בפעם הקודמת בה הזכרתי את משה רט בבלוג, ביום השואה השנה, כתבתי על מאמר הפחדה שהוא פירסם באתר "כיפה". רט לא כותב רק עבור "כיפה". יש לו אתר משלו, מיסטריום, בו הוא מפרסם שלל מאמרים. לאחרונה הוא פירסם מאמר בו הוא סוקר את היחס בין דת ומדע, כפי שהוא רואה אותו. רט טוען שיש קונפליקט בין דת למדע ושהוא נובע מהשיטה המדעית עצמה, ולא מהידע המדעי שנצבר באמצעותה. הוא מונה כמה נקודות מחלוקת ומבהיר איך ניתן לדעתו לשלב בין מדע לדת. בכל אחת מהדוגמאות שלו הוא טועה. הטיעונים שלו לא מקוריים. הם שגורים בפיהם של הרבה דתיים. הוא מספק לי הזדמנות מצוינת לסקור אותם וגם להציג טפח או שניים מדעתי על היחס בין דת ומדע.
קונפליקט ראשון: זה לא מדע, זה לא דת
במבט מלמעלה, נשמע כאילו רט מתאר היטב את הקונפליקט הראשון בין מדע לדת. אמונה לפי רט היא "להיות משוכנע באמיתות מסוימות, גם כאשר הן אינן ניתנות להוכחה חמורה". הוא טוען שהדת מסתמכת על אמונה, בעוד שהמדע מתנגד לה בחריפות, ו"ממילא, מבחינתו של המדע, טענותיה של הדת אינן מדעיות – וצעד קטן מאד מבדיל בין 'לא מדעי' לבין 'לא אמיתי', או 'שטויות'". כאן רט מבחין בין שני סוגי מדע. "המדע הבריא" לא "מתיימר לעסוק בתחומים מטאפיזיים, פילוסופיים, תאולוגיים או מיסטיים, בהם עוסקת הדת. הוא אדיש כלפיהם, ואינו מחווה את דעתו בנושא". לעומתו, המדעניזם קובע ש"כל מה שאינו ניתן להוכחה מדעית, אינו קיים – או לכל הפחות, אינו רלבנטי עבורנו בשום צורה". המדעניזם סותר את הדת, בעוד שהמדע הבריא לא. מכאן רט עבר לדון בערוותו של המדעניזם.
רט חי באשליה אם הוא חושב שהדת בסדר עם ה"מדע הבריא". יש סתירות מהותיות גם בין "המדע הבריא" כמו שהוא מגדיר אותו והדת היהודית. כתבי הקודש של הדת היהודית טוענים שלל דברים שניתנים לבחינה מדעית. רבים מהם גם נבחנו והופרכו. לדוגמא, העולם לא נברא בששת ימי המעשה והדברים שבו לא נוצרו בסדר שמופיע בסיפור המקראי הזה. דוגמא נוספת הצגתי במאמר הקודם שלי על רט. סיפור יציאת מצרים המקראי נחשב בצדק למיתוס. אלו לא המסקנות שעולות ממחקר מדעניסטי, אלא ממחקר מדעי. לא צריך להיות מדעניסט שמקדש את המדע כדי להסכים שהסתירות הללו קיימות, אלא חובב מדע בריא.
מעבר לזה, אין הפרדה חדה בין תחומי העיסוק שרט מייחס לדת ומדע. יש חפיפה רבה. שלל מקורות בדת היהודית תולות נקודות תיאולוגיות, פילוסופיות או מיסטיות בשאלות שניתנות לבירור בכלים מדעיים. הדוגמא הקנונית לזה היא מצוות השבת בתורה. בלפחות שלושה מקומות בתורה מצוות השבת זוכה לנימוק. בשמות כ ושמות לא הנימוק לשמירת השבת הוא בריאת העולם בששת ימי המעשה שבסופם אלוהים נח ביום השביעי. בדברים ה הנימוק הוא יציאת בני ישראל ממצרים. כאמור, הנימוקים הללו דוללו לחלוטין על ידי מחקר מדעי בריא, לא מדעניסטי. דתיים ניצבים בפני הברירה הבאה. או שעליהם להכחיש את ממצאי המדע, או שעליהם למצוא פרשנות יצירתית לסיפור הבריאה ולציוויים המקראיים לשמור את השבת. בשני המקרים הם יכחישו את המציאות על מנת לשמר את אמונתם.
רט מעלה נקודה צדדית ששווה להתייחס אליה. במאמצו להוקיע את המדעניזם, רט טען ש"העימות מול הדת, אינו עימות של 'היגיון' מול 'אמונה', אלא של אמונה מול אמונה". מהן האמונות המדעיות הללו? הראשונה היא האמונה המדעניסטית ש"אין דבר מעבר לד' אמות האמפיריות". אני לא מחסידי המדעניזם ועדיין זה לא עוזר לרט לשכנע אותי. העובדה שהמדע הוא לא חזות הכל לא אומרת שלדת יש משהו נכון לתרום לראיית העולם שלנו. אלו שתי שאלות שונות. עליו לענות על השניה ולהזניח את הראשונה.
בעוד שיש לי סוג של הסכמה עם רט על המדעניזם, הוא מאבד אותי לחלוטין כשהוא סוקר את האמונות המדעיות האחרות. אחת אחרי השניה, הן פשוט לא אמונות מדעיות. אחת מהן היא "אינדוקציות מהפרט אל הכלל". הצדקת השימוש באינדוקציה היא סוגיה פילוסופית כבירה, אך ההשלכות שלה לא רלוונטית רק למדע. לא רק מדענים משתמשים באינדוקציה. כולם עושים זאת כל הזמן. לדוגמא, הסיבה היחידה שאתם חושבים שאתם מבינים את מה שאני אומר היא כי אתם מניחים שמשמעות המילים בהם אני משתמש זהה למשמעות שהיתה להן בפעמים הקודמות ששמעתן אותן. בהצלחה למי שינסה לחיות בלי האמונה הזאת, כולל רט עצמו. זאת אולי אמונה, אך היא לא מדעית. היא משותפת לכולם, כולל רט ושאר הדתיים.
במקרים אחרים רט פשוט טועה עובדתית. "אקסטרפולציות המניחות שמה שהווה, הוא שהיה והוא שיהיה" אמור להיות אמונה מדעית. בפועל, במדע לא מניחים שמה שהווה הוא שהיה והוא שיהיה. בודקים זאת. לדוגמא, וילרד ליבי, שזכה בפרס הנובל על פיתוח שיטת התיארוך בפחמן-14, תיאר את הבדיקות הרבות שמדענים עשו כדי לוודא מה הגורמים בהיסטוריה הטבעית של כדור הארץ שיכולים להטות את תוצאות הבדיקה ואיך לתקן אותן. המחקר בנושא המשיך במאמץ לשפר את הבדיקה. אמונה מדעית נוספת היא "שיש חוקיות ביקום". זאת לא אמונה כלל. זאת המסקנה עליה מצביעות הראיות. יש תחומים מדעיים בהם איתרו חוקים שאוששו בניסויים פעם אחר פעם. מה שהכי אבסורד בעיני הוא שרט מונה כאמונה מדעית את הטענה "שיש לאדם את היכולת להבין" את החוקיות של היקום. ובכן, דה! לראיה, הבנו לפחות את חלקה.
