מורה נבוכים לחלופות לניסויים בבעלי חיים

ניסויים על בעלי חיים הם נושא טעון בו המחלוקת רבה והדעות רבות ניואנסים. ניתן לחלק את בעלי הדעה בדיון לשני צדדים, עם הסייג הברור שהחלוקה הזאת פשטנית. בצד אחד של המתרס נמצאים אלו שלא מוכנים לתת ידם לניסויים על בעלי חיים, כשחלק גדול מאלו שאני מכיר מגבילים את ההתנגדות שלהם רק לניסויים על בעלי חיים שמסוגלים לחוש כאב פיזי. האנשים בצד השני של המתרס סוברים שניסויים על בעלי חיים צריכים להתבצע ושהמצב הנוכחי, בו ניסויים כאלו מותרים על פי חוק, צריך להמשיך.

אני תומך בהמשך הניסויים על בעלי חיים. כמו כמעט כל דעה שיש על נושא חברתי, הדעה שלי גובשה על ידי שני סוגי מידע. הראשון הוא התפיסה המוסרית שלי, שהיא בסופו של דבר תוצר של העצמי הסובייקטיבי שלי, מה שעברתי לאורך חיי ומה שהוביל אותי לשלב הנוכחי בחיי. השני הוא המציאות. כשאני מגבש את הדעה שלי על המוסריות של דבר מה, אני עושה זאת על סמך מה שאני יודע על המציאות של אותו דבר. מאחר והתפיסה המוסרית היא סובייקטיבית לגמרי, שני אנשים יכולים להסתכל על אותה מציאות ולגבש דעות מוסריות שונות. אין לי בעיה עם זה. הבעיה שלי מתחילה כשהמציאות מעוותת על ידי אחד הצדדים בדיון.

בעבר הלא רחוק, השקעתי זמן ומאמץ בפירסום כמה מקרים בהם המציאות עוותה, בזדון או בשוגג, על ידי מתנגדים לניסויים בבעלי חיים. זה לא אומר שהצד "שלי" כולו פרחים ושושנים. הוא לא. לפני כשנה פורסמה ברשת הרצאה הכי חשובה שאשמע אי פעם, מאת גארי יורופסקי. ההרצאה היתה מאד פופולרית ועוררה דיונים רבים בין פעילי זכויות בעלי חיים (זב"ח) ויריביהם ברחבי הרשת, בין השאר על ניסויים בבעלי חיים. במהלך הדיונים האלו ראיתי איך אנשים שאני מכיר, חלקם טבעונים, חלקם מתנגדים לניסויים על בעלי חיים וחלקם שניהם, זכו ליחס מבזה. חלק מהיריבים שלהם לא היו סרקסטיים בלבד, משהו שאני בסדר גמור איתו. הם האשימו אותם בחברות בכת או דת שחרטה על דגלה טבעונות או התנגדות לניסויים על בעלי חיים.

ברור לי שמעט מאד טבעונים ואחוז זעום מהמתנגדים לניסויים על בעלי חיים פוקדים את כנסיית גארי יורופסקי ומקריבים מנחת טופו על מזבח האל סינגר. רובם גם בטח לא שרים שירי הלל לצ'רלס פטרסון בבית הכנסת של הקופים המשוחררים על שם הקדוש גארי פרנציון ולא עוטים כל בוקר תפילין שהוכנו מרצועות סייטן על פי המסורת שהתקבלה במעמד הר סויה מהנביא הקדוש טום רייגן. רובם הם אנשים רגילים, וגם אם הם מתנהגים בצורה עדרית לפעמים – ומי לא? – זה לא אומר שהם חברי דת או אנשי כת. זאת לא ביקורת טובה או נכונה עובדתית נגדם ובעיני גם לא אחת הוגנת. שני הצדדים בדיון הזה צריכים להקפיד יותר שביקורת עובדתית תהיה נאמנה יותר לראיות.

כל זה מוביל אותי לנושא המאמר שלי. גם הוא דן רק בסוג המידע השני – המציאות של תחום החלופות לניסויים בבעלי חיים. האם יש כאלו? כמה טובות הן? זה לא נושא ערכי. הסובייקטיביות שלנו בנושא ניסויים על בעלי חיים לא צריכה לשנות את התשובה על השאלות הללו למי שלוקח מבט על ספרות המחקר בנושא. זה נושא בו העובדות מדברות בשם עצמן. שני הצדדים צריכים להסתכל על אותן עובדות ולגבש החלטה מוסרית על פי נטיות ליבם הסובייקטיביות.

בכלליות, חוקרים שמבצעים ניסויים על בעלי חיים הם לא שמוקים. הם לא פראי אדם סדיסטיים שנהנים לחתוך בבשר החי של חיה מפרפרת ולצפות בחיים עוזבים אותה כשגופה הופך לרפה. הם לא מנתחים חיות בחדוות מענים ולא כותבים חמשירים על כל נתז דם וזרזיף אדמדם שמתעופף בחלל החדר. הם אנשים רגילים. כשתשאלו אותם למה הם ביצעו ניסוי על חיות, ועשיתי זאת, הם יגידו לכם שהניסויים בוצעו בניסיון לחקור משהו ולהרחיב את הידע הקולקטיבי שלנו בתחום מסוים. האם החיות היו הכרחיות? האם לא היתה דרך אחרת לעשות את הניסויים הללו? לא אתן כאן תשובה מלאה. הסיבה לכך תתבהר בהמשך.

בלי גינונים נוספים, אתחיל.

רציונל למציאת חלופות

למה לחפש חלופות בכלל? למה שחוקרים יטרחו? אלו לא שאלות טריוויאליות והתשובות עליהן לא ברורות מאליהן. היינו עלולים לחשוב שלחוקרים, להם כבר יש כלי יעיל לביצוע מחקרים ובדיקות רעילות ובטיחות, אין מוטיבציה לחפש שיטות מחקר חלופיות. זה שגוי. המוטיבציה בקרב חוקרים לחיפוש אחרי חלופות לניסויים בבעלי חיים נובעת משלושה סוגי רציונלים שונים: רציונל אתי, רציונל כלכלי ורציונל מדעי.

