פבר 22 2017

חזרה לבראשית: איך היו ימים לפני בריאת השמש והירח?

מאת בשעה 15:26 נושאים דת

[1,980 מילים]

אני לוקח הפסקה מכתיבת סדרת המבוא לביולוגיה אבולוציונית. מחסור חמור בזמן מעכב את החלקים הבאים. בינתיים, חשבתי לחזור לאחד הנושאים שכי מעניינים אותי לגבי הדת היהודית: דרכי ה"פרשנויות" היצירתיות של מקורות יהודיים. אחד הגורמים שקובעים את מערכת היחסים בין הדת היהודית ועולם המדע הם הפרשנות לטקסטים כמו הפרקים הפותחים את חומש בראשית. אם נקבל את פשוטו של מקרא, תתקבל סתירה חזיתית עם ממצאי המדע. לעומת זאת, אין בהכרח סתירה אם נאמץ פרשנות משלית, פרשנות בה הפרקים הללו הם משל לרעיונות נסתרים.

קוראים ותיקים יודעים שאני לא חובב גדול של פרשנויות משליות. לדעתי, הן מנותקות לחלוטין מהטקסט ולא מסוגלות להסביר אפילו את התופעות הספרותיות הכי בולטות בטקסט. לדוגמא, למה יש פרקים שלמים של אילנות יוחסין המובילים מאדם הראשון עד אברהם אבינו? הם משולבים היטב בסיפורי המקרא בכך שהן מתארות את מוצאן של דמויות מרכזיות בסיפור. הם כתובים בשפה יבשה, מאד לא "פואטית". הם נראים כמו חומר הגלם של ההיסטוריון, לא של מושל המשלים ומספר הסיפורים.

הקושיה

למרות זאת, לא ננעלו שערי פרשנות. יש לכאורה סיבה מעולה לא לאמץ את פשוטו של סיפור הבריאה. אחת מהן היא השאלה הבאה. איך היו ימים לפני בריאת השמש והירח? אחרי הכל, כמו שכולנו יודעים, סיבוב כדור הארץ אחראי לכך שבכל שעה צד אחד של כדור הארץ פונה כלפי השמש. בצד זה יש יום, ובצד האחר – לילה. בהעדר השמש והירח, לא יהיו יום או לילה, רק חושך. למרות זאת, לפי בראשית א, השמש והירח נבראו רק ביום הרביעי. איך יכלו להיות ימים שלושה ימים לפני שהשמש נבראה? אם נאמץ את פשוטו של מקרא, נקבל סיפור הסותר את עצמו באופן מאד בולט לעין, סיפור בו יש ימים לפני שהם בכלל נבראו.

שמעתי את הקושיה הזאת לא מעט פעמים. לעתים היא עולה כמעין שאלת-מחץ שנאמרת משל היא צפויה לעורר בשומעה אלם והלם. בפועל, אני מתקשה להתרשם מממנה. מסתירה פנימית בקושי נובע משהו. לכל היותר נובע מהסתירה הפנימית הזאת שעלינו לחפש פרשנות אחרת למעשה בראשית, פרשנות בה הסתירה הזאת לא עולה. בהחלט לא נובע ממנה שעלינו לאמץ דווקא פרשנות משלית לסיפור הבריאה. ואכן, יש פרשנות של המקרא על דרך הפשט בו הסתירה הפנימית הזאת לא מתעוררת. למעשה, הסתירה הפנימית מתעוררת אך ורק בגלל אי-הבנה של סיפור הבריאה.

פשוטו של מקרא

בבראשית א, פסוקים ג-ה כתוב:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

כבר בקריאה מאד מהירה ושטחית ברור שהפסוקים הללו מתארים את האירועים הבאים: אלוהים ברא "אור" ו"הבדיל" בינו ובין "החושך". ה"הבדלה" היא פעולה שאלוהים ביצע, מעין "הפרדה" שיוצרת אבחנה בין שני דברים, "אור" ו"חושך". הסוף מבהיר מהם אותם "אור" ו"חושך" שאלוהים יצר בינם אבחנה – ל"אור" אלוהים קרא "יום" ול"חושך" הוא קרא "לילה", החלקים המקובלים ליום הסטנדרטי.

