איך ערב השנה החדשה נראה בניו יורק של מלחמת העולם השניה

כל שנה באיזור הראשון בינואר, נוהגים דתיים למינהם לשלוח אינספור הודעות שרשרת באימייל על הזוועות הנוראות שחוללו ליהודים בליל הסילבסטר הגויים האנטישמיים יימח שמם וזכרם לעד. אנקדוטות מרובות סופרו על גרמנים שגלגלו יהודים בתוך חביות במורד גבעות, על פוגרומים רבים שנערכו ביהודים ועל התנכלות כללית ליהודים בתקופה של הראשון בינואר.

למרות מאמציי בשנה שעברה, גם השנה קיבלתי את אותן הודעות מאותם אנשים. לכן השנה החלטתי להגיב בצורה מעט שונה. הציטוט הבא הוא מתוך כתבה שפורסמה על ליל השנה החדשה בניו יורק טיימס. היא מתארת את ערב השנה האזרחית החדשה בניו יורק בתקופת מלחמת העולם השניה.

400,000 חוגגים ממלאים את כיכר טיימס בעלטה בניו יורק

נכתב על ידי מייר ברגר

(ניו יורק טיימס, 1 לינואר, 1943)

לערב השנה החדשה בכיכר טיימס היה אופי מוזר אתמול בלילה. כ-400,000 האנשים שבקהל, בהם היו מספרים גדולים של נערים ונערות צעירים, נעו כזומבים בעלטה, כשהם תוקעים במלנכוליות בשופרים.

הצלילים איטיים, של העדר שמחה אמיתית. האלפים חסרי המנוחה חסרו התלהבות. המלחמה שמה את ידה על החגיגות והשתיקה אותן.

בחצות הקהל חיכה לשווא לכדור הלבן שיחליק במורד הדגל שבמגדל הניו יורק טיימס. אתמול בלילה היה ערב השנה החדשה הראשון מאז 1908 שבו הכדור לא לא זהר כדי לסמל את מותה של השנה הישנה ומולד החדשה.

במקום זאת, קרניי אור שקטות מתחנות לאיתור מטוסי אויב בסביבות העיר האירו את השמים הקרים זרועי הכוכבים. זה קרה בדיוק בחצות.

הקהל צפה בדממה. שלוש דקות שלמות עברו לפני שהוא תפס את משמעות קרניי האור. השופרים נשמעו חזק יותר והפעמונים צלצלו יותר בתכיפות.

ממשאית השידור הכסופה של תחנת הרדיו WNYC בכיכר דאפי (Duffy) קריין בעל קול עמוק הרים את קולו כדי להתגבר על ההמולה. הוא ביקש עשר שניות של שקט כאות כבוד לאמריקאים שמשרתים במלחמה מעבר לים.

בכיכר העליונה, בה הודעתו נשמעה בבירור, התגובה היתה מיידית. גברים הסירו את כובעיהם והפסיקו את שריקות הצופרים. צחוק הנשים הפסיק בפתאומית ודממה נפלה על האיזור.

עם זאת, דרומה יותר, איפה שהרחובות היו מוצפים באנשים למרות מאמציהם של אנשים רכובים על סוסים, אנשי משמר רגלים ואנשי סיוע הגנתי אזרחיים, ההודעה לא נשמעה. הצופרים המשיכו להשמיע את קולם התמיד, והפעמונים עדיין צלצולו.

חיילים ונשותיהם התחבקו בפינות הרחובות ובכניסה לחנויות במשך דקות ארוכות כשהקהל מריע. כמה מהזוגות הללו הוארו באורם של מנורות ניידות אבל לא התלוננו שההפרעה מעניינת אותם.

אתם מוזמנים לרכוש את המשך הכתבה ולקרוא בעצמכם.

שימו לב לנקודות השוני בין מה שדתיים טוענים הגויים עושים בחג הזה ומה שמתואר כאן. דת ואנטישמיות לא מוזכרים בכל הכתבה. אין בה אפילו חצי סימן להסתה נגד יהודים. רק הבעות אהבה והמלנכוליות של החגיגות בצל מלחמת העולם השניה מוזכרים. היא מהווה הוכחה מוחלטת לכך שאופי החגיגות הוא חילוני, שהאנטישמיות שמתארים דתיים היתה תוצר של הסביבה בה החג נחגג ולא של החג עצמו, ולכך שכרגיל דתיים מסתכלים רק על מה שתומך בדעתם.

