אתולוגיקה

אני תימני שלם. לפעמים זה מדהים אנשים ולפעמים לא. אני מקווה שלפחות רובכם לא הרמתם גבה עכשיו. אם הרמתם גבה עכשיו, עצבנתם אותי בדיוק כמו ההורים בבית הספר בעמנואל. ההורים בבית הספר משתמשים בתורה ובפסקי הרבנים שלהם כדי לקבוע שללמוד עם תלמידות מזרחיות לא משקף את השקפתם הדתית וש"כוח עליון מונע מהם לקיים את פסק הדין" (ציטוט ערוך). במילים אחרות, הם חושבים שמזרחיים לא יכולים להיות דתיים טובים מספיק. זאת היתה הדוגמא הטובה ביותר לכך:

במהלך הדיון נשאל בא כוח החינוך העצמאי, עו"ד אריה הולצר, מדוע לא אוחדו מגמות הלימוד – והוא השיב: "מבחינת ההורים אין אפשרות שתלמידה שצופה בטלוויזיה תלמד עם בנות חרדיות".

השופטים היקשו וטענו כי נראה שהחלוקה אינה לפי צפייה בטלוויזיה, אלא לפי מוצא עדתי, ועו"ד הולצר השיב: "אני מוכן להמר שלבנות המגמה הזו (הספרדית) יש טלוויזיה בבית, ולאלה (האשכנזית) – לא". על כך השיב השופט מלצר: "אלה סממנים של גזענות, כשמהמרים על מה שלא יודעים".

למזלנו הרב, לא כל הדתיים חולקים את התפיסה המגעילה הזאת של "כוח עליון". אם זה היה כך, בישיבה בה למדתי הייתי סובל מגזענות, משום ששם רוב התלמידים והרבנים היו אשכנזים. בדיוק בגלל שאני יודע שפתיחות עדתית קיימת במוסדות חינוך דתיים אחרים המעשה של הורי התלמידות האשכנזיות בעמנואל מריח בשבילי עוד יותר מצחנת החוסר צדק. אף אדם לא צריך להימדד לפי הצבע עור שלו.

נכון לעכשיו, הורי בית הספר לא הצליחו להגיע להסכמה בדיון שנערך היום בבית המשפט. הם קבעו להיפגש בעתיד על מנת לדון בנקודות המחלוקת. עם זאת, אני מאחל להורי בית הספר הסוררים שגם כשתגיע הפשרה, דבר שסבירותו גבוהה מספיק כדי להשאיר לי תקווה, יוטל עליהם עונש. למרבה הצער, הסאגה הזאת נמשכת יותר מדי זמן, זמן שבו התלמידות המזרחיות סבלו את פרותיה הבאושים של הגזענות.

במדינה כמו שלנו בה חופש דת וחופש מדת זוכים להתעלמות ראוי שלפחות העיקרון הדמוקרטי של שוויון זכויות ישמר. כך לפחות ניתן יהיה להמשיך להעמיד פנים שאנחנו דמוקרטיה מלאה. לצערי, אני נאלץ להספק במעט מאד. העמדת פנים עדיפה על כלום.

לא, לא באמת. למעשה, אפילו לא קרוב. הכותרת רק נועדה לספק לדניאל בלס ציטוט שהוא יוכל להוציא מהקשרו בקלות. מסתבר שגם אחרי אלפי השנים בהן המיתולוגיה של תיבת נוח נחקרה מכל זווית, אפשרית ובלתי אפשרית, עדיין יש אנשים שמנסים לבסס אותה בצורה נואשת. מאד נואשת.

עם זאת, בשם הפתיחות הרעיונית, כל כך הייתי רוצה לדווח לכם שחבורת ארכיאולוגים ידועי שם פרסמו מאמר מדעי בכתב עת מכובד שמתאר את הראיות הגדולות והכבירות שתומכות סיפור תיבת נוח. אני מאד מקווה שהנימה הצינית שלי הבהירה לכם שזה לא המקרה.

אז מה יש לנו? חבורת נוצרים אוונגליונים מהונג קונג יצאה למסע בן שבע שנים על הר אררט. המטרה: מציאת תיבת נוח. הם משקיעים בצוות צילום (איך לא?), ציוד (למה לא?) וככל הנראה גם בחיזוקים אמוניים (כמו שצריך). בסופו של דבר הם עורכים מסיבת עיתונאים שבה הם מציגים את הראיות.

נתחיל מהטענות. זה דף האינטרנט של הארגון שלהם, Noah’s Ark Ministries International. בדף הזה הם טוענים שהם מצאו מבנה עץ גדול קפוא בקרח. בניגוד למה שנכתב בכמה אתרי חדשות, האתר הזה לא מציין שנערכה בדיקת תיארוך פחמן על העץ. הוא רק מציין שהם תוארכו ללפני 4,800 שנים. אין לי דרך לוודא מה בדיוק נטען משום שבמסיבת העיתונאים ה"ארכיאולוגים" הללו דיברו יפנית.