כשקוראים את הקטע הזה בשלמותו אני מזהה רק דרך אחת להבין אותו: ה"אור" שאלוהים ברא, זה ש"הובדל" מ"הלילה", הוא בפשטות יצירת סדר היום, היום בן 24 השעות שאנחנו מכירים על חלקיו השונים, בוקר, צהרים וערב. לכן, הנוסח שחותם כל אחד מימי הבריאה בבראשית א, "ויהי ערב ויהי בוקר יום X", בכלל לא מעורר את הסתירה הפנימית המדוברת. סדר היום נברא כבר ביום הראשון לבריאה.

כעת אמנם נפתרה הסתירה הפנימית, אך מתעוררת שאלה מוצדקת לחלוטין. אם סדר היום כבר נברא ביום הראשון, מה נברא ביום הרביעי? ליתר דיוק, לשם מה הוא נברא? שוב, התשובה נמצאת בפסוקים הרלוונטיים (בראשית א: יד-יט):

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי.

הפסוקים הללו מתארים בריאה של "המאור הגדול" ו"המאור הקטן" – השמש והירח, בהתאמה. הם נועדו, בין השאר, "להבדיל בין היום ובין הלילה" ולהיות "לאותות ולמועדים ולימים ושנים". במילים אחרות, השמש והירח מאפשרים לתושבי הארץ שעליה הם מאירים להבדיל בין ימים ושנים, בין תקופות שונות בלוח השנה שלהם. ברור, אם כך, מה נברא ביום הרביעי ולשם מה.

לסיום, ארשה לעצמי להסב את תשומת לבכם לתופעה ספרותית מעניינת. שימו לב לשימוש שנעשה כאן במילה "הבדלה". אישית, אני מאד אוהב אותו, כנראה בגלל התשוקה שלי למילה הכתובה. בתחילת הפרק הכתוב תיאר במילה הזאת את הפעולה שאלוהים עשה, ההבדלה בין האור והחושך, יצירת האבחנה בינם. כאן מתארת אותה מילה פעולה שעושים בני אדם. הם נעזרים במאורות על מנת להבחין, בין השאר, בין היום והלילה. כפל המשמעות הזה מושך את העין. הוא מסב את תשומת הלב של הקורא לכך שמה שמתואר ביום הרביעי הוא המשך רעיוני של מה שתואר קודם לכן. זאת טכניקה ספרותית נאה שקיימת במקומות נוספים במקרא. אני חושב שבחירת המילים הזאת מכוונת.

על קשיים וסימפתיה

זאת לא הפעם הראשונה שהצגתי את הפרשנות הזאת לסיפור הבריאה (אם כי עד כה זה לא קרה על דפי הבלוג). כמעט תמיד נתקלתי בהתנגדויות. מקור אחד להתנגדויות הוא לפחות חלק מהיהודים-הדתיים. הפרשנות הזאת מציפה נקודה בה סיפור הבריאה עומד בסתירה לידע מדעי שהיום הוא נחלת הכלל. בימינו כולנו יודעים שסיבוב כדור הארץ על צירו סביב השמש הוא הקובע את סדר היום. עם זאת, בסיפור המקראי הם לא נקבעים על ידי היחס בין השמש לירח, אלא מסומנים על ידם. סדר היום נקבע לפני שבכלל נוצרו השמש והירח, בסתירה מוחלטת לידע שלנו.

אני מסמפת את הדתיים הללו, אבל לא רואה צורך להציע להם משהו מעבר לסימפתיה שלי. אני לא דתי. כפועל יוצא מזה, לא ממש מעניין אותי אם הסיפור הזה מכיל שגיאות עובדתיות. בשבילי, החשיבות של סיפור הבריאה הזה היא היסטורית. היה לו תפקיד בהיסטוריה של התרבות היהודית שאני רואה את עצמי כחלק ממנה. הוא לא חלק מהבסיס לראיית העולם. העובדה שהוא מכיל שגיאות עובדתיות לא מטרידה אותי.

