אתולוגיקה

אזהרה: את הכתוב להלן אין לקחת ברצינות התהומית שמאפיינת את המאמרים שלי.

באימייל אלי מלפני כמה חודשים דניאל בלס הביע את רגשותיו העזים כלפי הבלוג שלי… או משהו כזה. בין הדברים שהוא כתב היו התחושה שלו שהטענות שלי, אותם הוא כינה "התפתלות מעוררת רחמים", נותנות סוג כלשהו של לגיטימציה למאמרים הטיפשיים שהוא כותב.

ובכן, הוא כעת יכול לטעון שיש לו אפילו יותר לגיטימציה. מספר המאמרים שכתבתי על דברי ההבל של בלס גדול ביותר מפי שלוש יותר מכל טוען אחר שבקטגוריית הטוענים החדשה באתר. ובכן, דניאל, לך תשוויץ לחברה! אם זאת לא לגיטימציה, אני לא יודע מה זאת לגיטימציה במונחים שלך… בעצם אני בכל מקרה לא יודע איך אתה מגדיר לגיטימציה. עכשיו כשאני חושב על זה יש בערך עוד אלף ואחד דברים אחרים שאתה משאיר מעורפלים ואין לי מושג איך אתה מגדיר. בוא נשכח מהנקודה הזאת.

בכל מקרה, אם נחזור לנקודה המקורית, תשמח לדעת שכתמיד, בדיוק כמו חברת החשמל, אני כאן בשבילך. אני אשמח להפריך את השטויות שלך, כל עוד זה נדרש כמובן. בכל זאת, יכול להיות מצב, אולי, במקרה, בטעות, בצירוף מקרים משמח ומלבב, שבו ישתרבב איזשהו פרט נכון לדברים שכתבת שיהיה ממש משמעותי. אולי זה אפילו יהיה כתוצאה מסוג כלשהו של בחירה הדרגתית מצטברת בסגנון הברירה הטבעית שלא מצריכה את התערבותה של ישות אינטליגנטית… מי יודע. למעשה, ככל שאני חושב על זה כך אני מבין שאם מישהו היה בא ומציג בפני את המאמרים שלך כראיה לכך שטקסטים חייבים יוצר תבוני שיכתוב אותם, הייתי חושב שטקסטים באיכות הזאת דווקא מעידים על ההפך.

אוקיי, מספיק מכות מתחת לחגורה. הגיע הזמן לקצת רצינות (אבל ממש קצת, בסדר?): אני עדיין מחכה לתגובת המחץ שלך. הרי אם הנחש המתפתל בפתטיות שנקרא עידו שוגה וטיעוניו כה עלובים, מדוע אתה לא מתייחס אליהם אפילו בלי לציין את שמי ואת האתר הזה? כל ניסיון לפרסם אותם בפורום הידוע לשמצה שלך מזכה את הכותב בחסימה מיידית. אולי אם תתייחס אליהם תזכה ללגיטימציה שאתה כל כך רוצה. אהה, ואני מדבר על לגיטימציה בהגדרה של העולם האמיתי, לא בעולם הפיות והלפרקונים שבו אלוהיך חי.

מקווה שהיה צום קל לדתיים ושהיה כיף על האופניים לחילונים,

עידו :)

מנחם בן. שמעתי את שמו עוד כשהוא היה בתוכנית הריאליטי הפופולארית האח הגדול, אם כי מעולם לא צפיתי בתוכנית. לפי מה שהבנתי מאלו שכן, נוצר לו שם של מתלהם, אחד שמציג דעות נחרצות, שקוטל אנשים על ימין ועל שמאל בעת דיונים.

דעותיו הנחרצות בנושא דת ומדע לא היו סוד. הוא טרח להוציא אותם החוצה בכל עת שיכל, ולעתים, כך נאמר לי, זה גרם להתנגחויות וסכסוכים בינו לשאר חברי הדירה.

לכן, כשלקחתי את הספר מי צייר את הרקפת ציפיתי להיתקל באותו סגנון דיבור שתואר לי אינספור פעמים. לא התאכזבתי. עם זאת, בגלל שכל מה שידעתי על דעותיו של בן היו סיפורי יד שניה של חברים, חיכיתי בשקיקה לשמוע מה יש לו לומר על הנושאים שבוערים לי כל כך. כאן, לצערי, התאכזבתי בגדול. אני לא מתכוון לתת סקירה מלאה של כל פרק בספר, רק של הנושאים שמעניינים אותי.

שטחיות אלוהית

בן משתמש בכל השפה המתלהמת שתהיה מוכרת לכל בריאתן. אבולוציה הופכת ל"טמטום הכי גדול" והאיוולת שבן רואה בתיאוריה הזאת כשהוא מכנה אותה שוב ושוב אוולוציה. בהמשך נגיע לשטויות להן הוא קורא "אבולוציה" ואותם הוא תוקף בצורה כה נחרצת. ההבנה שלו באבולוציה שטחית לכל היותר. כרגע יותר בוער לי להתייחס להגדרה שהוא נותן לאלוהים ולשטחיות שלה.

בעמוד 31 בן דן באלוהים, ספציפית בשאלה "אם אלוהים ברא הכל, מי ברא את אלוהים?". הוא עונה תשובה שתהפוך את מוחו של כל רציונאליסט לאבקה דקה (כן, אני לא מתבייש להשתמש בשפה שלו). אלוהים הוא רוח, לא חומר, הוא עונה, ולכן לא צריך להיברא, משום שמושגים של בריאה שייכים אך ורק לדברים חומריים.

שתי השאלות שמיד קופצות לראש הן מה זה רוח, ומדוע רוח לא יכול להיווצר. נראה שהוא מוסיף חטא על פשע. ראשית, הוא משתמש במונח מעורפל כמו רוח, אותו הוא לא טורח להגדיר בכלל. שנית, הוא בוחר לאפיין את המונח הזה ב"לא צריך להיברא".

אם ננגד את המונח "רוח" עם המונח "חומר", ניתן יהיה לומר בצורה פשטנית שמה שמורכב מאטומים (לדוגמא, זהב) או מה שמכיל חלקיקים פיזיקאליים (לדוגמא פוטונים של אור) הוא חומר. בתחילת המאה הקודמת הדעה שהיקום והחומר שבתוכו היה קיים מאז ומעולם הייתה הרווחת בקרב פיזיקאים, אך לאחר שמספר קווי ראיות שונים הצביעו על בריאה של היקום, המפץ הגדול, הדעה בקרב פיזיקאים השתנתה. היכן אנו רואים מקבילה להתפתחות המחשבתית הזאת אצל בן? אנחנו לא. הוא פשוט משתמש במונחים מעורפלים ומאפיין אותם איך שהוא רוצה במה שנראה לי כשרירותיות מוחלטת.

