אברהם משחק בטעויות: מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה (הקדמה וחלק א)

תודה למתן הולצר על שלל שיחות פרודוקטיביות לאורך השנים האחרונות בנושאים הקשורים לסדרה הזאת.

תוכן העניינים של הסדרה

הקדמה

שון קונרי הוא אחד השחקנים האהובים עלי. אלמלא היה סקוטי, יכולת המשחק שלו היתה ראיה ישירה לקיומו של אלוהים. כשקראתי בפעם הראשונה את הספר "אלוהים משחק בקוביות" של הרב ד"ר מיכאל אברהם קפצו לי לראש שתי דמויות שהוא גילם, ג'יימס בונד ו-וויליאם מבסקרוויל. ג'יימס בונד הוא גברבר שרמנטי ורודף שמלות עם עולם ערכים מעוות, בו לא ברור אם שלום הממלכה הבריטית קודם לסקס או להפך. הוא נאבק בארכי-נבלים כמו יוריק גולדפינגר ולא מתבייש להתגרות בהם. כוויליאם מבסקרוויל, גיבור הסרט (והספר) "שם הורד", קונרי לבש גלימת נזירים ותיפקד כמעין שרלוק הולמס של ימי הביניים. הוא פותר סדרת רציחות במנזר ונאבק באמונות התפלות של חבריו לאמונה על ידי הפעלת לוגיקה קרה וחשיבה רציונלית.

מה הקשר בין "אלוהים משחק בקוביות" ושון קונרי? בספר הזה מיכאל אברהם מקדם את מה שהוא מכנה "בריאתנות שפויה", גישה דתית להבנת תיאוריית האבולוציה שנמצאת בין הפונדמנטליזם האבולוציוני והדוגמטיות של מכחישי האבולוציה. על ידי הפרדה בין הפן הפילוסופי של הדיון וממצאי המדע, אברהם מנסה להראות שהביולוגיה האבולוציונית לכל הפחות לא אומרת דבר על קיומו של אלוהים. למעשה, הוא סבור שהיא דווקא מספקת סיבה טובה להאמין באלוהים.

אברהם מציג בספרו שתי דמויות שדי דומות לוויליאם מבסקרוויל וג'יימס בונד של קונרי. הראשונה נראית רציונלית, בעלת טיעונים תקפים ובדיקת עובדות איתנה. היא לא מהססת לצאת נגד הלך הרוחות בזרם האורתודוקסי, אם לשם המציאות מובילה. היא הוויליאם מבסקרויל של אברהם. השניה היא סוכן בשירות הוד אלוהיותו שלא מתבייש לרדות באלו שיוצאים נגד האלוהים ולהתגרות בהם על ימין ועל שמאל. הוא שנון, או לפחות מנסה להיות, והרבה יותר פולמי. זה הג'יימס בונד של אברהם.

הדמות הראשונה התפוגגה כשקלטתי שאברהם מנסה לעוור עם מושגים. הוא עושה שימוש חופשי במושגים פילוסופיים ומדעיים בצורה שלא תרשים את מי שבקי בחומר. בנוסף, במקום להיות חלוץ אורתודוקסי שיוציא אותה מקיבוע, הוא מתגלה שוב ושוב כאדם שממחזר טיעונים דתיים מוכרים עם מעט מאד חידוש. כרגיל, הוא כנראה הקרבן הראשון של עצמו. לכל הפחות, הוא נראה לי כן בטעותו. הדמות השניה לא התפוגגה. היא לא נראית פיקציה. הספר הזה נכתב בטון יומרני מאד. לא ברור למה, לאור איכות התוכן שלו.

זאת טענה מאד רצינית שדורשת ביסוס מעמיק, ולכן החלטתי לכתוב סדרת מאמרים כמענה ל"אלוהים משחק בקוביות" של אברהם. אני לא מתכוון להשתמש בסדרה הזאת רק כמענה לספר של אברהם. זה לא פרודוקטיבי בעיני. הספר של אברהם הוא בשבילי הזדמנות לסקר נושאים שרציתי לכתוב עליהם כבר זמן רב, אבל לא היתה לי הזדמנות לעשות זאת. לכן, בשם האינפורמטיביות, המאמרים בסדרה הזאת מדי פעם יחרגו מהדרוש כדי לענות לאברהם.

תהנו מהסדרה!

מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה

נפוץ לשמוע שהקריטריון שקובע מה מדע ומה לא הוא קריטריון ההפרכה. כדי שהסבר כלשהו יהיה מדעי, צריך להיות אפשרי, לפחות בעיקרון, להראות שהוא שגוי על ידי ניסוי או תצפית. העיקרון הזה מוזכר שוב ושוב בספרות המדע הפופולרי ושגור בפיהם של מדענים ופילוסופים רבים. מה הפלא שבריאתנים לאורך הדורות טענו שוב ושוב שתיאוריית האבולוציה היא לא מדע, משום שהיא לא ניתנת להפרכה?

מיכאל אברהם חוזר על הטענה הזאת. לשיטתו, "בהחלט יש ממצאים רבים שתומכים" בתיאוריית האבולוציה (והוא אפילו קורא לה "מדעית" מדי פעם), אך הוא סבור "שיש באבולוציה רכיבים שאינם ניתנים להפרכה" (עמ' 229; דגש שלי). כתמיכה בטענה הזאת אברהם מתיימר להדגים שני דברים. האחד הוא שיש רכיבים בתיאוריית האבולוציה שנכונים כהכרח הלוגי, ולכן הם בלתי ניתנים להפרכה. דוגמא יומיומית לכזה מקרה היא הטענה שכל הרווקים לא נשואים. רווק לא נשוי מכורח הגדרת המילה "רווק", ולכן לעולם לא נמצא רווק נשוי שיפריך את הטענה הזאת. במאמר הבא אדון בטיעונים האלו של אברהם.

הדבר השני שאברהם מתיימר להדגים הרבה יותר מעניין בעיני. הוא מבקש מקוראיו לדמיין שנמצאו "יצור או תופעה שתכונותיהם אינן חזקות ואינן מוצלחות מבחינה אבולוציונית, וניווכח שבכל זאת הם שרדו" (עמ' 244). האם נודה שתיאוריית האבולוציה הופרכה? כמובן שלא. לדברי אברהם, "כל תכונה מפריכה שכזו תקבל הסברים אד הוק מדוע היא בעצם תכונה הנושאת ערך שרידותי" (עמ' 245; דגש שלי). לכן, אין אף דרך מעשית בה ניתן להפריך את תיאוריית האבולוציה, והיא לא עומדת בקריטריון ההפרכה. בסיכום המהלך שלו אברהם כותב במפורש ש"המסקנה היא שהאבולוציה אינה תיאוריה מדעית" (עמ' 263). הוא חושב שהיא מתארת את המציאות (עמ' 276-277), אך לא מדעית.

כדי להבין למה הטיעון של אברהם פשוט שגוי, צריך להיכנס קצת יותר לעומק לפילוסופיה של המדע. האמת הכואבת (לפחות לי) היא שעיקרון ההפרכה זוכה לפופולריות שהוא לא זכאי לה, הן בקרב מדענים והן בקרב חובבי מדע מהציבור הרחב. הגרסה הפופולרית של עיקרון ההפרכה היא גם הגרסה הכי פשטנית שלו. כמו שאני אוהב לומר, השטן נמצא בפרטים.

במאה ה-20, הזרמים העיקריים בפילוסופיה של המדע רצו לבסס פילוסופית את השיטה המדעית על עקרונות הלוגיקה. הגישות הפילוסופיות הנפוצות בתקופה הזאת השתייכו לשתי קבוצות עיקריות, תומכי האששנות (verificationism) ותומכי ההפרכנות (falsificationism). אששנים שמים דגש על בחינת ההשלכות של השערות מדעיות. מדענים מעלים השערה לגבי דבר מה, ולאחר מכן בוחנים את ההשלכות שלה, אם היא נכונה. הם מתכננים ניסויים שבוחנים את נכונותן של ההשלכות הללו. כשהשלכה מסוימת מתבררת כנכונה מתחזקת הדעה שההשערה נכונה. כלומר, נכונות ההשלכה מאששת את ההשערה.

התיאור הזה קצת אבסטרקטי, אז הנה דוגמא ספציפית שתמחיש את התהליך. דמיינו שאתם מדענים מדופלמים בפקולטה למדעי הבלוגים של אוניברסיטת האינטרנט. אחרי עיון זריז בבלוג שלי, שיערתם שבלוגרים אתאיסטיים נוטים להיות חפרנים הרבה יותר מממוצע החפרנות של כלל הבלוגרים. אם ההשערה שלכם נכונה, נצפה לגלות שפוסטים בבלוגים האתאיסטים מכילים בממוצע הרבה יותר מלל מכמות המלל הממוצעת. דגמתם את הבלוגים האתאיסטיים ואת כלל הבלוגים וגיליתם שהפוסט הממוצע בבלוג האתאיסטי אכן הרבה יותר ארוך מהפוסט הממוצע בכלל הבלוגים. לגישת האששנים, הרגע תמכתם בנכונותה של ההשערה שלכם – האתאיסטים האלה חפרנים לאללה.

כמו מדענים, גם פילוסופים אוהבים להרוס. מה שנשמע על פניו ברור מאליו כנכון, מתגלה כגישה מאד לא אינטואיטיבית. ההורס התורן הוא הפילוסוף קרל המפל. בשנות ה-40 הוא העלה על הכתב את פרדוקס העורב (Raven paradox), במאמר שהפך מאז לקלאסיקה בפילוסופיה של המדע. הפרדוקס בוחן איך אששנות תטפל בטענה כמו "כל העורבים שחורים". מן הסתם, כל עורב שחור שנאתר יאשש אותה. בנוסף, הטענה הזאת שוות ערך מבחינה לוגית לטענה שכל מה שלא-שחור אינו עורב. אישוש  טענה אחת הוא למעשה אישוש הטענה השקולה  לה לוגית. לכן, אם נמצא נעל לבנה, משהו לא-שחור שאינו עורב, הרי שנאשש את הטענה שכל העורבים שחורים. על פניו, זה נוגד לחלוטין את האינטואיציה שלנו, או לפחות את האינטואיציה של המוני פילוסופים.

קרל המפל (1905-1997), הוגה פרדוקס העורב של האששנות התמונה באדיבות ויקימדיה
קרל המפל (1905-1997), הוגה פרדוקס העורב של האששנות
התמונה באדיבות ויקימדיה

הפרדוקס הזה לא בהכרח אומר שצריך לדחות את הגישה האששנית לחלוטין. אפשרי בהחלט שהפיתרון שלו יותיר אותנו עם גישה אששנית יותר מעודנת, יותר מדויקת ולא נוגדת את האינטואיציות שלנו. ואכן, הפיתרונות שהוצעו לפרדוקס הזה מנסים לעשות בדיוק את זה. לא אסקור אותם כאן. מי שמעוניין להיכנס לעובי הקורה, מוזמן לעיין בקריאה המרחיבה בתחתית המאמר.

הפרכנות היא חיה אחרת. הדבר שמושך בה היא התקווה שהיא תוכל לפתור את מה שנקרא בעיית האינדוקציה. אינדוקציה היא היסק מהפרט אל הכלל. למעלה עסקנו בטענה כללית, הטענה שבלוגרים אתאיסטיים נוטים להיות הרבה יותר חפרנים מבלוגרים בכלליות. יש ברשת כמות עצומה של בלוגים אתאיסטים ובלוגים בכלל, ולכן זה לא מעשי לכלול את כולם במחקר שלנו. במקום, אנחנו מסיקים את המסקנות שלנו על כלל הבלוגרים האתאיסטים מנתונים שנאספו מדגימה של בלוגים, לא מכל הבלוגים שקיימים. זה היסק אינדוקטיבי.

מאז המאה ה-18, היסקים כאלו הם יבלת ענקית בכף רגלה של הפילוסופיה. הפילוסוף הסקוטי דיויד יום הראה ששיטת ההיסק הזאת בעלת הצדקה פילוסופית רעועה, בלשון המעטה. מאחר וכל אחד מאיתנו משתמש באינדוקציה ומסתמך עליה בחיי היום יום שלו, בעיית האינדוקציה היא סוגיה שמשפיעה על כולנו, לא רק על מדע ומדענים. כמות הפיתרונות המוצעים זהה לכמות הכושלים שבהם, אבל מי יודע, אולי אני טועה. אחרי הכל, ההצדקה למשפט הזה היא אינדוקטיבית. אחרי הכל, קראתי רק על חלק מהניסיונות לפתור אותה.

