אברהם משחק בטעויות: מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה (הקדמה וחלק א)

תודה למתן הולצר על שלל שיחות פרודוקטיביות לאורך השנים האחרונות בנושאים הקשורים לסדרה הזאת.

תוכן העניינים של הסדרה

הקדמה

שון קונרי הוא אחד השחקנים האהובים עלי. אלמלא היה סקוטי, יכולת המשחק שלו היתה ראיה ישירה לקיומו של אלוהים. כשקראתי בפעם הראשונה את הספר "אלוהים משחק בקוביות" של הרב ד"ר מיכאל אברהם קפצו לי לראש שתי דמויות שהוא גילם, ג'יימס בונד ו-וויליאם מבסקרוויל. ג'יימס בונד הוא גברבר שרמנטי ורודף שמלות עם עולם ערכים מעוות, בו לא ברור אם שלום הממלכה הבריטית קודם לסקס או להפך. הוא נאבק בארכי-נבלים כמו יוריק גולדפינגר ולא מתבייש להתגרות בהם. כוויליאם מבסקרוויל, גיבור הסרט (והספר) "שם הורד", קונרי לבש גלימת נזירים ותיפקד כמעין שרלוק הולמס של ימי הביניים. הוא פותר סדרת רציחות במנזר ונאבק באמונות התפלות של חבריו לאמונה על ידי הפעלת לוגיקה קרה וחשיבה רציונלית.

מה הקשר בין "אלוהים משחק בקוביות" ושון קונרי? בספר הזה מיכאל אברהם מקדם את מה שהוא מכנה "בריאתנות שפויה", גישה דתית להבנת תיאוריית האבולוציה שנמצאת בין הפונדמנטליזם האבולוציוני והדוגמטיות של מכחישי האבולוציה. על ידי הפרדה בין הפן הפילוסופי של הדיון וממצאי המדע, אברהם מנסה להראות שהביולוגיה האבולוציונית לכל הפחות לא אומרת דבר על קיומו של אלוהים. למעשה, הוא סבור שהיא דווקא מספקת סיבה טובה להאמין באלוהים.

אברהם מציג בספרו שתי דמויות שדי דומות לוויליאם מבסקרוויל וג'יימס בונד של קונרי. הראשונה נראית רציונלית, בעלת טיעונים תקפים ובדיקת עובדות איתנה. היא לא מהססת לצאת נגד הלך הרוחות בזרם האורתודוקסי, אם לשם המציאות מובילה. היא הוויליאם מבסקרויל של אברהם. השניה היא סוכן בשירות הוד אלוהיותו שלא מתבייש לרדות באלו שיוצאים נגד האלוהים ולהתגרות בהם על ימין ועל שמאל. הוא שנון, או לפחות מנסה להיות, והרבה יותר פולמי. זה הג'יימס בונד של אברהם.

הדמות הראשונה התפוגגה כשקלטתי שאברהם מנסה לעוור עם מושגים. הוא עושה שימוש חופשי במושגים פילוסופיים ומדעיים בצורה שלא תרשים את מי שבקי בחומר. בנוסף, במקום להיות חלוץ אורתודוקסי שיוציא אותה מקיבוע, הוא מתגלה שוב ושוב כאדם שממחזר טיעונים דתיים מוכרים עם מעט מאד חידוש. כרגיל, הוא כנראה הקרבן הראשון של עצמו. לכל הפחות, הוא נראה לי כן בטעותו. הדמות השניה לא התפוגגה. היא לא נראית פיקציה. הספר הזה נכתב בטון יומרני מאד. לא ברור למה, לאור איכות התוכן שלו.

זאת טענה מאד רצינית שדורשת ביסוס מעמיק, ולכן החלטתי לכתוב סדרת מאמרים כמענה ל"אלוהים משחק בקוביות" של אברהם. אני לא מתכוון להשתמש בסדרה הזאת רק כמענה לספר של אברהם. זה לא פרודוקטיבי בעיני. הספר של אברהם הוא בשבילי הזדמנות לסקר נושאים שרציתי לכתוב עליהם כבר זמן רב, אבל לא היתה לי הזדמנות לעשות זאת. לכן, בשם האינפורמטיביות, המאמרים בסדרה הזאת מדי פעם יחרגו מהדרוש כדי לענות לאברהם.

תהנו מהסדרה!

מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה

נפוץ לשמוע שהקריטריון שקובע מה מדע ומה לא הוא קריטריון ההפרכה. כדי שהסבר כלשהו יהיה מדעי, צריך להיות אפשרי, לפחות בעיקרון, להראות שהוא שגוי על ידי ניסוי או תצפית. העיקרון הזה מוזכר שוב ושוב בספרות המדע הפופולרי ושגור בפיהם של מדענים ופילוסופים רבים. מה הפלא שבריאתנים לאורך הדורות טענו שוב ושוב שתיאוריית האבולוציה היא לא מדע, משום שהיא לא ניתנת להפרכה?

מיכאל אברהם חוזר על הטענה הזאת. לשיטתו, "בהחלט יש ממצאים רבים שתומכים" בתיאוריית האבולוציה (והוא אפילו קורא לה "מדעית" מדי פעם), אך הוא סבור "שיש באבולוציה רכיבים שאינם ניתנים להפרכה" (עמ' 229; דגש שלי). כתמיכה בטענה הזאת אברהם מתיימר להדגים שני דברים. האחד הוא שיש רכיבים בתיאוריית האבולוציה שנכונים כהכרח הלוגי, ולכן הם בלתי ניתנים להפרכה. דוגמא יומיומית לכזה מקרה היא הטענה שכל הרווקים לא נשואים. רווק לא נשוי מכורח הגדרת המילה "רווק", ולכן לעולם לא נמצא רווק נשוי שיפריך את הטענה הזאת. במאמר הבא אדון בטיעונים האלו של אברהם.

הדבר השני שאברהם מתיימר להדגים הרבה יותר מעניין בעיני. הוא מבקש מקוראיו לדמיין שנמצאו "יצור או תופעה שתכונותיהם אינן חזקות ואינן מוצלחות מבחינה אבולוציונית, וניווכח שבכל זאת הם שרדו" (עמ' 244). האם נודה שתיאוריית האבולוציה הופרכה? כמובן שלא. לדברי אברהם, "כל תכונה מפריכה שכזו תקבל הסברים אד הוק מדוע היא בעצם תכונה הנושאת ערך שרידותי" (עמ' 245; דגש שלי). לכן, אין אף דרך מעשית בה ניתן להפריך את תיאוריית האבולוציה, והיא לא עומדת בקריטריון ההפרכה. בסיכום המהלך שלו אברהם כותב במפורש ש"המסקנה היא שהאבולוציה אינה תיאוריה מדעית" (עמ' 263). הוא חושב שהיא מתארת את המציאות (עמ' 276-277), אך לא מדעית.

כדי להבין למה הטיעון של אברהם פשוט שגוי, צריך להיכנס קצת יותר לעומק לפילוסופיה של המדע. האמת הכואבת (לפחות לי) היא שעיקרון ההפרכה זוכה לפופולריות שהוא לא זכאי לה, הן בקרב מדענים והן בקרב חובבי מדע מהציבור הרחב. הגרסה הפופולרית של עיקרון ההפרכה היא גם הגרסה הכי פשטנית שלו. כמו שאני אוהב לומר, השטן נמצא בפרטים.

במאה ה-20, הזרמים העיקריים בפילוסופיה של המדע רצו לבסס פילוסופית את השיטה המדעית על עקרונות הלוגיקה. הגישות הפילוסופיות הנפוצות בתקופה הזאת השתייכו לשתי קבוצות עיקריות, תומכי האששנות (verificationism) ותומכי ההפרכנות (falsificationism). אששנים שמים דגש על בחינת ההשלכות של השערות מדעיות. מדענים מעלים השערה לגבי דבר מה, ולאחר מכן בוחנים את ההשלכות שלה, אם היא נכונה. הם מתכננים ניסויים שבוחנים את נכונותן של ההשלכות הללו. כשהשלכה מסוימת מתבררת כנכונה מתחזקת הדעה שההשערה נכונה. כלומר, נכונות ההשלכה מאששת את ההשערה.

התיאור הזה קצת אבסטרקטי, אז הנה דוגמא ספציפית שתמחיש את התהליך. דמיינו שאתם מדענים מדופלמים בפקולטה למדעי הבלוגים של אוניברסיטת האינטרנט. אחרי עיון זריז בבלוג שלי, שיערתם שבלוגרים אתאיסטיים נוטים להיות חפרנים הרבה יותר מממוצע החפרנות של כלל הבלוגרים. אם ההשערה שלכם נכונה, נצפה לגלות שפוסטים בבלוגים האתאיסטים מכילים בממוצע הרבה יותר מלל מכמות המלל הממוצעת. דגמתם את הבלוגים האתאיסטיים ואת כלל הבלוגים וגיליתם שהפוסט הממוצע בבלוג האתאיסטי אכן הרבה יותר ארוך מהפוסט הממוצע בכלל הבלוגים. לגישת האששנים, הרגע תמכתם בנכונותה של ההשערה שלכם – האתאיסטים האלה חפרנים לאללה.

כמו מדענים, גם פילוסופים אוהבים להרוס. מה שנשמע על פניו ברור מאליו כנכון, מתגלה כגישה מאד לא אינטואיטיבית. ההורס התורן הוא הפילוסוף קרל המפל. בשנות ה-40 הוא העלה על הכתב את פרדוקס העורב (Raven paradox), במאמר שהפך מאז לקלאסיקה בפילוסופיה של המדע. הפרדוקס בוחן איך אששנות תטפל בטענה כמו "כל העורבים שחורים". מן הסתם, כל עורב שחור שנאתר יאשש אותה. בנוסף, הטענה הזאת שוות ערך מבחינה לוגית לטענה שכל מה שלא-שחור אינו עורב. אישוש  טענה אחת הוא למעשה אישוש הטענה השקולה  לה לוגית. לכן, אם נמצא נעל לבנה, משהו לא-שחור שאינו עורב, הרי שנאשש את הטענה שכל העורבים שחורים. על פניו, זה נוגד לחלוטין את האינטואיציה שלנו, או לפחות את האינטואיציה של המוני פילוסופים.

קרל המפל (1905-1997), הוגה פרדוקס העורב של האששנות התמונה באדיבות ויקימדיה
קרל המפל (1905-1997), הוגה פרדוקס העורב של האששנות
התמונה באדיבות ויקימדיה

הפרדוקס הזה לא בהכרח אומר שצריך לדחות את הגישה האששנית לחלוטין. אפשרי בהחלט שהפיתרון שלו יותיר אותנו עם גישה אששנית יותר מעודנת, יותר מדויקת ולא נוגדת את האינטואיציות שלנו. ואכן, הפיתרונות שהוצעו לפרדוקס הזה מנסים לעשות בדיוק את זה. לא אסקור אותם כאן. מי שמעוניין להיכנס לעובי הקורה, מוזמן לעיין בקריאה המרחיבה בתחתית המאמר.

הפרכנות היא חיה אחרת. הדבר שמושך בה היא התקווה שהיא תוכל לפתור את מה שנקרא בעיית האינדוקציה. אינדוקציה היא היסק מהפרט אל הכלל. למעלה עסקנו בטענה כללית, הטענה שבלוגרים אתאיסטיים נוטים להיות הרבה יותר חפרנים מבלוגרים בכלליות. יש ברשת כמות עצומה של בלוגים אתאיסטים ובלוגים בכלל, ולכן זה לא מעשי לכלול את כולם במחקר שלנו. במקום, אנחנו מסיקים את המסקנות שלנו על כלל הבלוגרים האתאיסטים מנתונים שנאספו מדגימה של בלוגים, לא מכל הבלוגים שקיימים. זה היסק אינדוקטיבי.