בפסקה השנייה באותו עמוד בן פשוט יוצא מגדרו עם תיאורים אוויליים והנחות יוצאות מהכלל. הוא טוען שהכל, כל חלקיק פיזיקאלי הוא למעשה "אינו אלא רוח". הוא מוסיף על זה:

"אם נפרק בדמיוננו את העולם את העולם החומרי למרכיביו, עד האטומים, שאותם נפרק נפרק בדמיוננו שוב ושוב, ניווכח, כדימוי, שאכן הכל רוח"

כדי להבהיר עד כמה הטענה שלו מדהימה אפילו את עצמו הוא ממשיך ואומר בסוף הפסקה:

"יש מבין? גם אני בעצמי לא לגמרי מבין מה שאני אומר, למרות שאני מתכוון איכשהו לכל מילה"

הוא לא מבין את מה שהוא עצמו אומר, מודה בזה ומצפה מאיתנו לקבל את דבריו בכל זאת. את כל זה הוא מצליח לעשות בלי להבין שהוא פשוט לא אומר שום דבר בעל משמעות. פשוט שטחי.

למשוך בזקנו של דארווין

כשהוא עוסק באבולוציה, הוא לא במצב טוב יותר. כמו רבים לפניו, בן לא מבין את תיאוריית האבולוציה וטענותיו מעידות על חוסר בהבנה בסיסית בתהליך המדעי ואיך מדע עובד. הוא מנסה להפריך את תיאוריית האבולוציה ומביא את הטיעון מתכנון כהוכחה לקיומו של אלוהים. כבר ראינו בעבר כמה לא אפקטיבי הטיעון מתכנון ברגע שאנו מקבלים את תיאוריית האבולוציה ושההפרכות לתיאוריית האבולוציה סובלות מחוסר מקוריות משווע.

אם נחזור לבן, הניסיון שלו כולל את חפירת קברו של דארווין והוצאת גופתו החוצה. לאחר שהוא עשה זאת הוא מתחיל לחבוט בה בכל צורה אפשרית, כאילו זה משנה משהו. בכל החלק הזה הוא נכשל בלהבין שמדענים בעת המודרנית כבר מצאו אינספור שגיאות ובעיות בתיאוריית האבולוציה של דארווין. התיאוריה התקדמה הלאה, עברה את הכשלים הללו והתפתחה. מנחם בן וחבר מרעיו הבריאתנים עדיין לא.

בדיוק בגלל זה כשבן מקשה קושיות על הידע הגיאולוגי הרדוד בו השתמש דארווין או המחסור בהבנה מעמיקה בתהליכי התורשה, הוא למעשה אומר "ובכן, אז לא ידעו את זה, לכן היום תיאוריית האבולוציה היא בולשיט". ובכן, בתקופתו של ניוטון לא ידעו על המרחב-זמן של תיאוריית היחסות הכללית של איינשטיין, אבל זה לא אומר שהדרך שבה אנו מבינים גרביטציה היום שגויה. זה אומר שהדרך הישנה תוקנה ושודרגה.

חוסר ידע

בן לא רק חובט בגופתו של דארווין. הוא מעלה באוב טיעונים מיושנים נגד תיאוריית האבולוציה, כמו שעושים כל חבריו הבריאתנים. אני אביא רק דוגמא אחת לטיעון ספציפי של בן נגד תיאוריית האבולוציה. יידרש ספר שלם כדי להפריך את כל טענותיו, וכבר עשו זאת בשבילי כך שזה מיותר.

בן טוען שמאחר ובימינו קיימים יצורים מפותחים מאד ופרימיטיביים מאד על פני השכבה הגיאולוגית
עליה אנו עומדים, הוא לא מבין איך העובדה שאנו מוצאים יצורים בשכבות עתיקות להם אבולוציונים קוראים פרימיטיביים מהווה הוכחה לאבולוציה. כרגיל במקרים כאלו, הוא לא מצליח להבין איך נקבע אם יצור כלשהו הוא פרימיטיבי או לא.

ההקשר, כפי שנכתב פה בעבר, הוא מה שקובע זאת. אני אדגים. אם אנו מוצאים שלד של חיה שמציג כמה תכונות של קוף אדם וכמה תכונות של בן אדם ומתוארך ללפני 10 מיליון שנים, אנו יכולים לדעת להסיק שזהו מאובן מעבר בין קוף אדם לבן אדם. הנקודה העיקרית היא שאנו משווים בין האנטומיה של החיה שמצאנו לאנטומיה של היצורים שחיים בימינו (ולחיות שמתוארכות אחריה ולפניה, כמובן). כך אנו יכולים לדעת ברווח בין איזה מינים או קבוצות טקסונומיות נמצא השלד. בדוגמא שהבאתי, החיה נמצאת ברווח שבין בני אדם לקופי אדם. הכל בנוי על יחס, יחס לחיות בימינו שדומות בשלדן לשלד העתיק שמצאנו.

אם באמת חיות התפתחו מאבות קדמונים בצורה על עץ היררכי שכולל את כל היצורים החיים שהתקיימו וקיימים על כדור הארץ, אנחנו אמורים לצפות שבזמן המתאים ימצאו שלדים מאובנים שיציגו תכונות שנמצאות בין יצורים שקיימים כיום – חלקו יהיה מין מודרני אחד וחלקו מין מודרני אחר שקרוב אליו מורפולוגית. המאובן שתואר לעיל עונה בדיוק על הקריטריון הזה ובכך מלא את התחזית האבולוציונית הזאת.

יותר מזה, ישנם קריטריונים נוספים לפרימיטיביות. תקופות שונות מאופיינות בחיות בעלי מאפיינים שונים. אם היינו מוצאים בתקופה הקמבריאנית (בערך לפני 500 מיליון שנים) פיל, זאת היתה ראיה נגד תיאוריית האבולוציה. פיל הוא חיה גדולה שחיה על היבשה, והתקופה הקמבריאנית מאופיינת בחיות ים קטנות. במילים אחרות, מאובן נשפט גם לאור שאר המאובנים שמתוארכים לתקופה שלו.

יפה של תנ"ך שפה (וגם דברים אחרים בו?)

בן אוהב יצירות עבריות. אני אמנם לא קורא הרבה עברית מעבר לאינטרנט, ולרוב מעדיף ספרות באנגלית, שפת המקור של ספרים מהז'אנר שאני קורא, אבל אני יכול להעריך את הדעה הזאת. לאורך הספר שזורים שירים רבים, מתורגמים ויצירות מקוריות בעברית כאחד שאהבתי לקרוא, ולו בשביל הרך הספרותי שלהם.

