הארי פוטר והעל-טבעי

לאחרונה אני חושב הרבה על העל-טבעי. זה תחום רחב עם הרבה שאלות שונות ומשונות, אך שאלה מרכזית אחת ניקרה בראשי: האם אני מכיר טענה על-טבעית שהתבררה כנכונה, או לפחות אחת שהראיות לטובתה גרמו לי לחשוב שאולי יש בה ממש? למרות שפשפשתי בזיכרוני שוב ושוב בשבועות האחרונים, לא הצלחתי לחשוב על אחת.

הניסיון הוביל אותי לשאלה אחרת, יותר יסודית, יותר בסיסית. איך תיראה טענה על-טבעית "טובה", כזאת שאפשר לומר עליה שהיא נכונה או לכל הפחות שהיא מבטיחה? בהעדר דוגמאות שכאלו מהעולם האמתי, קיוויתי שאמצא דוגמאות כאלו דווקא מעולם הסיפורת. למען האמת, לא ציפיתי שהחיפוש שלי יהיה כה פרודוקטיבי. העולם של הארי פוטר, כפי שתואר על ידי ג'יי. קיי רולינג, מתאים לצרכיי כמו כפפה ליד. לא מזיק שבתור פוטריסט מושבע, יש לי פינה חמה בלב עבורו. להמשך הקריאה "הארי פוטר והעל-טבעי"

אברהם משחק בטעויות: איך חוקרים אבולוציה (חלק ב)

אם אתם רוצים לחזות בשלל מעללי ברשת מחוץ לבלוג, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הפרופיל האישי שלי בפייסבוק. בעבר הפעלתי גם דף פייסבוק לבלוג, אך אני מעדכן אותו הרבה פחות לאחרונה.

תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.

היסטוריה נחשבת למקצוע משעמם. ספרי היסטוריה רבים מצליחים ליצור שיעמום מזוקק אפילו מתיאורי קרבות עתירי דם, כאלו שיכולים לאכלס סרט הוליוודי ממוצע. כמעט ולא נתקלתי בהיסטוריון שבורך בכישרון בכתיבה עממית, כזה שיכול להחיות קרבות עקובים מדם, ליצור מתח כשהוא מתאר עוד תימרון צבאי מחוכם ובכלליות להפוך את ההיסטוריה לטובה יותר מסיפורת. נתקלתי אפילו בפחות היסטוריונים שהצליחו לעשות זאת לתמורות החברתיות בדרום אפריקה בתקופת שחר האפרטהייד בשנות ה-50 של המאה הקודמת.

אם זה המצב בהיסטוריה כללית, דמיינו כמה קשה זה לכתוב מדע פופולרי על ההיסטוריה האבולוציונית של כדור הארץ. הסרט "פארק היורה" עשה יח"צ טוב לדינוזאורים, אבל אפילו הוא התמקד בדינוזאורים שמושכים את תשומת הלב. לטירנוזאורוס רקס יש את כל התכונות של נבל הוליוודי מפלצתי: שיניים חדות, דחף עז לטרוף ומאסיביות של גודזילה. נסו לשלב בסרט כזה את הידוע על דינוזאור מהסוג שהחשיבות המדעיות שלו עצומה, אבל הערך הבידורי שלו אפסי. המשימה נמצאת על הגבול הדק שבין קשה לבלתי אפשרי.

למרות האתגר שבכתיבת היסטוריה פופולרית, זה בדיוק מה שאני עומד לנסות כאן. ספציפית, אני רוצה לשתף אתכם בפרטי ההיסטוריה האבולוציונית של צבי ים ירוקים (הם פז"מניקים באבולוציה), פרושים מגלפגוס (הם אגוזים! רגע… מה?) ועכברים אמריקאים (הם מתים על מקדונלד'ס). לזה לבד יש פוטנציאל להיות משמים כמו סקירה מרתקת של התמורות שעברו על כמות הפרונקלים של המלך לואי ה-16. אני לא מסתפק בזה. אנסה לשעמם אתכם עוד קצת. אסקור גם איך ביולוגים אבולוציוניים חקרו סוגיות באבולוציה של המינים האלו. כמו שאתם רואים, אני מנסה להנמיך לכם ציפיות. נראה אם זה יעבוד. להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: איך חוקרים אבולוציה (חלק ב)"