מאז המאה ה-18, היסקים כאלו הם יבלת ענקית בכף רגלה של הפילוסופיה. הפילוסוף הסקוטי דיויד יום הראה ששיטת ההיסק הזאת בעלת הצדקה פילוסופית רעועה, בלשון המעטה. מאחר וכל אחד מאיתנו משתמש באינדוקציה ומסתמך עליה בחיי היום יום שלו, בעיית האינדוקציה היא סוגיה שמשפיעה על כולנו, לא רק על מדע ומדענים. כמות הפיתרונות המוצעים זהה לכמות הכושלים שבהם, אבל מי יודע, אולי אני טועה. אחרי הכל, ההצדקה למשפט הזה היא אינדוקטיבית. אחרי הכל, קראתי רק על חלק מהניסיונות לפתור אותה.

פופר חשב שיש לו דרך לפתור את בעיית האינדוקציה, או יותר נכון לעקוף אותה. התובנה הראשונה שלו היא שיש חוסר סימטריה בין הצדקה להפרכה. על מנת להצדיק את הטענה "כל העורבים שחורים" צריך למצוא כמות גדולה של עורבים שחורים. על מנת להפריך אותה מספיקה דוגמא אחת של עורב לא שחור. לכן, לשיטת פופר, במדע הפרכה חשובה הרבה יותר מאישוש. מדע מתקדם מהפרכה להפרכה. התיאוריות המובילות היום במדע הן לא התיאוריות שמאוששות בצורה הטובה ביותר, אלא שארית הפליטה של תהליך ההפרכה האכזרי של המדע. לדוגמא, תיאוריית היחסות הכללית של איינשטיין לא זכתה למעמד שלה כי היא אוששה, אלא כי היא עדיין לא הופרכה בזמן שתיאוריית הכבידה של ניוטון כן.

הגישה הזאת למדע מחייבת סברות מדעיות להיות ברות-הפרכה. כלומר, צריך להיות אפשרי לתכנן ניסוי או תצפית שיכולה להיות להם תוצאה פוטנציאלית שתפריך אותו. כך ניתן להבדיל בין רעיונות מדעיים ורעיונות פסוודו-מדעיים, כאלו שרק מתחזים למדע. רעיון בר-הפרכה הוא מדעי, מה שלא – לא. בכך פתר פופר לכאורה שתי בעיות קשות במדע. האחת היא בעיית האינדוקציה. השניה היא בעיית התחימה (דמרקציה), הצורך לאתר קריטריון שמבדיל בין רעיונות מדעיים לכאלו שלא.

גם כאן החגיגה נהרסה, כי הגישה של פופר התבררה כבעייתית מאד. יש בה יותר מבעיה אחת, אבל רק אחת רלוונטית במיוחד כאן. האשמה הפעם נחה על כתפיהם של הפילוסופים פייר דוהם (Duhem) ו-ווילרד קווין (Quine). שניהם שמו לב לתופעה מעניינת בניסויים ותצפיות מדעיות (ובגדול, גם לא מדעיות) – הם לא באמת בודקים סברה אחת. כל ניסוי שתוכנן על מנת לאשש או להפריך סברה מסוימת למעשה בודק סט של סברות שמורכב מהסברה שאנחנו מעוניינים לבחון וכמה סברות עזר. אם תוצאות הניסוי שליליות, הדבר יכול לקרות בגלל שהסברה שאנחנו רוצים לבחון שגויה או בגלל שסברת עזר כלשהי שגויה. בגלל שפילוסופים מאד יצירתיים, התופעה הזאת ידועה בשם תזת דוהם -קווין.

התיאור הזה היה מאד אבסטרקטי, ולכן אתן דוגמא. דמיינו שאתם אסטרונומים מדופלמים באוניברסיטה למדעי השוקולד בשוויץ שבוחנים את ההשערה שהירח הוא למעשה כדור ענק של פררו רושה (יאמי). בדייקנות מדעית אופיינית, כיוונתם את עדשת הטלסקופ המשוכלל שלכם אל הירח וגיליתם לאכזבתכם שהירח נראה סלעי וממש לא מעורר תיאבון. האם הפרכתם את הסברה שהירח עשוי משוקולד? לאו דווקא. הלוגיקה מכתיבה שבאותה מידה אפשרי שהפרכתם את אחת מסברות העזר של תצפית כזאת. לדוגמא, אולי הפרכתם עיקרון כלשהו באופטיקה. כלומר, אפשרי שהירח הוא באמת פררו רושה מפתה, אבל הטלסקופ שלכם נבנה על בסיס שגיאה רבת שנים באופטיקה שגרמה לקרני האור המשתברות להיראות כמו סלע קר ומנוכר.

תזת דוהם-קווין היא בעיה לא פשוטה עבור ההפרכנות. כשסברה מדעית עמדה בניסוי והופרכה, יכולים מדענים לייחס את ההפרכה לכישלונה של אחת מסברות העזר ולהשאיר על כנה את הסברה שהם בוחנים. אין בעיה לוגית בזה. למרות זאת, זה לא תמיד נימוק תקף לכישלונה של סברה, אלא תירוץ שנועד להציל את הסברה החביבה עליהם מהפרכה. דוגמת הירח שנתתי למעלה היא מקרה כזה של תרצנות ברורה שנועדה להגן על סברה מגוחכת. איך נבדיל בין תירוץ לנימוק? פופר ועמיתיו ההפרכנים התקשו לפתח כזה קריטריון כללי. צריך לשפוט כל מקרה לגופו. כמו במקרה של האששנות, מה שנראה על פניו קל, ברור, פשוט וחד מתברר כהרבה יותר מורכב ומסובך.

כיום אין פיתרון מוגדר לבעיית התחימה. היכולת להפריך תיאוריה היא תנאי הכרחי, אבל לא מספיק. אף אחד לא מצפה שההפרכה תהיה "חזקה", מסוג ה"זבנג וגמרנו", הכל או כלום. במילים אחרות, "הגביע הקדוש של הבריאתנות" הניסוי, בה"א הידיעה, שיכול להפריך את האבולוציה אחת ולתמיד לא צריך להיות אפשרי כדי שהתיאוריה תהיה מדעית. בהתאמה, הגבול בין מדע לפסוודו-מדע הרבה יותר מטושטש ממה שפופר חשב. במקום גבול חד, יש ספקטרום של מדעיות, מרעיונות פסוודו-מדעיים בבירור כמו הכחשת אבולוציה בריאתנית מצויה ועד למדע מבוסס כמו הביולוגיה האבולוציונית. בין הקיצונים הללו יש תחום עם הרבה יותר מ-50 גוונים של אפור.

אפשר לכתוב עוד הרבה על ההפרכנות, האששנות ובעיית התחימה. המעוניינים במעט הרחבה מוזמנים לעיין בקריאה המרחיבה. בינתיים, אני חושש שכתבתי כל כך הרבה שאולי כבר הספקתם לשכוח ממה התחלנו. מיכאל אברהם טען שכל פעם שתיאוריית האבולוציה ניצבה בפני טענה מפריכה, תומכיה נתנו איזה תירוץ אד-הוק שהציל אותה מהפרכה. הביטוי אד-הוק מאד חשוב. אברהם לא טוען שאלו נימוקים תקפים, אלא תירוצים שנועדו לתרץ כישלון.

קרל פופר (1902-1994) הוגה קריטריון ההפרכה התמונה באדיבות ויקימדיה
קרל פופר (1902-1994) הוגה קריטריון ההפרכה
התמונה באדיבות ויקימדיה

האם הוא צודק? אין ספק שביולוגים אבולוציוניים עמדו בפני תופעות שגרמו להם להשתומם. לאו דווקא מדובר בתופעות שמפריכות את התיאוריה. כלומר, אלו לא היו תופעות שסתרו אי-אלו מעקרונות הביולוגיה האבולוציונית. לרוב, הבעיה בהם היתה שהתיאוריה לא הסבירה אותם. היא לא צפתה את קיום התופעות הללו ולא את אי-קיומן. עדיין, ניתן לאברהם מתנה ונניח שקיימות תופעות שלכאורה מפריכות את תיאוריית האבולוציה. ספציפית, נניח שנמצא "יצור או תופעה שתכונותיהם אינן חזקות ואינן מוצלחות מבחינה אבולוציונית, וניווכח שבכל זאת הם שרדו" (עמ' 244).

מה בעצם הטענה שמפריך הממצא הזה? זכרו את תזת דוהם-קווין לפיה סטים של סברות נבחנות בבת אחת. לביולוג האבולוציוני, ולכל מדען למעשה, יש מרחב תמרון גדול להתמודדות עם הפרכה. אברהם כמעט אף פעם לא הראה שביולוגים אבולוציוניים משתמשים במרחב התמרון הזה לרעה, אלא רק טען שהם עושים זאת. כשהוא ניסה לתת דוגמא ספציפית לתרצנות האבולוציונית בפעולה הוא נכשל בצורה איומה. אצטט את אחת הפעמים בהן הוא היה ספציפי מספיק כדי להיות כמה שיותר נאמן למקור.

לדברי אברהם, מנקודת מבט אבולוציונית קשה להסביר את "הססגוניות של זנבו של הטווס […] שכן הזנב הססגוני בולט לעיניהם של תוקפים פוטנציאליים" ומהווה "פאר מיותר" (עמ' 256). הוא מבהיר שתופעת זנב הטווס "היא רק דוגמא פרטית לתופעה כללית יותר" של מה שנקרא עיקרון ההכבדה (ע"מ 256-257). מהו עיקרון ההכבדה?

"התבלטות בשעת סכנה משדרת ביטחון עצמי, וכך דוחה את התוקפים ובד בבד מושכת את בני המין השני. הטענה היא שתופעה שנראית לכאורה כמכבידה, דווקא יש לה ערך שרידותי כי באמצעותה מדגים הנושא אותה שהוא אינו חושש, ושהוא מוכן להתמודד עם סביבתו."

(ע"מ 256-257)

מה הראיות לטובת עיקרון ההכבדה?

"כצפוי, רוב האישושים לתיאוריה הזאת מובאים בדוגמאות של התנהגויות המבטאות הכבדה, ולכן הן לכאורה אינן סבירות אבולוציונית. לדוגמא, קרני הענק של האיילים נראות מיותרות בדומה לזנב הטווס. […]

האישושים הללו הם כמובן מעגליים כולם, כפי שכבר העירו רבים, ולכן לא ניתנים להפרכה. הלוגיקה שלהם פועלת כך: אנחנו מניחים שהתנהגויות מכבידות אינן מתיישבות עם האבולוציה, אולם בפועל אנו רואים לא מעט תופעות כאלה. לאור ההנחה האבולוציונית, בתופעות הללו יש קושי הדורש הסבר. ההסבר נמצא כמובן בתיאוריית ההכבדה, וזו מקבלת אישוש בתופעות כאלה."

(עמ' 257)

כל מה שאברהם אמר כאן רווי בשגיאות בוטות בביולוגיה אבולוציונית. לפני שבכלל אפשר לדבר על הקשר בין זנב הטווס לעיקרון ההכבדה צריך לדבר על ההעדפות המיניות של הטווסית. עיקרון ההכבדה טוען שמהלך האבולוציה התפתחה בטווסיות העדפה לזכרים עם קישוטים מכבידים, כמו זנב הטווס. האם תכונה כזאת מקנה להן יתרון? הקישוטים הללו הם סימן לאיכות יכולת ההתמודדות של הטווס עם סביבתו. ככל שהזנב שלו ארוך וכבד יותר כך הוא מסוגל להתמודד יותר טוב עם הסביבה שלו. הטווס ארוך-הזנב צריך לברוח מטורפים, לחפש לעצמו מזון ולחזר אחרי נקבה תוך כדי שלאחוריים שלו צמודה מניפה ענקית ומכבידה. אם הוא מצליח להסתדר למרות שהיא שם, סימן שהוא עושה משהו טוב.

