אתולוגיקה

בהשראת שיר של Lady Gaga בשם Paparazzi, ג'נובה א. קאפוסה (הערוץ ביוטיוב) כתבה שיר שאני מצאתי משעשע. תהנו!

I’m your Facebook fan,
I’ll stalk you till the day you love me
Richard — Richard Dawkins
I know I’ll make you see
That you’re the man for me
You’ll love me, Richard — Richard Dawkins

(via The Friendly Atheist)

פוסט הוק ארגו פרופטר הוק (Post hoc ergo propter hoc) הוא הכשל הלוגי שהאדם שמבצע אותו מניח שמהעובדה שדבר A קרה לפני דבר B נובע ש-A גרם ל-B.

הנה כמה דוגמאות כדי שזה יהיה ברור. אם בועטים כדור, הוא עף. הבעיטה קרתה לפני שהכדור עף, אבל אנחנו לא מבססים על זה את המסקנה שיש יחס סיבתי בין שני האירועים. אנחנו מבססים אותה על ניסיון החיים שלנו שלימד אותנו שכשאנחנו מפעילים כוח על אובייקט מסוים הוא מגיב בצורה המתאימה. במקרה הזה הפעלנו כוח, בעטנו בכדור, ולכן הכדור עף.

ישנם מקרים שבהם זה לא ברור, ואני מעוניין להציג מקרה שכזה כרגע. המקרה הזה הוא מתוך האתר של אליהו מדמוני, שמכנה את עצמו באתר "מרפא רוחני". כדאי לכם לקרוא את הקטע  עצמו, הוא קצר. הנה תמצית לעצלנים. במשך שלושה ימים ב-1995 ילדה בת כשנתיים היתה ללא הכרה בבית חולים לאחר שנחנקה מפיסת לחם. בדרך שלא מצוינת במכתב, כותב המכתב פגש את מדמוני, שנכנס לחדר של הילדה, בירך אותה, הניח ידיו על ראשה והבטיח לכותב המכתב שיהיה בסדר. 12 שעות מאוחר יותר התעוררה הילדה וביקשה מים.

כותב המכתב מייחס את ההחלמה של בתו למדמוני, אבל אני טוען שאם חושבים בביקורתיות על המקרה כפי שהוא מתואר במכתב, אין סיבה לחשוב זאת. במשך שלושה ימים הילדה היתה מחוסרת הכרה. ההחלמה קרתה רק 12 שעות אחרי הביקור של מדמוני. נדרשת קפיצה אמונית גדולה כדי להסיק שביקורו של מדמוני תרם במשהו להחלמתה של הילדה. לדעתי, סביר יותר שטיפולם המסור של הרופאים מסביב לשעון בשילוב הזמן הרב שעבר מאז הפציעה המקורית הם הגורמים להחלמתה של הילדה.

כותב המכתב ביצע את הכשל הלוגי פוסט הוק. אין לו שום סיבה רציונאלית להניח שדווקא ביקורו של מדמוני עזר לבתו. עד כמה שאני מרגיש סימפתטי כלפיו על האירוע הקשה שהוא ובתו עברו, אני לא יכול להסכים איתו באשר לגורמים להחלמתה מהתיאור שלו. במקרה הזה, מהתיאור במכתב לא ניתן להסיק שלמדמוני הייתה יד בהחלמת הילדה. אני אסיים בציטוט מתוך סדרת הטלוויזיה הבית הלבן בפרק שנושא את הכותרת של המאמר הזה:

President Josiah Bartlet: 27 lawyers in the room. Anybody know "Post hoc, ergo propter hoc"? Josh?
Josh Lyman: Uh, uh, "post" – after, after hoc, "ergo" – therefore, "After hoc, therefore" something else hoc.
President Josiah Bartlet: Thank you. Next?
Josh Lyman: Well, if I had gotten more credit on the 443…
President Josiah Bartlet: Leo?
Leo McGarry: "After it therefore because of it."
President Josiah Bartlet: "After it therefore because of it." It means one thing follows the other, therefore it was caused by the other. But it's not always true. In fact, it's hardly ever true.

דניאל בלס כותב כתגובה למשפט שכתבו לו במייל את המשל (ארוך) שאצטט למטה (בתחילה חשבתי שאני כתבתי לו את המשפט הזה, אבל חיפוש באימיילים שלי לא העלה שכתבתי דבר כזה). המשפט לו הוא מגיב נשמע כמו משהו שהייתי משתמש בו כטיעון נגד למה שנקרא "הטיעון מפערים בידע המדעי" בו דנתי כבר בבלוג הזה (אם כי הייתי עורך אותו). עם זאת, בלס מנסה ליישם אותו במשל שלו על ידי טעינת הטיעון מתכנון כדי לתמוך בקיום יוצר לכלי טיס. הנה הציטוט:

"יום אחד הגיעה קריאה מן הממשלה למספר מדענים נבחרים, כדי לבדוק עצם בלתי מזוהה שנפל בהרים. המדענים הגיעו אל העצם שהוחזק על ידי הצבא במבנה תת-קרקעי, וחקרו אותו במשך מספר חודשים. בזמן זה גילו המדענים שהעצם שנמצא בהרים היה מורכב מאוד, ונראה שהיה זה סוג של כלי תעופה מתקדם, היתה לו מערכת ניווט ומחשב פנימי ברמה גבוהה יותר מכל יצירה אנושית בכדור הארץ. כלי זה היה מסוגל להסיע בני-אדם בכח המחשבה בלבד – לכל מקום בו הם חפצים. המדענים התפעלו מאוד, כי הם מעולם לא נתקלו ברכב מתוחכם כל כך. למען האמת, היו נצרכים אלפי מדענים רק כדי להבין את דרך פעולתו של העצם, או אפילו את הכימיה של החומרים ממנו הוא עשוי – אבל בפועל הממשלה מינתה רק עשרה חוקרים שיעסקו בניתוח העצם.

