דתות לא מגיעות לאינטרנט כדי למות

בשיטוטיי בחלק האתאיסטי של פייסבוק נתקלתי הרבה בטענה שדתות מתות באינטרנט. למה דווקא באינטרנט? מסתבר שדתיים רבים נשארים דתיים רק כי פרוכת ארון הקודש מסתירה מהם את המציאות ודעתם כלואה בין דפי הגמרא שבבית המדרש. באינטרנט הם נחשפים לנקודות מבט חלופיות על הדת שלהם שמשחררות את דעתם לחופשי. מוחם מפתח כנפיים שנושאות אותו על אוויר רווי בעובדות והגיון צרוף הרחק מאדמות הבור של דתו אל האדמות הפוריות של כנות אינטלקטואלית. כך מסתיים לו עוד סיפור חזרה בשאלה.

אמנם הגחכתי את התסריט הזה, אבל לא משום שהוא לא קרה לאף אחד אי פעם. אין לי ספק שהאינטרנט שיחק תפקיד בחזרה בשאלה של אנשים רבים. הוא בהחלט עזר לי. בתקופה בה בחנתי את יסודות האמונה שלי, הצלחתי למצוא באינטרנט מאמרים וספרים שלא היו זמינים בספריית הישיבה. הם סיפקו לי נקודות מבט שונות על טיעונים דתיים מוכרים, ונעזרתי בהן כשהערכתי את טיב הטיעונים הדתיים. גם שמחתי לשמוע שדברים שכתבתי בבלוג עזרו לכמה דתיים לשעבר למצוא את דרכם החדשה בחיים.

מנגד, האינטרנט יכול להיות גם כלא מחשבתי חדש. אם בעבר  הציבור היה מוגבל למספר מצומצם של כלי תקשורת, בעידן האינטרנט כל אחד מאיתנו יכול לבחור את מקור המידע שחביב עליו. זה מאפשר לדתיים שרוצים בכך לברור את המקורות שלהם כך שהם ימנעו מאתגר לאמונות שלהם. דתי כזה יקרא חדשות בערוץ 7, כיפה או כיכר השבת, יספוג "מדע" פופולרי מההרצאות של רבני "הידברות" ויפתח את התיאולוגיה שלו בסיוע התרצנות האופיינית ליהדות הרבנית, שנפוצה כל כך ברשת. אם כך, ברור שהאינטרנט יכול לעודד בדלנות אינטלקטואלית, הימנעות מחשיפה לדעות חלופיות והמשך ההיאחזות בדת.

מה קורה בפועל? האם האינטרנט מעודד את נטישת הדת או מקדם בדלנות אינטלקטואלית? שני מחקרים שפורסמו לאחרונה מציגים פרספקטיביות שונות על השאלה הזאת. הראשון עשה הדים ברחבי הרשת, בייחוד בצד דובר האנגלית שלה (Downey, 2014). אלן דאוני, פרופסור אמריקאי למדעי המחשב, ניסה להסביר מגמה חברתית מאד מעודדת בחברה האמריקאית. החל משנות ה-90, השימוש באינטרנט בארה"ב הפך לנפוץ ובערך באותו זמן התחילה עליה בכמות האנשים שלא מזדהים עם אף דת. מה מסביר את המתאם הזה בין שימוש באינטרנט לכמות הלא-מזדהים?

דאוני בחר לנתח נתונים מהסקר הלאומי של ארצות הברית. ספציפית, הוא בחן את ההבדלים בשימוש באינטרנט בין אנשים שהתחנכו בצעירותם אל תוך דת ואנשים שקיבלו חינוך חילוני, לא-דתי. שתי האוכלוסיות הללו הראו תוצאות שונות לחלוטין. בקרב אלו שגדלו באורח חילוני, לא נמצא מתאם בין תדירות השימוש שלהם באינטרנט והנטיה שלהם להיות חילונים בחייהם הבוגרים. לעומת זאת, אלו שגדלו באורח חיים דתי נטו לנטוש את דתם מעט יותר ככל שתדירות השימוש שלהם באינטרנט היתה גדולה יותר.