נתחיל מהרציונל האתי. אם תחפשו באינטרנט מידע על חלופות לניסויים על בעלי חיים, תשמעו הרבה את הביטוי 3R. שלושת ה-R-ים הם קיצור של החלפה (replacement), הפחתה (reduction) ועידון (refinement). אלו שלושה עקרונות שנועדו להנחות חוקרים ורגולטורים של ניסויים בבואם לבצע או לאשר ניסויים על בעלי חיים. על פי עיקרון ההחלפה, בעלי חיים שמסוגלים לחוש בכאב יוחלפו באלטרנטיבות, אם הן זמינות. עיקרון ההפחתה קובע שיש להקטין את כמות החיות שמעורבות בניסוי כל עוד ההפחתה לא פוגעת בו. עיקרון העידון קובע שיש לחסוך ככל שניתן את הסבל שנגרם לחיות שיהיו מעורבות בניסוי ולדאוג שיהיה להן כמה שיותר נוח.

אלו לא עקרונות חדשים. העליה שלהם לגדולה מיוחסת לספר שפירסמו וויליאם ראסל ורקס בורץ' בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, "העקרונות של טכניקה ניסויית הומנית" (Russell and Burch, 1959). בשנים שעברו מאז פירסום הספר הזה, ה-3R הפכו למושגים השגורים בפיהם של חוקרים רבים. אני לא טוען שכל נסיין על בעלי חיים הוא מלאך בעל כנפים צחורות. אני טוען שיש חוקרים, המון חוקרים, שעבורם האתיקה של ניסויים על בעלי חיים היא מקור מוטיבציה לחיפוש ופיתוח חלופות לניסויים על בעלי חיים.

הרציונל השני הוא כלכלי. ניסויים על בעלי חיים עולים כסף מסיבות שונות. מנקודת מבטו של החוקר, ניסויים על בעלי חיים הם כאב ראש רגולטורי לא קטן. עוד לפני שהוא מתחיל את הניסוי עצמו, הוא צריך להשקיע זמן רב בהשגת אישורים לביצוע המחקר מהרשויות המתאימות. הזמן בו הוא מתמודד עם הבירוקרטיה הרגולטיבית הוא זמן שעולה כסף לו או למוסד המחקר בו הוא מועסק, אך בזמן הזה לא מתבצעת עבודת המחקר בפועל. הזמן הזה מעכב את קצירת הפירות מהמחקר. חלופה לניסויים על בעלי חיים שדורשת פחות השקעת זמן לפני תחילת המחקר או לא דורשת כלל זמן עבור הכנות מקדימות תייעל את התהליך מאד. אם כזאת חלופה זמינה, יותר מזמנו של החוקר יוקדש לעבודה מדעית והיא יכולה לשפר את היחס בין כמות הכסף שמושקע בביצוע המחקר לזמן שמבלה החוקר בביצוע עבודה מחקרית בפועל.

חיסכון כספי יכול להימצא גם אחרי תחילת הניסוי. בעלי החיים לוקחים מקום במעבדה ולעתים אפילו נבנה להם בית חיות יחודי, חדר או בניין יעודי בו מגדלים אותן. כדי לגדל אותם יש צורך בציוד מעבדה מיוחד, כמו כלובים, מתקני שעשועים ומתקני האכלה והזנה. צריך לספק להם לאורך כל תקופות הניסוי אוכל ושתיה. יש לנקות את הכלוב שלהם מפעם לפעם, דבר שדורש כוח אדם וזמן, שני דברים שעולים כסף. וטרינרים לעתים קרובות דרושים כדי לטפל בחיות ולנטר את בריאותן. מכאן ברור שעלות של ניסוי בבעלי חיים עולה ככל שהוא אורך יותר זמן. עם הזמן, החיות צורכות עוד מזון, עוד שתיה ועוד כוח אדם וזמן מושקע בניקוי הכלובים שלהם ובדאגה לרווחתם. המציאות הזאת נותנת מוטיבציה עצומה לפיתוח חלופה זולה יותר.

עיון זריז בהערכת העלויות של ניסויים בבעלי חיים בתחום הרעלנות והבטיחות מדגים כמה רלוונטי הרציונל הזה. במאמר שעסק בפן הכלכלי של ניסויים בבעלי חיים (Bottini and Hartung, 2009, טבלה 2) מופיעות הערכות עלות של כמה וכמה בדיקות רעילות ובטיחות בעלי חיים. שתי הבדיקות הזולות ביותר עולות 650 יורו וכ-1,300 יורו. שתי הבדיקות הללו מבוצעות על 2-3 חיות כל אחת. כשמתחשבים בכמות החיות הכוללת שעברו את שתי הבדיקות הללו באירופה ב-2005, העלות הגלובלית של שתי הבדיקות הללו לבדן מגיעה לכחמישה מיליון יורו. זה בפני עצמו סכום לא קטן, אף על פי שאלו רק שתי הבדיקות הזולות ביותר שמופיעות במאמר הזה. על פי ההערכות, עלות כל בדיקות הרעלנות והבטיחות בשנת 2005 שעלותן הוערכה היא יותר מ-6 מיליארד יורו. אלו סכומים אסטרונומיים ברמה גלובלית.

יש שתי נקודות שאני רוצה לחדד. ראשית, שימו לב שלסנטימנט הזה יתחברו גם חזירים עשירים עם נטיה לקפיטליזם דורסני, ולא רק פעילי זכויות בעלי חיים. טכניקות ניסוי זולות יותר מניסויים על בעלי חיים טובים לשורה התחתונה של מנהלים תפעוליים של מוסדות מחקר, מנהלי חברות תרופות ובכלליות לכל אדם שמחפש להקטין את ההוצאות על ניסויים בבעלי חיים של מחלקת המחקר ופיתוח שלו. שנית, אני לא טוען שכל חלופה לניסויים על בעלי חיים זולה יותר מניסוי על בעלי חיים. אני טוען שיש מניע כלכלי לפתח חלופות לניסויים על בעלי חיים שזולות מהשימוש בחיות.

הרציונל השלישי הוא מדעי. במדע, גם במדעים הפיזיקליים וגם במדעי החיים, מנסים למצוא מערכות שקל לחקור בהן דברים. בעלי חיים הם כאלו מערכות. קיימות שפע של טכניקות מעבדה שעובדות רק על חיות, אך לא על בני אדם, שהופכות את החיות למודל מחקר גמיש. בזכותן, חיות משמשות כמודל לחקר הפיזיולוגיה האנושית, מנגנוני מחלות, ביוכימיה, מערכת החיסון, תגובות רעילות ועוד דברים רבים אחרים. התובנות שהושגו בחיות מקבלות מעמד של מודל עבודה, ממצאים ראשוניים שיש לאמת את תקפותם בבני אדם באמצעים ישירים או עקיפים.