פופר חשב שיש לו דרך לפתור את בעיית האינדוקציה, או יותר נכון לעקוף אותה. התובנה הראשונה שלו היא שיש חוסר סימטריה בין הצדקה להפרכה. על מנת להצדיק את הטענה "כל העורבים שחורים" צריך למצוא כמות גדולה של עורבים שחורים. על מנת להפריך אותה מספיקה דוגמא אחת של עורב לא שחור. לכן, לשיטת פופר, במדע הפרכה חשובה הרבה יותר מאישוש. מדע מתקדם מהפרכה להפרכה. התיאוריות המובילות היום במדע הן לא התיאוריות שמאוששות בצורה הטובה ביותר, אלא שארית הפליטה של תהליך ההפרכה האכזרי של המדע. לדוגמא, תיאוריית היחסות הכללית של איינשטיין לא זכתה למעמד שלה כי היא אוששה, אלא כי היא עדיין לא הופרכה בזמן שתיאוריית הכבידה של ניוטון כן.

הגישה הזאת למדע מחייבת סברות מדעיות להיות ברות-הפרכה. כלומר, צריך להיות אפשרי לתכנן ניסוי או תצפית שיכולה להיות להם תוצאה פוטנציאלית שתפריך אותו. כך ניתן להבדיל בין רעיונות מדעיים ורעיונות פסוודו-מדעיים, כאלו שרק מתחזים למדע. רעיון בר-הפרכה הוא מדעי, מה שלא – לא. בכך פתר פופר לכאורה שתי בעיות קשות במדע. האחת היא בעיית האינדוקציה. השניה היא בעיית התחימה (דמרקציה), הצורך לאתר קריטריון שמבדיל בין רעיונות מדעיים לכאלו שלא.

גם כאן החגיגה נהרסה, כי הגישה של פופר התבררה כבעייתית מאד. יש בה יותר מבעיה אחת, אבל רק אחת רלוונטית במיוחד כאן. האשמה הפעם נחה על כתפיהם של הפילוסופים פייר דוהם (Duhem) ו-ווילרד קווין (Quine). שניהם שמו לב לתופעה מעניינת בניסויים ותצפיות מדעיות (ובגדול, גם לא מדעיות) – הם לא באמת בודקים סברה אחת. כל ניסוי שתוכנן על מנת לאשש או להפריך סברה מסוימת למעשה בודק סט של סברות שמורכב מהסברה שאנחנו מעוניינים לבחון וכמה סברות עזר. אם תוצאות הניסוי שליליות, הדבר יכול לקרות בגלל שהסברה שאנחנו רוצים לבחון שגויה או בגלל שסברת עזר כלשהי שגויה. בגלל שפילוסופים מאד יצירתיים, התופעה הזאת ידועה בשם תזת דוהם -קווין.

התיאור הזה היה מאד אבסטרקטי, ולכן אתן דוגמא. דמיינו שאתם אסטרונומים מדופלמים באוניברסיטה למדעי השוקולד בשוויץ שבוחנים את ההשערה שהירח הוא למעשה כדור ענק של פררו רושה (יאמי). בדייקנות מדעית אופיינית, כיוונתם את עדשת הטלסקופ המשוכלל שלכם אל הירח וגיליתם לאכזבתכם שהירח נראה סלעי וממש לא מעורר תיאבון. האם הפרכתם את הסברה שהירח עשוי משוקולד? לאו דווקא. הלוגיקה מכתיבה שבאותה מידה אפשרי שהפרכתם את אחת מסברות העזר של תצפית כזאת. לדוגמא, אולי הפרכתם עיקרון כלשהו באופטיקה. כלומר, אפשרי שהירח הוא באמת פררו רושה מפתה, אבל הטלסקופ שלכם נבנה על בסיס שגיאה רבת שנים באופטיקה שגרמה לקרני האור המשתברות להיראות כמו סלע קר ומנוכר.

תזת דוהם-קווין היא בעיה לא פשוטה עבור ההפרכנות. כשסברה מדעית עמדה בניסוי והופרכה, יכולים מדענים לייחס את ההפרכה לכישלונה של אחת מסברות העזר ולהשאיר על כנה את הסברה שהם בוחנים. אין בעיה לוגית בזה. למרות זאת, זה לא תמיד נימוק תקף לכישלונה של סברה, אלא תירוץ שנועד להציל את הסברה החביבה עליהם מהפרכה. דוגמת הירח שנתתי למעלה היא מקרה כזה של תרצנות ברורה שנועדה להגן על סברה מגוחכת. איך נבדיל בין תירוץ לנימוק? פופר ועמיתיו ההפרכנים התקשו לפתח כזה קריטריון כללי. צריך לשפוט כל מקרה לגופו. כמו במקרה של האששנות, מה שנראה על פניו קל, ברור, פשוט וחד מתברר כהרבה יותר מורכב ומסובך.

כיום אין פיתרון מוגדר לבעיית התחימה. היכולת להפריך תיאוריה היא תנאי הכרחי, אבל לא מספיק. אף אחד לא מצפה שההפרכה תהיה "חזקה", מסוג ה"זבנג וגמרנו", הכל או כלום. במילים אחרות, "הגביע הקדוש של הבריאתנות" הניסוי, בה"א הידיעה, שיכול להפריך את האבולוציה אחת ולתמיד לא צריך להיות אפשרי כדי שהתיאוריה תהיה מדעית. בהתאמה, הגבול בין מדע לפסוודו-מדע הרבה יותר מטושטש ממה שפופר חשב. במקום גבול חד, יש ספקטרום של מדעיות, מרעיונות פסוודו-מדעיים בבירור כמו הכחשת אבולוציה בריאתנית מצויה ועד למדע מבוסס כמו הביולוגיה האבולוציונית. בין הקיצונים הללו יש תחום עם הרבה יותר מ-50 גוונים של אפור.

אפשר לכתוב עוד הרבה על ההפרכנות, האששנות ובעיית התחימה. המעוניינים במעט הרחבה מוזמנים לעיין בקריאה המרחיבה. בינתיים, אני חושש שכתבתי כל כך הרבה שאולי כבר הספקתם לשכוח ממה התחלנו. מיכאל אברהם טען שכל פעם שתיאוריית האבולוציה ניצבה בפני טענה מפריכה, תומכיה נתנו איזה תירוץ אד-הוק שהציל אותה מהפרכה. הביטוי אד-הוק מאד חשוב. אברהם לא טוען שאלו נימוקים תקפים, אלא תירוצים שנועדו לתרץ כישלון.

קרל פופר (1902-1994) הוגה קריטריון ההפרכה התמונה באדיבות ויקימדיה
קרל פופר (1902-1994) הוגה קריטריון ההפרכה
התמונה באדיבות ויקימדיה

האם הוא צודק? אין ספק שביולוגים אבולוציוניים עמדו בפני תופעות שגרמו להם להשתומם. לאו דווקא מדובר בתופעות שמפריכות את התיאוריה. כלומר, אלו לא היו תופעות שסתרו אי-אלו מעקרונות הביולוגיה האבולוציונית. לרוב, הבעיה בהם היתה שהתיאוריה לא הסבירה אותם. היא לא צפתה את קיום התופעות הללו ולא את אי-קיומן. עדיין, ניתן לאברהם מתנה ונניח שקיימות תופעות שלכאורה מפריכות את תיאוריית האבולוציה. ספציפית, נניח שנמצא "יצור או תופעה שתכונותיהם אינן חזקות ואינן מוצלחות מבחינה אבולוציונית, וניווכח שבכל זאת הם שרדו" (עמ' 244).

מה בעצם הטענה שמפריך הממצא הזה? זכרו את תזת דוהם-קווין לפיה סטים של סברות נבחנות בבת אחת. לביולוג האבולוציוני, ולכל מדען למעשה, יש מרחב תמרון גדול להתמודדות עם הפרכה. אברהם כמעט אף פעם לא הראה שביולוגים אבולוציוניים משתמשים במרחב התמרון הזה לרעה, אלא רק טען שהם עושים זאת. כשהוא ניסה לתת דוגמא ספציפית לתרצנות האבולוציונית בפעולה הוא נכשל בצורה איומה. אצטט את אחת הפעמים בהן הוא היה ספציפי מספיק כדי להיות כמה שיותר נאמן למקור.

לדברי אברהם, מנקודת מבט אבולוציונית קשה להסביר את "הססגוניות של זנבו של הטווס […] שכן הזנב הססגוני בולט לעיניהם של תוקפים פוטנציאליים" ומהווה "פאר מיותר" (עמ' 256). הוא מבהיר שתופעת זנב הטווס "היא רק דוגמא פרטית לתופעה כללית יותר" של מה שנקרא עיקרון ההכבדה (ע"מ 256-257). מהו עיקרון ההכבדה?

"התבלטות בשעת סכנה משדרת ביטחון עצמי, וכך דוחה את התוקפים ובד בבד מושכת את בני המין השני. הטענה היא שתופעה שנראית לכאורה כמכבידה, דווקא יש לה ערך שרידותי כי באמצעותה מדגים הנושא אותה שהוא אינו חושש, ושהוא מוכן להתמודד עם סביבתו."

(ע"מ 256-257)

מה הראיות לטובת עיקרון ההכבדה?

"כצפוי, רוב האישושים לתיאוריה הזאת מובאים בדוגמאות של התנהגויות המבטאות הכבדה, ולכן הן לכאורה אינן סבירות אבולוציונית. לדוגמא, קרני הענק של האיילים נראות מיותרות בדומה לזנב הטווס. […]

האישושים הללו הם כמובן מעגליים כולם, כפי שכבר העירו רבים, ולכן לא ניתנים להפרכה. הלוגיקה שלהם פועלת כך: אנחנו מניחים שהתנהגויות מכבידות אינן מתיישבות עם האבולוציה, אולם בפועל אנו רואים לא מעט תופעות כאלה. לאור ההנחה האבולוציונית, בתופעות הללו יש קושי הדורש הסבר. ההסבר נמצא כמובן בתיאוריית ההכבדה, וזו מקבלת אישוש בתופעות כאלה."

(עמ' 257)

כל מה שאברהם אמר כאן רווי בשגיאות בוטות בביולוגיה אבולוציונית. לפני שבכלל אפשר לדבר על הקשר בין זנב הטווס לעיקרון ההכבדה צריך לדבר על ההעדפות המיניות של הטווסית. עיקרון ההכבדה טוען שמהלך האבולוציה התפתחה בטווסיות העדפה לזכרים עם קישוטים מכבידים, כמו זנב הטווס. האם תכונה כזאת מקנה להן יתרון? הקישוטים הללו הם סימן לאיכות יכולת ההתמודדות של הטווס עם סביבתו. ככל שהזנב שלו ארוך וכבד יותר כך הוא מסוגל להתמודד יותר טוב עם הסביבה שלו. הטווס ארוך-הזנב צריך לברוח מטורפים, לחפש לעצמו מזון ולחזר אחרי נקבה תוך כדי שלאחוריים שלו צמודה מניפה ענקית ומכבידה. אם הוא מצליח להסתדר למרות שהיא שם, סימן שהוא עושה משהו טוב.

כל זה מעלה שאלה מעניינת שנמצאת בלב לבו של עיקרון ההכבדה. למה הסימן לאיכות צריך להיות מכביד? אפשר לחשוב על סימן שמבצע בדיוק את אותו דבר, אבל לא מכביד. לדוגמא, כתם על מצח הטווס שיהיה כהה יותר ככל שהטווס מתמודד יותר טוב עם הסביבה שלו. הבעיה עם כאלו סימנים היא שקל לזייף אותם. כדי להשיג לעצמו טווסית בפיק-אפ בר, מספיק שיהיה לטווס הגרוע כתם שחור על המצח והנקבות ירדפו אחריו כאילו הוא מינימום ג'ורג' קלוני. הכתם שהיה קודם סימן טוב ליכולת ההתמודדות עם הסביבה יאבד את ערכו כסימן. במילים אחרות, הוא כבר לא יהיה פירסומת כנה של יכולת התמודדות עם הסביבה.