עם זאת, ברור מדבריו של בן שהסנטימנט שלו לעברית התנ"כית עז ונובע מהרגשה רוחנית שהיא תוצאה ישירה של אמונתו שהתנ"ך הוא ספר האלוהים. הוא קורא אך ורק לה העברית האמיתית. הוא מכיר בכך שמילים לועזיות שהוכנסו לעברית מאוחר יותר הם חלק מהשפה המדוברת, אך בבירור היה מעדיף סוג אחד ויחיד של עברית: זאת ששומרת על זיקה תנ"כית ברורה. הוא סולד ממילים כמו נורמאלי ואינפורמציה. אין לי שום בעיה עם זה. הגישה שלו בריאה לחלוטין בצורה מעשית. הוא לא פנאט עברית שמחפש על מה לריב ומנסה להטיף לכולם לקבל את העברית שלו. עם זאת, ניתן להגיע לאותה הגדרה של עברית גם באמצעים שלא מצריכים את קיומו של אלוהים או שהתנ"ך יהיה ספרו של אלוהים, ועל זה בדיוק נח סלע המחלוקת שלי איתו.

הסנטימנט האוהד שלו לתנ"ך והסיבה לו בבירור משפיעים עליו כשהוא בא לפרשן אותו. אחרת לא ניתן להסביר כיצד ממש משום מקום הוא שולף את הפרשנות הבאה לשמואל א, פרק יג, פסוק א. הפסוק אומר "בן שנה שאול במולכו". שאול בבירור לא יכול היה להיות בן שנה כשהוא מומלך. בן מצביע על העובדה שבפרק י כתוב ששאול התנבא והפך ל"אדם אחר". מכאן, מסיק בן, שהשנה שכתובה בפרק יג היא שנה מרגע הפיכת שאול לאדם אחר.

בואו נעזוב לרגע את העובדה שהדבר הטוב ביותר שניתן לומר על הפרשנות של בן זה שהיא ספקולטיבית. אם הוא היה רק מסתכל קצת לעומק הוא היה מגלה שקיימים תרגומים עתיקים ליוונית בהם יש מספר לפני המילה שנה בפסוק בפרק יג. אני מאלו שסוברים שהתנ"ך הוא עבודת טלאים שנובעת מסיפורי פולקלור שהתפתחו בהדרגה עד שנכתבו, וגם אז המשיכו להתפתח ככל שהועתקו. לכן העובדה הזאת דווקא מחזקת את טענתי ומחלישה את טענתו של בן.

לצערי, לא נדרש יותר מדי כדי למצוא את העובדה הזאת בגוגל. זה מעורר אצלי שוב את ההרגשה שיותר מדי אנשים שמאמינים בדברים רוחניים, דתיים או סתם טיפשיים, פשוט לא טורחים להשתמש באתר הזה. אבל זה נושא ליום אחר. הנקודה החשובה היא שאותם טריקים פרשניים חסרי תועלת שאנו מוצאים בשימוש אצל כל רב או מחזיר בתשובה נמצאים בארסנל של בן. כפי שנאמר בספר הספרים:"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה. אין כל חדש תחת השמש" (קהלת, א, ט).

סיכום

מי צייר את הרקפת? הוא ספר שטחי, מתלהם ללא צורך, חסר מעוף ופשוט לא מקורי. שרידים, שאריות וסימנים ברורים של חוסר מקוריות ניכרו מכל דף בספר שקראתי. לאחר שראיתי את איכות טיעוניו של בן הרגשתי שפשוט אין צורך לקרוא חלקים ממנו. הספר פשוט גרוע אינטלקטואלית.

יתרה מזאת, לקרוא את הספר היה לעתים סיוט מתמשך משום שסגנון הכתיבה של בן די מבולבל. נראה כאילו נעשה ניסיון להעביר טיעון חד שנעלם בים ההתלהמות חסרת הפשרות. כבר קראתי טקסטים מתלהמים, אך הם היו ברורים יותר מזה. העובדה שהספר הוא למעשה עבודת טלאים של מאמרים שבן כתב בעבר לא עוזרת.

בכלליות, ספר גרוע מכל בחינה שמעניינת אותי. 2 כוכבים מתוך 5. בחסד.

בערוץ 2 שודרה בתוכנית אולפן שישי הכתבה הבאה. בכתבה בת הכ-10 דקות הזאת הוצג המקרה של השכונה התל אביבית רמת אביב ומה שכונה ניסיון ההשתלטות החרדי עליה. כותב אלמוני באתר ערוץ 7 אמר את הדברים הללו על הכתבה:

"זכותם של העיתונאים לפעול למען צביון חילוני בשכונה התל אביבית. הם לא רוצים לראות דוכני תפילין ברחוב, שיבושם להם. מעדיפים שבשכונתם יהיו רק חילונים, לבריאות. הבעיה מתחילה כאשר באים עיתונאים, כלבלבי השמירה של הדמוקרטיה, ומנצלים את הכוח של המדיה למען האג'נדות הפרטיות שלהם.

כשמסתכלים על הכתבות שהכינו אילן לוקאץ' ודנה וייס על הסכסוך שיש ברמת אביב, קשה שלא לראות לאן הרוח נושבת. החבדניקים מוצגים בכתבה כקבוצה משיחית, הזויה, מטורפת. הכתבה מסתיימת למילות השיר של הגננת החבדניקית ששרה "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" והמצלמה מתעכבת על קבוצה של ילדים בגן הרוקדת במעגל כאשר רואים רק את הרגליים של הילדים. ברור למה רומז לוקאץ': החבדניקים הם משיחיים הזויים חסרי כל מחשבה חופשית. הם הולכים כמהופנטים אחרי תפיסה דתית מסוכנת, והם מסכנים את הצביון החילוני בשכונה. לוקאץ' לא אובייקטיבי וגם לא מנסה להיות."

אני עברתי אינדוקטרינציה דתית. גם אני שרתי את השירים הדתיים בגן הילדים, והמשכתי לשיר מזמורי הלל לקדוש ברוך הוא (אנחנו אוהבים אותך) הרבה אחרי הגן תודות לחינוך הזה.