מקור נוסף להתנגדויות הוא שמאד מפתה עבורנו, דתיים וחילונים כאחד, לקרוא את הטקסט המקראי דרך העדשה של הידע המודרני שלנו. כאמור, בימינו כולנו יודעים שסדר היום נקבע על ידי סיבוב כדור הארץ על צירו סביב השמש. מאד מפתה עבורנו לקרוא את הטקסט המקראי לאור הידע שלנו ואני מסמפת אנשים שרוצים לעשות זאת. מעבר לסימפתיה שלי, אני לא מרגיש צורך להציע להם משהו אחר. כאמור, זה לא הסיפור שמתואר בטקסט המקראי, ששולל במפורש את ההנחה הזאת. לדעתי זה ברור כשמש. נוסח הפסוקים מאד ברור בנקודה הזאת.

יחד עם זאת, אני פתוח לרעיון שיש אי שם מישהו שמכיר פרשנות טובה יותר. ואכן, יש מקום לשיפור. בפרשנות שהצגתי לעיל לא ברור בכלל איך "נראה" סדר היום שנברא ביום הראשון, לפני בריאת המאורות ביום הרביעי. למעשה, אפילו לא ברור אם הוא "נראה". האם היום השתנה בלי שום סימן חיצוני, מעין סדר יום מופשט שנקבע מתי הוא מתחיל ומסתיים לפי איזה שעון אלוהי? או שאולי אור "חסר מקור" מילא את היקום, ונחלש והתעמעם כפי שהיה קורה לו היתה שמש? או שאולי יש אפשרות שלישית שאני בכלל לא מסוגל לחשוב עליה? אני מסוגל לחשוב על כמה אפשרויות, סבירות יותר או פחות, אבל לא מסוגל להכריע מי מהן נכונה. הטקסט אילם בנושא, עד כמה שאני מסוגל לראות.

כדי לענות על השאלות הללו, ניסיתי בעבר לגלות איך נתפס האור בעולם העתיק. אחרי הכל, מי שכתב את הפסוקים הללו בבירור תפס את העולם הטבעי בצורה דומה לשלנו, אך גם מאד שונה. היכרות עם האופן בו הוא תפס אור יכולה לעזור להבין למה הוא התכוון. למרות הניסיונות שלי, לא מצאתי חומר על תפיסת האור בתקופות שקדמו לתקופה ההלניסטית. אולי יש ידע כזה איפשהו. גם אם כן, אולי הוא לא יעזור להכריע בסוגיה. עדיין, חשוב לשים לב שההשאלות הללו על השולחן, גם אם לעולם לא נדע את התשובה עליהן.

למה חז"ל לא יעזרו

כאמור, הפרשנות הזאת מעמיקה במידת מה את הסתירה בין תורה ומדע. לא מעט דתיים ירגישו, ובצדק, שעליהם להתמודד איתה. כל דרכי ההתמודדות בוודאי יקבלו השראה מארון הספרים היהודי. אני בטוח שרבים ישמחו לצטט לי אמרות חז"ל והוגים יהודים מכל הדורות, כולם לכאורה מראים באותות ומפתים איך עלינו להבין או לא להבין את מעשה בראשית. מלחמת הציטוטים הזאת מזכירה לי ציטוט די חביב של חוקר המאובנים המנוח סטיבן ג'יי גולד. גולד מזכיר תופעה מעניינת. במסגרת מחלוקות מדעיות, ביולוגים אבולוציוניים לפעמים ניסו לגייס את דרווין לעזרתם בעזרת מובאות מתוך ספרו, "מוצא המינים". על כך מעיר גולד:

כיצירה של סופר אחד, יש ל”מוצא המינים” קו עלילתי חזק יותר והרבה פחות סתירות פנימיות מהתנ”ך. עם זאת, גם דרווין וגם אחד אלוהינו אומרים משהו על כמעט כל דבר. מחוץ להקשרו ומבלי להעריך את התפוצה שלו בטקסט, ציטוט של דרווין יכול לתמוך בכל טענה, אפילו טענה אנטי-דרווינית.