כשקראתי את התוצאות האלו לראשונה הרגשתי מעודד, אבל בפועל, הן לא אומרות הרבה. הבעיה היא, כרגיל, שמתאם הוא לא סיבתיות. העובדה שיש מתאם בין שימוש באינטרנט ונטישת דת לא אומרת ששימוש באינטרנט גורם לנטישת דת. כדי להמחיש את הנקודה, זכרו את העובדה המשעשעת הבאה. יש מתאם טוב בין מספר הלידות במדינה מסוימת ומספר זוגות החסידות הלבנות שמקננות באותה מדינה (Matthews, 2000). האם זה האישוש לו חיכתה הסברה שתינוקות באים לעולם רכובים על גבן של חסידות?

החצי השני של תיאוריית החסידה. קרדיט: Cyanide & Happiness
החצי השני של תיאוריית החסידה.
קרדיט: Cyanide & Happiness

כמובן, לא. המתאם בין מספר הלידות למספר החסידות נובע מהעובדה ששני הנתונים הללו נמצאים במתאם עם גורם שלישי, שטח המדינה. ככל ששטחה של מדינה גדול יותר היא מכילה יותר תושבים שמביאים יותר ילדים לעולם. בנוסף, ככל ששטחה גדול יותר יש בה יותר מקום לחסידות, כך שכמות החסידות שבה גדולה יותר. בגלל הפער הגדול הזה בין מתאם לסיבתיות, צריך להיזהר בפירוש הממצאים של דאוני. מחקר נוסף דרוש כדי להראות שהמתאם שהוא מצא באמת משקף סיבתיות. כלומר, מחקר המראה שחשיפה לאינטרנט לא רק נמצאת במתאם לעזיבת דת, אלא גם גורמת לה.

אני שונא להיות פארטי פופר, אך לא הצלחתי למצוא מחקר שעוסק בשאלה הזאת, אף על פי שניסיתי. גרוע מזה, השבוע נתקלתי במקרה במחקר שתומך באפשרות שדת מעודדת הימנעות ממידע באינטרנט שמאתגר אותה. ס. מו יאנג, חוקר מאוניברסיטת מישיגן, ארה"ב, פירסם לאחרונה ניסוי מעניין על התדירות בה אנשים מסתכלים על מידע שמאתגר או תומך בדעותיהם (Jang, 2014).

230 הנבדקים במחקר של יאנג מסרו על עצמם מידע דמוגרפי וביוגרפי, כולל מידת הדתיות שלהם. בנוסף, הם דירגו את מידת ההסכמה שלהם עם מחקר רפואי על תאי גזע מעוברים אנושיים, עם הטענה שהאדם התפתח אבולוציונית מצורות קדומות של בעלי חיים, עם הפקת צמחים מהונדסים גנטית לצרכי מזון והפעלת רגולציה ממשלתית על פליטת גזי חממה מהתעשיה.

בשלב הבא, יאנג הציג לנבדקים שלו מעין מגזין אינטרנט עם כתבות מדע פופולרי על גידולים מהונדסים גנטית, התחממות גלובלית, אבולוציה וחקר תאי גזע אנושיים. על כל אחד מהנושאים הללו הוצגו לנבדקים שלוש כתבות, אחת תומכת, אחת מתנגדת ואחת ניטרלית. תוכנת ניטור מדדה אילו כתבות אנשים בחרו לקרוא וכמה זמן הם עיינו בכל אחת. כשבידיו כל הנתונים האלו, יאנג היה מוכן סוף סוף לשאול את שאלת השאלות. האם אנשים העדיפו לקרוא דווקא תוכן שתמך בדעתם ונמנעו מתוכן שסותר אותם?

כשמסתכלים על ההתנהגות של כלל הנבדקים, בלי לבצע פילוח שלהם, מסתבר שהדפוס השתנה מנושא לנושא. בתחומי תאי הגזע והצמחים המהונדסים גנטית, נבדקים בחרו לקרוא יותר מידע שמאתגר את דעתם מאשר מידע שתומך בדעתם והשקיעו בקריאה שלו יותר זמן מהזמן שהם הקדישו למידע שתומך בדעתם. בתחומי ההתחממות הגלובלית והאבולוציה, הנבדקים לא הראו העדפה לסוג כזה או אחר של מידע.