מודל העבודה לאו דווקא זהה לבני אדם. למעשה, לרוב בני אדם מציגים התנהגות שונה ממה שרואים במודל העבודה שנהגה בחיה. כשמתגלה הבדל בין מודל העבודה ומה שקורה בבני אדם, גם הבדל מהותי וגם הבדל זעיר, חוקרים ינסו להבין מה גורם להבדל. לפעמים הם ינסו לשנות דברים בחיית המודל, על ידי מגוון שיטות, מניתוחים עד הנדסה גנטית. זהו תהליך ניסוי וטעיה בו בכל מחזור מפיקים מודל עבודה בחיה, בודקים בצורה ישירה או עקיפה את תקפותו בבני אדם, ולאחר מכן משפרים את חיית המודל כך שתתאים יותר לביולוגיה האנושית. המטרה הסופית היא שתתקבל בסוף חיית מודל שחוזה טוב את תגובת הגוף האנושי.

ברור מהתיאור הזה שהשימוש בחיות מודל הוא תמיד תהליך מחקר ארוך טווח, ולא ניסוי חד-פעמי שמניב תוצאות מהימנות בצורה אוטומטית. מנקודת מבט מדעית, רוצים להפסיק את תהליך הניסוי והטעיה או לפחות לקצר אותו. שימוש מושכל בו מניב פירות, אך אורך הרבה זמן. עדיף להשתמש בטכניקה ניסויית חלופית שתניב ממצאים שתואמים למה שקורה בבני אדם תוך זמן יותר קצר.

מהסיבות האלו יש קהילה גדולה של מדענים וכמה ארגונים מדעיים שעושים מאמץ גדול ליצור ולקדם חלופות לניסויים בבעלי חיים. לדוגמא, כבר למעלה מ-30 שנים שבאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אחת ממוסדות המחקר הנחשבים ביותר בארה"ב, פועל המרכז לחלופות לניסויים בבעלי חיים. הוא אחד מכמה וכמה מוסדות דומים שפזורים ברחבי העולם ומקדמים את החלופות לניסויים בבעלי חיים, בין השאר על ידי מימון והפעלת שדולות בקרב קובעי מדיניות בגופים רגולטורים וגם מימון מחקרים. שיתוף פעולה בינו ובין החברה האירופאית לחלופות לניסויים בבעלי חיים וכמה גופים אחרים הניב את כתב העת ALTEX, המוקדש לפירסום מחקרים על חלופות לניסויים בבעלי חיים וקידומן.

כתבי עת אחרים לא טומנים ידם בצלחת. לדוגמא, אלו שקוראים את כתב העת האמריקאי Science זכו לשמוע לאחרונה בהרחבה על אחד מפירות המאמץ לפיתוח חלופות (Huh et al., 2012; Service, 2012). בסיוע מימון ציבורי ובשיתוף פעולה בין מדענים מהאקדמיה ותעשיית התרופות, פותח מודל מלאכותי של ריאה אנושית על ידי שזירה של תאים אנושיים עם חלקים מכניים. המודל בינתיים מראה הבטחה כחלופה לבדיקות רעלנות ריאה מסוימות, אך רק ימים יגידו עד כמה הוא יהיה מוצלח.

אפשר להתווכח על האם מספיק מימון ציבורי מושקע בפיתוח חלופות לניסויים בבעלי חיים, על האם חברות מסחריות משקיעות מספיק מתקציבי המחקר והפיתוח שלהן בחיפוש חלופות כאלו ועל האם רגולטורים של תעשיות שונות, כגון תעשיית הקוסמטיקה, תעשיית התרופות ותעשיית הכימיקלים, עושים מספיק כדי לקדם את השימוש בחלופות לניסויים בבעלי חיים. עם זאת, לא ניתן להכחיש שתחום החלופות נחקר רבות ושמושקעים בו כספים ומאמצים לא מבוטלים.

אז יש חלופות או לא?

איזה חלופות זמינות? זאת לא שאלה קלה למענה וגם לא אנסה לענות עליה בצורה מלאה. אבהיר למה תוך כדי החלק הזה. כמובן שאין פתרונות קסם כמו חלופה אחת שמחליפה את כל הניסויים האפשריים על בעלי חיים. על כל ניסוי אפשרי שמקובל לבצע בחיות יש לשאול "האם יש חלופות זמינות?" ולא בכל תחום מחקר יתאימו חלופות דומות. לכן, יש לסקור את התחומים בהם נעשה בחיות שימוש. במבט מלמעלה, מדובר בשני תחומי-על, תחום המדע הבסיסי והשימושי ותחום בדיקות הרעילות והבטיחות. חלוקת השימוש בחיות לשני התחומים הללו היא בלי ספק חלוקה גסה שמפשטת את המציאות, ובהחלט יש חפיפה מסוימת בין שני התחומים, אך היא טובה מספיק למטרות ההסבר שלי.

בתחום המדע הבסיסי והשימושי נכללים מחקרים שנועדו להגדיל את הידע שלנו לגבי העולם הביולוגי ברמת האורגניזם השלם, רמת הרקמה, רמת התא והרמה המולקולרית. כשאני אומר מדע בסיסי אני מתכוון למחקר שהמוטיבציה לביצועו לאו דווקא מעשית, אלא נובעת מסקרנות החוקרים. לעומתו, מחקר שימושי נעשה מתוך ניסיון מוצהר לייצר משהו שימושי כגון כלי דיאגנוסטי או תרופה. קשה להפריז בערכו של מחקר מדעי בסיסי. כדוגמא אציג סדרת מחקרים מפורסמת במדע בסיסי, שאמנם לא בוצעו בה ניסויים על חיות, אך היא לא בוצעה מתוך שאיפה לפתח משהו מעשי. המוטיבציה לסדרת הניסויים הזאת היתה סקרנות של מדענים וההשלכות המעשיות שלה באו עשרות שנים אחרי שהם בוצעו.

