אתולוגיקה

נו, הגיע סופה של פרשת עמנואל. בששון ושמחה קראתי את פסק הדין שקובע בפירוש שההורים הסוררים הסכימו לקיים "בבית הספר בית יעקב שלושה ימי עיון משותפים לכל בנות בית הספר, בהשתתפות גדולי הרבנים והמרצים מכל העדות, כדי לקרב את הלבבות". כמו כן ציינה ההחלטה ש"נמסרה לנו התחייבות של מורות בית הספר בעמנואל לקיים את פסק הדין".

אך ראו איזה פלא (או שלא), קבוצות חרדיות בארץ הקודש משמיעות קולות ברורים של ניצחון ושיכרון חושים, וכמו כל מגזר דתי, אי אפשר בלי קצת הודאה לאלוהים על הנסים ועל הנפלאות מפי האדמו"ר מסלונים:

"אי אפשר שלא לראות כאן את הניסים. ביום שישי הגישו הצעה לגישור, ובית המשפט לא קיבל את זה.

"היה פחד. האם היתה צפויה למאסר. רק הבעל יחזור הביתה, ואז צפוי המאסר של האם. זו היתה שבת שניה שהאברכים היו בכלא. אומנם היתה להם אווירה שבתית, אבל כלא זה כלא, שלא נדע. זה הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים.

"מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. כל הפרשייה שעברנו היא למעלה מהטבע. הדביקו לנו אות קלון שאנחנו גזענים. עליי אישית, ועל ציבור של אלף וכמה מאות משפחות – חסיד סלונים, ולמעשה על כל היהדות החרדית.

גם הרב יצחק ויינברג הגדיל לעשות ואמר

"התורה ניצחה, גדולי ישראל ניצחו והבג"צ ענה אמן בעל כורחו"

אני חושב שהאנשים הללו צריכים להיזכר בהצהרות הקודמות שלהם.

האדמו"ר מסלונים כתב במכתב להורי עמנואל את הדברים החריפים הבאים:

בימים קשים אלו העוברים על עדתנו הי"ו – עצתו אמונה, וזה ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.

[…]

"ובמאבק על קידוש ה' – גם אם יעמידו אותנומול כיתת יורים – לא נוותר ולא נתפשר כמלוא נימא!

ה' הוא מלכנו ולו הננו עבדים עד נשימתנו האחרונה.

אז נתפשר או לא? מסתבר שכן. אלוהים בעזרנו? לא ממש. נשמע יותר כמו התקפלות בעזרנו. אם כבר מדברים על התקפלות, כתבות אחדות הציגו את יצחק ויינברג כמי שמוכן ללכת עד הסוף, ובכל זאת, הוא רואה פשרה כניצחון. נשמע כמו רציונאל דמגוגי של לאחר המעשה.

הדפוס שמשותף לשני האישים הללו חוזר על עצמו עם הרבה אישים אחרים שמעורבים בפרשה. הניסיון העלוב להציג את הפשרה כניצחון בניגוד גמור להצהרות הקודמות של גזעני עמנואל מעורר בי שאט נפש. האנשים הללו דמגוגים מהסוג הגרוע ביותר. ניפגש בפרשה הבאה.

בג"ץ ושופטיו נמצאים בימים האחרונים תחת הרבה מאד לחץ ציבורי לאור החלטתם לאסור את הורי עמנואל הגזענים. באווירה הזאת ביקש אחד מהאבות האסורים להשתחרר משום שאשתו עומדת להפיל תינוק. הבקשה לשחרור הוגשה על ידי עורכי דינו של האסיר ושופטי בג"ץ דנו בה ביום שלישי.

בהחלטה שעוררה סערה, בקשתו לשחרור לא אושרה. הדבר צויין בקצרה בהחלטת בג"ץ מיום שלישי:

בקשתו של מר יצחק מאיר בר לב (לשחררו עד היום בשעה 10:00) שוב אינה טעונה הכרעה, מאחר והיא הגיעה לידינו רק היום בשעות הבוקר.

אחרי הסערה התקשורתית הגדולה, בג"ץ אישרו למר בר לב להשתחרר. שופטי בג"ץ הסבירו את המקרה כך:

מסתבר כי האב הגיש את הבקשה שלשום בלילה, באמצעות עורך דינו, מוטי גרין, ובה הוא ביקש להשתחרר "עד מחר בבוקר בשעה 10:00", במקום לבקש להשתחרר החל מהשעה 10:00 בבוקר, לכל המאוחר.

