וירוסים ממאדים ועיתונאים מנוגה: עוד על התת-רמה של דיווחי מדע בתקשורת

ברשומה הקודמת שלי סקרתי כתבה נוראית במגזין G בכלכליסט שמציגה את המחזיר בתשובה הרב זמיר כהן כמי שמשתמש בצורה כלשהי של מדע לגיטימי, במקום לתאר אותו כטועה ומטעה שהוא באמת. לאור הביקורת שנתתי שם על הסטנדרטים העיתונאים הירודים של דיווח מדעי, אני מרגיש צורך להראות איך במירוץ אחר הדד-ליין עיתונאים נוטים ללא לדייק בדיווח. לא הייתי צריך לחכות הרבה זמן לדוגמא טובה. שלושה ימים עברו מאז הרשומה על זמיר כהן וכותרות מרעישות הופיעו בעיתונות הרשת שמדווחות על וירוסים ענקיים חדשים שהגיעו לכדור הארץ ממאדים.

על פי NRG מעריב, מדענים מעריכים שהוירוסים החדשים שהתגלו הם "צורות חיים חדשות לחלוטין למדע, אשר הגיעו מכוכב לכת אחר – קרוב לוודאי ממאדים, וככל הנראה 'תפסו טרמפ' על מטאור". על פי "הארץ", מישל קלווארי, אחד החוקרים שגילו את הוירוסים החדשים, אמר לתקשורת הצרפתית ש"חיים אלו יכלו להגיע מכוכב אחר, למשל מאדים, ובשלב זה לא ניתן להפריך או לשלול תסריט קיצוני זה". הגדיל לעשות מאקו, שכבר בכותרת הראשית הכריז ש"התגלה הווירוס הגדול בעולם: 'הגיע לפה ממאדים'". בגוף הכתבה נטען ש"החוקרים הצרפתים שגילו אותו מאמינים שהוא שריד מתקופה עתיקה ושהוא הגיע אלינו מפלנטה אחרת – אולי מאדים – על גבי מטאור". להמשך הקריאה "וירוסים ממאדים ועיתונאים מנוגה: עוד על התת-רמה של דיווחי מדע בתקשורת"

עיתונות רעה: על איזון מזויף וה"מדע" של הרב זמיר כהן

בכלליות, עיתונאים גרועים בדיווח על מדע. לעתים קרובות הם נותנים הייפ חסר פרופורציות למחקרים ראשוניים, מפשטים כל כך מחקרים חדשים עד שהדיווח שלהם כבר לא מהימן למקור ונכשלים בלהבדיל בין מדע לפסוודו-מדע – משהו שנשמע מדעי, אבל לא באמת כזה. הנושא הזה זכה לתשומת לב ממדענים שונים ומחקרים עליו מתפרסמים חדשות לבקרים (לדוגמאות עיינו ב-[1-3]). למרות שלפעמים יש פנינים עיתונאיות של דיווח מדעי, לרוב הציבור מקבל דיווח ירוד כמו פירסומים של מחזירים בתשובה במדורי מדע (למה לא במדור יהדות?) ושלל מאמרים מקדמים קישקושים של רפואה אלטרנטיבית לסוגיה (אין לי כוח לתת דוגמאות. פשוט קראו קבוע ב-YNET בריאות). בסיכום הכולל, העיתונות הישראלית פוגמת יותר מאשר תורמת לידיעת המדע של הציבור. היא נוטה להציג פסוודו-מדע כמדע מהימן.

נראה שהלך הדברים הזה איפשר את פירסומה של הכתבה "הרב שמשתמש במדע וטכנולוגיה להחזיר בתשובה" במגזין G של גלובס. הכתבה סוקרת את פועלו של המחזיר בתשובה הרב זמיר כהן בהאבסת הציבור הרחב בפסוודו-מדע המוחלט שלו במסגרת מאמצו להחזיר בתשובה נפשות טועות. אין ספק שהרב זמיר כהן נעזר במשימתו בשלל עזרים טכנולוגיים, אבל ה"מדע" שהוא מציג לציבור הרחב לא קיים. פעם אחרי פעם, הוא מסמך את דעתו על ציטוטים של מדענים שהוצאו מהקשרם, מראה בורות משוועת בנושאים מדעיים בסיסיים בפיזיקה, ביולוגיה וגיאולוגיה ומכחיש באופן פעיל את ממצאיהם של תחומים מדעיים שעומדים על יסודות מוצקים, כולל תיאוריית האבולוציה וגיל כדור הארץ והיקום. אין בטיעונים שלו משהו מדעי. להפך. להמשך הקריאה "עיתונות רעה: על איזון מזויף וה"מדע" של הרב זמיר כהן"

מעט חינוך אבולוציוני: "תיאוריית" התכנון התבוני והאבולוציה של בריאתנות (חלק ז')

תוכן העניינים של סדרה זאת נמצא במאמר המבוא שלה.

