגל יעלה את המאמרים הרלוונטיים. בהה מתבסס על הבנה לא נכונה של מדע ומקבל על זה חזק בראש.

כל טענותיו של בלס לא חדשות. הן הועלו אינספור פעמים. כולן מתבססות על רטוריקה, הבנה שגויה של הרעיונות המדעיים נגדם הוא טוען ובדיקת עובדות לקויה כתמיד. בצורה אירונית, הטיעונים שלו פשוט מעידים על תכנון לא תבוני.

חביבים עלי במיוחד המקרים בהם בלס כותב שם של רעיון מדעי חשוב בצירוף ביטויים כמו "הפרכה מוחצת". פעמים כה רבות הוא שילב בין הביטוי הזה לרעיונות מדעיים ופעמים כה רבות הוא שגה, עד שבכל פעם שאני רואה עוד כתבה שלו עם כותרת משעשעת כזאת, המילה רטוריקה עוברת במוחי בצורה אוטומטית, אפילו בלי לקרוא את הטיעון עצמו.

כאילו כדי להצדיק אותי, בלס לא מחדש לנו דבר בכתבה האחרונה שלו. למעשה, הוא די חוזר על דברים שכבר שמענו. בכל זאת, בואו נראה מה יש לו לומר:

אתאיסטים מאמינים שה"אבולוציה" אחראית ליצירת התא החי, בעלי החיים, האנטומיה וכל המנגנונים החיים.
אולם לפי אמונתם של אתאיסטים, "אבולוציה" גם חייבת להתרחש בשלבים איטיים, מוטציה אחרי מוטציה במשך מיליוני שנים.
ל"אבולוציה" וה"ברירה טבעית" אין שכל או יכולת לתכנן מבנים עתידיים, והרי זה בדיוק להיפך – מידע גנטי שלא מועיל להישרדות עתיד להעלם בדיוק כמו שהוא הופיע.

כתמיד בלס מבלבל בין אתיאיסטים לביולוגים. ניתן לסלוח לו על זה. בכל זאת, צריך לזכור שהוא רטוריקן. עם זאת, ראוי לראות על מה הוא מבסס את הטענה שבסוף הפסקה הזאת. מסתבר שעל שום דבר מעבר לחוסר ההבנה הרגיל שלו בתיאוריית האבולוציה.

בתחילה, בלס מיטיב לתאר את הדברים הדרושים כדי שאיבר כלשהו יעבוד:

1) קודם כל – האיבר עצמו. הרצף הגנטי צריך לכלול מידע על המיקום והצורה של האיבר בגוף.

2) חיבורים מהאיבר למח כדי לשלוח ולקבל אותות – כל איבר צריך חיבורים רבים למח, כדי לשלוח אותות למח. בלי חיבורים, המח לא יוכל לזהות ולהפעיל את האיבר.

3) שקעים כדי לקבל אותות מהאיבר – כל קיום איבר גם דורש את היכולת המוחית לזהות ולהבין את האותות שהאיבר משדר. המח צריך לדעת להרכיב מאותות חשמליים תמונה, מישוש, טעם או קול. בלי היכולת להבין את האותות המגיעים דרך החיבורים, המח לא יכול לקבל שום מידע מהאיבר. לכן המח חייב לזהות ולהבין את האותות המגיעים מכל איבר פנימי או חיצוני בגוף.

4) אינסטינקטים כדי לשלוח אותות בחזרה לאיבר – המח גם חייב לדעת איך להשתמש באיבר. הלב, הכליות, הכבד, היד, הרגל ורוב האיברים בעצם – הם כולם חסרי שימוש אם המח לא יודע לשלוח אותות בחזרה לאיברים הללו, ולדעת איך להשתמש בהם. כך שלמעשה כל קיום איבר גם דורש אינסטינקטים כדי לדעת איך להשתמש באותו איבר.