כל זה מעלה שאלה מעניינת שנמצאת בלב לבו של עיקרון ההכבדה. למה הסימן לאיכות צריך להיות מכביד? אפשר לחשוב על סימן שמבצע בדיוק את אותו דבר, אבל לא מכביד. לדוגמא, כתם על מצח הטווס שיהיה כהה יותר ככל שהטווס מתמודד יותר טוב עם הסביבה שלו. הבעיה עם כאלו סימנים היא שקל לזייף אותם. כדי להשיג לעצמו טווסית בפיק-אפ בר, מספיק שיהיה לטווס הגרוע כתם שחור על המצח והנקבות ירדפו אחריו כאילו הוא מינימום ג'ורג' קלוני. הכתם שהיה קודם סימן טוב ליכולת ההתמודדות עם הסביבה יאבד את ערכו כסימן. במילים אחרות, הוא כבר לא יהיה פירסומת כנה של יכולת התמודדות עם הסביבה.

כאן נמצא העוקץ מאחורי עיקרון ההכבדה. הוא יוצר קשר בין מה שהסימן מסמל והסימן עצמו. הזנב הארוך של הטווס הוא פירסומת כנה של יכולתו להתמודד עם הסביבה, בגלל שכדי לשרוד עם כזה זנב דרושה איכות גנטית. טווס לא יכול לזייף זנב ארוך בלי לסבול את ההשלכות שלו על חיי היומיום. העובדה שהטווס סבל את ההשלכות הללו ועדיין ניצב בפני הנקבה היא סימן אמין לכך שהוא מסוגל להתמודד עם סביבתו.

הטווס. קושיה על מדעיות האבולוציה?
הטווס. קושיה על מדעיות האבולוציה?
התמונה באדיבות ויקימדיה

כל מה שאמרתי עד עכשיו על עיקרון ההכבדה דורש שני סייגים. ראשית, לצרכי פישוט, השתמשתי בשפה מאנישה. עם זאת, אין צורך להניח שהטווסית או הטווס יודעים מה הם עושים או מודעים לרציונל מאחורי מה שהם עושים. שנית, השתמשתי בשפה פשטנית ומאד לא מדויקת מבחינה מדעית. אחד הפישוטים הללו הוא שתיארתי את פעולת עיקרון ההכבדה על זנב הטווס. בפועל, אפשרי בהחלט שעיקרון ההכבדה לא מהווה חלק בהיסטוריה האבולוציונית של זנב הטווס. זאת היתה רק דוגמא לצרכי המחשה, כדי שעיקרון ההכבדה יהיה מובן.

רגע, מה? לפי מיכאל אברהם עיקרון ההכבדה לא ניתן להפרכה, אז איך אפשרי שעיקרון ההכבדה הוא לא ההסבר של זנב הטווס, איבר כזה מכביד? כמובן, התשובה לשאלה הרטורית הזאת היא שאברהם פשוט טועה. ראשית, עיקרון ההכבדה הוא ממש לא ההסבר האבולוציוני האפשרי היחיד לקיומם שלא איברים מכבידים כמו זנב הטווס (Andersson and Simmons, 2006; Radwan, 2008). לכן, ביולוגים אבולוציוניים לא יכולים פשוט לאשש את עיקרון ההכבדה על ידי "דוגמאות של התנהגויות המבטאות הכבדה" (עמ' 257) כמו שטוען אברהם. ואכן, הם לא עושים זאת.

שנית, עיקרון ההכבדה חוזה כמה דברים ולכן בהחלט ניתן לבדוק אם הוא שיחק תפקיד באבולוציה של איבר מכביד מסוים. לדוגמא, אם זנב הטווס אכן נוצר על ידי עיקרון ההכבדה, נצפה שהגודל שלו ישתנה בהתאם לסביבה בה הטווס חי. ככל שקשה יותר לטווס להסתדר בסביבה בה הוא חי, כך הזנב שלו יהיה יותר קטן. זה הכרחי כדי שגודל הזנב ישקף את יכולתו של הטווס להתמודד עם הסביבה שלו. גם זה פישוט, אבל הוא מכיל מספיק דיוק כדי להיות מספיק. דבר אחד ברור. בניגוד למה שאברהם טען, האישושים הללו לא מעגליים ולא תלויים בפרשנות. אלו ראיות ניסויית ותצפיתיות שנדרש מהם לעמוד בסטנדרטים קפדניים.

אין לי שמץ של מושג אם זנב הטווס באמת התפתח על פי עיקרון ההכבדה. לא בדקתי את זה בספרות המחקר. אני יודע שיש תכונות מכבידות אחרות שעונות על החזוי מעיקרון ההכבדה. בשנת 2004 התפרסמה סקירה של ספרות המחקר בנושא, שבחנה שלל תכונות מכבידות של חיות שונות ואת איכות הראיות שהן נוצרו על ידי עיקרון ההכבדה (Cotton et al., 2004). ספציפית, הסקירה בחנה את התחזית שתיארתי בפסקה הקודמת. יש כמה וכמה מקרים בהם הראיות מראות שהתחזית מתגשמת, ובאחרים הראיות קיימות אך חלשות.

סימן לעתיד

המאמר הזה, הראשון בסדרה, מדגים את מה שכתבתי בהקדמה. אברהם חושף כאן תפיסה פילוסופיה של המדע שמצטיינת בשטחיות שלה ומראה הבנה של עיקרון ההכבדה ברמה נמוכה יותר מרמת מדע פופולרי. התוצאה בהתאם. בהקדמה לספרו אברהם כתב שהתמונה שמוצגת בספר "משלבת אמונה באלהים, בלי להכחיש את הממצאים המדעיים של תיאוריית האבולוציה" (עמ' 18).  מאוחר יותר הוא מבהיר שהוא חושב ש"מדובר בתיאוריה שחלק הארי שלה מבוסס היטב מדעית" (עמ' 26). כמה ריקות המילים הללו נראות לאור אי-ההבנה הבוטה של עיקרון ההכבדה? לאורך הסדרה הזאת אתן עוד דוגמאות לאי-הבנות כאלו.

גרוע מזה, אברהם מדגיש כבר מההקדמה את החשיבות של העמקה בפילוסופיה לכל הדיון סביב אבולוציה. לדבריו, העניין המרכזי בספר הוא "לבחון את המשמעות הפילוסופית של העובדות המדעיות, ולא בהכרח בעובדות עצמן" (עמ' 26). המחלוקת סביב הגרסה הנאיבית של ההפרכנות, הגרסה שאברהם מקדם בספרו, נסגרה כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת. איך אדם שמתיימר להיות מתוחכם פילוסופית טוען שיש ביולוגים אבולוציוניים ש"מיומנותם הפילוסופית מוטלת בספק" (עמ' 18) תוך כדי שהוא חושף כזאת בורות בסיסית בפילוסופיה של המדע? זה חומר של ספר מבוא בתחום.

המשך הסדרה ימשיך את המגמה שהתחלתי כאן. אמשיך להדגים שמיכאל אברהם כתב ספר שמתבסס על אוויר פילוסופי ומדעי ריק. ספרו הוא ערימת מילים שירשימו את מי שלא יודע על מה הוא מדבר. אני מודה לו על שכתב אותו. הוא דירבן אותי לגעת בהמון סוגיות חשובות שרציתי לכתוב עליהן הרבה מאד זמן. לדעתי, הקהל רק ייטיב מזה.

קריאה מרחיבה

פרדוקס העורב הוא מהפרדוקס השונים שקשורים לאינדוקציה. לאנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה יש סיכום מלבב של כאלו פרדוקסים, כולל פרדוקס העורב. סקירה כללית של הפרדוקס הזה בהקשר של הפרכנות ואששנות ניתן למצוא בספר המבוא לפילוסופיה של המדע של הפילוסוף אלכס רוזנברג (Rosenberg, 2012). כמה מהפיתרונות החביבים עלי מוצגים בציטטה הבאה בקצרה, כולל הרחבה על פיתרון מקורי (Maher, 1999). סדרת מאמרים מרתקים על בעיית התחימה מפרספקטיבה פילוסופית, היסטורית ומדעית מודרנית זמינה במקראה Philosophy of Pseudoscience שפורסמה בשנה שעברה (Pigliucci and Boudry, 2013). הספר האחרון מומלץ בחום ובהקשר הנוכחי, פרק 10 מאד רלוונטי.

עיקרון ההכבדה סוקר ברמת המדע הפופולרי בכמה מקומות. הוא מוזכר באריכות בספר ה"גן האנוכי" של ריצ'רד דוקינס ובספר "טווסים, אלטרואיזם ועיקרון ההכבדה" שנכתב על ידי הוגה העיקרון הפרופ' (אמריטוס) אמוץ זהבי. מפרספקטיבה יותר אקדמאית וגם פחות משוחדת, הקוראים מוזמנים לעיין בכל אחת מהציטטות הבאות על מנת לקבל תחושה של חשיבות (או חוסר החשיבות) של העיקרון לאבולוציה של שלל תכונות מכבידות (Cotton et al., 2004; Johnstone, 1995; Számadó, 2011).

מקורות

Andersson, M., and Simmons, L. W. (2006). Sexual selection and mate choice. Trends in Ecology & Evolution, 21(6), 296–302.

Cotton, S., Fowler, K., and Pomiankowski, A. (2004). Do sexual ornaments demonstrate heightened condition-dependent expression as predicted by the handicap hypothesis? Proceedings of the Royal Society of London. Series B: Biological Sciences, 271(1541), 771–783.

Johnstone, R. A. (1995). Sexual Selection, Honest Advertisement And The Handicap Principle: Reviewing The Evidence. Biological Reviews, 70(1), 1–65.

Maher, P. (1999). Inductive Logic and the Ravens Paradox. Philosophy of Science, 66(1), 50–70.

Pigliucci, M., and Boudry, M. (Eds.). (2013). Philosophy of Pseudoscience: Reconsidering the Demarcation Problem. Chicago: University of Chicago Press.

Radwan, J. (2008). Maintenance of genetic variation in sexual ornaments: a review of the mechanisms. Genetica, 134(1), 113–127.

Rosenberg, A. (2012). Confirmation, Falsification, Underdetermination. In Philosophy of Science: A Contemporary Introduction. Routledge.

Számadó, S. (2011). The cost of honesty and the fallacy of the handicap principle. Animal Behaviour, 81(1), 3–10.

133 תגובות לרשומה “אברהם משחק בטעויות: מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה (הקדמה וחלק א)”

  1. @דון_קיחוט

    הנחתך שגויה. בהנתן שאורך הצוואר ה-"התחלתי" הוא L יתכן שנשאית המוטציה הכפולה AB תהיה בעלת צוואר באורך L+1, אך יתכן גם שאורכו יהיה L-1 או L+5. ההנחה שלך היא שאם האפקט של שתי המוטציות על "צורת הבסיס" הוא דומה אז בוודאי שהן פשוט "עושות את אותו הדבר" ולכן לא יכול להיות ש-AB תספק איזושהן הפתעות, ואורך הצוואר שלה יהיה בוודאי L+1. אין שום הכרח שזה יהיה כך. למוטציות יכול להיות אפקט לבדן וגם אפקט משולב.

  2. טוב,
    כעת זו שאלה עובדתית, האם באמת יתכן "אפקט משולב".
    ההגיון אומר שאפילו אם קיים אפקט כזה, הוא יכול להתקיים ברמה של מוטציות בודדות. קשה לחשוב על שילוב של עשר מוטציות שונות שמתחברות להם יחד בבת אחת לכדי צוואר מפואר. בשביל זה חייבים להניח סדר כלשהו.