בשנות ה-50 וה-60 מקס פרוץ וג'ון קנדרו פענחו לראשונה את המבנה של חלבון תאי. המחקר שלהם הונע לחלוטין מתוך סקרנות ורצון לפענח את המבנה של חלבונים ברמה האטומית. ההשלכות המעשיות של המחקר הזה לא היו ברורות בזמן ביצועו. לא במפתיע, פרוץ וקנדרו לא דנים בהשלכות כאלו במחקרים המקוריים שלהם (Kendrew et al., 1958, 1960; Perutz et al., 1960). במקום, המחקרים שלהם מלאים בפרטים טכניים על האופן בו הם פענחו את מבנה החלבונים ופרטי המבנים עצמם. זמן קצר אחרי התגליות שלהם, פרוץ וקנדרו זכו בפרס נובל לכימיה. משנות ה-60 עברו הרבה מים בים. מבנה חלבונים הוא תחום מחקר שלם במדע בסיסי (Dill and MacCallum, 2012) והטכניקות החלוציות בהן נעזרו פרוץ וקנדרו והרבה טכניקות שפותחו מאז משמשות כיום למחקרים במדע מעשי, כגון חקר מנגנוני מחלות (ראו לדוגמא Weiss and Göttlinger, 2011) ותכנון תרופות חדשות (ראו לדוגמא Coppens et al., 2012 ו-Simmons et al., 2010).

תחום-העל השני הוא בדיקות רעילות ובטיחות. בדיקות אלו נדרשות על ידי רגולטורים של שלל תעשיות, כגון תעשיית התרופות, תעשיית המזון ותעשיית הקוסמטיקה, על מנת להבטיח שהכימיקלים שניתנים לחולים לא מרעים להם, שהמזון שמגיע לצרכנים בטוח לאכילה ושמוצרי הקוסמטיקה לא פוגעים במשתמשים בהם. מגוון גדול של בדיקות מתבצע על מוצרים כאלו ובדיקות שונות בודקות דברים שונים. יש בדיקות שבוחנות את היכולת של חומר כלשהו לגרום לסרטן, יש בדיקות שבוחנות את הרעילות שלו לכליות, אחרות בודקות את הרעילות שלו לכבד, יכולתו לגרות את העיניים נמדדת וכן הלאה. בדיקות שנועדו למטרה אחת לאו דווקא יועילו למטרה אחרת.

בכמה חיות משתמשים בכל אחד מתחומי-העל הללו? ובכן, גיליתי שלא קל להשיג כאלו סטטיסטיקות. בריטניה זכאית לשבחים בעיני, משום שהדו"חות הסטטיסטיים השנתיים שלה בנושא הם מהמפורטים שקיימים. הם לא מושלמים, אך מאד מועילים. על פי הדו"ח של שנת 2011, בשנה זאת 3.4 מיליון חיות היו בשימוש במחקר מדעי בסיסי ומעשי בבריטניה ו-392 אלף בניסויי רעילות ובטיחות (ראו נתונים ב-Great Britain Home Office, 2012a והסברים עליהם ב-Great Britain Home Office, 2012b). בבירור, בבריטניה משמשים ברוב המוחלט של בעלי החיים לצרכי מחקר מדעי בסיסי ומעשי, אך לא ידוע לי כמה הסטטיסטיקות מבריטניה משקפות את השימוש שנעשה בבעלי חיים לצרכי מחקר בעולם כולו.

הנתונים הישראלים לא מחמיאים, לא בגלל הנתונים עצמם אלא בגלל הדרך בה הם מוצגים. המועצה הישראלית לניסויים בבעלי חיים, הגוף הרגולטורי שאמון על הניסויים בבעלי חיים בארץ, מפרסם מספר נתונים סטטיסטיים באתר האינטרנט שלו. איכות הדו"ח הישראלי לא מתקרבת לאיכות הדו"ח הבריטי. הסטטיסטיקות קריפטיות, לא מצאתי הסברים ברורים והגדרות טובות שלהם ואתר האינטרנט מיושן ורחוק מלהיות נוח. אם מישהו מצליח להבין מהסטטיסטיקות שבאתר הזה משהו כמו הפילוח הבריטי, אשמח לשמוע.

עכשיו, כשערכתי לכם היכרות ממבט רחב עם התחומים שדורשים חלופות לניסויים בבעלי חיים ונזפתי מעט במועצה לניסויים בבעלי חיים, יש להדגיש מה בעצם חלופה לניסויים בבעלי חיים עושה במסגרת עקרונות ה-3R שהצגתי קודם. החלופה האולטימטיבית תמנע את השימוש בבעלי חיים, תהיה זולה יותר מהשימוש בבעלי חיים ותספק נתונים איכותיים יותר מניסויים בבעלי חיים. לא כל החלופות כאלו. חלופות מסוימות חוסכות במספר בעלי חיים ואחרות מפחיתות את הסבל שחוות חיות הניסוי. מבחינה אתית, כל אחת מהאפשרויות הללו טובה יותר מהשימוש בחיות תוך התעלמות מעקרונות ה-3R. יש המון קטגוריות של חלופות ובחרתי להציג בפירוט שתיים מהן.

הקטגוריה הראשונה שאציג היא תרביות רקמה. בעזרתן יכולים חוקרים לגדל תאי אדם במעבדה, מחוץ לבן האדם, ולחקור אותם. הכלי הזה לא מוגבל רק לתאי אדם. ניתן לגדל תאים משלל אורגניזמים. ההוצאה של התא מהקשרו באורגניזם השלם אומרת שמה שמתגלה בתרביות רקמה צריך להיות מסויג. לדוגמא, אם התגלה גן שאחראי על דבר מה בתא רקמת אדם שגדל בצלחת, קשה לחזות מה יהיו ההשפעות שלו על האורגניזם השלם. על השאלה הזאת יש לענות בעזרת בדיקה ישירה או עקיפה של השפעות הגן זה על האורגניזם השלם עצמו. לכן, בדיוק כמו במחקרים שמבוצעים על חיות, שימוש מושכל בתרביות מאפשר להנות מהיתרונות שלהן ככלי מחקר ולמזער את מספר החיות הדרושות על מנת ליצור מודל עבודה.