לאחר שלושה חודשים קבע אחד החוקרים: "עצם זה ככל הנראה נוצר בידי צורות אינטלגנציה גבוהות משלנו, יתכן שמכוכב או מימד אחר. מסיבה בלתי-ידועה העצם הזה נפל כאן בהרים, אולי בטעות".

הגנרל הממונה על המחקר הביט בחוקר בבוז, ושאל בלעג – "מאין אתה בכלל יודע שיש לעצם הזה יוצר? אולי הוא נוצר מעצמו או תמיד היה פה?"

החוקר ענה בפשטות – "הבט בעצם זה בעצמך, גנרל. אין ספק שאינטלגנציה היתה מעורבת ביצירתו, אינטלגנציה גבוהה יותר מכל יצירה אנושית שאנו מכירים. הרי העצם הזה מורכב יותר מכל יצירה אנושית, ואם אפילו שעון-אנושי צריך יוצר חכם ומוכשר, אין ספק שעצם מתוחכם שכזה הורכב בידי יוצר חכם לא פחות. הרי לאקראיות אין שכל או מחשבה, ולכן אין ביכולתה להרכיב מערכת מורכבת כל כך. ההסתברות ליצירת מערכת שכזו מעצמה עולה על כל דמיון".

הגנרל שרצה להשאר בספקותיו קבע – "המסקנה שקיימת אינטלגנציה מאחורי יצירת העצם הזה רק מחמירה את הבעיה, יוצר תבוני שהוא כל כך נבון, כל כך חכם ועוצמתי דורש הסבר בפני עצמו לקיומו פתרת בעיה X אך פתחת בעיה Y. בקיצור, זו לא תשובה כלל לשאלה איך נוצר העצם הזה. מה שאנחנו צריכים לעשות זה להסביר את היווצרותו של העצם המורכב בדרך אחרת, על אף המורכבות הגבוהה שלו, וגם אם ההסתברות להיווצרותו מעצמו היא נמוכה".

החוקר חשב לרגע, ואחר כך ענה ברוגע: "אדוני הגנרל, כל אדם שהוא אובייקטיבי יעדיף באמת מסובכת, גם על פני שקר קל ומפתה. התחכום המתמטי הגבוה של העצם מחייב אותנו להסיק שיש לו יוצר, גם אם אין לנו דרך להסביר את אותו יוצר, מיקומו, גודלו, צורתו, או רצונו נכון לשלב זה. התכנון מחייב מתכנן, ולכן יהיה עלינו להסיק שיש לעצם זה יוצר. מיהו או מהו אותו יוצר, ולאיזו מטרה נוצר עצם זה, הם מעבר ליכולת ההבנה שלנו לרגע זה, ואולי אם נחקור את העניין נוכל לגלותו. אך נכון לעכשיו עלינו להודות באמת המתבקשת לאור המציאות. אם מורכבות מתמטית גבוהה מעידה על מתכנן, אל לנו להמנע ממסקנה לוגית זו רק כי היא מעלה שאלות אחרות בהמשך. עלינו לדבוק באמת, על כל השאלות שהיא מעלה. וכל שאלה – בזמנה".

אך הגנרל העקשן נותר בשלו – "לטעון שלעצם זה יש יוצר לא פותר את הבעיה אלא מחמיר אותה, כי אתה לא יודע דבר על טבעו של יוצר העצם…".

החוקר אמר לגנרל – "אני חוזר ומסביר לך שאין שום קשר בין המסקנה שיש יוצר, ובין העיסוק במהותו של היוצר. אלו שני תחומים נפרדים לגמרי". החוקר ניסה להסביר שוב ושוב שאין קשר בין המסקנה שיש יוצר לחפץ, ובין הנסיון להסביר מיהו יוצר החפץ, אך הגנרל לא שמע לו.

לבסוף החליט הגנרל לסכם את הסוגיה, וטען כי מדובר ב-"עצם שנוצר מעצמו, בתהליכים בלתי ידועים, ולא על ידי צורת אינטלגנטציה מתקדמת ממקום אחר". הפרוייקט נותר במחסן צבאי כ"סוד ממשלתי" שמור, והממשלה אסרה להעמיק בו שוב. כעשר שנים לאחר מכן הגיעו עצמים רבים מאותו הסוג כדי להשתלט על העולם (!). הסתבר שהחוקר צדק – העצם לא נוצר במקרה, אלא בידי יצורים תבוניים אשר איבדו אחת מן החלליות שלהם בכדור הארץ לפני הפלישה. אילו רק היה בוחר הגנרל העקשן בהגיון הבריא, היה ביכולתו לארגן אלפי מדענים שיעסקו בחקר העצם, וכך גם יוכלו לגלות לאיזו מטרה הוא נוצר.

אילו היה ניתן למדענים זמן רב יותר, הם לבטח היו מגלים את כלי-הנשק המשוכללים של העצם המתוחכם (אשר כוונו להשמדת החיים על פני כדור-הארץ), ואת המטרה בשבילה נוצר כלי-תעופה זה. רק אז הם היו יכולים להתכונן לפלישה הגדולה."

לטענתו הנמשל ברור:

"אם יש להסיק שיש ליקום – בורא, אז זה מה שנסיק.

מיהו או מהו הבורא – הוא השלב הבא בחקירה שלנו. כרגע המסקנה הלוגית-מדעית היא שיש ליקום בורא שטבעו עדיין אינו ידוע.

הדיון על "הבורא ומהותו" אינו קשור לדיון על "יצירת החומר בידי בורא". אלו שני דיונים נפרדים לגמרי, ואין לערבב ביניהם. ניתן להסיק שיש לחומר בורא, גם אם אין לנו שום מידע על הבורא עצמו.

אם מורכבות מעידה על מתכנן, אין לנו להמנע ממסקנה
לוגית זו כי היא מעלה שאלות אחרות. עלינו לדבוק באמת, על כל קושיותיה. וכל שאלה – בזמנה."