תמונה באדיבות ויקימדיה
לסיכום החלק הזה, הכשל של רט הוא כפול. מצד אחד, הוא מציג "מדע" שלא יזוהה על ידי מי שיודע דבר או שניים על מדע. מצד שני, הוא מתעלם מהקשר העמוק שבין מדע וטענות דתיות. כשמתקנים את השגיאות שלו קל לראות שדתיים יאלצו להכחיש את המציאות בבואם להתמודד עם קשיים מדעיים על התורה. לפעמים הם תולים את הכחשת המציאות במקור אחר, כמו חכמי התלמוד, כאילו מה שחז"ל אומרים ישנה את מציאות הפסוקים. גם זאת הכחשת הפסוקים, גם אם אחת שמשתמשת בחז"ל כשליחים. הגישה המתירנית הזאת כלפי הכחשת המציאות על מנת לשמר את האמונה הדתית שונה לחלוטין מהגישה המדעית. במדע המציאות היא הבוררת הראשית בין אמונות מוצדקות ואמונות שגויות, ומדענים עוקבים אחריה כקהילה.
קונפליקט שני: נס הפוך גדול חזק
רט לא משתפר אחרי תצוגת הנפל בקונפליקט הראשון בין מדע ודת. להפך. הקונפליקט השני שלו קשור לנסים. שווה לצטט את תחילת דבריו:
המדע מניח כהנחת עבודה, שחוקי הטבע הם קבועים ובלתי משתנים. בלי הנחה כזו, כל המחקר המדעי הוא חסר משמעות. אם יוכח באופן מדעי קיומה של תופעה הנראית כסותרת את חוקי הטבע, ייאלץ המדע להכיר בקיומה, וינסה לנסח מחדש את התאוריות כך שיסבירו אותה. אבל כל זמן שלא הוכח קיומה של תופעה כזו, מניח המדען שהיא בלתי אפשרית, ושולל כל עדות או דיווח על תופעות שכאלה.
מנגד, על פי רט, הדת מכירה בקיומם של חוקי הטבע, אך סבורה ש"בורא העולם, שיצר את חוקי הטבע, יכול גם לכופף אותם אם הוא מעוניין בכך. ממילא יכולים להתרחש ניסים, או להבדיל כשפים, ותופעות על טבעיות אחרות".
בקריאה ראשונה לא ברור למה זאת סתירה. מצד אחד, רט אומר במפורש שיש דרך בה ניתן לקבל את קיומם של נסים במדע. מצד שני, בדת "לא כל דיווח על תופעה כזו זוכה כמובן לאמון אוטומטי, אבל קיימת בדת פתיחות גדולה יותר להכרה בתופעות כאלה". אם יש קונפליקט בין דת ומדע על נסים, הוא לא טמון בשאלה האם ניתן לקבל נסים או לא, אלא מהם הקריטריונים בהם צריכים לעמוד סיפורי נסים ותופעות על טבעיות כדי שנקבל אותם כנכונים. מנקודת מבט מדעית, השאלה הזאת תלויה באופיים של הסיפורים הללו. הם צריכים להיות ספציפיים מספיק כדי להפיק השלכות שניתנות למדידה בתצפית או ניסוי ולעמוד בהם בהצלחה. הראיות הן הקובעות במדע.
יש כמה נסים ותופעות על טבעיות דתיות שזכו לבדיקה מדעית. כשעלתה תשובה חד-משמעית לגביהם, היא תמיד היתה הפרכה. עם זאת, ברור מדבריו שרט בכלל לא מודע לדרך בה הנסים שהוא עצמו מזכיר נבדקו:
הסבר לפיו קריעת ים סוף היתה תוצאה של התפרצות געשית תת מימית, אינו מוצלח יותר משום בחינה מההסבר לפיו מדובר בנס אלוקי. הסיבה היחידה לבחור בהסברים המדעיים, ולהכחיש כל מה שאינו כלול בהם, היא אימוץ הנחות מדעניסטיות על המציאות – מה שיש בו למעשה משום הנחת המבוקש.
לאורך השנים התפרסמו כמה מאמרים על ידי מדענים פיזיקליים שניסו למצוא מנגנון טבעי לנסים כמו קריעת ים סוף. הדוגמא האחרונה שאני מכיר היתה מחקר שהשתמש בסימולציית מחשב כדי להראות שתנועת רוחות מסוימת באיזור מסוים בים סוף תגרום לנסיגת המים בצורה שדומה, אך שונה מהותית, ממה שקרה בקריעת ים סוף על פי הסיפור המקראי (Drews and Han, 2010). אירונית, הניסיון למצוא מנגנון טבעי לנסים מקראיים הוא בימינו נחלתם הכמעט בלעדית של מדענים דתיים שביקשו להצדיק את אמונתם הדתית על בסיס מדעי. אין לו דבר וחצי דבר עם ה"מדעניזם" שרט מתאר, אלא עם תאיזם. אלו לא סוג ההסברים המדעיים איתם רט צריך להתמודד.
רט צריך להתמודד, לדוגמא, עם הראיות המדעיות שמראות שסיפור יציאת מצרים מנותק מהמציאות הארכיאולוגית של התקופה בה הוא היה אמור להתרחש. כפי שסקרתי במאמר הקודם שלי על רט, בני ישראל ברחו ממצרים אל כנען, שהיתה אז בשליטה מצרית, ובדרכם מן הפח אל הפחת נלחמו בעמים שקמו הרבה אחרי שיציאת מצרים לכאורה קרתה. הראיות הללו ורבות אחרות מצביעות על כך שסיפור יציאת מצרים המקראי לא קרה וממילא קריעת ים סוף לא התרחשה. הראיות הללו משתמשות בחכמה בנתונים ניתנים לבדיקה בסיפור המקראי. בבירור, סיפור הנסים הזה לא שרד את הבדיקה. זה לא מדעניזם, אלא מדע בריא. רט צריך להתמודד איתו, לא עם אנשי קש שחושפים שהוא לא באמת יודע מה עולה מהתחומים המדעיים רלוונטיים.
השאפתנות של רט גדולה מזה. הוא טוען ש"למאמין בניסים, [ה]הסבר לפיו אלוקים ברא את העולם בששה ימים ואת כל החיים כפי שהם, יכול להסביר מצוין את כל התופעות הידועות – לא פחות מההסבר המדעי". המדע לעומת זאת נאלץ להניח "שחוקי הטבע היו זהים תמיד – ושהם האחראים הבלעדיים להיווצרות היקום והחיים. […] מדען חכם, כמו גם מאמין חכם, יכירו בכך שמדובר בשני הסברים אלטרנטיביים, שכל אחד בנוי על הנחות אחרות – שאף אחת מהן אינה מוכחת יותר מהשניה". אז הוא מסיים בקרשנדו שגוי במיוחד:
הטענה "בריאתנות אינה מדעית", שקולה לטענה "אבולוציה לא כתובה בתורה" – שתיהן אינן אומרות דבר על המציאות, אלא רק על הכלים בהם בוחנים אותה. יתכן שהבריאתנות נכונה למרות שאינה מדעית, ויתכן שהאבולוציה נכונה למרות שאינה כתובה בתורה. הכל תלוי בהנחות היסוד שמאמצים, וההבדל היסודי ביחס לאפשרות הניסים, הוא העומד מאחורי המחלוקת הזו.
