הומאופתיה: זה בדוק?

אתולוגיקה / / הכחשת מדע

רוב האתר הזה מוקדש לאתאיזם בדרך כלל. עם זאת, חשוב לעתים לזכור ממה נובעת העמדה האתאיסטית שלי. היא נובעת מספקנות, הגישה הפילוסופית שניתן במשפט אחד לתמצת כך: כגודל הטענה כך גודל הראיות שדרושות כדי שאאמין לה. זה לא תמצות מספק כמובן, אבל הוא יעיל לצרכי הפוסט הזה. קבוצות של ספקנים קיימות ברחבי תבל, וגם אצלנו בישראל הקטנה, האתר שפינוזה הרים את הכפפה ומרכז את הנושא בארץ.

אחד הנושאים שמטרידים את שלוותם של ספקנים ברחבי העולם הוא רפואה אלטרנטיבית. קיים עושר גדול של טכניקות רפואיות לא קונבנציונלית שטוענות ליעילות בטיפול במגוון רחב מאד של מצבים רפואיים. יש שאלה אחת חשובה מאד. האם הטכניקות הללו עובדות? לצערי, ספר שלם יכול להיכתב על הנושא והדיון שלי כאן לא יתקרב למיצוי מלא. אני אנסה לתת טעימה. בשביל הפוקוס, אני אתמקד בהומאופתיה ובטענות שמעלים הומאופתים.

השאלה שבוערת ראשונה היא מה זה הומאופתיה. מדיונים קודמים עם תומכים בתרפיות אלטרנטיביות אני יודע שהם אוהבים לטעון שאנחנו, הספקנים, מייצגים בצורה מוטה את דעתם. לכן, למען ההוגנות, אני אתן להומאופתים לדבר בשם עצמם. זה מה שיש לאתר האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית לומר:

"הומאופתיה הינה ריפוי ע"י הדומה: ההומאופתיה מרפאת מחלות באמצעות חומרים המסוגלים לעורר סימפטומים דומים (ללא המחלה עצמה) באנשים בריאים. אותם חומרים "מעוררי מחלה", בהינתנם כהכנה הומאופתית (דילול וניעור), ממריצים את כוח הריפוי הטבעי לרפא את המחלה."

מהם הדילול והניעור שמוזכרים כאן? זה מה שמספרת לנו האגודה הישראלית להומאופתיה:

"1. בשלב הראשון מובא החומר על ידי כתישה למצב הנקרא תמיסת אם (mother tincture) מכאן מתחיל תהליך של דילול וניעור (פוטנטיזציה) על פי טכניקות וחוקים מוגדרים ביותר
2. מוסיפים סנטימטר מעוקב של תמיסת אם ל 100 סמ"ק של תערובת של אלכוהולומים.
מנערים בחוזקה עשרה ניעורים (על פי הוראות מדויקות).
3. עכשיו לוקחים טיפה אחת מין התערובת ומוהלים אותה ב- 100 טיפות אחרות של אלכוהול ומעט מים. חוזרים שוב על תהליך הניעור.
4. מנערים ומדללים את התמיסה באופןזה שוב ושוב עד להשגת הדילול הרצוי.

[…]

העוצמה או המינון של הרמדי ההומאופתית נקראים "פוטנץ" והם מבטאים את מספר הדילולים שעבר החומר: ככל שהחומר עבר יותר דילולים וניעורים, כך גדלהעוצמתו.

מכל זה ברור שפעילות הרמדי ההומאופתית איננו על בסיס כימי, משום שלאחר 12 דילולים (רוב ההכנות עוברות מ 30 דילולים ומעלה) אין כבר למעשה מולקולות של החומר המקורי, כך שהחומר פעיל מבחינה אנרגטית\רוחנית בלבד. לכן אין בתכשירים הומאופתים משום סכנה בריאותית.

מדוע זה פועל? כהסבר שיטחי ניתן לאמר שעל ידי דילול הרמדי ובעזרת תהליך הניעור המיוחד, משחררים את החומר מהמרכיבים הפיסים וכימיים שלו ומביאים לידי ביטוי את המרכיב האנרגטי או הדינמי שלו."