בהזדמנות הזו אני רוצה לאחל לכולכם ברכת שנה אזרחית טובה, שנה שבה תהיו מאושרים, שנה של הצלחה, שנה של בריאות ושנה של חשיבה בריאה ונכונה. אני מקווה שאזכה לראות את כל הדברים הללו מתממשים לא רק אצלי אלא גם אצל אחרים.

למה אנשים דתיים צריכים לפתח חסינות

זה לא נדיר שחלקים נרחבים מהציבור החילוני בארץ ובחו"ל מביעים סלידה עזה כאשר לא מאמין יורד על אמונות דתיות. יותר מפעם אחת קרה שחילונים השתיקו אותי במקום העבודה כשירדתי על דת בנוכחות דתיים. בכלל, אמונות דתיות נלקחות בקרב הציבור החילוני לעתים קרובות מדי כמעין פרה קדושה שמתבטאת בכך שבאינטראקציה עם האנשים שמאמינים בהן דרוש משנה זהירות. דתיים, כמובן, לעתים קרובות מאד דורשים ממני מידה גבוהה כל כך של כבוד, שעלי להתנהג כאילו הדת שלהם קדושה גם בשבילי, הלא מאמין.

לפעמים דתיים מתנהגים כאילו הם לא מודעים לכלל של עצמם. כבר קרו מספר מקרים שבהם ראיתי יהודי דתי לועג לאיסלם או לנצרות. אותם אנשים התרעמו על כך שאני מספר בדיחות על היהדות או מציג אותה באור שלילי באמצעות הומור. אכן, אני עושה את זה. אבל אותם אנשים לא מצליחים להבין שאני לא שונה מהם בכלל. הם צוחקים על מה שהם לא מאמינים בו, ואני עושה את אותו דבר בדיוק. הפרספקטיבה שלהם השתנתה ולכן גם היחס שלהם לאותו מעשה בדיוק. ממי שלועג לאמונה של האחר הם הפכו לנלעגים. פתאום הם נכנסים למגננה, והם לא אוהבים את זה.

כשאני מעמת את אותם אנשים עם היחס שלהם לדתות אחרות אחת התגובות שאני מקבל המון היא היא "אבל הדתות האחרות לא נכונות". "מעולה", אני עונה, "אני חושב את אותו דבר על הדת שלך". מיד מתרעם עלי הדתי, "אבל אתה טועה!". "זה בדיוק מה שיאמר לך המוסלמי והנוצרי", אני נאלץ להזכיר לו.

זה רק טיפוס אחד של דתיים. אני לא טוען שהטיפוס הזה נפוץ, רק שהוא קיים. בהחלט יש המון דתיים שיכבדו דתות אחרות ולא ילעגו להם. הם כן יגידו שלדעתם המאמינים בהם טועים. זה יפה ומכובד. כאן אני רוצה להיכנס סוף סוף לשאלה הרחבה יותר. האם הלא מאמין יכול לרדת על דת ועל אמונות דתיות בפומבי בכלל?

בואו נחשוב על הבעיה מפרספקטיבה של בן אדם שלא מאמין במשהו, הפעם לא משהו דתי. האם באותה צורה שהדתיים הללו מצפים שאכבד את אמונתם, עלי לכבד אדם שמאמין בביקורים של חייזרים בכדור הארץ? מה לגבי אנשים שמאמינים ביעילות של טכניקות רפואה "אלטרנטיביות" כמו דיקור סיני, הומיאופתיה ורייקי? ומה עם אלו שמאמינים בקיומם של האילומינטי? בכל הדברים הללו אני לא מאמין, ועל האמונות של האנשים הללו אני ארד, גם בפניהם. יהיו אנשים בודדים מסביב שיעקמו את האף, אבל רוב האנשים יבינו את הבדיחה וימשיכו הלאה. ברוב המקרים גם אלו שמאמינים בדברים האלו אמנם לא יסכימו עם הבדיחה, אבל יזרמו איתה בכל זאת ולפחות יחייכו. הכל נעשה ברוח טובה. לאיש אין כוונה לפגוע בהם. הם מבינים את זה. יש להם עור עבה.

יותר מזה, אני יורד על דת כי אני חושב שמה שאני צוחק עליו ראוי לזה. מאותה סיבה אני ארד על מישהו שסיפר סיפור טיפשי שקרה לו. אם אסור לי לרדת על אמונותיהם של הדתיים, לפחות לא בפניהם, אסור גם לרדת על אדם כזה, לפחות לא בפניו. אך אנשים לא מתנהגים כך. ירידות הדדיות הם דבר נפוץ במגוון סיטואציות חברתיות. כולם לוקחים אותם ברוח טובה, בהומור. נראה שבכל צורה שמסתכלים על זה, במקרים שדומים לדת אנחנו לא נרחש את אותה מידת כבוד.