כפי שברור למי שקרא את המאמר שלי על הטיעון מתכנון שדניאל בלס מציג, הטיעון הזה שגוי. עם זאת, המטרה של המאמר הזה היא להסביר מדוע הנמשל של בלס, קיומו של אלוהים, לא נובע מהמשל כשהוא מוצג בדרך הנכונה. אני אתעלם מחלק מהדברים שאני דוחה בניסוח של בלס ואתרכז רק בלהדגים מדוע הטיעון מתכנון הוא אנלוגיה שקרית.

הבעיה במשל פשוטה מאד ורמזתי לה בפסקה הקודמת. בלס שם בפי החוקר את הטיעון הלא נכון במילים הלא נכונות ולכן בונה את המשל בצורה שתתאים לטיעון שלו. טענת החוקר היא "הרי העצם הזה מורכב יותר מכל יצירה אנושית, ואם אפילו שעון-אנושי צריך יוצר חכם ומוכשר, אין ספק שעצם מתוחכם שכזה הורכב בידי יוצר חכם לא פחות. הרי לאקראיות אין שכל או מחשבה, ולכן אין ביכולתה להרכיב מערכת מורכבת כל כך". כפי שכבר בכתבה הנ"ל, תיאוריית האבולוציה מסבירה כיצד יצורים חיים, שיכולים להיות מורכבים באלפי מונים יותר מכל דבר שבני אדם אי פעם ייצרו, התפתחו בדרך טבעית לגמרי, ללא ההתערבות של שום יוצר תבוני.

הטיעון הנכון שאמור לשכנע את הגנרל יתחשב בדבר אחר לגמרי. חישבו לרגע מה ההבדל בין הכלי המסתורי הזה ודברים טבעיים. כפי שהפסקה הראשונה מגלה לנו "היה זה סוג של כלי תעופה מתקדם, היתה לו מערכת ניווט ומחשב פנימי ברמה גבוהה יותר מכל יצירה אנושית בכדור הארץ. כלי זה היה מסוגל להסיע בני-אדם בכח המחשבה בלבד – לכל מקום בו הם חפצים". האם כלי תעופה עם מערכות ניווט ומחשב פנימי שמסוגל להסיע בני אדם לאן שהם רוצים בכוח המחשבה הוא דבר שאנחנו מכירים מהטבע? האם מנגנונים של קריאת מחשבות הם דבר שקיים בטבע? האם כלי שאפשר להכניס לתוכו בני אדם ולעוף בעזרתו למקום כלשהו הוא דבר שקיים בטבע בלי שניצור אותו?התשובה לשאלות הללו היא לא.

בואו ניקח סט אחר של שאלות. האם כלי תעופה עם מערכות ניווט ומחשב פנימי שמסוגל להסיע בני אדם לאן שהם רוצים בכוח המחשבה דומה למשהו שאנחנו יודעים בוודאות שבני אדם יצרו? האם התכונות שהכלי האנלוגי שלנו לא כולל הם דברים שאנחנו כרגע עובדים עליהם? התשובה לשאלות הללו היא כן. הכלי טיס הזה דומה מאד למטוס, אחד מאד מתקדם כמובן. בני אדם עובדים על כלים של קריאת מחשבות כבר שנים, אמנם ללא הצלחה, אבל הדבר בוודאות אפשרי.

מכאן שאנחנו צריכים להסיק שהכלי הזה נוצר בצורה כלשהי על ידי יצור תבוני כלשהו. הקריטריון שעל פיו אנחנו מחליטים עם אובייקט נוצר על ידי ישות טבעית או לא הוא האם האובייקט הנתון הוא כזה שהניסיון האנושי מלמד אותנו שישויות תבוניות צריכות ליצור. במקרה של שעונים וכלי טיס שמטיסים בני אדם ברור לנו מהניסיון שלנו שרק ישויות תבוניות יוצרות אותם. אלו תוצרים של בני אדם בלבד. עוד לא מצאנו בטבע כלי תעופה שנועדו להטסת בני אדם שאינם מעשה ידי אדם או שעונים שלא נוצרו על ידי בני אדם.

אני אחזור על עיקרי הטיעון שלי. בלס מתבלבל בקריטריון. כשהגנרל שואל למה החוקר חושב שהכלי הוא מעשה ידיו של יצור תבוני כלשהו, במקום להצביע רק על המורכבות של האובייקט, היה על החוקר להצביע גם על העובדה שכלי טיס שכזה לא דומה לדבר טבעי טיפוסי, אלא למשהו שבני אדם בנו. אם החוקר היה עושה את זה, כל החלק שאחרי הטיעון הטיפשי שלו היה נחסך.

באותה צורה שבה הגרסה של הטיעון מתכנון שבלס שם בפי המדען שגוי, גם הגרסאות של טיעון מתכנון לטובת קיומו של אלוהים שמערבות אנלוגיה בין אובייקטים מעשי ידי אדם ואובייקטים טבעיים אינם נכונות. הם מניחות שמורכבות (ולעתים גם תכונות אחרות) בפני עצמה הינה תוצר אך ורק של תכנון תבוני, אותה הנחה שעושה החוקר. אם זה היה נכון, המסקנה מהאנלוגיה בין שעון ליצור חי, לדוגמא, מוצדקת. אין לנו סיבה לחשוב שההנחה הזאת נכונה. יותר מזה, הדבר היחיד שידוע לנו בוודאות הוא שאובייקטים מעשי ידי אדם נוצרו על ידי ישו(יו)ת תבוני(יו)ת. כפי שמדגימים ההסברים המדעיים ליצירתם של היצורים החיים, הכוכבים, תווי הפנים של כדור הארץ ואובייקטים טבעיים רבים אחרים ללא התערבותה של שום ישות תבונית כלשהי, מורכבות אינה בהכרח תוצר של ישות תבונית. זאת הסיבה שהטיעון מתכנון הוא אנלוגיה שקרית. הטוען אותו מנסה להסיק מהדמיון במורכבות מסקנה שלא ניתן להסיק ממנו.