  3. @דון_קיחוט

    נראה שההבנה שלך את האבולוציה מבוססת על ניחושים. בפועל כל אחד ואחת מאיתנו נושא איתו מגוון מוטציות שונות ומשונות, ובכל פעם שנפגשים ביצית וזרעון נוצרים שילובים חדשים שלא נראה מעולם. שלשני אנשים גבוהים נולד ילד גבוה, זה לא כי כל הגנים של הגובה שלו התפתחו בשושלת יחידה, התפצלו, ואז חזרו ונפגשו בו, וגם לא כי לשני ההורים שלו יש בדיוק את אותם הגנים לגובה. זה בגלל שגנים יכולים לעבוד ביחד. זה לא מאוד נדיר*.

    *למרות זאת כששני ההורים מאוד גבוהים הילדים נוטים בממוצע להיות קצת פחות גבוהים מהם, מפני שבמקרים אלה אצל ההורים יש כבר שילובי גנים שמתאימים מאוד האחד לאחר בהקשר של יצירת גובה והשילוב דווקא מפגיש גנים פחות אופטמיליים (ושוב אדגיש, בממוצע).

  4. לדון קיחוט.
    השאלות שאתה שואל הן בדיוק חלק מן השאלות שמובילות את דוקטור מיכאל אברהם בסיפרו אלוהים משחק בקוביות למסקנה שסביר (לא מסתבר) מאד שיש גורם תבוני שמנהל את התהליך האבולוציוני. אכן תהליך אבולוציוני מתרחש על אף הסתברותו האפסית ולכן סביר שמישהו מנהל אותו (יותר סביר מהסתברות אפסית של התרחשות מקרית). בספר הוא מתמודד עם שאלות כדוגמת קנקן התה של ראסל וכדוגמתם ומחלק מדוע המשל לא דומה לנמשל. לאחר קריאה עיונית של הספר אני יכול לומר שהספר מהנה מאד וחסין מאד בפני קריאה ביקורתית (הסתמכות שלי על הביקורתיות שלי). הספר אינו ספר תעמולתי כמו שרווח אצל המחזירים בתשובה ומי שמכיר את המחבר מודע למידת האנליטיות והיושר האינטלקטואלי של המחבר. לכן התעניינתי מאד לקרוא ביקורת על הספר ואודה שהתאכזבתי ממנה.

  5. אם אתה לא גנטיקאי (ומתחמה במודלים אבולוציוניים) אתה כנראה גם עוסק כעת בניחושים, (אלא אם תביא מקורות רלוונטיים). ההבדל ביננו שאני מספיק הגון בכדי להודות בכך.
    לענייננו, אני לגמרי לא מבין את הטענה הבסיסית שלך, האם אתה חולק על כך שצוואר הג'ירף נוצר על ידי שילוב של מוטציות זו על גבי זו במשך דורות? גם אם נתקן את המודל כך ששני נושאי מוטציות של צוואר ארוך הנפגשות באקראי מסוגלות לעיתים לגרום להתארכות נוספת, בכמה אתה חושב שזה יקדם את המודל? תביא בחשבון את ההסתברות למפגש, ואת ההסתברות שהמפגש יכול לגרום לתוצאות אחרות. אני ממש לא צופה שינוי עקרוני גם אם נכניס את הסיבוך הזה. אנחנו יכולים בקלות רבה יותר לתקן את המודל על ידי העלאת ההסתברות למוטציה מועילה.

  6. @נתנאל,
    כתבת "אכן תהליך אבולוציוני מתרחש על אף הסתברותו האפסית ולכן סביר שמישהו מנהל אותו "
    טוב, אני לא חושב שהמשפט הזה נכון, וממה שהבנתי מספרו של מיכאל אברהם וממה שכתב פה הוא גם אינו סבור כך. ההפך הוא טוען שההליך הוא בלתי נמנע, ואני בסך הכל אמרתי שהנושא לא כלכך פשוט.

  7. @נתנאל

    נראה שיש לברך אם כן את מיכאל אברהם על כך שכתב את ספר העיון הראשון בתולדות האנושות החסין בפני קריאה ביקורתית. כל הכבוד.

    @דון_קיחוטה

    למעשה אני כן עוסק בתחום די קרוב לנושא הזה. בכל מקרה אני מסכים שיש אלמנט ספקולטיבי בכל הנחה לגבי תהליך אבולוציוני שהתרחש בעבר מכיוון שקשה להשיג את המידע המלא. הבעיה היא שאתה הנחת סדרה של הנחות שמבוססות, כך אני משער, על הבנתך והגיונך האישיים. מה שאני אמרתי הוא שזה בכלל לא חייב להיות ככה. במין שמתרבה ברביה מינית מוטציות חדשות מופיעות באינדיבידואלים שונים ונפגשות בדור מאוחר יותר. צפוי לגמרי שזה יקרה. ההתעקשת שלך שכל שינו חייב להיות שושלת אחת שמפתחת את X1 ואח"כ את X2 וכו' אינה מבוססת על שום תצפיות או הכרח. אתה הוא זה שטוען טענה חזקה עליך מוטל לבסס אותה. אם אתה רוצה לבדוק איך זה בגנטיקה, אתה יותר ממוזמן לשאול גנטיקאי. אני תארתי את החומר כמו שאני מכיר אותו, וזה בהחלט משנה את התמונה לעומת הרעיון שלך (אני מזכי את החישוב, האופטימי אני מודה, שהגיע ל-1000 מוטציות מועילות בכל דור). אם אתה חושב שאני טועה ואתה צודק אז אתה יותר ממוזמן לוודא עם מומחים גדולים ממני שהאבולוציה ח-י-י-ב-ת לפעול כמו שאתה אומר (כי כדי שלהתנגדות יהיה ערך האבולוציה חייבת אכן להיות מוגבלת במידה שאתה טוען).

  8. לדון קיחוט
    טענתו העיקרית של מיכי היא כפי שטענתי. כשהוא אומר שזה טאוטולוגיה הוא לא מתכוון שזה בלתי נמנע, אלא שודאי שאם משהו ישרוד וישרוד זה יהיה השריד, אך עצם זה שמשהו ישרוד ויגיע לתוצאות שהתקבלו זה סיכוי אפסי. השריד שורד בהנחה שיש שורדים אך סביר שלא יהיו אחרי כ"כ הרבה סיבובים במשחק סכום אפס. הספר קשה להכלה כיון שמסקנתו מנוגדת לדוגמטיות האתיאיסטית הרווחת המלווה במדענים ועדי פופינם (איני טוען שאיתיאיסט=דוגמטי אלא שיש רבים כאלו כשם שיש אצל הדתיים) וכן בגלל שאנשים נרתעים מלהניח יישות נוספת אף על פני חלופה לא סבירה, למרות שהם עושים זאת בתחומים רבים אחרים ואף בתחומים מדעיים (כח המשיכה לדוגמא, שאל את האמפיריציסטים). טענת שאינך חושב שזה נכון (כח תבוני) אתה יכול לנמק? למה זה כ"כ לא סביר? ועוד על פני חלופות עם סיכויים אפסיים שכאלה?

  9. @נתנאל
    זה לא שיש לי הוכחה מתמטית שהתהליך לא אפשרי, אני סבור שהוא באמת אפשרי, רק הסיבה לכך אני מאמין בכלל לא טריוויאלית ופשוטה כפי שהיא מוצגת בדרך כלל.
    זו לא חכמה לשלוף סיבה על טבעית בכל פעם שאין לנו פתרון מיידי. איפה היינו היום אם ניוטון היה פותר את תנועת הכוכבים כרצון האל.

  10. דון קיחוט
    לא ענית לי כלל על השאלה. שאלתי למה סביר לך הסתברות נמוכה על פני יישות לא מוכרת וענית שסביר לך שההסתברות היא גבוהה ואנו לא יודעים על כך עדיין. ולמה זה כ"כ סביר לך? מניין הביטחון שבעוד מאה שנה נבין (נכדינו יבינו)שההסתברות למפץ גדול הנוצר יש מאין שיוצר עולמות עם חוקים ובני אדם היא גבוהה? בגלל שהבנו את החוקיות בתנועת הכוכבים (ולא הבנו איך החוקיות הזו נוצרה)? אני מצטער על השימוש בעד הומינם אך ככל שידוע לי אף בקרב האתיאיסטים יש הסכמה על כך שהסיכוי לאבולוציה מקרית הוא אפסי, רק שמשום מה זה יותר סביר להם משחקן חדש במשחק. אני לא מבין למה צריך הוכחה מתמטית שהתהליך לא אפשרי. מבחינתי מספיק שסביר מאוד שהוא לא קרה. הרי גם אין הוכחה מתמטית נגד התכנון התבוני. כשם שאני מאמין בחוקים בתור יישים קיימים ולא רק תיאור נח של המציאות על אף שאפשר להסביר הכל בלעדם רק בצורה לא סבירה. מבחינתי בכל אופן, אילו הייתי משתתף לראשונה בהיסטוריה בטיסה לכוכב לכת מרוחק שנות אור והייתי מוצא שם טלסקופ משוכלל ביותר שאפשר לצפות דרכו לתוך חלונות בתיהם של אנשים על כדור הארץ, והייתי מצליח לשלול בוודאות כל סוג תרמית שהיא שאנשים התקינו את זה בלא ידיעתי, הייתי מניח שיש חיים על פני אותו כוכב שיצרו את הטלסקופ ולא הייתי מניח שנוצר באיזה פיצוץ שם, על אף שבכך אני נצרך להניח יישים חדשים.

  11. @נתנאל

    איך התחלנו לדבר על המפץ הגדול? חשבתי שהנושא הוא אבולוציה. העניין עם היקום הפיסיקלי הוא שהוא קיים. לא צריך להניח אותו כישות נוספת כי הוא קיים. זה נתון. המפץ הגדול או כל תאוריה אחרת בפיסיקה מנסה לתת הסבר למה שקיים. אפשר להניח יקום שהוא סופי אחורה בזמן וזה מודל פיסקלי אחד. אפשר להניח סדרה בלתי נגמרת של יקומים שבאים האחד אחרי השני כשהקריסה של אחד היא המפץ הגדול של זה שבא אחריו, אפשר לדבר על יקום שבורא יקומים בתוך החורים השחורים שלו שיש להם חוקים פיסיקליים אחרים, ואפשר לתת עוד המון הסברים. כל אחד מההסברים האלה הוא מודל מתמטי/פיסיקלי שמנסה להבין את היקום ויכול להיות נכון או לא נכון. "אלוהים" זה לא הסבר לשום דבר משום שאין שום תאור סביר של האלוהים הזה ואיך הוא אמור להסביר משהו.

    "אך ככל שידוע לי אף בקרב האתיאיסטים יש הסכמה על כך שהסיכוי לאבולוציה מקרית הוא אפסי"

    ככל הידוע לי בקרב האתאיסטים הרציונלים יש הסכמה שההסתברות לאבולוציה טבעית בהנתן תנאי התחלה מתאימים היא 1. אבל אני רק אתאיסט רציונלי שמדבר עם וקורא את כתביהם של אתאיסטים רציונלים אחרים. זה לא אומר שאני יודע מה אנחנו חושבים.

    ואם הייתי מוצא מכשור מתקדם בכוכב לכת מרוחק ואם אנשים לא שמו אותו שם, אז המכשור המתקדם הזה הוא ככל הנראה תוצאה של תהליך אבולוציוני, בדרך זו או אחרת. או שתהליך אבולוציוני יצר אותו, או שתהליך אבולוציוני יצר את היוצרים שלו. מה שלא יצר אותו זה יצור על-טבעי שאינו טעון הסבר ואינו כפוף לחוקי הטבע. זו הבעיה עם המעצב של הבריאתנים: הוא מקבל פטור מהסברים.