שוב, אם יש מחלוקת בין מדע ודת על נסים, היא לא סביב השאלה האם ניתן לאמץ נסים או לא, אלא באמצעות איזה קריטריונים נקבל אותם. מה שבטוח הוא שרט לא יודע דבר על הסיבה שבריאתנות שגויה. הניסיון להציג את ממצאי המדע כשווי ערך לבריאתנות מגוחך. בניגוד למה שרט קובע, בריאתנות דווקא לא מסבירה את המציאות כפי שהיא ידועה לנו. יש תסריטים בריאתניים כה מעורפלים עד שהם אפילו לא עונים על הקריטריונים הדרושים כדי שנחשיב אותם כהסבר. זה לא שהם לא הסברים מדעיים. הם לא הסבר בכלל (להרחבה, Dawes, 2009). תסריטים אחרים כה מפורטים עד שתומכיהם נאלצים להתעלם או להמציא מציאות על מנת לחמוק מבדיקה מדעית הוגנת (לדוגמא, Morris, 1974). הטריק לא שיטה במדענים.
כל הזכויות שמורות לבעלי הזכויות עליה.
הסוג השני הוא הבריאתנות המוכרת לרוב שוחרי המדע ודי קל לתת דוגמא שלה בפעולה. על פי ממצאי המדע, הצמחים והחיות, לדוגמא, עברו אבולוציה במקביל והשמש כבר היה קיימת כשהאבולוציה הזאת התחילה. על פי סיפור הבריאה היהודי הראשון (בראשית א) הצמחים נבראו, אחריהם השמש, הירח והכוכבים ואז החיות. במקרה הזה, בריאתנים נוטים לעוות דווקא את המדע ולנסות לטעון שממצאי המדע דווקא תואמים לסדר הבריאה המקראי. במקרים אחרים, הם מעוותים או מתעלמים מדברי המקרא. לדוגמא, השמים מתוארות בסיפור הבריאה הראשון כגוף קשיח, מעין חופה שמקיפה את כדור הארץ (בראשית א: ו-ז). השמש, הירח והכוכבים מודבקים על החופה הזאת (בראשית א: יד-יח). זה עומד בסתירה מוחלטת לממצאי האסטרונומיה המודרנית. אין חופה קשיחה, מים פזורים בין הכוכבים וגרמי השמים חגים במסלולים שונים ומשונים, חלקם קרובים אלינו וחלקם רחוקים. הסתירה הזאת לא ניתנת לפתירה, אך בהחלט זוכה להתעלמות כמעט מוחלטת.
לסיכום, הסתירה בין דת ומדע בנושא נסים סובבת סביב השאלה מהם הקריטריונים בהם צריכים לעמוד סיפור נס או טענה על טבעית כלשהי כדי שנקבל אותם. מדענים ירצו ראיות טובות. לא ברור מדבריו במאמר הזה מה רט ירצה. מעבר לעיוותים שונים של הסתירה בין מדע ודת, רט שזר בדבריו טענה מסוימת שעד כה לא התייחסתי אליה. היא הדובדבן שבקצפת, הטענה שמדגימה שהוא באמת חסר מושג קלוש במדע. רט טען שוב ושוב שמדענים מניחים שחוקי הטבע קבועים בכל מקום ובכל זמן. האם הוא צודק? התשובה היא לא חד-משמעי. זאת טענה ברת בדיקה ולא במפתיע היא נבדקה. פיזיקאים לדוגמא שאלו האם הקבועים של חוקי הטבע זהים בכל מקום ביקום ובאמצעות ניסויים ותצפיות (Uzan, 2003). ביולוגים שאלו כמה אוניברסלי חוק דולו באבולוציה, החוק שקובע שלא ניתן להחזיר לאחורה את גלגל האבולוציה ואיתרו את התשובה באמצעות ניסויים ותצפיות (Collin and Miglietta, 2008). מדענים לא מניחים אוטומטית שחוקי הטבע קבועים, אלא בוחנים זאת באמצעות השיטה המדעית. תוסיפו את זה לרשימת אי-ההבנות המדעיות של רט.
קונפליקט שלישי: לא חומר למחשבה
בחלק הזה במאמר שלו נראה שרט אפילו לא מנסה להציג נקודה טובה. הוא טוען שמדע לוקח את ה"עולם הרוח העשיר של האדם" ומצמצם אותו "לאוסף תהליכים פיזיקאליים" ש"אינו מבטא יותר מאשר תחושות סובייקטיביות של האדם החווה אותן". לעומת זאת, הדת "שמה את הדגש על עולם הרוח, ורואה אותו כממשי לא פחות, ואולי אף יותר, מהמציאות הפיזית". רט רואה במה שעושה המדע "מכירת הנשמה לשטן", אך סבור שהמחיר כבד מדי.
רט מתנסח בצורה כה מעורפלת שאין ממש עם מה להסכים או לחלוק. חשוב מזה, הוא לא מנמק אף לא אחד מהדברים האלו. הוא לא מפרט מהו המחיר שמשלמים על מכירת הנשמה לשטן המדעי. הוא אפילו לא מנמק איך ומדוע מתן הסבר פיזיקלי לעולם המנטלי של האדם מרדד אותו. קל לראות שיש מצבים בהם אין אף צורה אובייקטיבית בה הסבר כזה מרדד. נניח שנסביר את ההתפעמות של אדם מנוף יפהפה במונחים של פעילות התאים שבמוחו. ההסבר הזה לא מבטל את העובדה שהוא התפעם מהנוף. באיזה מובן הסבר במונחים כאלו מרדד את החוויה שלו? גרוע מזה, רט לא מסביר במה שונה גישת הדת מגישת המדע. הוא מתאר את גישת הדת בצורה חסרת צורה וכמעט פרובוקטיבית, כזאת שרוצים להגיב לה עד שמבינים שאין תוכן ממשי להגיב לו.
אחרי הדברים הסתומים הללו, רט מעלה נקודה לא פחות גרועה. מסתבר שהמדע יהיר. שווה לצטט את הנימוקים שלו במלואם:
המחקר המדעי המודרני מקיף בסך הכל כ-200 שנה של ניסויים ותצפיות, שגם הן ראו פעם אחר פעם תיאוריות מתנפצות, נופלות ומתחלפות. כיצד ניתן, על סמך נתונים כה מצומצמים יחסית במקום ובזמן, להסיק מסקנות נחרצות על אירועים שקרו כביכול לפני מיליארדי שנים, במרחבים העצומים של היקום? לתאר לפרטי פרטים את השתלשלות אילנות האבולוציה של מינים שונים, כאילו התרחש הדבר לנגד עיני החוקרים? בתור אמונה או השערה, זה טוב ויפה; אבל להציג זאת כידע, זו אחיזת עיניים.
זאת נקודה ששומעים הרבה מדתיים שמנסים להגן על הדת שלהם. ידע מדעי לא וודאי, הם אומרים, אלא משתנה. תיאוריה עלו ונפלו, אז למה שנקבל את התיאוריה הנוכחית? התשובה דו-ראשית. ראשית, תיאוריות בדרך כלל לא נופלות ועולות, כפי שרט טוען. הן משתנות. תופעות חדשות מוסברות על ידי המסגרת התיאורטית, המסגרת התיאורטית זוכה להרחבות וחלקים ממנה נזנחים או משתנים. לרוב, תיאוריות לא מופרכות או מאוששות ותו לא. מדע מתקדם בעיקר על ידי זיקוק ועידון של תיאוריות כך שהן יהיו טובות יותר ומדויקות יותר.