לעתים אני מקבל כתשובה לאנלוגיות הללו גם מדתיים וגם מחילונים את הטענה "אבל דת היא דבר קדוש". נכון, היא באמת דבר קדוש, אבל לא לי, לאלו שמאמינים בה. אני לא מאמין בשום דת שהיא, ולכן אין לי שום בעיה לרדת עליה. דתיים פשוט צריכים להבין את זה ולפתח חסינות. חילונים צריכים להבין שזה לא משנה במה הדתי מאמין. הם לא מאמינים בזה. אין שום דבר לא טוב או לא מוסרי במה שהם עושים.

לסיכום, לאדם שלא מאמין בדבר כלשהו אין סיבה לרחוש יותר מכבוד אנושי בסיסי למי שכן מאמין בו. העובדה שהדת זוכה למקום ממוגן של כבוד אינה מוצדקת. אין שום דבר מיוחד בה ללא מאמין. היא לא אמורה לקבל מעמד מיוחד בקרב לא דתיים. לכן אני אמנם אשתדל לכבד את הרצון הדתי במקרים שבהם נדרשת מידה של כבוד הדדי, אבל בשום פנים ואופן לא אחרוג מגדרי. כל מה שעל דתיים לעשות זה לפתח חסינות, להבין שיש אנשים שלא חולקים איתם את אותה אמונה ושזאת זכותם המלאה המלאה להביע את דעתם גם בצורת ירידה על עקרונותיהם הדתיים. הם עלולים לגלות שהסיטואציה נהיית יותר נעימה כשבמקום להפוך בדיחה למאבק חסר פשרות נגד חילול ה' הם פשוט מחייכים.

באמת, הרב שרקי, אני מאוכזב – חלק 2

בכנות, הרב אורי שרקי הוא אחד הרבנים הבודדים שאהבתי מהיום שבו שמעתי לראשונה הרצאה שלו. כמובן שחלקתי עליו, אבל אהבתי בכל זאת את החמימות שבה הוא העביר את השיעור ואת הפתיחות שהוא הציג. הטענות שהוא העלה לא היו חדשות לי. שמעתי אותן בעבר בניסוחים שונים. הן יותר מראויות להתייחסות משום שהרב כותב היטב, בשפה ברורה ונעימה לקריאה, בניגוד לכמה אנשים… אהממ, דניאל בלס. למרות כמה דברים שהפריעו לי בדבריו, הוא עדיין טוב יותר מבלס.

לצורך המאמר הזה אני אשתמש במאמר שנכתב בחוברת שהופקה על ידי ארגון אורים בשם "שורשי החיים". אני אנתח את שני המאמרים הראשונים בספר, "תורה ומדע" ותורה מן השמים" בשני מאמרים נפרדים. המאמר הזה יעסוק במאמר השני בחוברת שנקרא "תורה מן השמים". המאמר מהווה המשך ישיר לחלק 1.

המטרה של הפרק הזה היא להוכיח את קיומו של אלוהים. אכן משימה שאפתנית שמיד תראו מדוע אני חושב שהיא לא מולאה בהצלחה.

תורה מן השמים – תמצות תמציתי של הטיעון

ניתן לסכם את הטענות של הרב שרקי בצורה מאד מרוכזת. הרי היא לפניכם.

ברגע שהוכחנו שהתורה היא משמים, מהאלוהים, הוכחנו למעשה את קיומו של האל שנתן אותה. במרכז ההוכחה של הרב שרקי עומד מעמד הר סיני, והייחודיות של הסיפור הזה בקרב הדתות.

בפרק "וודאות הסיפור המקראי" הרב שרקי מרחיב. יש לו שני טיעונים מרכזיים. הראשון הוא כדלהלן. ישנם שני סוגים של סיפורים מכוננים לעמים. האחד קרה רק אחרי שהעם היה קיים, לדוגמא מלחמת טרויה, והסוג השני קרה לפני שהאומה שעליה מסופר הסיפור היתה קיימת, לדוגמא הסיפור המיתולוגי על הקמת העיר אתונה על ידי האלה אתנה. לטענת הרב שרקי, ניתן לומר רק על הסיפור הראשון שהוא קרה באמת, משום שסיפורים מהסוג השני ניתן להמציא ולהכניס לתודעה של העם על ידי תעמולה.