לפני מספר שבועות התחלתי לקרוא את הספר הנפלא הזה, שנכתב על ידי ג'רי קויין. הספר מתחיל בהקדמה שמציגה את תביעת קיצמילר נגד דובר, שבה תנועת התכנון התבוני עמדה למשפט ציבורי שעורר עניין רב. התביעה נגמרה בניצחון מוחץ לתומכים של תיאוריית האבולוציה. קויין משתמש בהקדמה הזאת כפתיחה לספרו, משום שבמשפט הזה מומחים מצד התביעה ומצד ההגנה ניסו להוכיח או להפריך את תיאוריית האבולוציה.

כפי שהכותרת בוודאי גילתה לכם, מטרת הספר היא להסביר במילים פשוטות את הראיות לתיאוריית האבולוציה. לדעתי, הספר מצליח לעשות זאת בצורה מעולה. קויין מצליח להציג קייס שבנוי בצורה מבריקה. הוא עובר בכל פרק על ענף נוסף של ראיות שתומכות בתיאוריית האבולוציה, וטורח להסביר מדוע התצפית הזאת או הניסוי הזה לא מסתדרים עם הרעיון של בריאה תבונית. לכל אחד שרוצה להפריך את טענותיו של דניאל בלס ודומיו בקלות, הספר הזה הוא אוצר של ידע.

התלונה היחידה שלי על הספר נבעה כנראה בגלל שבידי מהדורה ראשונה שלו. היו בו מספר שגיאות כתיב ודקדוק קטנות. לא יותר מדי, אך בשביל פרפקציוניסט שכמוני, זה הפריע מעט. הדבר לא מפריע לקויין להעביר קייס מעולה.

ציון:

קישור

בובי הנדרסון המציא את הרעיון של מפלצת הספגטי המעופפת כתגובה לטענות בריאתנים בקנזס, ארה"ב. הבריאתנים רצו שרעיונותיהם המשוללים כל ראיה בפני עצמם יילמדו בשיעורי מדע לצד מקצועות מדעיים מבוססים כמו תיאוריית האבולוציה. במכתב פתוח ל-Kansas State Board of Education הנדרסון שוטח את עיקרי הרעיון של תיאוריית התכנון התבוני על ידי מפלצת הספגטי המעופפת. מטרתו הייתה להסביר מדוע אם נותנים לרעיונות דתיים מפוקפקים להילמד בכיתה, אין סיבה להגביל את הרעיון הדתי לזה של דת אחת בלבד. על כל הרעיונות הדתיים לקבל זמן שווה על הבמה.

האתר של הנדרסון מספק בדיחה טובה לאלו מאיתנו שעברו את השלב שבו הם מאמינים לטיעוניהם חסרי השחר של אנשים כמו דניאל בלס. ריצ'רד דוקינס השווה בין האמונה בקיומו של אל לאמונה בקיומן של פיות ומפלצת הספגטי המעופפת. עם זאת, דניאל בלס מראה לנו שוב את יכולתו העלובה להבין אנלוגיות.

על ההבדל שבין אמונה בקיומה של מפלצת הספגטי המעופפת לאמונה בקיומו של אלוהים הוא כותב:

"א-לוהים הוא לא בן אדם ולא יצור. א-לוהים עצמו לא ניתן להגדרה פיזיקאלית כי הוא מוגדר כמי שיצר ושולט בפיזיקה. מסיבה זו, לא ניתן לדמיין את א-לוהים בצורה מוחשית, ובהגדרות של מקום, צורה וזמן. הא-לוהים מוגדר כמי שהוא אינסופי, חסר גבולות וחסר גוף, כמי שברא את היקום והאדם, נמצא בכל מקום ובכל זמן, ואחראי לכל המתרחש ביקום. האמונה בא-לוהים היא בראש ובראשונה השקפה פילוסופית על החיים והיקום, ולא אמונה בגוף זה או אחר המטיילים בעולם ועושים הוקוס פוקוס.

כידוע לכל, בתרבויות העתיקות האלים היו מצויירים ומפוסלים, וכך האמינו האנשים שהם באמת נראים. זאוס נטען להמצא בעננים שמעל הר האולימפוס, פוסידון נטען להמצא במעמקי הים שבחופי אתונה שביוון. לכולם היו "הורים", תכונות מסויימות, גבולות, מראה וגדרים. גם רעיון הוא דבר מוגדר. ואם פוסידון נטען להיות אליל בעל מצבי רוח משתנים – משמע שמישהו הגביל אותו וקבע את תכונותיו. רק בורא אינסופי שמכיל הכל אינו זקוק למגביל."

אלו אכן נקודות שוני בין מפלצת הספגטי המעופפת לאמונה באלוהים, אך בעוד זמן קצר תבינו מדוע הנקודה הזאת לא רלוונטית. בלס אז עובר להביא שוב גרסה פחות מעייפת של הטיעון מתכנון בו כבר דנתי בעבר, ומבקש מאיתנו להאמין לרעיון הביזארי שנקרא "תכנון תבוני", אותו הוא מכנה "שוות ערך מבחינה מדעית לתיאוריית האבולוציה" (ראו כאן כדי להבין מדוע הרעיון הזה של בורא תבוני אינו מדעי כלל). כרגיל, הוא מתבל את דבריו בציטוטים ממדענים בעודו מתעלם מהעובדה שהטיעון הבסיסי שלו פשוט שגוי. ואז הוא מאשים:

"אתאיסטים כמו ריצ'ארד דוקינס ובובי הנדרסון כמובן יודעים עובדות אלו, היות והם מעורבים בויכוחים עם אנשי דת לא מעטים, ומכירים את חוג התכנון התבוני היטב. עם זאת אתאיסטים כאלו ואחרים ממשיכים להציג את התכנון התבוני והא-לוהים כאמונה ילדותית השווה ערך לאמונה בפיות ואלילים. בכך האתאיסט לא רק מתעלם מאינספור מדענים ופילוסופים שהסיקו ודנו בקיום א-לוהים באופן רציונאלי (מה שכמובן לא זכו לו אמונות ילדותיות כאלו ואחרות), אלא גם משקר באומרו שהאמונה בא-לוהים היא דמיונית ואינה רציונאלית."