כשאני מסתכל על התמונות בכתבה ומשווה אותם לזיכרונות שלי מתקופת הגן ולמה שאני יודע שילדים רכים חווים בגן, אני לא רואה הבדל. אמנם האמונות של החב"דניקים לא במיינסטרים הדתי, אבל ללא מאמין "משה רבינו הוציא את בני ישראל ממצרים באותות, נסים ומופתים" היא אמונה שוות ערך בגיחוך שהיא מעוררת ל"הרבי הוא מלך המשיח" וילדים לא צריכים ללמוד אף אחת משתיהן לדעתו. כותב המאמר לא חייב להסכים עם הדעה הזאת. הוא פשוט צריך לדעת שהיא שם, ושהיא שונה משלו.

ברגע שהוא עשה זאת, עליו לשאול את עצמו שאלה אחרת. אם הוא כל כך רוצה לקדם את השמירה על ערכי הדמוקרטיה, מדוע הוא לא מכיר בהפרת זכויותיהם הדמוקרטיות של הלא מאמינים שבניגוד לאמונתם, או יותר נכון לחוסר אמונתם, נאלצים להתחתן בטקס נישואין דתי, או גרוע מכך, לפרק חבילה בטקס גירושין משפיל? יתרה מזאת, לימוד התנ"ך, ספר שאתאיסטים רבים יעדיפו שיילמד בשיעור ספרות מאשר בשיעור בפני עצמו, הינו חובה בבתי הספר היהודיים במדינת ישראל. האם חופש דת וחופש מדת אינם ערכים דמוקרטיים חשובים שעליהם כלבי השמירה של הדמוקרטיה צריכים לשמור?

ביום שבו כותב המאמר יענה כן על שתי השאלות שבפסקה האחרונה ויחל לפעול, הוא יוכל למתוח ביקורת על אלו שבתור כלבי השמירה של הדמוקרטיה התרשלו בתפקידם לדבריו. ביום הזה הוא יוכל לומר לעצמו שהוא הבולדוג ששומר על הדמוקרטיה הישראלית, והם הפינצ'רים שהתרשלו בתפקידם. יכול להיות שהוא עשה זאת כבר. לכן, הנה משפט כללי. לכל אדם שלא מסכים לנישואים אזרחיים, מתן זכויות שוות להומואים או כל חוק חברתי אחר שנובע מערך דמוקרטי כלשהו, הצעקה "אתה לא שומר טוב על הדמוקרטיה" שקולה לצעקה "שודד, שודד" כשהוא הנשדד וכשנוח לו לחבוש מסכת סקי ולצאת למסע שוד בנקים. אני פשוט לא אוהב את הצביעות הזאת.

תיקון חשוב: לצערי, לא שמתי לב ששם כותב המאמר כתוב לצד המאמר. עמוס בן פורת כתב אותו. עימכם הסליחה.

הבהרה: אני לא מתיימר לדעת את דעתו האמיתית של כותב המאמר בנושא נישואים אזרחיים או לימוד התנ"ך. השימוש שנעשה בכתבה שלו הוא אך ורק כדי לייצג דעה שאני שומע הרבה בקרב הציבור הדתי. זאת לא חייבת להיות הדעה שלו. עם זאת, היו מספר כשלים ניסוחיים בפסקה האחרונה שהצביעו על ההפך. ערכתי אותה כדי לייצג את דעתי נכונה. תודה ל-SimSim314 מפורום תפוז.

בכנות, הרב אורי שרקי הוא אחד הרבנים הבודדים שאהבתי מהיום שבו שמעתי לראשונה הרצאה שלו. כמובן שחלקתי עליו, אבל אהבתי בכל זאת את החמימות שבה הוא העביר את השיעור ואת הפתיחות שהוא הציג. הטענות שהוא העלה לא היו חדשות לי. שמעתי אותן בעבר בניסוחים שונים. הן יותר מראויות להתייחסות משום שהרב כותב היטב, בשפה ברורה ונעימה לקריאה, בניגוד לכמה אנשים… אהממ, דניאל בלס. למרות כמה דברים שהפריעו לי בדבריו, הוא עדיין טוב יותר מבלס.

לצורך המאמר הזה אני אשתמש במאמר שנכתב בחוברת שהופקה על ידי ארגון אורים בשם "שורשי החיים". אני אנתח את שני המאמרים הראשונים בספר, "תורה ומדע" ותורה מן השמים" בשני מאמרים נפרדים. המאמר הזה יעסוק במאמר השני בחוברת שנקרא "תורה מן השמים". המאמר מהווה המשך ישיר לחלק 1.

המטרה של הפרק הזה היא להוכיח את קיומו של אלוהים. אכן משימה שאפתנית שמיד תראו מדוע אני חושב שהיא לא מולאה בהצלחה.

תורה מן השמים – תמצות תמציתי של הטיעון

ניתן לסכם את הטענות של הרב שרקי בצורה מאד מרוכזת. הרי היא לפניכם.

ברגע שהוכחנו שהתורה היא משמים, מהאלוהים, הוכחנו למעשה את קיומו של האל שנתן אותה. במרכז ההוכחה של הרב שרקי עומד מעמד הר סיני, והייחודיות של הסיפור הזה בקרב הדתות.

בפרק "וודאות הסיפור המקראי" הרב שרקי מרחיב. יש לו שני טיעונים מרכזיים. הראשון הוא כדלהלן. ישנם שני סוגים של סיפורים מכוננים לעמים. האחד קרה רק אחרי שהעם היה קיים, לדוגמא מלחמת טרויה, והסוג השני קרה לפני שהאומה שעליה מסופר הסיפור היתה קיימת, לדוגמא הסיפור המיתולוגי על הקמת העיר אתונה על ידי האלה אתנה. לטענת הרב שרקי, ניתן לומר רק על הסיפור הראשון שהוא קרה באמת, משום שסיפורים מהסוג השני ניתן להמציא ולהכניס לתודעה של העם על ידי תעמולה.

הטיעון השני הוא בפשטות שסיפור שלא ניתן לבדותו הוא אמת. לטענת הרב שרקי "סיפור [כמו מעמד הר סיני] לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון ההתגלות של הבורא הוא זר לנפש. המחשבה שבורא הכל יצא מעליונותו ויחדור לתוך המציאות כדי לצוות על האדם כיצד להכין את תבשילי השבת היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה" (עמ' 26).

כדי לחזק את דבריו הוא מציג אנלוגיה. ילד קטן ניגש להוריו ומדקלם להם שני משפטים ביפנית. כשנשאל הילד כיצד הוא גילה על המשפטים, הוא סיפר להם ששני גברים מלוכסני עיניים עם מצלמה אמרו לו אותם. בדוגמא הזאת, אומר הרב שרקי, טענתו של הילד לא ניתנת לבדיה ולכן הילד דובר אמת. הוא באמת ראה את האנשים הללו והם אמרו לו את המשפטים הללו. באותה צורה, טענת התורה שמעמד הר סיני קרה אינה ניתנת לזיוף, ולכן מהעובדה שמישהו טוען אותה נובע שהיא אכן נכונה והמעמד אכן קרה. במילים אחרות, אין הסבר אחר לדרך יצירת הסיפור חוץ מהעובדה שהוא קרה באמת.