ואז שואל בלס את השאלה המיותרת ביותר שהיתה צריכה להישאל בהקשר הזה, ולו כדי להוכיח לנו עד כמה הוא מבין את תיאוריית האבולוציה:

וכאן נכנסת שאלת הביצה והתרנגולת… מה בדיוק התפתח קודם?
האיבר עצמו? החיבורים למח? היכולת המוחית לזהות את האיבר? או הידיעה המוחית איך להשתמש באיבר?
אם כל איבר דורש כל כך הרבה מרכיבים – אז איך בדיוק יכלו איברים להתפתח? מה נוצר קודם – הביצה או התרנגולת? האם נוצרו קודם החיבורים למח? האם נוצרו קודם האיברים? או שאולי נוצרו קודם האינסטינקטים המודיעים למח איך להשתמש באיברים?

ברור שעד שלא יהיה קיימים כל המרכיבים במקביל – לא יהיה לשום איבר שימוש, הוא יהיה מיותר, ולא ה"אבולוציה" ולא ה"ברירה הטבעית" מסוגלים לתכנן שימושים עתידיים לאיברים… מסיבה זאת מובן כי שום איבר לא יכול "להתפתח".
ניקח לדוגמה ציפור – הכנפיים שלה מורכבות מאוד, הן דורשות גנים רבים לא רק ליצירת האיבר – אלא גם לאינספור החיבורים המוחיים. אך בנוסף לכל זאת דרושה הידיעה-מוחית כיצד להשתמש בכנפיים. מטוס הוא חסר שימוש לחלוטין אם אין טייס. הציפור היא גם מטוס וגם טייס. אז מה בדיוק נוצר קודם?

הטיעון הזה מראה לנו שבלס לא מבין דבר וחצי דבר בתיאוריית האבולוציה. מאחר והוא מביא דוגמא, אשתמש בה.

נובע מהדוגמא שלו שבלס לא מבין מספר דברים. אם אבולוציה היא תהליך הדרגתי, המשמעות של זה היא שיצורים שעפים בעזרת כנפיים התפתחו מיצורים שהיו להם מבנים דומים לכנפיים, אבל עדיין לא כנפיים. היצורים הללו התפתחו מיצורים שלא היו לו כנפיים כלל וכנפיהם נבנו על איברים קודמים. ההדרגתיות הזאת פותרת לנו את הבעיה.

תיאוריית התפתחות התעופה של ציפורים שזוכה להסכמה גדולה ביותר היא מ"הקרקע מעלה". התיאוריה הזאת מספקת תסריט להיווצרות כנפיים שמבוסס על מאגר המאובנים (יש לה מתחרות שיכולתי לבחור כל אחת מהן לצורך הדוגמא). על פי התיאוריה הזאת נוצות התפתחו ראשונות בקרב יצורים שהולכים על הקרקע. נוצות שומרות חום בצורה מצוינת ויכולות לשמש ככלי למשיכת בנות זוג. סביר להניח שהן התפתחו מתאים שאחראים על יצירת הקשקשים של הדינוזאורים שבהם החל תהליך ההתפתחות ההדרגתי של כנפיים. לאחר מכן, הזרועות של החיות החלו להתפתח לעבר מבנים לא מושלמים של כנפיים. היעילות המיידית במבנים הללו, שניתן לתארם כ"רבע-כנף", היא לדוגמא שמירת שיווי משקל טובה יותר. חיה שרודפת אחרי טרף או נרדפת על ידי טורף ויש לה כנפיים פרימיטיביות תהיה בעלת יציבה טובה יותר, ולכן בעלת סיכויים טובים יותר לשרוד. מכאן ואילך צריכים רק לתת לתהליך האבולוציוני לשפר את המבנה הקיים עד שנגיע לרמת השלמות של הכנפיים של עופות בימינו.

אם כך, מהתיאור הזה נובעים הדברים הבאים. יש תועלת ב"חצי-כנף" באותה מידה שניתן למצוא תו
עלת ב"רבע-כנף" וב"עשירית-כנף". בלס צריך פשוט קצת יותר דמיון כדי להבין שלא כל החלקים של כנף בת זמננו דרושים כדי לשפר את יכולת ההישרדות של היצור החי. הטענה של בלס שצריכים ליצור קשרים עם המוח שגויה. ישנם קשרים עם המוח כבר לפני כן, משום שהכנף התפתחה מאיבר שהיה שם כבר לפני כן – הידיים של החיה. מאחר והיו כבר חיבורים למוח והאיבר השתנה בתהליך איטי והדרגתי, מובן מדוע המוח יכול להבין מעולה כיצד לשלוט בכנף הפרימיטיבית החדשה. מאותה סיבה ברור לי מדוע המוח יכול לשלוח לאיבר פקודות. בשני המקרים מדובר באיבר שבשלבים הראשונים של התפתחותו לא היה שונה יותר מדי מיד רגילה. אותו תהליך איטי של התפתחות הכנף קורה במוח באותו קצב.

