יותר מפעם אחת שמעתי מדתיים וחילונים כאחד ש"אי אפשר להיות אתאיסט. אגנוסטיות נראית לי כמו עמדה טובה יותר". העמדה הזאת רומזת שיש ניגוד בין אתאיזם ואגנוסטיות. הניגוד הזה בין אתאיזם לאגנוסטיות חוזר על עצמו שוב ושוב במאמרים, בטוקבקים ובתגובות בשלל קבוצות דיון. לא תמיד הכותבים עושים שימוש מפורש במונחים אתאיזם ואגנוסטיות, אבל רוח הדברים חוזרת על עצמה שוב ושוב: אתאיזם הוא קיצוני, מרחיק לכת וחסר הצדקה בעוד שאגנוסטיות היא עמדה מלאת פרחים ושושנים, יותר סבירה ומתקבלת על הדעת, אפילו אם הכותב לאו דווקא מסכים איתה. קוראים ותיקים של הבלוג יזכרו את מאמר הפלצות של רחלי מלק-בודה מאוקטובר האחרון בו היא טעתה גם בנקודה הזאת. דוגמא אחרת היא הבלוגר אישתון שעשה את אותה טעות בדיוק בצורה הרבה יותר מפורשת.
הטעות הזאת מושרשת עמוק גם בקרב אתאיסטים. ריצ'רד דוקינס, כנראה האדם שהכי מזוהה עם אתאיזם בתרבות המערבית, תרם רבות להשרשת הטעות הזאת בקרב אתאיסטים. בפרק השני של ספרו "יש אלוהים?" דוקינס מציג "סולם אמונה" בן שבע דרגות. כל דרגה מייצגת מידת אמונה באלוהים. המאמין בלב שלם נמצא בדרגה 1, ומתואר כ"תאיסט חזק" שחושב שהוא יודע שאלוהים קיים. בקיצון השני, דרגה 7, נמצא "האתאיסט החזק", שאומר "אני יודע שאין אלוהים". בשלושת הדרגות האמצעיות, 3, 4 ו-5, דוקינס מבצע את הבילבול המושגי. דרגה 3 היא "טכנית אגנוסטי, אך נוטה לכיוון תאיזם", דרגה 4 היא "אגנוסטי נטול פניות" ודרגה 5 היא "טכנית אגנוסטי, אך נוטה לכיוון אתאיזם". דוקינס מבצע בסולם הזה את אותו בילבול מושגי שעושים רבים אחרים. הטעות שלו ושל האחרים מתחילה באי הבנה של השאלה לדיון ובשימוש בהגדרות אמורפיות של המושגים השונים. אני אנסה לעשות סדר בבלגן.
תאיזם היא עמדה של אמונה בקיומו של אלוהים בעוד שאתאיזם הוא עמדה של חוסר אמונה בקיומו. כל אחת מהעמדות האלו עונה על השאלה "האם אתה מאמין שקיים אלוהים?". אתאיסט יענה בשלילה, תאיסט בחיוב. יש עמדות נוספות שעונות על השאלה הזאת, כמו דאיזם. תאיסטים מאמינים באל פרסונלי שאכפת לו מהם, נתן להם ציוויים שונים שמדריכים אותם איך להתנהג במצבים שונים בחיים וקבע את דרכי הפולחן שלו. האל האישי הזה דואג לברואיו האנושיים ומעניק פרסים או עונשים בהתאם להתנהגותם ומידת האמונה שלהם בו. יהודים-דתיים הם תאיסטים מובהקים. לעומתם, דאיסטים בכלליות מאמינים באל יצרני, מתכנן של עולם הטבע שטבע במו ידיו את חוקי הטבע ואולי אפילו לעתים מתערב בבריאה ומשנה בה דברים כשמתחשק לו, אך בני אדם לא יכלו לעניין לו את קצה מטה הקסמים. הוא לא מצווה דרכי פולחן ולא מתפקד כשוטר העבירות או אריאלה ממפעל המצוות.