  12. SilentMike
    כנראה שלא הסברתי עצמי טוב בכלל.
    מכיון שאמרתי שאני מסכים לכך שהאבולוציה מתרחשת אזי מבינתי הדיון הוא לא האם היא מתרחשת אלא כיצד או מה הסיבה להתרחשותה על אף אי סבירותה. טענתי שבחינתי ההסבר הסביר ביותר הוא תכנון תבוני. אי לכך רציתי להביא עוד דוגמה לאירוע לא סביר שיכול להיות מוסבר עם אותו ההסבר של תכנון תבוני, לכן אף שהנושא הוא איבולוציה הסכמתי לעצמי לדון בהווצרות העולם.
    טענת שהעולם הוא עובדה ולא צריך להניח עוד יש בשבילו. גם אני לא טענתי את זה. אינני אידיאליסט ואני לא חושב שהעולם הוא פיקציה.מה שטענתי זה שהמאמינים שהחוקים כדוגמת כח המשיכה הינם יישים קיימים ולא שהניסוח בתור חוקים רק מקל עלינו בסידור המידע, הינם מניחים יש נוסף.
    טענת שההסתברות לאבולוציה בהינתן תנאי התחלה מתאימים היא 1. אתה רציני? זה כמו לטעון שאם מישו זכה בלוטו 50 פעם ברציפות אז ההסתברות לכך היא 1 כיון שאילו היינו יודעים שהכדורים יונחו בצורה שהם הונחו ואת כל שאר התנאים הסביבתיים אז היה מוכרח באופן דטרמיניסטי שאלו יהיו התוצאות. השאלה היא מה ההסתברות לאותם תנאי התחלה מתאימים??
    המקרה עם הטיסה לחלל נועד להמחיש שהנטייה תהיה לעדיף הווצרות של טלסקופ ע"י יצור תבוני (ולצורך זה לא אכפת לי מה דרך היווצרותו של אותו הייצור) על פני האפשרות שהוא נוצר בצורה אבולוציונית. מי שיסכים לכך, לדעתי זה נובע מכך שמופקע להניח היווצרות טלסקופ עם חותמת made in Neptun בתאליך אבולוציוני אבל יותר קל להניח שהחייזר שיצר אותו נוצר בתהליך זה על אף שהוא הרבה יותר מורכב מכיון שלכך יש לנו תקדים- האדם, שעליו אנו לא מעיזים לחשוב שוב אם זה סביר. הושרשה אצלנו הדוגמה שזה ודאי סביר. ולדעתי זה כלל לא סביר כשם שלהרבה הטלסקופ לא יהיה סביר.
    ואיני מבין מה כוונתך בכך שאלוהים איננו הסבר לשום דבר ואין תיאור איך הוא אמור להסביר דברים. אתה יכול לטעון שאתה לא מסכים שיש אלוהים, אבל בהינתן אלוהים כל יכול איני מבין איך יכולה להיות בעיה שלא נפתרה בהווצרות העולם. אתה תטען שזה סתם פתרון קסם של הבריאתנים בלי הסבר ואני אטען שזה הפתרון הכי סביר, אך ודאי שאתה צריך להסכים שאם הנחנו אותו אז ודאי שזה מסביר את כל הדברים.
    על אף שאין זה המקום אומר מהם הדברים הגורמים לי להאמין באלוהים. כל אחד מן הטיעונים אף מספיק באופן עצמאי ולכן מבחינתי רק הפרכת כולם יכולה לערער על כך.
    הראיה מתכנון העולם.
    התאמת החושים לעולם (ריצ'ארד תיילור)
    האמון שאני נותן בערכי המוסר שהם לא רק נוחות פרקטית, אסור להרוג לא בגלל שהחברה לא יכולה להתקיים כך (קאנט)
    הראיה האונטולוגית על אף שבה אני הכי מסתפק ומוכן לשמוע שקיום איננה תכונה וכו'

  13. "מה שטענתי זה שהמאמינים שהחוקים כדוגמת כח המשיכה הינם יישים קיימים ולא שהניסוח בתור חוקים רק מקל עלינו בסידור המידע, הינם מניחים יש נוסף."

    אני לא חושב שהחוקים הינם ישים קיימים. זה באמת יהיה לא סביר להניח שהחוקים הם ישים קיימים ולא דרך שלנו לתאר את המציאות. זו מטאפיסיקה מיותרת. לא בלתי-סביר כמו אלוהים אולי אבל בהחלט מיותר.

    "טענת שההסתברות לאבולוציה בהינתן תנאי התחלה מתאימים היא 1. אתה רציני?"

    כן. אולי אדייק ואומר שקרובה מאוד ל-1. לא בדיוק 1. אתה שואל מהי ההסתברות לתנאי התחלה מתאימים שזו שאלה שראוי להתיחס אליהם אבל היא חורגת מהתחום שהאבולוציה עוסקת בו. בכל מקרה אם אתה תומך בתכנון תבוני זה אומר שאתה גם לא מקבל את הטענה המקורית שלי, שתנאי התחלה אביוטיים מתאימים הינם מספיקים כדי להבטיח (פחות או יותר) אבולוציה טבעית של צורות מורכבות.

    מה שנראה שאתה לא מבין היא שההנחה של יוצר אנושי היא זולה, מבחינה פילוסופית (זולה במובן של כמה היא דורשת מאיתנו למתוח את יכולתנו להאמין בבלתי סביר). אנחנו כבר יודעים שקיימים בני-אדם. גם ההנחה של יוצר חיזרי ביולוגי היא זולה יחסית בין השאר בגלל שאנחנו מכירים את האבולוציה הטבעית ומבינים שאפשרי ביותר שתהליך טבעי הוביל לקיומם של יוצרים בכוכבים אחרים כמו שהוא עשה על כדור הארץ הנחת החיזרים הביולוגים עדיין "יקרה" לאין ערוך מהסברים שתלויים בבני אדם (כמו זיוף כלשהו), ובעצם יהיה די קשה להשתכנע בהנחת החיזרים במקרים בעולם האמיתי, אבל היא עדיין זולה הרבה יותר מסוג אחר של הנחה. ההנחה היקרה ביותר הזו היא המעצב הקסום שאינו דורש הסבר.

    אני אסביר מה הבעיה עם המעצב שלך. אתה נותן אותו כהסבר, אבל אתה לא מסביר אותו בצורה מספקת. במקום זה אתה טוען שהוא לא דורש הסבר, או לא ניתן להבנה, או שלל תרוצים אחרים. זה כישלון פילוסופי מוחלט. אתה שואל "למה?" והתשובה שלך היא יותר גרועה מ-"ככה", שאם אתה זוכר מילדותך, אינה תשובה כלל. אתה לא יכול סתם לזרוק מילה, "אלוהים" ולהגיד שהיא עונה על כל השאלות. היא לא אומרת שום דבר, היא לא עונה לשום דבר. סתם זרקת מילה.

    "הראיה מתכנון העולם."

    העולם אינו מתוכנן.

    "התאמת החושים לעולם (ריצ'ארד תיילור)"

    אממממ…. אבולוציה? אני די בטוח ששמעת על המונח כי השתמשת בו בהודעות שלך. למעשה אי-ההתאמה של החושים לעולם שמגלה לנו הפיסיקה (כי הם מתאימים לעולם שהאדם הפליאוליתי חי בו, ולא לעולם של תורת הקוואנטים, למשל) די מעיפה את הטיעון הזה לפח.

    "האמון שאני נותן בערכי המוסר…"

    הטיעון אינו מכיל טיעון. אלא אם כן הטיעון הוא שאתה רוצה שיהיה אלוהים כי ככה אתה תרגיש יותר נוח…

    "הראיה האונטולוגית"

    עדיין לא שמעתי גרסה של משחק המילים הילדותי הזה שאפשר לקחת ברצינות. אני ממליץ שתהרהר בגלידה הכי מושלמת שאתה יכול לדמיין את עצמך אוכל, ואז בוודאי שכבר אכלת את הגלידה הכי מושלמת שיכולת לדמיין את עצמך אוכל, שזה טוב לדעת. השגת משהו בחיים, מבחינת גלידה בכל מקרה.

  14. טענת שזרקתי מילה ולא הסברתי אותה בצורה מספקת. לא הבנתי לאיזו רזולוציה אתה רוצה שארד? מה גודל האזניים שלו? אם כוונתך איך הוא נוצר וכו' לדעתי התשובות הרווחות מספקות, במיוחד כשלך אין הסברים על אותם השאלות בתאוריה שלך.

    תכנון העולם זה נושא הויכוח ולכן מיותר להתווכח עליה בנפרד
    התאמת החושים לעולם- כוונתי לאור הערעור של יום על האינוקציה אין סיבה לסמוך על תיאום בין העולם העכשווי לבין החושים. מי שסומך שהחושים ימשיכו להיות תואמים לעולם מניח שיש מי שגורם לתיאום הזה (משל השעונים של לייבניץ) ולכן אבולוציה לא עונה כלום.
    הראיה מן המוסר היא אכן רפלקטיבית, אני מאמין בצורה מוחלטת שיש תוקף לחוקי המוסר, ולכן אני מוכרח לקחת איתה את כל החבילה. אכן אם לדעתך אין ערכי מוסר ואין לך שום תלונה על הרוצח (מלבד המנגנון הדטרמיניסטי שלך שמוכרח לומר שיש לו עם זה בעיה) הראיה לא תקפה לגביך.
    על הראיה האונטולוגית טענת שזה משחק מילים ילדותי, מעניין באיזו קלות פרכת מה שראסל לא הצליח לשים עליו את האצבע.

  15. נ..ב מיכאל אברהם מביא בסיפרו ראיה סטטיסטית לכך שהחוקים הם יישים קיימים,אך כמובן שאת האתיאיסטים ראיות סטטיסטיות לא יזיזו להניח הנחה נוספת.

  16. @נתנאל

    איזה הסבר נתת? מה זה אלוהים? איך הוא עובד? מאיפה הוא הגיע? ההסברים שלך מספקים? מה ההסברים שלך? אני לא מכיר הסברים. רק תרוצים

    לאבולוציה יש הסברים. הם לא מלאים לגמרי אבל מובן על מה מדובר. יש מנגנון טבעי שמסביר איך חיים משתנים, איך המורכבות עולה. הביולוגיה היא כימיה בתנועה, החלבונים, הדנ"א, השומנים, הכל מולקולות שעושות את מה שהן עושות. נכון שאנחנו לא יודעים איך כל תכונה וכל מולקולה התפתחה אבל אנחנו מבינים את הרעיון הכללי, וגם יודעים את הפרטים הרבה יותר טוב משדרווין ידע. אני מניח שאולי אתה מתכוון למשהו אחר, שאולי לא קשור לאבולוציה, כשאתה אומר "כשלך אין הסברים על אותם השאלות בתאוריה שלך" אבל אנחנו מדברים פה על אבולוציה טבעית.

    לא הבנתי איך קשרת את התאמת החושים לעולם לאינדוקציה של יום. אבולוציה מסבירה יופי למה החושים שלנו מתאימים לעולם שאנחנו חיים בו. האינדוקציה של יום שואלת למה העובדה שדברים קרו בצורה מסוימת בעבר זו ראיה שהם יקרו כך גם בעתיד. אתה יכול לנסות לפתח מזה טיעון מתוך קיום חוקי הטבע או טבע של היקום, אבל הכותרת שנתת נראית לא מתאימה.

    אז הטיעון מהמוסר עף. זה שיהיה לך יותר נוח להאמין במה שאתה מאמין אם יש אלוהים זו לא ראיה. מיותר להיכנס לתפיסה המוסרית שלי, מלבד לומר שאני לא רואה את קיומו של אלוהים כרלוונטי לשאלה כלל (למעשה זה נראה לי כאילו פתחת פה פתח לאיזה אד-הומינם קטן. אז נקטע את זה באיבו. זה לא רלוונטי).

    על הראיה האונטולגית. זה טיעון שמרשים מאוד פילוסופים מסוימים אבל לא משכנע אף-אחד אחר, וגם אפולוגטים כמעט לא משתמשים בו. זה משחק שפה. אם יש לך גרסה של הטיעון שהיא יותר מזה אני מקשיב.

