לאחרונה היו שני אנשים להם נערך משפט שדה ברשת. הראשון היה בחור שהרים חתול מהזנב. השני הוא נהג מונית שהואשם ברשת בהטרדה מינית. אני רואה בעיקר רע במשפטי השדה הללו ואנסה להסביר למה. אתם מוזמנים לחלוק עלי, משום שהנושא הזה מעבר להיותו נושא חוקי, הוא גם נושא ערכי מובהק.
נניח שאדם מסוים חווה עוולה. אחרי שבדק היטב שסביר שבוצעה כאן עבירה פלילית, הוא הגיש עליה תלונה במשטרה ונקב בשמות החשוד או החשודים. אני סבור שצריך לבדוק היטב שיש עילה להגשת תלונה לפני שאנחנו עושים זאת, כי גם תלונה לבדה יכולה להרוס לחשודים את החיים. פושעים פוטנציאליים הם גם אנשים. זה אומר שיש להם זכויות והזכויות הללו לא נלקחות מהם בגלל שאני לא אוהב אותם. להיות לא אהוד במיוחד, בלשון המעטה, זאת לא עבירה, כך שאין סיבה להתלונן, לדוגמא, על הבחור שצפר לי בעצבנות פעמיים יותר מדי בזמן שעקף אותי באיילון. בקצרה, אני לא הייתי רוצה להיות אחראי להרס חייו של אדם, אלא אם כן יש לי חשד מבוסס שבוצעה עבירה. בנוסף לשיקולים שתלויים ברווחתו של החשודים יש שיקולים שתלויים במתלוננים. לעתים להתלונן זה קשה, לדוגמא בגלל שזה מכריח אותנו להתעמת רגשית עם מה שנעשה לנו. נניח שהאדם ההיפותטי שלנו התגבר על המכשולים הללו בהצלחה והגיש תלונה.
אחרי התלונה עליו לחכות שהמשטרה תחקור את המקרה ותחליט מה לעשות עם המידע שהשיגה. לעתים היא תעשה כלום בשל העדר ראיות מפלילות. למזלנו, זה דבר טוב לחברה. הדבר האחרון שאנחנו רוצים כחברה הוא שאנשים ילכו לכלא, ישלמו קנס או יענשו בצורה כלשהי רק כי מישהו התלונן עליהם. בנוסף, לעתים קרובות תיקים נסגרים לא בגלל שאין ראיות, אלא בגלל שמדובר בתלונה ש"אין בה עניין לציבור", לדוגמא, תלונה על עבירה שבעיני המשטרה היא מינורית. אני בטוח שהמתלוננים ירגישו רע אם המשטרה תסגור את הטיפול בתלונה שלהם בלי ענישה מכל סיבה שתהיה, בין אם היא היעדר ראיות ובין אם היא חוסר עניין לציבור.
אנחנו, האנשים שלא היו עדים למאורע, נמצאים במצב של אי-ידיעה. בשני המקרים שהזכרתי לעיל, לפני חקירת משטרה בנושא, אנחנו, הציבור, לא יודעים מה ההקשר של התמונה החזיק הבחור חתול בזנבו, אנחנו לא יודעים מה קרה באותה נסיעת מונית, אנחנו לא יודעים אם הראיות מצביעות על כך שהיתה כאן עבירה פלילית ואנחנו לא יודעים אם הראיות בשני המקרים הללו מראות שבעבירה הזאת, במידה והיתה, יש עניין לציבור. אנחנו יודעים מה המתלוננת אומרת שקרה במונית ואנחנו יודעים שהתמונה של הבחור שאוחז בזנבו של החתול יותר מסוגסטיבית. זה התפקיד של המשטרה לברר את הפרטים ולקבוע מה בדיוק קרה, מה ההסתברות שהתסריט עליו מצביעות הראיות אכן נכון והאם יש בעבירה עניין לציבור לפי הקריטריונים שלה.
