אתולוגיקה

ביום ראשון התפרסמו מספר נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על הדתיות של הציבור הישראלי. הנתונים התבססו על ההגדרה עצמית של הנסקרים. אתמול פורסם ב-YNET מאמר של הרב דוד סתיו. הוא נוקט בגישה אופיינית לדתיים: הוא מנסה לטשטש את הקו שבין דתיים לחילונים ולהכליל את כל הציבור היהודי כדתיים בדרך כלשהי.

השימושיות של הגישה הזאת רבה. מחזיר בתשובה יכול באמצעותה לטעון שאדם כמוני הוא למעשה "מאמין". זה כלי רטורי חשוב בדיונים פומביים. בנוסף, הדתי הפשוט עלול לחזק באמצעות הגישה הזאת את צדקת הדרך שלו בדת. אם כולם "דתיים", נוצר רושם מטעה שדעתו הדתית נכונה.

הדרך שבה בוחר הרב סתיו לתמוך בדעתו גם היא מאד אופיינית. כך הוא כותב:

ממצאי המחקר יכולים לענין סוציולוגים ופוליטיקאים אבל אין להם משמעות רוחנית אמיתית. יכול אדם להגדיר עצמו כחילוני אבל הוא מלא מצוות כרמון שהרי הוא מקפיד מאד על ישרות, ומצוות בן אדם לחברו, הגם שאינו מתפלל בבית כנסת אף לא פעם אחת מימות השנה. האחר המגדיר עצמו כדתי או מסורתי, אפשר שהוא משתייך למסגרת חברתית כזו אבל היא אינה מלמדת דבר על עומק אמונתו באלוקים ומצוותיו. ואפשר כי ברגע אחד אדם נוהג כאדם ערכי ואחריו הוא יעשה ההיפך, מה זה מלמד? האם לפנינו אישיות חצויה? באיזו קטגוריה של הסקר הוא היה נכנס?

[…]

מדי יום אני פוגש באנשים המלמדים אותי מחדש כי אין אפשרות להגדיר דתיות כלל. האם קובע בית הספר בו לומדים הילדים ואלי מידת ההשתתפות של האדם בשעורי תנ"ך, ואולי דוקא החסד בו האדם משקיע את זמנו . כבר שמעתי על כאלה המבקשים לצום ביום כפור ואף להניח תפילין כל יום אבל מזהירים את חבריהם לבל יראו אותם כדתיים. בקיצור אפשר לקיים את כל המצוות אבל לומר אני לא דתי. אנחנו למדים מכך כי דתיות ומסורתיות, חרדיות וחילוניות הן הגדרות חברתיות.

לעומת זאת, זיקה אמיתית לתורה וערכיה אינה מדידה באופנים כאלה ובעצם אינה מדידה כלל. כאנשים מאמינים אנו אמונים על הקביעה שכל יהודי קשור בשורשו לחלק עליון אלוקי שצורת הופעתו יכולה להשתנות על פי בחירת האדם בדרכים שונות. קיצורו של ענין, תורתנו ניתנה לעם שלם ולא לקבוצה אחת. מדי יום אנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"כל יהודי בעצם הווייתו שייך לתורה ומושגיה אם במודע ואם בשאינו מודע.

ראשית, ממה שאני קראתי נראה שהסקר של הלמ"ס באמת לא בדק אם אנשים שהגדירו את עצמם כדתיים או כחילונים הם באמת כאלו. בהקשר הזה, התוצאות של הסקר הזה הן לדעתי רק אינדיקציה טובה למידת הדתיות בארץ, אך לאו דווקא מקבילות במאה אחוז למצב בשטח. עם זאת, הנושא לדיון שלפנינו אינו תוצאות הסקר הזה. הנושא האמיתי לדיון הוא עניין עקרוני, ההגדרה של דתי ושל חילוני.

בהקשר הזה, אני מסכים עם הרב סתיו שקשה להגדיר "דתי" ולא פשוט לכמת מידת דתיות. עם זאת, זה לא אומר שאין מקרים של אנשים דתיים בוודאות ושל אנשים חילונים בוודאות. בניגוד לקביעה הזאת, הרב סתיו נוקט בטקטיקה מעניינת. הוא מתייחס למקרים של יושרה כללית כמאפיינים של אמונה דתית.