אני מחלק את חופשת הסמסטר שלי בין השלמת התואר הראשון שלי בביולוגיה וקריאת אסופת מאמרים של תומכי אבולוציה על בריאתנות. זאת הפעם השניה שאני קורא אותה וגם הפעם אני נהנה מאד. על מנת לחגוג את המאורע, החלטתי לכתוב משהו על אבולוציה. בדרך כלל אני נכנס אל פרטי הטיעונים הבריאתניים, אבל היום אעשה משהו מעט שונה. אני אתן סקירה היסטורית קצרה ובהחלט לא ממצה של בריאתנות כתופעה חברתית. מנקודת המבט הזאת, קל מאד להבין למה בריאתנות היא אסופה של פיטפוטי ביצים פסוודו-מדעיים ולמה מדענים בכלליות מתייחסים לבריאתנים כאל מוקיונים.

הבריאתנים הישנים

בריאתנות היא תנועה נואשת שמנסה להיאבק במציאות באמצעות אטמי אוזניים. חבריה מכחישים את ממצאי הביולוגיה האבולוציונית ומנסים להחליף אותם בגרסה כלשהי של בריאה אלוהית. בעבר וגם היום, הכחשת ממצאי הביולוגיה האבולוציונית כמעט תמיד נובעת מסיבות דתיות. תיאוריית האבולוציה נתפסת על ידי פלגים דתיים רבים כאיום על אורח החיים הדתי שלהם, על הערכים שלהם ועל המסורת היקרה להם מכל. נוצרים אמריקאים הם חוד החנית של הבריאתנות. כל פעם במאה השנים האחרונות שאבולוציה הרימה את ראשה בתוכניות הלימודים בבתי הספר בארה"ב, צצו תנועות בריאתניות שניסו להציל את נשמות התלמידים משהיה ממושכת בגיהנום, הרחק מישו. להמשך הקריאה "מעט חינוך אבולוציוני: "תיאוריית" התכנון התבוני והאבולוציה של בריאתנות (חלק ז')"

ה-FDA מודה: 92 אחוז מהתרופות שעברו בהצלחה ניסויים בבעלי חיים נכשלות בבני-אדם. האמנם?

המתנגדת לניסויים בבעלי חיים ענת רפואה חושבת שהמנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אמר דברים שתומכים בקישקושים האנטי-מדעיים שלה. לדבריה:

עפ"י מסמכים של ה-FDA (המאשר תרופות בארה"ב), מתוך 100% תרופות שעברו בהצלחה ניסויים בבעלי-חיים, 92% נכשלות בבני-אדם

רפואה לא לבד. מתנגדים לניסויים בבעלי חיים משתמשים הרבה בדברי מנהל המזון והתרופות האמריקאי כנשק לניגוח ניסויים בבעלי חיים. הטענה הזאת מהווה חלק מרכזי במיתולוגיה של תנועת המתנגדים לניסויים בבעלי חיים. שמעתי אותה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב. כרגיל, היא מבוססת על פנטזיה. הדבר יחיד שדרוש על מנת להפריך אותה הוא לקרוא את המקורות שניתנים לה. להמשך הקריאה "ה-FDA מודה: 92 אחוז מהתרופות שעברו בהצלחה ניסויים בבעלי חיים נכשלות בבני-אדם. האמנם?"

רפואה עדיין טועה

בחודש שעבר פרסמתי מאמר שמסביר לעומק איך, כמה ומדוע ענת רפואה טעתה כשטענה שניסויים בבעלי חיים עיכבו את קצב התרגום של מחקר ביו-רפואי בסיסי לתרפיות שימושיות בקליניקה, בעוד שהחלופות להם עשו חיל. בהתבסס על מחקרים שאיתרתי, הסברתי, הדגמתי וסימכתי היטב שבמדע בסיסי, גם ניסויים בבעלי חיים וגם החלופות להם מתורגמות לתרפיות שימושיות באותה תדירות. למידע נוסף ומרחיב, אני ממליץ לכם בחום לקרוא את הפוסט כדי לקבל הקשר מלא.

