ארכיון התגית 'רחלי מלק-בודה'

יונ 22 2013

גנוסטי, אגנוסטי, תאיסט ואתאיסט ואיך אני אתאיסט ואגנוסטי באותו זמן

יותר מפעם אחת שמעתי מדתיים וחילונים כאחד ש"אי אפשר להיות אתאיסט. אגנוסטיות נראית לי כמו עמדה טובה יותר". העמדה הזאת רומזת שיש ניגוד בין אתאיזם ואגנוסטיות. הניגוד הזה בין אתאיזם לאגנוסטיות חוזר על עצמו שוב ושוב במאמרים, בטוקבקים ובתגובות בשלל קבוצות דיון. לא תמיד הכותבים עושים שימוש מפורש במונחים אתאיזם ואגנוסטיות, אבל רוח הדברים חוזרת על עצמה שוב ושוב: אתאיזם הוא קיצוני, מרחיק לכת וחסר הצדקה בעוד שאגנוסטיות היא עמדה מלאת פרחים ושושנים, יותר סבירה ומתקבלת על הדעת, אפילו אם הכותב לאו דווקא מסכים איתה. קוראים ותיקים של הבלוג יזכרו את מאמר הפלצות של רחלי מלק-בודה מאוקטובר האחרון בו היא טעתה גם בנקודה הזאת. דוגמא אחרת היא הבלוגר אישתון שעשה את אותה טעות בדיוק בצורה הרבה יותר מפורשת.

הטעות הזאת מושרשת עמוק גם בקרב אתאיסטים. ריצ'רד דוקינס, כנראה האדם שהכי מזוהה עם אתאיזם בתרבות המערבית, תרם רבות להשרשת הטעות הזאת בקרב אתאיסטים. בפרק השני של ספרו "יש אלוהים?" דוקינס מציג "סולם אמונה" בן שבע דרגות. כל דרגה מייצגת מידת אמונה באלוהים. המאמין בלב שלם נמצא בדרגה 1, ומתואר כ"תאיסט חזק" שחושב שהוא יודע שאלוהים קיים. בקיצון השני, דרגה 7, נמצא "האתאיסט החזק", שאומר "אני יודע שאין אלוהים". בשלושת הדרגות האמצעיות, 3, 4 ו-5, דוקינס מבצע את הבילבול המושגי. דרגה 3 היא "טכנית אגנוסטי, אך נוטה לכיוון תאיזם", דרגה 4 היא "אגנוסטי נטול פניות" ודרגה 5 היא "טכנית אגנוסטי, אך נוטה לכיוון אתאיזם". דוקינס מבצע בסולם הזה את אותו בילבול מושגי שעושים רבים אחרים. הטעות שלו ושל האחרים מתחילה באי הבנה של השאלה לדיון ובשימוש בהגדרות אמורפיות של המושגים השונים. אני אנסה לעשות סדר בבלגן. להמשך קריאה »

13 תגובות

אוק 15 2012

איך לא לבקר אתאיסטים

מאת נושאים דת

רחלי מלק-בודה לא שמחה. בקול קורא פרי עטה שפורסם אתמול ב-YNET היא יצאה נגד ה"זן הטרחני" של אתאיסטים שמציף אותה ב"ג'אנק תיאולוגי מהזן הנחות ביותר". אתאיסטים אלו "חשים דחף עז להציל את העולם מבורותו המונותאיסטית, ולהוכיח לכל המאמינים עד כמה דרך חייהם מטופשת, חסרת היגיון, ניאנדרטלית ופרימיטיבית". הם גם "מאופיינים בזעם אינטלקטואלי מתלהם, ויש להם מטרה ברורה מאוד: לדאוג שכמה שיותר דתיים ברשת יחשפו לאור האתיאיסטי שלהם ויצאו בשאלה". מלק-בודה רואה דמיון רב בינם ובין יריביהם, המטיפים הדתיים. "התנהלותם האנטי-דתית נראית כמו דת בפני עצמה, ולא יהיה מוגזם לתאר אותם כחצר וירטואלית של חסידים מיוחמים, שלא ינוחו מפעילותם המיסיונרית עד שאחרון הדוסים יינטוש את דתו".

ובכן, זה… מעניין. אני לא אוהב כמה דברים שאני רואה בקרב אתאיסטים בפייסבוק. ראשית, אני לא מסכים עם אמירות כמו להמשך קריאה »

26 תגובות

ינו 14 2011

קולן העמום של הנשים החרדיות

מאת נושאים דת

לעתים נדירות מאד אני קורא מאמר שמכעיס אותי כל כך עד שאני לא מסוגל לדחות את התגובה עליו למועד אחר או אפילו לתמצת אותה. זה מה שקרה במאמר של רחלי מלק-בודה במדור היהדות של YNET. בידיעה שהמאמרים והידיעות שם נוטים להציג חסך גדול בחשיבה ביקורתית, צללתי אל הכתבה. כפי שרמזתי, לצערי, השנורקל שלי היה קצר מדי בשביל ביצת השיגיונות הטובענית שמרכיבה את טענותיה.

המאמר הזה מדגים בראש ובראשו את עניות המחשבה של הרבה נשים בציבור הדתי. רבות מהן סובלות ממאבק פנימי בלתי פתיר שנובע מהצורך לאזן בין ערכים ליברלים פמיניסטיים וערכים דתיים. איזון כזה, אם הוא בכלל אפשרי, עדין ושברירי מאד. דתיה מצופה למלא את מצוות הדת מן הצד הדתי, ומצד שני לחשוב על עצמה כאינדיבידואל בעל רצונות. היא אמורה לעשות עצמה כאפס לעומת רצון האל, הרב או ההלכה ועדיין לחשוב על עצמה כמשהו בעל רצונות. להמשך קריאה »

15 תגובות