בלס אומר את הכל:

ניקח לדוגמה ציפור – הכנפיים שלה מורכבות מאוד, הן דורשות גנים רבים לא רק ליצירת האיבר – אלא גם לאינספור החיבורים המוחיים. אך בנוסף לכל זאת דרושה הידיעה-מוחית כיצד להשתמש בכנפיים. מטוס הוא חסר שימוש לחלוטין אם אין טייס. הציפור היא גם מטוס וגם טייס. אז מה בדיוק נוצר קודם?

התשובה פשוטה מאד, כפי שהסברתי. גם הטייס וגם המטוס היו קיימים בזמן שכנפיים התפתחו במובן שהיו ידיים שתפקדו לפני שהתפתחו כנפיים ושהמוח יכול היה להשתמש בהן. הם פשוט הפכו על ידי הברירה הטבעית בהדרגתיות ובאיטית לכנפיים שאנו מכירים היום.

בדיוק כמו לפני כן, בלס מבסס עוד טיעון על חוסר ההבנה המוחלט שלו בתיאוריית האבולוציה. הוא פשוט לא מבין שאבולוציה בונה רכיבים בהתבסס על מה שכבר קיים ביצור החי. הקושי של בלס הוא לא יותר מתוצר של חוסר ההבנה שלו. פעם באה, ראוי שינסה להבין את הרעיון הבסיסי לפני שהוא טוען טיעונים שגויים. עם זאת, כנראה שתקוות לחוד ומציאות לחוד.

לאחרונה דווחנו על מציאתו של מאובן חדש, Darwinius masillae, שמתוארך ללפני 47 מיליון שנים שלכאורה מהווה את החוליה החסרה באבולוציה של בני האדם. עם זאת, כותבי המאמר המדעי נתונים כעת תחת ביקורת מצד כמה בקהילה המדעית. הטענה העיקרית נגדם היא שהמתודולוגיה שלהם היתה לקויה והובילה להסקת מסקנות גרנדיוזיות על בסיס חלש מדי. כמו כן, הם תחת ביקורת משום שבמקום לתת לרעיונותיהם להתפשט בקהילה המדעית, הם שיתפו פעולה עם ערוצי המדע בהפקת סרטים תיעודי על המאובן על מנת שהציבור הרחב יקבל את הרעיון שלהם לפני שהקהילה המדעית תעשה זאת. לא אתייחס כאן לנקודה השניה. אני אנסה להתייחס לספקנות המדעית במאמר הזה.

הביקורת המדעית היא די פשוטה להבנה אך דורשת הקדמה. השאלה שעומדת לפנינו היא היא מאיזו קבוצה של יונקי על התפתחו ה-anthropoids (קבוצה שכוללת קופים, קופי אדם ובני אדם). ישנן שלושה אפשרויות: adapids – קבוצה של יצורים שדומים ללמור שנכחדה, omomyids – קבוצה של יונקי שדומה לקופיפים שנכחדה ו-tarsiers – קבוצה בעלת עיניים גדולות עם מינים חיים. המאובן הזה שויך על פי כותבי המאמר לקבוצת ה-adapids.

במאמר "Evolving Perspectives on Anthropoidea" בכרך האחרון של "Anthropoid Origins" נראה שהראיות כרגע מצביעות על כך ש-tarsiers ו-omomyids הן הקבוצות הקרובות ביותר ל-anthropoids. הקביעה הזאת מבוססת על ראיות ממאובנים, ראיות גנטיות וראיות מורפולוגיות. במילים אחרות, התשובה לשאלה שהוצגה בפסקה הקודמת נראית כרגע אחת משתי הקבוצות הללו. מזה נובע שהקבוצה לה אידה שייכת רחוקה יותר מ-anthropoids. היא שייכת לענף צדדי.