קיים עושר רב של מצוות דתיות והן פולשות ללא בושה לכל תחום בחיים. לכן בסופו של דבר בכל אדם ניתן יהיה למצוא מצווה דתית כלשהי שהוא מקיים. אני לדוגמא אף פעם לא הלוואתי בריבית, לא רצחתי ולא נאפתי. אני לא שומר על כללי המוסר הללו כי אני מאמין בציווי האלוהי הדתי נגדם. הסיבות שלי חילוניות לחלוטין. בנוסף, אני לא מתפלל בבית כנסת, צם ביום כיפור ולא מקפיד על כשרות. בזה לא מתחשב הרב סתיו. לכן הוא יוצר בלבול גדול מאד במונחים.

בעיה גדולה עוד יותר מתחילה כשבמקום לנסות לדבר במונחים פרקטיים, הוא בוחר לדבר במונחים אמוניים. בפסקה האחרונה הוא מכליל כל יהודי כדתי, וקובע "שכל יהודי קשור בשורשו לחלק עליון אלוקי שצורת הופעתו יכולה להשתנות על פי בחירת האדם בדרכים שונות". הניסוח אמנם מעורפל ומתחמק, אבל אני חושב שבטוח לומר ממה שנכתב בכל המאמר שמבחינתו, כל יהודי הוא דתי בצורה כלשהי. כפי שכבר אמרו אחרים, "בכל יהודי יש ניצוץ".

ההכללה האבסורדית הזאת מדגימה בצורה הטובה ביותר את טשטוש הקווים של הרב סתיו. כפי שאמרתי, זה נכון שיש מקרים שבהם לא נוכל לקבוע אם אדם הוא דתי מובהק או חילוני מובהק. עם זאת, זה לא אומר שאין מצבים שניתן לשייך אותם בוודאות לצד הדתי או החילוני של הספקטרום. הרב סתיו מנסה לשייך את כל המקרים לצד הדתי של הספקטרום על ידי בלבול במושגים והגדרות שמבוססות על אמונה ולא על פרקטיקה. עם זה אף אחד לא צריך להסכים.

יותר מפעם אחת, גם על גבי הבלוג הזה, נזפו בי אנשים על כך שאני "קורא מדעית" את התנ"ך. אותם אנשים בדרך כלל הציגו את הדרך הפרשנית הרבנית כדרך שבה היהדות פירשה מאז ומתמיד את התנ"ך. הדרך הפרשנית הזאת יוצרת מגוון גדול של דעות לגבי משמעות הטקסט התנ"כי כמיטב המסורת שנתונה בציטטה הידועה "שבעים פנים לתורה". בכלל, ידוע שביהדות יש אהבה עזה מאד לפרשנויות שונות ומשונות על התנ"ך.

דוגמא מצוינת לזה מצאתי לאחרונה במאמר של הרב רפי פוירשטין שעוסק בתופעה שגם אני שמתי אליה: ההעלמות של הציונות הדתית והציבור הדתי-לאומי מבימת הדיון הציבורי. במהלך המאמר הרב כותב:

והלא כך פותחת פרשת השבוע, בחוקותי: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא, פרק כו). על פסוק זה שואל גדול פרשני המקרא רש"י, מדוע נוקט פסוק בכפל לשון? הרי הליכה בעקבות החוק הינה זהה לשמירת המצוות? מדוע הכפילות הזאת?

לי נדמה כי "מצווה" בכל התורה מבטאת ציווי שהשכל מבין – כיבוד הורים, איסור גניבה ורציחה הינם ציוויים. לעומת זאת 'חוק' מבטא ציוויים שהשכל אינו מבין או מסוגל להסביר. קל לשכנע מדוע עלינו לדבוק בציווי. חוק קשה או בלתי ניתן להסביר באופן רציונלי. מבין השניים מבטא ה"חוק" את האמונה הדתית הבלתי מתפשרת בציווי חיצוני שמקורו באלוקים – ציווי שהוא לא אי-רציונאלי (נגד השכל) אלא א-רציונלי (מעל השכל).