כאן טמונה הביקורת הראשונה נגד הומאופתיה.

תרופות קונבנציונאליות מכילות חומר פעיל, חומר שיש לו השפעה על הכימיה והפיזיולוגיה של הגוף. האפקט המיטיב שלהן נובע מההשפעה הזאת. אנטיביוטיקה, אם ניתן דוגמא מוכרת, הורגת חיידקים, ובכך יכולה לרפא מחלות שנגרמות בגללם. על פי הודאת ההומאופתים עצמם, אין חומר פעיל בתרופות הללו. לטענתם, במהלך הכנת התרופה ההומאופתית הניעור של התרופה "מביא לידי ביטוי את המרכיב האנרגטי או הדינמי שלו". השימוש בביטויים מעופלים כאלו לא מועיל להם, לדעתי.

גם אם נעזוב את השאלה חסרת המענה באמצעות איזה מנגנון כימי או פיזיקאלי "בא לידי ביטוי המרכיב האנרגטי או הדינמי" של החומר הפעיל במים, נשאר עם שתי שאלות שעד כמה שחיפשתי אין להן מענה. למה האלכוהול והמים לא "זוכרים" את המרכיב האנרגטי והרוחני של כל הדברים המזיקים שבוודאי היו בהם במהלך קיומם? בוודאי שהחומרים הללו משאירים את "המרכיב האנרגטי או הדינמי" שלהם במים. למה זה לא הורס את השפעת התרופה? בנוסף, למה לאנרגיה ורוחניות לא יכולה להיות השפעה שלילית? לכל אדם חושב השאלה האחרונה צריכה להדליק נורה אדומה. אם מישהו טוען דבר כה לא סביר, מציע מנגנון ביזארי ומלא חורים לדרך הפעולה שלו, ואז מוסיף וטוען שלמכניזם הביזארי הזה יכולה להיות אך ורק השפעה חיובית, הגיע הזמן להראות ספקנות.

חמושים בספקנות הזאת אנחנו יוצאים לבדוק האם הומאופתיה עובדת. כל פעם שניתקל בטענה שתרופה הומאופתית מסוימת יעילה בטיפול כלשהו, נצטרך להיזכר בכך שהמנגנון שמוצע להומאופתיה לא מבוסס על חוקי הפיזיקה והכימיה הידועים לנו ובעצמו לא מסביר איך "המרכיב האנרגטי או הדינמי" של חומרים אחרים שהיו בהם בעבר לא "בא לידי ביטוי" במים והורס את השפעת התרופה. לכן, אנחנו ננהג בכל פיסת ראייה שנקבל בחשדנות ונסקור אותה היטב. אין לכל פיסת ראייה את אותו ערך. מחקרים מדעיים לא נולדו שווים.

עדות טובה לכך שמחקרים לא נולדו שווים היא הדוגמא הבאה, שנלקחה שוב, מהאתר של האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית. היא מתארת מחקר שנערך בקרב כמעט 4000 חולים. המחקר מצא שאיכות החיים של המטופלים בהומאופתיה השתפרה פלאים. יש רק חור ענק אחד בניסיון להשתמש במחקר הזה כראייה לטובת הומאופתיה. זה לא מחקר קליני, אלא מחקר תצפיתי. במחקר תצפיתי קשה לשלוט במשתנים השונים ולהצביע על הגורם למה שנצפה. החוקרים, כמו חוקרים טובים, מכירים בזה. בחלק שדן בתוצאות המחקר הם כותבים:

"One limitation of our study is that the observed effects cannot be categorized with respect to specificity, i.e. we cannot draw conclusions as to the beneficial mechanisms. Furthermore patients were allowed to use conventional therapies during the study period in addition to homeopathic treatment. Thus, the observed improvement cannot be attributed to homeopathic treatment alone."