אחרי שחקירה כזאת נערכה, אנחנו עלולים לשנוא את החלטת המשטרה, אנחנו עלולים לצעוק על חוסר הצדק שאנחנו רואים בה, אנחנו עלולים לחלוק על ההחלטה שיש או אין במקרה עניין לציבור, אנחנו עלולים לחלוק על הקריטריונים בעזרתם קובעת המשטרה למה יש ולמה אין עניין לציבור, ואנחנו עלולים לסבור שהמשטרה לא עשתה מספיק כדי להשיג ראיות מפלילות. את התלונות שלנו אי-אפשר להפנות לחשודים. הם לא אלו שקיבלו את ההחלטה שאנחנו לא אוהבים והם לא אלו שאזלת ידם מנעה צדק, בין אם צדק הוא בעיננו ענישה או שיחרור בלי ענישה. בין אם אנחנו חושבים שצדק הוא ענישה או שיחרור החשודים להמשך חייהם, אנחנו אמורים להתלונן על המשטרה וההחלטה שלה. הם האחראיים, לא החשודים. החשודים לא עשו דבר. הפשע היחיד שלהם הוא לא פשע בכלל: הוגשה עליהם תלונה במשטרה.
בשני מקרים שלפנינו העליהום קדם לתלונה במשטרה. טיפול משטרתי בא אחרי הפירסום הרחב של המקרים הללו ברשת, ולמיטב ידיעתי רק במקרה של החתול שהוחזק מהזנב. חבל שהעליהום על החשוד בפגיעה בחתול החל לפני הפניה למשטרה. בסופו של דבר, זה פוגע ביכולתו לקבל יחס הוגן מהמשטרה ובתי המשפט. מנגד, הטיעון ששמעתי הכי הרבה לטובת משפטי השדה הללו מתומצת ב"לפנות למשטרה לא יעזור". זה הנימוק של הבחורה שהתלוננה ברשת על הטרדה מינית. הנימוק הזה נכון עובדתית, עד כמה שאני יודע. תלונות על הטרדה מינית ושלל עבירות מין לרוב לא מגיעות רחוק, בלשון המעטה. זה לא נימוק שתומך בהחלטה שהחשוד אשם ובמשפט שדה זריז עלינו, הציבור, לסמנו באות קין. שוב, אם אנחנו חושבים שהמשטרה עושה דברים גרוע, עלינו לתקוף את המשטרה. נהג המונית לא אשם בעבירה פלילית רק כי התלוננו עליו באינטרנט.
כעיקרון כללי אנחנו לא יכולים לחשוב רק על הצד של הקרבן כעל אדם בעל זכויות. במקרה של התלונה על הטרדה מינית, יש כאן עוד צד שהוא לא פחות אדם מהמתלוננת: האדם שהיא מאשימה בעבירה. לשניהם יש זכויות בעיני. לה יש את הזכות לכבוד ואת הזכות לגופה. לו יש חזקת חפות וזכות למשפט הוגן. הדרך היעילה ביותר שאני מכיר לאזן בין הזכויות שלהם היא לתת למשטרה ולבתי המשפט לעשות את העבודה שלהם. אם לא נאהב את התוצאה הסופית מכל סיבה שהיא, אנחנו יודעים על מי להתלונן: על המשטרה. לא על החשודים.
בנקודה הזאת חל בילבול. אנשים עלולים לחשוב שאני אומר שהמתלוננת משקרת, אבל אני לא. השאלה החשובה לפני שמרשיעים חשוד בעבירה היא "האם יש לנו ראיות שהוא אשם?", לא "האם יש לנו ראיות שהוא חף מפשע?". אם התשובה על השאלה הראשונה היא "לא", החשוד בעבירה נהנה מההגנה של חזקת חפות. רק התשובה לשאלה הראשונה משנה. תשובה אפשרית לשאלה השניה היא שהמתלוננת שיקרה, אבל צריך ראיות שהיא משקרת לפני שנוכל להאשים אותה בבדיית המקרה. נהג המונית טוען שהיא משקרת, אבל אין לנו סיבה להאמין לו יותר משיש לנו סיבה להאמין לה. העובדה שאין לנו ראיות שהיא משקרת לא אומרת שהוא אשם בהטרדה מינית. זאת לא השאלה. אדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו, לא אשם עד שתוכח חפותו. המשטרה או, אם זה יגיע לה, בית משפט יכולים לאתר ולבחון את העדות שלה ואת הראיות התומכות בה ולהכריע בעניין.