הבעיה של רובם המוחלט של פרשנויות מהסוג הזה היא שנראה כאילו שלפו אותם מהשרוול בלי ניסיון לראות אם הן מסתדרות עם שאר הפסוקים בתורה. אם הייתי רוצה לפרש כך, הייתי טורח להיכנס לאחד מהאתרים הרבים שמספקים חיפוש בתנ"ך ומחפש את המילה "חוק". אם הרב פוירשטין היה עושה זאת הוא היה מגלה את הפסוקים הבאים:

כא וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם–וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.  כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ–עַד-בֹּקֶר.  כג וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.  כד וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם.  כה וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם–כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.  כו וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם:  מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם.  כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ.  כח וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ
(שמות יב)

נתונה סיבה לחוק הזה בפסוקים הללו. הוא נועד לעורר את סקרנותם של ילדי בני ישראל כדי שתיווצר הזדמנות לספר להם על יציאת מצרים. מי שחושב שהדוגמא הזאת בודדת ישמח לדעת שזה לא המקרה. בדברים טז התורה אומרת שחג הפסח מיועד להיות זכר ליציאת מצרים. היא עוברת להזכיר את חג השבועות ואז אומרת:

יב וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.
(דברים טז)

שוב, על פי הפסוקים הללו המילה "חוק" לא יכולה לומר, כפי שרוצה הרב פוירשטין, "ציווים שהשכל לא מבין". שורה תחתונה, התורה משתמשת במילה הזאת במקרים שבהם היא מציינת במפורש את הסיבה לציווי והיא די ברורה ונהירה.

למרות שעובדתית אני צודק, אנשים עלולים להאשים אותי כרגיל בחוסר פתיחות לפרשנויות דתיות והטפלות לקטנות. זה לא ממש משנה, משום שזה לא עונה לטענה שבמאמר הזה. אם קוראים בקפידה את הטקסט התנ"כי, הפרשנות של הרב פוירשטין אינה תקפה. היא מכילה רעיון נחמד, אבל הוא בהחלט מופרך על ידי התורה עצמה. כפי שאמרתי לפני כן, זאת לצערי לא הדוגמא היחידה לפרשנות שגויה מאותה סיבה. הדפוס הזה חוזר על עצמו באינספור מקרים אחרים.

פרשנות אמורה לפרש את הכתובים על סמך מה שכתוב בהם, לא להמציא להם משמעות חדשה על סמך משהו שלא היה קיים בהם. במקום לנסות למצוא פרשנויות שכאלו כדי לתת תוקף לטענות כאלו ואחרות או כדי להדגים משהו פעוט, עדיף להסתמך על טיעונים שכליים בלבד ללא הכנסת התנ"ך. זה מה שאני עושה. זה עובד נפלא. עובדה, אני אתאיסט.

• עיריית אלעד מואשמת בפשע הכי גרוע במגזר החרדי? מי יודע. חטאם פשוט. הם שיתפו פעולה עם המגזר החילוני.
• כרגיל, קבוצות חרדיות לא יכולות להתאפק וחייבות לצאת נגד הממסד שעצר חשוד במעשי וונדליזם מטעמי דת. זה לא קידוש שם שמים, זה חילול בני אדם.
• פינוי הקברים לצורך בניית חדר מיון לבית חולים ברזילאי מתחיל היום. מקווה שהיום יעבור חלק.
• חלק מבתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי לא מלמדים יצירות ספרותיות חשובות מטעמי צניעות.
• לצערי, גם בישיבה בה למדתי היו לי חברים מעטים לספסל בית המדרש שהתפללו להזדמנות להכות קונסרבטיבי או רפורמי. לנועה רז זה קרה.

במהלך מחקר קטן שערכתי עבור פוסט אחר שתכננתי לכתוב נתקלתי לגמרי במקרה בהצעת החוק הבאה של חבר הכנסת מיכאל בן ארי: הצעת חוק הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), התש"ע-2010. למען האמת, אין לי שום בעיה עם הנצחת הרב קוק בכלליות, אם הסיבות להנצחתו היו אחרות. עם זאת, שימו לב מה כותבים חברי הכנסת בדברי ההסבר שלהם:

הרב אברהם יצחק הכהן קוק הוא אחד מגדולי התורה והרוח של הדורות האחרונים. הוא נבחר לרב האשכנזי הראשון לאחר שבעלייתו ארצה מימש את הרעיון הציוני. הוא אשר טווה את המשולש ארץ ישראל – עם ישראל – תורת ישראל.

הרב קוק הטביע את חותמו על הציונות, על הדת ועל המדינה בכללה. תורתו מלמדת לסובלנות, לאהבת היהודי באשר הוא.

לאור חזונו אנו יכולים לראות בני נוער רבים אשר משלבים תורה ועבודה – שירות צבאי בצד לימוד תורה בישיבה. בני נוער אלו, ההולכים לאורו, הם אשר מקיימים באורח חייהם את ה"משולש" – בניית הארץ וקירוב לבבות בצל תורת ישראל.