הטיעון השני הוא בפשטות שסיפור שלא ניתן לבדותו הוא אמת. לטענת הרב שרקי "סיפור [כמו מעמד הר סיני] לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון ההתגלות של הבורא הוא זר לנפש. המחשבה שבורא הכל יצא מעליונותו ויחדור לתוך המציאות כדי לצוות על האדם כיצד להכין את תבשילי השבת היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה" (עמ' 26).

כדי לחזק את דבריו הוא מציג אנלוגיה. ילד קטן ניגש להוריו ומדקלם להם שני משפטים ביפנית. כשנשאל הילד כיצד הוא גילה על המשפטים, הוא סיפר להם ששני גברים מלוכסני עיניים עם מצלמה אמרו לו אותם. בדוגמא הזאת, אומר הרב שרקי, טענתו של הילד לא ניתנת לבדיה ולכן הילד דובר אמת. הוא באמת ראה את האנשים הללו והם אמרו לו את המשפטים הללו. באותה צורה, טענת התורה שמעמד הר סיני קרה אינה ניתנת לזיוף, ולכן מהעובדה שמישהו טוען אותה נובע שהיא אכן נכונה והמעמד אכן קרה. במילים אחרות, אין הסבר אחר לדרך יצירת הסיפור חוץ מהעובדה שהוא קרה באמת.

ונתחיל עם… טיעון מעגלי

הבעיה שלי עם הטיעון הראשון היא שהוא מעגלי. בואו נקבל לרגע את הקריטריונים של הרב לסיפור אמת. איך אנחנו יודעים שהיה עם ישראל בזמן מתן תורה? כי זה כתוב בתורה. הלכך, כדי להוכיח מהטיעון הזה שהתורה אמת, אנחנו צריכים להניח שמה שכתוב בתורה הוא אמת. זה הזכיר לי את דניאל בלס.

האנלוגיה האידיוטית

אני בכוונה אתחיל מהאנלוגיה של הרב שרקי, כי היא מכינה לי להנחתה בחלק הבא במאמר הזה. הסיפור הנחמד של הילד והיפנים סובל מבעיה קשה במיוחד. הוא פשוט לא אנלוגי למקרה שלפנינו ולכן לא רלוונטי. בעוד במקרה של ההורים הם שומעים את הסיפור ישירות מבנם, אנחנו קוראים אותו בספר עתיק שכתיבתו הסתיימה לפני לפחות 1600 שנים שמדבר על אירועים שקרו הרבה לפני שכתיבתו הושלמה, התנ"ך. במהלך הדורות שקדמו לחתימת התנ"ך ולכתיבת התנ"ך היו המון הזדמנויות לשינויים תרבותיים שהשפיעו על הטקסט הסופי.

מה שאני חותר אליו זה הטיעון הבא. סיפור כלשהו קרה. אנחנו לא יודעים מהו. הסיפור הזה סופר מאב לבן במשך כמה דורות. כל דור הוסיף את נקודת המבט הייחודית שלו לסיפור, ולכן הסיפור עבר שינויים קטנים בכל דור שהצטברו לשינוי גדול מהסיפור המקורי בסופו של תהליך. מאחר ואף אחד חי לא זוכר את הסיפור המקורי, לא ניתן לדעת עד כמה אמין התוצר הסופי שהושם על הכתב (כמו כן, לפחות על פי הראיות שלפנינו ממגילות קומראן, כבר בזמן שבו התנ"ך נכתב היה עושר של גרסאות כתובות לאותם סיפורים תנ"כיים שלא תמיד הסכימו אחד עם השני).

הדבר הזה קרה בהרבה סיפורי פולקלור בתנ"ך וגם בספרים אחרים מאותה תקופה. מלחמת טרויה היתה ככל הנראה אירוע שקרה באמת, אך בשום אופן לא ניתן לומר על פי הראיות שלפנינו שתיאורה באיליאדה של הומר הוא תיאור היסטורי של מה שקרה שם. הסיפור של הומר הוא תוצר הן של שאיפות ספרותיות של הכותב והן של האדרת הסיפור על ידי שנים של "אבולוציה" של הסיפור בפולקלור העממי של היוונים.

