אתולוגיקה

את המאמר האחרון שלי על הטיעון מתכנון כתבתי לפני יותר משנה. התרכזתי בו בסתירה אמפירית של הטיעון הזה. את הביקורת שם ניתן לסכם בכך שאנחנו יודעים איך דברים מורכבים מאד, יצורים חיים, נוצרו בדרך טבעית לחלוטין, ולכן מורכבות לא מעידה על יוצר מודע שיצר אותה.

במאמר הזה אני רוצה להוסיף נדבך נוסף לטיעון הזה. הביקורת על הטיעון מתכנון היא מעט יותר מורכבת ממה שהוצג שם. מלבד הטיעון האמפירי קיימים מספר טיעונים פילוסופיים שמראים שהטיעון לא תקף, שאת עיקרם קראתי בספריו ובעיבודים לספריו של דיויד יום. לפני שאמשיך הלאה ואפרוס אותם אזכיר בקצרה איך בדרך כלל מנוסח הטיעון מתכנון:

בדומה למכוניות, מחשבים ושאר עצמים מורכבים מעשי ידי אדם, היקום מורכב ומסודר

לכן, בדומה לעצמים מורכבים מעשיידי אדם, יש לו יוצר שתכנן אותו במודע

בלוגיקה נונ-סקוויטור הוא טיעון שהמסקנה שמוציאים ממנו לא נובעת מההנחות שלו על פי כללי הלוגיקה. גם הטיעון מתכנון מכיל מסקנה שלא נובעת מההנחות. מהעובדה שהעולם נראה מורכב ומסודר כמו אובייקטים מעשי ידי אדם, לא נובעת המסקנה שיש לו יוצר. כדי להבין מדוע, עלינו ללמוד איך גילינו שהעצמים מעשי ידי אדם הם מעשי ידי אדם מלכתחילה. התשובה נעוצה בהליך הלמידה שלנו כבני אדם.

את מה שאומר כעת רבים עלולים למצוא כנוגד מאד את האינטואיציה, אבל הוא עדיין נכון פילוסופית. אנחנו רגילים בחיי היום יום להסיק מסקנות על ההתנהגות של חפצים ואנשים מהניסיון שלנו איתם. כשחושבים על הרעיון של “סיבתיות” בצורה פילוסופית, מגלים שהוא לא ממש יותר משני אירועים שקורים אחד אחרי השני בצורה קבועה. אנחנו כבני אדם גילינו מהניסיון את הקשר העקבי הזה בין שני הדברים ולכן אנחנו אומרים שהאחד הוא הסיבה של השני.

כדי להפוך את הרעיון למוחשי יותר, נסו לחשוב כמו ילד קטן שנוגע בפעם הראשונה בתנור חם. אין משהו טבוע בחום גבוה כך שעל ידי חשיבה שכלית בלבד נוכל להסיק שהוא גורם לכוויות. לכן ילדים רבים נועדו לחוות פיזית כאב מחום גבוה, כמה שפחות אני מקווה, לפני שילמדו זאת. כשננסה להסביר לילד למה לא לגעת בדברים לוהטים אנחנו נדבר במונחים של ניסיון. “חום גורם לכאב” הוא משפט שמתאר חוויה שמישהו, הדובר או מישהו אחר, חווה. הוא לא אומר מדוע חום גורם לכוויה. להט ידוע כגורם לכוויה, אך פילוסופית המציאות היתה יכולה להיות שונה. הוא היה יכול לגרום להרגשת עונג עילאית. מה שמכתיב לנו מה המציאות הוא ניסיון העבר שלנו עם חום.

ההשלכות של העיקרון הזה על הטיעון מתכנון משמעותיות מאד. אנחנו יודעים שאובייקטים כמו שעונים, מחשבים ומכוניות הם מעשה ידי אדם כי הניסיון שלנו לימד אותנו שהם כאלו. אנחנו יודעים שהמורכבות שלהם היא תוצר של חשיבה ותכנון אנושיים, כי למדנו את זה מהניסיון. כשנראה דגמי מכוניות לא מוכרים, עדיין נוכל להסיק שבני אדם יצרו אותם על סמך הידע הקודם הזה. אך האם יש לנו ניסיון עם מספיק יקומים כדי להסיק מהם מסקנות על היקום שבו אנו חיים? כמובן שלא. אנחנו חיים ביקום הזה, היקום היחיד שאנחנו מכירים, בלי יכולת לדעת אם אל יצר אותו או לא. לכן האנלוגיה בין היקום לחפצים מעשי ידי אדם נשברת.

למרות הכשל הפילוסופי הגדול הזה, בואו נניח שהאנלוגיה נכונה והטיעון מתכנון מראה שקיים ליקום יוצר. אנחנו יודעים שהמצאות אנושיות מורכבות הן תוצר של הרבה מתכננים שעבדו עליהן ישירות. ככל שהן מורכבות יותר, הן דורשות יותר מוחות חושבים וידיים עובדות. בנוסף, כל המצאה מסתמכת על ידע קודם שצברו אחרים. לכן במישרין ובעקיפין, אובייקטים מורכבים מעשי ידי אדם הם תוצר של הרבה שותפים. עבור דתיים בימינו, ספציפית יהודים, נוצרים ומוסלמים, העובדה הזאת בעייתית מאד. אם אנחנו מסכימים לצרכי הדיון שהאנלוגיה נכונה, נובע ממנה שיש הרבה יוצרים ליקום. במילים אחרות, הטיעון תומך בפוליתאיזם – אמונה בכמה אלים.

כפי שאנחנו רואים, האנלוגיה פותחת פתח להסקת מסקנות שדתיים לא יאהבו, אך מצד שני לא ניתן להסיק ממנה שמדובר באלוהים הדתי בכלל. התכלית שלשמה היקום נוצר, מהו הספר הקדוש האמיתי, האם אלוהים כל יכול או מאד חזק, האם אלוהים יודע הכל – כל אלו ועוד הן שאלות שהטיעון לא רומז לתשובה עליהם. כשמוסיפים את זה לקדרה, נראה שמהטיעון לא ניתן להסיק את קיומו של האלוהים הדתי בכל מקרה.

בהסתכלות כוללת נראה שהטיעון מתכנון מכיל כמה שכבות של בעיות פילוסופיות. ראשית, מנקודת מבט פילוסופית לא ניתן לקבל את ההקבלה שהוא יוצר בין דברים מורכבים מעשי ידי אדם ליקום (וטכנית, גם לעצמים טבעיים אחרים – חיות, צמחים וכדומה). אך גם אם מקבלים את ההקבלה, המסקנה שדתיים מנסים להוציא מהטיעון לא בהכרח נובעת ממנו. לכן הטיעון, שכפי שטענתי בעבר עומד על קרקע רעועה מבחינה אמפירית, עומד על פיגום פילוסופי פגום עוד יותר.

מנחם בן. שמעתי את שמו עוד כשהוא היה בתוכנית הריאליטי הפופולארית האח הגדול, אם כי מעולם לא צפיתי בתוכנית. לפי מה שהבנתי מאלו שכן, נוצר לו שם של מתלהם, אחד שמציג דעות נחרצות, שקוטל אנשים על ימין ועל שמאל בעת דיונים.

דעותיו הנחרצות בנושא דת ומדע לא היו סוד. הוא טרח להוציא אותם החוצה בכל עת שיכל, ולעתים, כך נאמר לי, זה גרם להתנגחויות וסכסוכים בינו לשאר חברי הדירה.

לכן, כשלקחתי את הספר מי צייר את הרקפת ציפיתי להיתקל באותו סגנון דיבור שתואר לי אינספור פעמים. לא התאכזבתי. עם זאת, בגלל שכל מה שידעתי על דעותיו של בן היו סיפורי יד שניה של חברים, חיכיתי בשקיקה לשמוע מה יש לו לומר על הנושאים שבוערים לי כל כך. כאן, לצערי, התאכזבתי בגדול. אני לא מתכוון לתת סקירה מלאה של כל פרק בספר, רק של הנושאים שמעניינים אותי.

שטחיות אלוהית

בן משתמש בכל השפה המתלהמת שתהיה מוכרת לכל בריאתן. אבולוציה הופכת ל"טמטום הכי גדול" והאיוולת שבן רואה בתיאוריה הזאת כשהוא מכנה אותה שוב ושוב אוולוציה. בהמשך נגיע לשטויות להן הוא קורא "אבולוציה" ואותם הוא תוקף בצורה כה נחרצת. ההבנה שלו באבולוציה שטחית לכל היותר. כרגע יותר בוער לי להתייחס להגדרה שהוא נותן לאלוהים ולשטחיות שלה.

בעמוד 31 בן דן באלוהים, ספציפית בשאלה "אם אלוהים ברא הכל, מי ברא את אלוהים?". הוא עונה תשובה שתהפוך את מוחו של כל רציונאליסט לאבקה דקה (כן, אני לא מתבייש להשתמש בשפה שלו). אלוהים הוא רוח, לא חומר, הוא עונה, ולכן לא צריך להיברא, משום שמושגים של בריאה שייכים אך ורק לדברים חומריים.

שתי השאלות שמיד קופצות לראש הן מה זה רוח, ומדוע רוח לא יכול להיווצר. נראה שהוא מוסיף חטא על פשע. ראשית, הוא משתמש במונח מעורפל כמו רוח, אותו הוא לא טורח להגדיר בכלל. שנית, הוא בוחר לאפיין את המונח הזה ב"לא צריך להיברא".