הרב קוק אינו נחלתו של פלח אוכלוסייה אחד. דמותו ומורשתו שייכים לכלל עם ישראל והעם כולו ראוי שייחשף לעושר הגדול בהגות, בספרות, בפסיקת ההלכה ובחידוש ימיו של העם היהודי במורשתו של הרב קוק.

הצעת החוק נועדה לקרב את הנוער והציבור בכללותו לערכי הציונות והדת היהודית כחלק מתהליך הקניית המורשת היהודית-ישראלית והנצחת זכרם ומורשתם של גדולי האומה. (דגש שלי)

מדוע שהכסף שאני משלם למדינה ישמש לקירוב הציבור לדת היהודית בכל צורה שהיא? יש כל כך הרבה דרכים להנציח את הרב קוק בלי להישמע כמו מחזיר בתשובה, שההתעקשות על הדרך ששמה דגש על הדת שלו מכעיסה אותי מאד. אני לא משלם לממשלת ישראל מסים כדי שתשתמש בהם ל"קירוב לבבות", ביטוי שאני שונא מאד. רק מילה אחת: אוף!

אם רק הייתי יכול לשלב בפוסט הזה את הנעימה של הסרט משימה בלתי אפשרית. פסק הלכה חדש מבד"ץ העדה החרדית קבע כי

[אין] להשקיע במניות ישראליות, בהם גם של אנשי עסקים חרדים מובהקים.

הסיבה: השקעה במניות היא שותפות בחברה, מסבירים בבד"ץ, ומרבית החברות הנסחרות קשורות באופן כלשהו לאיסורים הלכתיים, כחילול שבת או פרסום תועבה ואסור לאדם חרדי להיות שותף בעסקים כאלה.

[…]

בחוברת שהוציאה 'העדה', מתפרסמים הדברים הבאים: "אפיקי ההשקעות השונים, ובמיוחד הפנסיה והגמל, הם שותפות מלאה בהשקעות שיש בהן איסורי תורה, שמניבות תשואה מרווחי הפדיון של ימי השבת הנרמסת בקניונים, מתוצרת המפעלים בשבת וביום הכיפורים, מערוצי התוכן המלאים זוהמה, מפרסומי שחץ – בכל אלה שותפים אני ואתה מבלי משים.

"מניות 'תמימות' כמו דרבן, העוסקת בפיתוח מקרקעין, אך מחזיקה מרכז מסחרי פעיל בשבת קודש, או בנק לאומי השותף ברשת האופנה פוקס. גם מניית שטראוס כוללת את סניפי רשת בתי הקפה קופי טוגו הפועלות בשבת".

כפי שהוא מנוסח כאן, הפסק הזה אבסורדי. מעשית, הוא אוסר על השקעה במניות של כל חברה. כל חברה, אפילו חרדית, משתמשת במוצר כלשהו שיוצר על ידי חברה שעובדת בשבת. אני בטוח שחברת Dell (שאגב, מייצרת את המסך שעליו אני כותב את המילים הללו) לא מפסיקה את עבודת המפעלים שלה בשבת. ללא המסכים ושאר רכיבי המחשב בהם החברה משתמשת עבודתה היתה נפגעת והיא לא היתה יוצרת את הפדיונות והתשואות מהם נהנים המשקיעים. העסקים של Dell יוצרים רווחים עבור החברה שמשתמשת במוצריה. הרי לכם שותפות מלאה בהשקעה שיש בה איסור תורה. בכל חברה שהיא ניתן יהיה למצוא מקרים דומים.

כששמים במרכז המוסריות את אלוהים ולא את האדם מתקבל תוצר מעוות כזה. לפסק הזה כפי שהוא מדווח בכתבה הזאת יש השלכות מרחיקות לכת. על מנת לעצור את כדור השלג המתגלגל שהוא יוצר יצטרכו ליצור מחסום שרירותי של מה מותר ומה אסור. אישית, אני מעדיף לבסס את המוסריות שלי על מה שמקדם את האדם ולא את אלוהים. זה יוצר מחסום לא שרירותי. הרבה מחבריי הדתיים, רובם בלי לשים לב, חולקים איתי את התפיסה הזאת. בשבילם הפסק הזה יהיה לא יותר מעיוות של ההלכה. לי ולהם יש את אותה גישה להשקעה בבורסה, הם רק מסתירים אותה מאחורי טיעונים הלכתיים. זה מצער, אבל זה מה שיש.