בעברית:

מגבלה אחת של המחקר שלנו היא שהאפקט הנצפה לא יכול להיות מקוטלג ספציפית, כלומר, לא יכולנו להסיק מסקנות לגבי המנגנונים המיטיבים. יתרה מזאת, החולים הורשו להשתמש בתרפיות קונבנציונאליות במהלך המחקר בנוסף לטיפול ההומאופתי. לכן, השיפור הנצפה לא יכול להיות מיוחס להומאופתיה בלבד.

במילים אחרות, אי אפשר לומר שהומאופתיה הייתה הגורם לשיפור. המחקר הזה לא יכול לומר לנו משהו על הסיבה לשיפור. הוא רק אומר לנו שהיה שיפור. בנוסף, חלקית בגלל היותו מחקר תצפיתי, המחקר הזה לא מספק השוואה בין יעילות הטיפול ההומאופתי ויעילות הטיפול בפלצבו – תרופת דמה שאין לה השפעה ממשית. השוואת היעילות של טיפול מסוים ליעילות של לפלצבו נעשית כשרוצים לבדוק אם הטיפול בעל אפקט ממשי או לא. אם האפקטיביות של הטיפול ושל הפלצבו זהה המסקנה ברורה: הטיפול לא באמת יעיל. אפקט הפלצבו יכול להיות חזק מאד, אך חשוב לזכור שהוא לא מסוגל לרפא מחלות. הוא לא יכול, לדוגמא, לרפא סרטן או לחסל חיידקים או וירוסים גורמי מחלות. בקצרה, הוא יכול לשפר את התחושה הכללית של החולה ותו לא. על המושג הזה, "אפקט הפלצבו" אפשר לכתוב מאמר שלם, ואולי אפילו אעשה את זה בעתיד.

איזה מחקרים יכולים לומר לנו אם הומאופתיה היא גורם יעיל לטיפול במחלות מעבר לאפקט הפלצבו? ניסויים קליניים כמובן. ניסויים כאלו מבוקרים ונועדו לשלוט במשתנים בהם מחקרים תצפיתיים לא מסוגלים לשלוט. אם מבצעים אותם טוב, הם יכולים לומר לנו הרבה מאד על הסיבה לתופעות הנצפות. גם ניסויים קליניים לא נולדו שווים. הסטנדרט הגבוה ביותר של מחקרים קליניים דורש כמה דברים. ראשית, השוואת יעילות הטיפול לפלצבו היא חובה. שנית, חולים מחולקים באקראי לקבוצת הפלצבו ולקבוצת הטיפול. האקראיות נועדה למנוע מצב שבו החוקרים, בכוונה או בלי כוונה, ישימו את הנבדקים שהמצב הרפואי שלהם הכי טוב בקבוצת הטיפול. זה עלול להרוס את התוצאות. דבר שלישי וחשוב אפילו יותר, המטפלים וגם החולים עצמם לא יודעים אם האדם שלפניהם מקבל את הטיפול הנבדק או הפלצבו.

בואו ניקח עוד טענה מתוך האתר של האגודה הישראלית להומאופתיה. במאמר הזה מתארת ד"ר יהודית פלינט את היעילות של ארניקה בטיפול ב"חבלות וכאבים שנובעים מנפילה, תאונה, ניתוח, טיפול שיניים קשה ולידה". המאמר מלא בסיפורים נפלאים על יעילות התרופה ההומאופתית הזאת. משום מה הוא לא מלא במדע ובמחקרים. אולי זה בגלל שהמדע קובע שהתרופה הזאת לא יעילה.

סקירה של הספרות המדעית בנושא היעילות של ארניקה שבוצעה ב-2007 הסיקה כי:

"The majority of randomized clinical trials suggest that homeopathic arnica is no better than placebo in treating bruising, swelling, and pain. Data from existing clinical and basic science research studies do not support a favorable risk:benefit ratio for arnica therapy and offer no advantages over the use of conventional treatments."

