מה היה קורה אם…

הפוסט הבא נכתב על ידי אחד מחבריי, תום.

זאת הפעם הראשונה למיטב זכרוני שאני מפרסם כאן משהו שמישהו אחר כתב. אישית, אהבתי מאד! תהנו.

"אבא, למה רק חרדים חייבים להתגייס?" שאל אותי בני בעודי נועל נעל ימין, צבאית כמובן. הרי מישהו צריך לעשות מילואים. להמשך הקריאה "מה היה קורה אם…"

דבר תורה לפסח: מבוא ללוגיקה דתית

זה מאמר סאטירי. אני יודע שיש דתיים שלא מתדיינים לפי "חוקי הלוגיקה הדתית" שמוצגים כאן.

ברכותיי! אתם על סף החזרה בתשובה. העמקתם את הידע שלכם בספרים עתיקים, שייפתם את יכולתכם לנתח טקסטים חסרי טעם ופיתחתם את הדיסוננס הקוגניטיבי שלכם עד קצה גבול היכולת שלו. גם במראה החיצוני אתם כמעט מושלמים. לפאות שלכם חסר סנטימטר אחד כדי להגיע לתקן, הציציות שלכם בולטות החוצה בדיוק בזווית הנכונה והיד שלכם מראה סימנים ברורים של הנחת תפילין. מה חסר? להמשך הקריאה "דבר תורה לפסח: מבוא ללוגיקה דתית"

אלוהים לא נמצא בפרטים

חבריי ומוקיריי אמרו לי שתקופה ארוכה לא פרסמתי כאן. אחד, בברוטליות חביבה אני חייב לציין, אמר ובצדק שהבלוג כבר העלה קורים. היו סמוכים ובטוחים שלא נחתי על זרי הדפנה. בתקופה האחרונה עלו לי כמה נושאים לכתוב עליהם. בכתיבת כולם נתקלתי בקשיים באיסוף מקורות לטענות מסוימות שהעליתי בהם ולכן הם לא פורסמו. לצערי הרב, אני יסודי, לעתים יסודי מדי. למזלי, לא צריכים להיות יסודיים מדי כדי לכתוב על מפגש אקראי עם חב"דניק ברכבת. מפגש כזה הוא הנושא שלי היום. להמשך הקריאה "אלוהים לא נמצא בפרטים"

גבי אביטל, היהדות מסתדרת עם פדופיליה?

גבי אביטל, המדען הראשי לשעבר של מדינת ישראל פרסם מאמר שימושי מאד ב-YNET. הפעם הוא מגלה לעם ישראל שהמדע והדת הם אחים קרובים שלא סותרים אחד את השני. לא במפתיע, כהצדקה אנחנו מקבלים מנה גדושה של סיפורי מעשיות לא רלוונטיים, תירוצים חלושים וכצפוי סיר מהביל של רטוריקה בריאתנית מצויה. להמשך הקריאה "גבי אביטל, היהדות מסתדרת עם פדופיליה?"

מבט מדעי על אלוהים. עם קריצה

עד כמה שזכור לי, זה המאמר הראשון שפתחתי עם תמונה. את הקונספט החדש והמרהיב הזה צריך לזקוף אך ורק לחשיבות שלה. להמשך הקריאה "מבט מדעי על אלוהים. עם קריצה"

קולן העמום של הנשים החרדיות

לעתים נדירות מאד אני קורא מאמר שמכעיס אותי כל כך עד שאני לא מסוגל לדחות את התגובה עליו למועד אחר או אפילו לתמצת אותה. זה מה שקרה במאמר של רחלי מלק-בודה במדור היהדות של YNET. בידיעה שהמאמרים והידיעות שם נוטים להציג חסך גדול בחשיבה ביקורתית, צללתי אל הכתבה. כפי שרמזתי, לצערי, השנורקל שלי היה קצר מדי בשביל ביצת השיגיונות הטובענית שמרכיבה את טענותיה.

המאמר הזה מדגים בראש ובראשו את עניות המחשבה של הרבה נשים בציבור הדתי. רבות מהן סובלות ממאבק פנימי בלתי פתיר שנובע מהצורך לאזן בין ערכים ליברלים פמיניסטיים וערכים דתיים. איזון כזה, אם הוא בכלל אפשרי, עדין ושברירי מאד. דתיה מצופה למלא את מצוות הדת מן הצד הדתי, ומצד שני לחשוב על עצמה כאינדיבידואל בעל רצונות. היא אמורה לעשות עצמה כאפס לעומת רצון האל, הרב או ההלכה ועדיין לחשוב על עצמה כמשהו בעל רצונות. להמשך הקריאה "קולן העמום של הנשים החרדיות"