הטיעון שלי כאן הוא כללי בכוונה. אני לא רוצה להיכנס למדע שמאחורי כל הטיעון הזה בפירוט, משום שתיאור הממצאים האנתרופולוגיים, הארכיאולוגיים והטקסטואליים מאותה תקופה ייקח הרבה זמן והוא מיותר. הנקודה החשובה שאני רוצה להעביר היא שבעולם העתיק דברים עבדו בצורה שונה מהיום. לא שמרו גרסה כתובה של סיפור
ים מכוננים. לא ממש היה רישום היסטוריה מסודר. סיפורים מכוננים עברו מאב לבן ולכן הסיפורים יכלו לעבור מעין תהליך אבולוציה, כך שבסופו של דבר סיפור מכונן פשוט וחדגוני בהשוואה לסיפור התנ"כי יכול היה להפוך לסיפור מורכב על יציאה ממצרים על ידי נסים וקבלת תורה ישירות מאלוהים.

הטיעון מחוסר אמונה אישית

אף אחד לא חשב על טענה למשהו על טבעי עד שהוא חשב עליה. אם הוא לא היה חושב עליה, היא לא היתה נטענת על ידו. מנקודת המבט הזאת שימו לב איך אני עורך את דבריו של הרב שרקי:

טענה כמו קיומם של רוחות בבתים רדופים לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון זה הוא זר לנפש. המחשבה שנשמות של בני אדם יצאו מעליונותן ויחדרו לתוך המציאות כדי לרדוף את בתיהם של בני אדם חיים היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה.

ובכן, כל מה שהטיעון הזה אומר, הן בגרסה שלי והן בגרסה של הרב שרקי, זה "אני לא מאמין שמישהו יכול להעלות את הרעיון הזה בראש, ולכן הסיפור חייב להיות אמיתי". יש כל כך הרבה טענות מגוחכות ששמעתי בימיי הקצרים על פני כדור הארץ שהסיפור של מעמד הר סיני לא נשמע לי כל כך מגוחך, למען האמת. אז מה אם המחשבה על סיפור כזה זרה לנפש או לא נורמטיבית? הקריטריונים האלו פשוט לא רלוונטיים לשאלה האם ניתן להמציא את הטענה או לא.

אם נהיה יותר ספציפיים, אני מרגיש באותה צורה שמרגיש הרב שרקי לגבי מעמד הר סיני לגבי כל כך הרבה טענות אחרות, כולן משוללות ראיות. החל מרוחות רפאים וחטיפות חייזרים ועד לטענות יותר משעממות כמו הומאופתיה, דיקור סיני וכירופרקטיקה. האם העובדה שאני מרגיש כך אומרת שהטענות הללו חייבות להיות אמיתיות משום ש"לא ניתן לבדותן"? לגמרי לא. להפך, הראיות שתומכות בהן פשוט לא קיימות.

סיכום

את רובן המוחלט של הטענות שהעלה רב שרקי קראתי ושמעתי בעבר יותר מפעם אחת. הוא חידש לי מעט מאד, ויותר חידש בסגנון הכתיבה מבכל דבר אחר. אני מקווה שהטיעון המרכזי במאמר, זה שעוסק באנלוגיה של הרב שרקי, יספק את רוב האנשים, אך אני בטוח שיהיו כאלו שהוא לא. לאלו שלא, נדרשת הבנה עמוקה יותר בתחומים המדעיים הרלוונטיים, ואני אשמח להפנות כל דורש לספרים הרלוונטיים שאני מקווה שיעזרו לו להבין את הנקודה שרציתי להעביר.


כרגיל, אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם וללבן את הנושא איתכם. אתם מוזמנים להגיב או לשלוח מייל. אשמח לתיקונים אם מצאתם שגיאות, הן לשוניים, הן עובדתיים והן לוגיים.

באמת, הרב שרקי, אני מאוכזב – חלק 1

בכנות, הרב אורי שרקי הוא אחד הרבנים הבודדים שאהבתי מהיום שבו שמעתי לראשונה הרצאה שלו. כמובן שחלקתי עליו, אבל אהבתי בכל זאת את החמימות שבה הוא העביר את השיעור ואת הפתיחות שהוא הציג. הטענות שהוא העלה לא היו חדשות לי. שמעתי אותן בעבר בניסוחים שונים. הן יותר מראויות להתייחסות משום שהרב כותב היטב, בשפה ברורה ונעימה לקריאה, בניגוד לכמה אנשים… אהממ, דניאל בלס. למרות כמה דברים שהפריעו לי בדבריו, הוא עדיין טוב יותר מבלס.

לצורך המאמר הזה אני אשתמש במאמר שנכתב בחוברת שהופקה על ידי ארגון אורים בשם "שורשי החיים". אני אנתח את שני המאמרים הראשונים בספר, "תורה ומדע" ותורה מן השמים" בשני מאמרים נפרדים. המאמר הזה יעסוק במאמר הראשון בחוברת שנקרא "תורה ומדע". מטרתי היא להראות איך הרב שרקי כורה לעצמו בור אינטלקטואלי ענק.