אם ננגד את המונח "רוח" עם המונח "חומר", ניתן יהיה לומר בצורה פשטנית שמה שמורכב מאטומים (לדוגמא, זהב) או מה שמכיל חלקיקים פיזיקאליים (לדוגמא פוטונים של אור) הוא חומר. בתחילת המאה הקודמת הדעה שהיקום והחומר שבתוכו היה קיים מאז ומעולם הייתה הרווחת בקרב פיזיקאים, אך לאחר שמספר קווי ראיות שונים הצביעו על בריאה של היקום, המפץ הגדול, הדעה בקרב פיזיקאים השתנתה. היכן אנו רואים מקבילה להתפתחות המחשבתית הזאת אצל בן? אנחנו לא. הוא פשוט משתמש במונחים מעורפלים ומאפיין אותם איך שהוא רוצה במה שנראה לי כשרירותיות מוחלטת.

בפסקה השנייה באותו עמוד בן פשוט יוצא מגדרו עם תיאורים אוויליים והנחות יוצאות מהכלל. הוא טוען שהכל, כל חלקיק פיזיקאלי הוא למעשה "אינו אלא רוח". הוא מוסיף על זה:

"אם נפרק בדמיוננו את העולם את העולם החומרי למרכיביו, עד האטומים, שאותם נפרק נפרק בדמיוננו שוב ושוב, ניווכח, כדימוי, שאכן הכל רוח"

כדי להבהיר עד כמה הטענה שלו מדהימה אפילו את עצמו הוא ממשיך ואומר בסוף הפסקה:

"יש מבין? גם אני בעצמי לא לגמרי מבין מה שאני אומר, למרות שאני מתכוון איכשהו לכל מילה"

הוא לא מבין את מה שהוא עצמו אומר, מודה בזה ומצפה מאיתנו לקבל את דבריו בכל זאת. את כל זה הוא מצליח לעשות בלי להבין שהוא פשוט לא אומר שום דבר בעל משמעות. פשוט שטחי.

למשוך בזקנו של דארווין

כשהוא עוסק באבולוציה, הוא לא במצב טוב יותר. כמו רבים לפניו, בן לא מבין את תיאוריית האבולוציה וטענותיו מעידות על חוסר בהבנה בסיסית בתהליך המדעי ואיך מדע עובד. הוא מנסה להפריך את תיאוריית האבולוציה ומביא את הטיעון מתכנון כהוכחה לקיומו של אלוהים. כבר ראינו בעבר כמה לא אפקטיבי הטיעון מתכנון ברגע שאנו מקבלים את תיאוריית האבולוציה ושההפרכות לתיאוריית האבולוציה סובלות מחוסר מקוריות משווע.

אם נחזור לבן, הניסיון שלו כולל את חפירת קברו של דארווין והוצאת גופתו החוצה. לאחר שהוא עשה זאת הוא מתחיל לחבוט בה בכל צורה אפשרית, כאילו זה משנה משהו. בכל החלק הזה הוא נכשל בלהבין שמדענים בעת המודרנית כבר מצאו אינספור שגיאות ובעיות בתיאוריית האבולוציה של דארווין. התיאוריה התקדמה הלאה, עברה את הכשלים הללו והתפתחה. מנחם בן וחבר מרעיו הבריאתנים עדיין לא.

בדיוק בגלל זה כשבן מקשה קושיות על הידע הגיאולוגי הרדוד בו השתמש דארווין או המחסור בהבנה מעמיקה בתהליכי התורשה, הוא למעשה אומר "ובכן, אז לא ידעו את זה, לכן היום תיאוריית האבולוציה היא בולשיט". ובכן, בתקופתו של ניוטון לא ידעו על המרחב-זמן של תיאוריית היחסות הכללית של איינשטיין, אבל זה לא אומר שהדרך שבה אנו מבינים גרביטציה היום שגויה. זה אומר שהדרך הישנה תוקנה ושודרגה.

חוסר ידע

בן לא רק חובט בגופתו של דארווין. הוא מעלה באוב טיעונים מיושנים נגד תיאוריית האבולוציה, כמו שעושים כל חבריו הבריאתנים. אני אביא רק דוגמא אחת לטיעון ספציפי של בן נגד תיאוריית האבולוציה. יידרש ספר שלם כדי להפריך את כל טענותיו, וכבר עשו זאת בשבילי כך שזה מיותר.

בן טוען שמאחר ובימינו קיימים יצורים מפותחים מאד ופרימיטיביים מאד על פני השכבה הגיאולוגית
עליה אנו עומדים, הוא לא מבין איך העובדה שאנו מוצאים יצורים בשכבות עתיקות להם אבולוציונים קוראים פרימיטיביים מהווה הוכחה לאבולוציה. כרגיל במקרים כאלו, הוא לא מצליח להבין איך נקבע אם יצור כלשהו הוא פרימיטיבי או לא.

ההקשר, כפי שנכתב פה בעבר, הוא מה שקובע זאת. אני אדגים. אם אנו מוצאים שלד של חיה שמציג כמה תכונות של קוף אדם וכמה תכונות של בן אדם ומתוארך ללפני 10 מיליון שנים, אנו יכולים לדעת להסיק שזהו מאובן מעבר בין קוף אדם לבן אדם. הנקודה העיקרית היא שאנו משווים בין האנטומיה של החיה שמצאנו לאנטומיה של היצורים שחיים בימינו (ולחיות שמתוארכות אחריה ולפניה, כמובן). כך אנו יכולים לדעת ברווח בין איזה מינים או קבוצות טקסונומיות נמצא השלד. בדוגמא שהבאתי, החיה נמצאת ברווח שבין בני אדם לקופי אדם. הכל בנוי על יחס, יחס לחיות בימינו שדומות בשלדן לשלד העתיק שמצאנו.

אם באמת חיות התפתחו מאבות קדמונים בצורה על עץ היררכי שכולל את כל היצורים החיים שהתקיימו וקיימים על כדור הארץ, אנחנו אמורים לצפות שבזמן המתאים ימצאו שלדים מאובנים שיציגו תכונות שנמצאות בין יצורים שקיימים כיום – חלקו יהיה מין מודרני אחד וחלקו מין מודרני אחר שקרוב אליו מורפולוגית. המאובן שתואר לעיל עונה בדיוק על הקריטריון הזה ובכך מלא את התחזית האבולוציונית הזאת.

יותר מזה, ישנם קריטריונים נוספים לפרימיטיביות. תקופות שונות מאופיינות בחיות בעלי מאפיינים שונים. אם היינו מוצאים בתקופה הקמבריאנית (בערך לפני 500 מיליון שנים) פיל, זאת היתה ראיה נגד תיאוריית האבולוציה. פיל הוא חיה גדולה שחיה על היבשה, והתקופה הקמבריאנית מאופיינת בחיות ים קטנות. במילים אחרות, מאובן נשפט גם לאור שאר המאובנים שמתוארכים לתקופה שלו.

יפה של תנ"ך שפה (וגם דברים אחרים בו?)

בן אוהב יצירות עבריות. אני אמנם לא קורא הרבה עברית מעבר לאינטרנט, ולרוב מעדיף ספרות באנגלית, שפת המקור של ספרים מהז'אנר שאני קורא, אבל אני יכול להעריך את הדעה הזאת. לאורך הספר שזורים שירים רבים, מתורגמים ויצירות מקוריות בעברית כאחד שאהבתי לקרוא, ולו בשביל הרך הספרותי שלהם.

עם זאת, ברור מדבריו של בן שהסנטימנט שלו לעברית התנ"כית עז ונובע מהרגשה רוחנית שהיא תוצאה ישירה של אמונתו שהתנ"ך הוא ספר האלוהים. הוא קורא אך ורק לה העברית האמיתית. הוא מכיר בכך שמילים לועזיות שהוכנסו לעברית מאוחר יותר הם חלק מהשפה המדוברת, אך בבירור היה מעדיף סוג אחד ויחיד של עברית: זאת ששומרת על זיקה תנ"כית ברורה. הוא סולד ממילים כמו נורמאלי ואינפורמציה. אין לי שום בעיה עם זה. הגישה שלו בריאה לחלוטין בצורה מעשית. הוא לא פנאט עברית שמחפש על מה לריב ומנסה להטיף לכולם לקבל את העברית שלו. עם זאת, ניתן להגיע לאותה הגדרה של עברית גם באמצעים שלא מצריכים את קיומו של אלוהים או שהתנ"ך יהיה ספרו של אלוהים, ועל זה בדיוק נח סלע המחלוקת שלי איתו.

הסנטימנט האוהד שלו לתנ"ך והסיבה לו בבירור משפיעים עליו כשהוא בא לפרשן אותו. אחרת לא ניתן להסביר כיצד ממש משום מקום הוא שולף את הפרשנות הבאה לשמואל א, פרק יג, פסוק א. הפסוק אומר "בן שנה שאול במולכו". שאול בבירור לא יכול היה להיות בן שנה כשהוא מומלך. בן מצביע על העובדה שבפרק י כתוב ששאול התנבא והפך ל"אדם אחר". מכאן, מסיק בן, שהשנה שכתובה בפרק יג היא שנה מרגע הפיכת שאול לאדם אחר.