בלס מניח שהטיעון מתכנון תקף, ולכן לא מבין את האנלוגיה בין מפלצת הספגטי המעופפת לאמונה באלוהים ומפנה אצבע מאשימה אל דוקינס והנדרסון שמשקרים לטענתו בשימוש שלהם באנלוגיה הזאת. עם זאת, הם הבינו שהטיעון מתכנון לא תקף, ולכן הנקודה המרכזית של האנלוגיות שלהם היא שאין טיעונים תקפים שתומכים בקיום של הישויות הללו – אלוהים, פיות ומפלצת הספגטי המעופפת. נקודת ההשוואה ברורה ברגע שמבינים שלאף אחד אין טיעון תקף לקיומו של אלוהים, דבר שבלס לצערנו לא הצליח לעשות בזמן שחזר בתשובה.

(via Pharyngula)

באחת הכתבות שלו דניאל בלס מנסה להראות מדוע להקשיב לאמת הפשוטה, כלומר לגרסה שלו לאמת, היא הדרך הנכונה לבצע מחקר בשאלת קיומו של אלוהים, נכונות הדת ושאר השאלות שמשיקות לנושאים הללו. בלס טוען כי על כל דבר ניתן להתפלסף שעות ולהמציא "דמיונות" שיצדיקו את הפילסופים.

את הטענה הבסיסית הזאת שמעתי לא אחת בהקשרים רבים. "אל תתפלסף", "תפסיק לחפור" ו"למה אתה לא יכול פשוט לקבל את האמת כמו שהיא?" הם רק חלק מהניסוחים של הטענה הזאת. מה שרבים לא מבינים היא שהם לא שואלים כמה זה 1 + 1.

בואו נדמיין דיון היפותטי שמתחיל בשאלה ממנה אני מתחיל כל דיון, "מהם הראיות לקיומו של אלוהים?". נניח שבדיון זה המחזיר בתשובה הביא את הטיעון הטלאולוגי (הטיעון מתכנון) כתשובה לשאלתי. התגובה שלי, מתומצתת בשביל אנשים שקוראים את הבלוג קבוע (לאלו שלא), היא לגלגל עיניי ולומר בייאוש "אבולוציה!".

בדרך כלל, אם טענת האנטי-פילסופים תעלה בדיון, היא תעלה בשלב הזה. עם זאת, יכול להיות שהדיון יסטה משאלת קיומו של אלוהים לשאלת נכונותה של תיאוריית האבולוציה לזמן קצר ורק אז תעלה הטענה הזאת. ברוב המקרים הטענה עולה ברגע שהטוען מבין שהדיון נכנס לטריטוריה שהוא אינו בקי בה, לנושא שבו טיעונו הוא לא יותר מטיעון מחוסר אמונה אישית או שהוא הולך אחרי הרגלו שלא להיכנס לדיונים ארוכים מסיבות כאלו ואחרות.

מה שיריבי ההיפותטי בדיון לא מבין זה שהשאלה שהוא שואל היא מורכבת וסבוכה ולכן משיקה להרבה תחומים. כשדנים בשאלת קיומו של אלוהים נדרשת הבנה בלוגיקה, פילוסופיה, ביולוגיה, פיזיקה, גיאולוגיה ועוד. כמעט כל כתבה בבלוג הזה שעסקה במאמרים של דניאל בלס מדגימה שימוש בידע מאחד או יותר מהתחומים הללו ואחרים. הסברים ארוכים ולעתים מתישים הם הכרח שנובע מטבע השאלה.

עם זאת, התייחסות מיוחדת צריכה להינתן לאלו שדנים בהסברים ביזאריים לטריוויה דתית. כפי שבלס כותב:

"רעיונות דמיוניים ופרשנויות אישיות לא נשמעו בשום תחום אחר, מלבד בתחום העוסק בקיום הבורא, הדת והנשמה. רק אז [בדיון בשאלות שקשורות לדת ואלוהים] שמעתי אנשים הטוענים כי "מכות מצרים היו רק תופעות טבע במצרים הקדומה" ו-"משה היה מכשף רב עוצמה" או "אולי היפנטו את כל עם ישראל"."

בראש ובראשונה, בלס טועה ובגדול במשפט הראשון. אם הייתי סופר את מספר הפעמים שהסברים שטותיים שלא מבוססים על דבר הובאו בפניי לטענה כזאת או אחרת, לא אגמור לעולם. מדוע אנחנו לא מוצאים עדויות חד משמעיות לביקורי חייזרים בכדור הארץ? כי ממשלות העולם מטייחות את זה. מדוע הכלכלה קרסה? כי האילומינטי תכננו את זה כך. איך עובד דיקור סיני? היא מרפא את הבן אדם על ידי הבאת הצ'י (כוח החיים) שלו למצב של איזון על ידי תקיעת מחטים במרידיאנים, הצינורות בהם הוא עובר.

הרעיונות הללו לא מצריכים תשובה, אלא שאלה. האם יש ראיות שטיוח ביקורי החייזרים אכן נעשה? האם יש ראיה שהאילומינטי אכן שולטים בעולם? האם יש לנו ראיות שהצ'י והמרידיאנים קיימים? התשובות שיתנו התומכים של הרעיונות הללו צריכות להיבחן ועל השואל להחליט אם הם תקפות או לא. שאלות מהסוג הזה צריכות להישאל על ההסברים שבלס מציג בציטוט הזה.

זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות בצורה שיטתית בבלוג הזה. אני בוחן את טענותיו של בלס בנושא נכונות תיאוריית האבולוציה לדוגמ, ועד כה לא מצאתי טיעון תקף אחד שתומך ברעיון שתיאוריית האבולוציה לא נכונה. בלס כותב לעתים מאמרים ארוכים בשפה ביזארית שמתישים את מי שמנסה לקרוא אותם בביקורתיות. עם זאת, אני לא מבטל אותם כהבל פלספני בכל מקרה.

כדי להדגים את מה שאני מנסה לעשות, ניקח כדוגמא את השאלה שבלס מציג בציטוט הזה. כדי להסביר איך נוצרו הסיפורים התנ"כיים ואיך כל כך הרבה אנשים האמינו בהם אני לא אבחר את הטיעונים שבלס מציג. אני מוצא בהם חולשות. בתמצית, אני אסביר את תהליך היצירה של הסיפורים התנ"כיים כתהליך התפתחות מתמשך על פני מספר רב של שנים שבו סיפורי פולקלור גדלו בהדרגה עד שבסופו של דבר הובאו לכתב. הטבע של סיפורים מסורתיים שמועברים בעל פה הוא שהם משתנים ככל שמספרים אותם שוב ושוב וכל מספר מוסיף מעט לסיפור ששמע בעבר. נקודת ההתחלה יכולה להיות סיפור אמיתי שהפך תוך מאה או שתיים לסיפור במימדים של יציאת מצרים ו-10 המכות. בשילוב עובדות ותהליכים אחרים תשובה לשאלה הזאת מוצגת: אלו לא סיפורים אמיתיים שדורשים הסברים מהסוג שבלס מציג, אלא הגוזמה שהושמה על הכתב בסוף תהליך התפתחותי של סיפורי עם שהועברו בעל פה מדור לדור.

אם בלס קורא לתשובה כזאת התפלספות מיותרת ומבקש ממני לקבל את אמונתו הפשוטה, הוא פשוט מתעלם מהמציאות. המציאות היא שהיא לא שואל שאלה פשוטה, והתשובה שהוא יקבל תהיה מורכבת ולעתים ביזארית. המציאות היא שבבחינה מדוקדקת של טיעוניו של בלס בעבר, הוא אף פעם לא מצליח להביא טיעון תקף ולעתים תוקף אנשי קש. הוא משמיע הרבה רעש רטורי עם מעט מאד תוכן. הדבר חוזר על עצמו עם כל מחזיר בתשובה.

זאת הסיבה שלא משנה כמה מגוחכת טענתו של בלס או של כל אדם אחר שאני בדיון איתו, אני לא אקרא לטענותיהם "פילוסופיה" כלל. אני אשתדל כמה שיותר להתייחס אליהם ואסביר מדוע הן שגויות. אין כל דבר רע בהסבר ארוך אם מישהו באמת מחפש תשובות. אין כל דבר רע ב"פילוסופיה". להפך, לעתים קרובות בשאלות כאלו הסברים ארוכים ומתישים הם חובה.

הבא ניגש ישר לעניין בלי הקדמות. בלס מציג עובדה מדעית:

מדען מביט בקניון עצום מימדים, בודק את שינויי הקרקע בעשרות השנים האחרונות ורושם ביומנו: "לפי החישובים השונים, הקניון הזה נוצר במשך 200 מיליון שנה".
מדען אחר מביט בכוכבים, בודק את מהירות האור ורמתו וקובע ביומנו: "לפי החישובים השונים, נצרכו שני מיליארד שנה לאורו של הכוכב להגיע לפני כדור הארץ".

ואז מתחיל את המשל שלו:

תאר לעצמך שאתה נכנס לחדר שלא היית בו מעולם. בחדר אתה מוצא שולחן, מאוורר דלוק ועט המונח על השולחן. מהי המסקנה שתסיק?
אני מתאר לעצמי שתבין שהתקינו בחדר מאוורר, אותו הפעיל האיש האחרון שהיה בחדר. מישהו השתמש בעט והניחו על השולחן. עד כאן הדברים פשוטים.

כעת תאר לעצמך מישהו נוסף הנכנס לחדר, נקרא לו נמרוד, שאין לו יותר ידע מאיתנו על החדר ובעליו. נמרוד מביט על השולחן, בוחן את המאוורר ומודד בסרגל את העט שעל השולחן. כאשר נשאל לפשר הדבר, יסביר לנו נמרוד שהוא בודק את החדר מבחינה מדעית ומנסה להסביר כיצד העט והמאוורר נוצרו מעצמם בתהליכים טבעיים. "באמצעות התיאוריה שהמצאתי", מסביר נמרוד "חישבתי את מיקום העט על השולחן וכך הגעתי למסקנה שהחדר הוא בן אלף שנה!"
"בן אלף שנה?" תורם גבה בפליאה, "כיצד חישבת את הדברים?"
"ובכן" מסביר נמרוד "בחנתי את עוצמת הכח של המאוורר, וגיליתי שיש לו השפעה על העט הניצב על השולחן. הרוח שיוצר המאוורר דוחף את העט כמילימטר אחד בשנה. לפי חישוב פשוט גיליתי שלקח לעט אלף שנה להגיע למקום בו הוא מונח בשולחן, על ידי הדחף הטבעי של המאוורר, ומכאן שהשולחן והחדר הם בני אלף שנה".

"במילים אחרות אתה אומר שלקח למאוורר אלף שנה לדחוף את העט למקום בו הוא מונח בשולחן?" נפשט את הטיעון.
"בדיוק כך" יאמר נמרוד.
"אך כיצד החלטת שהעט ניצב מלכתחילה בתחילת השולחן?", תשאל בפליאה – "כיצד החלטת שהמווארר פעל תמיד באותו הכח והמהירות?", ועוד – "כיצד החלטת שלא היה כאן אדם שהגיע קודם לכן, הפעיל את המאוורר והניח את העט על השולחן?"
את כל השאלות הללו יפטור נמרוד במחי יד, אין לו עסק עם אנשים "פאנטיים" החושבים שמישהו אחראי על צורת החדר וסידורו.