The Structure of Evolutionary Theory, פרק שני, ע"מ 147-148 במהדורה שברשותי

בפני היהודי ניצבת בעיה אפילו יותר קשה. ספרות חז"ל היא לא התוצר של הוגה אחד. היא מכילה שפע של דעות, לעתים מנוגדות, על אותו נושא, שלרוב אפילו לא מרוכזות יחד באותו עמוד או אפילו כרך. הדבר לא משתפר בהרבה בהגות ימי הביניים. על מנת להשתמש במקורות יהודיים עתיקים כטיעון, הדתי לא יכול פשוט לצטט אותם. עליו לשים אותם בהקשרם, להבהיר שהוא מפרשן אותם כראוי, להסביר מדוע דווקא הדברים שהוא ציטט הם ה"נכונים", ולא דברים המנוגדים להם, במידה ויש כאלו. עליו לעשות זאת בכל פעם שהוא משתמש בהם. כמקרה פרטי, עליו לעשות גם אם ירצה להשתמש בהם כדי לענות לי.

מניסיוני, אנשים לא עושים זאת. אפילו רבנים גדולים מצטטים במסות שלהם את דברי חז"ל בצורה רשלנית מאד. התחושה שלי היא שנפוצה מעין התמכרות מרגיזה לתחושת העליונות שמניבה הקרבה לאילנות גבוהים. אני קורא לזה התמכרות, משום שלעתים קרובות מאד לא טורחים לבדוק אם האילנות הגבוהים אכן אומרים את מה שנאמר בשמם ואם אין אילן לא פחות גבוה שאמר את ההפך. הלכה למעשה, במקום להתדיין על מה נכון ומדוע הוא נכון, דיונים בהגות יהודית מרודדים ל"מי תלוי על עץ גבוה יותר". ויזתא ניצח.

המצב אפילו יותר גרוע. למעשה, אפילו לא ברור מה הופך מקור יהודי עתיק כלשהו לאילן גבוה. ירעדו השמים אם תקראו בספרים חיצוניים, אבל אפשר לצטט חופשי מבן סירא או מקבים. "אחרי רבים להטות", אבל למי יש זכות הצבעה ואיך בכלל סופרים קולות? "שבעים פנים לתורה", אלא אם כן לא בא לנו על אחד מהם, אז קוראים לו רפורמי ויאללה מכות. בהעדר קריטריונים ברורים, כוחות השוק קובעים מי הוא גדול ומי לא. גדולי התורה, כך נראה, הם לא יותר מסלבריטאי תורה, אישים שזכו ביוקרה, הערכה והערצה מהציבור בעיקר בזכות יכולתם להרשים. התורה גילתה את תרבות הסופר-סטר.

אולי יהיו כאלו שיגידו שאני מתנסח בסרקזם כי אני אתאיסט עוכר ישראל שמנסה להטות את לבכם בדמגוגיה זולה. זה לא המצב. זה תסכול שנולד מתוך חיבה לקריאת תאולוגיה. אני חושד שיהודים-דתיים לא ממש עוסקים בשאלות האלו, כי הם חוששים מכפירה. הניסיונות המעטים שראיתי להתקיל סוגיות "מטא-יהודיות" הוגבלו על ידי סירוב מוחלט לשאול שאלות קשוחות מדי. כך נשפכו מילים רבות על האבחנה הדקה בין "מדרש אגדה" ו"מדרש הלכה" בלי לטרוח לנבור בנימי השאלה "מהו בכלל דרש?", כל שכן לענות עליה. למרות החיבה הרבה של הוגי דעות דתיים בימינו להטיף ל"תחכום פילוסופי", קשה לי לזהות אותו בספרות שלהם.