הממצאים הללו מעניינים בפני עצמם, אבל הם לא הסיבה שהזכרתי את המחקר הזה. השוס הוא שדפוס שנמצא כשיאנג פילח את העדפות הקריאה של הנבדקים לפי מידת הדתיות שלהם. בשני נושאים, אבולוציה וחקר תאי הגזע, יאנג גילה שככל שנבדק היה דתי יותר, כך הוא נטה יותר להימנע ממידע שמאתגר את דעתו. שני הנושאים הללו נמצאים במוקד הדיון הציבורי בנושא דת, בגלל ההתנגדות הדתית העזה לתיאוריית האבולוציה ולשימוש בתאי גזע מעוברים אנושיים במחקר ביו-רפואי. לכן, מאד משמעותי שדווקא בשני הנושאים הללו, ולא באחרים, יאנג מצא את דפוס ההתבדלות האינטלקטואלית.

שוב, אני שונא להיות פארטי פופר, אבל הממצא הזה לא מעודד בכלל.  הממצא הלא מעודד שלו הוא גם מתאם, ולכן צריך לפרש גם את הממצאים של המחקר הזה במשנה זהירות. המחקר הזה לאו דווקא מצביע על קשר סיבתי בין האמונה הדתית של הנבדקים להימנעות שלהם מתוכן שמאתגר את הדעות שלהם. עדיין, משום שבניסוי הזה מדדו באופן ישיר התנהגות, הוא כן מספק ראיות לטענה הבאה. דתיים נוטים להתבדל אינטלקטואלית באינטרנט, להימנע מחשיפה למידע שמאתגר את הדעות שלהם. הממצא הזה לבדו תומך, ולו במעט, בתסריט ההתבדלות האינטלקטואלית שהצגתי בתחילת המאמר.

המחקר של יאנג הוא רק מחקר אחד, וככזה הוא לא ממש החלטי. את המסקנות שלו צריך לאשש במחקרים נוספים לפני שאפשר יהיה להתייחס אליהן כמבוססת היטב. עדיין, הוא גורם לי לנטות מעט לטובת המחשבה שדתות לא באות לאינטרנט כדי למות. הן יכולות לשרוד כאן בקלות בדיוק משום שכל כך קל להתבדל אינטלקטואלית באינטרנט. זאת נקודה שאשמח להיות טועה לגביה. אם אתם יודעים אחרת, אם אתם מכירים מחקרים שמראים אחרת, אשמח לשמוע מכם.

מקורות

Downey, A. B. (2014). Religious affiliation, education and Internet use. arXiv preprint arXiv:1403.5534.

Jang, S. M. (2014). Seeking Congruency or Incongruency Online?: Examining Selective Exposure to Four Controversial Science Issues. Science Communication, 36(2), 143–167.

Matthews, R. (2000). Storks Deliver Babies (p= 0.008). Teaching Statistics, 22(2), 36–38.

7 תגובות לרשומה “דתות לא מגיעות לאינטרנט כדי למות”

  1. למרות שזאת שאלה מעניינת בפני עצמה, למה אתה מגביל אותה לדת?
    אני חושבת שזה קשור לנושא הרחב יותר של שינוי דעה או אמונה מטופשת כלשהי, וכמה פעמים כבר דבר כזה קורה?
    לפי הטיית האישור אנשים יקראו מה שתומך בדעות שלהם, יבקרו יותר את מה שלא ודעתם רק תתחזק.
    חוץ מזה, ליציאה מהדת יש השלכות שלא מתבטאות בפועל במחקרים כמו זה שבודק מה אנשים קוראים. גם אם המחקר יראה שהם קוראים גם מה שמנוגד לדעותיהם, מה אתה יכול להסיק מזה לגבי עזיבה של הדת לפי המחקר הזה? צריך משהו שבודק ספציפית האם אנשים שחזרו בשאלה גם קראו יותר חומר שמנוגד למה שלמדו, לעומת אנשים שנשארו דתיים והאם הם לא קוראים חומר נוגד.
    עד כמה שאני חושבת שחשיפה עוזרת, אחרת כולנו היינו יושבים בשקט בפינה ולא מנסים בכלל, יש גם לה גבול. כמו שעצם קיומם של המדענים הבריאתנים מלמד.
    ואגב, את המחקר הראשון אי אפשר להסביר בכך שמספר האנשים הלא משוייכים גדל בגלל שיותר אנשים מרגישים שהם יכולים להגיד את זה על עצמם? בזה דווקא האינטרנט יכול לעזור.