והוא ממשיך:

אנו מבינים שמישהו הניח את העט על השולחן.
"לא יתכן שהעט נוצר בתהליכים טבעיים," אתה מסביר לנמרוד " המאוורר לא פועל מעצמו. החשמל מוכרח להגיע ממקור מתוכנן. הרי דבר לא קורה מאליו!"
"גם אם יש בעלים לחדר" יאמר נמרוד "לא יתכן שהוא יטעה אותנו! לא יתכן שהוא יניח את העט על השולחן כך שהוא יראה לנו כבן אלף שנה!"
"מה?!" אתה מתפלא על רמת האבסורד "הרי מובן מאליו שאם יש בעלים לחדר הוא לא צריך לחכות אלף שנה למאוורר או לעט על השולחן להגיע לאן שהגיעו! הבעלים של החדר לא בילבל אותנו, אתה מבלבל אותנו!"

והנמשל:

אנו מבינים שהכל תלוי בנקודת המבט.
מי שסבור שהיקום נוצר מאליו בתהליכים טבעיים, מחשב על פי כך כיצד קניונים נוצרו מעצמם במשך מיליוני שנים וכמה זמן לקח לאור הכוכבים להגיע מעצמו לפני כדור הארץ.
לעומת זאת מי שמבין שהיקום נוצר בכוונה בידי בורא, לא ינסה שוב לחשב כמה זמן הקניונים "נוצרו מעצמם" או כמה זמן לקח לאור הכוכבים "להגיע מעצמו" לפני כדור הארץ. הוא מבין שבורא אחראי לקיומם של אלו.
כך שהבורא לא הטעה אותנו. אנו אלו שמטעים את עצמנו. הרוצה לחשב כמה זמן לוקח לקניונים והרים באנטרטיקה להיווצר מעצמם – מוזמן לעשות זאת, אך מחישובים אלו לא יוצאות שום מסקנות מדעיות. מדובר בהיפותזה אישית, דמיונית, ולא במדע. על מדע אי אפשר להתווכח, מדע הוא משהו תצפיתי.

אני לא אצטט עוד, משום שההמשך פשוט גורם לכאב בצלעות מרוב צחוק.

יש לנו הרבה ראיות לכך שמאווררים ורשתות חשמל הם תוצר של בני אדם. רשתות חשמל מוקמות מדי יום על ידי חברת החשמל וקשה לי לחשוב על מישהו של ראה עובדים של חברת החשמל בפעולה. כמו כן, אני מרגיש צער לבן אדם שמעולם לא ראה בן אדם מתקין מדף או מעולם לא צפה בסרט בערוץ חינוכי שמראה את תהליכי הייצור של רהיטים.

לעומת זאת, אין לנו שום ראיה לישות תבונית שיוצרת פני שטח כמו קניונים או עומדת מעל לוח מחוונים שבעזרתו היא משנה את מהירות האור. בעוד יש לנו סיבה לחשוב שישות תבונית היתה מעורבת ביצירת המצב הנוכחי בחדר משום שדברים כאלו בוודאות נוצרים על ידי בני אדם ומשמשים בחיי היום יום של אנשים רבים, אין לנו סיבה לעשות זאת במקרה של עולם האובייקטים הטבעיים. לכן לטעון שעלינו לשלוט בחישובים המדעיים שלנו במשתנה שנקרא "בורא היקום" זאת שגיאה.

בלס ממשיך ומותח את המשל האבסורדי הזה למימדים פשוט מגוחכים, אך מאחר ואפילו תחילת המשל לא עומדת בחינה ביקורתית פשוטה, אין כל טעם להמשיך הלאה לדעתי. אני כרגע מנסה לגרום לצלעות שלי לחזור למקום.

למטרות חינוכיות, אציין את הכשל הלוגי שבלס מבצע בטיעון הזה. Special pleading הוא כשל לוגי שהטוען אותו קובע שמסקנתו של יריבו שגויה משום שטיעון שלו לא שלט במשתנה מסוים. הכשל קורה אך ורק כשאין לנו סיבה לחשוב שהמשתנה הזה דורש שישלטו בו בטיעון. כבר כתבתי על הבעיות שבטיעונו של בלס לקיומו של אלוהים בצורה נרחבת בעבר, מה שמוביל למסקנה שאין צורך לשלוט במשתנה הזה.

דוגמאות נפוצות אחרות לטיעונים שגויים שכאלו הם טענות של מאמינים בביקורים של חייזרים על כדור הארץ. דיאלוג עם תומך ברעיונות שכאלו עלול להישמע כך: "מדוע אין כל ראיות אמינות מצולמות של חייזרים? משום שהם לא רוצים שימצאו אותם. מדוע המדינות שאיתן הם בקשר לא מספרות על זה לציבור? כי הם מפחדות מפאניקה ציבורית. מדוע אנשים שקשורים לעניין לא פותחים את הפה? משום שהם הושתקו על ידי איומים או שהחייזרים מחקו להם את הזיכרון". כל אלו טענות שלאדם חסר ניסיון עלולות לקרוץ בתור תשובות אמיתיות, אך הן חסרות כל תוכן כשבוחנים את הביסוס החלש שלהם.

בלס מתחיל את סיום המאמר כך:

אנו מביטים בעולם ורואים עד כמה הוא מתוכנן ומורכב להפליא.  אנו מבינים כי יש בורא שבראו, והטבע לא נוצר מעצמו. אך לצערנו, קיים אחוז מסויים של בני אדם בכל חברה, המתעלמים מכל החוכמה שלנגד עיניהם וטוענים שהבריאה נוצרה מעצמה.