הבקשה הגיעה אל שולחנם של השופטים רק למחרת בבוקר, זמן קצר לפני השעה 10:00, ולכן השופטים אפילו לא דנו בה כלל, כיוון שחשבו שמדובר בבקשה מיותרת.

כמובן שאני תומך בכל לבי בשחרורו של מר בר לב, אבל במקרה הזה את בג"ץ לא ניתן להאשים באי שחרורו. עם זאת, באתר חדרי חרדים ניסו בצורה מאד עלובה להשתמש בפסיקה הזאת ככלי רטורי לניגוח בג"ץ. הדבר היחיד שהם הצליחו לעשות היה להוכיח שהבנת הנקרא הם לא יודעים. תחת הכותרת "המסמך המלא שבג"ץ לא רוצה שתראו" הם פרסמו את הבקשה המקורית לשחררו של בר לב כפי שהגישו אותה באי כוחו.

אך הפלא ופלא, בדיוק מה ששופטי בג"ץ טוענים שהיה בעייתי בה, כתוב שם שחור על גבי לבן. כל מה שצריך זה לקרוא. סעיף 3 במסמך מבקש "לשחרר את המבקש מהמאסר וזאת למהלך הלילה עד מחר בבוקר, כדי שהוא יוכל לעמוד לימינה של אשתו בשעה הקשה בה היא נמצאת". כמו כן נכתב בסעיף 5 כי "מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על שחרור המבקש בדחיפות וזאת עד למחר בבוקר בשעה 10:00 עת הוא יתייצב בבית המאסר".

מה רוצים בחדרי חרדים משופטי בג"ץ? לא ברור לי.

כבר כתבתי את דעתי השלילית על הגזענים מעמנואל בצורה מאד ברורה. מתי גולן באתר גלובס אמנם שולל התנהגות גזענית, אך עמדתו רוויה בטעויות ואי דיוקים אחרים. כך הוא כותב:

אני חושב באמת ובתמים שהמדינה, על מוסדותיה השונים, מתעללת כבר שנות דור בחרדים, בניסיון לכפות עליהם לנהוג ולחיות בניגוד לאמונתם. זה לא מחזה נעים, וזה נעשה ממש מכוער כאשר רואים את ההשתלחויות של התקשורת – זו שאינה חושבת, שרואה רק דם וכותרות בעיניים.

אני מתקשה להבין חילונים שמסרבים או שאינם מסוגלים לראות מה באמת קורה. אני לא יכול להבין איך אדם אינטליגנטי, בהנחה שהוא אכן כזה, כמו ח"כ ניצן הורוביץ מדבר על החרדים כמי ש"בזים למדינה הציונית וחוקיה" ומוסיף את העקיצה הבנאלית והשחוקה על נכונותם של חרדים אלה לקבל "תקציבים ותמיכות". את המנטרות האלה כבר מדקלמים עשרות שנים, ומה זה הועיל? מתי יבינו אנשים שהחרדים אינם בזים למדינה ולחוקיה, הם פשוט לא מקבלים אותם. לא יכולים לקבל.

[…]

אבל יש דבר אחד שכן אפשר לעשות, וזה מה שעשו במדינות אחרות (אפילו בטורקיה), שהבינו את האמת הזאת ופעלו על פיה – להפריד את הדת מהפוליטיקה. חילונים לא צריכים להכתיב לדתיים, ולהיפך. בג"ץ במדינה מתוקנת לא צריך להתעסק במחלוקות דתיות, זה עניין פנימי של המאמינים.

אבל מראשית המדינה אנחנו מתעקשים לחרף את החרדים ולהמשיך לשתף אותם בשלטון. פוליטיקאים יוצאים חוצץ נגד פעולות של חרדים, אבל מחזרים אחריהם ומעניקים להם הבטחות שמחזקות אותם עוד יותר – ואחר כך באים אליהם בטענות על שהם משתמשים בכוח שהרוב החילוני נותן להם.

נראה כאילו גולן לא מבין כלל המניעים של האקטיביסטים החילונים שיוצאים נגד חרדים מסוימים.