כבר כתבתי על ניסיונות הפישור של בית המשפט בין הורי בית הספר בעמנואל. למרות שחשבתי שיש תקווה שפשרה תגיע במהרה, אני נאלץ להודות שכנראה נתבדיתי. הוריי בית הספר האשכנזים הציבו מכשול רציני שההורים המזרחיים לא מוכנים לקבל. מה המכשול? צניעות כמובן:

מחר (ה') אמורים הצדדים לעדכן את בית המשפט בהבנות, אך פגישה שקיימו לקראת מועד זה – יחד עם נציגי הפרקליטות, משרד החינוך ומרכז החינוך העצמאי – התפוצצה. במוקד הנייעס (חדשות) "הקול החרדי" דווח כי המשא ומתן נכשל לאחר שיו"ר "נוער כהלכה", יואב ללום, סירב לדרישת הורי המגמה החסידית לחייב את כל הבנות לסגור את הכפתור העליון בחולצותיהן ולהקפיד כי השרוולים יכסו את כל היד.

בשיחה עם ynet הסביר ללום כי אין מדובר בעניין הלכתי אלא בגחמה שנועדה להנציח את המצב הקיים בו מתקיימות שתי מגמות בבית הספר, בהפרדה עדתית. לדבריו, "ההורים האלה סימנו מראש את המטרה ועכשיו מבקשים לקבוע קריטריונים שיאפשרו להם לכבוש אותה". 

בואו נעזוב את הנושא הפמיניסטי בצד. בכל זאת, ברור ששני הצדדים יסכימו למידה כלשהי של צניעות משום ששניהם דתיים. מה שאני רוצה להתרכז בו זה הבזבוז זמן שיוצר הויכוח הזה. בשם רעיון דתי חסר ראיות רבים שני צדדים על הצביון של בית הספר בעמנואל. תקציבים רבים מדי ניתנו לבית הספר הזה על ידי המדינה. בל נזכיר את השעות הרבות שבזבזו אנשי מערכת המשפט הישראלית בהכנה לדיונים שעסקו בנושא בית הספר.

האם כל אחד מאזרחי מדינת ישראל יסכים שבתי ספר שמלמדים דברים כאלו ימומנו מכספו? כמובן שלא. אמנם גם לבתי ספר בעלי צביון חילוני לא יסכימו דתיים רבים לתת את כספם, אבל בינם ובין בתי ספר דתיים יש הבדל חשוב. בית ספר דתי מבוסס על ראיית עולם משוללת ראיות. בית ספר חילוני שואף ללמד את רק את מה שיש לו אחיזה במציאות.

זה לא בהכרח המקרה. מניסיוני, בבתי ספר חילוניים בארץ מלמדים לעתים דברים שגויים על בריאת העולם. זה ניתן לתיקון, לשינוי ולעריכה. עם זאת, הנחת היסוד של בית ספר דתי היא דתית מיסודה, וכפי שניסיתי להראות באינספור מאמרים באתר הזה, היא לא מבוססת על דבר. העומק אליו נכנסת הדתיות לא מאפשרת תיקון. בית הספר הדתי הוא ביסודו דתי ועל ידי הסרת הדתיות הוא מפסיק להיות דתי.

אם היינו חיים בעולם מושלם שבו אנשים תמיד היו עוקבים אחרי טיעונים רציונאליים הטיעון הזה היה מתקבל. אנחנו לא. לכן אני נאלץ לנקוט בקו טיעוני אחר. אם מסכימים שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, אנו נאלצים להסכים שהדת של אזרחיה היא לא עניינה של המדינה. היא צריכה לספק להם שירות לא משנה בני איזה דת הם.

לכן, בעצם קיומם של בתי ספר דתיים, מקפחת המדינה את בני הדתות האחרות שלא מקבלים מערכות חינוך נפרדות. האם עדי יהוה מקבלים בתי ספר נפרדים? מה לגבי מורמונים שגרים בארץ? על ידי קיפוח המגזרים הללו, קטנים ככל שיהיו, המדינה פוגעת בערך הדמוקרטי של שוויון זכויות. אם אנחנו באמת רוצים להיות מדינה דמוקרטית אנחנו צריכים לבחור בין שוויון זכויות מלא לקיפוח.