לא יודע מה עם אחרים, בלס, אבל אני מביט בך ובטיעוניך ועומד נפעם משני דברים. הראשון הוא רמת המחקר הגרועה שניכרת מטיעוניך והשני הוא הדבר הטוב שיצא ממנו. אתה משעשע אותי, וזה מה שחשוב.

"דארווין = אלוהים (חס ושלום!).
ספר "מוצא המינים" = התורה.
ריצ'ארד דוקינס = משה רבנו.
מוצא המינים + תאוריית האבולוציה + כל המאמרים שנכתבו אי פעם בנושא = התנ"ך
ספרים שהם נגד אמונה, דת או שניהם = תורה שבעל-פה.
פקולוטות למדעי החיים = בתי מדרש.
מרצים באוניבריסטאות (בנושא אבולוציה) = רבנים.
תורת הגזע והשוקדים בה = גדולי הדור."

(מתוך הפורום של דניאל בלס)

אההה… לא. הנה התשובה הארוכה.

דארווין אמנם כתב תיאוריה מעולה שהספיקה כדי להפוך על פיו את הקונצנזוס המדעי בזמנו. עם זאת, התיאוריה שהוא פיתח לא היתה מושלמת. מאגר המאובנים לא היה עשיר כפי שהוא היום והיווה ראיה חלשה לתיאוריה שלו, והמנגנון שהוא הציע לתורשה היה בעייתי בזמנו, בלשון המעטה, ושגוי לגמרי לאור הידע שלנו בגנטיקה היום. אלו רק שתיים מהבעיות בתיאוריה של דארווין. מדענים אחרי תקופת דארווין שבנו על גבי הרעיונות שלו הרים של רעיונות חדשים.

התיאוריה של Punctuabted equalibrium לדוגמא היא רעיון חדש יחסית בתחום של ביולוגיה אבולוציונית. המאמר פורץ הדרך הראשון שעסק ברעיון הזה פורסם ב-1972, למעלה ממאה שנים אחרי פרסום מוצא המינים.

אם כך, דארווין וספרו, מוצא המינים, אינם אנלוגיים לאלוהים ולתנ"ך משום שהם לא היו מושלמים, נערכו בהם תיקונים ותוספות עליהם תמיד היו וימשיכו להיות אפשריות. כמו כן, מאחר ועוד לא ראיתי את ריצ'רד דוקינס מכניס את ידו לכיס ומוציא אותה החוצה עם פרווה של שפן, הופך בריאתנים לנחשים או חוצה לשניים קונטיינר שמלא בנוזל שמשחזר את מרק הכימיקלים שהיה על כדור הארץ בתקופת היווצרות החיים, הייתי אומר שזה בטוח להניח שגם הוא לא יכול לשמש אנלוגיה למשה רבינו.

הכותב גם מניח, בצורה מאד לא מובנת, שתיאוריית האבולוציה או ביולוגיה וביולוגים בכלל מנסים לומר משהו על קיומו של אלוהים. הוא איכשהו מצליח ליצור קשר בין כתבים נגד דת לתיאוריית האבולוציה. הקשר לא קיים. בעוד זה נכון שתיאוריית האבולוציה סותרת לגמרי את הטיעון מתכנון, היא לא אומרת דבר על קיומו או קיומו של אלוהים. היא לא מוכיחה או מפריכה אותו. אם אתה מאמין שאלוהים קיים, אתה יכול להמשיך להאמין בו גם אחרי שהבנת את הראיות לקיומו של אלוהים. זה אפשרי לפשר בין תיאוריית האבולוציה לאמונות דתיות. מספר האנשים שאני מכיר שעושים זאת רב מלספור.

החלק בהשוואה שאני מוצא כאירוני במיוחד הוא ההשוואה בין ספרים נגד אמונה או דת הוא לבין התורה שבעל פה. כן, כן, אותן מסורות שעל פי המסורת הועברו דור אחר דור בעל פה במשך מאות ואלפי שנים ונכתבו בסופו של דבר על דף שוות ערך ל… ניחשתם נכון, ספר שמלכתחילה היה מיועד להיקרא ולא לעבור בעל פה מדור לדור.

באשר לפקולטות למדעי החיים… נכון, ממש מטיפים לאבולוציה בפקולטות הללו והכפירה באלוהים צועקת מכל פינה ופינה בחדר. הוא יודע, הוא היה שם. אני מזמין את הכותב הנכבד לבקר בפקולטה למדעי החיים של אוניברסיטת בר אילן. הוא יופתע לגלות את כמות חובשי הכיפה, ויותר מזה את כמות חובשי המגבעות השחורות שם. הוא גם יופתע לגלות שלא עוסקים שם בלימודי תיאולוגיה או מיתולוגיה דתית או בלמידת מקורות אתיאיסטיים בחברותא תוך כדי פלפול מעמיק. הלמידה באולם הרצאות בדרך כלל נעשית עם מרצה שמסביר את החומר שנוגע לתחום שנלמד בכיתה – ביולוגיה. המצב הזה דומה בכל אוניברסיטה אחרת.

לקינוח, הדרך היחידה שבה רבנים דומים למרצים היא ששניהם דמויות בעלות סמכות. עם זאת, עדיין לא פגשתי את המרצה שיאמר לי שאני צריך לשרוך את שרוכי הנעליים שלי בסדר מסוים או שעלי לבוא לאולם ההרצאות שלוש פעמים ביום כדי לקרוא בקול רם את הבשורה של חד הקרן הורודה הבלתי נראית. אנלוגיה שגויה, כבר אמרתי?

כפי ששמתם לב, לא כתבתי כאן הרבה בזמן האחרון. הסיבות הם חוסר זמן עקב עיסוקים אחרים שלי. אני מקווה להמשיך לכתוב כאן בזמן הפנוי המועט שנותר לי.