  2. אני חושב שיש טיעון יותר בסיסי שדווקא תומך, במידה מסויימת, בהשערה שדתות מתות באניטרנט, או לפחות נחלשות.
    אין בכלל מה לדבר על אנשים שלא מוכנים לשמוע דעות אחרות . גם "התפוז המכני" לא יצליח לשנות את דעתם. האינטרנט מראש יכול להשפיע רק על אנשים שמוכנים לעמת (בע') את הדעות שלהם ומוכנים לקרוא דעות שמנוגדות לשלהם. לאותם אנשים האינטרנט יכול להיות המקום כמעט היחידי שבו הם יחשפו לדעות שונות, בדיוק כמו שאתה מזכיר שבישיבה כמעט לא היו ספרים עם דעות אחרות. לכן אני די משוכנע שהאינטרנט מקדם חילון. כמה בדיוק? את זה כבר קשה למדוד.

    אגב, אותו טיעון בדיוק יכול גם לשרת את הכיוון ההפוך – מאמרים ודעות על חזרה בתשובה. העניין הוא שלדעתי העולם החילוני הרבה יותר פתוח, ולכן גם בלי האינטרנט לחוזר בתשובה אין בעיה למצוא חומרים בנושא. כך שבכיוון ההפוך, האינטרנט לא ממש משחק תפקיד.

  3. הטרגדיה היא שאפילו הטענה המקורית של ת'נדרפוט מבוססת על המציאות באינטרנט דובר האנגלית. באנגלית המחזירים בתשובה הנוצרים חוטפים בראש משום שהאתאיסטים דומיננטיים בפורומים העיקריים (יוטיוב למשל). המחבתי"ם מקבלים פחות צפיות, מגבלים הצבעות שליליות לוידאוים שלהם, וחוטפים הפרכות מכל כיוון.

    אבל באינטרנט בעברית זה לא המצב. המחבתי"ם מקבלים יותר צפיות, אנחנו מקבלים את הציונים הגרועים, והמפריכים מעטים יותר, ולעיתים מסולקים מפעילות ע"י ניצול נבזי של מדיניות זכויות יוצרים ו-flagging (כאשר ברשת באנגלית נסיונות כאלה כשלו בעבר).

    דתות מסתגלות לכל דבר. גם לאינטרנט. והמצב הישראלי אינו דומה עדיין לרנסנס החילוני בעולם דובר האנגלית. זו רק סיבה להילחם חזק יותר.

  4. @החתולה של שרודינגר:

    אחלה כינוי.

    את צודקת שיש קשר בין שינוי דעה בנושא דת לכל ספרות המחקר בנושא שינוי דעה בכלל. התמקדתי בדת משתי סיבות, ראשית, ובכן, אני בלוגר שזה תחום העיסוק העיקרי שלו, התפר בין דת ומדע. שנית, בחו"ל, בייחוד בארה"ב, יש מתאם מאד יפה בין הופעת האינטרנט ובין גדילת הלא-מזדהים, תופעה שמזמינה הסבר. לא במפתיע, יש לא מעט אנשים שכותבים עליה, ואני בינם.

    כתבת ש"לפי הטיית האישור אנשים יקראו מה שתומך בדעות שלהם, יבקרו יותר את מה שלא ודעתם רק תתחזק". זה לא מסתדר עם תוצאות המחקר של יאנג. התמונה שם יותר מורכבת מסתם הטיית אישור. אחרי הכל, בכלליות, הנבדקים שלו לא העדיפו להימנע ממידע שסותר את דעתם ובחלק מהמקרים אפילו העדיפו להיחשף למידע שסותר את דעתם. ההעדפה להימנע ממידע סותר הופיעה רק כשפילחו את הנתונים לפי דת. זאת תופעה מעניינת שמראה שאולי יש משהו מיוחד בדת. בעיני לפחות, זה עדיין דורש אישוש במחקר נוסף.

    אני לגמרי מסכים עם מה שכתבת בהמשך על הצורך במחקרים שבוחנים "ספציפית האם אנשים שחזרו בשאלה גם קראו יותר חומר שמנוגד למה שלמדו, לעומת אנשים שנשארו דתיים והאם הם לא קוראים חומר נוגד". אני לא חושב שזה גורע מהתמיכה שנותן המחקר של יאנג לרעיון ההתבדלות האינטלקטואלית, ואני מנחש שתסכימי איתי. זה פשוט נדבך ראייתי נוסף.

    ואפשר להסביר את המחקר הראשון בזה "שמספר האנשים הלא משוייכים גדל בגלל שיותר אנשים מרגישים שהם יכולים להגיד את זה על עצמם". האם זה יסביר את כל העליה? נשמע לא סביר. מחקרים אחרים יוכלו לבדוק את גודל האפקט הזה.