אתאיזם, תאיזם, דאיזם ושלל מילות -יזם אחרות לא עונות על השאלה "האם אתה חושב שאתה יודע אם קיים אל או לא?". זה תפקידם של הגנוסטיות והאגנוסטיות. גנוסטי (או גנוסטיקן) יענה שכן, הוא יודע, בעוד שאגנוסטי (או אגנוסטיקן) יענה בשלילה. זאת שאלה שונה לחלוטין מהשאלה עליה עונים תאיסטים ואתאיסטים. לכן, אפשר להיות אתאיסט-אגנוסטי, אתאיסט-גנוסטי, תאיסט-אגנוסטי ותאיסט-גנוסטי. אתאיסט-גנוסטי חושב שהוא יודע שלא קיים אלוהים וממילא לא מאמין בו. לעתים, אתאיסט כזה מכונה אתאיסט במובן החזק. לעומתו, קיים אתאיסט במובן החלש, אתאיסט-אגנוסטי. הוא לא סבור שהוא יודע אם קיים אלוהים ולא מאמין שקיים אלוהים. בצורה דומה תאיסט-אגנוסטי ותאיסט-גנוסטי נחשבים לתאיזם במובן החלש ותאיזם במובן החזק, בהתאמה.
שימו לב שהדרך בה אדם מצדיק את העמדה שלו לא משנה. תאיזם, אתאיזם, גנוסטיות ואגנוסטיות מתארות את העמדה של אדם, לא את טיב ההצדקה לה. כל טיעון ששמעתי לטובת קיומו של אלוהים מחורר על ידי לוגיקה קלוקלת או בדיקת עובדות רשלנית, ולעתים קרובות שניהם. בבירור, אני סבור שתאיסטים-גנוסטיים לדוגמא לא באמת יודעים שאלוהים קיים. זה לא אומר שהם לא תאיסטים-גנוסטיים. הם עדיין מאמינים שאלוהים קיים ועדיין סבורים שהם יודעים שהוא קיים. זכרו את זה כשאציג את העמדה שלי עוד מעט.
כל זה מאד נחמד ויפה, אך דברים לא חייבים לעבוד בצורת הכל-או-כלום. לא חייבים להיות אתאיסטים או אגנוסטיים לגבי כל האלים. אתאיזם ואגנוסטיות הן עמדות שאפשר לייחס לאל מסוים. אני דוגמא טובה לזה. לגבי האל היהודי אני אתאיסט-גנוסטי. אני לא מאמין שהוא קיים. להפך. אני בצד השני של הספקטרום, אני סבור שאני יודע שהוא לא קיים. יש לי כמה טיעונים לטובת העמדה הזאת וכדוגמא אתן את אחד החביבים עלי. האל היהודי מאופיין כאל שהוציא את בני ישראל ממצרים כפי שמתואר בתורה. כפי שכבר הבהרתי בעבר, לא רק שאין ראיות לסיפור יציאת מצרים, אלא שהראיות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שיציאת מצרים לא קרתה. היא מיתוס, סיפור פולקלור שהתקבע, לא יותר. אם בני ישראל לא יצאו ממצרים, ברור שלא קיים האל שאמור להוציא אותם משם.
לעומת זאת, אני אתאיסט-אגנוסטי לגבי האל הדאיסטי. אני סבור שאני לא יודע אם הוא קיים או לא ואני לא מאמין שהוא קיים. אין ראיות לטובת קיומו. כדי להאמין שהוא קיים אני זקוק לראיות ובהעדרן אני לא מאמין. לכן, אני אתאיסט לגבי קיומו. בנוסף, אין ראיות שהאל הזה לא קיים, כך שאני לא יכול להכריע בצורה מיודעת בשאלה האם הוא קיים או לא. כל מה שיש לי זה חוסר ראיות, שמספיק כדי שלא אאמין שהוא קיים, אך לא מספיק כדי שאוכל לדעת שהוא לא קיים. לכן, אני אתאיסט-אגנוסטי לגבי האל הדאיסטי.