תורה ומדע – תמצות לא תמציתי של הטיעון

נתחיל מהמאמר הראשון, תורה ומדע. אציג כאן את סיכום טענתו מתובל במספר ציטוטים מהחוברת עצמה. זה יהיה מעט ארוך, אך לא ארוך כמו בחוברת. הדברים שיכתבו אמורים לספק כל מי שירצה לדעת מה טוען הרב שרקי.

הרב שרקי מציג חמש שיטות להבנת היחס בין תורה ומדע. שתי הראשונות מניחות שיש סתירה שלא ניתן לפשר בין תורה ומדע. הגישה הראשונה מניחה שהתורה היא אמת ולכן דוחה את כל התגליות המדעיות. הגישה השניה מניחה שהמדע הוא אמת ולכן שוללת את נכונותה של התורה.

שתי השיטות הבאות הן מה שכל אחד שמכיר את דניאל בלס וחבר מרעיו למועדון תנועת ההחזרה בתשובה יזהה מיד. העיקרון של שתיהן הוא שאין סתירה בין תורה ומדע. הראשונה קובעת שאין סתירה משום שהמדע שוגה. השניה קובעת שאין סתירה משום שהיוצר של התורה ידע את מה שהמדע גילה רק לאחרונה ולכן עלינו לפרשן את התורה בראי המדע (בליווי ציטוטים מבארים מהתנ"ך וממקורות יהודיים אחרים).

בשיטה החמישית העסק מתחיל להתחמם. הרב שרקי מסביר שהמדע עוסק ב"תיאור המציאות ותפקודה, ובא לענות בעיקר על שאלות כגון 'ממה מורכב החומר?' או 'מהם החוקים שבהם החומר פועל?'" בעוד התורה עוסקת ב"משמעות המציאות מבחינה מוסרית, ובאה לענות שאלות כגון 'לאיזו תכלית עומד החומר?' או כיצד ראוי לנהוג?'" (עמ' 11). לפיכך, טוען הרב שרקי, ארבע השיטות הקודמות אינן נכונות.

השיטה החמישית היא למעשה שיטתו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' שגורסת שקיימת חציצה ברורה בין תורה ומדע בדיוק מהסיבה שמצוינת למעלה. כפי שכותב הרב שרקי כשהוא מתאר את השיטה הזאת, "קביעת המדע שהאדם בא מהקוף וקביעת התורה שהאדם בא מן העפר שתיהן נכונות, אלא שהמדע מתאר את מקור האדם מבחינה ביולוגית, ואילו התורה מתארת את מקור האדם מבחינה מוסרית-ערכית". הוא מקשה על שיטתו של ליבוביץ' באומרו ש"מי שברא את המדע הוא גם זה שנתן את התורה, ואחדות זו אמורה להותיר רושם על שני התחומים" (עמ' 12).

הרב שרקי מסביר את השיטה בה הוא נוקט, שיטתו של הראי"ה קוק. בנושאים מדעיים רגילים כגון עובדות פיזיקאליות או מבנים ביולוגיים אין קשר בין תורה ומדע. עם זאת, מאחר ואלוהים ברא את הטבע, צריך להיות קשר עמוק יותר בין תורה ומדע.

כפי שניחשתם, הרב שרקי טוען שקשר כזה קיים. אני חייב לצטט פסקה שלמה כאן:

"דוגמא מרכזית להתגלות רצון הבורא בדרך המדע היא תורת האבולוציה. חכמי הקבלה תיאור תמיד את התפתחותו הרוחנית של העולם בתור תהליך הדרגתי, השתלשלות, אולם מחשבה זו היתה קיימת רק בקרב יחידי סגולה ואילו המון העם היו רגילים לחשוב שהעולם הגיח באופן פתאומי, כלשהו הפסוק (בראשית, א,ג): "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור". דווקא תורת האבולוציה, שהרגילה את נפש ההמון למחשבת ההתפתחות ההדרגתית, פתחה פתח למפגש של ההמון עם האלוהות המתגלה בטבע ובהיסטוריה. כל זאת, בלי קשר לשאלת נכונותה המדעית של תורה זו, שצריכה להישאר נחלת חוגי המחקר" (עמ' 14)