כאן נמצא העוקץ מאחורי עיקרון ההכבדה. הוא יוצר קשר בין מה שהסימן מסמל והסימן עצמו. הזנב הארוך של הטווס הוא פירסומת כנה של יכולתו להתמודד עם הסביבה, בגלל שכדי לשרוד עם כזה זנב דרושה איכות גנטית. טווס לא יכול לזייף זנב ארוך בלי לסבול את ההשלכות שלו על חיי היומיום. העובדה שהטווס סבל את ההשלכות הללו ועדיין ניצב בפני הנקבה היא סימן אמין לכך שהוא מסוגל להתמודד עם סביבתו.

הטווס. קושיה על מדעיות האבולוציה?
הטווס. קושיה על מדעיות האבולוציה?
התמונה באדיבות ויקימדיה

כל מה שאמרתי עד עכשיו על עיקרון ההכבדה דורש שני סייגים. ראשית, לצרכי פישוט, השתמשתי בשפה מאנישה. עם זאת, אין צורך להניח שהטווסית או הטווס יודעים מה הם עושים או מודעים לרציונל מאחורי מה שהם עושים. שנית, השתמשתי בשפה פשטנית ומאד לא מדויקת מבחינה מדעית. אחד הפישוטים הללו הוא שתיארתי את פעולת עיקרון ההכבדה על זנב הטווס. בפועל, אפשרי בהחלט שעיקרון ההכבדה לא מהווה חלק בהיסטוריה האבולוציונית של זנב הטווס. זאת היתה רק דוגמא לצרכי המחשה, כדי שעיקרון ההכבדה יהיה מובן.

רגע, מה? לפי מיכאל אברהם עיקרון ההכבדה לא ניתן להפרכה, אז איך אפשרי שעיקרון ההכבדה הוא לא ההסבר של זנב הטווס, איבר כזה מכביד? כמובן, התשובה לשאלה הרטורית הזאת היא שאברהם פשוט טועה. ראשית, עיקרון ההכבדה הוא ממש לא ההסבר האבולוציוני האפשרי היחיד לקיומם שלא איברים מכבידים כמו זנב הטווס (Andersson and Simmons, 2006; Radwan, 2008). לכן, ביולוגים אבולוציוניים לא יכולים פשוט לאשש את עיקרון ההכבדה על ידי "דוגמאות של התנהגויות המבטאות הכבדה" (עמ' 257) כמו שטוען אברהם. ואכן, הם לא עושים זאת.

שנית, עיקרון ההכבדה חוזה כמה דברים ולכן בהחלט ניתן לבדוק אם הוא שיחק תפקיד באבולוציה של איבר מכביד מסוים. לדוגמא, אם זנב הטווס אכן נוצר על ידי עיקרון ההכבדה, נצפה שהגודל שלו ישתנה בהתאם לסביבה בה הטווס חי. ככל שקשה יותר לטווס להסתדר בסביבה בה הוא חי, כך הזנב שלו יהיה יותר קטן. זה הכרחי כדי שגודל הזנב ישקף את יכולתו של הטווס להתמודד עם הסביבה שלו. גם זה פישוט, אבל הוא מכיל מספיק דיוק כדי להיות מספיק. דבר אחד ברור. בניגוד למה שאברהם טען, האישושים הללו לא מעגליים ולא תלויים בפרשנות. אלו ראיות ניסויית ותצפיתיות שנדרש מהם לעמוד בסטנדרטים קפדניים.

אין לי שמץ של מושג אם זנב הטווס באמת התפתח על פי עיקרון ההכבדה. לא בדקתי את זה בספרות המחקר. אני יודע שיש תכונות מכבידות אחרות שעונות על החזוי מעיקרון ההכבדה. בשנת 2004 התפרסמה סקירה של ספרות המחקר בנושא, שבחנה שלל תכונות מכבידות של חיות שונות ואת איכות הראיות שהן נוצרו על ידי עיקרון ההכבדה (Cotton et al., 2004). ספציפית, הסקירה בחנה את התחזית שתיארתי בפסקה הקודמת. יש כמה וכמה מקרים בהם הראיות מראות שהתחזית מתגשמת, ובאחרים הראיות קיימות אך חלשות.

סימן לעתיד

המאמר הזה, הראשון בסדרה, מדגים את מה שכתבתי בהקדמה. אברהם חושף כאן תפיסה פילוסופיה של המדע שמצטיינת בשטחיות שלה ומראה הבנה של עיקרון ההכבדה ברמה נמוכה יותר מרמת מדע פופולרי. התוצאה בהתאם. בהקדמה לספרו אברהם כתב שהתמונה שמוצגת בספר "משלבת אמונה באלהים, בלי להכחיש את הממצאים המדעיים של תיאוריית האבולוציה" (עמ' 18).  מאוחר יותר הוא מבהיר שהוא חושב ש"מדובר בתיאוריה שחלק הארי שלה מבוסס היטב מדעית" (עמ' 26). כמה ריקות המילים הללו נראות לאור אי-ההבנה הבוטה של עיקרון ההכבדה? לאורך הסדרה הזאת אתן עוד דוגמאות לאי-הבנות כאלו.

גרוע מזה, אברהם מדגיש כבר מההקדמה את החשיבות של העמקה בפילוסופיה לכל הדיון סביב אבולוציה. לדבריו, העניין המרכזי בספר הוא "לבחון את המשמעות הפילוסופית של העובדות המדעיות, ולא בהכרח בעובדות עצמן" (עמ' 26). המחלוקת סביב הגרסה הנאיבית של ההפרכנות, הגרסה שאברהם מקדם בספרו, נסגרה כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת. איך אדם שמתיימר להיות מתוחכם פילוסופית טוען שיש ביולוגים אבולוציוניים ש"מיומנותם הפילוסופית מוטלת בספק" (עמ' 18) תוך כדי שהוא חושף כזאת בורות בסיסית בפילוסופיה של המדע? זה חומר של ספר מבוא בתחום.

המשך הסדרה ימשיך את המגמה שהתחלתי כאן. אמשיך להדגים שמיכאל אברהם כתב ספר שמתבסס על אוויר פילוסופי ומדעי ריק. ספרו הוא ערימת מילים שירשימו את מי שלא יודע על מה הוא מדבר. אני מודה לו על שכתב אותו. הוא דירבן אותי לגעת בהמון סוגיות חשובות שרציתי לכתוב עליהן הרבה מאד זמן. לדעתי, הקהל רק ייטיב מזה.

קריאה מרחיבה

פרדוקס העורב הוא מהפרדוקס השונים שקשורים לאינדוקציה. לאנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה יש סיכום מלבב של כאלו פרדוקסים, כולל פרדוקס העורב. סקירה כללית של הפרדוקס הזה בהקשר של הפרכנות ואששנות ניתן למצוא בספר המבוא לפילוסופיה של המדע של הפילוסוף אלכס רוזנברג (Rosenberg, 2012). כמה מהפיתרונות החביבים עלי מוצגים בציטטה הבאה בקצרה, כולל הרחבה על פיתרון מקורי (Maher, 1999). סדרת מאמרים מרתקים על בעיית התחימה מפרספקטיבה פילוסופית, היסטורית ומדעית מודרנית זמינה במקראה Philosophy of Pseudoscience שפורסמה בשנה שעברה (Pigliucci and Boudry, 2013). הספר האחרון מומלץ בחום ובהקשר הנוכחי, פרק 10 מאד רלוונטי.

עיקרון ההכבדה סוקר ברמת המדע הפופולרי בכמה מקומות. הוא מוזכר באריכות בספר ה"גן האנוכי" של ריצ'רד דוקינס ובספר "טווסים, אלטרואיזם ועיקרון ההכבדה" שנכתב על ידי הוגה העיקרון הפרופ' (אמריטוס) אמוץ זהבי. מפרספקטיבה יותר אקדמאית וגם פחות משוחדת, הקוראים מוזמנים לעיין בכל אחת מהציטטות הבאות על מנת לקבל תחושה של חשיבות (או חוסר החשיבות) של העיקרון לאבולוציה של שלל תכונות מכבידות (Cotton et al., 2004; Johnstone, 1995; Számadó, 2011).

מקורות

Andersson, M., and Simmons, L. W. (2006). Sexual selection and mate choice. Trends in Ecology & Evolution, 21(6), 296–302.

Cotton, S., Fowler, K., and Pomiankowski, A. (2004). Do sexual ornaments demonstrate heightened condition-dependent expression as predicted by the handicap hypothesis? Proceedings of the Royal Society of London. Series B: Biological Sciences, 271(1541), 771–783.

Johnstone, R. A. (1995). Sexual Selection, Honest Advertisement And The Handicap Principle: Reviewing The Evidence. Biological Reviews, 70(1), 1–65.

Maher, P. (1999). Inductive Logic and the Ravens Paradox. Philosophy of Science, 66(1), 50–70.

Pigliucci, M., and Boudry, M. (Eds.). (2013). Philosophy of Pseudoscience: Reconsidering the Demarcation Problem. Chicago: University of Chicago Press.

Radwan, J. (2008). Maintenance of genetic variation in sexual ornaments: a review of the mechanisms. Genetica, 134(1), 113–127.

Rosenberg, A. (2012). Confirmation, Falsification, Underdetermination. In Philosophy of Science: A Contemporary Introduction. Routledge.

Számadó, S. (2011). The cost of honesty and the fallacy of the handicap principle. Animal Behaviour, 81(1), 3–10.

133 תגובות לרשומה “אברהם משחק בטעויות: מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה (הקדמה וחלק א)”

  1. פוסט נהדר, תודה!

    הערונת על עקרון ההכבדה: ניסוי מוצלח משתיארת הוא לבדוק מה קורה לזנב של הטווס לאו דווקא בסביבה קשה יותר, אלא דווקא בסביבה קלה יותר, נגיד בסביבה בה אין טורפים. בסביבה כזו צפויה ע"פ עקרון ההכבדה אינפלציה של הסימן בהתחלה ולאחר מכן העלמות שלו שכן אינו מסמן יותר כושר שרידה טוב יותר משל אחרים.

  2. דווקא עשו ניסוי כזה. חתכו נוצות של פסיון או טווס, ובדקו את מידת האטרקטיביות של הטווס האמור. הוברר שמקוצר הנוצות השיג הרבה פחות זיווגים מעמיתו בעל הנוצות הארוכות, ולהיפך – הצמידו נוצות לאחד העופות בעלי נוצות החיזור, וראו זה (לא) פלא – הוא השיג נקבות רבות יותר. לא זוכר אם קראתי את זה אצל גולד, דוקינס, קוין או ג'ונתן ויינר ("מקור הפרוש"). מה שכן, אתאיסטים נוטים לחפור. אני מסיק את זה אינדוקטיבית.

  3. לגבי אישוש עקרון ההכבדה ותרומת החזות המכבידה לאטרקטיביות של בעליה – לא זוכר אם קראתי את זה אצל גולד, דוקינס, קוין או ג'ונתן ויינר ("מקור הפרוש"), אבל חתכו נוצות של פסיון או טווס, ובדקו את מידת האטרקטיביות של העוף המנוצה האמור. הוברר שמקוצר הנוצות השיג הרבה פחות זיווגים מעמיתו בעל הנוצות הארוכות, ולהיפך – הצמידו נוצות לאחד העופות בעלי נוצות החיזור, וראו זה (לא) פלא – הוא השיג נקבות רבות יותר. דבר אחר, אתאיסטים נוטים לחפור. אני מסיק את זה אינדוקטיבית.

  4. @אדם: תודה על המחמאות. לגבי ההצעה שלך לניסוי – על פניו נראה לי שההצעה שלך אפשרית, אם כי צריך לאמת שהסביבה לא "קלה" יותר ממה שהטווס נחשף אליו בסביבתו הטבעית. במידה והיא אכן לא משקפת את מה שהטווס חובה בטבע, התוצאות עלולות להיראות חיוביות אבל יהיו בעלי מעט מאד חשיבות ביולוגית.