לסיכום, אתאיזם ואגנוסטיות הן לא עמדות מנוגדות. הן שתי עמדות שעונות על שאלות שונות על קיומו של אלוהים נתון. האחת היא עמדה לגבי האמונה בקיומו או העדרה. השניה היא עמדה לגבי יכולתנו לדעת אם האלוהים הזה קיים או לא. אני בטוח שגם אחרי הפוסט הזה אשמע ממבקרי האתאיסטים את הסלוגנים "עדיף אגנוסטיקן ולא אתאיסט" או "אתאיסטים קיצונים מדי. אני אגנוסטיקן". גם מגרונם וממקלדתם של אתאיסטים נלהבים מדי עדיין יבקעו הסיסמאות "אני אתאיסט, לא אגנוסטיקן" או "אגנוסטיקנים יושבים על הגדר, בעוד שאנחנו האתאיסטים בחרנו צד". בפועל, שתי העמדות הללו יכולות לדור בהרמוניה בתוך גולגולת אחת כחלק מדעה מגובשת היטב על קיומו של אלוהים כזה או אחר.
האישתון הזה, באיזו נונשלנטיות הוא קורא לעצמו "שמאלני אינטליגנטי." למעשה, הוא אחד הכותבים ההיסטריים והמופרכים ביותר שנתקלתי בהם.
אני מסופק מאוד אם אתה באמת אגוניסטי לגבי אל דאוסטי שלפי הגדרתך הוא "אל יצרני, מתכנן של עולם הטבע שטבע במו ידיו את חוקי הטבע ואולי אפילו לעתים מתערב בבריאה ומשנה בה דברים כשמתחשק לו,"
ראשית, היות ואתה מקבל את האבולוציה והמפץ הגדול כתאוריות מדעיות חזקות אז נשאלת השאלה למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על אל שתכנן את עולם הטבע. האם הוא יצר את המפץ הגדול ביודעו שהאנושות תיווצר כתוצאה מכך ומאז הוא לא התערב? נגיד.
מה שיותר מעניין הן ההגדרות של "תכנון" ושל "אלהים". אם אתה מקבל את האבולוציה ואת התפיסות המודרניות לגבי המוח אתה בודאי מסכים שהמוח שקול למעשה למחשב ולכן כל תהליך שאנחנו קוראים לו "תכנון" (שמתבצע ע"י אדם, קוף או חיה אחרת) הוא למעשה תוצאה של מכונת מצבים ותו לא. למעשה כולנו מעין רובוטים שאין להם באמת "אני" ולכן לא קיים באמת אף מתכנן. אם גם האלוהים הדאויסטי מתכנן באותו אופן אז הוא לא באמת אלוהים אלא פשוט רובוט יותר משוכלל… ואם הוא ישות כלשהיא שיש לה טבע שונה לחלוטין אז הוא בלתי נתפס ברמה כזאת שניתן לקרוא לו בכל שם שהוא כמו למשל "טאו" או "המציאות".
האמירה הזאת שקולה למעשה לאמירה שאנחנו לא מבינים את המציאות ואפילו לא חלק קטן ממנה. זאת אמירה שכל אתאיסט יסכים איתה אבל לקרוא לזה אלוהים זה על גבול הדמגוגיה.
אני חושב שהיה פשוט יותר לומר שאנחנו אתאיסטים לגבי כל דת שהומצאה אי פעם ע"י בני אדם כי הראיות המדעיות פשוט סותרות אותה. לעומת זאת אגוניסט הוא לרוב מישהו שלא הפנים את הרעיון הזה עד הסוף אז אולי הוא לא הולך לבית כנסת אבל הוא עדיין יכול להאמין בקיומה של נשמה למשל או איזשהיא "משמעות" אוביקטיבית לקיום.
מאמר מעולה, ונחוץ ביותר.
חוסר ההבנה של המושגים הללו כמעט-תמיד מוביל לויכוח ענק על סמנטיקה.
נשמר במועדפים :-)
אני, אם מישהו שואל, אני אומר שאני אתאיסט.
ואם הוא ממש מתעניין, אז אני מסביר שאני בבכלל פנתאיסט.
אם הוא מסתכל עליי במבט מוזר, אז אני מתחכם ואומר שזה אומר, שאני מאמין בפנתר הורוד… :)
אגב, בראש שלי, זה רק אומר שאני קורא לאלוהים ולעצמי 'יקום' במקום אלוהים וחושב שאני חכם כי אני כמו איינשטיין ושפינוזה.
אם הוא ממשיך להציק לי,
אני מביא את אחי הגדול כדוגמא:
הוא, אחי הגדול, בגלל תאואסיט.
