כסף, מדע וג'נרל מוטורס: איך מדע מושפע ממימון תעשייתי ואיך לא

אי שם בשנות ה-50 צ'רלס ארווין ווילסון מונה לתפקיד מזכיר ההגנה האמריקאי. כמו כל מינוי כזה, הוא עמד לשימוע בפני ועדה של הקונגרס האמריקאי שנועד לעמוד על כישוריו, קשריו וחייו. בזמנו, ווילסון עדיין היה המנכ"ל של חברת הרכב ג'נרל מוטורס, חברה שהעסיקה עשרות אלפי אמריקאים, וגם החזיק מניות בחברה בשווי מיליוני דולרים. זה הפריע לועדה. מה ווילסון יעשה אם יצטרך לקבל החלטות מדיניות שישפיעו לרעה על ג'נרל מוטורס? האם אפשר לסמוך עליו? ווילסון לא ראה בעיה. "מה שטוב לג'נרל מוטורס טוב למדינה", הוא קבע.

הציטוט האייקוני הזה פרט היטב על הרגש האנטי-תעשייתי האנושי. ווילסון נתפס כמי שחושב שהמדינה תרקוד לצלילי האוינק-אוינק הקפיטליסטי שלו. מנקודת המבט שלו, כך היה נדמה, כיסא המנכ"ל בחדר הישיבות הפך לכיסא המלוכה על ארצות הברית. מתחתית התהום הקפיטליסטי, שעומקה כמה מיליוני דולרים, היה נראה שהאינטרסים של ג'נרל מוטורס מכתיבים את האינטרסים של המדינה. לא פלא שהציטוט יצר סקנדל שמילא את דפי העיתונים.

השערוריה של ווילסון מדגימה את אחד הקשיים שניצבים בפני גופים מסחריים בבואם להטות מדיניות. הם עלולים לעורר זעם אם ישפיעו על המדיניות בגלוי. במקום, הם צריכים לנוע כמה שיותר בשקט מאחורי הקלעים, כאילו ידיהם היו גרסה זדונית של היד הנעלמה של אדם סמית. אם רוצים להשפיע על מדיניות מאחורי הקלעים, איזה דרך יותר טובה לעשות זאת מלהטות מחקרים מדעיים? מדע הוא הכלי האולטימטיבי לחקר המציאות ולממצאים שלו יש חשיבות עצומה בקביעת מדיניות. בנוסף, האנשים שיודעים איך מדע עובד מאחורי הקלעים הם לרוב אקדמאים, לא אנשים מהציבור הרחב. הסיכון לזעם ציבורי קטן יותר.

קחו השמנה כדוגמא. זאת כנראה המחלה הכי נפוצה על כדור הארץ עם יותר ממיליארד בני אדם שמנים (ואני בינם). היקף התופעה גדל מאד בעשורים האחרונים. מאז 1980 מספר השמנים הוכפל כמעט פי שתיים. מחקרים שונים קישרו בין עליה בסיכון להשמנה וצריכת משקאות עתירי-סוכר. דמיינו שהמחקרים האלו יגיעו לאוזני הציבור דרך כלי התקשורת או באמצעות קריאה של רשויות הבריאות להימנע מכאלו משקאות. עכשיו דמיינו את הפרסומות של קוקה קולה עם כפילי אבי ביטר רוקדים תוך כדי בליסת שווארמה בלאפה. אפס סקס אפיל. זאת בדיוק התמונה שהחברות האלו לארוצות שתתקבע בתודעה הציבורית.