בואו נעזוב לרגע את העובדה שהדבר הטוב ביותר שניתן לומר על הפרשנות של בן זה שהיא ספקולטיבית. אם הוא היה רק מסתכל קצת לעומק הוא היה מגלה שקיימים תרגומים עתיקים ליוונית בהם יש מספר לפני המילה שנה בפסוק בפרק יג. אני מאלו שסוברים שהתנ"ך הוא עבודת טלאים שנובעת מסיפורי פולקלור שהתפתחו בהדרגה עד שנכתבו, וגם אז המשיכו להתפתח ככל שהועתקו. לכן העובדה הזאת דווקא מחזקת את טענתי ומחלישה את טענתו של בן.

לצערי, לא נדרש יותר מדי כדי למצוא את העובדה הזאת בגוגל. זה מעורר אצלי שוב את ההרגשה שיותר מדי אנשים שמאמינים בדברים רוחניים, דתיים או סתם טיפשיים, פשוט לא טורחים להשתמש באתר הזה. אבל זה נושא ליום אחר. הנקודה החשובה היא שאותם טריקים פרשניים חסרי תועלת שאנו מוצאים בשימוש אצל כל רב או מחזיר בתשובה נמצאים בארסנל של בן. כפי שנאמר בספר הספרים:"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה. אין כל חדש תחת השמש" (קהלת, א, ט).

סיכום

מי צייר את הרקפת? הוא ספר שטחי, מתלהם ללא צורך, חסר מעוף ופשוט לא מקורי. שרידים, שאריות וסימנים ברורים של חוסר מקוריות ניכרו מכל דף בספר שקראתי. לאחר שראיתי את איכות טיעוניו של בן הרגשתי שפשוט אין צורך לקרוא חלקים ממנו. הספר פשוט גרוע אינטלקטואלית.

יתרה מזאת, לקרוא את הספר היה לעתים סיוט מתמשך משום שסגנון הכתיבה של בן די מבולבל. נראה כאילו נעשה ניסיון להעביר טיעון חד שנעלם בים ההתלהמות חסרת הפשרות. כבר קראתי טקסטים מתלהמים, אך הם היו ברורים יותר מזה. העובדה שהספר הוא למעשה עבודת טלאים של מאמרים שבן כתב בעבר לא עוזרת.

בכלליות, ספר גרוע מכל בחינה שמעניינת אותי. 2 כוכבים מתוך 5. בחסד.

עוד כתבה של לדעת אמת. הפעם, מדובר בהוכחות לקיומו של אלוהים. בדיוק כמו בכתבה הקודמת מהאתר הזה לה הגבתי, הכותב עלום השם לא חוסך בציטוטים מיותרים שתפקידם הוא בעיקר להוות פניה לסמכות. בואו נראה מה יש לו בכל זאת להציע. חשוב לציין, אם הציטוט שיציג הכותב לא יפרט את הסיבות לטענתו אלא פשוט יטען משהו, לא אגיב אליו ספציפית.

ידיעה סובייקטיבית ישירה בדבר כוח עליון

"קיימת באדם ידיעה סובייקטיבית בדבר הימצאות כוח עליון; זוהי ודאות פנימית החשה ומרגישה בקיומה של הנהגה עליונה. הכרה זו יצוקה באדם משחר ילדותו; כשם שטבועה בו ההכרה הוודאית בקיומו שלו, כשם שאין הקיום והידיעה על אודותיו מותנים ואינם צריכים כל הוכחה, כך גם יודע האדם בפשטות ובוודאות שאין עליה ערעור והרהור, שיש לו תודעה חושבת ומרגישה, הלא היא הנשמה. ההכרה האנושית בדבר כוח עליון אינה שונה מהכרת הקיום הפיזי של הפרט. דרגה זו, שאין לה הוכחה, היא הדרגה הגבוהה ביותר של ידיעה."

הדבר אכן נכון עם מספר השגות. באמת קיימת בקרב בני אדם נטייה סובייקטיבית להאמין שקיים כוח עליון. עם זאת, קיימות בבני אדם גם נטיות סובייקטיביות לרעיונות מסוימים לגבי טבעם של בני האדם, אהבת בעלי חיים ועוד נושאים רבים אחרים, חלקם אישיים וחלקם כלליים. המשותף לכל הידיעות הללו הוא שהם סובייקטיביות, ולכן לשים אותם תחת כותרת שמכילה את המילה הוכחה יהיה פשוט שגוי.

כמו כן, עלינו להבחין בין שני מקרים שמעידים על המקור של הידיעה הסובייקטיבית הזאת. בעוד בקרב דתיים מבית ואפילו חילונים שאינם ממשפחות אתאיסטיות הנטייה הסובייקטיבית הזאת קיימת במידות שונות של חוזק, מניסיוני היא לא קיימת באותה תפוצה בקרב ילדים למשפחות אתאיסטיות או בחברות חילוניות (מדינות חבל סקנדינביה, לדוגמא). הדבר מצביע על העובדה שהנטייה הזאת היא תוצר של חינוך ואינדוקטרינציה ולא ראיה לקיומו של בורא שנטע בנו את התכונה הזאת.

ידיעה מתוך היקש שכלי ושיקול הגיוני

"למעשה, רוב התכונות הפיזיקליות שייכות לקבוצה זו של מהויות הידועות אך ורק על פי תוצאות פעולתם. אין אנו תופשים בחושים את כוח הכבידה, אולם אנו יודעים על קיומו היות ואנו מורגלים בתוצאותיו, כגון נפילת גופים, משקלם וכו'. גם גלי הרדיו קיימים, ללא ספק, אף על פי שלא ניתן למשש, להריח או לתפוס אותם. קיומו של כוכב הלכת נפטון היה ידוע, וכן היו ידועים גודלו ומסלולו המשוער, אף על פי שמעולם לא נראה בטלסקופ; על קיומו למדו מתוך חישוב סטיות במסלול כוכב הלכת אוראנוס הסמוך לו. גם את כוכב הלכת פלוטו גילו באותה צורה מאוחר יותר. לא רק בתחום הפיזיקה אנו למדים על הסיבות מתוך הנסיבות הקיימות.

קיצורו של דבר, אנו מסוגלים לדעת על מציאותו של עניין מסוים מתוך פעולותיו הגלויות לעינינו, גם אם אין אנו תופסים אותו במישרין בחושים."

הכותב לא חושף את המסקנה שהוא מוציא מהקטע האמור. הוא מיטיב לתאר כיצד ניתן לגלות את קיומו של דבר על פי השפעתו על סביבתו. עם זאת, אני לא מבין את האנלוגיה, והכותב לא טורח להבהיר אותה. הוא לא אומר מה אלוהים עושה שאנו תופסים בחושינו ומעיד על קיומו. בעוד ששמעתי בעבר טיעונים מהסוג הזה, אם לא אנסה להוסיף מהטיעונים ששמעתי מעט ספציפיות לטיעון הזה, משום שכל דבר שאומר יהיה ספקולטיבי, ולכן אני מעדיף לשמור את דעתי על הטיעון הזה עד שתבוא הבהרה מכותב המאמר עצמו שתעלה את רמת הספציפיות של הטיעון.

סדר מעיד על תכנון ומתכנן

"כעת נבסס את התחושה היסודית כי סדר, תיאום בין חלקים שונים ופעולה הרמונית של מערכת כלשהי לקראת תכלית ברורה מעידים על מתכנן ועל מטרה. טענה זו היא וודאית בהכרתנו את המציאות. אם למשל יצלול אדם אל קרקעית האוקיינוס באזור הפיליפינים (לעומק של כ10-ק"מ!) וימצא שם חולץ פקקים, הוא ודאי לא ישער בלבו שחתיכת מתכת זו נוצרה מעצמה על ידי תהליכים טבעיים. סביר יותר להניח שהיא נפלה מאנייה שעברה שם. הנחה סבירה זו היא נקודת המוצא להשקעות הענק של ארצות הברית בהאזנה לשידורים מהחלל, שמטרתה לגלות יצורים אינטליגנטיים ותרבויות אחרות בחלל. המאפיין של תרבות מפותחת יהיה שידור סימנים בעלי סדר, הרמוניה והיגיון. אלה מעידים על מתכנן ועל מבצע."

כרגיל, פסוודו-מדע. דנתי בעבר בטיעון מתכנון, והסברתי מדוע סדר, מורכבות ותיאום בין חלקים אינם מעידים בפני עצמם על ישות תבונית. בנוסף לכל, הכותב קובע ללא בושה שההנחה שמישהו תבוני יכול ליצור סדר, תיאום בין חלקים שונים ופעולה הרמונית היא נקודת המוצא להשקעות הענק של ארצות הברית בהאזנה לשידורים בחלל. אני מניח שהכותב מתייחס לפרויקט SETI. הוא, איך לא, טועה.

בדף השאלות הנפוצות באתר של פרויקט SETI מוסבר איך המדענים יודעים שאות הרדיו שהם קולטים הוא מיצור תבוני. התשובה שלהם היא שאותות מכוכבים מגיעים בצורת הרבה רעש סטטי לאורך רצועת תדרים גדולה, בעוד שידור שיגיע מישות תבונית יגיע לאורך רצועה קצרה מאד. ההבדל בגודל הרצועות הוא מה שקובע אם אות הרדיו מגיע מיצור תבוני, לא ההרמוניה, הסדר או המורכבות שלהם. הכותב פשוט אומר שטות גמורה.