    אני לא יכול להגיב על "ראיה סטטיסטית" שלא ראיתי. אם אתה רוצה לשכנע אותי שלקונספטים האלה יש קיום עצמאי או אוניברסלי אז אני מוכן לשמוע. אחרת, זה הכל פרמיונים ובוזונים מבחינתי (לפחות עד שנפרק גם אותם).

  17. אני חושב שטיעון הטלסקופ בירח הוא טיעון טוב (לפחות אינטואיטיבית) רק אף פעם לא שמעתי אותו מנוסח נכון, אז ברשותכם אנסח אותו כמו שצריך.
    נניח שאתה מגיע לירח שומם במערכת שמש ומוצא שם חללית משוכללת, האם אתה תחשוב שהיא נוצרה מעצמה באופן ספונטני מתוך מערכת השמש? לא? אבל זה בדיוק מה שטוענים האתאיסטים מערכות שמש אכן מייצרות מטוסים! אבסורדי.
    כמובן לא באופן ישיר, אבל התוצאה הסופית זהה. מערכות שמש אכן מייצרות מטוסים, כותבות שירים וסיפורים וכל מה שתעלו בדעתכם.

  18. דון קיחוט. לטיעון הזה קוראים 'טיעון השען' והוא טיעון ישן וממוחזר לעייפה.
    לא, התאיסטים לא טוענים שמערכות שמש מייצרות מטוסים. הם טוענים מה שהם טוענים. לי יש שליטה רק על מה שאני טוען, לא על מה שאתה בוחר להבין.
    לעצם העניין. אם הייתי הולך על פני כדור הארץ ורואה מדרגות חצובות בסלע הייתי יודע מיד שמישהו הלך וחצב אותם שם. זאת למרות שמדרגות הן לא דבר מתוחכם או מורכב במיוחד. הסיבה היא פשוטה :
    א. מדרגות הן חריגה מהמבנה הרגיל של הסביבה
    ב. יש להן מטרה.
    באותה מידה, אם הייתי מוצא מכונה משוכללת על הירח הייתי מניח שמישהו בנה אותה ולא שהיא נוצרה מעצמה, לא בגלל שהמכונה מורכבת במיוחד (כאמור, זה יכול להיות גם גרם מדרגות שמצאתי חצוב על מכתש קופרניקוס) אלא בגלל שהיא חריגה בנוף ובגלל שהיא משמשת למטרה מסויימת.
    עץ הוא דבר יותר מתוחכם מטלסקופ אבל עץ לא משמש לשום מטרה, הוא פשוט עץ. זה שהוא חיוני בטבע שלנו לא אומר שמישהו יצר אותו כדי למלא תפקיד בטבע. אלא שאחרי שנים של ברירה טבעית נוצר הטבע כפי שאנו מכירים אותו ובטבע הזה עצים הם דבר חיוני כמו גם דבורים או גשם.
    עץ הוא יצור ביולוגי. יש לו חלקים שמגיבים זה עם זה, יוצרים אינטראקציות, משתכפלים ומשתלבים זה בזה. חלקי מתכת של טלסקופ או חללית לא עושים את הדברים האלו. לכן גם אם אקח ערימת חלקים של שעון ואזרוק לשמיים מיליון פעם עדיין לא יווצר שעון. מצד שני אדם נוצר ברחם בסדרה של צעדים שכל אחד מהם מתחייב מקודמו ואין בהם כמעט שום אקראיות (למעשה כשהתהליך נפסק באמצע זאת החריגה).
    אבל תמשיך להשוות בין דברים שאינם קשורים זה לזה אם זה עושה לך טוב. רק תזכור הטענה 'אני לא יודע איך קרה X או Y ' לא שקולה לטענה 'אלוהים עומד מאחורי X או Y '

  19. #עדו_ס
    "לא, התאיסטים לא טוענים שמערכות שמש מייצרות מטוסים" הנה המשפט הזה שלך רק מוכיח שהטיעון שלי חדש ולא ממוחזר לעייפה.
    לא הבנתי, אם מערכות שמש לא מייצרות מטוסים, איך אתמול ראיתי מטוס במערכת השמש שלנו? (טס מעל המרפסת שלי) אתה טוען שחייזרים מחוץ למערכת השמש יצרו אותו? או אולי המטוס שראיתי היה קיים עוד בטרם נוצרה מערכת השמש?

  20. דון קיחוט צודק, אם כי הוא מותח את המונחים מעבר למשמעות הרגילה שלהם.

    מערכת השמש שלנו, היא מפעל טבעי ענק, שבו חוקי הטבע (אשר אינם יישים קיימים אלא תאור שלנו של הדרך בה היקום מתנהל וכו') יצרו בין השאר כמות ניכרת של מטוסים. זהו סוג האמירות הפיוטיות שנוטים לפעמים לכתוב בספרי מדע פופולארי כדי לגרום לקורא לחשוב ולהתלהב מהטבע. אבל קל מאוד גם להתבלבל מהן.

  21. המטוס שראית נוצר על ידי בני אדם. כלי טיס אחר יכול להיווצר על ידי חייזרים. הם יכולים לבוא ממערכת.השמש שלנו או ממקום אחר. מה הנקודה שלך?

  22. אם אתה מתעקש, אכתוב את זה במפורש.
    הנקודה היא שאופן התהליך כיצד מערכת השמש מייצרת את המטוס הוא פחות מעניין (מערכת השמש יוצרת בני אדם שיוצרים מכונות שיוצרות מטוסים, או פירוט מדוקדק אחר). העובדה היא שיש מערכת שמש שוממת בלי מטוס, ולאחר מליארד שנה פתאום יש לנו מטוס שנוצר מתוך מערכת השמש. מכאן שמערכת שמש מייצרת מטוסים. אני לא רואה עוד דרך לתאר את זה.

  23. אלוהים פותר את הבעיה האינטואיטיבית הזאת, כי הוא יצר את בני האדם שיצרו את המטוסים ולא מערכת השמש שכידוע לכל היא טיפשה למדי

  24. אם הייתי מבין איזו בעיה 'אינטואיטיבית' יש אולי הייתי מבין איך אלוהים פותר אותה. אני פשוט לא מבין מה הבעיה.
    היקום נוצר, על פי מה שידוע כרגע, מהמפץ הגדול. המנגנון של המפץ הגדול אכן לא ברור עד סופו ויש כאן שאלות גדולות מאד שלא כאן המקום לפרטן.
    אחרי שנוצר היקום נוצרו מערכות השמש – התהליך הזה דווקא די מוסבר אם כי כמובן קשה לחזור עליו במעבדה.
    במערכת השמש שלנו, על כוכב לכת אחד, נוצרו חיים – איך זה קרה מסביר מדע האביוגנזה. אפשר לא להסכים אבל הסבר יש.
    החיים הם כבר דבר מתוחכם יותר מכל מטוס. אפילו נמלה מתוחכמת יותר ממטוס. הנמלה לא נוצרה על ידי מערכת שמש 'טיפשה' אלא בסדרה של תהליכים שנובעים זה מזה ומתחייבים זה מזה שקרו באותה מערכת שמש, לא בגלל יד מכוונת ולא בגלל רצון או צורך בנמלים.
    חלק מהיצורים שנוצרו הם חכמים יותר, הם מספיק חכמים כדי לגלף לעצמם כלים, לבנות לעצמם בתים ואפילו לבנות מטוסים. איפה פה הבעיה?
    מה שנכון הוא שאלוהים פותר כל בעיה שיש. שמעת רעש בחדר השני, ניגשת לשם ולא היה שם כלום? אלוהים.
    צדיק ורע לו ורשע וטוב לו? – אלוהים. השמש זורחת בשמיים? הציפורים נודדות בלי מצפן? זכית בפיס? נפל עליך עציץ? לכל שאלה התשובה הכי קלה היא אלוהים או משהו מקביל לו. הסיבה לכך שהיום יש מטוסים היא שאנשים המשיכו לחפש תשובות ולא הסתפקו בתשובה הקלה.

  25. הכל ידוע מוסבר ונכון, אבולוציה אלוהים, זה כמובן לא הנושא. כמובן שזו בעיה אינטואיטיבית רצינית כמו שכתבת בעצמך "אם הייתי מוצא מכונה משוכללת על הירח הייתי מניח שמישהו בנה אותה ולא שהיא נוצרה מעצמה". כעת אתה חכם יותר ואתה חוזר בך, היא כן נוצרה מעצמה על ידי אביוגנזה אבולוציה כימיה בלה בלה. כל זה לא קשור לבעיה האינטואיטיבית על הקביעה האבסורדית כי "מערכות שמש מסוימות נוטות לחבר סיפורים על קוסם בשם הארי פוטר".

  26. אני חושב שהבנתי את ההבדל בינינו. מערכת השמש שלנו לא נוטה לחבר סיפורים. אלא שבמערכת השמש המסויימת שלנו נוצרו תנאים יחודיים. בהינתן התנאים האלו, אחת התוצאות (שלא ברור למה היא חשובה או מעניינת) היא שנוצרים סיפורי הארי פוטר או מטוסים. אבל המערכת לא 'חיברה' סיפור ולא בנתה מטוס. אין שום כוונת מכוון של מערכת השמש מאחורי יצירת המטוסים וממילא השמש לא צריכה את המטוסים ואחת היא לא אם היצורים שגרים בה יטוסו באוויר או לא.

  27. לדעתי הראיה של טיילור מזה שאנו סומכים על התאמת החושים לעולם תקפה. אבולוציה לא מהוה כל הסבר למה נכון לסמוך על החושים מפני שלא נכון שההתאמה והאמינות הם תמיד בעלי הערך האבולוציוני הגבוה ביותר. לפעמים הן דווקא מפריעות (יש דברים שאותם עדיף לא לראות), ובכל זאת זה תמיד עובד. ועוד, ששיקולי אבולוציה לא מצדיקים את רמת האמון שאנחנו נותנים בחושים (שהיא רמה מלאה). ועוד, שהאבולוציה עצמה מבוססת על כך שיש התאמה בין החושים לעולם (כמו כל תורה מדעית), ולכן לא סביר לבסס אותה עצמה על מה שמבוסס עליה. לשון אחר: האמון שלנו בחושים היה קיים עוד לפני שידענו על האבולוציה, והשאלה היא על מה התבססנו אז? זה גם כרונולוגית (לפני האבולוציה במישור הזמני) וגם לוגית (לפני האבולוציה שמתבססת לוגית על הנחת ההתאמה).‬

  28. @נתנאל

    "ובכל זאת זה תמיד עובד"

    אממממם… לא.

    "ששיקולי אבולוציה לא מצדיקים את רמת האמון שאנחנו נותנים בחושים (שהיא רמה מלאה)."

    אני לא נותן בחושים אמון ברמה מלאה. החושים שלי טועים כל הזמן (וגם שלך). אני מנסה להבין את העולם בעזרת חושים שהתפתחו אבולוציונית לשרידה בפלייסטוקן ואני צריך לעבוד לפעמים מאוד קשה כדי להבחין במציאות עם החושים האלה שממש לא מדייקים ב-100%.

    "…האבולוציה עצמה מבוססת על כך שיש התאמה בין החושים לעולם…"

    ??? אני חושב שאתה מדבר פה על שני נושאים שונים (אולי אפילו יותר) אותם אתה מערבב בלי לשים לב. החושים שלנו הם לא הבסיס לאבולוציה הטבעית. חידקים עוברים אבולוציה.

    האבולוציה מסבירה למה יש התאמה מסוימת בין מה שאנחנו קולטים בחושים שלנו לבין המציאות החיצונית. החושים התפתחו כדי לקלוט את המציאות החיצונית ולהגיב אליה. זה לא משנה אם אנחנו יודעים על האבולוציה או לא. היא ההסבר לזה שמה שהחושים קולטים מתאים במידת מה למציאות.