מהקטע של יין ויינג, כן? לא אבות מייסדים של אמריקה.
אבל תאואיסט, בראש שלי, זה מישהו שמאמין בתאו המים הגדול.
או במפלצת הספגטי… :|
מה זה משנה במה אתה מאמין?
זה רק מילה שמתארת קונספט ממש מופשט, שמתאר משהו שאנחנו לא מבינים, שמתאר…
אתה לוקח רעיון ומוסיף לו איזם בסוף…
בוא נעשה ככה,
אתה תוכיח שאני לא מדמיין את כל העולם ואני אוכיח לך שיש אלוהים.
אני.
מילים הינן מטפורה. של הניתן לצפייה, ושל מהויות שאינן ניתנות לצפייה. כלומר לבחינה מדעית.
התפתחות רעיון הסיבה, הינו הבסיס להתפתחות המדע.
ושיוך משמעויות וכוונות חשוב. אבל משום מה שוכחים שמדובר בהשערות.
שאותן צריך להוכיח. במתודה המדעית, של מדעי הטבע !
והמושג אלוהים, והתכנים משייכים, מאחר ולא ניתנים לאימות או להפרכה הרי שהוא מושג עקר.
חבל שמערכת החינוך לא מלמדת חשיבה מדעית. והתוצאה של זה, כל הדיאלוגים העקרים, לגבי מושג
האלוהות.
לצערי יש לא גם מבין אנשים שעושים שימוש במדע. ובמקביל לדעות שלהם, חסרה חשיבה מדעית.
לדוגמא: רופא שמדבר בשבח הרפואה האלטרנטיבית.
שאלה לגבי הטרמינולגיה ושילובי המונחים שציינת: האם יש משמעות ל"תאיסט אגנוסטיקן" (דהיינו אדם מאמין אך אינו יודע האם האל קיים)? לכאורה מה הטעם באמונתו ?
ושאלה לגבי ה"דאזים": האם אין זה שקול בסופו של דבר לתיאזים רק באל בעל דרך פעולה שונה?
הטרמינולוגיה הינה טאוטולוגית. כלומר מושגים שמשמעותם, לא ניתנת להוכחה או להפרכה.
יש משמעות חברתית מסורתית לאותם מושגים ומשמעותם.
אבל בסופו הם עקרים.
אף-פעם אין יותר מדי מאמרים מהסוג הזה. אנחנו אומרים את זה שוב ושוב וזה לא ממש נקלט אף-פעם.
כהערה, אני לא חושב שדוקינס לא יודע שאתאיזם ואגנוסטיות אינן עמדות מנוגדות באמת. למעשה הוא מגדיר את עצמו כאגנוסטי "טכנית" בכל מיני הזדמנויות, אבל זה לא שולל את המעמד שלו כאתאיסט מוביל. אולי הניסוח בספר הספציפי הוא לא מוצלח ולא עושה את ההבחנה טוב.
@בודהה: יש לי כמה וכמה בעיות עם מה שכתבת, אך המרכזית מופיעה כאן:
איך אתה יודע את זה?
@ג.: יש הרבה תאיסטים-אגנוסטיקנים. כל יהודי-דתי שאי פעם אמר לי, כשביקשתי ממנו טיעונים טובים לטובת קיומו של אלוהים, ש"זאת אמונה, לא ידיעה" הוא תאיסט-אגנוסטיקן. לגבי השאלה מה הטעם באמונתו – זאת שאלה מעולה, שכל תשובה עליה לא תגרע מהיותו תאיסט-אגנוסטיקן.
@SilentMike: אני חושב שאתה צודק לגבי דוקינס. אם תמצא מקום בו הוא עושה את האבחנה הזאת בצורה חדה וברורה, אשמח לקבל. זה רפרנס טוב. בנוסף, לצערי, אני בטוח שאתה צודק שההבדל הזה אף פעם לא נקלט. :|
היי, הגעתי לכאן דרך הסיכומים שלך. הסיכומים מעולים והבלוג עוד יותר.