לא ציפיתי שענת רפואה תשנה את דרכיה, תחזור בה ותודה בטעות. להפך. ניסיון העבר שלי עם מתנגדים לניסויים בבעלי חיים, לימד אותי לצפות מהדמויות המובילות בתנועה הזאת להעלות בגירה את טיעוניהם הלעוסים כמו הכלאה בין תקליט שרוט של "Hound Dog" של המלך אלביס וגרסה סופר-סנטימנטלית של "לשחרר את וילי". זה מה שקורה כשתנועה חברתית מתמכרת לפריטה על נבל הרגש בעזרת מפרט שעשוי מלוקשים ממוחזרים. כצפוי, התירוצים הגיעו גם הפעם.

ראשון הגיע טוקבקיסט שהזדהה כאנדרה מנשה, דמות מפתח בתנועת המחאה נגד ניסויים בבעלי חיים וממקימי להמשך הקריאה "רפואה עדיין טועה"

רפואה טועה: מה לא מעכב פיתוחים רפואיים

מתנגדים רבים לניסויים בבעלי חיים מטילים רפש בניסויים בבעלי חיים ומאדירים את החלופות להם. האשמה על כל בעיה ברפואה המודרנית הוטלה לפתחם של ניסויים בבעלי חיים. תופעות לוואי של תרופות שגרמו לאישפוזים (Pirmohamed et al., 2004), התרופה Vioxx שגרמה לעליה בסיכון למחלות לב (Mayor, 2005) והפגמים המולדים של ילדי התלידומיד (Vargesson, 2009) – כל אלו דוגמאות למעלליהם של ניסויים בבעלי חיים, אם אאמין למתנגדים להם. מנגד, כל חלופה חצי-אפויה זוכה לעדנה מקולמוסיהם ולשבחים מלשונם, כאילו ביכולתה להציל את היקום מציפורני הבקטריות הקמות עליו להשמידו. כבר הדגמתי ששום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת במאמר שלי על החלופות. המציאות מורכבת מזה ויש בה מקום למגוון שיטות מחקר. היום אדגים זאת שוב.

במסגרת מאמציהם להכפיש את הניסויים בבעלי חיים, אוהבים המתנגדים להסתכל על מבחן התוצאה. כמה תרפיות רפואיות הניבו ניסויים בבעלי חיים? פחות מאלו שפותחו בעזרת האלטרנטיבות לניסויים בבעלי חיים, לגרסת רבים מהמתנגדים לניסויים. בפעם האחרונה בה ראיתי את הטענה הזאת בפעולה היתה זאת ענת רפואה, פעילת זכויות בעלי חיים (זב"ח) ידועה, שהעלתה אותה בגירה. רפואה מתפקדת כיום כדוברת עמותת "מאחורי דלתות המעבדה" ונחשבת בצדק לפעילה מרכזית נגד ניסויים בבעלי חיים. רפואה מנהלת פרופיל פייסבוק פעיל מאד בו היא מפיצה את משנתה. בין הפוסטים הרבים שהיא מפרסמת פזורות שלל אגדות על ניסויים בבעלי חיים, בדרך כלל מלוות בתמונות חמודות של בעלי חיים להגברת האפקט הרגשי.

הייתי מבליג על השימוש בפניה לרגש, אם התוכן ש להמשך הקריאה "רפואה טועה: מה לא מעכב פיתוחים רפואיים"

מעט חינוך אבולוציוני: אבולוציה נגד סרטן (חלק ו')

תוכן העניינים של סדרה זאת נמצא במאמר המבוא שלה.