כדוגמא נוספת, הרב שרקי מביא את הסדר שבו גילויים מדעיים קרו כהוכחה לקשר הזה. "זאת ועוד – היות שיש לבורא כוונה לגלות חלק מרצונו דווקא דרך המדע, יהיה סדר בהופעת הגילויים המדעיים שנובע במישרין מכוונה זו", הוא כותב. הוא נותן כדוגמא את השתלשלות העניינים הבאה. קודם גילינו שכדור הארץ עגול ונע בחוסר יציבות בחללוסברנו שהוא במרכז היקום, אחרי כן שהוא לא במרכז היקום, ורק לבסוף שהוא חלק קטן וזעיר מיקום ענק ואדיר. הסיבה להדרגתיות המוסרית של האנושות היא ההקבלה שלה לעליה במוסר האנושי. ככל שהמוסר האנושי עלה, כך האלוהים חשף בפנינו עוד טפח.

הרב מוסיף עוד ראיה אחת אחרונה לקשר העמוק בין תורה ומדע, השאיפה לאחדות. לאחר שהרב מצטט את "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" הוא כותב "המדע לא טוען אמנם ש'ה' אחד' היא הנוסחה הכוללת של כל המציאות, אבל ניתן לראות שיש במדע שאיפה להגיע לתיאוריה פיסיקאלית אחת שתתן הסבר כולל לתופעות השונות, כגון 'תורת השדה המאוחד'".

עד כאן הטיעון. כעת נעבור לדון במה שגוי בו לדעתי.

הסיבה החסרה

הטיעון הראשון שלי הוא פשוט ביסודו: הרב שרקי פוסל את חמשת השיטות האחרות להבנת הקשר בין תורה ומדע על ידי שימוש בטיעון טיפשי. במקרה של ארבעת השיטות הראשונות, הוא טוען שהתורה והמדע עוסקים בשני דברים שונים. הדבר לא נכון לגמרי. דברים שכתובים בתנ"ך מתנגשים בצורה ישירה עם עובדות מדעיות.

קחו לדוגמא את סיפור המבול. בעזרת כלים מדעיים ניתן לנסות לקחת את סיפור תיבת נוח ולנסות לראות אם הוא אכן קרה. לדוגמא, אם כל האנושות הושמדה וכולנו צאצאיו של אדם אחד, נוח, אנחנו אמורים לראות סימנים לזה בקוד הגנטי שלנו. אותו דבר נכון על כל החיות שעלו לתיבת נוח. אנו צריכים לראות כשכבות גיאולוגיות ראיות להצפה כלל עולמית.

כדי לתמצת את הטענה שלי, אמנם התורה מדברת בעיקר על מוסר, אבל היא גם מספרת היסטוריה שמשולבים בה פרטים שהמדע יכול לגלות. הלכך, סתירות בין התורה והנ"ך ותחומי מחקר מדעיים צצות בפועל, בין אם הרב שרקי רוצה בהן או לא.

יהיו כאלו שיטענו שאני נוטה לגישה מילולית מאד להבנת התנ"ך. אני לא מבין את הטענה הזאת. אני לא הבאתי כדוגמא סיפור שעליו נאמר שיש בו "סוד" כמו סיפור מעשה בראשית. בכוונה תחילה בחרתי בסיפור המבול. אם הסיפור הוא רק משל, איזה תוכן יש להבטחה שבסופו? הוא מכיל פרטים רבים שניתן לוודא, וכשמסתכלים עליו מנקודת מבט מדעית, לא סביר שהוא קרה ואין ביסוס ראייתי שהוא אכן קרה. יש אפילו ראיות נגדו.

אם בכל זאת יטען כנגדי שסיפור המבול הוא משל, אשמח לדעת על פי איזה קריטריון בוחרים המאמינים לקטלג סיפור אחד כמשלי וסיפור אחר כלא משל. עד היום לא קיבלתי קריטריון אחד ברור, אבל אני פתוח לרעיונות חדשים.

כשהרב שרקי פוסל את השיטה החמישית הוא מגיע לאיזור הכשלים הלוגיים. ראשית, תיקון. אלוהים לא ברא את המדע. אלוהים ברא את בני האדם ונתן להם בחירה חופשית. הם יצרו את השיטה המדעית. לאלוהים מיוחסת בריאת היקום. הטיעון הזה נכון אך ורק אם מניחים שהאלוהים שברא את היקום אכן נתן את התורה. הטיעונים של הרב שרקי בנושא הזה יפורטו במאמר הבא שיעסוק בפרק השני בחוברת, "תורה מן השמים". יהיה זה מספיק לומר בינתיים שהטיעונים שלו בנושא הזה לא עומדים משחק מחשבתי קטן בראש.

