למה אנשים דתיים צריכים לפתח חסינות

זה לא נדיר שחלקים נרחבים מהציבור החילוני בארץ ובחו"ל מביעים סלידה עזה כאשר לא מאמין יורד על אמונות דתיות. יותר מפעם אחת קרה שחילונים השתיקו אותי במקום העבודה כשירדתי על דת בנוכחות דתיים. בכלל, אמונות דתיות נלקחות בקרב הציבור החילוני לעתים קרובות מדי כמעין פרה קדושה שמתבטאת בכך שבאינטראקציה עם האנשים שמאמינים בהן דרוש משנה זהירות. דתיים, כמובן, לעתים קרובות מאד דורשים ממני מידה גבוהה כל כך של כבוד, שעלי להתנהג כאילו הדת שלהם קדושה גם בשבילי, הלא מאמין.

לפעמים דתיים מתנהגים כאילו הם לא מודעים לכלל של עצמם. כבר קרו מספר מקרים שבהם ראיתי יהודי דתי לועג לאיסלם או לנצרות. אותם אנשים התרעמו על כך שאני מספר בדיחות על היהדות או מציג אותה באור שלילי באמצעות הומור. אכן, אני עושה את זה. אבל אותם אנשים לא מצליחים להבין שאני לא שונה מהם בכלל. הם צוחקים על מה שהם לא מאמינים בו, ואני עושה את אותו דבר בדיוק. הפרספקטיבה שלהם השתנתה ולכן גם היחס שלהם לאותו מעשה בדיוק. ממי שלועג לאמונה של האחר הם הפכו לנלעגים. פתאום הם נכנסים למגננה, והם לא אוהבים את זה.

כשאני מעמת את אותם אנשים עם היחס שלהם לדתות אחרות אחת התגובות שאני מקבל המון היא היא "אבל הדתות האחרות לא נכונות". "מעולה", אני עונה, "אני חושב את אותו דבר על הדת שלך". מיד מתרעם עלי הדתי, "אבל אתה טועה!". "זה בדיוק מה שיאמר לך המוסלמי והנוצרי", אני נאלץ להזכיר לו.

זה רק טיפוס אחד של דתיים. אני לא טוען שהטיפוס הזה נפוץ, רק שהוא קיים. בהחלט יש המון דתיים שיכבדו דתות אחרות ולא ילעגו להם. הם כן יגידו שלדעתם המאמינים בהם טועים. זה יפה ומכובד. כאן אני רוצה להיכנס סוף סוף לשאלה הרחבה יותר. האם הלא מאמין יכול לרדת על דת ועל אמונות דתיות בפומבי בכלל?

בואו נחשוב על הבעיה מפרספקטיבה של בן אדם שלא מאמין במשהו, הפעם לא משהו דתי. האם באותה צורה שהדתיים הללו מצפים שאכבד את אמונתם, עלי לכבד אדם שמאמין בביקורים של חייזרים בכדור הארץ? מה לגבי אנשים שמאמינים ביעילות של טכניקות רפואה "אלטרנטיביות" כמו דיקור סיני, הומיאופתיה ורייקי? ומה עם אלו שמאמינים בקיומם של האילומינטי? בכל הדברים הללו אני לא מאמין, ועל האמונות של האנשים הללו אני ארד, גם בפניהם. יהיו אנשים בודדים מסביב שיעקמו את האף, אבל רוב האנשים יבינו את הבדיחה וימשיכו הלאה. ברוב המקרים גם אלו שמאמינים בדברים האלו אמנם לא יסכימו עם הבדיחה, אבל יזרמו איתה בכל זאת ולפחות יחייכו. הכל נעשה ברוח טובה. לאיש אין כוונה לפגוע בהם. הם מבינים את זה. יש להם עור עבה.

יותר מזה, אני יורד על דת כי אני חושב שמה שאני צוחק עליו ראוי לזה. מאותה סיבה אני ארד על מישהו שסיפר סיפור טיפשי שקרה לו. אם אסור לי לרדת על אמונותיהם של הדתיים, לפחות לא בפניהם, אסור גם לרדת על אדם כזה, לפחות לא בפניו. אך אנשים לא מתנהגים כך. ירידות הדדיות הם דבר נפוץ במגוון סיטואציות חברתיות. כולם לוקחים אותם ברוח טובה, בהומור. נראה שבכל צורה שמסתכלים על זה, במקרים שדומים לדת אנחנו לא נרחש את אותה מידת כבוד.

לעתים אני מקבל כתשובה לאנלוגיות הללו גם מדתיים וגם מחילונים את הטענה "אבל דת היא דבר קדוש". נכון, היא באמת דבר קדוש, אבל לא לי, לאלו שמאמינים בה. אני לא מאמין בשום דת שהיא, ולכן אין לי שום בעיה לרדת עליה. דתיים פשוט צריכים להבין את זה ולפתח חסינות. חילונים צריכים להבין שזה לא משנה במה הדתי מאמין. הם לא מאמינים בזה. אין שום דבר לא טוב או לא מוסרי במה שהם עושים.

לסיכום, לאדם שלא מאמין בדבר כלשהו אין סיבה לרחוש יותר מכבוד אנושי בסיסי למי שכן מאמין בו. העובדה שהדת זוכה למקום ממוגן של כבוד אינה מוצדקת. אין שום דבר מיוחד בה ללא מאמין. היא לא אמורה לקבל מעמד מיוחד בקרב לא דתיים. לכן אני אמנם אשתדל לכבד את הרצון הדתי במקרים שבהם נדרשת מידה של כבוד הדדי, אבל בשום פנים ואופן לא אחרוג מגדרי. כל מה שעל דתיים לעשות זה לפתח חסינות, להבין שיש אנשים שלא חולקים איתם את אותה אמונה ושזאת זכותם המלאה המלאה להביע את דעתם גם בצורת ירידה על עקרונותיהם הדתיים. הם עלולים לגלות שהסיטואציה נהיית יותר נעימה כשבמקום להפוך בדיחה למאבק חסר פשרות נגד חילול ה' הם פשוט מחייכים.