נפוץ לחשוב על הביולוגיה האבולוציונית כרלוונטית רק לחקר ההיסטוריה של התפתחות החיים על פני כדור הארץ. אחת האסוציאציות הנפוצות שעולות בראש למשמע המילה אבולוציה היא הדינוזאורים. הזוחלים הללו הם סמל אבולוציוני מוכר לא רק בגלל שהם היו חביבים על סטיבן ספילברג, אלא גם בגלל שהסיפור שלהם הוא אפוס היסטורי. הזוחלים הללו הפכו מהיצורים הנפוצים ביותר בתקופתם ללא קיימים. הם מלכים אבולוציוניים שירדו מגדולתם, ניסוי אבולוציוני אחד מני רבים שהסתיים בהכחדה. גם הדרך בה התגלתה הדרמה ההיסטורית הזאת בעלת אלמנט היסטורי. העצמות שלהם היו צריכות לשרוד את התזזיתיות הגיאולוגית של כדור הארץ במשך עשרות ומאות מיליוני שנים כדי שנוכל לגלות שהם בכלל היו קיימים. דינוזאורים הם עתיקות עם סיפור מעניין וככאלו מושכים את הרגש והדמיון האנושי.

דינוזאורים הם לא האסוציאציה ההיסטורית היחידה שמעלה המילה אבולוציה. ממותות, המסתורין של מוצא החיים, עצים אבולוציוניים שמראים את הקשרים ההיסטוריים בין מינים שקיימים היום, מרחבי זמן עצומים שנמדדים במיליוני ומיליארדי שנים ושכבות גיאולוגיות עתיקות – כל אלו הן אסוציאציות היסטוריות שקופצות לראש הרבה לפני אלגוריתמים גנטיים, תובנות אבולוציוניות ברפואה או השימוש הרב בעקרונות אבולוציוניים שעושה כיום כמעט כל ביולוג במהלך מחקר. לתיאוריית האבולוציה יש המון ישומים מעשיים לא-היסטוריים. בניסיון לשים יותר דגש על הפן הזה של התיאוריה, היום אראה איך היא עזרה לגלות תובנה בעלת פוטנציאל לסייע בפיתוח תרפיות נגד סרטן. להמשך הקריאה "מעט חינוך אבולוציוני: אבולוציה נגד סרטן (חלק ו')"

אין הטועה למד ואין המטעה מלמד: האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים. שוב

האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים כיכבה כאן בעבר. הארגון הזה שבוי בדעה שניסויים בבעלי חיים הם טעות מדעית ומקדם בפתיחות את הפסקתם. במקום להתמקד בשיכנוע הציבור על ידי נימוקים מוסריים, הם מנסים להגן על הבלתי ניתן להגנה – הטענה שניסויים בבעלי חיים הם שגיאה מדעית. במאמצם לעשות זאת הם מעוותים את המציאות, חוסמים את מתנגדיהם מלהגיב להם ומצנזרים בדלי אמיתות מדעיות שנאמרות להם. ותיקי הבלוג יזכרו בוודאי את סגת הבולשיטאקי ואת התגובה האומללה של האגודה לביקורת ששטחתי עליה. מאז כבר עברו כמה חודשים במהלכם ראיתי כמה פירסומים שגויים נוספים של האגודה, אך נמנעתי מלהגיב, בדרך כלל עקב חוסר זמן.

קשה לי להימנע מלהגיב לפוסט שהאגודה פירסמה ב-13 לפברואר בדף הפייסבוק שלה. הוא מהווה דוגמא מרהיבה ליחס שנותנים ארגוני אג'נדה למציאות. ההתנהגות של ארגונים כאלו היא ההפך המוחלט ממדע טוב וחשיבה ביקורתית מועילה. מבחינתם המציאות היא מבנה גמיש אותו ניתן לכופף על מנת שיתאים לדעתם. הם לא מתחילים ממה שידוע ומגבשים לאורו דעה, אלא מתחילים מהדעה ומנסים לתת לה ברק חיצוני של דיוק ומהימנות על ידי עיקום המציאות. הם בוחרים איזה נתונים להציג או להבליט, מאיזה להתעלם או לטשטש, איזה לסלף ואיזה להמציא לגמרי – הכל כדי שהדעה שלהם תראה כאילו היא נתמכת על ידי המדע העדכני. הפעילים בכאלו ארגונים הם הקרבנות הראשונים של עצמם. הם מטעים קודם כל את עצמם ואחרי כן אחרים.