  29. כשאמרתי שזה תמיד עובד התכוונתי שזה עובד אף איפה שזה לא שריד.
    האמון שאתה נותן בחושים שלך הוא מלא. גם ההבחנה שלך בטעויות החושים מתבצעת באמצעות החושים. מה שבטוח זה שכשאתה רואה ספר אתה מניח בוודאות שיש ספר ולא מסתפק אולי החושים לא תואמים לעולם, אין סיבה לתת לאבולוציה משקל של וודאות.
    טענתי שעצם תאוריית האבולוציה הוסקה באמצעות החושים ולכן אי אפשר לתקף אותם באמצעותה. מעגליות במיטבה. יש לי הרגשה שאתה מערבב בכוונה בין כמה נושאים עם לשים לב. מי אמר לך שהחושים התפתחו כדי לקלוט את המציאות החיצונית ולהגיב עליה?? החושים שלך הסיקו את זה עם שימוש בכלי המדע.
    מי שמניח את התאמת החושים ברמת הוודאות שכל מי שאני מכיר אכן מניח, לא מסתפק האם יש בור או לא, מניח שיש מי שגרם לתיאום.

  30. האמון שלי בחושים אינו מלא, אלא אם כן אתה משחק בהגדרות בצורה שהופכת את הטענה הזו לחסרת משמעות.

    אני כעת משוכנע אתה מערבב נושאים.

    1) העובדה שיש חושים, ושיש התאמה בין החושים למציאות. זו מוסברת ע"י אבולוציה. חושים הם אדפטיביים, בתנאי כמובן שיש קשר בין מה שהם חשים למציאות.

    2) העובדה שאנחנו נותנים בד"כ אמון בחושים. שוב, מוסברת ע"י אבולוציה. החושים יכולים לשרת אותנו רק אם אנחנו נותנים בהם אמון. אם אנחנו נוהגים כאילו אין קשר בין קלט החושים למציאות החושים הם חסרי ערך.

    3) עצם השאלה הפילוסופית האם החושים באמת תואמים למציאות. זו שאלה נפרדת. פה עולה גם הטענה שלך על הגיון מעגלי, ופה היא כושלת. אני תלוי בחושים שלי כדי להסיק את האבולוציה זה נכון, ואני משתמש בתורת האבולוציה להסביר איך נוצר המצב שבו יש יצורים כמוני שיש להם חושים. אבל אין פה שום דבר מעגלי. אני מקבל את העובדה שיש חושים כקיימת, ומשתמש באבולוציה כדי להסביר איך הגענו למצב שבו יש יצורים חיים עם חושים כמונו. אני לא משתמש באבולוציה כדי להוכיח שיש חושים, רק כדי להסביר מדוע.

  31. אני שואל למה אתה נותן אמון בחושים שלך הרי אין שום הגיון להניח סתם כך שהם תואמים את העולם, ואתה עונה לי "אני מקבל את העובדה שיש חושים כקיימת" ממש מגוחך, התלבטתי אם לשים את הגרשיים מעל העונה לי או מעל הציטוט.
    הטיעון שלך הוא בעצם כזה: יש אבולוציה. את זה הסקתי באמצעות החושים. אני נותן אמון בחושים כיון שהאבולוציה גורמת שנאמין בחושים. לאחר מכן אני מסביר את החושים על סמך האבולציה,כמובן.
    אחרי שראיתי את זה באמת הסתפקתי לרגע אם לסמוך על החושים.
    אולי אתה כפוי גם לחשוב שהאבולוציה מסבירה למה החושים תואמים את העולם למרות שהיא לא מסבירה?
    אחזור על המשל של טיילור. אדם נוסע ברכבת הסובבת את אירופה וצריך לרדת בסקוטלנד. כשהרכבת מתכוננת לעצירה הוא מבחין באבנים המסודרות בצורת כיתוב "ברוכים הבאים לסקוטלנד". לנוסע הספקן יש שתי אפשרויות, או להאמין שמישהוא סידר אותם כך בכוונה תחילה ואז להתכונן לירידה, או לחלופין לחשוב שהם הסתדרו כך בצורה מקרית ואז לא לרדת. נניח ששתי האפשרויות לגיטימיות. אך לא לגיטימי לחשוב שהם הסתדרו כך באופן מקרי ועדיין להתכונן לירידה כאילו זו היתה סקוטלנד. הנמשל ברור. אנו חווים את העולם באמצעות החושים שלנו. יש שתי אפשרויות. או להאמין שהם מתארים את המציאות ואם כן מישהוא דאג לכך, או להאמין שהעולם נוצר בצורה מקרית ואז אין סיבה לתת בהם אמון. לחשוב שהעולם והאדם נבראו בצורה מקרית ועדיין החושים תואמים אותו זה אבסורדי. למה אבולוציה איננה פיתרון אמרנו לעיל. לא תמיד החושים מסייעים לשרידות. האמון בהם גבוה מהאמון שראויה לו האבולוציה. האבולוציה עצמה מבוססת על סמך החושים.

  32. אתה מתעקש לערבב ביחד את הנושאים הנפרדים. אתה מתעקש לקחת רק את החלקים מתוך הדברים שלי שמתאימים לך, ואתה מתעקש להשתמש בהם בהקשרים שתואמים את טיעונך ולא בהקשרים שהם נאמרו. זה מאוד מצער כי התנהגות כזו לא מובילה להבנה.

    הסברתי לך למה הטיעון אינו מעגלי. האבולוציה מסבירה מה גרם לזה שיש לנו חושים ולזה שהם אמינים במידת מה כפי שהם. אתה ממציא את המעגל כשאתה מבלבל בין טיעונים שונים.

    משלים או אנלוגיות לא מוכיחים שום דבר. הם מסייעים להבנה כאשר הם תקפים. הטיעון של טיילור (כפי שהצגת אותו במשל) הוא אותו טיעון מתוך עיצוב של פיילי מהמאה ה-19, הטיעון שהאבולוציה הטבעית השמידה עד דק. מכיוון שידוע כוח מסדר שיכול ליצר את המורכבות הביולוגית, יש אלטרנטיבה סבירה לעיצוב. מכיוון שהטיעון מעיצוב (שזה בעצם הטיעון שחזרת אליו) הוא פגום מראשיתו, האלטרנטיבה, היינו אבולוציה ביולוגית טבעית, נותרת האופציה היחידה על הלוח.

    למה הטיעון מתוך עיצוב פגום:

    http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1284328

  33. @נתנאל –
    אתה מתעלם משום מה מהאפשרות שמישהו סידר כך את האבנים ועדיין זאת לא סקוטלנד.
    אני סבור שכל הדיון על הקשר בין החושים לבין המציאות הוא דיון חסר משמעות. הגדרת המציאות היא מה שנחווה או עקרונית יכול להחוות על ידי החושים. (לאו דווקא באופן ישיר כמובן, אלא גם באמצעים עקיפים כמו מכשור)
    ולכן משפט כמו "למה אתה נותן אמון בחושים שלך הרי אין שום הגיון להניח סתם כך שהם תואמים את העולם" הוא משפט חסר משמעות. החושים תואמים את העולם, כי העולם מוגדר על ידי מה שנמדד בחושים.

  34. דון קיחוט
    מזה העולם מוגדר ע"י מה שנמדד בחושים? אם אשים צלופן צהוב על העיניים אז הפרצוף של אחותי הוא באמת צהוב? ואם יבוא אדם עם בעיה בראייה שרואה סכין בתור גלידה אז הסכין יהיה ערב לגרונו??
    SilentMike
    מצטער אם הוצאתי את דבריך מהקשרם. תסביר לי בבקשה באופן הכי חד כמו לילד דיסלקט למה אין מעגליות,וכן את שתי השאלות האחרות.
    אדגיש שהראיה הזו לא באה להוכיח אלוקים(כן, חשפתי את פרצופי האמיתי) אלא להראות לאדם עצמו שהוא מניח אותו במובלע. יכול לבוא מישהוא ולטעון שהוא אכן לא סומך על החושים ומבחינתי זה לגיטימי. הוא עובד על עצמו. מטרת הראיה לא לשכנע אלא שתהיה מודע להנחות שלך. כשם שאדם שמניח 360 מעלות במשולש לא בהכרח מודע לכך שהוא מניח את אקסיומת המקבילים.

  35. הסברתי לך כבר פעמיים בצורה שאפילו ילד בלי דיסלקציה יצליח להבין, אם הוא מנסה להבין.

    ה-"ראיה" צר לי לא מוכיחה שיש אלוהים או אלוקים או מפלץ ספגטי מעופף או איך שלא תאיית את זה*. היא גם לא מוכיחה שהאדם מניח את קיומו במובלע. היא כושלת משתי הבחינות.

    אתה ממשיך ומערבב בין דברים נפרדים. מצד אחד אתה מתייחס לחושים שניתן לעבוד על החושים בקלות (צלופן על העיניים), מצד שני אתה מתעקש שהחושים תמיד מתאימים למציאות, ואם אני מסיק שבמקרה מסוים הם לא, אזי עשיתי זאת בעזרת החושים ולכן החושים עדיין תמיד מתאימים למציאות! לא יכול להיות ששתי הפרשנויות נכונות זה או זאת או האחרת. תחליט.

  36. silentMike,
    אני עקוב כאן אחרי הדיון ומתקשה להבין דבריך (ובינתיים לא אובחנתי בדיסלקציה).
    תוכל לחזור בצורה מסודרת על השגיאה של טיילור?
    אני מאמין באמונה שלימה שהמחשב שמולי קיים, לא שיותר שרידותי לחשוב שהוא קיים. האם אתה סבור שהוא איננו בהכרח קיים אך שיותר שריד להאמין בו?
    (קשור ועוד איך לשאלה הפילוסופית)

  37. silentMike,
    אני עוקב כאן אחרי הדיון ומתקשה להבין דבריך (ובינתיים לא אובחנתי בדיסלקציה).
    תוכל לחזור בצורה מסודרת על השגיאה של טיילור?
    אני מאמין באמונה שלימה שהמחשב שמולי קיים, לא שיותר שרידותי לחשוב שהוא קיים. האם אתה סבור שהוא איננו בהכרח קיים אך שיותר שריד להאמין בקיומו?
    (קשור ועוד איך לשאלה הפילוסופית)

  38. @יצחק

    אני לא יכול להבטיח שזו השגיאה של טיילור משום שאני מתדיין עם טיילור אלא עם אדם אחר המדבר בשמו, נתנאל. להלכה יתכן שבטיעונים המקוריים של טיילור יש טעם שאיני יודע עליו. נתנאל מערבב מין שבאינו מינו לפי נוחות והטיעונים שלו הם סלט שאני מתקשה למצוא בו משהו בעל טעם.

    למה אתה חושב שזה לא יותר שרידותי לחשוב שהמחשב שמולך קיים? קח בחשבון שאין חושים נפרדים בשביל לחשוב שהמחשב שמולך קיים ובשביל לחשוב שהבור שבדרכך קיים. החושים שלך התפתחו באבולוציה כדי לעזור לאבותיך להתמצא בעולם בצורה שתאפשר להם לשרוד ולהביא צאצאים.

  39. SilentMike,
    ברור שיותר שרידותי לחשוב שהמחשב שמולי קיים. מעולם לא טענתי שלא. שאלתי האם אתה אכן מאמין שהוא קיים.
    אם לא, בכאן תם הדיון בהקשר זה.
    אם כן, מדוע?

  40. (אגב, לארג' מצידה של האבולוציה ליצור התאמה מליאה ולא רק התאמה לבורות שיחין ומערות)

  41. אני מאמין שהמחשב שמולי קיים בהסתברות גבוהה מאוד. המחשב שמולך, אני פחות בטוח. אולי אתה מכתיב את ההודעות שלך ואתה בכלל לא מול המחשב.