שנית, כשהקהילה המדעית משנה את דעתה על נושא כלשהו, בין אם היא זונחת לחלוטין תיאוריה כלשהי או רק מזקקת אותה, המניע המרכזי לשינוי הוא מצב הראיות. התאמת האמונות למצב הראיות היא מעשה מאד לא יהיר ומאד עניו. היא מעידה על הפתיחות המחשבתית של הקהילה המדעית שבסופו של יום מוכנה לשנות את דעתה בהתאם לראיות. מצב הראיות גם מכתיב את הדרך בה מדענים מתבטאים לגביו. כלומר, אופייני שמדענים מתבטאים על גבי הספרות המדעית בצורה פרופורציונלית למידת הוודאות שלהם. מה שנתמך על ידי ראיות כבירות מוצג כידע בלי סייגים. השאר נאמר בצורה מסוייגת.
מה לגבי מה שרט אמר על אבולוציה? האם פרטי הפרטים של אילנות האבולוציה הם "אחיזת עיניים"? אם הגעתם עד כאן, אתם כבר יכולים לנחש את התשובה. זה עוד טיעון בריאתני שחוזר על עצמו שוב ושוב. לא, העצים האבולוציוניים הללו מבוססים על ראיות, במקרה הזה ראיות תצפיתיות. יש חלקים בעץ האבולוציוני שאנחנו מאד בטוחים בדיוק שלהם. אלו החלקים בעץ שנתמכים על ידי מספר קוים עצמאיים של הרבה ראיות (להרחבה, Padian and Chiappe, 1998). לדוגמא, אנחנו יודעים שקבוצת העופות התפתחה מזוחלים מקבוצת הדינוזאורים. קו ראיות אחד לזה בא מאנליזה מדוקדקת ומבוקרת של הדמיון ברצפי הדנ"א והחלבונים של עופות וזוחלים. קו ראיות אחר מגיע מאנליזה מדוקדקת של הדמיון באנטומיה שלהם. קו ראיות נוסף הוא תיעוד המאובנים שמספק שפע של מאובני מעבר בין דינוזאורים לעופות.
התמונה באדיבות ויקימדיה
משום מה, רט חושב שהתהליך באמצעותו הוסק העץ האבולוציוני רווי בהשערות, ולא מהווה ידע מדעי אמיתי. מה הוא מחשיב כידע מדעי אמיתי?
ידע מדעי אמיתי הוא זה המתייחס לתצפיות על ההווה, ונבחן באמצעות ניבויים לעתיד. כל מה שאינו עומד בקריטריונים הללו, אינו ידע אלא השערה, שככל שהיא מרוחקת יותר כך היא משכנעת פחות.
בפועל, האבולוציה של העופות מדינוזאורים עונה על הקריטריונים של רט. לסברה שהעופות התפתחו מהדינוזאורים יש השלכות שאנחנו מסוגלים לבחון בהווה. אנחנו נצפה לדמיון מסוג מסוים באנטומיה ורצפי הדנ"א והחלבון של עופות וזוחלים שקיימים היום. עוד נצפה לאתר מאובני מעבר שיוצרים גשר מורפולוגי בין עופות לזוחלים. הממצאים המדעיים שנאספו בהווה תואמים לציפיות האלו. כשמבינים זאת, קשה שלא להסתכל באירוניה על רט כשהוא אומר ש"מדענים חכמים מודעים לעצמם ולמגבלותיהם, ומבחינים בין ידע לבין השערות". רצוי שיהיה מודע למגבלות הידע שלו לפני שהוא מטיף לאחרים על מגבלות הידע שלהם.
כמובן שלא כל היחסים בין מינים על העץ האבולוציוני ידועים במידה כזאת של ודאות. לדוגמא, העץ האבולוציוני של סוסים עדיין מכיל כמה נקודות אי-וודאות. במצבים כאלו נדרשים נתונים נוספים כדי להגיע לרמה טובה של ידע וחוקרים אוספים ומנתחים את הראיות כדי להגדיל את הוודאות שלהם (לדוגמא, Froehlich, 2002). זה כמובן לא מפריך את מה שכבר ידוע לנו על האבולוציה של סוסים, אבל בהחלט קורא למחקר נוסף שיחשוף טפח בה נוסף.
מסקנות
לאורך כל המאמר שלו, רט מציג לקוראיו גרסה דמיונית של "מדע בריא" שסורס כל כך עד שהוא לא דומה למציאות. את חטא הסתירה בין הדת למדע הוא מטיל על הרשע התורן, המדעניזם. בפועל, כשמסירים את שלל העיוותים שלו ומעמידים אותו על דיוקו, מתברר שעדיין עומדת סתירה בין דת ומדע. שוב ושוב, על מנת להתמודד עם הסתירה הזאת הדתי ניצב בפני הבחירה הבאה. או שעליו להכחיש את ממצאי המדע, או שעליו להתכחש לדברי כתבי הקודש שלו. רט בחר בשילוב של השניים. מדי פעם הוא מאפיין בצורה שגויה דת, ומדי פעם – מדע. התיאולוגיה שלו יוצרת את מציאות היחס בין תורה ומדע. בעיני, הבעיה העיקרית היא חוסר המקוריות שלו. הוא מעלה בגירה טיעונים דתיים שהכשלים שלהם יהיו מוכרים לכל מי שמעורה בדיון בין מדע לדת.
מעבר לזה, היו שני מוטיבים חוזרים במאמר שלי. ראשית, כמעט כל פעם שהסרתי את העיוות התורן של רט, נותרה בפני הדתי הבחירה בין הכחשת ממצאי המדע, או הכחשת כתבי הקודש שלו. לא משנה איזה מהשניים הוא יבחר, הדתי בהכרח יכחיש את המציאות. לא יעזור לו לנסות לסמך את תירוציו על דברי חז"ל. בהעדר של טיעון שהופך את דברי חז"ל ליותר מתוספת מאוחרת לטקסט, מה שהם אומרים יתיר את הסתירה בין מדע לדת רק אם הוא נובע מהפסוקים. רק לעתים נדירות יש קשר תקף בין דברי חז"ל ובין הפסוקים. בכל מקרה אחר, הכחשת המציאות נותרת כזאת גם אם היא נעשתה על ידי אנשים שחיו לפני כאלפיים שנה.
שנית, רט מודה בפה מלא שהוא לא מסוגל לתת "הוכחות לוגיות או מדעיות" לטובת הדת, אלא מסוגל רק לתת רק "סיבות טובות ושונות להאמין באמיתותה" (מה שזה לא אומר). ברור שהוא לא יכול לענות לראיות מדעיות בעזרת ראיות מדעיות. זה כנראה מסביר למה שוב ושוב הוא מנסה להציג טענות מדעיות וטענות דתיות כשוות ערך ואת ההתנגשות חזיתית בין הדת למדע כאי-הסכמה פילוסופית. טיעונים כאלו כה פופולריים בקרב הוגי דעות דתיים שאני חושב שמגיע להם שם לטיני נאה, ארגומנטום אד פילוסופיום. הטיעונים של רט כמובן מתבררים ככושלים ברגע שמסירים את שכבות העיוותים שהוא פורס על הדת והמדע. בסופו של דבר, הדת נמצאת במחלוקת עם המציאות. לתת לתיאולוגיה להכתיב את המציאות לא פותר את הבעיה, אלא מתעלם ממנה. המציאות צריכה להכתיב את התיאולוגיה. במקום לזנוח את המציאות, זנחו את הדת.
מקורות
Collin, R., and Miglietta, M. P. (2008). Reversing opinions on Dollo’s Law. Trends in Ecology & Evolution, 23(11), 602–609.
Dawes, G. W. (2009). Theism and Explanation. Taylor & Francis.