הטיעון ממשיך:

"נוכל לטעון גם על דרך השלילה: כיצד יעלה על הדעת כי העולם נוצר במקרה?! וכי קסת דיו אשר נשפכת באקראי יכולה ליצור כתם מקרי שצורתו תהיה זהה לספר התנ"ך על כל פרטיו, דקדוקיו, תגיו ואותיותיו? האם חבורת קופים המתקתקת באקראי במכונת כתיבה יכולה להדפיס בין הטקסטים חסרי המשמעות גם ספר מספריית הקונגרס האמריקני? ועדיין אין המשל מגיע אל הנמשל. תורת ההסתברות מלמדת אותנו כי הסיכוי שמיליון מטבעות שנזרקו יפלו כולם על צד אחד הוא קטן כל כך, עד כי נבצר משכל האדם לדמיין מציאות כזו. אם כן, מה נאמר על הסיכוי לסדר באופן מקרי מיליארדי וביליוני ביליונים של אטומים בצורת יצורים חיים בעולמנו?"

גם בטיעון הזה דנתי בעבר. בקצרה, הטיעון מתעלם מההבדל שבין יצירה הדרגתית שבה כל שלב הוא אפשרי סטטיסטית, הדרך בה ביולוגיה אבולוציונית טוענת מגוון היצורים החיים היום נוצר, לבין יצירה של המוצר המוגמר בבת אחת כמות שהוא, מה שבריאתנים מתארים. ברגע שמבינים מה ביולוגים טוענים ומה תיאוריית האבולוציה קובעת, אין קושיה.

הכותב מתאר את יצירת האלמנטים בצורה טובה ואז ממשיך:

"ארבעת היסודות הנפוצים ביותר ביקום הם לפי הסדר: מימן, הליום, חמצן, פחמן. בשעה שסר פרד הויל (Hoyle) חקר כיצד פחמן נוצר באותו כור היתוך בראשיתי של פנים הכוכבים, מסקנתו הייתה שקשה מאוד להסביר כיצד הצליחו הכוכבים ליצור כמות מספקת של פחמן שעליה מבוססים החיים עלי אדמות. הוא מצא, שחלו מספר גדול מאוד של "מקרי מזל חד-פעמיים" המעידים על ייעודם של חוקי הטבע האמורים לייצר את הכמות הדרושה של פחמן."

אני אצטט את עצמי עונה לטיעון דומה מאד. הטיעון לו עניתי במקור והטיעון הזה נמצאים תחת המטריה של "טיעוני fine-tuning":

"קופר אכן מעלה שאלה נכונה. כיצד היקום נוצר עם התכונות שיש לו היום? תשובתו היא בבירור אלוהים. אלוהים תכנן את היקום והוציא את תוכניתו לפועל. מיותר לציין שזאת היפותזה בלבד. אלוהים יכול להוות הסבר לשאלה הזאת, אך בשום פנים ואופן העובדה שהוא יכול לענות עליה לא מהווה ראיה ישירה לקיומו.

אתיאיסטים כמו ריצ’רד דוקינס העלו טיעונים שפותרים את הבעיה. בפרק 4 בספרו "האם יש אלוהים?" דוקינס מתחיל בלהצביע על הבעיה העיקרית בטיעון של קופר. ישות תבונית שמסוגלת לתכנן וליצור יקום כמו שלנו צריכה להיות מורכבת בצורה אינסופית, הרבה יותר מהיקום אותו היא באה להסביר. קיומה זועק הסבר לאופן יצירתה משום שהיא בצורה אינסופית מורכבת יותר מהיקום שהיא באה להסביר. לכן היא אינה פותרת את הבעיה אלא מחמירה אותה.

לאחר מכן דוקינס מפרט מספר דרכים אחרות להסביר כיצד היקום נוצר בצורתו הנוכחית. אני לא אכנס לפרטים של כל מהן, אך אציין את הרעיון הכללי. כולן כוללות צורה כזאת או אחרת של יקומים מקבילים (Multiverse). דמיינו שהיקום שלנו הוא אחד מתוך רבים, שבכל אחד מהם תכונות שונות. לפחות בחלק קטן מהם הערכים זהים לאלו של היקום שלנו.

הטיעון של דוקינס הוא שיש לפנינו שתי תשובות אפשריות ושעלינו לבחור בפשוטה שבינם, זאת שיותר סבירה. להעלות היפותזה של יקומים מקבילים זה פיתרון פשוט הרבה יותר מלשער את קיומה של מודעות אדירה, לא חומרית, כל יכולה וכל יודעת, מקיפת-כל, מושלמת ועוד תכונות רבות ואחרות שמרעיפות הדתות על אלוהים שמסוגלת, בין השאר, לתכנן ולייצר יקום כמו זה שאנחנו חיים בו. הפיתרון האתיאיסטי מציג רעיון חדש שגם הוא מסביר כיצד היקום כפי שהוא היום נוצר אך במונחים פשוטים, לעומת הפיתרון הדתי שמוסיף הנחה בעלת מימדים אדירים. אם ננסה ליישם את תערו של אוקהם, נבין שההסבר האתיאיסטי עדיף."

בשני הטיעונים מוצג בפנינו משהו שהסבירות שהוא קרה במקרה נמוכה. הפיתרון של דוקינס תקף בשניהם. הוא ראשית מסביר מדוע אלוהים הוא לא הסבר טוב לבעיה שלפנינו, ואז מביא פיתרון פשוט יותר לבעיה. הפיתרון שלו מערב מספר יקומים מקבילים כולם בעלי תכונות שונות. ההתאמה של הטיעון הזה לטענה לצורכנו כעת נעשית על ידי ההבנה שיכול להיות שיותר מיקום אחד בעל תכונות זהות לשלנו יכול להתקיים ב-Multiverse. תערו של אוקהם עושה את השאר.

התחדשות מתמדת

"מציאות הא-ל אינה תשובה רק לשאלת "מי ברא את העולם?", היא עונה גם על שאלה אחרת, בדבר ההתחדשות המתמדת של העולם. חקר הטבע המדעי והגשמי מסתפק בתשובה לשאלות: איך, כמה והיכן? אולם אין הוא יכול ואינו מתיימר לענות על השאלה: "מדוע מתנהג הטבע כפי שהוא מתנהג?". ברור לעין כל שיש מי שדואג כי הכוכבים ינועו במסילותיהם; שריכוז החמצן בכדור הארץ יישאר קבוע באמצעות תהליכים המחזירים את החמצן לאטמוספירה; ששכבת האוזון סביב כדור הארץ, המסננת את הקרינה העל-סגולה המזיקה שמקורה בשמש, תמשיך להתקיים בריכוז קבוע ובטוח. באופן זה מתנהלים ומתרחשים כל אותם תהליכים, גדולים כקטנים, אשר קרויים בפינו "הטבע", שמשמעו הרגל שאין אנו טורחים לתהות על קנקנו. חז"ל ראו "הרגל" זה בצורה שונה: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". התחדשות זו אינה יכולה להיות פרי המקרה העיוור, אלא חייבת להיות תוצאה ישירה של כוח עליון הדואג לכך שחוקי הטבע יהיו קבועים ומסודרים ויפעלו בהתמדה מופתית."

הכוכבים נעים במסילותיהם כי כוח הכבידה משפיע עליהם. ריכוז החמצן בכדור הארץ נשאר קבוע, כי כך כדור הארץ בנוי (בניגוד להמוני כוכבים אחרים שלא בנויים בצורה שמותאמת לחיים). קיומה המתמשך של שכבת האוזון מוסבר על ידי התהליכים הטבעיים שפועלים בה.

השאלה "מדוע מתנהג הטבע כפי שהוא מתנהג?" בעצם אומרת שלטבע יש תכליתיות, והיא נובעת מהרצון של בני אדם למצוא תכלית לכל דבר. עם זאת, אין תכלית בלי נותן תכלית. נותן התכלית הוא מי שיצר את האובייקט שאת תכליתו אנחנו רוצים לגלות. בהעדר ראיות ישירות לקיומו של בורא לאובייקט, איננו יכולים לדעת אם היתה לו אחת כזאת. הכותב הופך את היוצרות. הוא מניח בצורה נסתרת שיש לעולם תכלית ומשתמש בהנחה שלו כדי לקבוע שאלוהים, יוצר העולם, קיים.

ההנחה הזאת שגויה ביותר ממובן אחד. לא ניתן להסיק ממה שאנחנו רואים סביבנו שיש לעולם הזה תכלית או אפילו מהי. כל מה שאנחנו יכולים לראות זה שיש לאובייקט מספר שימושים, אבל רק אחד מהם, כמה מהם או כולם מהווים את התכלית של האובייקט, אך אין לנו דרך לדעת מה מהם הוא התכלית. בתור דוגמא, דמיינו שאני בונה פטיש קטן. בתור היוצר של הפטיש, אני החלטתי שהתכלית שלו היא לשמש לדפיקת מסמרים. עם זאת, ניתן להשתמש בפטיש הזה גם כמעצור לדלת, ככלי נשק, כמשקולת נייר ועוד הרבה דברים אחרים. מישהו שלא יודע מהו פטיש יגלה שניתן להשתמש בו לכל הדברים הללו, אך לא יוכל לדעת מה התכלית שניתנה לו במקור.