ללכת בדרכי מרטין לותר קינג

בעקבות מעטפות האיומים שנשלחו בימים האחרונים

כפי שיודע שמי שראה את הסרטון שהוצאתי עם נו-באמת, אני מעריך את היכולת הרטורית של מרטין לותר קינג. הייתה לקינג היכולת ללכד אחריו את הציבור ולגרום לו להיאבק למען מטרה משותפת. אחד מהקטעים היותר מפורסמים מנאום ה"יש לי חלום" הידוע של קינג הופיע בסרטון. גם חלקים אחרים בנאום הזה מעוררים השראה. החלק שבו ארצה להתמקד הוא: להמשך הקריאה "ללכת בדרכי מרטין לותר קינג"

הו, לא שוב: אתאיסטים שונאי אדם

שמעתם את זה פה לראשונה. אני שונא בני אדם. אני יודע שהדעה הזאת לא פופולארית, אבל היא אמת. יחד עם זאת, קבלו אותה בהבנה. הרי ידוע לכל שאנחנו האתאיסטים מחרחרי ריב ומדון, מפרידים ומפלגים, גאוותנים, בורים, מעוותים דברי גדולים מאתנו ומעל הכל שונאי אדם. מחזירים בתשובה יקרים, אתם יכולים לעשות לפסקה הזאת כריית-ציטוטים. הרגישו חופשי להפסיק לקרוא כאן. להמשך הקריאה "הו, לא שוב: אתאיסטים שונאי אדם"

מדוע אנשים צוחקים על דתיים שצוחקים על אתאיסטים

אחח, איזה כיף. דתי בעל יוזמה החליט שהוא רוצה לענות לסרטוני ה"למה אנשים צוחקים על דתיים?" שפרסם האתאיסט נו-באמת ביוטיוב. אני תמיד בעד ביקורת, במיוחד ביקורת חלשה וקלה להפרכה כמו זאת שהדתי הזה פורש. טענות מהסרטון הראשון שלו כבר הושמדו על ידי נו-באמת (צפו בסרטון למטה), ונזרקו הצידה כנייר טואלט משומש. כמובן שלא ציפיתי שזה יעצור את הדתי. הבחור לא נשמע כמו הטיפוס שיוותר בקלות. מלבד זאת, לא רציתי בכך. הוא מסייע למטרה שלנו. טענותיו מדגימות נפלא עד כמה מחזירים בתשובה לא יודעים על מה הם מדברים.

נו-באמת מפריך טענות מהסרטון הראשון

הציפיה שלי התבררה כנכונה. הבחור הוציא כבר שני סרטונים חדשים בסדרת הסרטונים שלו, "למה אנשים צוחקים על אתאיסטים?". החלטתי להגיב על הסרטון השלישי שלו בשביל הכיף. כפי שניכר מדבריי עד כה, הטון שלי פחות רשמי מהרגיל, בדיוק בגלל שאני מתכוון לכייף כאן מאד. להמשך הקריאה "מדוע אנשים צוחקים על דתיים שצוחקים על אתאיסטים"

הטיעון מתכנון: ביקורת פילוסופית

את המאמר האחרון שלי על הטיעון מתכנון כתבתי לפני יותר משנה. התרכזתי בו בסתירה אמפירית של הטיעון הזה. את הביקורת שם ניתן לסכם בכך שאנחנו יודעים איך דברים מורכבים מאד, יצורים חיים, נוצרו בדרך טבעית לחלוטין, ולכן מורכבות לא מעידה על יוצר מודע שיצר אותה.

במאמר הזה אני רוצה להוסיף נדבך נוסף לטיעון הזה. הביקורת על הטיעון מתכנון היא מעט יותר מורכבת ממה שהוצג שם. מלבד הטיעון האמפירי קיימים מספר טיעונים פילוסופיים שמראים שהטיעון לא תקף, שאת עיקרם קראתי בספריו ובעיבודים לספריו של דיויד יום. לפני שאמשיך הלאה ואפרוס אותם אזכיר בקצרה איך בדרך כלל מנוסח הטיעון מתכנון:

בדומה למכוניות, מחשבים ושאר עצמים מורכבים מעשי ידי אדם, היקום מורכב ומסודר

לכן, בדומה לעצמים מורכבים מעשיידי אדם, יש לו יוצר שתכנן אותו במודע

בלוגיקה נונ-סקוויטור הוא טיעון שהמסקנה שמוציאים ממנו לא נובעת מההנחות שלו על פי כללי הלוגיקה. גם הטיעון מתכנון מכיל מסקנה שלא נובעת מההנחות. מהעובדה שהעולם נראה מורכב ומסודר כמו אובייקטים מעשי ידי אדם, לא נובעת המסקנה שיש לו יוצר. כדי להבין מדוע, עלינו ללמוד איך גילינו שהעצמים מעשי ידי אדם הם מעשי ידי אדם מלכתחילה. התשובה נעוצה בהליך הלמידה שלנו כבני אדם.