רפואה עדיין טועה

בחודש שעבר פרסמתי מאמר שמסביר לעומק איך, כמה ומדוע ענת רפואה טעתה כשטענה שניסויים בבעלי חיים עיכבו את קצב התרגום של מחקר ביו-רפואי בסיסי לתרפיות שימושיות בקליניקה, בעוד שהחלופות להם עשו חיל. בהתבסס על מחקרים שאיתרתי, הסברתי, הדגמתי וסימכתי היטב שבמדע בסיסי, גם ניסויים בבעלי חיים וגם החלופות להם מתורגמות לתרפיות שימושיות באותה תדירות. למידע נוסף ומרחיב, אני ממליץ לכם בחום לקרוא את הפוסט כדי לקבל הקשר מלא.

לא ציפיתי שענת רפואה תשנה את דרכיה, תחזור בה ותודה בטעות. להפך. ניסיון העבר שלי עם מתנגדים לניסויים בבעלי חיים, לימד אותי לצפות מהדמויות המובילות בתנועה הזאת להעלות בגירה את טיעוניהם הלעוסים כמו הכלאה בין תקליט שרוט של "Hound Dog" של המלך אלביס וגרסה סופר-סנטימנטלית של "לשחרר את וילי". זה מה שקורה כשתנועה חברתית מתמכרת לפריטה על נבל הרגש בעזרת מפרט שעשוי מלוקשים ממוחזרים. כצפוי, התירוצים הגיעו גם הפעם.

ראשון הגיע טוקבקיסט שהזדהה כאנדרה מנשה, דמות מפתח בתנועת המחאה נגד ניסויים בבעלי חיים וממקימי להמשך הקריאה "רפואה עדיין טועה"

רפואה טועה: מה לא מעכב פיתוחים רפואיים

מתנגדים רבים לניסויים בבעלי חיים מטילים רפש בניסויים בבעלי חיים ומאדירים את החלופות להם. האשמה על כל בעיה ברפואה המודרנית הוטלה לפתחם של ניסויים בבעלי חיים. תופעות לוואי של תרופות שגרמו לאישפוזים (Pirmohamed et al., 2004), התרופה Vioxx שגרמה לעליה בסיכון למחלות לב (Mayor, 2005) והפגמים המולדים של ילדי התלידומיד (Vargesson, 2009) – כל אלו דוגמאות למעלליהם של ניסויים בבעלי חיים, אם אאמין למתנגדים להם. מנגד, כל חלופה חצי-אפויה זוכה לעדנה מקולמוסיהם ולשבחים מלשונם, כאילו ביכולתה להציל את היקום מציפורני הבקטריות הקמות עליו להשמידו. כבר הדגמתי ששום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת במאמר שלי על החלופות. המציאות מורכבת מזה ויש בה מקום למגוון שיטות מחקר. היום אדגים זאת שוב.

במסגרת מאמציהם להכפיש את הניסויים בבעלי חיים, אוהבים המתנגדים להסתכל על מבחן התוצאה. כמה תרפיות רפואיות הניבו ניסויים בבעלי חיים? פחות מאלו שפותחו בעזרת האלטרנטיבות לניסויים בבעלי חיים, לגרסת רבים מהמתנגדים לניסויים. בפעם האחרונה בה ראיתי את הטענה הזאת בפעולה היתה זאת ענת רפואה, פעילת זכויות בעלי חיים (זב"ח) ידועה, שהעלתה אותה בגירה. רפואה מתפקדת כיום כדוברת עמותת "מאחורי דלתות המעבדה" ונחשבת בצדק לפעילה מרכזית נגד ניסויים בבעלי חיים. רפואה מנהלת פרופיל פייסבוק פעיל מאד בו היא מפיצה את משנתה. בין הפוסטים הרבים שהיא מפרסמת פזורות שלל אגדות על ניסויים בבעלי חיים, בדרך כלל מלוות בתמונות חמודות של בעלי חיים להגברת האפקט הרגשי.

הייתי מבליג על השימוש בפניה לרגש, אם התוכן ש להמשך הקריאה "רפואה טועה: מה לא מעכב פיתוחים רפואיים"