בעברית:

רוב המחקרים הקליניים בהם נשמר עיקרון האקראיות מצביעים על כך שארניקה לא טובה מפלצבו בטיפול בחבלות, נפיחויות וכאב. נתונים מניסויים קליניים ומחקרי מדע בסיסי קיימים לא תומכים בקיום של יחס חיובי בין הסיכון לתועלת של ארניקה ולא מראים יתרונות בשימוש בה על פני טיפולים קונבנציונאליים.

המסקנה ברורה. סקירה של הספרות המדעית המחקרית על היעילות של ארניקה מראה שאין ראיות שתומכות ביעילות התרופה.

בשבילי אתר האגודה הישראלית להומאופתיה מציג דפוס שראיתי המון פעמים בעבר. כשהמדע יכול לשמש לתמיכה בתרפיות שלהם, אפילו לא בצורה ממשית כמו במחקר הראשון שהצגתי, תומכי תרפיות אלטרנטיביות יצאו מגדרם כדי להשתמש בו. כשהוא לא תומך בהם הוא לעתים לא מוזכר. כשהוא כן מוזכר, בדרך כלל נאמר עליו שהוא לא רלוונטי מסיבה מעורפלת כלשהי. אני לא יכול לייחס לאנשים הללו כוונת זדון. אני לא בוחן כליות ולב. אני יכול רק לומר את המסקנה. ההבנה של הראיות המדעיות כיום היא שהן לא תומכות ביעילות של תרופות הומאופתיות. על זה עלינו להוסיף שהמנגנון המוצע לה מופרך וביזארי. לכן כספקן ואדם חושב אני לא מאמין ביעילות של הומאופתיה.

64 תגובות לרשומה “הומאופתיה: זה בדוק?”

  1. שוב לא רלוונטי.

    בשבילך הילד שלך הוא הכי חשוב בעולם, אבל בשביל לקבוע השפעות של חיסונים זו עדיין אנקדוטה. "התרחש אחרי" אין פירושו "התרחש בגלל".

  2. האם אתה יכול להציג מחקר שמראה תגובות שכאלו כתוצאה מחיסונים? אני נאלץ להזכיר, פוסט הוק ארגו פרופטר הוק הוא כשל לוגי.

  3. עדו:
    אחי, אנחנו באמת מצטערים בקשר לילד שלך, אבל אתה חייב להבין שמבחינתנו זו לא ראיה. הרבה מאד דברים יכלו לגרום לו לבעיות האלה, החל מגנטיקה, דרך וירוסים ועד לאולי אולי אולי החיסון שהוא קיבל. לא תמיד הרופאים יודעים מה הבעיה, והרבה פעמים אין להם דרך בטוחה לדעת.
    ברכת רפואה שלמה לבנך.

  4. א. לגבי שאלת המעורבות האמריקנית בסיפור הגזזת – חזרתי ובדקתי, ונראה שהמקור לה אכן לא מהימן כמו שזכרתי. עדיין מדובר בניסויי הקרנות בבני אדם שמוזר שביצעו אותם. היום לא תראה אישור למחקר כזה, מה גם שלהבנתי יש פתרונות הרבה פחות מסוכנים לגזזת שהיו ידועים כבר אז.

    ב. לגבי הומאופתיה – הנה לינק לכתבת מעקב על הסטטוס המטריד שיש לה בבריטניה. לשמחתי המצב בארץ טיפה (אבל לא הרבה) יותר טוב: http://youtu.be/qgHRWB6-k-Q

    ג. לגבי החיסונים – בדיוק ביומיים האחרונים פורסמה כתבה ראשונה בסדרה שלא רק מפרקת את המחקר של וייקפילד אלא מוצאת בו רמאויות מכוונות, לאחר תחקיר שארך 7 שנים, כמות הממצאים היא פשוט מעבר לכל יכולת ויכוח. בזה נסתם הגולל עוד יותר הרמטית על הטענה המחקרית היחידה שעוד היתה למתנגדי החיסונים. שנים ארוכות של הוצאות כספיות מיותרות, סבל, בלבול, נזק שלא יתואר לאמון הציבור במדע, עשרות תינוקות מתים ועוד אלפים חולים.
    http://edition.cnn.com/2011/HEALTH/01/05/autism.vaccines/
    http://briandeer.com/mmr/lancet-summary.htm
    http://briandeer.com/mmr-lancet.htm
    http://www.bmj.com/content/342/bmj.c5347.full