Drews, C., and Han, W. (2010). Dynamics of Wind Setdown at Suez and the Eastern Nile Delta. PLoS ONE, 5(8), e12481.
Froehlich, D. J. (2002). Quo vadis eohippus? The systematics and taxonomy of the early Eocene equids (Perissodactyla). Zoological Journal of the Linnean Society, 134(2), 141–256.
Morris, H. M. (1974). Scientific Creationism. New Leaf Publishing Group, Incorporated.
Padian, K., and Chiappe, L. M. (1998). The origin and early evolution of birds. Biological Reviews, 73(1), 1–42.
Uzan, J.-P. (2003). The fundamental constants and their variation: observational and theoretical status. Reviews of Modern Physics, 75(2), 403–455.
"הם שגוים בפיהם של הרבה דתיים" – אני מניח שהתכוונת לשגורים :)
@אפי: תודה לך. תוקן.
הביקורת שלך מנומקת ככל שתהיה מעידה על חוסר הבנה משווע של הדת והמדע גם יחד כל שכן הסתירה בינהם
אני מציע לך למחוק את הפוסט או לפחות לכתוב סטוגודוש בסוף…
Yonatan: אעתיק לכאן את התגובה שנתתי לך בפייסבוק. אשמח אם תמשיך את הדיון רק כאן או רק בפייסבוק כדי למנוע כפילויות מיותרות.
אתה (וכל אחד אחר) מוזמן לשטוח את הביקורת שלך בצורה מפורטת ותוך כדי מתן המקורות הרלוונטיים. אם אראה שטעיתי, אודה בזאת בפומבי. כשאעשה זאת לא אמחק את המאמר, אלא יתווסף לראשו תיאור של השגיאות שביצעתי בו וסקירת ההשלכות שלהן על הכתוב במאמר, או הפניה לטקסט שעושה את שני הדברים הללו. בהצלחה.
אחלה מאמר. רט: "בעיית האינדוקציה! תראו, זה אלוהים!", מישהו צריך להוסיף ללקסיקון את "כשל הפנייה לבעיות בסיסיות בפילוסופיה", זה יוסף מעט לדלותו של רט בניסיון לשייך בעיה בסיסית, ומכאן גם כוללנית כפי שציינת, אשר כוללת את רט ולא פרטיקולרית למה שהוא קורא "אמונות מדעיות". הוא גם לא ממש טורח איזה מדענים או חשוב יותר מדעניסטים חושבים ככה, הוא לוקח את החופש האומנותי להציג אותם בצורה השימושית לו ביותר (מי חושב ככה? הוא מתאים לקריטריון? מה השיקולים שלו?).
בנוגע לאתם ה-"אמונות המדעיות", לא ממש קיים דבר סל אמונות כזה. מדע זה פרקטיקה, איך שתופשים או מצדיקים את אותה הפרקטיקה זה נושא אחר. לא נדרש מאדם שיאמין בסל אמונות מסוים ע"מ לפעול במסגרת פרקטית מסויימת, ואכן, למדענים שונים השקפות שונות על הפרקטיקה המשותפת שלהם (לצורך העניין השקפת עולמו של המדען הנוצרי לעומת עמיתו הנטורליסטי).
רט טועה לחלוטין בנוגע למעלות וחסרונות של הסברים כאלה לעומת אחרים (פילוסופים אחרים ישמחו לעזור לו בעניין theories of explanation בפילוסופיה של המדע, מהפל ועד לגרגורי דוז). הוא ככל הנראה תקוע, כשאר הדתיים המתפלספים, במאה ה17 ברציונליזם של דקרט ורואה בה כחזית הפילוסופיה העכשווית (בישיבות מגיעים עד המאה ה-12, לא?). רט הוא טיפוס שמייצג נאמנה את האפולוגטיקה הת'איסטית מהזן הנחות ביותר. הזבל הלוגי (מה שלא היה נכנס להצרנה, אבל שימושי רטורית) בכתיבה של רט הופכת את הקריאה למעיקה והיא תת-רמה ביחס לסטנדרט שמצופה מפילוסוף (או כל אדם בעל משמעת/יושרה אינטלקטואלית) ממוצע לחלוטין. את שלך היה תענוג לקרוא, כרגיל.
השחצנות המדעית אכן בלתי נסבלת. בסך הכל מאתיים עד שלוש נאות שנה של מחקר . מה זה לעומת ספר עתיק שמספר על נחשים מדברים ומבול שכיסה את העולם? טוב שנלמד כולנו צניעות מהי.
בפסקה הראשונה הוא טוען שהקונפליקט בין דת ומדע מומצא ומכנה אותו מיתוס ותזה מופרכת. בפסקה השניה הוא טוען שרק הכרה בקונפליקט תביא לפתרון שלו. אז יש או אין? קונפליקט.
מוזר בעיני שאתה מתייחס לסדרת הסוסים ככזו שחסרה בראיות לעומת המעבר בין דינוזאורים תרופודים לעופות.
עד כמה שאני מכיר בסדרת הסוסים יש עושר מאובנים מאוד גדול. יש עדיין כמה ויכוחים בין פליאונטולוגים, אבל תמיד יש עוד כמה ויכוחים בין פליאונטולגים. במעבר מתרופודים לעופות יש בסיס מאובנים פחות מלא (אבל עדיין קיים). זה לא מפתיע כי מדובר במקרה של העופות בהתפתחות מוקדמת יותר.
@גלעד: תודה על התוספות.
@אסף: זאת לא באמת סתירה. בפסקה השניה הוא מציג את מה שהוא מנסה לעשות במאמר עצמו. הוא מציג נקודות "מתח" בין מדע לדת ואומר שהמתח נעלם כשמודעים לתפקידו של כל אחד מהם. כפי שסקרתי בדבריי, הבעיה היא כמובן שנקודות המתח שהוא מזהה לקויות והסתירה ממש לא נעלמת עם סקירה כנה של המדע הרלוונטי.
@SilentMike: אני לא מתייחס לסדרת הסוסים ככזו שחסרה בראיות. אני מתייחס לנקודות מסוימות בפילוגנזה שלהם כלא ברורות, ולמיטב ידיעתי זה אכן נכון. זה גם נכון לגבי נקודות מסוימות בפילוגנזה של עופות, אך בחרתי לעבור לדבר על סוסים מסיבה די פשוטה: המאמרים על סוסים היו בתיקיה קרובה יותר לסמן העכבר בזמן שכתבתי את החלק הזה במאמר ופשוט לא היה לי כוח לאתר את המאמרים על העופות. שום דבר מנקודות אי-הבהירות האלו לא מעכיר על שאר העץ האבולוציוני, כך שבריאתנים מוזמנים לא לקפוץ בראש. :)
הםם.
המדע כן מניח שחוקי הטבע זהים בזמן ובמקום. בערך. זה הבסיס לאינדוקציה, כפי שהראה דיויד יום, והמדע אכן נסמך עליה. כמו כל מחשבה רציונלית לא לוגית. זה שהדת מקבלת שחוקי הטבע אינם אחידים, אך רק בהקשר מסוים, זה בדיוק אומר שהיא לא רציונלית.
הנקודה העיקרית היא שרט צודק בכך (ורק בכך) שהנחות פילוסופיות, ובפרט בתורת הידיעה (אפיסטמולוגיה) הן הקובעות לצה עלינו להאמין ועל בסיס מה. אם אתה יוצא מעקרונות רציונליים כלליים, אתה מגיע ל"מדעניזם". אם אתה יוצא מקבל את המסורת הדתית המסוימת שלך והחוויה הדתית האישית שלך כשיטה לברור מה נכון, כנגד עקרונות רציונליים ברורים כגון אובייקטיביות וענווה אינטלקטואלית, אתה יכול להחזיק בדעות שלך גם נגד כל הראעות שבעולם.