אם נבחר להנהיג שוויון זכויות מלא אנחנו יכולים רק להיטיב מזה. ההישג המשמעותי הוא שדתיים יוכלו להמשיך להיות דתיים וחילונים ימשיכו להיות חילונים. שוויון זכויות לא יגרום לשלילת זכותו של הדתי להקים בית ספר דתי. בתי ספר דתיים פרטיים עדיין יוכלו להתקיים. הם לא יזכו למימון מהמדינה אך כמובן יהיו מפוקחים על ידה. מגזרים שלמים בישראל שכעת מרגישים מקופחים מאד על ידי המדינה יבינו מהר מאד שהם מקבלים את אותן זכויות שכל קבוצה דתית אחרת בישראל מקבלת. כתוצאה מכך המתח בין מגזרים בחברה הישראלית ירד, ובזבוז כספים על ידי המדינה על בתי ספר כמו בעמנואל ימנע.

אלו רק חלק מההטבות שיכולים לבוא מחילון מערכת החינוך (או בשלטון בכלל) והטמעה מלאה של ערכים דמוקרטיים. הנקודה החשובה היא שאין בקבלה שלהם שלילה של הדתיות של הדתי או החילוניות של החילוני. המדינה מקבלת את קיום שניהם ומעניקה להם זכות שווה בכל מה שקשור לחינוך. האם ליצמן יסכים לשינוי כזה? משום מה אני בספק.

אחרי הלכות ל"ג בעומר בהן דנו בעניינא דיומא, הגיע הזמן לעסוק בענייני עבודה. מי לא נתקל בתיבות מייל מלאות ספאם. למזלנו גיל סלוביק נמצא כאן כדי להרביץ תורה הרבים.

לא ממש הצלחתי להבין למה זה היה חדשות, אבל מסתבר שזה היה. מישהו העלה לפייסבוק סרטון די מזעזע שיצא לי לראות בעבר שמראה לינץ' שבוצע בנערה בעיראק. זה לא מפתיע שמישהו יעלה דבר כזה לאתר פומבי. האינטרנט מלא באנשים משועממים או בעלי רצונות זדוניים.

עם זאת, התלונה המרכזית נגד העלאת הסרטון פשוט לא מסתדרת לי בראש. זאת לא הפעם הראשונה שאני שומע אותה, וכל פעם שאני חושב עליה אני מבין יותר שאנשים לא קולטים את האינטרנט:

הקישור לסרטון לא נמצא באתר הדורש הזדהות כמבוגר, ולא מוסתר בפורום סודי. הסרטון אף הוצג בגירסאות כאלה ואחרות בתקשורת וב-CNN עם אזהרה שמדובר בתוכן מזעזע. מדוע, אם כך נפתח עבורו עמוד מיוחד, כיצד יתכן שחברים בו 24,000 גולשים ואיך הגיע תוכן כזה לעיניהם של נערים?

הסיבה לכך היא גולש, אשר העלה עמוד מעריצים (Fan Page) בפייסבוק. עמודים אלה משמשים בדרך כלל עבור מעריצי ואוהדי ידוענים, קבוצות שונות ומותגים מסחריים או עבור יישויות שרוצים המשתמשים להכניס לפייסבוק  – אבל אי אפשר לפתוח להם פרופיל מאחר שלא מדובר באנשים בשר ודם. לדוגמה, דמויות מצויירות ומשחקי מחשב.

אפשר לחסום חלק מהתוכן בקבוצה, ולפתוח אותו עבור גולשים שלחצו על הכפתור "Like". לעיתים נתקלים בקבוצות כאלה המציעות לראות דברים תמימים כמו אנג'לינה ג'ולי בלי איפור, פיקאצ'ו גדול, אך גם תוכן אלים יותר, כמו סרטון הרצח האכזרי של חליל.

הכותב למעשה אומר "בוא נגן על הילדים". מה שהוא לא מצליח להבין זה שבמקרה של האינטרנט זה בלתי אפשרי. זה כמו לנסות לשלוט בתוכן של ספריה שכל אחד יכול לתרום לה ספר כרצונו בלי בקרה. זאת מפלצת רבת ראשים, שכשמורידים ראש אחד שלה צומח מיד אחד אחר. הסרטון הזה זמין במרחק של חיפוש אחד בגוגל. כל אחד שרוצה לצפות בו יכול לצפות בו בקלות.

