מרץ 25 2010
פוסט-מודרניזם בשירות השמאל והימין?
כידוע לרבים, פייסבוק כלי מעולה לשמירה על קשר עם אנשים שלא פגשנו הרבה זמן. משום שהייתי דתי בעברי, חלק ניכר מרשימת החברים שלי שם דתי. לרוב אין לי שום בעיה איתם, בייחוד בגלל שמה שהם מפרסמים מעניין.
בין החברים שמפרסמים דברים שמעניינים אותי במיוחד קיים גרעין קשה של מתנחלים שכמה מהם ניתן לתאר כנוטים לקיצוניות. אני בכוונה אתנסח בזהירות כרגע. כשאני אומר נוטים לקיצוניות אני מתכוון שהם מסתייגים מכל פשרה בנושאים שקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
לדוגמא, רבים מהאנשים הללו אומרים בפתיחות שהפיתרון היחיד לסכסוך יהיה בכוח הזרוע. הם מתארים היטב את העליונות הצבאית של ישראל על פני ארגוני הטרור הפלסטינית. את האוכלוסיה האזרחית הפלסטינית הם אפילו לא מזכירים. חלקם, כשהם נשאלים איך הם מצדיקים את הפגיעה בחיים הסדירים של האוכלוסיה האזרחית, מסבירים, כאילו אין זאת תשובה מכלילה, "זאת השפה היחידה שהם מבינים".
לעומתם, הדעות הפוליטיות שלי פשרניות. לכן אין זה מפתיע שהרבה פעמים ימניים יכנו אותי נאיבי או פתי. מצד שני, הניסיון שלי עם השמאל לא שונה. שם אני עוף מוזר וימני. אם הניגוד הזה מצביע על משהו זה בוודאי שאני תקוע בין שני המחנות.
העובדה הזאת משרתת אותי היטב. אם מלכתחילה אני לא מוטה לחלוטין לצד אחד קל לי יותר לעמוד על טיבם של טענות שני הצדדים. תתפלאו לשמוע, אבל הטענות די חוזרות על עצמם בשתי המחנות. רק הפרטים שונים.
כך למשל רבים בשני הצדדים טוענים שהתקשורת מוטה לטובת הצד השני. יותר מפעם אחת קראתי "דוגמאות" לנטיות הפוליטיות של ערוצי תקשורת שונים. כמו שאדגים כעת, הדוגמאות הללו בדרך כלל גורמות לי להרגיש צער עמוק עבור מי שנותן אותן.
ימין
מחבריי הנחמדים בפייסבוק מגיעה הדוגמא הבאה. שתי תמונות עומדות לפנינו היום, ושתיהן נוטעות בי ספק גדול ביכולת של פותח האשכול בהכנת טיעון טוב.
התמונה הראשונה מציגה ערבי רעול פנים. עורך התמונה הדגיש את המילים "מפגינים פלסטינים" שליוו את התמונה בידיעות אחרונות. לעת עתה אעסוק בתמונה השניה. המטרה היא להראות שהתמונה הזאת פשוט לא מהווה ראיה לכלום.
התמונה השניה מביאה אותנו לטיעון המרכזי שלי. היא מציגה השוואה שעשה מכין התמונה בין כותרות של כמה ידיעות שפורסמו באתר YNET. לצערי הרב, אין לי אלא להרכין ראש ולהודות שמי שהכין את התמונה הזאת לא יודע לקרוא. הוא משווה בין הדברים הלא נכונים.
הוא דווקא מתחיל טוב. הוא משווה נכונה בין שאלת ה"מי הנושא המדווח?". הוא הדגיש בירוק את המילים ערבים, חרדים ומתנחלים בכותרות הרלוונטיות. עם זאת, בהשוואה השניה הוא מתבלבל בין השאלה "מה הם עשו?" לתיאורים של הנושא.
בכל הכותרות קיימות מילות תיאור על הנושא שלהן. הערבים תוארו כמתפללים והמתנחלים והחרדים היו מאות. בכל הכותרות מוסבר מה האנשים הללו עשו. הערבים "יידו אבנים לרחבת הכותל", החרדים "מתפרעים במחאה על נתיחת גופה" והמתנחלים "מתפרעים בכפר עסירה אל-קבלייה".
כשמשווים בין המשפטים שהדגשתי בכתב נטוי מגיעים למסקנה ברורה. בכולם מתוארים מעשים שלא יעשו, ללא צידוד בצד זה או אחר. האם עדיין התקשורת שמאלנית? ברגע שמשווים בין הדברים הנכונים התשובה, במקרה הזה, שלילית.
לאור זה, נחזור לתמונה הראשונה. התמונה מציגה דף סרוק מהכותרת של ידיעות אחרונות. אני לא ראיתי את שאר העיתון. בהתחשב בהדגמת הזוועה האינטלקטואלית בתמונה השניה, אני נאלץ לקבוע שהתמונה הזאת היא ראיה לכלום ושום דבר, לפחות עד שאוכל לראות את כל שאר דף הכותרת.