@יאיר: אני חושב שאני יכול להסכים עם מה שאמרת בתחילת דבריך, תלוי במה מסתתר מאחורי המילה "בערך". זה מה שאני שם מאחוריה: מדענים ישתמשו באינדוקציה כאשר הכלל דומה למקרים הפרטים מהם הם מסיקים. לדוגמא, מחילות וומבטים באוסטרוליה דומות להמון מבנים אחרים שידוע שהם מצייתים לחוקי הפיזיקה הידועים (מנהרות רכבת?) ומי שחוקר אותם יניח שהם מצייתים להם. אני רואה בזה אינדוקציה לגיטימית. מנגד, מקומות שנמצאים שנות אור מכדור הארץ או מיליוני ומיליארדי שנים מזמננו פחות דומים למקרים הפרטיים שמצינו כאן בכדור הארץ. לכן, לא מפתיע אותי שיש ספרות מחקר עניפה שניסתה להצדיק שחוקי הטבע שעובדים כאן עובדים גם שם. גם במקרה הזה כמובן מגיעים אל המסקנה שחוקי הטבע זהים גם שם באופן אינדוקטיבי. זה נשמע כמו משהו שהיית שם מאחורי המילה "בערך"?
אני מסכים עם כל מה שאמרת בפסקה השניה, למעט הטענה שמגיעים ל"מדעניזם" אם יוצאים מעקרונות רציונליים כלליים. בשלב הזה אני לא חושב שזה שגוי, רק מעוניין בנימוקים שמראים איך זה קורה. אני לא בטוח שזה שבהכרח מגיעים ל"מדעניזם" מעקרונות אלו.
ברמה היסודית ביותר אתה חייב להניח סדירויות מסוימות כדי שתוכל להסיק מהי המציאות מתוך החוויה (אמפיריציזם), ובפרט להניח שישנה אחידות רבה בין התופעות לבין החוויות שלך. בשלב מתקדם יותר המדע גם מניח, אכן, הנחות מסוימות יותר, שהוא בודק. בפרט באשר לאחידות חוקי הטבע (היסודיים), חשוב להבין (א) שהנחה זו נבדקת אמנם אך רק בעזרת הנחות אחידות בסיסיות יותר, כגון האחידות בין החוויה (נתונים) למציאות שמאחוריהן, ושהנחות אלו כלל אינן נבדקות כי כל בדיקה אמפירית מניחה אותן מראש (ואי אפשר להוכיח אותן בצורה לא אמפירית, בתבונה טהורה); וכן (ב) שהנחת אחידות חוקי הטבע מונחת מראש בגלל שהיא הסדירות הפשוטה ביותר, ולכן הסבירה ביותר, וזה למה שגם במקומות שנמצאים מיליארדי שנות אור מאיתנו הנחת העבודה שלנו צריכה להיות האחידות ויש לזנוח אותה רק במידה שהנתונים מראים שהיא שגויה. לסיכום – מגיעים למסקנה שחוקי הטבע זהים "גם שם" ראשית באופן אינדוקטיבי, כאפשרות הסבירה ביותר, ושנית מאוששים אותה אכן באופן דדוקטיבי, בתצפיות אסטרונומיות, אבל אישוש זה עומד על הנחות אחידות שאינן מאוששות אמפירית.
באשר ללמה מגיעים למדעניזם – זה תלוי במובן של המלה, והיא עמומה בכוונה. רט מגדיר את המדעניזם מחד כ""כל מה שאינו ניתן להוכחה מדעית, אינו קיים – או לכל הפחות, אינו רלבנטי עבורנו בשום צורה" – אבל כמעט אף אחד לא מאמין בזה, ודווקא יש הרבה בעמדה הזו אם מרככים קצת את הניסוח למשהו כמו "כל מה שאינו מבוסס רציונלית, ובפרט אין סיבה אמפירית או א-פריורית להאמין שהוא קיים, הרי שזה לא רציונלי להאמין שהוא קיים". זאת כמעט טאוטולוגיה, וזו תזה רצינית הרבה יותר מהדחליל של רט.
אם מוסיפים לכך את הרעיון שאין סיבה א-פריורית להאמין ששום דבר קיים, כולל אלוהים, הרי שמקבלים את ההגדרה השנייה של רט, ההגדרה האמיתית – ההגדרה שמציקה לו. כלומר, מדע שדווקא כן ""מתיימר לעסוק בתחומים מטאפיזיים, […], תאולוגיים או מיסטיים". ואפשר להוסיף "רוחניים, ומוסריים".
ההגדרה השנייה הזו היא זו שבאמת מציקה לרט, ולדתיים ככלל. מה שמתעסק בתחומים האלו, הוא-הוא "מדעניזם". וכל הוויכוח שלהם עם המדעניזם הוא בעצם וויכוח האם המדע חל על התחומים הללו. אז למה הוא כן ? שילוב של שני גורמים.
ראשית, המדע אינו אלא יישום שיטתי של חשיבה רציונלית, ולכן חשיבה רציונלית שנוגעת לתחומים האלו היא המשך של המדע וחופפת אליו. מישהו הגדיר פעם מטפיזיקה, למשל, כ"מדע עם מעט מדי נתונים"; מטפיזיקה טובה זה מה שאפשר להסיק על המציאות ככלל מתוך הנתונים שיש לנו, מתוך הכרה בכך שהנתונים רחוקים מלספק מבחינה מדעית.
שנית, המדע אומר בעצם הרבה נותר ממה שנוח לאנשים מסוימים להאמין. למשל, הפיזיקה של חיי היום-יום שלנו מבוססת לחלוטין, ואין שום סיבה טובה לחשוב שיש משהו שאנחנו מפספסים בה (בלי קשר לפיזיקה עתידית). לכן, המיסטיקה משוללת כל יסוד – היא פשוט נוגדת את חוקי הפיזיקה. כך גם חלקים גדולים מהתאולוגיה ומאמונות רוחניות מנוגדים לפסיכולוגיה ומדעי המוח, ותורת המוסר הופכת לתחום מדעי אם מגדירים היטב למה הכוונה (או לחלופין לתחום ריק מתוכן או לא רלוונטי). אפילו חלקים גדולים מאסטתיקה ואומנות הם בעצם תחומים מדעיים, בעקרון, גם אם אין מדע כזה עדיין.
יש תחומים פילוסופיים שקודמים למדע ואכן עיסוק בהם בצורה מדעית הוא טעות. העיקרי שבהם הוא אפיסטמולוגיה, שחלקים גדולים ממנה חייבים להיות קודמים למדע כיוון שהמדע נסמך עליהם. גם חקר הרציונליות וההיגיון, יסודות מסוימים במטפיזיקה (למשל – זה שהזמן אינו חולף, כי זו סתירה עצמית), ועוד. אבל בגדול, חשיבה "מדעית", או שהמשכית עם המדע, מובילה להרבה יותר ממה שנהוג לחשוב ולכן ל"מדעניזם" במובן השני, והחשוב יותר, של רט.