בנוסף, האוונגליונים טוענים שלא יכול להיות שמדובר בהתיישבות אנושית. הם מנסים להפיל את ההיפותזה שמדובר בהתיישבות אנושית עוד לפני שהיא הועלתה. לטענתם, "הגובה שבו נמצא הממצא, 4,000 מטר, מתאים לתיבת נוח", "התיבת מונחת בנטיה", יש לעץ מראה אדמדם/חום, סוף התיבה "רקוב ושבור ויש בו חור" דרכו אפשר להיכנס, היא קבועה בקרח ושברי סלע, התיבה "מאד מוצקה ובאיכות גבוהה", והתיבה "אפילה, ארוכה ומלבנית". הם טוענים שבהר אררט ההתיישבות האנושית הגיעה רק לגובה של 3,500 מטרים. לפני שאשכח לציין, הם אפילו מספקים תמונות וסרטונים.

אני סקפטי מאד לגבי הקיום של העצם הזה במעלה הר אררט. בסרטון שלהם הם נאבקים ברוחות פרצים וסופות שלגים בטיפוס למעלה ההר והולכים בתוך שלג שמגיע להם לפחות עד הברכיים. עם זאת, בחלק בו נראה שהם מגיעים לאתר שבו אמור להיות הממצא, הרוח פתאום שוככת והשלג אפילו נראה כאילו הוא מפוזר על הקרקע בצורה הרבה יותר דלילה, אפילו ברקע שרחוק מהאתר עצמו. כמו כן הם משום מה לא מראים צילומי סטילס או וידאו של השלד החיצוני של הממצא. הם רק מראים תמונות ווידאו בתוכו. למרות הספקנות שלי, בואו נניח שהתמונות הללו מתארות משהו שאכן נמצא על ההר.

אפילו תחת ההנחה הזאת, עדיין לא ניתן להסיק ב99.9 אחוז, כפי שטענו האוונגליונים, שמדובר בתיבת נוח. אפילו לא קרוב. שימו לב לטענות שהם העלו לחיזוק הרעיון שמדובר בתיבת נוח. רובן יתאימו ללא ספק גם להתיישבות אנושית. ידוע לנו על התיישבויות בגבהים שאפילו עולים על 4,000 מטרים. הטענה העיקרית שלהם, שבהר אררט לא נמצאו התיישבויות בגבהים כאלו לפני כן מוזרה. תמיד יש פעם ראשונה. לכן אני חושב שהתגלית הזאת עלולה להתברר כתגלית חשובה מאד. יש לה פוטנציאל כלשהו אם היא אכן נכונה.

עם זאת, הם מתעלמים מהברור מאליו למדען (והרע מאד למאמין), ולכן הורסים את הפוטנציאל הזה. הסבירות שמדובר בתיבת נוח שנקברה שם בגובה של 4,000 מטרים לאחר שצפה על מי מבול גלובלי (או אזורי) קלושה. אין לנו קווי ראיות אחרים שמצביעים על מבול כל כך חזק שהוא יישא תיבה למעלה הר אררט. הטענה גם מניחה אינספור עקרונות דתיים שונים שהביסוס להם קלוש. בניגוד לזה, סבירות הטענה שמדובר בהתיישבות אנושית גבוהה הרבה יותר משום שכפי שציינתי יש לנו ברקורד ההיסטורי תיעודים של התיישבויות במקומות גבוהים שכאלו.

מכל הסיבות הללו אני לא משוכנע. התיעוד הקלוקל ששוחרר לציבור והטענות העלובות נגד התיישבות אנושית מקטינות עד כדי קרוב לאפס את הסיכוי שמדובר בתיבת נוח. בעבר שמענו כל כמה שנים סיפור חדש על מציאת תיבת נוח והאנשים שהתפרסמו בזכותם נעלמו אל השוליים מיד אחרי כן. שום דבר בממצא הזה לא גורם לי לחשוב שיש להם אקדח מעשן. ככל הנראה, גם חברי Noah’s Ark Ministries International ייעלמו מראדאר שלנו לתקופה ארוכה. לפחות עד שדניאל בלס ימצא אותם.

אני לא אכביר במילים. פשוט לקרוא ולצחוק. הניסוח פשוט נפלא וכל אחד שחווה קריאה של טקסטים הלכתיים יזהה מסגנון הניסוח וייהנה ממנו מאד.

מסכת מדליקה – טלי פרקש

מי שחי בפלנטה אחרת כנראה פספס את אירועי פרשת הולילנד, בה נחשדים אישי ציבור רבים, בהם גם אורי לפוליאנסקי, סגן עיריית ירושלים לשעבר, בעבירות של קבלת שוחד. מה שמייחד רבים (אבל לא כולם) מהחשודים בפרשה הוא שהם חרדים. אני כמובן לא רומז שחרדים הם פושעים, אז אל תטרחו ליצור את הקשר הלא קיים הזה. אני כן טוען שקיימים פושעים חרדים.

למרות הראיות האימפיריות החזקות שאכן קיימים פושעים חרדים, ביותר מדי מקרים בהם חרדים הואשמו או נחשדו בפלילים, התעוררו תגובות בציבור החרדי שפקפקו באמינות הדברים. כך לדוגמא מאות חרדים קיבלו את פניו של אורי לפוליאנסקי בצאתו מהמעצר, אליאור חן, הרב שהתעלל בילדים, זכה להקמת מטה מאבק לטובתו, מקורביו טוענים לאפליה על רקע דתי ומאמרי תלונה על רדיפת חרדים מפורסמים חדשות לבקרים בעיתונות החרדית הכתובה, וזאת רק דוגמא.