נניח לרגע שעצם התלונה ברשת על עבירה מספיקה כדי לענות על השאלה הראשונה, "האם הוא אשם", ב"כן, הוא אשם" שמהדהד כרגע ברשת. במקרה הזה, אני לא רואה הבדל ערכי רלוונטי בין משפט השדה הזה ובין מה שעשו משטרים דיקטטוריים. אנחנו לא חיים במשטר בו תלונה על עבירה לבדה מספיקה כדי לגרור ענישה. עד כמה שזה עצוב שמונחים כמו "חוסר ראיות מפלילות", "זכאי מחמת הספק" ו"חוסר עניין לציבור" מנמקים לעתים קרובות את הבריחה מענישה של קרימינלים אמיתיים, הצמדות לסטנדרט גבוה של ראיות וטיפול במקרים בהם יש עניין לציבור היא הדרך של רשויות החוק לנסות להגן עד כמה שניתן על חפים מפשע מפני עונש שלא מגיע להם אגב שמירה על האינטרס הציבורי גם במקרים בהם החשוד לא חף מפשע.
בפעם הבאה שאתם רואים ברשת פירסומים על עוולות עצרו לרגע וחשבו על השאלות הבאות. האם החשוד זכה שהתלונה עליו תיחקר והאם ניתנה לו הזדמנות למשפט הוגן? אם כן, ואנחנו לא אוהבים את התוצאות, אני לא רואה סיבה לבוא בתלונות לחשודים, אלא לרשויות החוק, המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט והכנסת. אחרי הכל, החשודים לא עשו דבר. אם לא, למה שניקח את החוק לידיים, נחליט מי אשם ומי לא ונהרוס את שמו של אדם? מה הופך את הזכות שלו למשפט הוגן וחזקת חפות לאפסית לעומת זכויות המתלונן? אני לא מרגיש שהאחד חשוב יותר מהשני.
מקווה שאנשים יתחשבו בשיקולים הללו בפעם הבאה שכפתור ה-Share נראה מזמין.
חזקת החפות חשובה, כמו שאמרת. אבל חופש הביטוי חשוב לא פחות. וכמו שסיכמת זו האחריות שלנו לא לשפוט יותר מדי מהר אנשים על סמך שיתופים בפייסבוק. הפייסבוק קיים ואנשים ישתפו בו. אנחנו לא רוצים למנוע מאנשים לבטא את המטריד אותם. הפרסום של מספר הטלפון של הנהג הוא מעשה קצת מכוער, אבל מצד שני ההשעיה ופייסבוק והאיום ובהרחקה לצמיתות מטרידים אותי הרבה יותר (משום שכידוע הרחקה מפייסבוק שקולה בימינו לגזר דין מוות).
ולסיכום, אשרי שאין לי פייסבוק, ולא שמעתי בכלל על אף-אחד מהמקרים האלה עד שקראתי את הפוסט שלך.
אתה צודק באופן כללי. לגבי המקרה של החתול ספציפית – זו לא דוגמה טובה לדעתי, והיא בטח לא דומה למקרה של נהג המונית. במקרה של נהג המונית המתלוננת פרסמה את התמונה. במקרה החתול – ה'עבריין' עצמו פרסם את התמונה בה נראה כאילו הוא כביכול מתעלל בחתול. כלומר, העבריין הוא האחראי לפרסום ולתגובות הנלוות, ואם הוא היה רוצה הוא היה יכול בקלות להסביר את עצמו.
הבעיה קיימת בקירובים ההסתברותיים שהמח שלנו מבצע (מערכת חשיבה סוג #1).
בתיאוריה, היה צריך להיות פשוט ולגיטימי להגיש תלונה כל אימת שאתה חושד בביצוע פשע, וכולם היו יכולים להיות שמחים ומאושרים כשהמשטרה זונחת את התיק, כי הי, הרשויות המוסמכות קבעו שהאיש לא פושע. אבל כאן נכנסת ההיוריסטיקה האנושית: מה הסיכוי לכך שאדם עם תלונה פלילית אשם בפשע לעומת אדם ללא תלונה פלילית? כל עוד התלונות האלה לא נעשות רנדומלית, ברור שהראשון יותר גבוה, ואפילו כשישנו אחוז לא זניח של תלונות שוא זה נותר נכון.