אני החשבתי את עצמי אתאיסט אגנוסטי במשך תקופה ארוכה, עד שנקתלתי בתפיסה שנקראת איגנוסטיסזם (Ignosticism) הגורסת שלפני שבכלל ניתן לנהל דיון על אמונה או חוסר אמונה באלוהים, צריך הגדרה לאלוהים איתה אפשר להתעמת.
לדוגמא, אין ספק שכשאיינשטין דיבר על אלוהים וכשאמנון יצחק מדבר על אלוהים, הם מתכוונים לדברים שונים בתכלית, לכן אין להסכמה ביניהם שיש אלוהים כל משמעות.
הבעיה מתחילה כששואלים אדם מאמין למה הוא מתכוון כשהוא אומר "אלוהים", ומקבלים תשובות לפיהן אלוהים אינו ניתן להגדרה.
ההבנה שכל עוד הדבר שמנסים להכריע לגבי קיומו אינו מוגדר מעצם הגדרתו, הפכה כל קביעה לגביו גם היא לחסרת תוכן ועיקרה את הדיון בנושא בעיני.
זה לא אומר שאינני אתאיסט אגנוסטי בנוגע לאל תאיסטי יורה ברקים ובעל זקן לבן, אבל משיחותי עם אנשים מאמינים איתם ניתן לנהל דיון אמיתי, תפיסתם של אלוהים היא בד"כ יותר מורכבת ונעוצה בדיסוננס הנ"ל, ועל כן קשה לי להביע דיעה אמיתית לגבי תפיסת העולם שלהם. אשמח לקרוא הערות או הארות שיש לך בנוגע לנושא הזה, במיוחד לאור הרקע הדתי שלך.
תודה
-אדם
@אדם: אני חושב שלרוב אין צורך דווקא בהגדרה על מנת שיהיה אפשר לנהל דיון על השאלה האם אלוהים קיים או לא. לדעתי מספיק איפיון. בדיוק כמוך שמעתי הרבה יהודים-דתיים שטענו שאי אפשר להגדיר את האל בו הם מאמינים, אבל רובם המוחלט טענו שהאל הזה הוציא את עם ישראל ממצרים כפי שמתואר בחומש שמות, המטיר מבול גלובלי כמו שכתוב בחומש בראשית וסייע לבני ישראל לכבוש את יריחו כפי שמתואר בספר יהושע. כל הדברים האלו ניתנים בדיקה אמפירית וכמובן כולם הופרכו. העיקרון שהדוגמאות האלו ממחישות הוא שהמאפיינים שהרוב ההמוחלט של המאמינים נותנים לאל שלהם מאפשרים דיון על קיומו, גם אם הם מסרבים לומר שהוא כל-יכול, כל-יודע וכדומה. לכן, אני חושב שאני אקח את העמדה של איגנוסטיזם עם מעט מאד מאמינים. מעטים מהם מאמינים באל שהמאפיינים שלו כל כך מופשטים, שאין בכלל על מה ואיך להתדיין איתם.
תהנה מהסיכומים ובהצלחה בתקופת המבחנים. :)
http://sfile.f-static.com/image/users/59888/ftp/my_files/%D7%A0%D7%92%D7%94%20%D7%95%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA%20%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%A4%D7%A1%D7%97%20%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%92.pdf?id=12451441
מתוך האתר "מדעםרוח". מה דעתך?
בסופו של דבר כולנו אגנוסטיקנים – השאלה "האם יש אלוהים?", היא שאלה שככל הנראה תישאר בלי תשובה, זוהי שאלה שלא ניתן להוכיח או להפריח.
* במקרה ויוכיחו את קיומו של אלוהים, כל מושג האמונה בטל, ומצד שני לא ניתן להפריח את התאוריה כיוון שהדתות המודרניות הפכו את אלוהים לכה מופשט שאי אפשר לעסוק בקיומו. הוא נמצא בכל מקום, ובעצם מחוץ לעולם החומרני כך ששום פסיקה לגבי העולם שלנו לא יכולה לסתור את אלוהים.
בסופו של דבר, פירוש המילה אגנוסטי, הוא חוסר ידיעה. ובגלל מה שהזכרתי למעלה, כולנו חיים בחוסר ידיעה.
חלק נוטים לצד הזה, וחלק לצד השני – תאיסט אגנוסטי לעומת אתאיסט אגנוסטי.