עם זאת, קיימים אלו גם מהציבור החרדי שמנסים לנהל דיון רציונאלי על כל מקרה לגופו, ומשתדלים לא להיסחף אחרי הכללות בקרב הציבור החילוני והכללות הנגד שעושים בציבור החרדי. הרב יעקב בלוי כתב עבר "כיכר השבת" מאמר נדיר בתעוזתו, שבו הוא יוצא נגד הדעה הזאת:

מאז ומעולם, פושע חרדי היה בגדר 'אדם נשך כלב' שתפס כותרות וריתק את הציבור הישראלי. אך בעת האחרונה, לחרדתינו, זה כבר עבר ופרץ כל גבול ו'אדם נשך כלב' נהיה כבר שגרה כואבת.
בתחילה זה כותרת קטנה וצורבת שבה עוד אמרנו, שוליים / חולה נפש / חוזר בתשובה, ומיד מגיע פרשיה אדירת מימדים שמסעירה את המדינה ושוב מעורבים בה חרדים וכל הפרשיה מקבלת נופך משובח וצורב.
התירוצים שבפי דוברינו המסורים שמנסים איכשהו לנקות אחריהם – הולך ואוזל.
הימים חולפים, פרשיות שחיתות חרדיות נוספות, ואפילו היומונים החרדים שמקפידים במסווה של 'הרחק מן הכיעור' לא לדווח על פרשיות חרדיות, נאלצים לדווח שהרי לא ניתן לצנזר 'הכל'.
אנו, כחרדים, מתעקשים לטמון את הראש באדמה. בכל עת שאנו מתגלים בקלונינו – אנו מגדפים את התקשורת הארורה, כביכול בגללה אנחנו נתפסים או פושעים.
לא הגיע הזמן לשנות את התפיסה? תקשורת לא מייצרת פושעים חרדים! התקשורת בסך-הכל אמורה להוות עבורינו כלב שמירה, גדר מפחידה ומחסום בלתי עביר.
כל חרדי משלנו שהולך ל'קמבן' את עסקת חייו שיש בה פלילי ומטה, שיחשוב על רגע התפיסה והפרסום בתקשורת, ובעקבותיה גל ההסתה שמתפרץ אצל שדרנים בגלוי ובציבוריות הישראלית בשקט.
זה שהינך חרדי, אמנם ייתכן, מקנה לך מילה של אמינות בעסקים, אך גם מחייבת אותך ליושר אמיתי וזהירות מהסתבכויות שבהם הינך גורר בחוסר מחשבה, את הציבור כולו למשבצת הפשע השחורה.

במאמר הזה הוא מטיל את האחריות לפרסום השלילי לו זוכים בני העדה החרדית על האשמים בו, אותם קרימינאלים שיצאו מקרבה. הוא לא נגרר אחרי ההכללה השגויה שכל החרדים קרימינאלים. נראה שהוא מבין היטב שגם אם נניח שהתקשורת משליכה את מעשיהם של החרדים החשודים בפלילים על החברה החרדית כולה, זה לא גורע מהחשד נגד אותם חרדים. בקצרה, המאמר הזה מכיל הרבה דברים שאני אסכים איתם.

נותר לי רק לשבח אותו על האומץ שבפרסום דבריו. הדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות כדי להדגים כמה נועז המעשה הזה, זה לצטט את הכתוב בתחתית המאמר:

הערת מערכת: מאמר זה אינו משקף את דעת המערכת, אלא את דעתו הפרטית של הרב יעקב בלוי.

מסתבר שלפחות העורכים עדיין מפחדים.

רק בישראל? לצערי לא. המצב בקריית גת משתולל, התושבים בחרדה ובעיר אחזה בעתה. או הא, מה קרה? קללה הוטלה על העיר. או שלא:

בתוך פחות משבועיים ייערך היום (ב') כנס שני ל"התעוררות" בקרית-גת לאור ריבוי מקרי המוות של צעירים בחודש וחצי האחרונים בעיר ובתוכם של הילד איתמר אברג'ל בן ה-4 שנפל מביתו בקומה העשירית אל מותו.

תושבים רבים בעיר, המונה 52 אלף איש, מביעים דאגה לאור ריבוי מקרי המוות של אנשים צעירים – כעשרה ממחלות קשות באחרונה. רק בערב חג הפסח נקברו שתי נשים צעירות שנפטרו ממחלת הסרטן והן בשנות ה-40 לחייהן. מאות מתושבי העיר עזבו את עיסוקיהם והגיעו להלוויות שנערכו בעקרבי חג ושבת כדי לסייע למשפחות המתקשות להתמודד עם המוות.

שיחת היום בקריית גת היא כי ייתכן שנפלה קללה על העיר ורבים מהתושבים פנו למועצה הדתית ולעומד בראשה, הרב משה זריהן, כדי לעשות "תיקון". רבני העיר, הרב האשכנזי, משה הבלין, והרב הספרדי, שלמה בן חמו התכנסו וקבעו מועד לעצרת ההתעוררות שנערכה לפני שבועיים באחד מבתי הכנסת המרכזיים שבעיר. מאות הגיעו, קראו תהילים, שמעו דרשות והתפללו לשלום הציבור.