אף אחד לא מנסה לשנות להורי עמנואל את האמונה, ואף שופט בג"ץ לא רואה את עצמו כרב פוסק הלכה. עם זאת, בג"ץ מגן בפסיקותיו בפרשת עמנואל על האינטרסים של המדינה. אם בית הספר בעמנואל היה מתוקצב ממימון פרטי ולא מכספי משלם המסים, לאף אחד לא היה ממש אכפת מה קורה שם. עם זאת, בית הספר מקבל תקציבים נכבדים מהמדינה, ולכן למדינה יש את כל הזכות שבעולם לדרוש שחוקיה וערכיה ההומאניים ישמרו ויאכפו שם.

בישראל האוטופית שגולן מתאר, בה הדת נפרדת מהשלטון לחלוטין, בית ספר כזה לא היה זוכה לתקצוב מהמדינה בכלל. עם זאת, בית הספר בוחר כיום, כשהחוק מאפשר לו את זה, לקבל מימון מהמדינה. אמנם זה מאד נחמד להתלונן על המצב כפי שהוא כעת ולרצות שבית ספר כזה לא יוכל לזכות בכסף מהמדינה, אך בשום צורה שהיא זה לא הופך את המניעים של החילונים שיוצאים נגד החרדים בעמנואל לקשים להבנה. קבלת כספים מהמדינה כמוה כקבלת התנאים שהמדינה מציבה לקבלת הכספים. יציאה נגד הפרת התנאים הללו היא הכרח מוסרי ופרקטי.

עשו את זה בשבילי. תומר פרסיקו פורס שם בצורה מושלמת את כל הסיבות שבגללן מסך העשן של ההורים הגזעניים בעמנואל מתפזר מכוח עצמו. קריאה מהנה.

לכל מאן דבעי מהעדה החרדית שתומך בהורים הגזענים מעמנואל,

בשנותיי הקצרות על פני כדור הארץ ראיתי די הרבה. ראיתי אהבה, שמחה ואהדה. ראיתי שנאה, מלחמה ומכאוב. ראיתי עזרה לזולת, תרומה לחברה וקבלת האחר. ראיתי התנכרות, גזענות ושנאת זרים. מה שעדיין לא ראיתי היה דבר כל כך שלילי מבוצע על ידי כל כך הרבה אנשים. בתמימותי חשבתי שרק בספרי ההיסטוריה אוכל לקרוא על מעללי הגזענות המוסדית, המוסדרת, זאת שקבוצה מאורגנת עומדת מאחוריה. ואז אתם הגעתם.

ההיסטוריה האנושית מספקת לנו בשפע קבוצות יריבות שבדמם זורמת שנאה. המשטמה העזה בין הטורקים לכורדים נובעת ממניעים פוליטיים בעיקר; האיבה שבין יוון לקפריסין היא פועל יוצא של מאבק רב שנים על גבולות; קתולים ופרוטסטנטים באירלנד רבו כי כל אחד מהם חשב שאלוהיו גדול יותר מהטיפשות של המאמינים באלוהים האחר; ואת המניעים לשנאה המוסלמית לערכים מערביים כל בר דעת ייחס לעמדה הדתית שלהם.

בניגוד לתפיסה העצמית שלכם, אתם לא רק זהים לאותם אנשים שאתם דוחים מקרבכם. אתם זהים לכל גויי העולם שהרגע הזכרתי. בדיוק כמוהם, מי שעומד בדרך להגשמת האידיאלים שלכם לא יזכה לנשק את כפות רגליכם. מי שלא עומד בסטנדרטים המגוחכים שלכם צריך להרכין את ראשו ולקבל את רוע הגזירה. מי שמזלו לא "שפר" עליו להיוולד למשפחה אשכנזית מכובדת, יסבול את תוצאות "תורת הגזע" האבסורדית שפיתחתם.

לא מפריע לכם שבגלל זה רוב הציבור הדתי לועג לכם. לא מעניינת אתכם הסלידה העזה בציבור הישראלי מהעוולות שאתם מבצעים בשם הדעות שלכם. אתם, אחרי הכל, לא מצייתים לחוק האדם. בשבילכם החוק היחיד שקיים הוא חוק האלוהים. אתם, אחיי, העדות הטובה ביותר לכוח המשחית של הדת, ועל זה, ועל זה בלבד, תודתי נתונה לכם.