כמו ניסויים על בעלי חיים, תוצאות שמושגות בתרביות תאים הם לא יותר ממודל עבודה. הן לאו דווקא תואמות למה שקורה בבני אדם, אפילו כשהן מתבצעות על תרביות תאי אדם. לפיכך, יש לאמת את תקפותן למה שקורה בבני אדם באמצעי כלשהו. כדוגמא, אתן את ההשפעה על סרטן הריאות של בטא-קרוטן, כימיקל המצוי בכמה פירות וירקות. מחקרים בתרביות תאי אדם ובחיות נתנו סימן ראשוני שצריכת בטא-קרוטן יכולה למנוע את התפתחות סרטן. בנוסף, מחקרים תצפיתיים על אוכלוסיות אדם (מחקרים אפידמיולוגיים) הראו שהסיכון לחלות בסרטן הריאות יורד ככל שאדם צורך יותר בטא-קרוטן בתזונה (Pryor et al., 2000). בעקבות הממצאים הללו, נערכו כמה וכמה ניסויים קליניים בבני אדם על ההשפעה של צריכת בטא-קרוטן על הסיכון לסרטן הריאות. מסקירה כוללת של ספרות המחקר הסתבר שבקרב אנשים שצרכו בטא-קרוטן לא היו פחות מקרי סרטן הריאות. כלומר, צריכת בטא-קרוטן לא מועילה במניעת סרטן הריאות (Cortés-Jofré et al., 2012). דוגמא זאת מראה ששימוש מושכל גם בניסויים בבעלי חיים וגם בחלופות להן הוא חובה.

מנקודת מבט אתית, השימוש בתרביות תאים כחלופות לניסויים בבעלי חיים הוא לעתים קרובות הרע במיעוטו. על מנת לגדל תאי תרבית בצלחת במעבדה יש לספק להם שלל כימיקלים. אחד מהם הוא סרום. סרום הוא החלק הנוזלי הצלול של הדם. הוא מכיל שלל חלבונים שהתאים צריכים. בלי החלבונים הללו, התאים לא יגדלו. בדרך כלל, הסרום בו משתמשים נלקח מעוברי עגלים של פרות הריוניות שהגיעו לבתי מטבחיים. לפיכך, בזמן שהניסוי המדעי עצמו לא יהיה כרוך בגרימת כאב לחיה, הפרות מהן יופק סרום עבור הניסוי לא נהנות בבתי המטבחיים, בלשון המעטה (Phelan, 2001; Newman, 2003; Brunner et al., 2010). פתרון לדילמה האתית הזאת טמון, בין השאר, בפיתוח תרביות תאים נטולות סרום. כמה וכמה תרביות נטולות סרום פותחו ויש אפילו בסיס נתונים שמרכז מידע על כאלו תרביות עבור מדענים (Brunner et al., 2010). זה לא פתרון מלא. לא לכל התאים שמגדלים בתרביות זמינה כיום תרבית נטולת סרום בבסיס הנתונים הזה. זאת עדיין התחלה יפה.

הקטגוריה השניה של חלופות מאד הטרוגנית. היא מכילה שיטות שהדבר היחיד שמשותף להן הוא שכולן נעזרות במודלים ממוחשבים. אלו מודלים שמחקים בסביבה וירטואלית ידע שכבר יש לנו מתוך כוונה להשתמש בסימולציה ממוחשבת שלו כדי להשיג מידע שחשוב לחוקר. בתחום בדיקות הרעילות והבטיחות, סימולציות כאלו משמשות לקביעת פרופיל הרעילות של חומר מסוים. במילים אחרות, הן משמשות למענה על שאלות כמו האם הוא רעיל לכבד, לכליות, או אולי למוח, האם הוא מסרטן, מה הריכוז בו הוא רעיל, מה הריכוז בו הוא בטוח וכדומה. לעתים הן משמשות לחיזוי פרמטרים שידועים כמשפיעים על רעילות, כמו כמה מסיס החומר. חלק מהן אפילו מסוגלות לומר משהו על האפקטיביות של המולקולות הללו כתרופות. הן לרוב לא מספקות תשובות חד-ערכיות, כמו "רעיל" או "לא רעיל". במקום, הן מספקות תשובות הסתברותיות.

השימושיות של שיטות כאלו במחקר מדעי בסיסי קטנה יותר מבמחקרי בטיחות ורעילות. מחקר מדעי בסיסי לרוב נועד לצבור ידע חדש. שימוש במודלים ממוחשבים יכול להצביע על חסר בידוע לנו ואולי אפילו להצביע על איפה פיסת הידע החסרה אמורה להתאים בפאזל, אך לאו דווקא יכולה להשיג את אותה פיסת ידע בפועל. אם לדוגמא המודל הממוחשב קובע שקיים בתא חלבון כלשהו שמתווך בין שני חלקים במערכת, החוקר עדיין יצטרך לשנס מותניו ולבצע מחקר "רטוב" בתרביות רקמה, בחיות או בכלי אחר שמתאים לו על מנת לאתר את החלבון הזה ולאפיין אותו. לעומת זאת, במחקר מדעי מעשי השימושיות של מודלים ממוחשבים רבה יותר, בגלל שהם שימושיים בבדיקות רעילות ובטיחות. לדוגמא, השימוש בהם יאפשר לגלות מראש את הסבירות שתרופה כלשהי רעילה. זה מידע שימושי לחוקר שמעוניין לפתח תרופה חדשה. זה יודגם בהמשך.

אחת הנציגות של השיטות הממוחשבות הללו היא QSAR (quantitative structure-activity relationship). היא אחת השיטות הכי מדוברות בספרות המדעית בעשור האחרון בגלל הפוטנציאל שלה ליעול פיתוח תרופות. מאחוריה עומד "עיקרון השכנות", ההנחה שלשתי מולקולות דומות יהיו תכונות דומות. לכל מולקולה יש מבנה תלת-ממדי מסוים ותכונות כימיות ספציפיות. המבנה והתכונות הכימיות שלה אחראיים, לדוגמא, להשפעה של מולקולה על הגוף האנושי. הם אלו שיאפשרו או לא יאפשרו לה להיספג בגוף כתרופה, הם אלו שיגרמו לה להיות רעילה לאיבר כלשהו בגוף או להטיב את מצבו של אדם שחולה במחלה מסוימת.