תיאום והרמוניה

"תופעת החיים ייחודית בזכות התיאום המופלא בין תהליכים מורכבים, כימיים ופיזיקליים, המערבים מספר עצום של מולקולות שונות. רוב המולקולות מוכרות למדענים, רבים מן התהליכים ידועים, אולם עדיין לוט בערפל כיצד התמקדו כל אלה בזמן ובמקום לכדי יחידה הפועלת בהרמוניה, הלוא היא התא החי. היכרותנו עם פרטי התהליכים של התא החי אינה מותירה שום ספק לגבי המסקנה שלא ייתכן מעבר חד מחומר דומם לחומר חי, שהופעת החיים אינה יכולה להיות אירוע פתאומי."

כבר פתרתי קושי דומה בעבר. הטענה אינה שנוצר חי מדומם בבת אחת, אלא בהדרגה. מידע מרחיב על מדוע זה כן יתכן ניתן למצוא כאן. אומר כאן בתמצות שזה אמנם נכון שאיננו יודעים את הפרטים המדויקים של המעבר מדומם לחי, אין לנו סיבה לחשוב שזה בלתי אפשרי, ויש לנו הרבה סיבות לחשוב שזה אפשרי. הטיעון של הכותב הוא לא יותר מהטיעון מחוסר אמונה אישית.

"כבר במאה ה19- הוכיח לואי פסטר כי גם היצורים הפרימיטיביים ביותר אינם נוצרים מחומר דומם."

אני מאתגר את כותב המאמר לקרוא את פירוט הניסוי המפורסם של לואי פסטר ולומר לי על ידי איזו קפיצה אמונית עיוורת חסרת פרופורציה הוא הסיק שפסטר הוכיח שהחיים לא יכלו להיווצר מחומרים לא חיים על ידי תהליכים טבעיים בתנאים ששררו בכדור הארץ לפני כ-3.5 מיליארד שנים.

השגת תכלית (טלאולוגיה)

"המאפיין יצירת כל מכשיר או מכונה הוא השימוש בתכונות החומרים וניצול חוקי הטבע להשגת התכלית שלשמה הם נוצרו. כמו המכונה, גם התא החי הוא מערכת מאורגנת שכל חלקיה וכל התהליכים החלים בה מכוונים להשגת התכלית הראשונית של האורגניזם החי, דהיינו המשך הקיום האינדיווידואלי (הישרדות ה"פנוטייפ") והתרבות או הולדת הצאצאים (הישרדות ה"גנוטייפ").

[…]

לעומת זאת, בכל תופעות החיים, למן הנגיף ועד לאדם, למן רצף הנוקלאוטידים בדי-אן-אי (A.N.D) ועד למוח האנושי ויכולת החשיבה שלו, מתגלה התכליתיות כתכונה דומיננטית המטביעה את חותמה על המבנה ועל התפקוד היצורים החיים באשר הם. אם כן, אפשר לראות בתכליתיות תכונה על-טבעית או חוץ-טבעית שאינה ניתנת להסבר מדעי, בדומה לתכונות אנושיות, לשאיפות, לגעגועים ולבחירה חופשית."

נמנעתי מלצטט את רוב הכתוב שם משום שהוא מכיל הרבה טכנובאבל שפשוט אומר כלום ושום דבר (בחלק מהמקרים, קריאה של המקור בתחתית החלק הזה במאמר תבהיר זאת).

בבסיס, טענת הכותב היא שהתכליתיות של החיים ברורה, ולכן יש להם יוצר. כפי שהסברתי כבר לפני כן, לא ניתן להסיק ממכלול הפונקציות שאובייקט מסוים ממלא שאחת מהן היא התכליתיות שלו. עם זאת, בטלאולוגיה המטרה היא להסביר פונקציות לא במונחים של הגורמים המכאניים שלהם אלא של התכליתיות שהם לכאורה מציגים, המטרה שאותה נראה שהם מציגים.

ההסבר הטבעי לתכליתיות המדומה של היצורים החיים הוא די פשוט. נראה שכל מה שיצור חי נוצר בשבילו, כפי שהכותב מציין נכונה, זה ההישרדות של הגנים שלו. עם זאת, התכליתיות המדומה הזאת לא נובעת מקיומו של יוצר שיצר אותם, אלא מרעיונות אבולוציוניים. רק יצורים חיים שרצו להתרבות השאירו אחריהם צאצאים, מה שהוביל לתפוצה הרחבה כל כך של גנים שמקדמים רצון להתרבות. הרעיון הזה עומד בלב הברירה הטבעית, שמהווה חלק מהמנגנון האבולוציוני שמסביר כיצד המוח האנושי ויכולת החשיבה שלו, כמו גם כל שאר הדוגמאות שמביא הכותב, נוצרו. תכונות חדשות ביצורים חיים שקידמו את הישרדותו של הפרט הובילו להישרדותו ותרמו למראה התכליתי של היצור החי. במילים אחרות, יש לנו הסבר טבעי לטלאולוגיה של היצורים החיים. (הרחבה על טלאולוגיה בביולוגיה ניתן למצוא כאן)

אין לנו צורך להניח שיוצר על טבעי טבע את הרצון להתרבות או כל תכונה אחרת ביצורים חיים שנראה שכוונה לתכלית כלשהי. התכונה הזאת וטלאולוגיה בביולוגיה בכלל מוסברת בצורה מושלמת במונחים נטורליסטיים ואינה מצריכה את ההצגה של גורם על טבעי.

הוכחות סטטיסטיות לתכנון – מיקרוביולוגיה

"פרופ' מאנפרד אייגן, שעסק במשך שנים בחקר המבנה המולקולרי של קרומים ביולוגיים, טען שההסתברות להיווצרות באקראי של מבנה מולקולרי היא זעירה כל כך עד שהיא חורגת מתחום דמיוננו במסגרת ממדי הזמן והמרחב האפשריים של היקום. לכן, על אחת כמה וכמה, אי אפשר להעלות על הדעת שמבנה אופטימלי זה ייווצר, ייברר וישתכלל מחדש מדור לדור. יתר על כן, מאנפרד אייגן אומר, כי הבסיס לטיעון המקריות דורש את קיומה של סדרה שלמה של מאורעות שלא ייאמנו, כשכל אחד מהם בעל סיכוי קרוב מאוד לאפס (ראה "מדע", כב', עמ' 4-3).

מדען האבולוציה לקומט דה נואי טרח לחשב את הסיכוי להיווצרותה המקרית של פרודת חלבון יחידה, ומצא כי הסיכוי להיווצרות אקראית הוא ל- 10-243. אם רק נזכור שתא חי יחיד מורכב ממאות פרודות של חלבון בנוסף לחומרים מורכבים אחרים, ניווכח שהסיכוי להיווצרות אקראית הוא בלתי אפשרי ושואף לאפס."

שוב, פניה לסמכות ואמירת טענות חסרות בסיס. בואו נתחיל ממה שמיוחס לפרופסור מאנפרד איגן (Manfred Eigen). מדובר במדען אמיתי שמהתבוננות שטחית בעבודה שלו בתחום של אבולוציה כימית אין סיכוי שהוא אמר את הטענה שמיוחסת לו (1, 2, 3). לא הצלחתי למצוא את המקור שמצוין. כמו כן, כפי שהדגמתי במאמר לו כבר נתתי לינק פה, אין לנו סיבה לחשוב שהיווצרות החיים בצורה טבעית היא בלתי אפשרית.

הטענה השניה דומה מאד לטענה של דניאל בלס לה כבר התייחסתי עם שינוי של האובייקט הנידון. הנקודה שצריכים להבין היא שבעוד זה נכון שהסיכוי שהחלבון הזה ירכיב את עצמו בבת אחת כמות שהוא היום הוא אפסי, אם אנחנו טוענים שהיתה עליה הדרגתית של מורכבות ,מחלבונים פשוטים מאד לחלבון הנוכחי, על פני מספר רב של דורות, זה דווקא אפשרי, משום שכל שלב בעליה במורכבות סביר בפני עצמו. זאת הטענה שעל הכותב לתקוף, לא את איש הקש שהוא תוקף.

מקור האנרגיה

"רבים ודאי זוכרים איך בשיעורי הטבע בבית הספר הציג המורה מטוטלת שתנועותיה הולכות ודועכות. המורה אז הדגיש שהמטוטלת יכולה לנוע ללא הפסק רק בחלל ריק, כשהחיכוך בינה לבין צירה אפסי, וזאת בתנאי שיופעל עליה כוח כמניע ראשוני.

החוק הראשון של התרמודינמיקה, חוק שימור האנרגיה, קובע שהאנרגיה נשמרת ולא נעלמת. היא משנה צורה ולובשת צורה, אך יש צורך במקור שייצור את האנרגיה ההתחלתית. מהו מקור האנרגיה? האם יעלה על הדעת שאנרגיה כה עצומה כזו של השמש נוצרה יש מאין? לכל אנרגיה קודמת אנרגיה שמניעה אותה, מהו אפוא המקור לאנרגיה הראשונית? מוכרח אותו המקור להיות על-טבעי, חיצוני למערכת הפיזיקלית."