ונתחיל עם… טיעון מעגלי

הבעיה שלי עם הטיעון הראשון היא שהוא מעגלי. בואו נקבל לרגע את הקריטריונים של הרב לסיפור אמת. איך אנחנו יודעים שהיה עם ישראל בזמן מתן תורה? כי זה כתוב בתורה. הלכך, כדי להוכיח מהטיעון הזה שהתורה אמת, אנחנו צריכים להניח שמה שכתוב בתורה הוא אמת. זה הזכיר לי את דניאל בלס.

האנלוגיה האידיוטית

אני בכוונה אתחיל מהאנלוגיה של הרב שרקי, כי היא מכינה לי להנחתה בחלק הבא במאמר הזה. הסיפור הנחמד של הילד והיפנים סובל מבעיה קשה במיוחד. הוא פשוט לא אנלוגי למקרה שלפנינו ולכן לא רלוונטי. בעוד במקרה של ההורים הם שומעים את הסיפור ישירות מבנם, אנחנו קוראים אותו בספר עתיק שכתיבתו הסתיימה לפני לפחות 1600 שנים שמדבר על אירועים שקרו הרבה לפני שכתיבתו הושלמה, התנ"ך. במהלך הדורות שקדמו לחתימת התנ"ך ולכתיבת התנ"ך היו המון הזדמנויות לשינויים תרבותיים שהשפיעו על הטקסט הסופי.

מה שאני חותר אליו זה הטיעון הבא. סיפור כלשהו קרה. אנחנו לא יודעים מהו. הסיפור הזה סופר מאב לבן במשך כמה דורות. כל דור הוסיף את נקודת המבט הייחודית שלו לסיפור, ולכן הסיפור עבר שינויים קטנים בכל דור שהצטברו לשינוי גדול מהסיפור המקורי בסופו של תהליך. מאחר ואף אחד חי לא זוכר את הסיפור המקורי, לא ניתן לדעת עד כמה אמין התוצר הסופי שהושם על הכתב (כמו כן, לפחות על פי הראיות שלפנינו ממגילות קומראן, כבר בזמן שבו התנ"ך נכתב היה עושר של גרסאות כתובות לאותם סיפורים תנ"כיים שלא תמיד הסכימו אחד עם השני).

הדבר הזה קרה בהרבה סיפורי פולקלור בתנ"ך וגם בספרים אחרים מאותה תקופה. מלחמת טרויה היתה ככל הנראה אירוע שקרה באמת, אך בשום אופן לא ניתן לומר על פי הראיות שלפנינו שתיאורה באיליאדה של הומר הוא תיאור היסטורי של מה שקרה שם. הסיפור של הומר הוא תוצר הן של שאיפות ספרותיות של הכותב והן של האדרת הסיפור על ידי שנים של "אבולוציה" של הסיפור בפולקלור העממי של היוונים.

הטיעון שלי כאן הוא כללי בכוונה. אני לא רוצה להיכנס למדע שמאחורי כל הטיעון הזה בפירוט, משום שתיאור הממצאים האנתרופולוגיים, הארכיאולוגיים והטקסטואליים מאותה תקופה ייקח הרבה זמן והוא מיותר. הנקודה החשובה שאני רוצה להעביר היא שבעולם העתיק דברים עבדו בצורה שונה מהיום. לא שמרו גרסה כתובה של סיפור
ים מכוננים. לא ממש היה רישום היסטוריה מסודר. סיפורים מכוננים עברו מאב לבן ולכן הסיפורים יכלו לעבור מעין תהליך אבולוציה, כך שבסופו של דבר סיפור מכונן פשוט וחדגוני בהשוואה לסיפור התנ"כי יכול היה להפוך לסיפור מורכב על יציאה ממצרים על ידי נסים וקבלת תורה ישירות מאלוהים.

הטיעון מחוסר אמונה אישית

אף אחד לא חשב על טענה למשהו על טבעי עד שהוא חשב עליה. אם הוא לא היה חושב עליה, היא לא היתה נטענת על ידו. מנקודת המבט הזאת שימו לב איך אני עורך את דבריו של הרב שרקי:

טענה כמו קיומם של רוחות בבתים רדופים לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון זה הוא זר לנפש. המחשבה שנשמות של בני אדם יצאו מעליונותן ויחדרו לתוך המציאות כדי לרדוף את בתיהם של בני אדם חיים היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה.

ובכן, כל מה שהטיעון הזה אומר, הן בגרסה שלי והן בגרסה של הרב שרקי, זה "אני לא מאמין שמישהו יכול להעלות את הרעיון הזה בראש, ולכן הסיפור חייב להיות אמיתי". יש כל כך הרבה טענות מגוחכות ששמעתי בימיי הקצרים על פני כדור הארץ שהסיפור של מעמד הר סיני לא נשמע לי כל כך מגוחך, למען האמת. אז מה אם המחשבה על סיפור כזה זרה לנפש או לא נורמטיבית? הקריטריונים האלו פשוט לא רלוונטיים לשאלה האם ניתן להמציא את הטענה או לא.

אם נהיה יותר ספציפיים, אני מרגיש באותה צורה שמרגיש הרב שרקי לגבי מעמד הר סיני לגבי כל כך הרבה טענות אחרות, כולן משוללות ראיות. החל מרוחות רפאים וחטיפות חייזרים ועד לטענות יותר משעממות כמו הומאופתיה, דיקור סיני וכירופרקטיקה. האם העובדה שאני מרגיש כך אומרת שהטענות הללו חייבות להיות אמיתיות משום ש"לא ניתן לבדותן"? לגמרי לא. להפך, הראיות שתומכות בהן פשוט לא קיימות.

סיכום

את רובן המוחלט של הטענות שהעלה רב שרקי קראתי ושמעתי בעבר יותר מפעם אחת. הוא חידש לי מעט מאד, ויותר חידש בסגנון הכתיבה מבכל דבר אחר. אני מקווה שהטיעון המרכזי במאמר, זה שעוסק באנלוגיה של הרב שרקי, יספק את רוב האנשים, אך אני בטוח שיהיו כאלו שהוא לא. לאלו שלא, נדרשת הבנה עמוקה יותר בתחומים המדעיים הרלוונטיים, ואני אשמח להפנות כל דורש לספרים הרלוונטיים שאני מקווה שיעזרו לו להבין את הנקודה שרציתי להעביר.