הרב בן חמו אמר ל-ynet: "עם ישראל צריך להוכיח כל הזמן שהוא ראוי לניסים ורחמים. עשינו עצרת התעוררות אולם הציבור הרחב נקרא שוב ושוב להרבות באהבת חינם. כי רק אהבת ישראל איש את רעהו תביא את הגאולה ותוכיח את מסירות הנפש של העם בכלל ואחד לשני בפרט".

אולי הרב בן חמו והציבור הדתי בקריית גת מוכנים ומזומנים להוכיח לבורא עולם שהם ראויים לנסים, אבל למה על חשבון הזמן והכסף של משלם המסים? מדוע שגוף שלטוני כלשהו יבזבז כסף על תעתועים דתיים? מדוע שתהיה קיימת מועצה דתית מקומית מלכתחילה? ואם כבר קיימת מועצה דתית, למה היא מתפקדת כמועצת הדת היהודית המקומית ולא משרתת את כלל הדתות? האם לקרית גת יש גם כומר ראשי? ומה לגבי אימאם ראשי?

כל התשובות המגוחכות לשאלות הללו יתעלמו מכך שאין זה מתפקידה של המדינה לתחזק את הדת במדינה. מי שרוצה לערוך כינוס דתי במדינה צריך לעשות את זה בכוחות עצמו. המדינה צריכה להיות אדישה לדת לחלוטין. משום שזה לא כך בישראל, כספי משלם המסים מבוזבזים על מרדפי שווא אחרי מסירי קללות ורחמים אלוהיים במקום להיות מושקעים, לדוגמא, בקורסי החייאה חינמיים שיטיבו עם הציבור הרבה יותר.

בזבוז הכספים הזה, לדעתי, הוא מקור הקללה האמיתי. אולי אנחנו צריכים להעלות באוב כמה הוגי דעות מתקופת ההארה כדי להסיר אותה. אה, שכחתי, זה לא באמת עובד. טוב, נו, אולי אוכל בכל זאת לקבל מימון מהמדינה לכנס העלאה באוב.

לצערי, קשה למצוא בתקשורת המיינסטרים מקורות טובים על עקרונות של חשיבה ביקורתית וספקנות. למרות שכתבות שמקנות ידע רב וחיוני נכתבות למכביר, בדרך כלל לא מפורסמים דיונים מהותיים בשיטות חשיבה, כשלי חשיבה וחשיבה ביקורתית.

למזלנו הרב, תרבות האינטרנט מפצה על זה. המידע שזמין ממש כאן באתולוגיקה נועד לכסות הנישה הזאת, ואני בהחלט לא היחיד שהרים את הכפפה. יחד עם זאת, למרות שניסיתי בעבר למצוא זמן להפיק סרטוני וידאו או אודיו של פוסטים כאן באתר, הדבר לא עלה בידי. אודיו ווידאו הם מדיומים שונים לחלוטין מכתיבה. לי אין זמן לזה בצורה קבועה.

אך אל דאגה. האנשים היקרים של הפודקאסט "ספק סביר" עושים עבודה מעולה בשבילי. כל כך טובה, שהם שינו את התפיסה שלי על הקהילה הספקנית הישראלית. עד היום הייתי בטוח שאין קהילה ספקנית מאורגנת בארץ, אבל עכשיו התברר לי שהמצב דוקא עולה על כל הציפיות הקודמת שלי בהרבה. חוץ מהפודקאסט הנפלא הזה, קיים אתר מאורגן לקהילה שעוצב כל כך לטעמי, שאני נאלץ לקנא בו. נותר לי רק לאחל ליוזמות המבורכות הללו רק עתיד מוצלח ולתרום להן ככל שאוכל. העתיד נראה מבטיח.

הסיפור הזה שעשע אותי מאד. הוא התחיל במזכר שכתב פקיד במשרד החוץ הבריטי שלעג לביקורו הקרב של האפיפיור בבריטניה. משם הוא התגלגל הלאה ואף הגיע לידיעת העיתון הבריטי הטלגרף, שבמעשה חוצפה צהובונית חינני פרסם את תוכנו.

תוכנו של המזכר הוא הדבר המשעשע הראשון בכל הסיפור. הוא הכיל רשימה של דברים שיהפכו את ביקורו של האפיפיור לאידיאלי. הנה חלקה:

• השקת "קונדום בנדיקטוס"
• סקירה של עמדת הווטיקן בנושא קונדומים
• הפיכת המדיניות בנושא בישופים נשים/נשים מוסמכות לכמורה
• פתיחת מחלקת הפלות
• נאום על שוויון
• הצהרות על העמדה בנושא אימוץ ילדים (שינוי עמדה)
• קורס בנושא האשמות של התעללות בילדים
• להקשות את המדיניות בנושא התעללות בילדים – להצהיר על פיטורי כמרים סוטים
• תמיכה של הווטיקן ברשת מרפאות לטיפול באיידס

הרשימה ממשיכה. כל הדברים הללו מהווים ביקורת לגיטימית ולרוב אף מדויקת ונכונה על האפיפיור ומדיניות הווטיקן. כמובן שהיא נוסחה בטון מלגלג, אבל לדעתי, זה בדיוק היחס שמגיע לאפיפיור, לרוב הפלגים בנצרות ולדת על פי רוב.