כאן למעשה מתחילה הספקנות, משום שהשיטות שבהן השתמשו החוקרים שבדקו את אידה נראות כלא מספיקות כדי להצדיק מסקנה כל כך גרנדיוזית. בניגוד למה שאתם קוראים באתרי חדשות, הטענה האמיתית והרבולוציונית באמת שנובעת לכאורה מהממצא הזה היא שהקבוצה adapids קרובה יותר ל-anthropoids משתי הקבוצות האחרות, tarsiers ו-omomyids. הדבר מעלה הסבירות שה-adapids הם האבות הקדמונים של ה-anthropoids.

החוקרים הסיקו זאת בשיטה הבאה. במקום לבצע השוואה שיטתית בין האנטומיה של אידה לזאת של יונקי על אחרים, הם בחרו להשוות בין 30 תכונות שיכולות לעזור למקם את אידה בעץ החיים של יונקי העל ובדקו אם התכונות הללו היו קיימות בשלד של אידה.

ממה שפורסם נראה שהכותבים טוענים שיש שתי תכונות עיקריות שמקשרות בין אידה ל-anthropoids. לא היו לאידה שיניים חותכות שפונות קדימה או טופר ייחודי ברגליה. מה שהכותבים עושים זה לטעון שה-adapids הם haplorrhine primates, קבוצה שכוללת גם את ה-anthropoids, על בסיס קיומן של שתי התכונות שציינתי למעלה בפרט אחד, אידה. עם זאת, הם לא מבצעים ניתוח מלא ושיטתי של המאובן. זאת הסיבה שישנם מדענים שמביעים ספקנות לגבי המסקנות של המחקר הזה.

כמובן, אסור לנו להמעיט בערכה של אידה. בכל זאת מדובר באחד מהמאובנים שהשתמרו בצורה הכי יוצאת מהכלל שמצאנו, והוא חשוב מאד להבנה שלנו באבולוציה של ה-adapids. הטענה האדירה שהוא חוליה חסרה צריכה להילקח בספקנות רבה לאור הטיעון שהצגתי פה. (הטיעון הזה כמובן לא מקורי שלי. הוא הותאם לעברית על ידי וזה המקור. רצוי שתקראו אותו. אשמח לקבל הערות ותיקונים).

דניאל בלס, איך לא, חושב אחרת. נתעלם מכל הטיעונים הלא רלוונטיים שלו, ונגיע ישירות לעיקר. למען האמת, העיקר מרגיש כמו הטפל (מעניין אותי אם צריך לברך עליו):

הדבר הראשון שהדהים אותי, הוא הקביעה כי היה מדובר בנקבה. הרי שום ריקמה לא נותרה, לא זכר לאזור החלציים או החזה. אז לפי מה בדיוק קבעו שזו היתה "היא"? האם הם יודעים איך שלד של זכר נראה, לעומת שלד של נקבה?

אנחנו יודעים את זה כי אין לה עצם פין. מצטער, אבל אם מישהו לא יודע אנטומיה, לפחות שישאל מישהו שכן או ינסה למצוא מקור שמראה כיצד הפרט הזה הוכח. זה בדיוק מה שאני עשיתי.

ולפי מה הם קבעו שהוא היה הולך זקוף? כי היו לו רגליים ארוכות? הביטו בשלדים של קופי עכביש. המציאות היא הפוכה בדיוק – כל המינים בעלי הזנבות הארוכים הולכים כפופים ונעזרים בזנב כדי לשמור על שיווי משקל. לפיכך היצור המדובר היה פשוט קוף, וככל הנראה טיפש על עצים כמו קופי-העכבש.

לא יודע מאיפה בלס קובע שזה מה שנטען. ממה שאני קראתי וכפי שמצוין בכתבה שהביא פותח האשכול בפורום של בלס, איש לא טוען שהיא הלכה זקוף אלא ש"רגליה האחוריות הן ראיה לשינויים האבולוציוניים שהובילו לעמידה הזקופה של היונקים" (מתוך הכתבה שהביא פותח האשכול, שרמתה אגב מתחת לכל ביקורת. הסיבה היחידה שאני מצטט אותה פה היא כי היה מדובר במקור שהיה מתחת לאף של בלס).