רק רוצה להתייחס לנקודה אחת, במאמר הזה ובמאמרים קודמים אתה שב ונותן את יציאת מצרים כדוגמא קלאסית לבדייה ומיתוס, ומבסס את דבריך על חוסר בממצאים ארכיאולוגים, לדעתי, זהו כשל עקרוני מאוד בהבנה מהו מדע ומה אינו מדע, ארכיאולוגיה היא לא מדע, אין שום אפשרות וודאית ומדעית לתארך אירועים מסויימים לזמנים מדוייקים, כידוע ניתן לתת תאריך שנכון בכמה אלפי שנים, ולפעמים מאות אלפי שנים, שזה לא רע כשמנסים לתארך שלד של דינוזאור, או גולגולת של הומו כלשהו, אבל חסר משמעות ברזולוציה נמוכה מדיי.
אין לי בעיה עם האמונה שלך שיציאת מצרים לא היתה ולא נבראה אבל אין שום תימוכין לא לכאן ולא לכאן, יש בעלי אינטרסים מכאן ומכאן שמנסים להביא הוכחות מדעיות למה שלא ניתן להוכיחו מדעית, אילו הייתי צריך בעבודה שלי כמהנדס חשמל וחוקר להסתמך על שיטות מעין מדעיות ברזולוצית דיוק של מחקר ארכיאולוגי, היינו עדיין סופרים עם מחשבוני חרוזים ולא עם מחשבי על.
שים לב לא להתייחס לכל פקולטה שנמצאת באוניברסיטה כבסיס מידע מדעי, כי זה מנוגד לאמת, ארכיאולוגיה אינה מדע, היא לא יכולה להוכיח תיאוריות, היא לא יכולה להפריך תאוריות קיימות, ולא ניתן לחשב את התיאוריות שלה, סטטיסטיקה ושיטות מדעיות לא הופכות חפירות למדע.
יונה: למה חוסר בדיוק יחסית להנדסת חשמל פוסל תחום מלהיות מדעי ? תחום הוא מדעי אם הוא משתמש ב"סטטיסטיקה ושיטות מדעיות", וזה מה שעושים בארכאולוגיה טובה. תקרא לדוגמה את המאמר של פינקלשטיין (קישור למטה). בלי קשר לשאלה אם הוא טועה או לא, מדובר בתארוכים עם טווח שגיאה של עשורים ובטיעונים אקדמאים דומים מאוד לאלו בתחומים אחרים, כגון כימיה סביבתית.
http://isfn.skytech.co.il/articles/Mediterannean%20chronology.pdf
אי אפשר להגיע בארכיאולוגיה לרמות הדיוק והוודאות של הנדסת חשמל, לא. אבל אפשר בהחלט ליישם את השיטה המדעית, ולפסול ולאושש תאוריות. והתאוריה שהתרחשה יציאת מצריים כפי שמתואר בתנ"ך, או באופן דומה לזה, פשוט נסתרת על ידי הנתונים ההיסטוריים והארכאולוגיים.
@יאיר: לגבי קביעות חוקי הטבע – מסכים עם מה שאמרת. הייתי מתנסח אחרת בחלק מהמקרים, אבל זה לא משנה את ההסכמה על התוכן.
לגבי ההגעה למדעניזם מעקרונות רציונליים כלליים – אמרת הרבה דברים שאני מסכים איתם ומעט שאני לא. אולי זה יפתר אם תוכל לתת לי הסבר ממוקד של שתי השאלות הבאות. מהם אותם עקרונות רציונליים כלליים עליהם אתה מדבר? מהו המסלול שעוברים ממנו אל המדעניזם, כפי שאפיינת אותו בהודעה שלך? לא הצלחתי לקבל מענה ברור על השאלות הללו ממה שכתבת. אולי אני מבקש יותר מדי, אז תרגיש חופשי להפנות אותי למקור חיצוני (עדיף מאמר, כי לספר יקח לי זמן להגיע אליו).
@יונה: אוסיף על יאיר. בין השאר, אמרת שחוסר ראיות ליציאת מצרים הוא לא ראיות לחוסר, אך הקייס נגד יציאת מצרים מורכב גם מחוסר ראיות וגם מראיות לחוסר. למעט יותר פרטים ראה את המאמר הקודם על רט. במקרה הזה, חוסר ראיות הוא בהחלט ראיות לחוסר, כי הוא מתיישב מעולה עם שאר הממצאים הארכיאולוגיים. הממצאים בכללותם, הן חוסר הראיות והן הראיות לחוסר, מתכנסים למסקנה אחת – יציאת מצרים המקראית לא קרתה. זה מצב הממצאים איתו עליך להתמודד.
כתבתי:
היא לא יכולה להוכיח תיאוריות, היא לא יכולה להפריך תאוריות קיימות, ולא ניתן לחשב את התיאוריות שלה, סטטיסטיקה ושיטות מדעיות לא הופכות חפירות למדע."
מדע נמדד ב3 דברים:
1. תיאוריה מדעית – כזו שנתמכת בהוכחות לוגיות ו/או מתמטיות, שיש עליה ביקורת עמיתים, ושיש לה ביסוס בידע קודם קיים.
2. ניסוי – בדיקה מוכחת שהתיאוריה נסמכת עליה מבחינה כמותית ומספרית (תוך שימוש בכלים מדעיים של סטטיסטיקה)
3. ניבוי – הנחה שבמקרה כזה וכזה התיאוריה תתרחש באופן וודאי ומוחלט.
ארכיאולוגיה לא עומד ב2 הדרישות האחרונות, ולכן אינו מדע, ארכיאולוגיה היא משהו אחר, דבר חשוב בפני עצמו, אבל לא יכול לחסות בצל המדע רק בגלל שהוא נלמד בפקולטה, באותה מידה שמדעי הרוח אינם באמת מדע.
שוב, שימוש בכלים מדעיים הוא לא מדע, הרבה אנשים שרוצים להחשיב עצמם מדענים עושים את הטעות הזו, עצם זה שיש לי טבלאות וגרפים לא הופך דבר למדעי, הכח והעוצמה שיש למדע, מתבטאים בזה שהמדע הוא אמת אבסולוטית, פיסיקה, כימיה וביולוגיה הן אמיתות טהורות, ניתן לכמת אותן וניתן להוכיח אותן, וכל אדם על פני כדור הארץ יכול לסמוך עליהן, וזאת משום שהן מדעיות.
הפלאפון שלך עובד כי המדע גילה איך עובדים כל החלקים וחיבר א זה ביחד, מחלות ניתנות ליפוי כי כימאים וביולוגים איחדו כוחות להבין את מסתורי הטבע.
ארכיאולוגיה עושה שימוש בכלים מדעיים כדי לקחת על עצמה איצטלה של אמת טהורה, כאשר אין היא אמת טהורה כל וכלל, היא הנחות על גבי הנחות שכך וכך היה, ושכך וכך קרה, ללא שום הוכחה חותכת, ללא שום אפשרות לניסוי, ובטוח שללא שום יכולת ניבוי מעשית.
צריך לחלק באופן מאוד ברור את העולם האקדמי, וזו ההונאה הגדולה של מדעי הרוח, יש את המדע המבוסס על תורת הטבע וחקר הטבע, ויש את עולם הרוח, בעולם הרוח יש ויכוחים ודיונים, ולא ניתן להכריע בו סופית על שום דבר, לא ניתן להוכיחו ולא ניתן לכמתו. עולם הרוח הוא דבר נצרך לנו בתור אנושות, ואני לא מזלזל בו, אבל לא ניתן לנכס את האמת לצידו של צד אחד בלבד בוויכוח תיאולוגי.