על כל פנים, הדובדבן המשעשע שבקצפת הוא כמובן תגובתו הרשמית של משרד החוץ הבריטי. נראה שחברי משרד החוץ הבריטי אוהבים מאד להיות צבועים בשם הפוליטיקה ולא ממש אוהבים קנאות לעובדות. רק קראתי וחייכתי:

David Miliband, the Foreign Secretary, was “appalled” to hear of the proposals, according to a source close to him, and blamed “a colossal failure of judgement” by officials involved.

A Foreign Office spokesman said: “This is clearly a foolish document that does not in any way reflect UK Government or Foreign Office policy or views. Many of the ideas in the document are clearly ill-judged, naive and disrespectful.

“The text was not cleared or shown to Ministers or senior officials before circulation. As soon as senior officials became aware of the document, it was withdrawn from circulation.

“The individual responsible has been transferred to other duties. He has been told orally and in writing that this was a serious error of judgement and has accepted this view.

“The Foreign Office very much regrets this incident and is deeply sorry for the offence which it has caused.

ל"טעות שיפוט" הזאת אני קורא ביקורת לגיטימית, עם זאת, מסתבר שלא מומלץ למתוח ביקורת לגיטימית במסדרונות דאונינג סטריט על הכס הקדוש, הוד קדושתו, הוד אני-הורג-המונים-כי-אני-אוסר-שימוש-בקונדומים. אומץ פוליטי, זה כל מה שנדרש מצמרת משרד החוץ הבריטי כדי לפחות לעמוד מאחורי העובדה שהביקורת לגיטימית, אבל לא בניסוחה הנוכחי. לצערי, הם פוליטיקאים ומדינאים, לא בדיוק סוג האנשים שיעמדו מאחורי ביקורת שכזאת בכל צורה שהיא. אני נאלץ רק לקנח במילותיו של פוליטיקאי בריטי ידוע:

"A joke is a very serious thing"
- וינסטון צ'רצ'יל

מסתבר שהבדיחה הזאת לא מספיק רצינית בשביל משרד החוץ הבריטי.

(via Telegraph)

אחרי ההתבטאויות האומללות של גבי גזית עליהן כתבתי אתמול, הייתי מצפה שאנשי הציבור בארץ למדו והיום לא אראה בכותרות התבטאויות מרגיזות שכאלו. כרגיל, התברר שהחלום הזה הוא בדיה.

כאילו כדי לטבוח בשארית הערכים הדמוקרטיים שעדיין נשמרים בכנסת ישראל, חבר הכנסת יעקב כץ לקח את גרזן הרטוריקה והנחית מכה שחושפת את הגרסה המעוותת לדמוקרטיה שהוא ירצה להנהיג במדינת ישראל. הטרוניה שלו הפעם קשורה ביום הגאווה שח"כ ניצן הורוביץ יזם בכנסת. כשאני אומר גאווה אני מתכוון, שומו שמים, לאירוע בכנסת שעוסק בהומואים ולסביות. כמובן שההתבטאויות שלו חמורות שבעתיים מאלו של גבי גזית. בעוד שגזית יכול רק להשפיע על דעת הקהל, הצבעתו של כץ משפיעה בפועל על חייהם של אזרחי מדינת ישראל.

בכל מקרה, בחיפושיי אחרי נוסח המכתב המלא, הגעתי לדף הפייסבוק הזה שמצטט את המכתב כולו. כתבה בערוץ 7 ציטטה מהמכתב בצורה נרחבת. השוואה בינם ובין ציטוטים במספר מקורות חדשותיים אחרים אימתה מעבר לכל ספק סביר שמדובר בדבר האמיתי. כך כותב כץ:

לכב'
ח"כ ראובן (רובי) ריבלין
יו"ר הכנסת
הנדון: שמירת כבוד הכנסת
נכבדי וידידי שלו' רב,
בזעזוע ובתדהמה התקבלה בתיבת הדואר האלקטרוני שלי הזמנה מח"כ ניצן הורוביץ המזמין אותי עם שאר חה"כ לאירוע שיתקיים בכנסת בנושא "יום גאווה".
לצד השם המשונה המסמל היפך מכל ערך מוסרי מתוקן אליו צריך לשאוף בן-אנוש, לא כל-שכן יהודי, מקוממת כל בן תרבות יהודית האפשרות כי אירוע מתריס שכזה הפוגע בקודשי ישראל יתקיים דוקא במשכן מחוקקי ישראל.
תורתנו הקדושה, תורת חיים, רואה כערך עליון את קיום העולם והמשכיות החיים בצורתם הנורמאלית והבריאה. את מה שכנס זה אמור לייצג כינתה תורתנו "תועבה". בתור האומה המהווה אור לגויים, תפקידנו להיות עמוד אש לפני המחנה גם לשאר אומות העולם הצופות בנו ולומדות מדרכנו.
קיום "יום גאווה" בכנסת מחלל את קודשי ישראל ואת בית הנבחרים של המדינה היהודית אליה נשאו אבותינו את עיניהם 1900 שנה מאז חורבן הבית.
אין אנו מתיימרים לכפות על הפרט את דרכי חייו, אך גם לא יתכן שהפרט יכפה את רצונו ואופי חייו על הכלל ובודאי ובודאי שלא יכפה אותו על סמלי הכלל.
בחלה נפש כל בר-דעת אשר נשמת אלוה בקרבו שבמוסד ממלכתי יתקיים אירוע בעל אופי כזה הפוגע בתשתית ממסדנו והנוגד באופן כל כך בוטה את ערכי הקודש של האומה עליה מסרו את נפשם אבותינו בכל הדורות.
היותה של מדינתנו היהודית בעלת משטר דמוקרטי מחייבת אותנו לאפשר לפרט לנהוג כרצונו אך גם מחייבת אותנו כפליים שלא לפגוע באוכלוסיות שונות ובמיוחד כאשר הפגיעה נוגעת במקומות עמוקים כל כך.
בנוסף, חוששני מאד שקיום אירוע כזה בכנסת עלול להחמיר את הקרע בעם וליצור זילות רבה במעמד הכנסת. עמנו המיוחד מורכב ומגוון ונוצרים בו לא פעם ויכוחים נוקבים. אחת הדרכים לוודא שויכוחים יישארו תרבותיים ולגיטימיים היא בשמירה על בית המחוקקים כמקום בו יש ייצוג דעות לכלל האוכלוסייה בצורה נאותה, אך ככזה השומר על ערכי אנוש בסיסיים. קיום אירוע בכנסת הפוגע ברגשות האמוניים והמורשתיים, העמוקים והטבעיים של רובה המוחלט של החברה – אפשר לומר כמעט כולה – מראה על אי-התחשבות בדעות וברגשות בצורה הבוטה ביותר.
כמו כן, סוד ידוע הוא שמעמד הכנסת נשחק בעיני הציבור ועלינו כנבחרים לתת את הדעת לגורמים לכך. אין ספק שאירוע שכזה שנשמת האומה בוחלת בו יפגע במעמד הכנסת.
לאור זאת, אני מבקש ממך כי תפעל במלוא כוחך כדי שאירוע פוגעני זה לא יתקיים במשכן הכנסת.
אבקש לחתום בזאת:
כנבחרים עלינו להיות דוגמא ומופת לכל העם הצופה בנו והתנהגותו וערכיו מושפעים רבות ממעשינו והתנהלויותינו. יחד עם מתן האפשרות לכל אחד לנהוג בדבריו הפרטיים כרצונו, עלינו לומר באופן ברור מהי דרך החיים הראויה כשם שאנו עושים זאת בנושאים מדיניים וחברתיים. מושגים שהיו פעם קדושים וטהורים הולכים ונשחקים והבלבול השורר בקרב הצעירים המושפעים מתרבות נכר דורש ממחנכינו לזכור את מורשת ישראל ותפקידה גם כאור לגויים.
אי לכך, אני סבור, שמלבד הסרה מן הרע, עלינו גם לעשות טוב ולבחון דרכי התמודדות כיצד לעודד לשיקום ערכי המשפחה על בסיס מורשת ישראל, המחזקים את חוסנה של מדינת ישראל.
בברכה
ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה)
יו"ר האיחוד הלאומי

כץ בוכה על קיומו של "אירוע מתריס שכזה הפוגע בקודשי ישראל" בכנסת. הוא מוחה על הפגיעה בכבודה של התורה, ומציין שמה שהכנס מייצג כונה על ידי תורתו הקדושה תועבה. הוא ממשיך לאורך כל המכתב להעלות טיעונים דתיים כאלו ואחרים נגד קיום האירוע הזה. עם זאת, הוא מעז בחוצפתו להסתתר מאחורי מסך תעתועים של דמוקרטיות. בטריק זול הוא משתמש בדעת הקהל כביסוס מחאתו, ואומר:

עמנו המיוחד מורכב ומגוון ונוצרים בו לא פעם ויכוחים נוקבים. אחת הדרכים לוודא שויכוחים יישארו תרבותיים ולגיטימיים היא בשמירה על בית המחוקקים כמקום בו יש ייצוג דעות לכלל האוכלוסייה בצורה נאותה, אך ככזה השומר על ערכי אנוש בסיסיים. קיום אירוע בכנסת הפוגע ברגשות האמוניים והמורשתיים, העמוקים והטבעיים של רובה המוחלט של החברה – אפשר לומר כמעט כולה – מראה על אי-התחשבות בדעות וברגשות בצורה הבוטה ביותר.

מכאן אני יכול רק להסיק ששוויון זכויות היא כנראה "לא ערך אנוש בסיסי" שכץ מאמין בו. נראה גם שחופש הביטוי הוא דבר חיובי בעיניו כל עוד אנשים שהוא לא אוהב לא יכולים להשתמש בו במקום שבו נבחריהם משתכנים, בכנסת. גם חופש דת וחופש מדת לא בדיוק מטרידים אותו. בקצרה, לדידו של כץ, מה שנכון הוא מה שהרוב רוצה, והרוב זכאי לשלול את הזכויות הללו מהמיעוט רק כי הוא דתי שבמקרה גם לא חולה במיוחד על גאים.