    למה אתה מתכוון ב-"מדוע"? יש לי תפיסת מציאות מסוימת שאכן מתבססת על הקלט החושי שלי וגם על ניתוח שכלתני שלי של הקלט החושי שלי, וגם על פעולות שנקטתי על מנת להשפיע על הקלט החושי שלי (ועל העולם, אבל הכל עובר דרך הקלט החושי אני מסכים), ואולי גם על עוד גורמים אשר איני מודע להם. אני עושה כמיטב יכולתי להבין את המציאות שסביבי בעזרת החושים שלי ויכולת החשיבה שלי, הגם שאיני סבור שהם מושלמים או אפילו שהם מספקים לי תמונה מדויקת או אפילו אמינה של המציאות בכל מקרה ומקרה.

    האם זה לדעתך אומר שאני מניח במובלע שיש אלוהים? אם כן, אני איני מבין את ההיקש.

  42. צר לי אבל אתה בורח מהנושא. בתור בריאתן אין לי בעיה להניח שהחושים לא תמיד צולפים, אסתדר עם זה כמו שהסתדרתי עם צדיק ורע לו ועוד, כמו שאתה יודע, גם פה אשלוף פתרונות קסם על אלוקים כפי שתמיד אנו עושים, לדבריך. בתור אתיאיסט, לטעון שהחושים לא תמיד תואמים לא מסייע לך ואף "מזיק" לך. אם הם לא תמיד תואמים אז זה לא כ"כ שרידותי ותצטרך למצוא עוד עיקרון ההכבדה או משהו דומה, בזה אתם דוקא טובים מאד,לדברי. בנוסף אף אחרי שהם לא תואמים, עדיין מינון האמון בהם עצום.
    אתה קופץ בין טיעונים ולא מובן האם אתה טוען שאתה סתם כך מניח שהחושים פועלים או שמא אין משהו באמת שקיים בעולם האמיתי או שמא הם כלל לא פועלים.
    בנוסף מבחינתי לא יועיל לך שלעיתים אתה לא סומך עליהם, אתה אמור לא לסמוך עליהם כלל! להיות מסופק בכל צעד וצעד.
    *להסביר לילד שאינו דיסלקט זו פחות רבותא מלילד דיסלקט כך שהמילה "אפילו " אינה במקומה.
    *אני מקווה שלא קראת את המאמר שהפנית אליו או שאינך מחזיק מהתוכן שלו ורצית רק לרמוז לי שאני מערבב מין בשאינו מינו ככותב המאמר. דמגוגיה במיטבה\ בקלקולה בכל שורה ושורה. שום חידוש וגרוע מזה. מצטער אם אתה כתבת אותו, למרות שמתוכן דבריך אתה נשמע על רמה.

  43. נתנאל ל
    כתבת: "מזה העולם מוגדר ע"י מה שנמדד בחושים? אם אשים צלופן צהוב על העיניים אז הפרצוף של אחותי הוא באמת צהוב? ואם יבוא אדם עם בעיה בראייה שרואה סכין בתור גלידה אז הסכין יהיה ערב לגרונו??"

    פספסת את הנקודה.
    האדם מקבל רשמים מהחושים ועל פיהם הוא בונה תמונת עולם מסודרת. לכן אין משמעות לשאלה אם העולם "האמיתי" תואם לחושים.
    אם תשים צלופן צהוב ותראה את העולם צהוב וכאשר תוריד את הצלופן תראה עולם שאינו צהוב אז תבנה לך תמונת עולם המתאימה את קיום הצלופן לאור שמגיע לעינך באופן שיסביר את התופעה.
    אדם חולה שרואה סכין בתור גלידה שחותכת את גרונו יקבל רשמים סותרים מהחושים שלו ויצטרך לסדר את העולם שלו כפי ראות עיניו.

  44. דון קיחוט.
    אתה מסכים שהעולם קיים? אם אתה אידיאליסט ואין שום "חומר" בעולם אכן הראיה לא תקפה לגביך, אך להזכירך שהאידיאליסטים מאמינים שכשאף אחד לא מסתכל על הדברים הם נשמרים בזיכרונו של אלוקים.
    גם איני מבין, אם הכל רק רשמי החושים למה שאקבל רשמים סותרים? פשוט אחווה גלידה, הרי אין שום סכין "אמיתי" בעולם.

  45. silemtMike,
    השאלה היא האם באופן כללי, עפ"י רוב, חושיך או שכלך אינם מטעים אותך. מדוייק יותר- האם אתה מאמין שמצוי בך הקריטריון לדעת מה נמצא 'בחוץ'?
    אם אתה מאמין בכך, עליך להסביר מדוע. איך ייתכן שהאדם 'קולע' למה שנמצא בעולם החיצוני. האם במקרה גמור נוצרה התאמה? ומי אמר שההתאמה תקיפה גם לעתיד. כל עוד לא תסביר מדוע ובכל זאת תאמין לחושים (שוב, בתור דוגמא) נסיק שאתה מאמין הגורם מתאם כלשהו, אם תרצה במילים לא ספציפיות- תאמין דבר קרה במכוון, שלא במקרה.
    ניסית לענות שהאבולוציה יצרה בדרכה שלה את החושים.
    תשובה- האבולוציה יוצרת דברים שרידים. האם במקרה בו יהיה שריד יותר שלא להאמין שהמחשב שמולך קיים, תאמר שהמחשב איננו קיים?

    נ.ב
    קשה לי להבין מה כל כך מרגיז אותך בדיון וגורם לך להתבטא בגסות מה. ייתכן שאני טועה בחלק מהנחותיי/הסקיי וייתכן אף אתה, רק טוב יצא מהדיון. התאזר בסבלנות.

  46. @ נתנאל

    אתה קצת מתהפך עכשיו. קודם התעקשת שדווקא העובדה שהחושים תמיד מדייקים תומכת בדעתך, ועכשיו פתאום דווקא זה שהם לא תמיד מדייקים עוזר לך. אם הכל מתאים לתאוריה שלך, למה היא טובה בכלל? לפי תפיסה אבולוציונית החושים צריכים להיות טובים ככל האפשר לשרידה ורביה, אבל אין לצפות לכך שיהיו מושלמים, ויש לצפות לכך שיהיו להם חוסרים במצבים שונים אשר לא הורגלנו בהם ואין לנו צורך בהם. איננו יכולים לראות קווארקים, איננו קולטים את הקיר כמורכב מנפח ריק ברובו ואיננו חשים כי אני נמצאים על כדור סלע הטס בחלל במהירות מדהימה, למרות שאנו יודעים היום בזכות המדע שכל הדברים האלה נכונים. אבל חושינו הפשוטים עדיין אומרים לנו שלכל חפץ בעולם מקום ומהירות מדויקים, שמוצק הוא מוצק ומלא כולו בחומר, ושהארץ שטוחה ונייחת.

    * ההערה על הדיסלקציה היתה מכוונת. זוהי דעה קדומה לא מבוססת להניח שהסובלים מלקות למידה הם טיפשים או קשי קליטה יותר מאנשים "רגילים" במרכאות. כתבתי את ההפך ממה שאתה כתבת כי אין שום סיבה לחשוב שללוקה בדיסלקציה קשה להבין רעיונות מופשטים.

    * צר לי שהמאמר שלי אינו לטעמך. אבל באמת שלא חשבתי שתשתכנע. פשוט גלשת לכיוון של הטיעון מתוך עיצוב ובמקום לכתוב שום פעם מדוע הטיעון הזה חסר שחר, העדפתי פשוט לקשר למאמר הזה.

    @ יצחק

    קודם כל לא התכוונתי להיות גס רוח. וצר לי עם נעלבת מדבר מה שאמרתי. למרות שאיני בטוח מה היה יכול להיראות לך גס רוח או ליצור אצלך את הרושם שאני נרגז. בשלב זה אני רוצה לציין שאני מוצא שעדיף לא להתמקד במצבו הרגשי המשוער של בר השיח בדיון. זה לא מכובד ונודף מזה ריח של טקטיקה רטורית לא ישרה. הבא נעסוק בטענות ולא ברגשות.

    החושים שלי הם, בהגדרה, כל מה שיש לי כדי לקשר אותי ל-"בחוץ". כמה שהם טובים או לא טובים הם מה שיש. בינתיים נראה שהם טובים למדי, אם כי יכול להיות שהכל בלוף ואני בכלל מוח בצנצנת (או משהו שקול). הנחת העבודה שלי היא שהחושים הם מספיק טובים כדי שתהיה בהם תועלת כלשהי, כי זו ההנחה היחידה המאפשרת תצפית על העולם החיצון לי. בינתיים ההנחה הזו מוכיחה את עצמה די טוב.

    "כל עוד לא תסביר מדוע ובכל זאת תאמין לחושים (שוב, בתור דוגמא) נסיק שאתה מאמין הגורם מתאם כלשהו, אם תרצה במילים לא ספציפיות- תאמין דבר קרה במכוון, שלא במקרה."

    לא. ההיסק הזה אינו מקובל עלי. אנא נסח אותו מחדש בצורה ברורה, והסבר מדוע לדעתך הוא נכון.

    האבולוציה יוצרת דברים שרידים, ובגדול זה שריד שהחושים שלך מספקים לך תמונה נאמנה למציאות של סביבתך, ובעיקר של החלקים הרלוונטיים אליך. למרות זאת יש חריגות מסוימות לזה, והם ניתנות לצפיה באשליות ויזואליות מפורסמות:

    http://www.scifun.ed.ac.uk/pages/about_us/shows/images/checkerboard1-large.jpg

    בתמונה שבלינק שלמעלה הריבוע הכהה שמסומן ב-A, והריבוע הבהיר שמסומן ב-B… הם באותו הצבע בדיוק. אבל החושים שלך שמותאמים כדי לעזור לך לזהות הבדלים בצבע ולא כדי להסתכל על ציורים מתחכמים שמנסים לרמות אותך, נופלים בפח.

    אני רוצה להפנות אותך להרצאה של הפילוסוף דניאל דנט שמראה הרבה אשליות ויזואליות. מתוך התחשבו בזה שאולי אין לך 20 ומשהו דקות פנויות אני אפנה אותך גם ישירות לאשליה שאני רוצה לדבר עליה, בנקודת זמן 14:44:

    http://youtu.be/fjbWr3ODbAo?t=14m44s

    תסתכל לרגע על התמונה הזו. נתעלם לרגע מהעובדה שזה דרך מסך מחשב. נניח שהדפסת לעצמך את זה על נייר. יש שתי פרשנויות לתמונה הזו (טוב יש לפחות 4 אבל אני רוצה לדבר על 2). אחת היא שהקוביה הלבנה נמצאת לפני מסך לבן עם חורים שמאחוריו רקע שחור. הפרשנות השניה היא שהקוביה נמצאת מאחורי המסך. אז איפה נמצאת הקוביה? אבל רגע. איזו קוביה? איזה מסך? אין פה לא קוביה ולא מסך ולא רקע שחור. אין פה אפילו ציור של קוביה. מה שיש פה זה כמה כתמים שחורים על רקע לבן וכל היתר, הקוביה, המסך המחורר, הרקע השחור, זה השלמות של המוח שבונה תמונה תלת-מימדית דמיונית מציור דו-מימדי שלא דומה לה בכלל.

    אנחנו רואים דברים שלא באמת נמצאים שם ויש לזה הסבר אבולוציוני מצויון. האבולוציה כיוונה אותנו לחפש דפוסים מסוימים ולהשלים את התמונה בעזרת המוח שלנו. האמת היא שאנחנו רואים הרבה פחות טוב ממה שאנחנו חושבים. רוב מה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים זו השלמה על דרך ניחוש שהמוח שלנו מבצע. בדרך כלל זה עובד מספיק טוב, או לפחות טועה לצד הנכון. אבל מי שמכיר את הסוד יכול לנצל את החולשות של המערכת כדי ליצור את האשליות הויזואליות האלה.

סגור לתגובות