הטיעון הזה אפילו לא צריך להיות מוצג בצורה הזאת. כל ההכנסה של החוק הראשון של תרמודינאמיקה מיותרת לחלוטין, ומשמשת אך ורק כדי להפוך את הטיעון לאחד בעל מראה יותר "מדעי".

באותה מידה שבה הכותב השתמש ברעיון של "המניע הראשון", אותו רעיון ענוג אך מיושן שכל כך חביב על טוענים דתיים משום מה, הוא יכול היה להשתמש ב"סיבה הראשונה". הטיעון שלו יתחיל מהיקום כיום וינסה יאתר מה גרם לו. הוא ילך אחורה בצורה אינסופית עד שיגיע ליחידנית של המפץ הגדול. על כל שלב הוא הוא ישאל "מה יצר אותו?", ויענה על שאלתו באמצעות השלב שקדם לשלב הנוכחי כרונולוגית. כשהוא יגיע אל היחידנית וישאל "איך היא נוצרה?" הוא ישאל שאלה זהה מאד ל"מהו המקור של האנרגיה ההתחלתית?". הוא ישאל "איך היא נוצרה?" ותשובתו תהיה זהה לתשובתו פה. אלוהים יצר אותה.

שני הטיעונים הללו עתיקים מאד. הם זהים לשניים מחמשת ה"הוכחות" לקיומו של אלוהים של תומאס אקווינס, מלומד נוצרי מהמאה ה-13. הפיתרון לשניהם פשוט מאד.

בשני המקרים אנחנו מתחילים ברגרסיה אינסופית שמתחילה עם מצב הטבע כיום, תחת ההנחה שלכל דבר יש גורם, בין אם זה גורם ליצירתו או גורם לתנועתו. כשאנחנו מגיעים לדבר הפיזי האחרון שידוע לנו שהתקיים או נע ואין לנו שלב אחד קודם, אנחנו עונים על השאלות "איך נוצר הדבר האחרון שידוע לנו שהתקיים?" או "מה הניע את הדבר האחרון שידוע לנו שנע?" על ידי אלוהים.

הכשל נמצא בשרירותיות שבה הטוען עוצר את הרגרסיה אצל אלוהים. ברגרסיה אינסופית אמיתית היתה חייבת להישאל השאלה "איך נוצר אלוהים?" או "מה הניע את אלוהים?". העובדה שהוגים דתיים לא עושים זאת מהווה סתירה להנחה של הטיעון שקובעת שלכל דבר יש גורם יוצר או גורם מניע. אם ההנחה הזאת לא נכונה, אנחנו יכולים לעצור בשלב טבעי כלשהו לומר "לזה לא היה גורם".

כדי להצדיק את העצירה השרירותית הזאת, ניסו הוגים דתיים לטעון שאלוהים נמצא מחוץ לחלל ולזמן ולכן לא צריך לא יוצר ולא מניע. זה Special pleading, ואחד ממש גרוע. אם אנחנו רוצים לעצור שרירותית איפשהו, אנחנו לא צריכים לעצור אצל אלוהים. גם היחידנית תספק את צרכנו. זה ספקולטיבי ולא ניתן לבדיקה מדעית כרגע (בדיוק כמו אלוהים) אבל לגמרי מספק לקבוע שהיחידנית גם היא מחוץ לזמן, משום שממנה נוצר הזמן.

בקצרה, הטיעון הזה עוצר רגרסיה אינסופית ללא הצדקה ואם רוצים לעצור את הרגרסיה שרירותית איפשהו לא חובה לעצור אותה אצל אלוהים.

חוקי הטבע מעידים על תכנון

"ידוע שהחומר, כל חומר, מתפשט עם עליית הטמפרטורה ונפחו גדל, ומתכווץ כאשר מתקרר ונפחו מצטמצם. המים, כידוע, קופאים כאשר יורדת הטמפרטורה מתחת לאפס. אולם, פלא גדול קשור בקפיאתם, שכן אז משתנים חוקי הטבע הקבועים והעומדים. בטווח הטמפרטורות ארבע עד אפס מעלות, קצת לפני שהופכים המים לקרח (ב? 0), משתנה תכונתם בניגוד לחוקי הטבע. ככל שיורדת הטמפרטורה, לא זו בלבד שנפחם אינו מצטמצם, הוא מתרחב. וכל כך למה? כי אילו היו המים ממשיכים להתכווץ, היה הקרח כבד מן המים והיה אפוא שוקע. אולם, משקלו הסגולי של הקרח נמוך מזה של המים, מאחר ויש בו פחות מולקולות של H2O בסמ"ק. אילו שקע, היו קופאים מי התהומות ויצורי המים שבתוכם היו נשמדים. בגלל השינוי הרדיקלי שחל בתכונת המים בעת הקפאתם, קופאת השכבה העליונה של המים לבדה, ומתחתיה ממשיכה להתקיים זרימה מתמדת. שכבת הקרח אף מגנה על הטמפרטורה שמתחת לבל תרד. הודות לכך, עוברים יצורי המים את חודשי החורף בשלום. האנומליה של המים, תופעה חריגה זו, אחראית גם לכך שים הקרח הצפוני אינו קופא מדי חורף. אילו התנהגו המים כמקובל בטבע, מתכווצים בקור, היה ים הקרח כולו קופא. בהגיע הקיץ היו קרחונים אלה מפשירים, וגורמים לזרמי מים אדירים, עלולים היו להציף את היבשות ולסכן את קיום העולם.

האין זה פלא? החומר היחיד שקיום העולם דורש שיתפשט בקור הנו המים, ואכן הוא החומר השכיח היחיד המתנהג כך[…] התופעות המתרחשות ומתחלפות בעולם לפי סדר הגיוני, לפי חוקים המנחים את התהוותם של כל היצורים ואת ארגונו של כל היקום. מנין הגיע אותו חוק, אותה תבונה המשליטה סדר ביקום? ודאי שלא מן החומר, שהוא כשלעצמו חסר פעולה. אנו חייבים אפוא להודות כי קיים כוח רוחני, המסדיר את חיי היקום."

מצד שני, הטבע הרסני. סערות טייפון, טורנדו והוריקן, סופות ברקים, רעידות אדמה, התפרצויות געשיות, פגיעות מטאוריטים, קרינות קוסמיות, התפרצויות סופרנובה, חורים שחורים, ענקים אדומים ואובייקטים שמימיים מסוכנים אחרים, כולם סכנות אדירות שקיימות בטבע ורובם כבר פגעו בכדור הארץ בצורה אנושה בעבר. אם אלוהים תכנן את היקום במטרה שיהיה ידידותי לחיים, הוא עשה עבודה ממש גרועה. להצביע על תכונות המים כראיה לקיומה של יד מכוונת שיצרה יקום שמתאים ליצירת חיים שקול להסתכלות על הטבע בראיה צרה מאד. בראיה רחבה, המסקנה שונה.

קיומם של כוחות רוחניים באדם

"אין הסבר למחשבה, לרגש, לרצון ולכל תודעת האדם על יסוד עקרונות חומריים גרידא. המוח יכול להיות המכשיר להוצאת המחשבה מן הכוח אל הפועל, אבל אין הוא יכול להיות יוצר המחשבה ומקורה, כפי שהכבד והכליות אינם יוצרי המרה או השתן. אף את פעולת הכבד והכליות אין להסביר הסבר מכני-חומרי גרידא.

לכל הדעות, יש באדם ממד על-חומרי הקשור לכוחות הנפש, ממד אשר המטריאליסטים מתפתלים כהוגן בבואם להתמודד עמו. כיצד נוצרים רגשות? כיצד אדם אוהב, שונא, מרגיש תענוג מהענקה, מרגיש בושה והרגשות מוסריות? ברור כי כישורים ותכונות אלה מעידים על משהו באדם, שהוא מעבר לחומר. משמעות הדבר הנה שקיימות מהויות לא-חומריות. ידיעה זו כשלעצמה פותחת בפנינו מערכת אפשרויות חדשה. אחרי מסקנה שכזו, שהימצאותן של מהויות רוחניות היא עובדה קיימת, כבר אין כל סיבה רציונלית לא להניח שכוח אדיר, לא-גשמי וכול יכול ברא את העולם."

כבר הצגתי קייס נגד מדואליזם בעבר. לכן ההנחה המרכזית של הטיעון הזה, שיש במוח ישות רוחנית שחיצונית לו, שגויה, והטיעון ממילא נופל.

החוק השני של התרמודינמיקה – אנטרופיה, אי סדר

"החוק השני של התרמודינמיקה קובע שבמערכת סגורה, שדבר אינו נכנס אליה ודבר אינו יוצא ממנה, הולכת האנטרופיה הכללית ועולה. האי סדר הולך וגדל כאשר מתחממת עוגה בתוך תנור, כשמתערבב קפה בחלב או כשמתפשט גז מפינה אחת של מיכל אל נפח המיכל כולו. אם נטבול למשל נייר כתוב בדיו בתוך חומר ממיס ונניח למולקולות הדיו "לטייל" על הנייר, אז האנטרופיה תעלה והסדר ייעלם, כלומר סימני הדפוס ייטשטשו והדיו תתפזר על פני הנייר עד שתגיע לשיווי משקל שבו היא מפוזרת באופן אחיד. במצב זה של אנטרופיה מרבית אי אפשר עוד לקרוא את הכתוב, והאינפורמציה שהייתה אצורה בו נעלמה.