במקרה שלפנינו הבעיה הזאת עולה בכל עצמתה. יש לפרשנות שהצגתי לעיל הדים מאד חזקים בספרות חז"ל. במסכת חגיגה יב. נכתב (דגש שלי):

ואמר רב יהודה אמר רב, עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה. שמים וארץ דכתיב (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. תהו ובהו דכתיב (בראשית א, ב) והארץ היתה תהו ובהו. אור וחשך, חשך דכתיב (בראשית א, ב) וחשך על פני תהום אור דכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור. רוח ומים דכתיב (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים. מדת יום ומדת לילה דכתיב (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.

לפי מאמר חז"ל הזה, "מידת היום" ו"מידת הלילה" נבראו כבר ביום הראשון. למקרה שעוד לא קלטתם, רש"י על המקום על מסיר את הספק. לדבריו, מידת היום ומידת הלילה הם "24 השעות בין שניהם".

אם כך, בבירור אי-אפשר פשוט לצטט את חז"ל אומרים משהו שסותר לכאורה את פרשנות שלי. לעשות את זה יהיה בדיוק לעשות את מה שאני מבקר: לחפש תמיכה מסלבריטי תורני, במקום לעסוק בשאלה מה נכון. האתגר שניצב בפני הדתי הרבה יותר קשה. עליו למצוא דרך אחידה ושיטתית לפרשן את כל הטקסטים הרלוונטיים – הטקסט המקראי עצמו, התופעות הספרותיות שבו, בצירוף מאמרי חז"ל שרלוונטיים אליו. זאת מטלה קשה. ועדיין, זה בדיוק מה שיצטרכו לעשות דתיים שירצו להישען על הוגי דעות מן העבר על מנת להגיב לרשומה הזאת. נותר לי רק לאחל להם בהצלחה.

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “חזרה לבראשית: איך היו ימים לפני בריאת השמש והירח?”

  1. אמירבתאריך 22 פבר 2017 בשעה 17:41

    מוזר… אבל הרמב״ם למשל, קצת לפני שהמדע בכלל התעסק עם שאלות הבריאה (ויש אומרים שהמדע בכלל לא היה קיים…) כבר אמר שסיפורי בראשית משל היו.
    ובקשר לציטוטי חז״ל. יש, כמו שאמרת, הרבה חז״ל, וכן אפשר למצוא בהם הרבה דברים והרבה סתירות (ברור … הם היו אנשים שונים בתקופות שונות), אבל יש ביניהם הסכמה על הבסיס. וכן, גם אתה יכול לפרשן, כל עוד אתה מקבל את הבסיס.
    הבסיס הוא מונותואיזם ושלילת אלילות.
    הפירוש שאתה מביע פה לא סותר את הבסיס, ואם אני אחפש מספיק אני כנראה אמצא חז״ל מהעבר שכתב דברים דומים לכך.
    סיפור בראשית נכתב כדי שלא יקראו אותו כפשוטו (למי ששם לב, יש 2 סיפורי בראשית…), הוא מזמין פירושים.
    הערה: לי באופן אישי קשה למצוא סתירות בין דת למדע כי השאלות של הדיסיפלינות אינן אותן השאלות. המדע שואל ״איך, כמה״ הדת שואלת ״לשם מה״.

  2. יאיר רזקבתאריך 22 פבר 2017 בשעה 20:16

    הבעיה שאני רואה עם פרשנות זו היא שהמקרא קורא לשמש ולירח "מאור", כלומר שהם מקור האור. וברור שביום הראשון נבראה לא רק התקופה אלא האור. אז איך זה שהאור נברא, לפני שמקור האור נברא? הפירוש הזה לא עונה על השאלה הזו.

    אולי הכותב זיהה את היום עם השמים הכחולים והאור העמום של היום באופן כללי, ואת השמש עם האור החזק של שמש ישירה וללא קשר לכחול השמים?