נראה לי שכץ סובל מאי הבנה שיש לדתיים רבים. הוא פשוט לא מבין שדמוקרטיה אינה רק "שלטון העם" או "החלטת הרוב". היא  כוללת קונספטים שהוא בוחר להתעלם מהם מטעמי נוחות. הוא מתייחס אליה בתור שיטת שלטון מעשית בלבד, אבל מתעלם מהערכים המוסריים שהם מנסה להטמיע בשלטון. אם כץ היה עוקב אחרי המערכת המוסרית הזאת הוא היה נאלץ להתקפל. לכן הוא מתחמק מהבעיה.

למעשה, ניתן לומר שכץ מנסה להתחבא מרודפיו מאחורי אבן חצץ בעלת חזות דמוקרטית מטעה. לצערו הוא לעולם לא יצליח לברוח מהם משום שסלע גדול שכולל את כל הערכים הדמוקרטיים מהם הוא מתעלם פשוט מרתק אותו לאדמה. אישית, הייתי מתבייש שאדם בעל תפיסה מעוותת כל כך יהיה נבחר בציבור במדינה כמו שלנו, שמתיימרת להיות דמוקרטית. לצערי, עלה בידו להיבחר לכנסת. עוד יותר לצערי, המדינה הקטנטונת שלו לא מראה שום סימן של ניסיון לעקוב באמת אחרי ערכי הדמוקרטיה, לא ברמת ההנהגה ולא ברמת האזרחים. על זה כרגע יש לי רק שתי מילים: חבל מאד.

קריאה נוספת

תגובה מהקהילה הדתית הגאה

תגובות מהח"כים

העיתונאי המוערך גבי גזית שוב פתח בתוכנית הרדיו שלו חזית מול ציבור החרדים בארץ. על פי מגוון מקורות הוא כינה אותם פרזיטים, תולעים ועלוקות. ממיטב פניניו:

"לא טובים מהם ולא גרועים מהם, אלא עלובים ובהמיים כמותם, אלו החרדים האלה, העלוקות, התולעים האלה. אלה שלא משרתים בצבא – אבל עצם קיומם בבתי המדרש והישיבות והכוללים, מושתת על היסוד שצה"ל הוא מגן העם.
"הם שונאים את המדינה. יש להם יראת שמיים כלפי הבורא שלהם, שאין להם מושג, אגב, מהי עמדתו לגבי מדינת ישראל, כי מזמן הוא כבר הפסיק לדבר איתם. בשם אמונות פרמטיביות חשוכות ושטופות שנאה – הם מבזים את המדינה בכל רגע נתון העולה מלפניהם.
"החרדים האלה נהנים מהקידמה שהביאה להם המדינה. הביאה להם כבישים שנבנו. הם צורכים את החשמל, את המים, את שרותי הניקיון. רחובותיהם סלולים, ומערכת החינוך החשוכה והפרמיטיבית שלהם ממומנת על ידי המדינה. החרדים האלה מיוצגים בכנסת על ידי שותפיהם – שלא טובים מהם לאמונות הקיצוניות.
"הם מקדשים עצמות, הם מקדשים שטויות. הם משתמשים בשדות התעופה שלנו בדרכם להפיץ את שנאתם למדינה בכל ארצות העולם, וכל ישותם והוויתם לא היתה יכולה להתקיים אלמלא המדינה הסובלנית, הטפשית הזאת, היתה מחזיקה אותם בחיים.
"בתמורה, הם לא עומדים בצפירת יום הזכרון – 'כי זה מנהג הגוים', הם אומרים. הם לא מכבדים את הנופלים – "כי זה מנהג הגוים", הם אומרים. ובמוחם שטוף השנאה המפעפעת נגד כל מה שהוא ישראלי – הם מפיצים את שנאתם באמצעות שריפת דגל ישראל ביום העצמאות.
"ואנחנו מתבוננים ושותקים. כי אנחנו אומרים, הם כאלה, זאת אמונתם. זה כאילו הקטע שלהם.
"אבל עד מתי ננהג בהם בסובלנות ובסלחנות שכזו? עד מתי ניתן להם לבזות את הערכים הישראלים האלה שלנו, של כולנו? מתי נבין שצריך לכלוא אותם בשכונותיהם, לנתק אותם מצינור החמצן של הקידמה, להותיר אותם לבד, בעליבותם ובשנאתם.
"תפסיקו לנקות להם את הרחובות, כבו להם את החשמל, נתקו להם את המים. הבה נוותר על המיסים שהם משלמים, ובדרך-כלל הם לא משלמים.
"אין בהם כל תועלת. הם לא מייצרים תורמים כלום. הם לא יוצרים הייטק. הם פרזיטים מהסוג הגרוע ביותר.
"מצידי, אם זה היה ריאלי, הייתי אורז את כולם בחבילה אחת ושולח אותם לאחיהם בחצרות ברוקלין החשוכות ובקווינס, ובכל המקומות שהם צריכים לחיות. שהאמריקאים יטפלו בהם.
"שם יגורו בחשכת ימי הביניים, או כאן – סגורים במקומותיהם, ללא קשר למדינת ישראל. ואז – שישרפו להם דגלים כרצונם ויבזו את שם חיילי צה"ל כרצונם, ושיניחו לנו סוף סוף לקיים את אורח החיים המודרני שלנו.