לפני שאסקור כמה מהבעיות בפוסט הזה, כדאי שאעצור ואסביר את הממצאים העיקריים של המחקר עליו האגודה מדברת (Seok et al., 2013). הוא מעניין מאד בפני עצמו. החוקרים אספו דגימות מחולי כוויות וחולי טראומה. אלו היו חולים שהגיעו למרכזי טיפול בטראומה במצב בינוני או חמור יותר. חולים אלו נבחרו בכוונה תחילה, משום שהם האוכלוסיה שעבורה מחפשים תרפיות מועילות, בין השאר על ידי מחקר על בעלי חיים. במקביל, נאספו דגימות ממתנדבים להם הוזרק רעלן חיידקי. הרעלן מעורר בהם תגובה חיסונית, כך שהמתנדבים הללו מתפקדים כמודל לתגובה אנושית לנוכחות רעלנים בדם (אנדוטוקסימיה). כמו כן, החוקרים לקחו דגימות מעכברים שמשמשים כמודל לחקר המצבים הרפואיים הללו.

להמשך הקריאה "אין הטועה למד ואין המטעה מלמד: האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים. שוב"

מורה נבוכים לחלופות לניסויים בבעלי חיים

ניסויים על בעלי חיים הם נושא טעון בו המחלוקת רבה והדעות רבות ניואנסים. ניתן לחלק את בעלי הדעה בדיון לשני צדדים, עם הסייג הברור שהחלוקה הזאת פשטנית. בצד אחד של המתרס נמצאים אלו שלא מוכנים לתת ידם לניסויים על בעלי חיים, כשחלק גדול מאלו שאני מכיר מגבילים את ההתנגדות שלהם רק לניסויים על בעלי חיים שמסוגלים לחוש כאב פיזי. האנשים בצד השני של המתרס סוברים שניסויים על בעלי חיים צריכים להתבצע ושהמצב הנוכחי, בו ניסויים כאלו מותרים על פי חוק, צריך להמשיך.

אני תומך בהמשך הניסויים על בעלי חיים. כמו כמעט כל דעה שיש על נושא חברתי, הדעה שלי גובשה על ידי שני סוגי מידע. הראשון הוא התפיסה המוסרית שלי, שהיא בסופו של דבר תוצר של העצמי הסובייקטיבי שלי, מה שעברתי לאורך חיי ומה שהוביל אותי לשלב הנוכחי בחיי. השני הוא המציאות. כשאני מגבש את הדעה שלי על המוסריות של דבר מה, אני עושה זאת על סמך מה שאני יודע על המציאות של אותו דבר. מאחר והתפיסה המוסרית היא סובייקטיבית לגמרי, שני אנשים יכולים להסתכל על אותה מציאות ולגבש דעות מוסריות שונות. אין לי בעיה עם זה. הבעיה שלי מתחילה כשהמציאות מעוותת על ידי אחד הצדדים בדיון.

בעבר הלא רחוק, השקעתי זמן ומאמץ בפירסום כמה מקרים בהם המציאות עוותה, בזדון או בשוגג, על ידי מתנגדים לניסויים בבעלי חיים. זה לא אומר שהצד "שלי" כולו פרחים ושושנים. הוא לא. לפני כשנה פורסמה ברשת הרצאה הכי חשובה שאשמע אי פעם, מאת גארי יורופסקי. ההרצאה היתה מאד פופולרית ועוררה דיונים רבים בין פעילי זכויות בעלי חיים (זב"ח) ויריביהם ברחבי הרשת, בין השאר על ניסויים בבעלי חיים. במהלך הדיונים האלו ראיתי איך אנשים שאני מכיר, חלקם טבעונים, חלקם מתנגדים לניסויים על בעלי חיים וחלקם שניהם, זכו ליחס מבזה. חלק מהיריבים שלהם לא היו סרקסטיים בלבד, משהו שאני בסדר גמור איתו. הם האשימו אותם בחברות בכת או דת שחרטה על דגלה טבעונות או התנגדות לניסויים על בעלי חיים.