    אציין שבבירור היה ידוע וברור למצרים שהשמש היא מקור האור דרך קרני האור; זה בולט ביותר בדת שלהם, הרבה לפני התקופה ההלניסטית ועוד לפני תקופת עמרנה.

  3. אפריםבתאריך 23 פבר 2017 בשעה 00:36

    לא ממש מובן לי למה לדעתך הפרשנות הזו מעמיקה את הסתירה. מה מונע מאיתנו להניח שנברא אור 'חסר מקור' שהשתנה על פי הקצב, וביום הרביעי הוא הוחלף לאור השמש. יהיו שיגידו שזו כוונת חז"ל במדרשם 'אור שברא ה' ביום הראשון ראה שאין העולם ראוי להשתמש בו וגנזו לצדיקים'. (כמדומה שישנה מחלוקת אם האור הזה שימש שלושה ימים, או יום אחד, ואז כוונתם אחרת.)

    לעצם הפרשנות, אם אינני טועה גם הרמב"ן שמפרש כך מצטט את המדרש אותו ציטטת כראיה לשיטתו. האם זו הפרשנות ה'פשוטה'? לטעמי לא. אין רמז לזמן בסיפור. הסיפור עוסק בהבדלה בין אור לחושך ומזהה אותם כיום ולילה. אין שום רמז למידת אורכם ולא לכך שקיים אורך שכזה. גם אין שום משמעות לאורך שכזה קודם בריאת השמש. מדוע נבחר פרק הזמן הזה בין מעשה יום למשנהו? עבור תושבי הארץ ישנה משמעות לפרק הזמן, ולכן מרגע בריאת השמש ניתן להניח שזה היה משך היום, אך אין טעם לזה קודם לכן.

    סתם לבירור, לדעתך פרשנות שליום וללילה הייתה מידת אורך אחרת היא 'משלית'? אני הייתי משאיר את ההגדרה הזו לפרשנות קצת יותר מנותקת מהטקסט.

    (נ.ב. אני מניח שאינך חושב באמת שכל הטקסטים הרלוונטיים מחז"ל אמורים להתפרש בדרך אחידה. מחלוקות הן המצב הסטנדרטי בחז"ל בכל נושא.)

  4. אתולוגיקהבתאריך 23 פבר 2017 בשעה 22:41

    @אמיר:
    – הרמב"ם אמר שסיפור הבריאה הוא משל לפיזיקה האריסטוטיליאנית. בלי ספק, זה היה ה"מדע" של תקופתו. כך או כך, איך זה מתחבר לנאמר ברשומה?
    – מתוך סקרנות, האם לשיטתך כל אחד יכול לפרשן מה שבא לו, כל עוד הוא לא סותר את הבסיס? או שיש יותר קריטריונים מ"סתירת הבסיס" שבהם צריכה לעמוד פרשנות תקפה של טקסטים יהודיים? ושוב, איך זה מתחבר לנאמר ברשומה?
    – כלל לא היה ברור לפרשנים בעבר שיש שני סיפורי מקרא שונים. מעיד על כך ריבוי הפרשנים הדתיים המסורתיים שקיבלו פרשנויות על דרך הפשט בהן פרק ב בבראשית הוא המשך רעיוני של פרק א. לכן, הרעיון שמעשה בראשית נכתב כדי שלא יקראו אותו כפשוטו לא ניכר בהיסטוריה של הפרשנויות הדתיות שניתנו לו. חשוב מכך, לא נראה לי מבוסס על הכתוב עצמו. אם זה נכון, ממילא שהדת היהודית לא רק שואלת "לשם מה", גם אם מקובל על חלק ממאמיניה כיום לקרוא את המקורות שלה כאילו הם כן.

    @יאיר רזק: מת עליך. בגדול, ניסיתי להימנע ברשומה מלהיכנס לסוג השאלות שאתה מעלה. היא ארוכה מספיק. עדיין, מה ששאלת הוא הזדמנות טובה להזכיר את זה, אז הנה המחשבות שלי בנושא.