בלס, איך לא, שוב לא מפסיק עם הטיעונים מחוסר אמונה או ידע אישי שלו:

אחרי זה אמרו מספר מדענים כי מדובר ב"חוליה חסרה", שלב ביניים בין קוף לאדם… אך זה אפילו לא שלד של אדם! ואם לא די בכך – הוא היה בסך הכל בגודל של קופיף קטן (60 סנטימר!). אז מאיפה בדיוק יכולים "מדענים" לקבוע
איך הוא נראה או מה היתה הקירבה הגנטית שלו לבני-אדם? לפי מה בדיוק קבעו אבולוציונים שזהו "שלב ביניים"? רק הביטו בגולגולת שלו – היא ארוכה, כמו זו של מנדריל, ולא דומה בכלל לגולגולת אנושית. אולי היה זה בכלל זוחל פרהיסטורי? מנגד – הזנב שלו יכול ללמד שהוא פשוט היה קופיף שנתלה על עצים.

כפי שהסברתי, בצורה טובה, אני מקווה, הטענה שאידה מהווה חוליה חסרה באבולוציה של ה-anthropoids, הקבוצה שכוללת את בני האדם, נתונה בספק. עם זאת, לטעון ש"זה אפילו לא שלד של אדם" זה פשוט אבסורדי. צריכים להסתכל על המאובן הזה בהקשר של המאובנים שקדמו לו ולאלו שבאו אחריו על מנת לראות את הקשר שלו ל-anthropoids, אם אחד כזה קיים. גם אם אין קשר כזה, אנחנו עדיין יכולים להסיק מהמאובן הזה מסקנות על האבולוציה של ה-adapids.  כמו כן, בלס לא מבין שניתן להסיק את מידת קרבה בין מינים הן מניתוח גנטי והן מניתוח מורפולוגי, ניתוח השלדים של היצורים החיים, בין אם הם חיים ובין אם הם מתים.

הנה שלד בן-ימינו של קוף-העכביש (Spider monkey):

http://ny-image1.etsy.com/il_430xN.64402193.jpg

מעניין איך היו מתארים אותו אבולוציונים אם הוא היה נכחד… רואים את הדמיון?

כמו בטיעון הקודם שלו, גם כאן בלס משחק על העובדה שקוראיו לא יודעים אנטומיה. כפי שהדגמתי לפני מספר פסקאות, הוא עצמו לא יודע אנטומיה. אני לא פליאונטולוג מומחה שיכול לומר לבלס היכן נקודות השוני. עם זאת, בניגוד לבלס אני מבין שאני לא מומחה ובוחר להסתמך על דבריהם של המומחים. אודה ואתוודה, יש דמיון רב בעין בלתי מזוינת בין מה התמונה הזאת לתמונה של אידה. עם זאת, למה שאסיק מהתמונות הללו שאני, מישהו שלא יודע אנטומיה, יכול להפריך את טענותיהם של אלו שכן יודעים אנטומיה? בלס פשוט מדהים אותי בשחצנות שלו. למעשה, לא ברור לי מדוע יש עדיין כאלו שיחשיבו אותו לסמכות באסטיאולוגיה (תורת השלד) כשדברים פשוטים הרבה יותר הוא מצליח להבין לא נכון.

במקום להקשיב לפסוודו-מדענים כמו בלס שמתיימרים להיות משהו שהם לא, ראוי שנקשיב לאלו שהשקיעו את זמנם ברכישת ידע אמיתי ולא בכתיבת שטויות שאת רובם אנשים שיודעים לחפש בגוגל יכולים להפריך בעשר דקות. בואו ניתן לתהליך המדעי לעבוד, עד שבסופו של דבר נגיע למסקנות הנכונות על בסיס טיעונים מדעיים, ולא פסוודו-מדעיים כמו אלו שבלס מקדם. הדבר היחיד שבלס עושה טוב זה לייצג לא נכון עובדה מדעית אחת אחרי השניה. רטוריקה כבר אמרנו?