ברור לי שמעט מאד טבעונים ואחוז זעום מהמתנגדים לניסויים על בעלי חיים פוקדים את כנסיית גארי יורופסקי ומקריבים מנחת טופו על מזבח האל סינגר. רובם גם בטח לא שרים שירי הלל לצ'רלס פטרסון בבית הכנסת של הקופים המשוחררים על שם הקדוש גארי פרנציון ולא עוטים כל בוקר תפילין שהוכנו מרצועות סייטן על פי המסורת שהתקבלה במעמד הר סויה מהנביא הקדוש טום רייגן. רובם הם אנשים רגילים, וגם אם הם מתנהגים בצורה עדרית לפעמים – ומי לא? – זה לא אומר שהם חברי דת או אנשי כת. זאת לא ביקורת טובה או נכונה עובדתית נגדם ובעיני גם לא אחת הוגנת. שני הצדדים בדיון הזה צריכים להקפיד יותר שביקורת עובדתית תהיה נאמנה יותר לראיות.

כל זה מוביל אותי לנושא המאמר שלי. גם הוא דן רק בסוג המידע השני – המציאות של תחום החלופות לניסויים בבעלי חיים. האם יש כאלו? כמה טובות הן? זה לא נושא ערכי. הסובייקטיביות שלנו בנושא ניסויים על בעלי חיים לא צריכה לשנות את התשובה על השאלות הללו למי שלוקח מבט על ספרות המחקר בנושא. זה נושא בו העובדות מדברות בשם עצמן. שני הצדדים צריכים להסתכל על אותן עובדות ולגבש החלטה מוסרית על פי נטיות ליבם הסובייקטיביות.

בכלליות, חוקרים שמבצעים ניסויים על בעלי חיים הם לא שמוקים. הם לא פראי אדם סדיסטיים שנהנים לחתוך בבשר החי של חיה מפרפרת ולצפות בחיים עוזבים אותה כשגופה הופך לרפה. הם לא מנתחים חיות בחדוות מענים ולא כותבים חמשירים על כל נתז דם וזרזיף אדמדם שמתעופף בחלל החדר. הם אנשים רגילים. כשתשאלו אותם למה הם ביצעו ניסוי על חיות, ועשיתי זאת, הם יגידו לכם שהניסויים בוצעו בניסיון לחקור משהו ולהרחיב את הידע הקולקטיבי שלנו בתחום מסוים. האם החיות היו הכרחיות? האם לא היתה דרך אחרת לעשות את הניסויים הללו? לא אתן כאן תשובה מלאה. הסיבה לכך תתבהר בהמשך.

בלי גינונים נוספים, אתחיל. להמשך הקריאה "מורה נבוכים לחלופות לניסויים בבעלי חיים"

על נפנופי ידיים, קוסמטיקה מילולית וטיעונים מסמכות

תודה לאלי חוחוזיה על הסיוע בהכנת המאמר הזה.

הסלידה שלי מבריאתנים רחוקה מלהיות סוד. כמו כל בעלי אג'נדה פסוודו-מדעית, בריאתנים חוטאים בשלל חטאים אינטלקטואלים בניסיון להכחיש את נכונות תיאוריית האבולוציה. הם מכפישים, מסלפים, מעוותים ומתעלמים, מי מהם בשוגג ומי מהם בזדון, הכל בהתאם למטרה הרצויה להם. לא מפתיע אותי לשמוע אותם מדקלמים ציטוטים לכאורה של אבולוציוניסטים מושבעים כמו סטיבן ג'יי גולד, סטיבן סטנלי וצ'רלס דארווין כאילו האישים הללו או מה שהם אמרו תומכים בקישקושים האנטי-אבולוציוניסטים שלהם. הרב זמיר כהן לא שונה. הוא מצטט ברשלנות את כל אישים שהזכרתי לעיל. בסרטון השני שלי בסדרת "מזמר השגיאות" התמקדתי בדברים שהוא ייחס לצ'רלס דארווין.

בזמן שדארווין כתב את "מוצא המינים" הוא ידע שעליו להסביר את אחת הטענות הגדולות ביותר נגד התיאוריה שהוא הציע, המחסור במאובני ביניים. התיאוריה שלו חוזה שהיו שלבי ביניים רבים בין המינים השונים, אך לכאלו צורות ביניים היה יצוג דל מאד במאובנים שנמצאו עד לכתיבת ספרו. דארווין היה צריך להסביר איפה רוב רובם של מאובני הביניים שהיו צריכים להיות קיימים על פי התיאוריה שלו. ב"המהפך 2", זמיר כהן טוען שהתשובה של דארווין על השאלה הזאת היתה: להמשך הקריאה "על נפנופי ידיים, קוסמטיקה מילולית וטיעונים מסמכות"