שמאל
ובכן, למצוא מישהו שטוען שהתקשורת בארץ ימנית לא היה קשה. זה היה קל כמו לחפש בגוגל "התקשורת ימנית". בדיוק כך מצאתי את מאמר הדעה הזה של יעל פז-מלמד, בו היה כתוב שחור על גבי לבן:
התקשורת נעשית יותר ויותר ימנית, אמר דב אלפון, עורך הארץ, בכנס אילת לעיתונות שהתקיים בשבוע שעבר, והביע בכך את מה שחש כל מי שהשקפת עולמו היא מרכז-שמאל. אם היינו צריכים דוגמה מוחשית לדברים הללו, הרי שהיא ניתנת לנו בענק בכיסוי התקשורתי של התנהגות המתנחלים בעניין חלוקת צווי ההקפאה לבנייה בהתנחלויות.
מי שמאזין לרדיו, צופה בטלוויזיה וקורא את רוב העיתונים הגדולים (למעט הארץ), יכול לחשוב בטעות שמדובר בחבורה של צדיקים, המגנים על הבית של כולנו מפני כנופיה של פורעי חוק שבראשם עומד שר הביטחון אהוד ברק.
שוב ושוב אנחנו נחשפים לדבריהם רושפי האש וחדורי האמונה של נאמני ארץ ישראל השלמה, שמספרים לנו כיצד גוזלים מהם את זכותם הטבעית להקים בתים חדשים עבור בניהם ובנותיהם, שכל רצונם הוא להגביר את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אלא מה? באים המנוולים עם צווי ההקפאה, שאפילו אינם חוקיים, לדבריהם, ומשבשים להם את התוכניות לחזק את הציונות החדשה.
ובכן, לפחות היא לא מכלילה. היא לא אומרת כלאחר יד "התקשורת ימנית", אלא שהתקשורת נעשית יותר ויותר ימנית. ובכן, לעניות דעתי התקשורת דווקא עשתה את הכל מעולה. הדיווחים של NRG לדוגמא היו לקוניים ויבשים, כאלו שמונים את העובדות, בדיוק כמו שדיווח עיתונאי אמור להיות.
כך לדוגמא כאן צוטט גורם בטחוני בכיר כאומר "המצב בשטח מאד מתוח למרות שלא היו בשבוע האחרון התנגשויות ופרובוקציות", כאן דווחנו כי דני דיין, יו"ר מועצת ישע, אמר כי "את החלטת ההקפאה אנחנו נפר, ואנחנו מוכנים לשלם את המחיר. לא מקבלים מדיניות שאוסרת על יהודים לגור בלב הארץ", וכאן דווחנו שראש מועצת בית אריה סבר שמעצרו היה בעצם "החלטה פוליטית. לאחר שאתמול הם נכשלו בחלוקת הצווים אז החליטו להפוך את המקרה שלי למען יראו וייראו. היישוב שלנו נמצא בלב הקונצנזוס".
בכל הדיווחים הללו אני לא ממש רואה נטייה לשמאל או לימין. הם מהווים דיווח חדשותי שכולל ציון עובדה על גבי עובדה על גבי עובדה. כשמגיעים למאמרי דעה רואים דפוס מאד מוכר. כאן אדם שמעיד על עצמו שהוא "תומך בפינוי רוב מוחלט של ההתנחלויות" כותב בעד המתנחלים בנושא ספציפי, והמאמר של פז-מלמד הוא מאמר נגד המתנחלים.
סיכום
יש לעמוד על בעיה ספציפית שחוזרת על עצמה במה שאני כתבתי עכשיו ובמה שאחרים כותבים לי. הדגמות מהסוג הזה הן תמיד בעייתיות. גם כאשר מקבלים הדגמה נקודתית לשמאלנות או לימניות בתקשורת, אי אפשר להוציא ממנה מסקנה כללית. התקשורת היא לא גוף אחד וחדגוני, אלא גוף רב חלקים שמורכב מאינספור אנשים שמחזיקים בדעות שונות ולעתים קרובות אף סותרות.
בנוסף, בעידן שבו זה קל מאד לפתוח אתר אינטרנט ולפרסם מאמרי דעה (*שיעול* אתולוגיקה *שיעול*) או אפילו להקים אתר אקטואליה אלטרנטיבי (ערוץ 7 ואינספור אתרי האקטואליה החרדיים), לדבר על ה-תקשורת במונחים כוללניים הופך לבעייתי מאד.
מכל הסיבות הללו, אני מוצא שהעיסוק בהדגמות של נטיות ימניות או שמאלניות של גופי תקשורת כאלו או אחרים מיותר. זה פשוט חסר טעם. אם מישהו מחפש דיווח לטעמו, הוא ימצא אותו. אם מישהו כמוני רוצה לשמוע מגוון דיווחים מנקודות מבט שונות על נושא אקטואלי כלשהו, גוגל חדשות יספק לו את הראיה הרחבה הזאת בקליק אחד. לכן לדעתי, התקשורת לא שמאלנית ולא ימנית. היא שניהם.