לסיכום דבריי, אני וזר שוב ומדגיש, אין בדבריי זלזול כלפי עולם הרוח, אבל אין בשימוש בכלים מדעיים די בכדי לשים בדרגה אחת את מדעי הטבע ושאר מה שקרוי המדעים האחרים, סטטיסטיקות הן כידוע כסת"ח ושקרים, ואני יודע כמה אפשר לעוות סטטיסטיקות כדי שיתאימו למה שרוצים שהן יתאימו, וגם שימוש בכימיה במסגרת ארכיאולוגיה (תיארוך גילאים וכו') לא הופך את הארכאולוגיה למדע.
@אתולוגיקה, אין מילה אחת במאמר הקודם שלך שמתקרב להיות הוכחה…
*לא נמצאו ממצאים ארכאולוגיים על ממלכת אדום
*תוארכו לזמנים אחרים
* השוואה עם כרונולוגיות של מלכי כנען נותנת שיציאת מצרים היתה בתאריך כזה וכזה.
כל אלו לא ראיות מדעיות הן ראיות לחוסר קיומו של מדע כלשהו במחקר הארכאולוגי, בוא תסביר לי לוגית, איך חוסר קיום של עדויות ארכיאולוגיות מעיד שמשהו לא היה קיים? תמהני…
אני מטער מאוד לאכזה אותך,א בל מתוך בדיקה וקריאה של מאמרים ארכיאולוגים, אני מדרג את חוסר המדעיות של ארכיאולוגיה במקום השני אחרי מדעי החברה.
ולגבי דבריך, חבל שמישהו שעל פניו עוסק במדע, לא שם לב להבדל בין שיטה מדעית למדע, אין כזה דבר "ראיות ארכיאולוגיות כרונולוגיות", כי ראיות ארכיאולוגיות יכולות רק לטעון לגבי הממצאים האמפיריים בשטח, ציורים, איורים מבנים וכו', מתוך המבני הם מסיקים בצורה ש-א-י-נ-ה מ-ד-ע-י-ת שהם מתוארכים לזמן כזה או אחר, כי סגנון הבניה הוא כזה וכזה וכו'. ומה עם, כמו שקורה בדורנינו הרבה, מישהו החליט לעשות הומאז' לצורת בנייה קדומה? כל שיטת התיארוכים הארכיואולוגית היא לא נכונה מדעית, יש בה הנחות ללא הוכחות, והסקת מסקנות ללא שום ביסוס. זה אולי מרגיז לגלות שכל מה שהאמנת בו הוא שקר, אבל אם אתה מבסס את האמונות שלך על ראיות ארכיאולוגיות, כדאי שתתחיל לנבור מחדש בצורות ההסקה הלוגיות שלך.
עידו: "מהם אותם עקרונות רציונליים כלליים עליהם אתה מדבר?"
מדובר בעיקר בלוגיקה קלאסית (דו-ערכית) ובחשיבה הסתברותית. אלו מושתתים על עקרונות רציונליים בסיסיים, אבל קשה למנות אותם. כך למשל אפשר להגיע ללוגיקה קלאסית פורמלית ממספר מערכות אקסיומות והיסק, ובדומה גם להגיע לתורת ההסתברות מהאקסיומות של קולמוגורוב או של קוקס (ראה משפט קוקס). ומהצד השני יש להכיר במגבלות של הניסוחים הפורמליים שלנו ולהשתמש בהסתברות ובהגיון בשיקול דעת.
הנימוק האהוב עלי לתורת ההסתברות הוא הווריאציה של קטיצ'ה להוכחת משפט קוקס.
http://arxiv.org/pdf/0908.3212v2.pdf
אני הייתי עושה זאת קצת אחרת, אבל זוהי הוכחה יפה ונחמדה מתוך אינטואיציות לוגיות. מאוד חשוב לשים לב לכלל ההרכב שלו (נוסחה 3 ו-4); הוא לא מוצדק מספיק, ואפשר לעשות את ההוכחה תחת כלל הרכב כללי יותר.
"מהו המסלול שעוברים ממנו אל המדעניזם, כפי שאפיינת אותו בהודעה שלך?"
ראשית מצדיקים את המדע כיישום שיטתי של הרציונליות בכלל ושל חשיבה הסתברותית, בד"כ, בפרט. לאחר מכן מצדיקים את האמונה באחידות חוקי הטבע, הן בשל הפשטות שבאחידות שלהם והן בשל ההצלחה הניסויית של הנחת האחידות מימי גלילאו וניוטון ועד ימנו. לאחר מכן מצדיקים את זה שגילינו כנראה את כל הפיזיקה שרלוונטית לחיי היום-יום, כולל פעילות המוח. לשון קארול יש הרצאה טובה על זה; Sean Caroll). וזה מראה שאין מיסטיקה. וכן הלאה, בתחומים השונים.
יונה: לא ברורה לי ההתעקשות שלך על "וודאות". הדבר הראשון שלימדתי את תלמידי מעבדה א בפיזיקה – אי אז כשלימדתי את תלמידי מעבדה א בפיזיקה – היה ששגיאות המדידה זה כל העניין. כל הקטע זה בדיוק שתוכל לכמת את חוסר הוודאות שלך; אין דבר כזה וודאות. את "האמת האבסולוטית" אנחנו משאירים לדתיים, שחושבים בהזייתם שיש להם חיבור ישיר למציאות. אנחנו בני-התמותה רק מסיקים מהנתונים, ולכן לעולם נחיה עם חוסר וודאות ועם תאוריות שהן קירוב למציאות, אבל לא ממש נכונות.
התאוריות הארכאולוגיות הן מדעיות. לא צריך אפילו סטטיסטיקה בשביל זה, בטח שלא תארוך רדיומטרי או דיוק גדול. כשהתאוריה שלך אומרת שהבניין נבנה בשנת X, ואתה מוצא בו מטבע משנת Y<X, התאוריה שלך בצרות. יש לתאוריה ניבוי ("לא יימצאו שרידים מוקדמים יותר מ-X"), ויש ניסוי (חפירות מצאו שרידים שניתן לתארך). יש מדע.
אפשר אכן "למרוח" הרבה בארכאולוגיה, כי בסופו של דבר אתה באמת לא בונה מכשיר שכולם רואים שהוא עובד או לא אלא בונה תאוריה שרק מומחים רואים אם היא עובדת או לא. אבל אפשר לעשות ארכאולוגיה טובה, מדעית, ויש לעשות כן.
בפרט, התאוריה שהתרחשה יציאת מצריים ככתוב פשוט אינה מתיישבת עם אמדני האוכלוסין, עם הממצאים הרבים שמראים על שליטה מצרית באזור בזמן זה, עם כל הידוע על מה שהמצרים ושכניהם היו כותבים עליו אם היה מתרחש (כגון אסונות טבע בסדר גודל של מכות מצריים), עם התארוך של היישוב ביריחו וערים אחרות, וכן הלאה. כן, אתה יכול למצוא אינסוף הנחות אד-הוק להציל את התאורייה שהתרחשה יציאת מצריים; זה לא אומר כלום. את זה תמיד אפשר לעשות, בכל תחום מדעי. זה לא אומר שהתאוריות המומצאות הללו נכונות. כל הראיות כרגע מראות שיציאת מצריים דמוי-מקראית לא התרחשה, ואם אתה חושב אחרת עליך החובה החיובית להציג ראיות של ממש לכך, לא להמציא תאוריות מסובכות ולא סבירות על-פניו שיסבירו את שלל העובדות שלא מתיישבות עם יציאת מצריים וכיבוש הארץ שדומים לסיפור המקראי.