ולכן אתה רואה שגם אנשים שנערך להם משפט וזוכו עדיין מקבלים יחס עוין מהסביבה. מה שכן, אפשר וצריך להוקיע את האפון שבו אנשים עוברים מ"על פניו ישנו סיכוי סביר שהאיש אשם" ל"אני משוכנע שהאיש אשם" אבל במיוחד משם ל"מותר לי להתנכל למישהו כי נראה לי שהוא אשם למרות שיש רשויות חוק שמתפקידן לאכוף אותו". שזה מה שעשית :)
ישנו אגב תהליך מחשבתי אחר לגמרי שהופך תלונה במשטרה ותביעה משפטית לאקטים קיצוניים להבדיל מפעולה שגורה בין אדם לחברו בחברה מתורבתת שבה רשות שופטת, אבל לא אכנס לזה כאן.
זה לא כל העניין. אני לא עורך דין, אבל ממה שאני רואה מהתלונה של רם אין פה בכלל עניין פלילי, כי זה לא עומד בקריטריונים של החוק לעבירה כזו אפילו לפי מה שהיא אומרת (תקן אותי אם אני טועה). אם זה נכון, אז אין שום טעם וגם אין מקום להגיש תלונה למשטרה; אם תוגש כזו, זה נכון וטוב שהיא תיסגר; ואף אחד לא יוכל לבוא בטענות למשטרה על סגירת התיק מכיוון שממילא ברור שזה הדבר הנכון לעשות. כלומר כל המקרה לא מתקיים במרחב הפלילי בכלל, זה לא נכון לשפוט אותו במונחים פליליים, ורם נקטה באמצעים שעומדים לרשותה כדי להתנקם במי שפגע בה אפילו שהפגיעה לא היתה בעייתית מבחינה פלילית אלא מבחינה מוסרית וחברתית. (אם היא עצמה אשמה בעבירה זה עניין אחר).
פרסום עוולה לא פלילית ברשת לא תביא לשלילת חירותו של אדם. זה שאמרתי על אדם שהוא התנהג אלי בצורה מגעילה אבל חוקית, עשוי להוביל לסנקציות חברתיות שימנעו ממנו לנהוג כך בהמשך וימנעו מאחרים לנהוג כך. להעיר לבחורה על איך היא נראית ולהציע לה דברים שמשתמעים מהם דברים אחרים אולי לא יעבור את הסף הדרוש להרשעה, אבל זו עדיין התנהגות מגעילה.
לפי ההגיון של "אם זה לא עבר משטרה + בית משפט ונגמר בהרשעה אסור לפרסם את זה" אפשר לגזור שגם אסור לפרסם ביקורת שלילית על מסעדות (הרי זה פוגע בהן ובפרנסת עובדיהן). ביקורת שלילית על נהג מונית מטריד, שלמעשה מחזיק בחורה שבויה ברכב שלו במהלך הנסיעה, היא כמו ביקורת שלילית על מסעדה שגרמה לך קלקול קיבה: נותן השירות לא שמר על הסטנדרט הבסיסי ביותר של המקצוע שלו, ולא רק שלא נתן שירות טוב, הוא אפילו לא נתן שירות סביר. זו אולי לא עילה להליך פלילי, אבל זו לחלוטין עילה להפצת המידע בקרב הציבור, שימנע מנותן השירות הזה עד שיתקן דרכיו, ונותני שירות אחרים, שיבינו את הסכנה לעסקיהם שטומנת בחובה ההתנהלות הזו.
מה שעדי ויעל אמרו. לא הכל משפטי ופלילי. מעבר לדברים שהם עברה פלילית, ועליהם אפשר וראוי להגיש תלונה במשטרה, יש גם מישור מוסרי.
@SilentMike: באמת אשריך. הלוואי עלי. אני כבר התמכרתי.