---

כרגיל, אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם וללבן את הנושא איתכם. אתם מוזמנים להגיב או לשלוח מייל. אשמח לתיקונים אם מצאתם שגיאות, הן לשוניים, הן עובדתיים והן לוגיים.

בכנות, הרב אורי שרקי הוא אחד הרבנים הבודדים שאהבתי מהיום שבו שמעתי לראשונה הרצאה שלו. כמובן שחלקתי עליו, אבל אהבתי בכל זאת את החמימות שבה הוא העביר את השיעור ואת הפתיחות שהוא הציג. הטענות שהוא העלה לא היו חדשות לי. שמעתי אותן בעבר בניסוחים שונים. הן יותר מראויות להתייחסות משום שהרב כותב היטב, בשפה ברורה ונעימה לקריאה, בניגוד לכמה אנשים… אהממ, דניאל בלס. למרות כמה דברים שהפריעו לי בדבריו, הוא עדיין טוב יותר מבלס.

לצורך המאמר הזה אני אשתמש במאמר שנכתב בחוברת שהופקה על ידי ארגון אורים בשם "שורשי החיים". אני אנתח את שני המאמרים הראשונים בספר, "תורה ומדע" ותורה מן השמים" בשני מאמרים נפרדים. המאמר הזה יעסוק במאמר הראשון בחוברת שנקרא "תורה ומדע". מטרתי היא להראות איך הרב שרקי כורה לעצמו בור אינטלקטואלי ענק.

תורה ומדע – תמצות לא תמציתי של הטיעון

נתחיל מהמאמר הראשון, תורה ומדע. אציג כאן את סיכום טענתו מתובל במספר ציטוטים מהחוברת עצמה. זה יהיה מעט ארוך, אך לא ארוך כמו בחוברת. הדברים שיכתבו אמורים לספק כל מי שירצה לדעת מה טוען הרב שרקי.

הרב שרקי מציג חמש שיטות להבנת היחס בין תורה ומדע. שתי הראשונות מניחות שיש סתירה שלא ניתן לפשר בין תורה ומדע. הגישה הראשונה מניחה שהתורה היא אמת ולכן דוחה את כל התגליות המדעיות. הגישה השניה מניחה שהמדע הוא אמת ולכן שוללת את נכונותה של התורה.

שתי השיטות הבאות הן מה שכל אחד שמכיר את דניאל בלס וחבר מרעיו למועדון תנועת ההחזרה בתשובה יזהה מיד. העיקרון של שתיהן הוא שאין סתירה בין תורה ומדע. הראשונה קובעת שאין סתירה משום שהמדע שוגה. השניה קובעת שאין סתירה משום שהיוצר של התורה ידע את מה שהמדע גילה רק לאחרונה ולכן עלינו לפרשן את התורה בראי המדע (בליווי ציטוטים מבארים מהתנ"ך וממקורות יהודיים אחרים).

בשיטה החמישית העסק מתחיל להתחמם. הרב שרקי מסביר שהמדע עוסק ב"תיאור המציאות ותפקודה, ובא לענות בעיקר על שאלות כגון 'ממה מורכב החומר?' או 'מהם החוקים שבהם החומר פועל?'" בעוד התורה עוסקת ב"משמעות המציאות מבחינה מוסרית, ובאה לענות שאלות כגון 'לאיזו תכלית עומד החומר?' או כיצד ראוי לנהוג?'" (עמ' 11). לפיכך, טוען הרב שרקי, ארבע השיטות הקודמות אינן נכונות.

השיטה החמישית היא למעשה שיטתו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' שגורסת שקיימת חציצה ברורה בין תורה ומדע בדיוק מהסיבה שמצוינת למעלה. כפי שכותב הרב שרקי כשהוא מתאר את השיטה הזאת, "קביעת המדע שהאדם בא מהקוף וקביעת התורה שהאדם בא מן העפר שתיהן נכונות, אלא שהמדע מתאר את מקור האדם מבחינה ביולוגית, ואילו התורה מתארת את מקור האדם מבחינה מוסרית-ערכית". הוא מקשה על שיטתו של ליבוביץ' באומרו ש"מי שברא את המדע הוא גם זה שנתן את התורה, ואחדות זו אמורה להותיר רושם על שני התחומים" (עמ' 12).

הרב שרקי מסביר את השיטה בה הוא נוקט, שיטתו של הראי"ה קוק. בנושאים מדעיים רגילים כגון עובדות פיזיקאליות או מבנים ביולוגיים אין קשר בין תורה ומדע. עם זאת, מאחר ואלוהים ברא את הטבע, צריך להיות קשר עמוק יותר בין תורה ומדע.

כפי שניחשתם, הרב שרקי טוען שקשר כזה קיים. אני חייב לצטט פסקה שלמה כאן:

"דוגמא מרכזית להתגלות רצון הבורא בדרך המדע היא תורת האבולוציה. חכמי הקבלה תיאור תמיד את התפתחותו הרוחנית של העולם בתור תהליך הדרגתי, השתלשלות, אולם מחשבה זו היתה קיימת רק בקרב יחידי סגולה ואילו המון העם היו רגילים לחשוב שהעולם הגיח באופן פתאומי, כלשהו הפסוק (בראשית, א,ג): "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור". דווקא תורת האבולוציה, שהרגילה את נפש ההמון למחשבת ההתפתחות ההדרגתית, פתחה פתח למפגש של ההמון עם האלוהות המתגלה בטבע ובהיסטוריה. כל זאת, בלי קשר לשאלת נכונותה המדעית של תורה זו, שצריכה להישאר נחלת חוגי המחקר" (עמ' 14)

כדוגמא נוספת, הרב שרקי מביא את הסדר שבו גילויים מדעיים קרו כהוכחה לקשר הזה. "זאת ועוד – היות שיש לבורא כוונה לגלות חלק מרצונו דווקא דרך המדע, יהיה סדר בהופעת הגילויים המדעיים שנובע במישרין מכוונה זו", הוא כותב. הוא נותן כדוגמא את השתלשלות העניינים הבאה. קודם גילינו שכדור הארץ עגול ונע בחוסר יציבות בחללוסברנו שהוא במרכז היקום, אחרי כן שהוא לא במרכז היקום, ורק לבסוף שהוא חלק קטן וזעיר מיקום ענק ואדיר. הסיבה להדרגתיות המוסרית של האנושות היא ההקבלה שלה לעליה במוסר האנושי. ככל שהמוסר האנושי עלה, כך האלוהים חשף בפנינו עוד טפח.