    @אהוד: תודה על התגובה. לגבי הניסוי שתיארת – הוא אכן עקבי עם עיקרון ההכבדה בהקשר של עיטורים מיניים (שזנב הטווס הוא אחד מהם), אך הוא גם עקבי עם ברירה מינית סטנדרטית. אם הניסוי היה יוצא שלילי, היינו יודעים שעיקרון ההכבדה לא שיחק תפקיד באבולוציה של זנב הטווס. עם זאת, אם הוא חיובי, הוא לאו דווקא אומר לנו שעיקרון ההכבדה שיחק תפקיד במהלך האבולוציה של הטווס.

  5. אתאיסטים נוטים לחפור? אני מציע לכם לקרוא מגיב דתי באחד מהאתרים האתאיסטים שמנסה להתווכח עם מה שכתוב במאמר. בעצם אני מציע לכם להתרחק משם. קבלו את המילה שלי שהוא יחזור שוב ושוב על הטענה 'אתה אומר ש..' גם אם הבהרת לו עשר פעמים שזה לא מה שאתה אומר. יצטט בלוקים של דברי חז"ל שלא קשורים בשום דרך לעניין ויעשה שגיאות מביכות כאלו שלידו אברהם יראה כמו סמל הזהירות והקפדנות המדעית.

  6. אם הרעיון של דוהם את קווין מציב בעיה בפני היכולת לתחום מדע לעומת פסאודומדע ,לא ברור לי מה הופך את הפסיכואנליזה,המרקסיזם והאסטרולוגיה ללא מדעיים? ואת האבולוציה למדעית? איך אתה מסדר את התחומים על הספקטרום?

  7. @יואל: ה"בעיה" שתזת דוהם-קווין יוצרת עבור בעיית התחימה היא רק בכך שהיא מבהירה שקריטריון ההפרכה הוא במקרה הטוב קריטריון הכרחי, אך בוודאי לא מספק, שרעיון צריך לעמוד כדי להיות מדעי. הבעיה היא שבמקום קריטריון בודד וחד מאד, יש עכשיו המון קריטריונים שרעיונות יכולים לעמוד בהם במידה כזאת או אחרת, כך שבסופו של דבר אפשר לדרג רעיונות פחות או יותר לאורך ספקטרום של מדעיות לפי מספר הקריטריון עליהם הם עונים ומידת ההתאמה שלהם אליהם. הדירוג מכיל אלמנט סובייקטיבי, כך שמן הסתם שלא נוכל לדעת אם רעיון הוא 80 אחוז או רק 75 אחוז מדעי, אבל לפחות אפשר למקם אותו פחות או יותר על הספקטרום.

    לגבי הרעיונות עליהם שאלת:
    פסיכואנליזה – במקראה שהזכרתי בקריאה המרחיבה (Pigliucci and Boudry, 2013) יש מאמר מעניין שמנסה לעשות לפסיכואנליזה את מה שמיכאל אברהם לא עושה עבור האבולוציה. המאמר מנסה להראות שהפסיכואנליזה לא עומדת בשלל קריטריונים של מדעיות (לא ברת בדיקה, טענותיה משתנות בצורה תרצנית שלא נאמנה לטענותיה המקוריות, מסקנותיה גובשו על ידי מתודה גרועה ולא מבוקרת מדעית ועוד). אתה מוזמן לקרוא אותו ולחוות עליו את דעתך. זה יהיה דיון מעניין בפני עצמו. המקורות שבדקתי ממנו התבררו כמדויקים, אז אני נוטה להסכים איתו.

    לגבי מרקסיזם – לא יודע. מעבר ללקרוא איזה ספר או שניים של מרקס לא ממש נכנסתי לנושא. אני בכלל לא בטוח שאפשר לומר שמרקס התיימר לטעון שזה מדע במובן שיש למילה היום.

    לגבי אסטרולוגיה – זה עוד נושא רחב, אבל כאן לא עולה לי בראש אף מקור שסוקר ספציפית את השאלה הזאת. אולי אכתוב עליה איזה מאמר פעם. בגדול, הסיבות דומות מאד לאלו של הפסיכואנליזה, אבל זאת תשובה כל כך כללית וחסרת מקורות, שאתה יותר ממוזמן לקחת אותה בעירבון מוגבל כרגע.

    הביולוגיה האבולוציונית – היא פחות או יותר עונה על כל קריטריון למדעיות שאני מכיר. ברת הפרכה, בעלת כוח הסברי שספציפי למציאות הנתונה לעיננו, מספקת מסגרת מחקר שמובילה לתובנות חדשות וברות בדיקה בפני עצמן, ניסויים ותצפיות ריגרוזיים הם חובה בתחום ולא רשות ועוד. הנושא נסקר לעומק בכמה מקורות, אבל יש אחד שחביב עלי במיוחד למרות שהוא מעט מיושן. אתה מוזמן לעיין באחד הפרקים הראשונים של הקלאסיקה של הפילוסוף פיליפ קיטצ'ר, Abusing Science.

    אחלה יום.

  8. למה אנחנו צריכים לקבל את דבריו של דוהם? הוא גוזר את הגדרת המדע מאיך שמדענים פועלים. יש כאן הרחבה שרירותית משהו של הגדרת המדע.(יכול להיות שזה נוגע לכשל של יום?) מה רע במה שפופר אמר? איינשטין ידע להצביע על תופעה עתידית כדי לאשש את תיאוריית הגרביטציה שלו,בלי לחלק בין הנחות מרכזיות להנחות עזר. אם מדען יודע להצביע על ניסוי תוך הצבעה על כל הנחות העזר הרי זו טענה מדעית ואם לא אז לא מדובר במדע עדיין.נכון שמבחינה לוגית הפרכת ניסוי לא אומרת שצריך לזרוק הכל לפח אבל אני לא מבין למה האלטרנטיבה היא להרחיב את קורת המדעיות על עוד תחומים. איינשטין אישש את תיאוריית הגרביטציה שלו בלי שום חילוק בין הנחות להנחות עזר? למה שלא נטען שרק מה שדומה לזה הינו מדעי? במקום לדבר על ספקטרומים נוכל להסתפק בקו חד.

  9. למה אנחנו צריכים לקבל את דבריו של דוהם? הוא גוזר את הגדרת המדע מאיך שמדענים פועלים. יש כאן הרחבה שרירותית משהו של הגדרת המדע.(יכול להיות שזה נוגע לכשל של יום?) מה רע במה שפופר אמר? איינשטין ידע להצביע על תופעה עתידית כדי לאשש את תיאוריית הגרביטציה שלו,בלי לחלק בין הנחות מרכזיות להנחות עזר. אם מדען יודע להצביע על ניסוי תוך הצבעה על כל הנחות העזר הרי זו טענה מדעית ואם לא אז לא מדובר במדע עדיין.נכון שמבחינה לוגית הפרכת ניסוי לא אומרת שצריך לזרוק הכל לפח אבל אני לא מבין למה האלטרנטיבה היא להרחיב את קורת המדעיות על עוד תחומים. איינשטין אישש את תיאוריית הגרביטציה שלו בלי שום חילוק בין הנחות להנחות עזר. למה שלא נטען שרק מה שדומה לזה הינו מדעי? במקום לדבר על ספקטרומים נוכל להסתפק בקו חד.

  10. מצטער על הכפילות. קיבלתי הודעה שיש בעיה בשליחה ,אז לחצתי פעמיים.
    אחלה יום גם לך ולכולם.

  11. מאמר ארוך ומושקע כתמיד. הזכרת הרבה עבודות מהזמן האחרון שבכלל לא הייתי מודע לקיומן. אבל מוזר לי שלא התיחסת לעבודה של Alan Grafen מ-1990. עד הנקודה הזו הרעיון של עקרון ההכבדה באמת נחשב קצת בעייתי, שלא לומר מפוקפק, בעיני חוקרים רבים.

  12. האמת, אמנם אינני מדען (לכל היותר בעל ידע קלוש בפיסיקה וחובב מתמטיקה), אבל אני חושב שהבעיה בסרטון הזה איננה הנסיון להציג מצב של חוסר סתירות בין הבריאתנות לאבולוציה (כי למרות הכל, כמו שהזכרת, אין באמת דרך להפריך אחת ולהוכיח אחרת בצורה חד משמעית), אלא העובדה שאנשי דת מתעסקים במיתולוגיה במקום בפואנטה של הדת שהיא ערכים אלו ואחרים (שלרוב אני דוחה, אבל לפחות אני מאמין שזאת הפואנטה של הדתות המאורגנות). באשר לספר של אותו אברהם – מעולה. מדענים לא צריכים להתעסק בפילוסופיה, וטוב שכך (אגב, רוב הפילוסופים של המדע ממה שאני זוכר נטו לא לראות בביולוגיה של תקופתם מדע – מצד שני, היום הביולוגיה מתקדמת בהרבה תחומים לקראת מדע מדויק, אז יכול להיות שהדעה הזאת הייתה נכונה לתקופתם). הפילוסופיה לא הצליחה ולא תצליח להתגבר על בעיית האינדוקציה, ואין טעם לדעתי לדוש בה ובבעיות שנגזרות ממנה כי זה דבר שאי אפשר לפתור (אלא אם בפיתרון מכירים בעובדה שאנחנו לא יודעים שהמדע נכון אלא רק מאמינים שהמדע נכון).

  13. @יואל: אתה מוזמן לא לקבל את ההשלכות של תזת קווין-דוהם, אבל תצטרך לנמק זאת בעזרת טיעון כלשהו. את התזה עצמה לא תוכל לדחות. היא תיאורית, לא נורמטיבית. כלומר, היא מתארת מה בפועל קורה במדע, לא מה צריך להיעשות. זאת עובדה שסברות מדעיות לא נבחנות בצורה מבודדת. סברה תמיד נבחנת כשברקע מניחים כמה סברות אחרות. מדענים עצמם מכירים בזה. זאת הסיבה שהם מנסים לשלוט במשתנים שונים במהלך הניסויים והתצפיות שלהם. אינשטיין לא חריג בנושא. לדוגמא, שלל הנחות מהאופטיקה היו ברקע כשהשתמשו בטלסקופים שכוונו לעבר כוכב חמה כדי לבחון את תורת היחסות.

    אני לא יודע למה פירשת זאת כך, אבל אתה חושב שמתזת קווין-דוהם נובע ש"האלטרנטיבה היא להרחיב את קורת המדעיות על עוד תחומים". זה לא מה שנובע *ממנה*. מה שנובע ממנה היא שקריטריון ההפרכה של פופר לכל הפחות לא מספיק כקריטריון תוחם בין מדע ולא-מדע. זה לא אומר לנו דבר על מה שיקרה כשנתחיל להתחשב בקרטריונים נוספים. אולי "מועדון המדע" יתרחב, אולי לא (בגדול, הרושם שלי הוא שהוא נשאר פחות או יותר אותו דבר). הנושא הוא קריטריון מסוים של תחימה בין מדע לפסוודו-מדע, לא זהות הדברים שנחשיב כמדעיים.

    @SilentMike: קראתי את המאמר של גרפן (ומקווה שהבנתי אותו לאשורו) במהלך התחקיר המקדים, אבל פשוט לא היה צורך בו. לא ניסיתי לתת סקירה ממצה של עיקרון ההכבדה, אז…

  14. @עידו

    אתה צודק כמובן שלא צריך לכתוב הכל על עקרון ההכבדה בכל פעם שמדברים עליו. אבל אני כן חושב שהעבודה של גרפן (או גרפין או איך שלא כותבים את זה) היא מאוד חשובה כשמדברים על הנושא הזה, בעיקר בגלל שעד העבודה הזו עקרון ההכבדה נחשב מאוד ספקולטיבי ולא היה מקובל על מרבית* הביולוגים, ואחריו התחילה הנסיקה שלו (למרות שעדיין יש ביולוגים שנותרו במריים). זה מאוד קשור לנושא של הפוסט שלך. הביולוגים עצמם ידעו לפקפק בעיקרון ההכבדה כשחשבו שהוא לא טוב מספיק בתור תאוריה מדעית, וקיבלו אותו רק עקב הצטברות הראיות.

    * לא עשיתי סקר אבל ככל שהבנתי זהבי התקשה לשכנע שעיקרון ההכבדה הוא אכן משהו שקורה עד שהגיע הביסוס המתמטי.