שאו קללה,

עידו

(רק מוציא את זה החוצה)

כבר כתבתי על ניסיונות הפישור של בית המשפט בין הורי בית הספר בעמנואל. למרות שחשבתי שיש תקווה שפשרה תגיע במהרה, אני נאלץ להודות שכנראה נתבדיתי. הוריי בית הספר האשכנזים הציבו מכשול רציני שההורים המזרחיים לא מוכנים לקבל. מה המכשול? צניעות כמובן:

מחר (ה') אמורים הצדדים לעדכן את בית המשפט בהבנות, אך פגישה שקיימו לקראת מועד זה – יחד עם נציגי הפרקליטות, משרד החינוך ומרכז החינוך העצמאי – התפוצצה. במוקד הנייעס (חדשות) "הקול החרדי" דווח כי המשא ומתן נכשל לאחר שיו"ר "נוער כהלכה", יואב ללום, סירב לדרישת הורי המגמה החסידית לחייב את כל הבנות לסגור את הכפתור העליון בחולצותיהן ולהקפיד כי השרוולים יכסו את כל היד.

בשיחה עם ynet הסביר ללום כי אין מדובר בעניין הלכתי אלא בגחמה שנועדה להנציח את המצב הקיים בו מתקיימות שתי מגמות בבית הספר, בהפרדה עדתית. לדבריו, "ההורים האלה סימנו מראש את המטרה ועכשיו מבקשים לקבוע קריטריונים שיאפשרו להם לכבוש אותה". 

בואו נעזוב את הנושא הפמיניסטי בצד. בכל זאת, ברור ששני הצדדים יסכימו למידה כלשהי של צניעות משום ששניהם דתיים. מה שאני רוצה להתרכז בו זה הבזבוז זמן שיוצר הויכוח הזה. בשם רעיון דתי חסר ראיות רבים שני צדדים על הצביון של בית הספר בעמנואל. תקציבים רבים מדי ניתנו לבית הספר הזה על ידי המדינה. בל נזכיר את השעות הרבות שבזבזו אנשי מערכת המשפט הישראלית בהכנה לדיונים שעסקו בנושא בית הספר.

האם כל אחד מאזרחי מדינת ישראל יסכים שבתי ספר שמלמדים דברים כאלו ימומנו מכספו? כמובן שלא. אמנם גם לבתי ספר בעלי צביון חילוני לא יסכימו דתיים רבים לתת את כספם, אבל בינם ובין בתי ספר דתיים יש הבדל חשוב. בית ספר דתי מבוסס על ראיית עולם משוללת ראיות. בית ספר חילוני שואף ללמד את רק את מה שיש לו אחיזה במציאות.

זה לא בהכרח המקרה. מניסיוני, בבתי ספר חילוניים בארץ מלמדים לעתים דברים שגויים על בריאת העולם. זה ניתן לתיקון, לשינוי ולעריכה. עם זאת, הנחת היסוד של בית ספר דתי היא דתית מיסודה, וכפי שניסיתי להראות באינספור מאמרים באתר הזה, היא לא מבוססת על דבר. העומק אליו נכנסת הדתיות לא מאפשרת תיקון. בית הספר הדתי הוא ביסודו דתי ועל ידי הסרת הדתיות הוא מפסיק להיות דתי.

אם היינו חיים בעולם מושלם שבו אנשים תמיד היו עוקבים אחרי טיעונים רציונאליים הטיעון הזה היה מתקבל. אנחנו לא. לכן אני נאלץ לנקוט בקו טיעוני אחר. אם מסכימים שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, אנו נאלצים להסכים שהדת של אזרחיה היא לא עניינה של המדינה. היא צריכה לספק להם שירות לא משנה בני איזה דת הם.

לכן, בעצם קיומם של בתי ספר דתיים, מקפחת המדינה את בני הדתות האחרות שלא מקבלים מערכות חינוך נפרדות. האם עדי יהוה מקבלים בתי ספר נפרדים? מה לגבי מורמונים שגרים בארץ? על ידי קיפוח המגזרים הללו, קטנים ככל שיהיו, המדינה פוגעת בערך הדמוקרטי של שוויון זכויות. אם אנחנו באמת רוצים להיות מדינה דמוקרטית אנחנו צריכים לבחור בין שוויון זכויות מלא לקיפוח.