לתוכנת ה-QSAR יש בסיס נתונים בו עבור כל מולקולה הוזנו נתונים כלשהם על התכונות הכימיות והמבנה של המולקולה ולדוגמא, השפעתה על הגוף האנושי. התוכנה מנתחת את בסיס הנתונים הזה בעזרת שלל כלים סטטיסטיים ומנסה לאתר מתאם בין התכונות הכימיות של המולקולה שהוזנו בה וההשפעה שלה על הגוף האנושי. כשחוקר מזין לתוכנת ה-QSAR מולקולה חדשה שלא ידוע עליה דבר, התוכנה תשווה את התכונות הכימיות שלה למולקולות שכבר נמצאות בבסיס הנתונים של התוכנה. על בסיס הדמיון בין המולקולה הזאת למולקולות שכבר בבסיס הנתונים והמתאמים שהפיקה התוכנה מבסיס הנתונים שלה, תוכנת ה-QSAR תנסה לחזות את הבטיחות והאפקטיביות של המולקולה החדשה.

ל-QSAR יש כמה מגבלות. ראשית, משום שתוכנות QSAR נעזרות בכלים סטטיסטיים כדי לנתח את בסיסי הנתונים שלהן, יש להדגיש שוב שהתחזית המופקת הסתברותית. היא עדיין שימושית עבור אדם שמתכנן תרופה ותאפשר לו לקבל החלטה מושכלת יותר לתכנון השלבים בחיפושיו אחרי התרופה. נניח לשם הדוגמא שהחוקר שלנו מפתח תרופה. על מנת להיספג בגוף האנושי התרופה חייבת להיות מסיסה במים. החוקר הזה לא רוצה להשקיע זמן רב ביצור מולקולות שלא מתמוססות במים. הוא יזין לתוכנת QSAR מתאימה קבוצה של חומרים שקיימים רק במחשב ויבקש ממנה לומר לו איזה מהם מסיסים במים. התחזית שתפיק התוכנה תגיד לחוקר איזה מולקולות סביר שיהיו מסיסות במים. רק את המולקולות הללו הוא ייצר במעבדה ויבדוק יותר לעומק את ההשפעה שלהן על המחלה. זהו מקרה נוסף בו ניתן לחיות עם שיטה בעלת מגבלה כאשר עושים בה שימוש מושכל.

החיסרון השני טמון באופי בסיס הנתונים שהוכנס לתוכנה. הניתוח הסטטי שהיא עושה יהיה טוב בדיוק כמו בסיס הנתונים שהוכנס אליה. בסיס נתונים כזה צריך קודם כל להיות קיים. חלק מהנתונים שיינתנו לתוכנה יאספו במדידות ניסוייות, כולל מידע על רעילות. לפחות חלק מהמידע על הרעילות של המולקולות יאסף בניסויים, בין השאר גם ניסויים בבעלי חיים. אם ניסויים כאלו כבר בוצעו, מה טוב. יש להוסיף את תוצאותיהם לבסיס הנתונים. אם לא, יש לעשות אותם. ברור מכאן ש-QSAR היא שיטה שחוסכת בשימוש בבעלי חיים, אך לא בכל מצב תייתר אותו לחלוטין. (התיאור המפשט שלי לשיטת QSAR מתבסס על הכתוב ב-Gedeck et al., 2010).

עד כה סקרתי בצורה כללית שתי קטגוריות של חלופות לניסויים בבעלי חיים. האם לכל ניסוי שמבוצע היום בחיות יש חלופות? בבירור לא. לאיזה מהם יש חלופות? תשובה מלאה היא כמובן בלתי אפשרית. בלתי אפשרי, לא לי ולא לאף אחד אחר, לסקור כל סוג ניסוי שמבוצע במסגרת מחקרי מדע בסיסי ומעשי ומחקרי רעילות ובטיחות ולקבוע אם יש או אין לו חלופה. יש כל כך הרבה ניסויים מקובלים וכל כך הרבה מידע על חלופות בספרות המדעית, שכזה ניסיון כנראה ייקח יותר מחיים שלמים. אם זה המצב, מה עושה חוקר שמחפש חלופות?

לעתים קרובות, לפני שחוקר נדרש לחפש חלופות לניסוי על בעלי חיים, יש לו כבר פרוטוקול לניסוי על בעלי חיים. הנחת היסוד היא שאם מאמץ סביר לאתר חלופה לא מעלה דבר, הניסוי על בעלי החיים הוא הדרך הנבחרת להשיג את המידע הדרוש. כמובן שהעובדה שחוקר לא מצא חלופה לא אומרת שהיא לא קיימת, אבל בהעדר ראיות לקיומן, המדען נהג כשורה. מכאן עולה השאלה החשובה הבאה. איפה יחפש החוקר חלופות? מעבר לחיפוש ישיר בספרות המדעית, יש שלל בסיסי נתונים שמרכזים נתונים ספציפית על חלופות, לדוגמא ZEBET ו-NORINA.

החוקר ההיפותטי שלי יכול להסתמך על סקירות רוחביות של מצב החלופות בתחומים ספציפיים. יש כמה וכמה כאלו בתחומים שונים. לדוגמא, בעבר הלא רחוק האיחוד האירופי החליט שאחרי 2013 יחול איסור על הוצאה לשוק האירופי של מוצרי קוסמטיקה שנבדקו על בעלי חיים. לכן, מצב שוק החלופות לניסויים על בעלי חיים היה רלוונטי לרגולטורים מהאיחוד האירופי והם הזמינו סקירה של החלופות הזמינות שמשמשות לבדיקות רעלנות ובטיחות של מוצרי קוסמטיקה. הסקירה מצאה שיש חלופות לבדיקות רעילות ובטיחות מסוימות, אך לבדיקות אחרות שמשמשות את תעשיית הקוסמטיקה אין חלופות בשלב הזה (Adler et al., 2011).

לסיכום החלק הזה של המאמר אתן כמה דגשים. חלופות לניסויים על בעלי חיים הם נושא סבוך ובעל היבטים רבים ואני מקווה שהצלחתי להעביר זאת. המסר המרכזי שיש לקחת ממה שאמרתי בחלק הזה היא שאין להתפתות למסרים אבסולוטיים כמו "יש חלופות להכל" או "אין חלופות להכל". כיום יש חלופות שמאפשרות לחסוך את השימוש בחיות רבות ועל ידי זה למנוע סבל, לחסוך כסף ובו בזמן לקדם מדע טוב. עם זאת, החלופות הזמינות כיום לא מייתרות את השימוש בחיות לחלוטין. האם מותר לחוקר לבצע ניסוי על בעל החיים במצב בו לא נמצאו חלופות? כאן נכנס השיקול המוסרי לתמונה. אני אומר כן. אחרים מוזמנים לא להסכים.