    לדעתי לא ברור כלל שביום הראשון נברא אור-ממש, מה שנתאר במונחים מודרניים כקרני אור, צבירי פוטונים וכד'. אתחיל ממה שאני חושב שלא ניתן לערעור: ביום הראשון נברא סדר היום המקובל, מחזור של יום ולילה, בוקר, צהרים, ערב וכו'. זה ברור מהזיהוי שהכתוב עורך בין "אור" ל"יום" ובין "חושך" ו"לילה" אחרי ה"הבדלה" בינם.

    בשלב הזה עולה שאלת המפתח: למה הכוונה במילים "ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור". זה בבירור אקט בריאה נפרד מ"ההבדלה" שנעשית בהמשך, בגלל הנוסח "ויהי אור". אפשרות אחת היא שאפשר לקרוא אותה כפשוטה – נוצר אור-ממש. אפשר לנסות לדמיין את מה שעבר לכותב המקראי בראש כאור חסר מקור שפשוט "ממלא" את מה שנברא (אפשר יהיה לתאר אותו באנגלית כ-permeating light. לא מכיר מקבילה עברית טובה). ואולי זה לא מה שעבר לו בראש. אני לא יודע. איך שלא נכריע בסוגיה, ה"הבדלה" שבאה אחרי כן יצרה מחזור של אור-ממש/חושך – סדר היום המוכר לנו.

    אפשרות שניה היא שזה מקרה של מטונימיה. כשאלוהים אומר "יהי אור" הוא לא מצווה את בריאתו של אור-ממש, אלא את בריאתה של תקופה של זמן – תקופת האור. בהמשך אקט הבריאה, אלוהים מסדר את לוח הזמנים של היום, יוצר את המחזור המוכר לנו של יום/לילה, יוצר את סדר היום. הוא הופך את תקופת היום מהתקופה היחידה שישנה, לחלק ממחזור של יום/לילה.

    אני מעדיף את האפשרות השניה בגלל ארבע סיבות. האחת, לפיה, הכותב המקראי השתמש בכלי ספרותי שנעשה בו שימוש לאורך ולרוחב המקרא. השניה, זה מקרה פרטי של רעיון שחוזר על עצמו בסיפור הבריאה הזה: אלוהים יוצר דברים במצב מבולגן ואז מסדר אותם. השלישית, היא עקבית עם הנטיה של הסיפור להציג דברים כשהם בצורתם הגולמית באמצעות מילה אחת, ואז לתת למוצר המוגמר שם חדש שמוכר לקוראים. הרביעית, הפועל "להבדיל" משחק תפקיד חשוב בסיפור הבריאה הזה בכל הנוגע למה שתואר בנקודה השניה והשלישית.

    נשארו שתי הנקודות האחרות שציינת. ציינת שהמקרא קורא לשמש ולירח "מאור". אין עם זה בעיה לשיטתי (בין אם ניקח את האפשרות הפרשנית הראשונה או השניה לעיל). בשני המקרים, אחרי בריאת המאורות, בסופו של יום האור במהלך היום יגיע מכיוונה של השמש ובמהלך הלילה מכיוון הירח. זאת הסיבה שהם יכולים להיות "לאותות ולמועדים ולימים ושנים" עבור תושבי הארץ. התיאור שלהם כ"מאור" עקבי זה (מ-אור, מהם אור). ממילא, העובדה שהמצרים חשבו את מה שתיארת עקבית עם זה.

    @אפרים:
    – גם אם נניח שנברא אור "חסר מקור" שהשתנה על פי הקצב – הקצב הזה הוא עדיין הקצב של יום סטנדרטי מהסוג שאני ואתה מכירים. הוא נקבע באופן עצמאי מהשמש, משהו שנשמע כמו נונסנס מדעי מוחלט בימינו. סדר היום לא נקבע באופן עצמאי מתנועת גרמי השמים וסדרי היום (ברבים) השונים שחלו על כדור הארץ לא נקבעו באופן עצמאי מגרמי השמים גם בעבר הרחוק של כדור הארץ.