    כתבה מפורטת, במגזין הבריאות המוביל בבריטניה מידי אחד הבכירים שבכתבי המדע, אתה מוזמן לעבור על זה ולהבין עד כמה עמוק הולכות ההטעיות והבעיות האתיות עם המחקר. האמן לי שהחיסונים מאוד בטוחים ומאוד בדוקים לאורך כל השנים, ואם היית גדל בדור ההורים שלנו ורואה כמה אנשים היו מתים מהמחלות שהחיסונים האלו העלימו, לא היית בכלל מהסס לחשוב פעמיים.

  5. אני חושב שכולם לא הבינו כאן משהו בסיסי שניסיתי להגיד:
    מאיפה לי, כאדם פשוט שאין לו השכלה מדעית נרחבת, לדעת שהמאמר שאתה מביא בקישור הוא רציני ונעשה אחרי מחקר ואילו איזה אתר של רפואה אלטרנטיבית מכיל שטויות ושקרים?
    בפרט שבשני המקרים יש אנשים עם תארים אמיתיים לגמרי שלמדו במוסדות מוכרים ולא במכלל ההוליסטית בסאן פרנציסקו? בשלב כלשהו אתה מסתמך על 'תחושות' או 'הנחות' כלשהן – מה אומר הרוב, מה הגישה של הממסד, האם מדובר בגוף רציני ומוכר או לא.
    והנה קופת החולים שאמורה להיות גוף כזה נותנת חיסונים וגם מעסיקה הומאופטים, האחד אמור להיות טיפול רציני ורצוי והשני שרלטנות לשמה. השאלה שלי היא פשוטה – אם אמנם יש הוכחות חד משמעיות שהומאופטיה זה שטויות, למה בדיוק לא סגרו את כל בתי המרקחת ההומאופטיים, הפסיקו את ייצור התרופות ההומאופטיות והפסיקו את הטיפול האלטרנטיבי המשלים בקופות החולים?
    גילוי נאות – טופלתי בשיטת גרינברג במשך כשנה, ממה שהבנתי מדובר במשהו דומה לפסיכולוגיה, ההשתתפות של המטופל היא קריטית להצלחת הטיפול (שהוא יותר 'אימון' או 'תהליך' מטיפול רפואי) ופסיכולוגיה היא ענף לגיטימי של הרפואה המודרנית. כפי שציינתי יש לי חבר שטוען שגם הפסיכולוגיה היא שרלטנות ואחיזת עיניים כי גם היא עובדת רק אם המטופל מאמין ביעילות של הטיפול.