הדרך היעילה ביותר להתמודד עם דברים מהסוג הזה היא לא לתת להם פרסום. אין מניעה להשתמש בכלים שמציעים אתרים מסוימים כדי לדווח על סרטון לא ראוי, אבל צריכים לזכור שבגלל הטבע של האינטרנט החומר המפוקפק יהיה זמין במקומות אחרים. לפרסם את דבר קיומו רק יגרום לנער לרצות לראות אותו. כפי שאמרתי, הוא יוכל למצוא אותו בקלות. אם באמת מעוניינים להגן על הילדים, עדיף פשוט לא לדווח על זה. זה כמובן פיתרון שרחוק משלמות.

פיתרון אחר שמוצע הרבה פעמים והא צנזורה על האינטרנט. מעשית, אין טעם אפילו לנסות את זה, משום שבחורים כמוני שיש להם ידע טכני נרחב במחשבים ורשתות תקשורת ימצאו דרכים לעקוף את החסימה. אפילו חסימות ברמת ספק האינטרנט או התשתית ניתן לעקוף בקלות יחסית. צנזורה על האינטרנט יעילה בעיקר בלהטריד אנשים שאין להם ידע טכני, לעתים בגלל שמניסיון בחסימות כאלו בעולם למדנו שהן פוגעות גם בתוכן לגיטימי. קיים חשש מהותי נוסף. אם החסימה קיבלה מנדט מהשלטון ונכפית על כל האוכלוסייה על ידי חקיקה, הדבר מרכז כוח רב מדי בידי השלטון. הוא יוכל לצנזר מידע כרצונו, ולא תמיד בצדק (ע"ע סין).

רבים מהאנשים, ואני בינם, קוראים אך ורק את עיתונות האינטרנט. מלבד היותו מקום מעולה לעדכוני אקטואליה, האינטרנט משמש כרגע כמקום שבו שורר חופש ביטוי מוחלט בכמעט כל מדינה שתורם לאווירה של שיתוף הדדי של ידע וקהילתיות. כמובן שאותן חירויות שמנוצלות לטובה יכולות להיות מנוצלות לרעה. זה קרה במקרה של הסרטון הזה. עם זאת, לדעתי, היתרונות עולים על החסרונות, והניסיונות לתקן את החסרונות על ידי צנזורה לוקים בחסרונות קשים אפילו יותר מהחסרונות שטבועים באינטרנט עצמו. לכן, המצב כפי שהוא עכשיו עדיף.

יש לי מנהג מגונה. אני אוהב לקרוא ציטוטים של אנשים בקול שמחקה את הדרך שבה הם אולי אמרו את זה. כשעשיתי את זה בסיפור הבא לרון חולדאי וח"כ משה גפני,  חולדאי יצא מאד רציונאלי וגפני יצא כבריאתן מצוי שיצא לי להתווכח איתו ברחוב. כלומר, לא טוב. שני האישים הללו, מיותר לציין, הם דמויות פוליטיות חשובות.

סיפורנו מתחיל, כמעט כמו תמיד, בעוד מחלוקת בין סיעות חרדיות לנציגי המגזר החילוני והדתיים המתונים. משום מה נראה לח"כ גפני שהעובדה שבן ישיבה בילה את זמנו בלימוד תורה צריכה להיות מוכרת על ידי מוסדות אקדמאים שהמדינה מכירה בהם. ציטוט שווה אלף מילים:

בדיון שהתקיים קודם לכן, הציע ח"כ גפני לאפשר לכל תלמיד ישיבה, אם יבחר בכך, ללמוד מקצועות שיבחר גם אם אין לו את הידע הנדרש או אם לא נבחן במקצועות הבגרות. "אז הוא לא למד ליבה", אמר. "הוא למד גמרא. בכל מדינה מסודרת, אם בחור שלמד בישיבה רוצה להיות מהנדס אווירונאוטיקה, מדוע לא לאפשר לו ללמוד זאת? כיום לא מכירים בלימודי ישיבה כשנות לימוד".

רון חולדאי לעומתו נוקט בעמדה רציונאלית הרבה יותר. לא שזה קשה במיוחד לעלות ברציונאליזם על גפני:

בדבריו היום, תבע חולדאי את עלבונם של מקצועות הליבה. "כל אחד מלמד מה שהוא רוצה", אמר. "פלגים איסלאמיים קיצוניים יכולים לחנך נגד מדינת ישראל – והמדינה תממן את החינוך שלהם. גם החרדים מלמדים רק את מה שהם רוצים – ואינם מוכנים ללמד את הליבה האזרחית של מקצועות שכל מדינה מודרנית רוצה שתהיה נחלתם של כל אזרחיה, כדי שיידעו מה פירושה של דמוקרטיה ויהיו מסוגלים לקיים את עצמם כבוגרים, ולא ליפול מעמסה על הקופה הציבורית".