החוק השני של התרמודינמיקה מתאר תהליך זה, אולם הוא איננו מסביר כיצד מלכתחילה נוצר הסדר. סדר כזה נוצר ללא הרף בעולם אשר סביבנו ובתוכנו: זרעים נובטים ומתפתחים לצמחים מורכבים, רשמי החושים מטביעים את חותמם על מבנים מסודרים במוח. אף על המאמינים באבולוציה של החיים בביוספרה שלנו מקובל שמדובר בתהליך ארוך ומורכב של יצירת סדר, שבו היצורים הולכים ומתפתחים לצורות מסודרות ומורכבות יותר. מנין מתחילה התהוות זו של סדר ואינפורמציה בעולם שבו, על פי החוק השני של התרמודינמיקה, הייתה דווקא האחידות צריכה להשתרר? והאי סדר היה צריך לשלוט.

היינו מצפים, לפי החוק השני של התרמודינמיקה, שישרור בטבע אי סדר גמור. היות וקיים סדר מופתי בעולם הטבע, מן ההכרח יהיה לומר שפעל ופועל כוח חיצוני המכוון לקראת הסדר בניגוד לחוק השני של התרמודינמיקה."

שוב, הטיעון הזה משתמש במושגים מדעיים כדי להראות יותר "מדעי", אך יוצא פסוודו-מדעי. אנטרופיה היא לא אי סדר, לא שוות ערך לו ויותר אנטרופיה לא בהכרח שווה יותר אי סדר. אנטרופיה היא פשוט כמות האנרגיה שלא זמינה לשימוש. החוק השני של תרמודינאמיקה קובע באחד מניסוחיו כי "כמות האנטרופיה במערכת סגורה לעולם לא קטנה ויכולה רק לגדול".

כמו כן, החוק השני של תרמודינאמיקה תקף רק במערכות סגורות. מערכת סגורה מוגדרת כ"מערכת שמבודדת מהסביבה בה היא נמצאת". יצורים חיים לא מבודדים מהסביבה בה הם נמצאים. החוק השני של תרמודינאמיקה מסביר כיצד אנרגיה הופכת ללא זמינה, אבל כל אחד שאכל ארוחה דשנה לאחרונה בעצם מראה מדוע החוק הזה לא תקף לגביו. יצור חי הוא לא מערכת סגורה. הוא מקבל את האנרגיה הנחוצה לו מבחוץ.

הקוונטים

"מכניקת הקוונטים טוענת שאין אנו יכולים לדעת את חוקי ההתנהגות ברמת החלקיק הבודד ותנועתו. ברמה הזו הכול אקראי, כל חלקיק מתנהג כפי ש"מוצא לנכון", כאילו יש לו רצון ובחירה משלו, ואין כל אפשרות לחזות את התנהגותו מראש. ואולם, באורח פלאי ובלתי מובן, סך מסוים של פעולות ייתן תמיד אותן תוצאות ממש; אף על פי שכל חלקיק מתנהג בצורה "קפריזית" ובלתי ניתנת לחיזוי מראש ולמרות התנהגותו המשוללת סדר באופן מוחלט, עדיין יוצא שסך קבוע של חלקיקים ופעולות מניב תוצאות זהות.

זהו הגדול שבפלאים: אם ברמה האלמנטרית אין חוקיות, אז מי הוא שדואג לתוצאות הסופיות? כיצד קורה שה"סטיות", שברמת הפרט מתקזזות בסך הכול. סדר מעיד על מסדר; סדר שנוצר וחוזר ונוצר באופן קבוע, כשמרכיביו האלמנטריים מתרוצצים באי סדר מוחלט, מחייב שהמסדר יהיה כל הזמן במקום הנכון כדי לשמור שהסדר לא יופר."

ה"אורח הפלאי והבלתי מובן" אליו מתייחס הכותב הוא ממש לא כזה. בסטטיסטיקה קיימת תופעת מובנת לגמרי שמבוטאת בעזרת "חוק המספרים הגדולים". מה שנובע מהחוק הוא שככל שנצפה ביותר הישנויות של תופעה מסוימת בעלת ערך אקראי סופי (בניגוד לאינסופי) הממוצע של של כל תוצאות הניסוייים יתקרב יותר לערך הממוצע של כל האפשרויות האפשריות.

אני מודע לזה שהמשפט האחרון היה מורכב. בתור דוגמא מפשטת קחו הטלת מטבע. אנחנו מצפים שב-50 אחוז מהמקרים אמור לצאת עץ (או פאלי). על פי חוק המספרים הגדולים, ככל שנבצע יותר ניסויי הטלת מטבע מספר כל הפעמים שבהם ייצא עץ (או פאלי) יתקרב יותר ויותר ל-50 אחוז ממספר הניסויים.

בעזרת החוק הסטטיסטי הידוע הזה מובן לנו למה ככל שיש לנו דוגמית גדולה יותר של חלקיקים קל יותר לחשב את ההסברות של תנועתם והתנהגותם (מה שמכניקת הקוונטים למעשה עושה). אין שום דבר מסתורי בעובדה הזאת.

יתרה מזאת, ההתנהגות של החלקיק הבודד אינה בפני עצמה "בלתי ניתנת לחיזוי מראש". זה אפשרי, וכבר נעשה בעבר, למצוא את ההסתברות של התנהגות החלקיק הבודד בצורה דומה למציאת ההסתברות להתנהגות של קבוצה של חלקיקים.

המסקנה מכל ההסבר הזה היא שאין לנו צורך להניח שיש מסדר לאי הסדר. מכניקת הקוונטים היא אכן תיאוריה מוזרה עם רעיונות מוזרים מאד, אבל אף אחד מהם לא מוכיח את קיומו של אלוהים או משאיר חור בידע המדעי בשבילו.

המורכבות הפסיכו-פיזי

"האדם מורכב מגוף ומרוח. החיבור בין השניים הנו תעלומה בלתי מובנת ולא הגיונית. איננו מבינים את הרוח, וקשה לנו עוד יותר להבין כיצד יכולה מערכת רוחנית להתחבר למערכת חומרית, גופנית ולהשפיע עליה.

העובדה שהקיום בעולם החי מבטא חיבור שכזה אינו נובע מן הביולוגיה, אלא מחוצה לה. איך החלטה, העשויה לא מאנרגיה ולא מחומר, שאיננה שייכת לא לפיזיקה ולא לכימיה, מסוגלת להפעיל עצבים ושרירים בלשוננו, ברגלינו ובידינו. מצב זה, שעל פיו אירוע נפשי מחולל לכאורה אירוע חומרי ואנרגטי, הוגדר באורח קולע בפי ישעיהו ליבוביץ "כבעיה שאנחנו מבינים שהיא לא ניתנת להבנה"."

אין לי מושג על מבסס הכותב את הקביעה שהאדם מורכב מגוף ומרוח. הבאתי לעיל לינק למאמר שלי על דואליזם. בגלל הטיעונים שבה ובגלל ידע אחר שיש לי אני לא מקבל את הקביעה הלא מבוססת ש"האדם מורכב מגוף ורוח".

הוכחה מתמטית להימצאות הבורא

"[לאחר הסבר קצר בנושא הסתברות…]

P1 הוא הסיכוי שעולם מתוכנן.

P2 הוא הסיכוי שהעולם נוצר במקרה.

אם P1+P2=1 הרי ש-P1=1-P2

כשנדע מהו P2 , נוכל לדעת מהו P1

מדען האבולוציה לקומט דה נואי טרח לחשב את הסיכוי להיווצרותה המקרית של פרודת חלבון יחידה, ומצא כי הסיכוי להיווצרות אקראית הוא אחת ל- 10-243. אם רק נזכור שתא חי אחד מורכב ממאות פרודות של חלבון בנוסף לחומרים מורכבים אחרים, ניווכח שהסיכוי להיווצרות אקראית הוא בלתי אפשרי ושואף לאפס.

לסיכום:

P=1

P1+P2=1

P1=1-P2

מכיוון ש- P2 שואף ל-0

P1 שואף ל-1.

ברור שהסיכוי לעולם מתוכנן קרוב מאוד ל-1, ושהסיכוי שהעולם נוצר במקרה קרוב מאוד לאפס."

אני פשוט עומד לצטט את מה שכתבתי בכתבה הזאת ממש על החישוב שנאמר בשם לקומט דה נואי:

"הטענה השניה דומה מאד לטענה של דניאל בלס לה כבר התייחסתי עם שינוי של האובייקט הנידון. הנקודה שצריכים להבין היא שבעוד זה נכון שהסיכוי שהחלבון הזה ירכיב את עצמו בבת אחת כמות שהוא היום הוא אפסי, אם אנחנו טוענים שהיתה עליה הדרגתית של מורכבות ,מחלבונים פשוטים מאד לחלבון הנוכחי, על פני מספר רב של דורות, זה דווקא אפשרי, משום שכל שלב בעליה במורכבות סביר בפני עצמו. זאת הטענה שעל הכותב לתקוף, לא את איש הקש שהוא תוקף."