מכל מה שנכתב כאן נובע שאין הצדקה להעדיף את השיטה של פרופסור ליבוביץ' או את שיטתו של הרב שרקי. הטיעון שהרב שרקי מעמיד נגד ארבע השיטות הראשונות שגוי מיסודו. לצורך הדיון, בואו נמשיך הלאה ונניח שהטיעון הזה עומד על כנו. החלקים הבאים יהיו קצרים יותר.

הקבלה החסרה (?)

הרב שרקי מצטט בעקיפין את חכמי הקבלה ומסביר שתיאוריית האבולוציה מגשימה את מה שהם טוענים. כדי שהטענה הזאת תהיה נכונה, בראש ובראשונה נדרש שהתורה תהיה באמת מן השמים. אם התורה אינה מן השמים, תורת הקבלה פשוט ריקה מתוכן. כפי שאנסה להראות במאמר הבא על החוברת, הרב שרקי לא מבסס את הטענה הזאת.

הסיבה השגויה

הרב שרקי הביא דוגמא לסדר שבו התגלו עובדות מדעיות. הסיבה לכך שהסדר היה בדיוק כפי שהוא היה היא העלייה במוסריות האנושית, שהכינה אותנו לקבל את האמיתות הללו. עם זאת, בדוגמא שהציג הרב הסיבה היא אחרת לגמרי. ראיות והיגיון.

גילינו שכדור הארץ עגול משום ששמנו לב לאפקט של ספינות בים שבאות מהאופק, והעובדה שבזמן ליקוי ירח כדור הארץ מופיע ככדור על הירח. חשבנו שאנחנו במרכז היקום משום שבניסיוננו להכין מודל של תנועת הכוכבים היינו צריכים להסביר מה שומר את כל הכוכבים במסלולם ואיך האנשים שבקצה התחתון של הכדור לא נופלים ממנו. על ידי ההנחה שכל הדברים נמשכים למרכז היקום הצלחנו לפתח מודל יחסית טוב לחזיית תנועת הכוכבים. ניקולאוס קופרניקוס ויוהנס קפלר פיתחו מודל טוב יותר שבו כדור הארץ לא היה במרכז היקום, וחזה בצורה מדויקת יותר את תנועת הכוכבים. לאחר שניוטון פיתח את התיאוריה שלו על ידי מתמטיקה וניסויים מבריקים גילינו את חוקי הגרביטציה והסרנו את המכשול האחרון בפני המודל ששם את השמש במרכז מערכת השמש.

בשורה התחתונה, אין צורך הכניס לכאן את אלוהים כלל וכלל. הסדר הזה מוסבר בצורה מושלמת על ידי התפתחות הדרגתית של ידע והבניה של דורות של מדענים על עבודתם של הדורות הקודמים.

השאיפה להבנה

ובכן, הדוגמא האחרונה לקשר בין מדע ותורה שמציג שמציג הרב שרקי שגויה מסיבה אחת פשוטה: היא מפשטת את המדע. בתהליך המדעי אכן קיימת שאיפה להציג כמה שפחות הסברים שונים לאותה בעיה, וליצור הסבר עקרוני אחד שניתן ליישם על כל מיני תופעות שונות. לצורך הדוגמא, זה נכון שבפיזיקה קיימת שאיפה ליצור תיאוריה אחת שתסביר את הכל. אבל "הכל" אומר בהקשר הזה את כל התופעות הפיזיקאליות. איש לא טוען שהתיאוריה הזאת תסביר איך התפתחו יצורים חיים. את התפקיד הזה ממלאת תיאוריית האבולוציה ששייכת למדע הביולוגיה. לטעון שהאחדות המדעית אפילו מתקרב לאחדות של ה' יהיה שגוי. אך ורק בתוך תחומים מוגדרים מאד ישנה שאיפה כזאת, ואין שאיפה לתיאוריה כוללת שתסביר את הכל כולל הכל.

סיכום

לא השתכנעתי כלל ששיטתו של שרקי עדיפה מסיבות אובייקטיביות על פני השיטות האחרות שהוא מציג. כמו כן, היחס העמוק שהוא מציג בין תורה ומדע שגוי לדעתי. יש עדיין צורך להיפטר מטענות הרב בנושא "תורה מן השמים" על מנת להשלים את התמונה. אעשה זאת במאמר הבא.


כרגיל, אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם וללבן את הנושא איתכם. אתם מוזמנים להגיב או לשלוח מייל. אשמח לתיקונים אם מצאתם שגיאות, הן לשוניים, הן עובדתיים והן לוגיים.