  15. עידו. הקו התוחם בין מדע לפסאודו מדע חייב להיות נורמטיבי. ולא תיאורי, כי אז כל מה שמפריד בין מדע ללא מדע הוא זהות אלה שעוסקים בו. קצת מעגלי. פופר הציע קריטריון נורמטיבי, מה שעומד באינטרקציה עם המציאות הוא מדע. כל עוד מדען לא יודע להציע תחזיות מדוייקות תוך התחשבות בכל מה שעלול להשפיע על התוצאות הרי זה בגדר ניחוש. מה ההבדל בין מדען לאסטרולוג אם כך? הרי גם אסטרולוג יכול להגיד שהוא עדיין לא יודע את כל הנחות המשנה שמשבשות את תחזיותיו.
    ושאלה: אם גרייפן ביסס את עיקרון ההכבדה מתמטית, למה יש צורך בעוד הסברים למאפיינים מכבידים?

  16. אני רוצה להבין: גרייפן הראה מתמטית שכל מאפיין מכביד הופך את בעליו שריד יותר ,ועכשיו המדענים אמורים למצוא את ההסבר התיאורטי לכך במונחים ניאו דרויניסטים?

  17. מה שגרפן הראה, זה שהכבדה יכולה לעבוד מתמטית תחת תנאים מסוימים, לא שכל מאפיין מכביד עושה את בעליו שריד יותר. לפני גרפן מה שהיה זה רעיון מנוסח במילים ע"י אמוץ זהבי שמסביר לטענתו תופעות מסוימות בטבע.

  18. מה ההגדרה למאפיין מכביד ומה התנאים שבהם מאפיין מכביד ינצח? אברהם מביא שם את הדוגמא על העצלן והאופן בו הוא מטיל את צרכיו,דוקינס מדבר על הדת ומנסה להביא לה הסבר דרויניסטי, האם התנהגויות אלה אמורות לשרוד לפי המודל של גרייפן? האם אפשר בכלל לחשוב על ניסויים בנוגע לאלה?

  19. שלום רב,
    הפנו אותי כעת למאמר הזה, והתברר לי לצערי שהוא לוקה כצפוי באותן נטיות סלפניות של עמיתיו. חבל. אני מקווה שהחלקים הבאים יהיו ישרים יותר.
    טענתו העיקרית של הכותב היא שאני מציג את הקריטריון של פופר (ההפרכנות) כמדד בלעדי למדעיות של תיאוריה. הרי קטע לדוגמה מהספר שבו אני מסביר בדיוק את ה"תיקון" שהוא עושה לדבריי ה"פשטניים". יש בספר עוד הסתייגויות לתמונה הפשטנית של פופר, אבל די לי בזה:
    ____________________________________________________________________
    פופר ממשיך וטוען שזו גם צריכה להיות הדרישה שמגדירה תיאוריה מדעית. הקריטריון שאותו הציע פופר לאופייה המדעי של תיאוריה הוא היותה ניתנת להפרכה. מבין התיאוריות המדעיות יש כאלו שהן קבילות (אלו שעדיין לא הופרכו) וכאלו שאינן קבילות (אלו שכבר הופרכו). שני הסוגים הם תיאוריות מדעיות, שכן בעיקרון הן ניתנות להפרכה. ההינתנות להפרכה היא קריטריון מקדמי (לאו דווקא בלעדי) שבוחן מדעיות של תיאוריה. תיאוריה המובאת לפנינו היא מדעית אם אפשר להעמיד אותה למבחן אמפירי ולנסות להפריך אותה, אם הצלחנו בכך ואם לאו.

    במינוח אחר אפשר לומר שתיאוריה מדעית היא תיאוריה שיש לה ניבויים (פרדיקציות), כלומר תיאוריה שמנבאת תוצאה של ניסוי עתידי כלשהו. זהו צדו האחר של מטבע ההינתנות להפרכה. תיאוריה שניתנת להפרכה היא תיאוריה שאפשר לחלץ ממנה ניבוי עתידי, שכן הפרכה מתקבלת אם נערך הניסוי ותוצאתו אינה מתאימה לניבוי של התיאוריה. לעומת זאת, תיאוריה שאינה ניתנת להפרכה היא תיאוריה שלא מנבאת מאומה, לפחות לא במישור המעשי, ולכן אי-אפשר להתייחס אליה כאל תיאוריה מדעית. ובכל זאת, מיד נראה שהינתנות להפרכה והמצאת ניבויים אינם קריטריונים שתוכנם זהה. [1]

    התיאור כאן הוא מעט סכמטי ופשטני, שכן רבים טענו שגם ההפרכה אינה תהליך חד-משמעי, ולפעמים גם אחרי הפרכות שונות אנו ממשיכים להשתמש בתיאוריה, ולכל היותר מחפשים שכלול (ארטיקולציה) שלה. הדבר נכון בעיקר בתיאוריות שזכו לאישורים אמפיריים רבים, ולכן איננו ממהרים לוותר עליהן. ובכל זאת, לצרכינו כאן די בתיאור הזה. בהמשך נראה שאנחנו עוסקים בהינתנות להפרכה במובן פרקטי, ולא במובן תיאורטי, וזהו בוודאי קריטריון נחוץ לכל תיאוריה מדעית.

    מדוע טענתי שפופר הפך על פיהן את האינטואיציות הרווחות באשר למדע? בדרך כלל אנשים מניחים שמדע הוא אוסף של טענות מוכחות, ואילו לפי פופר המדע הוא אוסף של טענות שניתנות להפרכה, ושעדיין לא הופרכו. פופר לימד שאי-אפשר להוכיח תיאוריה מדעית, אלא רק להפריך אותה.

    אמנם פופר עצמו סבר כי אין כל משמעות פוזיטיבית לניסיון מדעי שהצליח, לבד מכך שהתיאוריה שאותה בחנו ניצלה מהפרכה אפשרית. אולם חשוב לציין שישנן גישות אחרות, הגורסות שישנה משמעות פוזיטיבית כלשהי לעמידה של התיאוריה במבחנים האמפיריים. לפי גישות אלו יש בהצלחה כזו אישוש של התיאוריה, גם אם לא הוכחה חד-משמעית שלה. גישות אלו גורסות כי כל ניסיון הפרכה שהתיאוריה עמדה בו בהצלחה (כלומר שהניבוי שלה התממש), מאשש אותה מעט יותר.[2]

    הצד השווה לשתי העמדות הללו הוא שמעמדה המדעי של התיאוריה מבוסס על האפשרות להעמיד אותה למבחן אמפירי שיפריך (או יאשש) אותה. תיאוריה שאינה יכולה לעמוד למבחן אמפירי אינה תיאוריה מדעית. טענה זו, בגוונים שונים, מוסכמת היום על רוב הפילוסופים של המדע.

    [1] התיאוריה שיש אלוהים אינה מדעית. הדבר אינו נובע מכך שהיא אינה מנבאת מאומה, שהרי היא בהחלט טוענת טענה על המציאות. האי-מדעיות שלה נובעת מן העובדה שהטענות הללו אינן ניתנות לאישור או להפרכה אמפירית. לכן אל לנו לזהות את הטענה שתיאוריה כלשהי אינה מדעית עם הטענה שהיא אינה מורכבת ממשפטי עובדה. אנו נשוב לכך בהמשך.

    [2] כנגד הטענה הזאת כבר העלו את פרדוקס העורבים. ניטול שוב כדוגמה את התיאוריה: כל העורבים הם שחורים. הטענה הבאה שקולה לגמרי לתיאוריה הזאת: כל מה שאינו שחור אינו עורב. זוהי שקילות לוגית (הפעולה הלוגית הזאת קרויה "שלילת הסיפא"). אלא שכעת אנחנו נוכחים לדעת שצפייה ביונה לבנה מאששת את התיאוריה, שכן ראינו עוף שאינו עורב ואכן הוברר שהוא אינו שחור. זהו אישוש לתיאוריה השלילית, וזו הרי שקולה לתיאוריה החיובית. מכאן יוצא שתצפית ביונה לבנה (או בשולחן חום, או באוויר שקוף) מאששת את התיאוריה שכל העורבים הם שחורים.
    ________________________________________________________________

    יש עוד כמה הסתייגויות מפופר בספר (כגון ההבחנה בין הינתנות פרקטית להפרכה והינתנות תיאורטית להפרכה), וכאן הבאתי רק דוגמה אחת. שום טענה מטענותיי אינה משתנה בתמונה המורכבת של המדע, בוודאי לא ברובד הנורמטיבי (להבדיל מהתיאורי. ראה גם בדברי יואל למעלה).

    קריאה מהנה.

  20. לגבי עניין ההפרכה באבולוציה: אם בודקים ד.נ.א של שימפנזה ומוצאים שהוא מאד קרוב לזה של אדם. האם אין כאן עמידה בקריטריון של הפרכה? דארווין לא היה יכול לחזות את זה כשהגה את התאוריה שלו.

  21. מיכאל אברהם מכיר היטב מיהו קהל קוראיו.לא מדאיג אותו בכלל מה יגידו המבקרים. הוא יודע שהשוק החרדי צמא לתכנים "מדעיים" שיוכיחו שיש בסיס מדעי לעקרונות הדת.מיכאל אברהם מצא את הנוסחה הגואלת :"איך לומר כלום במילים גבוהות ".הציבור החרדי שכל עיסוקו הוא בשור שנגח את הפרה ממילא לא מבין מה שהוא קורא אבל יש לו תחושה טובה שגם דוקטור מבר אילן (האוניברסיטה המהוללת) כמו מיכאל אברהם מוכיח שיש אלוהים.ולכן ספריו הריקים מתוכן נמכרים בציבור החרדי כלחמניות טריות.

  22. מיכאל אברהם מצא נוסחה גואלת :"כתוב כלום במילים גבוהות ".הציבור החרדי שאליו מיועד הספר הרי ממילא אינו מבין את סגנונו המסורבל של אברהם אבל ספריו נמכרים בציבור זה כלחמניות טריות.

  23. אבישי,יש מצב שאתה מפרה את הדיון בדברים של טעם, או שאתה רק יודע לקשקש סיסמאות על חרדים ושור שנגח את הפרה? אבישי מצא את הדרך להגיד כלום במילים נמוכות ואף אחד לא קונה את הבולשיט שלו.

  24. @יואל

    נכון שאבישי לא כותב דברים נחמדים, אבל האם הוא טועה? אני לא קראתי את הספר של אברהם ולכן לא אגיב לגביו. אבל כן שמעתי אותו מרצה ומתראיין (מרצה בטוח. מתראיין כמעט בטוח) ולא ממש התרשמתי מהבסיס המדעי האיתן עליו הוא ניצב. אברהם מציב את עצמו במין עמדת אמצע מדומה בין הבריאתנים השוטים שמאמינים בשישה ימי בריאה מילוליים לבין הדרוויניסטים האתאיסטים.

    אבל נקודת האמצע שלו היא לא מתינות שקולה והגיונית. הבריאתנים הם כאמור שוטים, ודוקינס פשוט צודק משום שהראיות לצידו (בנושאים הגדולים גם אם לא בכל הפרטים). אברהם צריך להוכיח שמה שהוא מוכר Makes sense לא רק לאוזני אפולוגטים ובעלי עניין, אלא לאוזני מדענים. בפרט עליו לשכנע שמה שיש לו זה יותר מהתחמקויות והתחכמויות ואלוהי הפערים. אני לא השתכנעתי.