  6. עדו:
    זה שלהרבה אנשים אין את הכלים או השכליים או ההשכלתיים לדעת אם דבר כזה או אחר הוא נכון או לא זאת בעיה בפני עצמה. במערכת החינוך שלנו לא מלמדים חשיבה לוגית אמפירית, וחבל. גם לא מלמדים מספיק מדעים מדויקים וגם זה חבל. רוב האנשים לא ידעו את ההבדל בין אמת לשקר. אתה לא צריך להסתמך על שום הנחות או השערות, אלא רק על ראיות. כנס לגוגל, תרשום את סוג הטיפול שאתה מעוניין בו תקרא עליו, ותראה אם יש מחקרים תומכים. תשאל רופאים – לא אחד, אם כי כמה. ומה שאתה בודק במקומות האלו הם לא עדויות, אלא ראיות בלתי תלויות. לדוגמא, סקר הוא לא ראיה טובה, בעוד שמחקר שנערך באוניברסיטה בארה"ב ועבר הרבה ביקורות עמיתים הוא ראיה יותר טובה.
    הומאופתיה קיימת בקופת חולים כי זה מכניס כסף… ובגלל הפופולריות (הלא מוצדקת) של הרפואה האלטרנטיבית המוסדות המוכרים עדיין מנצלים אותה. בסופו של יום הם עדיין צריכים לעשות כסף ואנחנו חיים בעידן קפיטליסטי.
    פסיכולוגיה היא הרבה יותר מסתם השתתפות המטופל. כל טיפול רפואי תלוי בהשתתפות המטופל, אם הוא לא יקח את התרופות, סביר להניח שהבעיה לא תיפתר.
    הפסיכולוגיה היא ממש לא אחיזת עיניים. הפסיכולוג יאבחן את הבעיה שקיימת אצלך – ובמקרה והיא פיסית – יפנה אותך לפסיכיאטר שירשום לך תרופה מתאימה. הרבה בעיות הפסיכולוגיות ובעיקר ההפרעות הנפשיות מתבטאות בחוסר איזון כימי מסוים במוח. דיכאון לדוגמא הוא מצב נפשי לכל דבר, אבל יש לו ביטוי פיסי. במקרה ואין בעיה פיסית הוא ישתמש בשאר הכלים שעומדים לרשותו, כגון פסיכואנליזה. יעילותו של הטיפול הפסיכולוגי הוכח כבר באין סוף מחקרים, והמדע התפתח מאד עם השנים.

  7. dtsj, הלוואי שהייתי יכול לקרוא לפסיכולוגיה מדע או רפואה, אבל היא באה לטפל בתחום מאוד מורכב ולא קל לחקירה, עד שהיא ממש גישוש באפלה. יש דברים שהיא עושה ממש טוב, והרבה שאין לה תשובה קרובה למושלמת בהם. פסיכולוגיה גם לא עוזרת לכל אחד באותה הצורה ואין לה מספיק תשובות החלטיות ורוב השיטות לא עקביות. בואו ונשים בצד את הפסיכולוגיה ונתמקד בדברים הבדוקים.

    חיסונים הם הכלי הרפואי שאולי נבדק בצורה הרחבה ביותר במאה העשרים, המנגנונים שלו הם מהמובנים ברפואה והתוצאות של השימוש בחיסונים הן מהמובהקות וחסרות תופעות הלוואי ביותר מבין כלי הרפואה המודרנית. אני יודע שמי שיש לו אנקדוטה כואבת יחפש אשמים מתחת לאדמה אבל העובדה היא שחיסונים הם דבר חיובי באופן כמעט מוחלט, יותר מאספירין וואנטיביוטיקה.

    הרעיון ההזוי והמרושע של אנשים מסוימים להתל בהמונים ולגרום לאנשים לסכן את חיי ילדיהם (ולאבד אותם במקרים קיצוניים) היה לא מובן לי, עד שראיתי היום את החלק השני בכתבה של BMJ על ווייקפילד. מסתבר שמוכח ברמה מאוד משכנעת שהאיש היה אמור לקבל שוחד ששוויו מאות מליונים. זה מסביר אולי את היכולת של המצפון שלו לכבות את עצמו לנוכח כל התינוקות שמתו בגלל השקרים שהפיץ וליבה את התנועה להתנגדות לחיסונים.

    http://www.bmj.com/content/342/bmj.c5258.full

  8. עדיף להפריד בין פסיכולוגיה שבהחלט יכולה להיות מדע ונעשים בה מחקרים באוניברסיטאות המובילות בעולם, לבין גישות טיפוליות שונות, כמו הפסיכואנליזה לדוגמא, שהן קצת יותר בעייתיות מהבחינה הזו. כשאתה הולך ל-"פסיכולוג" (מה שקוראים לו באמריקה therapist) אתה לא הולך למדען, וגם לא לרופא. אתה הולך למטפל שנסמך על שיטה מסויימת שהיא אולי מבוססת מדעית במידת מה, ואולי לא כל-כך.