ארגוני זכויות בעלי חיים על חלופות: כושלים מדי

בחלק הזה אסקור מקרים בודדים של בדיקת עובדות קלוקלת של ארגוני זכויות בעלי חיים. הפוקוס שלי כאן הוא על דברים שאמרו ארגונים המתנגדים לניסויים בבעלי חיים על החלופות לניסויים האלו. בכוונה תחילה אציג טעויות שלקח לי מינימום זמן לבדוק, על מנת להדגיש שהארגונים הללו עושים טעויות קלות לתיקון. אין לי כוונה להאריך את המאמר הזה יותר מדי, כך שהחלק הזה עומד להיות קצר יחסית ולא יספק סקירה של כל טיעון שהם העלו.

נתחיל מהאתר "מאחורי דלתות המעבדה". תחת הכותרת המפוצצת "אלטרנטיבות – ניסויים ללא עינוי" כותב עלום שם הוציא מהקשרו ציטוט מהספרות המדעית:

שיטות למבדקים לא-חייתיים צומחות ומתפתחות ללא הרף, אך המחקר הטוקסיקולוגי בבעלי-חיים נשאר, כדברי החוקר תומס הרטונג, "קפוא בזמן, משתמש באותם מודלים חייתיים ישנים שוב ושוב, לעתים קרובות ללא בדיקה של ממש לתקפותם."[14]

המקור שניתן לציטוט הזה הוא מאמר שפורסם ב-ALTEX, כתב-העת של המרכז לחלופות לניסויים בבעלי חיים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס (Leist et al., 2008). המילים המצוטטות אכן מופיעות בו, אך הן לא נאמרו על "המחקר הטוקסיקולוגי בבעלי-חיים", אלא על מחקרי רעילות ובטיחות בכלל. המסר הכללי של כותבי המאמר הוא שיש להשתמש בבדיקות על חיות וחלופות להן שאומת שהן מספקות מידע מהימן. כלומר, המקור הזה לא יוצא עקרונית נגד השימוש בבעלי חיים במחקר, למרות שקוראי "מאחורי דלתות המעבדה" עלולים היו לקבל את הרושם שהוא כן.

אחרי שקיבלנו קצת מתאבנים לחימום הקנה, נעבור לכשל המהותי של המאמר הזה. בכמעט כל דבר שכתוב בו, מתעלם הכותב מהדרך בה משתמשים בחיות במחקרים תוך כדי שהוא מאדיר את החלופות להם. על תרביות תאים הוא אמר, לדוגמא:

תרביות תאים ורקמות המגודלות מחוץ לגוף החי (in vitro) הם אמצעי לאיתור חומרים בעלי פעילות הפוגעת בנגיף האיידס או פעילות אנטי-סרטנית ואחרות.

ועל מחקרים אפידמיולוגיים נאמר במאמר הזה:

מחקרים השוואתיים של אוכלוסיות אנושיות מאפשרים לרופאים ולמדענים לגלות את הסיבות היסודיות למחלות אנושיות כך שניתן לנקוט צעדי מניעה.

הזכרו במקרה של בטא-קרוטן שהצגתי בחלק הקודם. בחרתי בו בגלל הציטוטים הללו. כבר אמרתי שגם מחקרים בחיות וגם מחקרים בתרביות תאים הניבו מודל עבודה זהה. הם הצביעו על כך שבטא-קרוטן מפחית את הסיכון לחלות בסרטן. כמו כן, מחקרים אפידמיולוגיים הראו שהסיכון לחלות בסרטן הריאות יורד עם צריכת בטא-קרוטן בתזונה. כל העבודה הזאת הושלכה הצידה כשמחקרים קליניים על בני אדם הראו שמודל העבודה הזה לא תקף בבני אדם. בטא-קרוטן לא מנע סרטן הריאות בניסויים קליניים. כותב המאמר הזה הרעיף שבחים על גישות המחקר החלופיות שהוא מציע בלי לסייג את דבריו ובלי להציג בצורה נאותה את הדרך המושכלת בה יש להשתמש בניסויים על בעלי חיים ובחלופות להם. כפועל יוצא, הוא מטעה את קוראיו.

מ"מאחורי דלתות המעבדה", נעבור לאהוביי משכבר הימים, האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים. באתר האגודה זמין לכל מאמר שעוסק בחלופות לבדיקות רעילות בתחום הקוסמטיקה. בלי שום סייגים, צניעות או משוא פנים, המאמר פותח במילים הבאות:

תכשירי קוסמטיקה לייפוי ולבישום הגוף וחומרי פרפומריה (חומרי ניקוי וסבונים) חייבים לעבור מבדקים בבעלי חיים אם הם מכילים רכיבים חדשים שטרם נבחנו. המבדקים חלים ברובם המכריע של המקרים על הרכיבים החדשים בלבד. לכל מבדק חייתי (בבעלי חיים) קיים מבדק חלופי מדויק יותר שנעשה בתרביות תאים אנושיים ואינו כרוך בפגיעה בבני אדם או בבעלי חיים.

הציטוט היהיר הזה הוא הסיבה שהזכרתי כבר בחלק הקודם את הסקירה שמצאה שמה שנכתב פה הוא שטות. סקירה סיסטמתית של ספרות המחקר שבוצעה לאחרונה מצאה שמה שכתבה כאן האגודה מבוסס על פנטזיה (Adler et al., 2011). יש חלופות לבדיקות רעילות ובטיחות מסוימות, אך לבדיקות אחרות שמשמשות את תעשיית הקוסמטיקה אין חלופות בשלב הזה.

סיכום

מה המסקנות שעולות מהמאמר הארוך והמתיש הזה? בחודש האחרון השקעתי זמן ניכר לשיטוט במרחבי הספרות המדעית בציד מתמשך אחרי מידע על חלופות לניסויים בבעלי חיים. הטרנד שעולה ממה שקראתי הוא שמדובר בתחום מחקר מלבלב שהניב וימשיך להניב תוצאות שיחסכו סבל של חיות, יקלו את עבודתם של מדענים ויוזילו את עלות המחקר שלהם. עבור חלק מניסויי המדע הבסיסי והמעשי ובדיקות הבטיחות והרעילות שקיימים היום – אין חלופות. עבור אחרים – יש. מדענים, מוסדות מדעיים וגופים רגולטוריים עשו ועושים מאמצים ניכרים על מנת לעודד את השימוש בחלופות ולהקל על איתורן. על גבי הספרות המדעית ניתנת תשומת לב רבה גם לסוגיות שנובעות מהשימוש בחלופות, כגון השימוש בסרום עוברי עגלים בגידול תרביות תאים. כמו כל תחום במדע, גם בתחום החלופות יש שאלות פתוחות ושאלות שדורשות מענה. נראה שעם הזמן העבודה עליהן תביא תוצאות.