@שי: אתה צודק כמובן שהבחור היה זה שפירסם את התמונה עם החתול ושזה לא דומה למקרה של נהג המונית באלמנט הזה. עם זאת, אני חושב שגם זאת דוגמא טובה למשפט שדה בעייתי. העובדה שהוא פירסם את התמונה בפני עצמה לא מצדיק בעיני משפט שדה. במקרה כזה, המשטרה יכולה לפעול באפקטיביות כי יש ראיה מאד סוגסטיבית מידי החשוד עצמו שבוצע פשע. אני לא רואה את הצורך בהפצת התמונה תוך כדי הוקעת הבחור כאשם לכל דבר. נראה לי שהדבר רק פוגע ביכולתו לקבל משפט הוגן. לא רק החתול יכול לסבול, גם הבחור הזה יכול לסבול.
@עדי סתיו + יעל + דני: אתם צודקים שלא הכל פלילי ובהחלט הזנחתי כאלו מקרים בפוסט הזה. במקרה של נהג המונית, העניין בהחלט פלילי בעיני הבחורה שחוותה זאת. לדבריה, היא לא פונה למשטרה כי זה לא יעזור, לא כי העבירה עליה היא מלינה אינה פלילית. בכל מקרה, בהתבסס על עדותו של אדם אחד במקרה אחד אני לא מוכן להוקיע אדם בפומבי ואני מייחל ליום שבו חברי הציבור שקוראים על כאלו מקרים יראו יותר ספקנות, ישאלו את השאלות שצריכות להישאל ורק כשיתקבלו התשובות עליהם יחליטו אם לשתף את התמונות הללו הלאה או לא. אני לא רוצה לחיות בחברה בה לאנשים יערכו משפטי שדה בהתבסס על עדות של אדם בודד. לא הייתי רוצה להיות בצד המקבל של סנקציה חברתית כשלציבור יש אצבע קלה על ההדק. כאמור יש שני צדדים אנושיים לסיפורים הלו ואני מרגיש שעלי לכבד את שניהם. הדרך לעשות זאת בעיני היא העלאת סטנדרט הראיות גם במקרים בהם אין חשד לעבירה פלילית.
SilentMike, אני בטוח שאם הייתי הולך בחוצות העיר וצועק שהכית את אשתך (רק ראיתי אותך לידה כשהיא מדממת – מה שקרה בפועל הוא שהיא נפלה על הראש ואתה הרמת אותה), ואחכ נותן להמון הזועם לבצע בך את גזר הדין שהוא חרץ עלייך בעצמו,
לא היית מדבר בשבחו של חופש הביטוי בכזאת התלהבות.
השעיה והרחקה מהפייסבוק בעקבות הוצאת דיבה נחרצת ופרסום פרטי הנהג, הוא העונש הכי קל שהבחורה יכלה לקבל. תחשוב מה נגזר עליו; כיום הפייסבוק היא הפלטפורמה מס' 1 להעברת מידע, אנשים יזהו אותו ברחוב וירשיעו אותו, יכול להיות שעל לא עוול בכפו. יכול להיות שירביצו לו או יזרקו עליו אבנים, אני לא יודע.
תחשוב מה הוא והמשפחה שלו עוברים. ותחשוב אם היית רוצה לעבור את זה בעצמך.
@עומר.
ואני בטוח שאם היו מסלקים אותך מהפלטפורמה האינטרנטית שאתה פחות או יותר מתקיים בה כי אמרת משהו שלא נראה למישהו אתה היית מבין את חשיבות חופש הביטוי הרבה יותר טוב. גם פה יש אלמנט של ענישה ללא משפט הוגן. האם אתה רוצה לתת להנהלת פייסבוק את הסמכות המוסרית (את החוקית כבר יש להם) להחליט חטאו של מי מצדיק סילוק מהפלטפורמה הזו שהפכה לחלק חשוב ובלתי ניתן להחלפה מהחיים של כל-כך הרבה אנשים (שלי עדיין לא אבל בכל זאת)? האם אתה חושב שהם יחליטו רק החלטות שאתה מסכים איתן?