ההתנגדות העיקרית שלי לדבריו של גזית אינה דווקא טון דבריו. אם היה מכוון את המילים הקשות הללו כלפי אלו בציבור החרדי שראויים להן, הייתי מאמץ את הביקורת כלגיטימית בזרועות פתוחות. אך כפי שרבים מהקוראים כאן יודעים, יש לי חברים רבים מהמגזר הדתי, בינם כאלו שנמנים על הזרם החרדי. החרדים הללו עובדים, משלמים מסים, יוצאים בגלוי לעיני נגד שריפת הדגלים של נטורי קרתא ביום העצמאות, וחלקם אף "ליברלים" בדעותיהם כל כך, שהם מסכימים, מסיבות תיאולוגיות כמובן, שמדינת ישראל צריכה להיות חילונית לחלוטין.

הנקודה שאני מנסה להדגים היא שההתייחסות לציבור החרדי כגוף הומוגני היא בלתי אפשרית. למעשה, אני מתקשה לחשוב על הגדרה רחבה מספיק למילה "חרדי" שתכלול את כל הפלגים השונים שמציגים את עצמם כחרדים. לפיכך הביקורת של גזית בנוסח הנוכחי שלה כוללנית ופרובוקטיבית ללא הצדקה, ולכן מיותרת. היא רק משמנת את מכונות הרטוריקה של המפלגות החרדיות ומוסרת נשק תעמולתי לידיהם של מניפולטורים שישמחו להשתמש בו ככלי להשפעה על דעת הקהל. נזקה רב על תועלתה.

לכל דתי פולשני שטרח לשאול אותי אם אעמוד בצפירה היום שלום,

אני אתאיסט. במילה הזאת מגולמת הגישה ה(לא)דתית שלי: אני לא מאמין באלוהים. כחלק מניסיונותיכם רבים השנים להחזיר אותי ב"תשובה", אל חיק הדת אתם כנראה מזיעים כל כך שראייתכם נחסמה על ידי אגלי זיעה פולשניים לא פחות מהשאלות הנוקבות שלכם.

סימנים ראשונים נראו כבר בתחילת הדרך, כשרק יצאתי מהארון וגיליתי לעולם שאני אתאיסט. במשך שעות ארוכות, יום אחרי יום, ניסיתם להסביר לי שאין סיכוי שבעולם (!!!) שאוכל להיות בן אדם מוסרי אם איני מאמין באלוהי הצדק שלכם. ניסיתי להסביר שכשמסכלים על מעשיי בפועל, אני בן אדם מוסרי, ולא זרעו סטאלין והיטלר כמו שרבים מכם ניסו לצייר אותי. לא רק שזה לא עזר, זה אף החמיר בעינכם את הבעיה. כשהצבעתי על העובדה המסקרנת שספר הספרים שלכם עודד עם שלם לבצע רצח עם ותפס טיהור אתני כמעשה נכון מוסרית, טיעוניכם הפכו ממעורפלים לפשוט אבסורדיים.

עם כל זה עוד יכולתי להסתדר. בכל זאת, רק אדם שלא טורח להכיר אותי בכלל יפקפק בטוהר המידות שלי, ואנשים כאלו אין צורך לקחת ברצינות. לכן במהלך השנים פיתחתי עור פיל עבה שנועד לחסום את כניסתם של מרעין ובישין כמו טיעוני השטות שלכם אל המקום שנקרא הרגש שלי. אבל משום מה, רבים מהציבור הדתי החליטו, משל היתה זאת קונספירציה מאורגנת, דווקא ביום השואה האחרון וביום הזה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, לתת להנחות חסרות הבסיס שלכם לגבי מוסר אנושי לעלות אל פני השטח ולהטריד את מנוחתי בבליץ מאורגן. אני לא אתן לכם לעשות את זה.

הבורות חסרת הפשרות שלכם לגבי מוסריות האדם לא רק מתעלמת משנים רבות של הצדקה פילוסופית של עקרונות מוסריים חילוניים, לא רק נכשלת להסתכל אמפירית על המוסריות החילונית, אלא גם מותירה אותי בספק עמוק לגבי יכולתכם להסתכל על עצמכם. אם אתם מסוגלים ללא חרטות וללא מחשבה שניה, לפקפק בנכונותו של אדם לכבד את זיכרונם של חיילי ישראל שהקריבו את חייהם כדי שהוא יוכל לישון בבטחה, רק בגלל שאותו אדם לא חולק איתכם אמונה דתית, אתם אלו שלא מוסריים. אם אתם מסוגלים ברצינות גמורה לשאול אדם שלא מאמין באלוהים אם הוא לא חש ומזדהה עם כאבם של שישה מיליון בני אדם שנרצחו בשיטתיות חסרת סיבה, אתם אלו שלא מוסריים. הסתכלו במראה, ותראו כמה מכוערים העקרונות המוסריים הפגומים שלכם.

שלכם בסלידה ובכעס,

עידו