בנוסף, נחשפתי שוב לעיוותי המציאות של המתנגדים לניסויים בבעלי חיים. האופן בו משתמשים בחיות ובחלופות להן במחקר ביולוגי מעוות על ידם, ההפרזה בערכן של החלופות נפוצה מאד במאמרים שלהם שקראתי והצהרות פנטזיונריות נאמרות יוצאות מקולמוסם כלאחר יד. נתתי לעיל דוגמאות בודדות לזה. סקירה ממצה של כל מאמר שלהם על הנושא היא בלתי אפשרת בלי לכתוב ספר על הנושא ובוודאי היתה מאריכה את המאמר הזה עוד יותר. החלטתי לוותר עליה ולתת כמה דוגמאות בודדות.

אני מקווה שהצלחתי להעביר את מורכבות הסוגיות השונות שמעורבות בנושא בלי להיות יותר מדי טכני. כמו כן, בגלל שאני בן אדם, אפשרי בהחלט שביצעתי טעות במאמר הזה ממש. אתם מוזמנים להצביע עליהן בתגובות. תנו בבקשה הפניות מתאימות לספרות הרלוונטית אם מצאתם טענה שגויה עובדתית.

מקורות

Adler, S., Basketter, D., Creton, S., Pelkonen, O., Van Benthem, J., Zuang, V., Andersen, K., Angers-Loustau, A., Aptula, A., Bal-Price, A., et al. (2011). Alternative (non-animal) methods for cosmetics testing: current status and future prospects—2010. Archives of Toxicology 85, 367–485. I did not read all this source!

Bottini, A.A., and Hartung, T. (2009). Food for thought… on the economics of animal testing. ALTEX-Alternatives to Animal Experimentation 26, 3–16.

Brunner, D., Frank, J., Appl, H., Schöffl, H., Pfaller, W., and Gstraunthaler, G. (2010). Serum-free cell culture: the serum-free media interactive online database. ALTEX-Alternatives to Animal Experimentation 27, 53–62.

Coppens, M., Eikelboom, J.W., Gustafsson, D., Weitz, J.I., and Hirsh, J. (2012). Translational Success Stories: Development of Direct Thrombin Inhibitors. Circulation Research 111, 920–929.

Cortés-Jofré, M., Rueda, J.-R., Corsini-Muñoz, G., Fonseca-Cortés, C., Caraballoso, M., and Bonfill Cosp, X. (2012). Drugs for preventing lung cancer in healthy people. Cochrane Database of Systematic Reviews CD002141.

Dill, K.A., and MacCallum, J.L. (2012). The Protein-Folding Problem, 50 Years On. Science 338, 1042–1046.

Gedeck, P., Kramer, C., and Ertl, P. (2010). 4 – Computational Analysis of Structure–Activity Relationships. In Progress in Medicinal Chemistry, G.L. and D.R.W.B.T.-P. in M. Chemistry, ed. (Elsevier), pp. 113–160.

Great Britain Home Office (2012a). Statistics of Scientific Procedures on Living Animals – Great Britain 2011.

Great Britain Home Office (2012b). User Guide to Home Office Statistics of Scientific Procedures on Living Animals.

Huh, D., Leslie, D.C., Matthews, B.D., Fraser, J.P., Jurek, S., Hamilton, G.A., Thorneloe, K.S., McAlexander, M.A., and Ingber, D.E. (2012). A Human Disease Model of Drug Toxicity–Induced Pulmonary Edema in a Lung-on-a-Chip Microdevice. Science Translational Medicine 4, 159ra147–159ra147.

Kendrew, J., Bodo, G., Dintzis, H., Parrish, R., Wyckoff, H., and Phillips, D. (1958). A Three-Dimensional Model of the Myoglobin Molecule Obtained by X-Ray Analysis. Nature 181, 662–666.

Kendrew, J., Dickerson, R., Strandberg, B., Hart, R., Davies, D., Phillips, D., and Shore, V. (1960). Structure of Myoglobin: A Three-Dimensional Fourier Synthesis at 2 [angst]. Resolution. Nature 185, 422–427.

Leist, M., Hartung, T., and Nicotera, P. (2008). The dawning of a new age of toxicology. Altex 25, 103–114.

Medical Research Modernization Committee (2006). A Critical Look at Animal Experimentation.

Newman, C. (2003). Serum-free cell culture—the ethical, scientific and economic choice. The Biomedical Scientist 941–942.

Perutz, M., Rossmann, M., Cullis, A., Muirhead, H., Will, G., and North, A. (1960). Structure of Haemoglobin: A Three-Dimensional Fourier Synthesis at 5.5-[angst]. Resolution, Obtained by X-Ray Analysis. Nature 185, 416–422.

Phelan, M.C. (2001). Techniques for Mammalian Cell Tissue Culture. In Current Protocols in Molecular Biology, (John Wiley & Sons, Inc.),.

Pryor, W.A., Stahl, W., and Rock, C.L. (2000). Beta Carotene: From Biochemistry to Clinical Trials. Nutrition Reviews 58, 39–53.

Russell, W.M., and Burch, R.L. (1959). The Principles of Humane Experimental Technique. I did not read all this source!

Service, R.F. (2012). Lung-on-a-Chip Breathes New Life Into Drug Discovery. Science 338, 731.

Simmons, K.J., Chopra, I., and Fishwick, C.W.G. (2010). Structure-based discovery of antibacterial drugs. Nat Rev Micro 8, 501–510.

Unal, B., Critchley, J.A., and Capewell, S. (2005). Modelling the decline in coronary heart disease deaths in England and Wales, 1981-2000: comparing contributions from primary prevention and secondary prevention. BMJ 331,.

Weiss, E.R., and Göttlinger, H. (2011). The Role of Cellular Factors in Promoting HIV Budding. Journal of Molecular Biology 410, 525–533.