    – למילה יום יש משמעות מאד מסוימת לאורך כל המקרא. אזכורם של חלקי היום הסטנדרטיים לאורך כל מעשה בראשית עקבי עם המשמעות שמיוחסת למילה הזאת בשאר המקומות במקרא (יום, לילה, בוקר, ערב וכו'). כנגד זה יש את שיקולי ה"משמעות" שציינת. זה ניסיון טוב להעלות על השולחן את האפשרות שאולי סדר היום המדובר הוא לא סדר היום הסטנדרטי. עדיין, שיקולים כאלו לא יכולים להעלים את שפת המקרא. על דרך האנלוגיה, אם זה נראה כמו ברווז, שוחה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה כנראה ברווז. אתה מבקש ממני להניח שזה ולוצירפטור. התגובה היחידה שאני יכול לתת לזה היא שזה פשוט לא.

    – לגבי שתי שאלותיך בסוף. ראשית, לא לדעתי פרשנות מהסוג שציינת אינה משלית, אלגורית או מטאפורית. אני מחשיב כאלו דברים כניסיונות לפרשנות על דרך הפשט. שנית, אכן, מחלוקות מאד נפוצות בחז"ל. עם זאת, יש נטיה לא לנסות להראות איזה צד במחלוקת חז"לית אכן צודק (לפחות יש נטיה כזאת מחוץ לפסיקות הלכה). במקום, הוגים ביהדות בוחרים אחד מן הצדדים ונתלים בו כאילן גבוה. זה מנהג פסול בעיני. הוא מזניח לחלוטין את השאלה החשובה: מה נכון?

  5. אריק1בתאריך 24 פבר 2017 בשעה 00:42

    נראה לי שלצורכי תירוצים מספיק למצוא אילן גבוה אחד להיתלות בו גם אם הייתה מחלוקת, בלי צורך להראות שהוא אילן גבוה יותר או צודק יותר. אם רב גדול אחד פירש כך זה מראה(או לפחות כמעט מראה) שמדובר בפרשנות שניתן ליישב אותה עם המקורות הקדומים וכדי להרות שהתורה(בין אם במובן של ספר התורה או של מסורת היהדות) שגויה יש להוכיח שכל הפרשנויות הסבירות שלה שגויות.

    היתרון בלמצוא אילן גבוה מן העבר הוא גם בגלל המעמד המוקנה ביהדות לרבנים מן העבר וגם בגלל שכאשר מדובר בקושי חדש או שנראה חדש זה אמין יותר אם פירשו כך עוד לפני הקושי (כי אחרי שנוצר הקושי המאמינים כמובן נדחקים לפרש כך שהוא ייפתר).

    נ.ב:: כתבת "כך נשפכו מילים רבות על האבחנה הדקה בין "מדרש אגדה" ו"מדרש הלכה" בלי לטרוח לנבור בנימי השאלה "מהו בכלל דרש?", כל שכן לענות עליה. "
    כמדומני ששאלת משמעותן של הדרשות בדברי חכמים והיחס בין פשט לדרש העסיקה לא מעט כותבים.
    לגבי הגדרה שמעתי שבספרה על רש"י שרה קמין אספה עשרות הגדרות.
    וכן ראה דיון חכם (בעיני) בסוגייה באחד ממאמרי הרב ברויאר (בתמצית הוא מציג תפישות רווחות לפיהן דרש הוא פרשנות של הכתוב לא לפי כוונתו המקורית/ באופן שהוא לא הובן מלכתחילה וטוען כנגד זה שדרש הוא שיטת פירוש המפרשת את התורה באופן שונה מספרות אנושית (לדוגמה על בסיס ההנחה שחייבת להיות משמעות לכל אות) לעומת פשט שהוא פירוש באופן דומה לפירוש ספרים אחרים.