הרב מוסיף עוד ראיה אחת אחרונה לקשר העמוק בין תורה ומדע, השאיפה לאחדות. לאחר שהרב מצטט את "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" הוא כותב "המדע לא טוען אמנם ש'ה' אחד' היא הנוסחה הכוללת של כל המציאות, אבל ניתן לראות שיש במדע שאיפה להגיע לתיאוריה פיסיקאלית אחת שתתן הסבר כולל לתופעות השונות, כגון 'תורת השדה המאוחד'".

עד כאן הטיעון. כעת נעבור לדון במה שגוי בו לדעתי.

הסיבה החסרה

הטיעון הראשון שלי הוא פשוט ביסודו: הרב שרקי פוסל את חמשת השיטות האחרות להבנת הקשר בין תורה ומדע על ידי שימוש בטיעון טיפשי. במקרה של ארבעת השיטות הראשונות, הוא טוען שהתורה והמדע עוסקים בשני דברים שונים. הדבר לא נכון לגמרי. דברים שכתובים בתנ"ך מתנגשים בצורה ישירה עם עובדות מדעיות.

קחו לדוגמא את סיפור המבול. בעזרת כלים מדעיים ניתן לנסות לקחת את סיפור תיבת נוח ולנסות לראות אם הוא אכן קרה. לדוגמא, אם כל האנושות הושמדה וכולנו צאצאיו של אדם אחד, נוח, אנחנו אמורים לראות סימנים לזה בקוד הגנטי שלנו. אותו דבר נכון על כל החיות שעלו לתיבת נוח. אנו צריכים לראות כשכבות גיאולוגיות ראיות להצפה כלל עולמית.

כדי לתמצת את הטענה שלי, אמנם התורה מדברת בעיקר על מוסר, אבל היא גם מספרת היסטוריה שמשולבים בה פרטים שהמדע יכול לגלות. הלכך, סתירות בין התורה והנ"ך ותחומי מחקר מדעיים צצות בפועל, בין אם הרב שרקי רוצה בהן או לא.

יהיו כאלו שיטענו שאני נוטה לגישה מילולית מאד להבנת התנ"ך. אני לא מבין את הטענה הזאת. אני לא הבאתי כדוגמא סיפור שעליו נאמר שיש בו "סוד" כמו סיפור מעשה בראשית. בכוונה תחילה בחרתי בסיפור המבול. אם הסיפור הוא רק משל, איזה תוכן יש להבטחה שבסופו? הוא מכיל פרטים רבים שניתן לוודא, וכשמסתכלים עליו מנקודת מבט מדעית, לא סביר שהוא קרה ואין ביסוס ראייתי שהוא אכן קרה. יש אפילו ראיות נגדו.

אם בכל זאת יטען כנגדי שסיפור המבול הוא משל, אשמח לדעת על פי איזה קריטריון בוחרים המאמינים לקטלג סיפור אחד כמשלי וסיפור אחר כלא משל. עד היום לא קיבלתי קריטריון אחד ברור, אבל אני פתוח לרעיונות חדשים.

כשהרב שרקי פוסל את השיטה החמישית הוא מגיע לאיזור הכשלים הלוגיים. ראשית, תיקון. אלוהים לא ברא את המדע. אלוהים ברא את בני האדם ונתן להם בחירה חופשית. הם יצרו את השיטה המדעית. לאלוהים מיוחסת בריאת היקום. הטיעון הזה נכון אך ורק אם מניחים שהאלוהים שברא את היקום אכן נתן את התורה. הטיעונים של הרב שרקי בנושא הזה יפורטו במאמר הבא שיעסוק בפרק השני בחוברת, "תורה מן השמים". יהיה זה מספיק לומר בינתיים שהטיעונים שלו בנושא הזה לא עומדים משחק מחשבתי קטן בראש.

מכל מה שנכתב כאן נובע שאין הצדקה להעדיף את השיטה של פרופסור ליבוביץ' או את שיטתו של הרב שרקי. הטיעון שהרב שרקי מעמיד נגד ארבע השיטות הראשונות שגוי מיסודו. לצורך הדיון, בואו נמשיך הלאה ונניח שהטיעון הזה עומד על כנו. החלקים הבאים יהיו קצרים יותר.

הקבלה החסרה (?)

הרב שרקי מצטט בעקיפין את חכמי הקבלה ומסביר שתיאוריית האבולוציה מגשימה את מה שהם טוענים. כדי שהטענה הזאת תהיה נכונה, בראש ובראשונה נדרש שהתורה תהיה באמת מן השמים. אם התורה אינה מן השמים, תורת הקבלה פשוט ריקה מתוכן. כפי שאנסה להראות במאמר הבא על החוברת, הרב שרקי לא מבסס את הטענה הזאת.

הסיבה השגויה

הרב שרקי הביא דוגמא לסדר שבו התגלו עובדות מדעיות. הסיבה לכך שהסדר היה בדיוק כפי שהוא היה היא העלייה במוסריות האנושית, שהכינה אותנו לקבל את האמיתות הללו. עם זאת, בדוגמא שהציג הרב הסיבה היא אחרת לגמרי. ראיות והיגיון.

גילינו שכדור הארץ עגול משום ששמנו לב לאפקט של ספינות בים שבאות מהאופק, והעובדה שבזמן ליקוי ירח כדור הארץ מופיע ככדור על הירח. חשבנו שאנחנו במרכז היקום משום שבניסיוננו להכין מודל של תנועת הכוכבים היינו צריכים להסביר מה שומר את כל הכוכבים במסלולם ואיך האנשים שבקצה התחתון של הכדור לא נופלים ממנו. על ידי ההנחה שכל הדברים נמשכים למרכז היקום הצלחנו לפתח מודל יחסית טוב לחזיית תנועת הכוכבים. ניקולאוס קופרניקוס ויוהנס קפלר פיתחו מודל טוב יותר שבו כדור הארץ לא היה במרכז היקום, וחזה בצורה מדויקת יותר את תנועת הכוכבים. לאחר שניוטון פיתח את התיאוריה שלו על ידי מתמטיקה וניסויים מבריקים גילינו את חוקי הגרביטציה והסרנו את המכשול האחרון בפני המודל ששם את השמש במרכז מערכת השמש.

בשורה התחתונה, אין צורך הכניס לכאן את אלוהים כלל וכלל. הסדר הזה מוסבר בצורה מושלמת על ידי התפתחות הדרגתית של ידע והבניה של דורות של מדענים על עבודתם של הדורות הקודמים.