סיכום

היה קשה לי למצוא במאמר הזה "הוכחה" לקיומו של אלוהים שלא הכרתי. רוב הטיעונים היו מיושנים וקיבלו רוח חדשה ומודרנית על ידי שימוש בשפה מדעית, שיותר מדי פעמים נטתה לפסוודו-מדע. החלק המתיש באמת היה השמת טיעוני הנגד על הכתב. אני מקווה שעשיתי עבודה טובה בלהיות כמה שיותר ברור וחד בניסוחים שלי. עמכם הסליחה אם נפלה טעות.

למען האמת, התחלתי להתעייף מלכתוב מאמרי תגובה למאמריו של דניאל בלס. הכתיבה שלו מעייפת ולא מדויקת אפילו יותר משלי, והטיעונים שלו הם טיעונים שדשו בהם אינספור פעמים בעבר. עם זאת, מאחר והשתעממתי מכתיבת מאמרים על הסוג המאוד מוזר של "מדע" שבלס מקדם, החלטתי לענות ישירות לטיעון שלו לטובת קיומו של אלוהים, וגיליתי גם שם כמות אדירה של פסוודו-מדע.

במאמר בלס טוען שהסדר והעקביות של חוקי הטבע הם ראיה לקיומו של אלוהים. לטענתו, כשאנו מסתכלים על הסדר והעקביות של חוקי הטבע:

"[…] [נגיע] למסקנה הבלתי נמנעת, שמישהו או משהו מוחלט ובעל שכל, היה חייב לקבוע חוקים מסוימים על מנת שיתקיים הטבע כסדדו, הוא שגם קבע מה יהיו הצרכים של החיים כדי שיוכלו לחיות. אם אין יוצר ומחוקק לחומר, אז מדוע קיימים חוקים קבועים? מדוע קיים סדר? הרי הגיוני יותר מצב שבו לא יהיו חוקים ולא יהיה דבר קבוע כאשר אין קובע שכך יהיה.

[…]

אנו גילינו שכל חוקי הטבע הינם עקביים. מכאן צריך להיות לנו ברור, שיש מכוון שמחזיק את חוקי הטבע כפי שהם בכל רגע נתון שאם לא, חוקי הטבע היו משתנים בכל רגע: פעם היינו זורקים כדור והוא היה נופל לקרקע ובפעם אחרת הוא היה נזרק אל החלל. חוקי הטבע אינם אקראים! אין האדם יכול לצפות מדבר אקראי לחזור על עצמו, באותו הסדר בדיוק. סדר החוזר על עצמו מלמד על מְסַדֵר וחוקיות של תוכנית קבועה מראש."

בשאר המאמר בלס מביא מספר דוגמאות לסדר שנובע מחוקי הטבע. לטענתו, חוקי הטבע הם פשוט תיאור של איך שהיקום עובד, ואין לנו דרך לדעת למה הם עובדים כך.  חלק מהדוגמאות שהוא מביא אכן מדגימות עקביות שאיננו יודעים למה היא עובדת כך. עם זאת, ישנן מספר בעיות מאד מהותיות בטיעון של בלס.

בלס טוען כי עקביות בפעולה של חוקי הטבע מצביעה על יוצר מודע שברא אותם. בהנחה שאתם יודעים את הראיות לתיאוריית האבולוציה, צריך להיות מובן לכם מדוע המסקנה שלו מוטעית לחלוטין. תיאוריית האבולוציה מסבירה כיצד התהליכים העקביים ששולטים במנגנונים ביולוגיים בתוך יצורים חיים נוצרו על ידי תהליכים טבעיים. התיאוריה לא מסבירה רק כיצד העקביות הזאת נוצרה, אלא גם את תהליך יצירתה של המורכבות הרבה של היצורים החיים.

כדי להדגים את העקביות אליה אני מתכוון, חישבו לרגע על מנגנונים כמו מערכת החיסון. זאת מערכת שעובדת על פי אותו מכניזם בצורה עקבית. עם זאת, ההיווצרות שלה מוסברת בצורה מושלמת על פי תיאוריית האבולוציה (כתבה ארוכה אך מעניינת).

מכל זה נובע שעקביות, סדר ברמה גבוה מאד ומורכבות אדירה הם תכונות שיכולות להיווצר על ידי תהליכים טבעיים. לכן לטעון שהעקביות, הסדר או המרוכבות של כל דבר טבעי מצביעה על בורא תבוני שיצר אותם שגויה. בלס יכול להגיב על ידי טענת "המכונית ומפעל המכוניות". הוא יטען שאבולוציה היא תהליך שמשתמש בחוקי הטבע. הוא מסביר כיצד החיים הגיעו לרמה שלהם היום, אבל לא כיצד החוקים שמאפשרים לו לפעול נוצרו. זה אנלוגי לטענה שאני יכול להסביר כיצד המכונית נוצרה על ידי קיומו של מפעל לייצור מכוניות, אבל לא כיצד המפעל נוצר.

הנקודה שבלס לא מבין היא שהיקום והחוקים ששולטים בו הם בעצמם תוצר של המפץ הגדול, תהליך שאין לנו סיבה לחשוב שהוא לא היה טבעי. זאת הסיבה שברגע שהראינו כיצד עקביות, סדר ומורכבות יכולים להיווצר בצורה טבעית לגמרי, הטיעון של בלס פשוט קורס.

אפילו ללא הטיעון שלי, הטיעון של בלס הוא לא יותר מביסוס קיומו של אלוהים על חורים בידע המדעי. מה שבלס אומר למעשה הוא "אין לאף אחד מושג איך חוקי הטבע שהינם חוקים עקביים נוצרו על ידי תהליכים טבעיים, לכן בואו נאמר שקיים בורא שברא את החוקים הללו כמו שהם". באותה צורה, אני יכול לבסס את קיומם של מינימאוסים בלתי נראים ובלתי מורגשים שממוקמים בתוך כוכבים במערכת שמש. המינימאוסים משחקים משוך בחבל עם חבל בלתי נראה ובלתי מורגש ומהווים את הגורם למשיכה שבין הכוכבים לשמש. בצורה הזאת, אני מסביר למה גרביטציה עובדת כמו שהיא עובדת. הבעיה היא שאני אבסס את הטענה שלי על חור בידע המדעי, לא על תצפית ישירה של המינימאוסים והחבל, בדיוק כפי שבלס עושה.

לחיזוק הטיעון שלו, בלס מביא מספר דוגמאות. בעוד רובן המוחלט הן הדגמה של עקביות בטבע שכפי שהסברתי לא מחייבת אותנו לומר שבורא תבוני יצר אותה, ישנה דוגמא אחת שראויה להתייחסות ספציפית משום שהיא בעצם טיעון קלאסי מחורים בידע המדעי:

"תורת הקוואנטים מוכיחה שמצב הספין (הסיבוב) של כל אלקטרון ואלקטרון בעולם, נקבעים באופן לא דטרמיניסטי. כמו כן, גם הוכח שלא קיימים "פרמטרים לא ידועים" שקובעים את מצב האלקטרון. מכך נובע, שמצב האלקטרון אינו נקבע על סמך שום כח טבעי. מצבם של האלקטרונים המרכיבים את עולמנו נקבע על פי כוח שאינו כפוף לחוקי הטבע, או במילים אחרות, מסתבר לנו שהבורא יתברך, הוא שמחליט על מצבו של כל אלקטרון ואלקטרון בבריאה, בכל רגע ורגע."

בואו נקבל כמעט את כל ההנחות של בלס כפי שהן בשביל טיעון הנגד. הוא טוען, אם נפרשן את השפה שלו מעט כי היא מעורפלת כתמיד, שכיוון הספין של האלקטרון נקבע על ידי אלוהים משום שעד כה לא נמצאו גורמים טבעיים שעושים זאת והוכח שאין כאלו. בלס טועה. לא הוכח שאין כאלו. זה בלתי אפשרי על סמך הידע שלנו לפסול כל אפשרות להסבר טבעי. הדבר היחידי שבלס יכול לטעון זה שאין הסבר טבעי למה קובע את הספין של האלקטרון. בהתחשב בזה, הוא מבלבל בין הביטוי "לא מוסבר" ל"לא ניתן להסבר". הוא מכניס הסברי קסם משום שעדיין לא מצאנו הסבר טבעי. הוא שוב מביא טיעון לטובת קיומו של אלוהים מהחורים בידע המדעי.

הדפוס הגדול מראה שכמות התופעות הטבעיות חסרות ההסבר שאפשר להשתמש בהן לצורכי הכנת טיעון מפערים בידע המדעי יורדת. הזריחה והשקיעה, הגאות והשפל, יצירת הכוכבים, רעידות אדמה, יצירת החיים ועוד הרבה תופעות אחרות הוסברו על ידי תהליכים טבעיים לגמרי, אחרי שבמשך שנים היו נחלתם של הסברים ביזאריים שהקשר בינם למדע מקרי בהחלט. הדפוס הזה הוא הסיבה שהטיעון של בלס פשוט חלש וקורס תחת המשקל של עצמו. ראשית, הוא מניח הנחה נסתרת ולא מוצדקת שהסבר טבעי לתופעות הללו הוא בלתי אפשרי, ואז מסיק מהעובדה שאין הסבר לתופעה שההסבר המועדף עליו הוא ההסבר הנכון. שנית, גם אם נקבל את הגרסה המעוותת שלו ללוגיקה, בסופו של דבר הסבר טבעי נמצא לתופעות שבריאתנים מייחסים לאלוהים. זאת עקב האכילס של טיעונים מהפערים בידע המדעי.