    @איתי: שמעתי את הנימוק הזה יותר מפעם אחת. אני חושב שהוא מחזיק מים, אבל השאלה היא מה גודל ההשפעה של מה שאתה מתאר. האם אתה חושב שההשפעה של האינטרנט גדולה מספיק, כך שאפשר למדוד אותה איכשהו? אם האינטרנט מעודד חזרה בשאלה באופן שתיארת, אבל ההשפעה כה קטנה עד שהיא לא בר-מדידה… זה לא עוזר לנו הרבה. אני מת שמישהו יבצע את התצפית המתאימה.

    @SilentMike: מסכים איתך לחלוטין. וחשבתי שאני פארטי פופר. ;)

  5. אני נוטה להסכים עם איתי שהאינטרנט מספק מקור מידע וחיברות שעוזר למי שמחפש מידע, תמיכה חברתית, או אפילו עזרה ממשית לצאת מהדת. הוא גם מספק אפשרות להקמת קהילות סגורות, אבל לא נראה לי שזה משמעותי בכת סגורה בין-כה-וכה כגון הכת החרדית. בכל אופן ההשפעה תהיה בשוליים שכן רוצים או עלולים היו לרצות לבדוק את אמונותיהם ולצאת מהדת, ולא ברוב האוכלוסייה שתמשיך להחזיק בדעותיה.

    את הממצא הראשון של ההשפעה של חשיפה לאינטרנט קשה לי לראות כמשקפת סיבתיות הפוכה; אני לא רואה למה גדילה באי-דתיות (לא אתאיזם!) תגדיל את השימוש באינטרנט. ייתכן שיש גורם שלישי שמניע גם שימוש באינטרנט וגם אי-דתיות, אבל קשה לי לדמיין כזה. ולכן אני כן חושב שיש כאן סיבתיות, אם כי זה לא ממש מוכח.

    לגבי הממצא השני, של הניסוי הפסיכולוגי – אני נוטה לא לייחס לניסויים כאלו חשיבות רבה כי הם מאוד קצרים ומלאכותיים בהשוואה לנסיבות החיים האמיתיות. לגופו של עניין, יש כאן לדעתי בעיקר ענייין של ביטחון בדעות שלך ולא דת בפרט. כמו שיש קורלציה בין אושר לדת – אבל כשאתה מפרק את הנתונים למידת האמונה בדת, אתה פתאום מגלה שבעצם אתאיסטים שבטוחים בדעותיהם מאושרים בערך כמו הדתיים הבטוחים, רק שיש הרבה יותר "אגנוסטייים" שלא בטוחים בדעותיהם והם אלו שגוררים את הממוצע של "אתאיסטים+אגנוסטיים" למטה. באופן דומה, אני חושד, לא יהיה הבדל גדול בין קריאה של חומרים נוגדים על ידי מי שיש לו בטחון רב בדעותיו, בלי קשר להאם הדעות הללו דתיות או לא, אלא שפשטו הדתיים נוטים יותר לבטחון.

    יאיר

  6. @יאיר:

    לגבי הניסוי הראשון – אני חשבתי על מידת הדתיות כמודולטורית של תדירות השימוש באינטרנט. זה היה הגורם השלישי. ניסיתי לראות אם יש התייחסות לזה. לא ראיתי התייחסות להבדלים בתדירות השימוש בין קבוצת החילונים שגדלו כדתיים לעומת קבוצת החילונים שגדלו כחילונים. מה דעתך?

    לגבי הניסוי השני – עניין הביטחון נשמע לי פרשנות אפשרית לתוצאות ואפילו קצת סבירה בהינתן כמה ניסויים ששמעתי עליהם בנושא. אני רואה בזה הסבר לדרך בה דת משפיעה על היחשפות לדעות אחרות, ולא כהסרה שלה משרשרת הסיבתיות. יש לך התנגדות לפרשנות הזאת?

  7. @אתולוגיקה:

    לא ראיתי התייחסות להבדלים בתדירות, אבל מחוץ לכתות כגון הכת החרדית איני רואה סיבה שדתיות תפחיות את השימוש באינרטנט. אני מודה שזה תהליך סיבתי שלא חשבתי עליו, אבל לא נראה לי סביר שהוא יהיה משמעותי בארה"ב.

    לגבי הניסוי השני – אין התנגדות לפרשנות זו.

סגור לתגובות