  25. אבישי הוא סתם מחבת אמוציונלי. שום דבר ענייני. באמת שבא לי להקיא מסיגנון חשוך כזה. גם הטענות האמורפיות שלך + הטיעון מסמכות המדענים (שאברהם מדגיש שאל להם לעסוק בפילוסופיה) לא עושה שום רושם על מי שבא לחקור נושא נטול דעות קדומות.אתה מסוגל לדון בטענה שעלתה כאן בלי להתדרדר לדיונים אד הומינם? דווקא הטענה שעלתה פה שתחומי הדעת מסודרים בספקטרום,
    עולה בקנה אחד עם טענת אברהם שגם האבולוציה היא כנראה לא מדעית לחלוטין. פשוט מדהים איך הנושא הזה מוציא מהמאורות כל מיני נחשים כמו אבישי. לי זה מוכיח שיש המון גדול של אספסוף שלא יודע להשיב כהלכה ורואה באבולוציה עיקר אמונה שכל ביקורת עליה מוציאה את השדים.אם זה לא היה המצב אבישי היה עונה בצורה מלומדת, מזכיר לי את דברי שפינוזה שאדם מגן על אגנדות באותם כלים שהוא מבין אותם,במקרה הזה הבנת אבולוציה באמצעות רגש ,וגם יציאה נגד מי שנתפס כתוקף אותה במוח הקטן שלו

  26. וואו יואל. נראה שאתה יודע הרבה מאוד על אבישי. אני לא מכיר אותו בכלל. מאחר שאתה מקפיד על הודעות ראויות אני מוצא נכון לציין שהודעות שמכילות ניתוח פסיכולוגי של מניעי האחר בשיחה אינן נחשבות הודעות ראויות. אני באופן אישי לא מכיר את האבולוציה כעיקר אמונה שלי או של כל אדם אחר. האבולוציה היא תאוריה מדעית ומאמינים שהיא נכונה בגלל ראיות או בגלל שלימדו בבית הספר (כי לא כולם מכירים את כל הראיות). אני לא מכיר אדם שאני חושב שהוא יגן על האבולוציה כמו עיקר אמונה ובלי קשר לראיות. זה לא אומר בהכרח שלא קיימים אנשים כאלה, אבל זה לא נראה לי קשור למציאות כמו שאני מכיר אותה.

    ההודעות של אבישי הן בהחלט בגדר הבעת דעה ולא יותר ואין להשתמש בהן על מנת לגבש דעה לגבי האבולוציה. גם ההודעות שלי הן לא ארגומנט שלם ומנומק. הן יותר, נו איך קוראים לזה? תגובות באינטרנט. אם אתה רוצה משהו יותר רציני מתגובה סתמית אתה רק צריך להקיש על כפתור ה-Home במקלדת (בהנחה שיש מקלדת) ולעיין במאמר של עידו.

    אם בכל זאת יש לך שאלות נוספות שמעניינות אותך אתה יכול לשאול ואני אענה אם יתאפשר לי מבחינת ידע/פנאי.

  27. אתה צודק. היה עדיף שלא הייתי מגיב לשטויות שלו. האם תוכל להתייחס לטענתו של אברהם בנוגע לרכיבים לא מדעיים באבולוציה? לגבי חוסר היכרותו של אברהם עם הפילוסופיה של המדע, נראה לי שהמובאה בספר שלו וההערה שלו בסופה סתרו את הטענה הזו.
    אמירות כלליות על מיכאל אברהם וסיפרו ללא נימוקים ותימוכין נחשבות גם הן לא ראויות.

  28. אתה צודק. היה עדיף שלא הייתי מגיב לשטויות שלו. האם תוכל להתייחס לטענתו של אברהם בנוגע לרכיבים לא מדעיים באבולוציה? לגבי חוסר היכרותו של אברהם עם הפילוסופיה של המדע, נראה לי שהמובאה בספר שלו וההערה שלו בסופה סתרו את הטענה הזו.
    אמירות כלליות על מיכאל אברהם וסיפרו ללא התייחסות לטיעונים ספציפיים נחשבות גם הן לא ראויות.

  29. מהם הרכיבים הלא מדעיים כביכול בתאוריית האבולוציה? להלכה יתכן שישנם כאלה אבל בחיפוש המילה "רכיב" לא מצאתי שום דבר מעניין, מלבד דברים שעידו כבר התיחס אליהם.

    כמו שאני מכיר אותה לתאוריית האבולוציה בברירה טבעית 4-5 רכיבים עיקריים:

    1) אבולוציה מתרחשת בפועל (כלומר מינים משתנים גנטית ומורפולוגית לאורך זמן).
    2) אבולוציה מתרחשת לאט ובהדרגתיות (Natura non facit saltus).
    3א) ספסיאציה: מינים מתפצלים במהלך האבולוציה שלהם למינים בנים שונים.
    3ב) מוצא משותף: לכל קבוצה של מינים בני זמננו יש אב קדמון משותף
    4) השינוי האבולוציוני הוא תוצאה של תהליכים טבעיים, ובפרט הברירה הטבעית שאחראית להסתגלות המורכבת.

    כל אחד מהעקרונות האלה ניתן לתצפית ישיר או עקיפה ולכן גם לבדיקה. יש הרבה נקודות בסיפור האבולוציוני שעדיין לא בדקנו אותם, או שעדיין לא מצאנו הספרים מספקים עבורם, ככה זה בכל מדע פעיל. אבל אני לא מכיר טענות אשר החיוניות לתאוריית האבולוציה אשר אינן בנות בדיקה בעיקרון.

  30. כל מיני התנהגויות ומאפיינים של בעלי חיים או בני אדם. מיכאל אברהם מביא את הסיפור על העצלן ,ההתנמלות, הדת , ועוד. הוא טוען שכל ההסברים לתופעות האלה הם בדיעבד.

  31. יקח לי כמה ימים להגיע לענות לשאלה (אני מקווה שיהיה לי פנאי). בכל מקרה. אם אתה רוצה שיענו תשובות רציניות אתה צריך לשאול שאלות רציניות. לזרוק הערה של חצי משפט על העצלן לא ממש מבהירה מה הבעיה.

  32. @יואל: אמרת:

    הקו התוחם בין מדע לפסאודו מדע חייב להיות נורמטיבי. ולא תיאורי

    בגדול, זה נכון, אבל זה לא אומר שהנורמטיבי מנותק מהתיאורי. תחת כל הגדרה סבירה של "נורמטיבי", ברגע שמתחשבים בדרך בה בוחנים סברות מדעיות מתבהר שחסר משהו בקריטריון ההפרכה הנאיבי. מה חסר הוסבר באופן יפה מאד במאמר עצמו. השורה התחתונה היא שמיכאל אברהם לא צריך סתם להראות שאבולוציוניסטים התמודדו עם דוגמאות מפריכות. זה קורה בכל תחום מדעי (וגם בתחומים לא מדעיים). הוא צריך להראות שהם עשו זאת על ידי תרצנות אד-הוק לשמה. זאת משימה הרבה יותר קשה. הוא נכשל בה בלפחות דוגמא אחת שנסקרה במאמר.

    מה ההבדל בין מדען לאסטרולוג אם כך? הרי גם אסטרולוג יכול להגיד שהוא עדיין לא יודע את כל הנחות המשנה שמשבשות את תחזיותיו.

    שוב מדעיות האסטרולוגיה? כדי לעשות לשאלה הזאת צדק אצטרך לכתוב מאמר. נסה למקד את הטיעונים שלך ספציפית סביב קריטריון הפרכה ואבולוציה ומה שאמרנו עליהם כאן. יש כאן מספיק חומר כדי לפרנס דיונים ארוכים גם בלי להכניס אסטרולוגיה לדיון.

    גרייפן הראה מתמטית שכל מאפיין מכביד הופך את בעליו שריד יותר ,ועכשיו המדענים אמורים למצוא את ההסבר התיאורטי לכך במונחים ניאו דרויניסטים?

    אחד הטיעונים המדעיים נגד עיקרון ההכבדה של זהבי היה שהוא לא אסטרטגיה יציבה אבולוציונית. כלומר, בפשטנות רבה, גם אם איבר מכביד "יתפתח" במין מסוים במנגנון שמוצע בעיקרון ההכבדה, האיבר הזה ייטה להיעלם מהאוכלוסיה של המין. זאת קושיה ברמה התיאורטית. זאת קושיה מהצורה הבאה: בהינתן איך שעובדת הברירה הטבעית, צפוי שעיקרון ההכבדה הוא לא אסטרטגיה יציבה אבולוציונית. גרפן נתן מענה תיאורטי. הוא הראה שזאת דווקא יכולה להיות אסטרטגיה יציבה אבולוציונית. זה לא מייתר את הניסויים והתצפיתיות שסקרתי לעיל, אלא משלים אותם. זה כמו להראות שמשוואות תיאוריית היחסות יוצרות אחלה מודל של מערכת שמש במחשב. זה לא אומר שמערכת השמש הזאת זהה למערכת השמש שאנחנו חיים בה. בשביל לבסס את הזהות הזאת צריך טלסקופים, מדידות ותצפיות.

    אברהם מביא שם את הדוגמא על העצלן והאופן בו הוא מטיל את צרכיו,דוקינס מדבר על הדת ומנסה להביא לה הסבר דרויניסטי […] האם אפשר בכלל לחשוב על ניסויים בנוגע לאלה?

    זאת שאלה מרתקת, אבל אני לא עומד לענות עליה. לשאול "האם X מדעי?" או "האם X עונה על קריטריון Y למדעיות?" זה מאד קל. לענות על השאלות הללו דורש לקרוא מאות עמודים (ברצינות) ולכתוב לא מעט. לא יכול לעשות לשאלות האלו צדק בטוקבק.

    דווקא הטענה שעלתה פה שתחומי הדעת מסודרים בספקטרום, עולה בקנה אחד עם טענת אברהם שגם האבולוציה היא כנראה לא מדעית לחלוטין.

    האם העובדה שיש ספקטרום גוונים של כחול אומרת שהם לא כחול? מן הסתם לא. וד"ל.

    לגבי חוסר היכרותו של אברהם עם הפילוסופיה של המדע, נראה לי שהמובאה בספר שלו וההערה שלו בסופה סתרו את הטענה הזו

    עיין תגובתי לאברהם למטה ותגיד לי בעצמך מה אתה חושב.

    @מיכי אברהם:

    טענתו העיקרית של הכותב היא שאני מציג את הקריטריון של פופר (ההפרכנות) כמדד בלעדי למדעיות של תיאוריה

    טענתו המרכזית של המאמר היא שאתה מציג את קריטריון ההפרכה בצורה פשטנית. לא בלעדית. פשטנית. הוא טוען ומבסס שיש לתזת דוהם-קווין השלכה מאד ספציפית על קריטריון ההפרכה: יש להבחין בין תירוצים אד-הוק לנימוקים תקפים. בלי זה, השימוש בקריטריון חסר טעם.

    עוד ציטטת 8 פסקאות מתוך ספרך. אף לא אחת מהן עוסקת ב*השלכה* הספציפית של תזת קווין-דוהם שנסקרו במאמר שלי, בטח לא במפורש וגם לא ברמיזה. רוב מה שציטטת אפילו לא עוסק בסייגים על פופר. בתוך מה שכן, אתה אומר שחור על גבי לבן ש"לצרכינו כאן די בתיאור הזה". ה"תיאור הזה" הוא אותו תיאור פשטני של קריטריון ההפרכה של פופר. על השימוש בתיאור הפשטני הזה זכית לביקורת. לכן, נותר לקורא לתמוה למה ציטטת את הדברים האלו, כשברור שהם לא עוזרים לך. להפך. הם מבהירים שאתה דווקא כן משתמש בתפיסה הפשטנית של קריטריון ההפרכה של פופר שעליה זכית לביקורת במאמר.

    אם אתה רוצה לענות למאמר שלי, בצע שני דברים:
    (1) הראה שאתה לא רק *טוען* בספר שלך שביולוגים אבולוציוניים נתנו תירוצים אד-הוק, אלא גם מבסס זאת באמצעות טיעונים תקפים ומדויקים עובדתית.
    (2) הראה שמה שכתבת על עיקרון ההכבדה הוא כזאת דוגמא לתרצנות אבולוציונית, או חזור בך מהשימוש שלך בדוגמא הזאת.
    בהצלחה! מכל הלב.

    לסיום, היה בדבריך משהו שממש צרם לי. טענת ש"ההבחנה בין הינתנות פרקטית להפרכה והינתנות תיאורטית להפרכה" זאת הסתייגות מפופר. ניכר מהספר שלך שלדעתך חוסר הינתנות מעשית להפרכה נוצר כשמעלים הסברי אד הוק לכל דוגמא שמפריכה את הטענה החביבה עלינו. זה רעיון שפופר עצמו מזכיר, משתמש בו ומפתח אותו. עיין לדוגמא ב-Conjectures and Refutations פרק ראשון ויש הרחבה על הנושא ad nauseum בהמשך הספר. שוב, אני נאלץ להרים גבה. איך אתה, שמתיימר להיות הרבה יותר מתוחכם פילוסופית ממני, לא יודע שאתה הלכה מעשה חוזר על אבחנה שפופר עצמו כבר עשה?