אם נבחר להנהיג שוויון זכויות מלא אנחנו יכולים רק להיטיב מזה. ההישג המשמעותי הוא שדתיים יוכלו להמשיך להיות דתיים וחילונים ימשיכו להיות חילונים. שוויון זכויות לא יגרום לשלילת זכותו של הדתי להקים בית ספר דתי. בתי ספר דתיים פרטיים עדיין יוכלו להתקיים. הם לא יזכו למימון מהמדינה אך כמובן יהיו מפוקחים על ידה. מגזרים שלמים בישראל שכעת מרגישים מקופחים מאד על ידי המדינה יבינו מהר מאד שהם מקבלים את אותן זכויות שכל קבוצה דתית אחרת בישראל מקבלת. כתוצאה מכך המתח בין מגזרים בחברה הישראלית ירד, ובזבוז כספים על ידי המדינה על בתי ספר כמו בעמנואל ימנע.

אלו רק חלק מההטבות שיכולים לבוא מחילון מערכת החינוך (או בשלטון בכלל) והטמעה מלאה של ערכים דמוקרטיים. הנקודה החשובה היא שאין בקבלה שלהם שלילה של הדתיות של הדתי או החילוניות של החילוני. המדינה מקבלת את קיום שניהם ומעניקה להם זכות שווה בכל מה שקשור לחינוך. האם ליצמן יסכים לשינוי כזה? משום מה אני בספק.

אני תימני שלם. לפעמים זה מדהים אנשים ולפעמים לא. אני מקווה שלפחות רובכם לא הרמתם גבה עכשיו. אם הרמתם גבה עכשיו, עצבנתם אותי בדיוק כמו ההורים בבית הספר בעמנואל. ההורים בבית הספר משתמשים בתורה ובפסקי הרבנים שלהם כדי לקבוע שללמוד עם תלמידות מזרחיות לא משקף את השקפתם הדתית וש"כוח עליון מונע מהם לקיים את פסק הדין" (ציטוט ערוך). במילים אחרות, הם חושבים שמזרחיים לא יכולים להיות דתיים טובים מספיק. זאת היתה הדוגמא הטובה ביותר לכך:

במהלך הדיון נשאל בא כוח החינוך העצמאי, עו"ד אריה הולצר, מדוע לא אוחדו מגמות הלימוד – והוא השיב: "מבחינת ההורים אין אפשרות שתלמידה שצופה בטלוויזיה תלמד עם בנות חרדיות".

השופטים היקשו וטענו כי נראה שהחלוקה אינה לפי צפייה בטלוויזיה, אלא לפי מוצא עדתי, ועו"ד הולצר השיב: "אני מוכן להמר שלבנות המגמה הזו (הספרדית) יש טלוויזיה בבית, ולאלה (האשכנזית) – לא". על כך השיב השופט מלצר: "אלה סממנים של גזענות, כשמהמרים על מה שלא יודעים".

למזלנו הרב, לא כל הדתיים חולקים את התפיסה המגעילה הזאת של "כוח עליון". אם זה היה כך, בישיבה בה למדתי הייתי סובל מגזענות, משום ששם רוב התלמידים והרבנים היו אשכנזים. בדיוק בגלל שאני יודע שפתיחות עדתית קיימת במוסדות חינוך דתיים אחרים המעשה של הורי התלמידות האשכנזיות בעמנואל מריח בשבילי עוד יותר מצחנת החוסר צדק. אף אדם לא צריך להימדד לפי הצבע עור שלו.

נכון לעכשיו, הורי בית הספר לא הצליחו להגיע להסכמה בדיון שנערך היום בבית המשפט. הם קבעו להיפגש בעתיד על מנת לדון בנקודות המחלוקת. עם זאת, אני מאחל להורי בית הספר הסוררים שגם כשתגיע הפשרה, דבר שסבירותו גבוהה מספיק כדי להשאיר לי תקווה, יוטל עליהם עונש. למרבה הצער, הסאגה הזאת נמשכת יותר מדי זמן, זמן שבו התלמידות המזרחיות סבלו את פרותיה הבאושים של הגזענות.

במדינה כמו שלנו בה חופש דת וחופש מדת זוכים להתעלמות ראוי שלפחות העיקרון הדמוקרטי של שוויון זכויות ישמר. כך לפחות ניתן יהיה להמשיך להעמיד פנים שאנחנו דמוקרטיה מלאה. לצערי, אני נאלץ להספק במעט מאד. העמדת פנים עדיפה על כלום.