  9. מייק ועירא: יש משהו במה שאתם אומרים לגבי הפסיכולוגיה, אבל המרחק בינה לבין רפואה אלטרנטיבית הוא עצום. היא ממש לא "שרלטנות ואחיזת עיניים" כמו שעדו אמר, כבודה מונח במקומו. נכון, פסיכואנליזה בעייתית, ונכון, זה מדע פרופר, אבל אין שום מקום להשוואה עם רפואה אלטרנטיבית. פסיכואנליזה לא מתיימרת להיות מעבר לאפקט הפלסבו, מה שרפואה אלטרנטיבית לא מצטיינת בו במיוחד…

  10. יש רצף שמתמשך מפסיכולוגיה מדעית, דרך טיפולים פסיכולוגיים מבוססי ראיות, טיפולים רציונליים פחות מבוססי ראיות, קואצ'ינג חובבני עמוס מונחים פסיכולוגיסטיים וכו'. הרצף הזה נגמר במיסטיקה. זה לא נעים להגיד את זה אבל הרבה פעמים הפסיכואנליזה הפרוידיאנית ששתלה את עצמה בעולם המושגים האנושי יותר קרובה לצד הרע של הספקטרום הזה ממה שאנחנו רוצים להודות.

    מהצד השני, אין שום בעיה עם רפואה אלטרנטיבית חדשה. אם היא תיבדק ותמצא פועלת, היא תהפוך לרפואה. הבעיה עם שיטות כמו הומאופתיה היא שהן מסרבות למות.

  11. מייק: ובגלל זה כבר לא מחשיבים את הפסיכואנליזה כ"כ, אלא מחזיקים מפרויד רק כפורץ דרך מבחינה חשיבה יצירתית ומקורית, ופחות כאחד שגילה משהו מדהים.
    אנחנו פחות או יותר מסכימים, אין טעם שנדוש בזה יותר…

  13. הבעיה עם אנקדוטות היא פשוטה: אתם כמעט לעולם לא תשמעו אנדקדוטות מאדם שהלך לטיפול הומאופתי והתאכזב. וזאת משתי סיבות עיקריות:
    1. אם הוצאת מאות ואלפי שקלים על טיפול, לרוב תרצה להאמין שהוא הצליח במידה זו או אחרת. שכנוע עצמי הוא כוח חזק מאוד. כולנו מכירים את זה שאם קנינו בגד יקר בחנות ואח"כ בבית הוא לא יוצא יפה ייכאב לנו מאוד למסור אותו הוא להיפטר ממנו אפילו אם אנחנו יודעים בתוך תוכנו שלא נלבש אותו יותר.
    2. אם הטיפול היה כישלון מוחלט אתה לא תרצה לרוץ ולספר לכל מכריך על זה שהוצאת הרבה כסף על טיפול מפוקפק ובסוף לא הפקת שום תועלת.

    אז בבקשה לזכור שעל כל אנקדוטה שאתם שומעים אודות הצלחת הטיפול ההומאופתי יש נאמר שלוש-ארבע ואולי יותר אנקדוטות על כישלון הטיפול שאותם לא תשמעו לעולם. אם אתם מוכנים לקבל טיפול של 20-25% הצלחה זה בסדר, רק תזכרו שלטיפול בפלסבו יש פחות או יותר אותם הסיכויים. (וזה הרבה יותר זול…)

  14. אני דווקא שמעתי על מקרים שטענו שלא עבדה בשבילם ההומאופתיה.

    אבל למרות זאת אני, חושב שהמספרים שלך 3-4, פסימיים משהו. לדעתי זה הרבה יותר. גם בלי בושה ובלי אשליות, אנשים פשוט לא ממהרים לספר לכולם על משהו שלא עבד. סיפורים חיוביים הם הרבה יותר מעניינים מסיפורים שליליים.

    אגב, אני חושב שהיחס הראוי הוא בין הסיפורים השליליים ששומעים עליהם, לבין הסיפורים השליליים שלא שומעים עליהם. זה יחס שתופס בעקרון בכל שיטה ותלוי באופי שלה ובעלות שלה ובעוד גורמים, אבל לא בשיעור שבו היא עובדת.

סגור לתגובות