  33. לא הבנתי מה זה משנה אם פעולת מדען מלמדת שמשהו חסר. יש כאן בכל מקרה התאמה של הגדרת המדע לפעולת מי שעוסקים בה וזה נראה לי מוזר. זה ממש מזכיר לי את הכשל הנטורליסטי של יום. אי אפשר לגזור את הגדרת המדע מדרך פעולת מדענים.
    מה שטענתי הוא שקשה לראות בסברה שלא מודעת לכל הנסיבות העיקריות ונסיבות המשנה טענה מדעית . מדען צריך לדעת מה ניסוי מסויים יפיק. חוסר ידע בנוגע להנחות משנה ,הופך את דבריו לניחוש. כמו במקרה של אסטרולוג.
    אומנם גרייפן הראה לפי דבריך שהאסטראטגיה יציבה מתמטית ,אבל צריך גם להסביר את הדברים מבחינה תיאורטית במונחים ניאו דרויניסטים .לא ?
    למה *עוד*הסברים לזנב הטווס הופכים את התיאוריה למדעית? האבולוציה יכולה להגידר מה הוא מאפיין מכביד , ומה בדיוק הסיבות לשרידותו +מבחן אמפירי?
    הם אולי כחול ,אבל כנראה שיש פער בעוצמת "כחילותם". מסתדר עם מה שאברהם אומר שיש טענות לא מדעיות באבולוציה ולכן היא לא מדעית לחלוטין.
    אתה מוזמן לעיין בעמוד 231 בספר של אברהם. יש שם דוגמא לתרצנות גרידא בנוגע להתנמלות .
    לגבי הסיפא של דבריך . לפי מה שהבנתי, מיכאל אברהם רוצה לטעון שבניגוד למה שפופר טען לא כל מה שיכול לעמוד לניסוי הוא מדעי. לדוגמא הוספת תפוזים לסל אומנם מייצרת חיזוי ,אבל התוצאות לא ישנו כלום כי אנחנו נסרב לקבל את הפרת החוק הפיזיקלי(עמוד 239) האם פופר טען שטענה כזו על המציאות אינה מדעית, או שהוא מתכוין להגיד שאפשר להחיות טענות מדעיות על ידי תיקונים אד הוק, והם אכן מדעיים?
    על הדרך, הבנת למה פרדוקס העורבים הוא פרדוקס? למה צפייה ביונה לבנה לא מאששת את הטענה שכל העורבים שחורים? לא הבנתי..

  34. שלום רב.

    בגלל שאיני אתיאיסט (שהרי אני אדם רציונלי), לצערי לא ניחנתי במידת החפרנות והטרחנות שמאפיינת את האוכלוסיה הנכחדת ההיא (כמתואר בדבריך). לכן איני מתכוין לעשות כאן עבודות מחקר מפורטות מדיי כדי להראות טענות פשוטות. אני גם מתנצל מראש על כך שאיני ממלא אחר ההוראות המפורטות שנתת לי לביצוע, ובכל זאת אני מלא תקווה להשתפרות בעתיד.
    למרות הניסיון המר שיש לי עם יכולת ההקשבה של אוכלוסיית הבלוגרים האתיאיסטיים וקוראיהם (להבדיל מיכולת הציטוט של דברים מטעים אך מרשימים, ומהיכולת ולהתעלם משאלות קשות. כל זה משותף להם ולרוב הבלוגרים הדתיים אגב), אני מקווה שיורשה לי להוסיף כאן כמה הערות על בעיות חמורות בהבנת הנקרא שיש בדבריך. במחילה, יהיו כאן קצת חזרות, שכן לא היה לי די זמן כדי לקצר (כמו שכתב מוהר"ר מארק טווין זצוק"ל):

    1. כשאני מדבר על רכיב בתיאוריה, כוונתי לברירה הטבעית, שהיא רכיב מתוך שלושת הרכיבים הבסיסיים שלה (הגדרתי זאת בספרי, בניגוד לדבריך שלא הבהרתי זאת): היווצרות מוטציות, ברירה טבעית, תורשה. הרכיב של תורשה או של היווצרות מוטציות הוא כמובן מדעי למהדרין, אבל לא הוא היסוד המחודש של האבולוציה (ראה דוגמת מקור הפרוש שנותחה בפירוט בספר), ולכן אני מרשה לעצמי לפעמים לדבר על אבולוציה כשכוונתי לרכיב הזה.
    2. כפי שכתבתי, כשאני מדבר על כך שהתיאוריה (=רכיב הברירה הטבעית שבה) לא ניתנת להפרכה איני אומר בכך שהיא לא נכונה. להיפך, הטענה היא שהיא בהכרח נכונה, אלא שזה ברור אפריורי מרגע שהיא נוסחה (מה ששריד שורד). אגב, זה בדיוק מה שמסביר את הביטחון המלא שבו מדברים עליה מאמיניה (גם אלו שאינם אתיאיסטים).
    3. לכן גם אם התירוצים לדוגמאות הנגדיות נשמעים טובים ומוצדקים ולא הסברי אד הוק (כמו ההצעות הלא מבוססות שהפרחת על זנב הטווס), העובדה שניתן לנבא מראש שיהיו תירוצים כאלה הופכת את הדיון ללא מדעי במובן שלי. אם אני יודע מראש שלכל סטייה יהיה תירוץ (שהרי המתמטיקה תמיד עובדת. ראה דוגמת סל התפוזים להלן), אזי מציאת התירוץ אינה עבודה מדעית, לפחות במובנה זה (ולא בגלל שהתירוץ לא נכון, כפי שהבנת מדבריי).
    4. הדוגמה של הוספת תפוזים לסל מראה זאת היטב. במובן הפרקטי, שום הפרכה שבעולם לא תפריך את הטענה המדעית שההוספה הזאת מתוארת על ידי חיבור אריתמטי. נכון שתיאורטית זה כן ניתן להפרכה (אם נעשה זאת ונמצא בסל מספר שונה של תפוזים), אבל פרקטית לא.
    כעת חשוב על מצב שהכנסנו 2 תפוזים לסל, ואח"כ הוספנו עוד 3, וקיבלנו 6. האם יש לך ספק שיימצא הסבר טוב לזה (ולא רק הסבר אד הוק)? ואם לא יימצא הרי זה רק בגלל שבינתיים עוד לא מצאנו אותו אבל הוא ודאי קיים, שהרי המתמטיקה תמיד עובדת.
    5. כעת תבין שההסברים שאני מוצא לדוגמאות הנגדיות (כמו בדוגמת הסל) לא מאומצים על ידי בגלל שהתיאוריה הזאת חביבה עליי מסיבות סובייקטיביות שונות, אלא בגלל שברור לכולנו אפריורי שהיא נכונה.
    6. פופר, ככל הידוע לי, לא עסק בדוגמאות כאלה. הוא מדבר על טענות שחביבות עלינו סובייקטיבית ולכן תמיד ניטה להציל אותן, או בתירוצים טובים או בתירוצי אד הוק. וזה ההבדל בין דבריי לדבריו. אבל אם בכל זאת פספסתי משהו בכתבי קודשו של מרן הר"ר קארל, אני מתנצל מראש על שלא ציטטתי. בקיאותי בכתביו מוגבלת.
    7. אגב, היכולת להציל את הטענות הנכונות אפריורי הללו (שבהן אני עוסק), כמו גם טענות שסתם חביבות עלינו (שבזה עוסק פופר) היא בדיוק בגלל מה שאתה מכנה בלשונך הפומפוזית התזה של קווין-דוהם. תמיד יש הנחות סמויות שניתן לתלות בהן את הכישלון של הניסוי. לא צריך יום לימודים ארוך בשביל זה. אמצעי התצפית המדעיים (כמו הטלסקופ בדוגמה שלך) מניחים גם הם הרבה מאד הנחות נוספות, סמויות או גלויות. הם לא המציאו שום קונספציה חדשה, ואני דיברתי בדיוק על כך, אלא שבלי להזכיר שמות (אפרופו שימוש במינוח מרשים ומיותר).
    8. הבהרה א: שרידת השרידים היא טענה ברורה אפריורית שכזאת. לכן גם לגביה נכון מה שנכון לגבי הוספת תפוזים לסל.
    9. הבהרה ב: עקרון ההכבדה הוא כנראה נכון, ולא כתבתי בשום מקום שלא. שהרי עובדה היא שכך התהליך עבד. לא התכוונתי לטעון שהוא לא נכון אלא רק שהוא מהווה דוגמה לתירוץ צפוי מראש (שהרי תיאוריה ברורה מאליה ודאי תימצא תמיד נכונה. מה שגרם לשרידה ודאי היה מועיל שרידותית, לא?). לכן לא יהיה מפתיע לגלות שההסברים הללו גם עובדים היטב (ולא מהווים רק הצלה דחוקה של התיאוריה, מה שעליו מדבר פופר שציטטת).
    10. הבאתי בספר דוגמה מפורטת על הניסויים של מקור הפרוש, ושם הצגתי את הדברים בצורה של טיעון לוגי מסודר. היא מדגימה היטב את דבריי על משמעותה האמפירית של הברירה הטבעית.
    11. כדי לחסוך לך את כל הנקודות שכתבתי עד כאן, פשוט חווה דעתך על התזה הבאה: "התוצאה של הוספת תפוזים לסל מתקבלת על ידי חיבור אריתמטי". האם לדעתך זו תיאוריה מדעית? ליתר דיוק, בלשונך, האם בעקבות קווין דוהם היא תיאוריה מדעית? [כלומר האם היא מדעית-פופר או מדעית-קווין-דוהם]. טענתי היא ששרידת השרידים היא בדיוק טענה כזאת, וששתיהן אינן מדעיות במובן הפרקטי (אך נכונות כמובן). בה במידה עקרון ההכבדה הוא נכון, מפני שאם משהו שרד למרות ההכבדות, אות הוא שלהכבדה יש יתרון שרידותי. זו כבר טענה ממש אנליטית (כמו כל רווק אינו נשוי). לכן אני ודאי לא אתפלא אם עקרון ההכבדה יאושש אמפירית (למשל כשנראה גדלים שונים של זנבות טווס בסביבות שונות). זה צפוי מראש.
    12. ההבדל בין אששנות והפרכנות מוזכר בספרי ואף נדון בו די בהרחבה בכמה מקומות, אם כי לא במינוח הזה.
    13. הציטוטים שהבאתי מספרי לא התכוונו להראות את כל הסטיות מפופר שיש בספר, אלא רק להדגים שאיני נצמד אליו. מה שהבאתי לא היה אוסף של 8 פיסקאות שנאספו מהספר כדי למצות את כל הסטיות מפופר, אלא קטע רציף אחד במקום אחד שרק מדגים זאת.
    14. אכן, הניסוח הפשטני של עקרון ההפרכה, מספיק לגמרי לצרכיי. לא טענתי שהוא לא פשטני, אלא להיפך כתבתי בפירוש שהוא פשטני. מה שטענתי הוא שהניסוח הפשטני הזה מספיק לצרכיי, ואת זה הראיתי היטב. הניואנסים של ההנחות הפריפריאליות שעומדות לרשותנו לצורכי הצלת התיאוריה (קווין דוהם) לא מוסיפים מאומה לדיון. הם רק מתארים איך אתה מציל, אד הוק או באמת, את התיאוריה, מה שצפוי שיקרה בגלל שברור שהיא נכונה. ראה שוב את דוגמת הפרושים.
    15. לא אכנס כאן שוב להערתו החשובה של יואל מלמעלה (שטרם קיבלה מענה ראוי) לגבי ההבחנה בין תיאור של המדע לבין דרישות נורמטיביות ממנו. תזות כמו זו של קווין דוהם לכל היותר מצביעות על האופן שבו מדע מתנהל, אבל הן אינן יכולות להוות מדד מהותי למה שאמור להיות אופן ההתנהלות. זאת להבדיל מפופר קשישא, שמציב דרישה נורמטיבית. זו עוד סיבה מדוע כדאי להתמקד בתיאור הפשטני של פופר על אף פשטנותו. הוא זה שקובע נורמות (מה מדענים אמורים לעשות) ולא רק מתאר עובדות (מה מדענים עושים). אכן זה פשטני ואי אפשר באמת לממש זאת במלואו, אבל מה לעשות הדגמות לבעיות מהותיות חייבות להתבסס על נורמות ולא על תיאור עובדתי של התנהלות המדע. זה בדיוק מה שעשיתי בספר.
    16. בגלל שהזכרת את צדקתו של דוקינס שעומדת לעד (ולא נימקת כמובן), אזי לסיום רק אחזור באופן כללי על מה שפירטתי בספר (וגם אני לא אנמק כאן. אני מקווה שתעמוד לזכותי העובדה ששם כן נימקתי): טענותיו הפילוסופיות של דוקינס הן אוויליות ממש. אין ביניהן ולו אחת משמעותית שמחזיקה מים, כפי שהראיתי אל נכון בספרי. אין לכך קשר לשאלות מהתחום המדעי, שבהן דומני שאין עוררין על הבנתו ועל הידע שלו (קטונתי מלהביע דעה על כך, יען כי איני בקיא בפרטים המדעיים של האבולוציה, וגם אין שום צורך בכך לצרכינו כאן). אלא שכולו מתברר שוב ושוב כבלתי רלוונטי לדיון הפילוסופי-תיאולוגי.