לצערו הרב של גפני, ידיעת המתמטיקה ברמה טובה חשובה מאד עבור לימודי הנדסת אווירונאוטיקה או הנדסה בכלל. אני חושב שיהיה קצת קשה לחשב את העילוי של כנפי המטוס, לדוגמא, בלי יכולת חשיבה מתמטית. זה אומר שתנאי הדרישה לאוניברסיטה במקצוע הזה צריכים לכלול ידע ברמה מספקת במתמטיקה ויכולת חשיבה מתמטית. בגרות במתמטיקה במקרה הזה חשובה מאד משום שהיא נותנת אינדיקציה ליכולתו של האדם לעמוד בלימודי הנדסת אווירונאוטיקה.

אמנם במקרה הזה ידיעת המתמטיקה היא דבר חשוב שתורם ליכולתו של אדם לרכוש מקצוע, אך בהחלט לא כל מקצוע ידרוש את אותה רמת ידע במקצוע הזה. למרות זאת, ברמת הבית ספר היסודי, חטיבת הביניים ולרוב גם בתיכון, לתלמיד אין מושג מה הוא יעשה כשיהיה גדול. מערכת החינוך שואפת להקנות לו ידע שיפתח בפניו מקסימום אופציות אפשריות כשיחליט מה הוא רוצה ללמוד באקדמיה. חוסר ידע במתמטיקה, לצורך הדוגמא, יקשה עליו להשתלב בלימודים אקדמאיים. בצורה דומה, מקצועות ליבה אחרים משרתים מטרות כלשהן. לא כולן משרתות את המטרה הזאת, או לא רק את המטרה הזאת, אבל יש סיבה לכך שהם נלמדים.

הבעיה היא שגפני לא ממש מנסה לחשוב בהיגיון או לחשוב בכלל. העדות הכי טובה לכך היא זאת:

הבוקר רואיין גם חבר הכנסת משה גפני בגלי צה"ל – והתעמת עם רון חולדאי. "שלא יבלבל במוח ושלא יגיד לי שהוא מממן אותי, המתנשא הזה", אמר גפני לשדרן רזי ברקאי. "אני מממן אותו ולא הוא מממן אותי. אני כל הזמן שומע שהמדינה לא תממן את החינוך העצמאי. מי הוא בכלל? אני מממן אותו".
גפני הוסיף, כי במסגרת החינוך העצמאי מלמדים את כל מקצועות הליבה – עברית, אנגלית ומתמטיקה. "מה הוא מבלבל במוח שלא לומדים את תוכניות הליבה – אני למדתי בחינוך העצמאי ושם לומדים את כל המקצועות שעליהם מדובר", אמר גפני הזועם.
כאשר נשאל גפני מדוע לא מלמדים בחינוך העצמאי את תורת האבולוציה של דארווין, למשל, ענה גפני: "אנחנו נלמד איך באמת העולם נברא: 'בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. מה חולדאי חושב? שאת השטויות שהוא מלמד את הילדים שלו אני אלמד את הילדים שלי?".(דגש הוסף)

אהא. הוא ילמד איך העולם באמת נברא. התגובה שלי: חה חה חה.

יוסי אליטוב כתב מאמר ארוך כאורך הגלות בו הוא טוען כנגד האפליה נגד חרדים בתקשורת. יש לי רגשות ודעות מעורבים לגבי המאמר הזה. מצד אחד הרבה מהנקודות שלו נכונות לדעתי, בעיקר אלו בהן הוא מציג טענה כללית. מצד שני, הוא יותר מתלהם ושם כמטרה קריקטורה של חילוני ממציג טיעונים מדויקים וחדים. מחסור במקורות ברורים לטענות שלו גם לא מקדם את הקייס שלו. למרות זאת, משום שאני מזדהה עם הסנטימנט הכללי, אני חושב שהמאמר שווה קריאה. ראו הוזהרתם, אני לא ערב לאיכות הטענות שלו כיוון שטענותיו נעות בין אבסורד לרציונאל מהר מאד.

יוסי אליטוב – אז מי פה הפרזיט?