השאיפה להבנה

ובכן, הדוגמא האחרונה לקשר בין מדע ותורה שמציג שמציג הרב שרקי שגויה מסיבה אחת פשוטה: היא מפשטת את המדע. בתהליך המדעי אכן קיימת שאיפה להציג כמה שפחות הסברים שונים לאותה בעיה, וליצור הסבר עקרוני אחד שניתן ליישם על כל מיני תופעות שונות. לצורך הדוגמא, זה נכון שבפיזיקה קיימת שאיפה ליצור תיאוריה אחת שתסביר את הכל. אבל "הכל" אומר בהקשר הזה את כל התופעות הפיזיקאליות. איש לא טוען שהתיאוריה הזאת תסביר איך התפתחו יצורים חיים. את התפקיד הזה ממלאת תיאוריית האבולוציה ששייכת למדע הביולוגיה. לטעון שהאחדות המדעית אפילו מתקרב לאחדות של ה' יהיה שגוי. אך ורק בתוך תחומים מוגדרים מאד ישנה שאיפה כזאת, ואין שאיפה לתיאוריה כוללת שתסביר את הכל כולל הכל.

סיכום

לא השתכנעתי כלל ששיטתו של שרקי עדיפה מסיבות אובייקטיביות על פני השיטות האחרות שהוא מציג. כמו כן, היחס העמוק שהוא מציג בין תורה ומדע שגוי לדעתי. יש עדיין צורך להיפטר מטענות הרב בנושא "תורה מן השמים" על מנת להשלים את התמונה. אעשה זאת במאמר הבא.

---

כרגיל, אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם וללבן את הנושא איתכם. אתם מוזמנים להגיב או לשלוח מייל. אשמח לתיקונים אם מצאתם שגיאות, הן לשוניים, הן עובדתיים והן לוגיים.

לראשונה מזה הרבה זמן אני אכתוב משהו קצר על מאמר מכעיס שראיתי באתר Ynet יהדות. בכתבה הבאה יאיר בורוכוב שולח את חיציי הביקורת שלו נגד תוכניתו של אמנון לוי, שומר מסך, בעקבות תחקיר על טקס החליצה המשפיל שעברה אישה כלשהי. אני לא צפיתי בתחקיר, והסיבה היא בחלקה ההבנה שלי שוידאו יוצר תגובות אמוציונאליות שמקשות על חשיבה ביקורתית. לצרכי המאמר הזה אני אשתמש בדיווח הכתוב בבלוג של שומר מסך.

הנקודה שהכעיסה אותי במאמר היתה זאת:

"בואו נניח לרגע לדמגוגיה, ננסה לחשוב בכוחות עצמנו, ללא השפעה של דעות קדומות או שנאה מובנית כנגד כל דבר יהודי. נגד מה זועם התחקיר? היכן הסיבה לכעס הגדול? החליצה היא מצווה מהתורה, כמו כל המצוות אותם מחויבים יהודים לקיים. כמו ברית מילה, חופה או שמירת שבת. זו מצווה שניתנה לנו מאלוקים, ואנו עומדים ומצווים כיהודים לקיימה.

אף אדם לא הכריח את אותה אלמנה שתמונותיה שודרו במהלך הטקס להגיע לבית הדין לקיים את המצווה. היא עשתה זאת מיוזמתה, תוך ידיעה ברורה מראש על האקט לקראתו היא הולכת, כולל היריקה ה"משפילה". ללא כל כפייה, ללא שמישהו הכריחה. (אגב, מעולם לא שמעתי שהיורק הוא המושפל, לתומי סברתי שהמושפל הוא דווקא זה שירקו עליו…)."

מישהו לא הכריח אותה? ראשית, בבלוג של שומר מסך הנקודה הזאת זוכה להתייחסות ספציפית:

"כשרוזי הייתה בסלון כלות, הגיע טלפון בהול מהרבנות: הערב לא תהיה כאן חתונה. גילינו, אמרו הרבנים, כי היא אלמנה שלא עברה חליצה, וככזו אסור לה להינשא. היא כמו עגונה, עד שתעבור חליצה."

שנית, תקנות הרבנות משנת תש"י קובעות כדלהלן:

"גוזרים על תושבי ארץ-ישראל, ועל אלה שיעלו ויתיישבו מעתה והלאה, לאסור עליהם מצוות ייבום לגמרי. וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם, כפי מה שיפסקו עליו בי"ד עד שיפטרו את יבמתם בחליצה. איסור זה אפשר להתירו רק במסיבות מיוחדות, ועפ"י החלטת המועצה המורחבת בחתימת הרבנים הראשיים לישראל."

את הציטוט הזה גיליתי אחרי חיפוש גוגל פשוט של הביטוי "תקנות רבנות ישראל" (ללא מרכאות), והוא נמצא כאן. עוד מקרה של דתי שמשתמש בטיעון שמתעלם מעובדות שניתן למצוא בחיפוש פשוט בגוגל.

נקודה טובה אחת מעלה בורוכוב שאיתה אני מסכים לגמרי. האלמנה ביקשה לא לשדר את הוידאו שלה. במקרה הזה, לשדר את התמונות המשפילות שלה בניגוד לרצונה כדי להוכיח שהטקס משפיל אכן מצביע על צביעות תקשורתית. זאת חזרה על המעשה של בית הדין הרבני בפומביות גדולה הרבה יותר. אני לא מכחיש או אכחיש את זה. המטרה של תוכניות טלוויזיה היא רייטינג, ולעתים קרובות מדי הם מכופפות את חוקי האתיקה כדי להשיג אותה. מה שאני לא אוהב זה השימוש של בורוכוב בעובדות שגויות במסגרת הכנת הקייס שלו.

אבל אם זה אכן טקס משפיל כל כך כפי שנובע מדבריו של בורוכוב, מדוע לכפות אותו? משום ש"אנו עומדים ומצווים כיהודים לקיימה", כמובן. לא, מר בורוכוב. אתה יהודי דתי. אתה מצווה לקיימה. לא אני ולא אינספור נשים וגברים חילוניים במדינה הזאת. אם אתה בוחר לכפות את הטקס המשפיל הזה בפרט על חלק גדול באוכלוסיה הישראלית שאינו יהודי מאמין, אתה יכול להיות צבוע יותר מזה? מצד אחד אתה מסכים שזה טקס משפיל ומוחה על פרסומו ברבים, ומצד שני כופה אותו על מי שאינו חולק את אמונתך למרות זאת? מצטער, אולי אני מטורף לגמרי, דפוק על כל הראש וחסר יכולת להבין את היופי והנכונות של הדת, אבל עדיין זה מכעיס אותי יותר מכל הצביעות התקשורתית עליה אתה מצביע.