  35. "בגלל שאיני אתיאיסט (שהרי אני אדם רציונלי), לצערי לא ניחנתי במידת החפרנות והטרחנות שמאפיינת את האוכלוסיה הנכחדת ההיא (כמתואר בדבריך)."

    בלי מילים.

  36. אני שב ומעלה את עניין הDNA . כשדארווין ניסח את התיאוריה שלו לא ידעו בכלל שקיים דבר כזה. והנה מסתבר שהDNA של שימפנזה דומה כמעט בדיוק לזה של אדם. אם היו מגלים ששימפנזה שונה לגמרי מבן אדם ודומה דווקא לדולפין אני חושב שזה היה יוצר בעיה רצינית מאד אצל הדוגלים באבולוציה.
    אבל דבר אחד אינני מבין.
    כל ההתקפות האלו על האבולוציה או על תיאורית המפץ הגדול הרי לא מקדמות במילימטר את הנכונות של הדת או של הבריאתנות. במקרה הכי טוב יהיה לנו בריאתן שיצליח להפריך את תיאורית האבולוציה ויקבל על זה פרס נובל בביולוגיה, זה עדיין לא יוכיח בשום דרך שיש תכנון תבוני ביקום רק שהדרך שבה חשבנו שמינים מתפתחים איננה נכונה.

  37. ראיתי בכל מיני ספרים שפופר חזר בו מהטענה בדבר הטאוטולוגיות של עיקרון השריד השורד,וגם כל מיני הסברים בעניין. האם יש לכל הניסיונות האלה בסיס טוב? קראתי שגם פופר חזר בו מטענתו , אבל כל מה שראיתי בניסיון להסביר את הנושא היה מאד לא ברור. מישהו יודע להסביר את הניסיונות האלה? ולמה פרדוקס העורב הוא פרדוקס? נעל לבנה ושולחן חום לכאורה מאוששים את הטענה שכל העורבים שחורים לא פחות מעורב שחור.

  38. חוץ מזה אני רוצה להודות גם לאתולוגיקה וגם לרב מיכאל אברהם על ההזדמנות ללבן את הדברים. יש פה סוגיות מאד מעניינות

  39. "בגלל שאיני אתיאיסט (שהרי אני אדם רציונלי), לצערי לא ניחנתי במידת החפרנות והטרחנות שמאפיינת את האוכלוסיה הנכחדת ההיא (כמתואר בדבריך)." – See more at: http://athologica.com/?p=2595#sthash.UEADfW3u.dpuf

    Silent Mike

    אכן אין מילים.
    זה האיש וזאת הרמה שלו.

  40. כל האובייקטיבים רואים מהר מאד מי חסר רמה בדיאלוג הזה. חוץ מעידו אף אחד אפילו לא מנסה לרב מיכאל לעניין. אלה האתאיסטים "הרציונליים" .
    אכן אין מילים.
    הגמל לא רואה את דבשתו.

  41. שלום. אני מסכים עם שני דברים שכתב למעלה מיכאל אברהם. ראשית, תזת דוהם קוויין היא מעניינת, אבל האיזכור שלה בפוסט איננו רלבנטי. לא נחוצה תזה פילוסופית חדישה לעצם ההבחנה בין תירוצים לגיטימיים ובין תירוצים אד הוק. ההבחנה האלמנטרית הזו היתה גם, עד כמה שאני זוכר, כלולה מראש בתזה של פופר.

    שנית, זה נכון שיש אצל מיכאל אברהם אי הבחנה מסוימת בין תירוצים לגיטימיים ובין תירוצים אד הוק. אבל ההסבר לאי ההבחנה הזו איננו ההסתמכות על תזת פופר, או אי הסתמכות על תזת דוהם קוויין. ההסבר הוא בהנחה שיש בבסיס תורת האבולוציה טענה אנליטית, טאוטולוגיה (״מה ששריד שורד״).

  42. כולם מסכימים שאבולוציה היא עובדה קיימת והגדיל לעשות מיכי שאף מגדיר אותה כטאוטולוגיה. ובכן, לי הדברים לא פשוטים בכלל. אני כמובן לא מתכחש לראיות האמפריות לקיומו של התהליך האבולוציוני, אבל בעקבות הקביעות הנחרצות דלעיל אני רוצה להתייחס דווקא לפן המכני של התהליך.

    כל מודל של האבולציה יכלול מספר פרמטרים.
    א. גודל אוכלוסיה. (לרוב קבוע, אך במודלים מתוחכמים הוא יכול להשתנות)
    ב. הסיכוי להיוצרות מוטציה מועילה כתלות בתועלת ההישרדותית שהיא תורמת. (ככל שהמוטציה תתרום להשרדות סיכוייה להופיע נמוכים יותר).
    ג. מספר צאצאים ממוצע לפרט.

    אני מציע שתלכו ותכתבו את המודל הפשטני הזה בשפת מחשב. תנסו להתאים את הפרמטרים לאלו של פרימטים ותבדקו כמה מוטציות תקבלו לאחר 120 אלף הרצות. (מספר הדורות הממוצע של פרימטים ב 3 מליון שנה). טוב, זה כבר יהיה מאד תלוי בפרמטר ב', אך בכדי לקבל בערך אלף מוטציות תצטרכו לגרום לפרמטר ב' להגיע למימדים אבסורדיים. אני חושב שסביר לומר שההבדלים הפונקציונלים בין האוסטרלופיתקוס והאדם למשל עומדים על הרבה יותר מאלף מוטציות, ולכן לא ברור לי בכלל איך כל העסק הזה אמור היה להגיע לתוצאות מפליאות כאלו בפרק זמן קצר כזה. (מדברים על הבדל של אחוז אחד ב DNA בין השמפנז והאדם, צא ולמד בכמה מוטציות מדובר)

    בעיה שניה מתייחסת לחוסר הדטרמנסטיות של כל התהליך. האדם למשל התרחק במהירות מסחררת מאביו הקדמון כאשר השמפנז למשל כמעט ולא השתנה, המודל שלנו בכלל לא רומז על אפשרות של הפרשים שכאלו. על אף שכל מודל מכיל אספקט רנדומלי, בסופו של דבר ריצות רנדומליות (seeds) שונות יתכנסו לתוצאה דומה. לא יתכן שבריצה אחת נגיע למאה מוטציות ובשניה לעשר אלף.

    לסיכום, אני עצמי רחוק מלהבין איך המנגנון האבולציוני בכלל עובד, ולצערי הגם שחיפשתי, לא מצאתי התייחסויות לטענות הפשוטות האלו בספרות. מכיווון שאין לי כל ידע רשמי בתחום, אני עדיין תולה זאת בבורותי ומקווה שהמומחים האמיתיים מבינים משהו שאני לא יודע. בכל אופן חשוב לדעת שהמכניזם עצמו לא כזה פשוט. ואולי בכלל עדיין לא ידוע.

  43. @ דון-קיחוטה.

    לא הבנתי מה הבעיה שלך. אוכלוסיה של 1,000,000, יחס מוטציות מועילות למוטציות מועילות או מזיקות של 1 ל-100, מוטציה מועילה או מזיקה באחד מתרחשת מכל 10 אינדיווידואלים. זה נותן 1000 מוטציות מועילות בכל דור. תוסיף לזה גם שחלוף והמוטציות השונות יכולות להיפגש. לא שבעולם האמיתי זה כל-כך פשוט, מוטציה היא מועילה או מזיקה בהקשר של הגנים האחרים בסביבה. אבל זה נותן מושג כללי על הקצב שבו מוצטיות יכולות להצטבר במודל פשטני (מאוד מהיר).

  44. סילנטמייק

    "זה נותן 1000 מוטציות מועילות בכל דור." – לא כלכך רלוונטי לכאורה.
    בכדי ששיפורים קטנים יתפתחו לכדי שיפורים גדולים צריך שתתפתח מוטציה מסוימת שתשתלט על האוכלוסייה, ועל גביה תתפתח עוד מוטציה וכן הלאה. זה שיש לך אלף מוטציות מועילות שונות לא יועיל בסופו של יום להסביר התפתחות היררכית הדרגתית של פונקציה מורכבת .

  45. @דון_קיחוט

    אני לא חושב שאבולוציה עובדת כמו שאתה חושב שהיא עובדת. אתה מנסה לכפות איזה תהליך טורי שאין בו צורך.

  46. בוודאי שיש בו צורך,
    ניקח לשם הדוגמה תופעה פשוטה יחסית כמו התארכות צוואר הג'ירף. מה קרה שם?
    חיו להם מליון ג'ירפות עם צוואר קצר, כעת נניח שיש סיכוי של אחד לאלף לקבל מוטציה מועילה. כמובן שהתועלת יכולה להיות בהרבה מובנים, למשל ג'ירפות שרצות מהר יותר ראייה טובה יותר וכו', אבל אותנו מעניין רק הגובה. נניח שיש מאה תכונות מועילות אז יש לנו עשרה גירפות בעדר עם צוואר מעט יותר ארוך. נניח שכל גירפה יולדת עשרה צאצאים (הגזמתי) ואחר דור של לחץ ברירתי יש לנו מליון שוב. כלומר סיכויי השרידה של פרט רגיל הוא אחד לעשר, נניח שהתארכות הצוואר מגבירה את סיכויי השרידה של הפרט הנושא אותה פי 2 (הגזמה פראית), אז כעת יש לנו 20 גירפות בעדר עם צוואר מעט יותר ארוך. באופן זה יש לנו גם 20 גירפות עם ראיה יותר טובה וכו'.
    כעת צריך לקבל מוטציה שתגדיל את הצוואר עוד יותר, אבל הסיכוי שזה יקרה לאחת הג'ירפות הגבוהות שלנו בדור הזה הוא רק ל 500, אז במקום להניח שהנס הזה קרה צריך להמתין עוד כמה דורות בכדי שהגן הזה יתפשט יותר ושהסיכוי יעלה.

  47. @דון_קיחוט

    שוב. למה מוטציה מועילה A לא יכולה לקרות לג'ירפה אחת, מוטציה מועילה B לג'ירפה אחרת, ואח"כ הן נפגשות בג'ירפות עתידיות שנושאות את AB? למה אתה מניח המוטציות הן מין סדר כזה X1,X2,X3…X1000 ושכולן תלויות האחת בשניה וצריכות לקרות לפי סדר מסוים. אין שום סיבה להניח שזה ככה.

  48. @סיילנטמייק
    אנחנו שואלים את עצמינו כמה דורות יעברו כדי שהג'ירפה תשתנה מצוואר רגיל לצוואר ארוך.
    נניח שגירפה A קיבלה מוטציה שמאריכה את הצוואר בסנטימטר, וגירפה B קיבלה את אותה מוטציה (או מוטציה דומה) שגם מאריכה את הצוואר בסנטימטר, אם הם יזדוווגו נקבל עדיין צאצא עם סנטימטר. בכדי שהצוואר יתארך ב2 סנטימטר אנחנו צריכים מוטציה חדשה שתתרחש בגירפה שהצוואר שלה כבר ארוך בסנטימטר.

סגור לתגובות