את מה שאומר כעת רבים עלולים למצוא כנוגד מאד את האינטואיציה, אבל הוא עדיין נכון פילוסופית. אנחנו רגילים בחיי היום יום להסיק מסקנות על ההתנהגות של חפצים ואנשים מהניסיון שלנו איתם. כשחושבים על הרעיון של “סיבתיות” בצורה פילוסופית, מגלים שהוא לא ממש יותר משני אירועים שקורים אחד אחרי השני בצורה קבועה. אנחנו כבני אדם גילינו מהניסיון את הקשר העקבי הזה בין שני הדברים ולכן אנחנו אומרים שהאחד הוא הסיבה של השני.

כדי להפוך את הרעיון למוחשי יותר, נסו לחשוב כמו ילד קטן שנוגע בפעם הראשונה בתנור חם. אין משהו טבוע בחום גבוה כך שעל ידי חשיבה שכלית בלבד נוכל להסיק שהוא גורם לכוויות. לכן ילדים רבים נועדו לחוות פיזית כאב מחום גבוה, כמה שפחות אני מקווה, לפני שילמדו זאת. כשננסה להסביר לילד למה לא לגעת בדברים לוהטים אנחנו נדבר במונחים של ניסיון. “חום גורם לכאב” הוא משפט שמתאר חוויה שמישהו, הדובר או מישהו אחר, חווה. הוא לא אומר מדוע חום גורם לכוויה. להט ידוע כגורם לכוויה, אך פילוסופית המציאות היתה יכולה להיות שונה. הוא היה יכול לגרום להרגשת עונג עילאית. מה שמכתיב לנו מה המציאות הוא ניסיון העבר שלנו עם חום.

ההשלכות של העיקרון הזה על הטיעון מתכנון משמעותיות מאד. אנחנו יודעים שאובייקטים כמו שעונים, מחשבים ומכוניות הם מעשה ידי אדם כי הניסיון שלנו לימד אותנו שהם כאלו. אנחנו יודעים שהמורכבות שלהם היא תוצר של חשיבה ותכנון אנושיים, כי למדנו את זה מהניסיון. כשנראה דגמי מכוניות לא מוכרים, עדיין נוכל להסיק שבני אדם יצרו אותם על סמך הידע הקודם הזה. אך האם יש לנו ניסיון עם מספיק יקומים כדי להסיק מהם מסקנות על היקום שבו אנו חיים? כמובן שלא. אנחנו חיים ביקום הזה, היקום היחיד שאנחנו מכירים, בלי יכולת לדעת אם אל יצר אותו או לא. לכן האנלוגיה בין היקום לחפצים מעשי ידי אדם נשברת.

למרות הכשל הפילוסופי הגדול הזה, בואו נניח שהאנלוגיה נכונה והטיעון מתכנון מראה שקיים ליקום יוצר. אנחנו יודעים שהמצאות אנושיות מורכבות הן תוצר של הרבה מתכננים שעבדו עליהן ישירות. ככל שהן מורכבות יותר, הן דורשות יותר מוחות חושבים וידיים עובדות. בנוסף, כל המצאה מסתמכת על ידע קודם שצברו אחרים. לכן במישרין ובעקיפין, אובייקטים מורכבים מעשי ידי אדם הם תוצר של הרבה שותפים. עבור דתיים בימינו, ספציפית יהודים, נוצרים ומוסלמים, העובדה הזאת בעייתית מאד. אם אנחנו מסכימים לצרכי הדיון שהאנלוגיה נכונה, נובע ממנה שיש הרבה יוצרים ליקום. במילים אחרות, הטיעון תומך בפוליתאיזם – אמונה בכמה אלים.

כפי שאנחנו רואים, האנלוגיה פותחת פתח להסקת מסקנות שדתיים לא יאהבו, אך מצד שני לא ניתן להסיק ממנה שמדובר באלוהים הדתי בכלל. התכלית שלשמה היקום נוצר, מהו הספר הקדוש האמיתי, האם אלוהים כל יכול או מאד חזק, האם אלוהים יודע הכל – כל אלו ועוד הן שאלות שהטיעון לא רומז לתשובה עליהם. כשמוסיפים את זה לקדרה, נראה שמהטיעון לא ניתן להסיק את קיומו של האלוהים הדתי בכל מקרה.

בהסתכלות כוללת נראה שהטיעון מתכנון מכיל כמה שכבות של בעיות פילוסופיות. ראשית, מנקודת מבט פילוסופית לא ניתן לקבל את ההקבלה שהוא יוצר בין דברים מורכבים מעשי ידי אדם ליקום (וטכנית, גם לעצמים טבעיים אחרים – חיות, צמחים וכדומה). אך גם אם מקבלים את ההקבלה, המסקנה שדתיים מנסים להוציא מהטיעון לא בהכרח נובעת ממנו. לכן הטיעון, שכפי שטענתי בעבר עומד על קרקע רעועה מבחינה אמפירית, עומד על פיגום פילוסופי פגום עוד יותר.