השבוע פורסם מחקר שבדק תוצאות של סקירות סיסטמתיות על הקשר בין השמנה לצריכת משקאות מסוכרים (Bes-Rastrollo et al., 2013). סקירות כאלו לוקחות את כל המחקרים שפורסמו בנושא מסוים ובוחנות איזה מסקנה עולה מהם. המחקר החדש בחן האם סקירות סיסטמתיות שמומנו על ידי תעשיית המשקאות נטו להסיק תוצאות שמחמיאות לחברות המשקאות. מה הוא מצא? מתוך שש סקירות שמומנו על ידי גורם תעשייתי חמש הסיקו שאין קשר בין השמנה לצריכת משקאות קלים. מתוך 12 הסקירות שלא זכו למימון תעשייתי, עשר הסיקו שיש קשר בין השמנה לצריכת משקאות קלים. הפער המספרי העצום הזה מראה שהמימון התעשייתי הטה את תוצאות המחקרים הללו.

הממצאים האלו לא ממש מפתיעים, כי יש להם תקדים. התעשיה שההשפעה שלה על מדע נחקרה הכי לעומק היא תעשיית התרופות. ההשפעה שלה על מחקרים ביו-רפואיים היא כנראה אחד הנושאים הנחקרים ביותר ברפואה, וטוב שכך כי חייהם של מיליוני מטופלים תלויים בהם. המסר שעולה מספרות המחקר בנושא הוא שגם כאן, מחקרים שמומנו על ידי תעשיית התרופות נטו להגיע למסקנה החביבה על חברת התרופות המממנת (Lexchin et al., 2003).

האם הנתונים האלו מראים שמדענים מקבלים שוחד מחברות מסחריות? כנראה לא. המציאות יותר מורכבת מזה והשטן נמצא בפרטים. ברור לכולם שלחץ מגורם המימון יכול לגרום למדען להטות את תוצאות המחקר שלו. ההטיה לא צריכה להיות משהו מכוון ומודע. נציגי החברה יכולים להבהיר לחוקר איזה תוצאה הם רוצים ועצם העובדה שמחייתו תלויה במימון שהחברה נותנת לו תספיק כדי לתת לו תמריץ לרצות אותה. דברים כאלו עלולים להוביל להתרשלות בתכנון וביצוע המחקר, ודי בהתרשלות כזאת כדי להטות את תוצאות המחקר. כמו שאומר תערו של הנלון, "אל תסביר על ידי רשעות את מה שאפשר להסביר על ידי טיפשות".

אפילו זה לא יכול להיות כל ההסבר. הבעיה היא שחברות מסחריות הן לא אלוהים. הן לא יכולות לשנות את המציאות, רק את הדרך בה היא מוצגת גבי הספרות המדעית. לא מפתיע, אם כך, שגם המחקרים שהן מממנות מניבים תוצאות שהן לא אוהבות. לדוגמא, מחקר שפורסם ב-2008 בחן את היעילות של תרופות נגד דיכאון כפי שהיא השתקפה במסמכים של ה-FDA, הרשות המאשרת תרופות בארה"ב (Turner et al., 2008). במסמכים של ה-FDA הוזכרו 74 מחקרים שבחנו את השאלה הזאת, 38 מהם תמכו ביעילות התרופות הללו, 24 לא תמכו ו-12 לא הכריעו בשאלה לכאן או לכאן.

הנה השוס. כמעט כל המחקרים התומכים פורסמו על גבי הספרות המדעית. המחקרים הלא תומכים בקושי זכו להתפרסם, לפחות לא כלשונם. 11 מהם פורסמו עם ניסוחים פתלתלים שגרמו להם להישמע תומכים, למרות שהם לא. 22 מהם לא פורסמו בכלל. רק שלושה פורסמו כלשונם, כמחקרים שמביעים מסקנה שלא חביבה על חברות התרופות. הנתונים הללו לבד מדגימים שחברות התרופות עסקו בפרסום סלקטיבי של מחקרים ולסלקטיביות הזאת יש השפעה. החוקרים השוו את המסקנה שעולה מהמחקרים שפורסמו על תרופות נוגדות דיכאון לעומת המסקנה שעולה מכל המחקרים שהזכיר ה-FDA, אלו שפורסמו ואלו שלא גם יחד. אלו שפורסמו גרמו לתרופות להיראות 30 אחוז יותר יעילות ממה שהן היו באמת, כשמשקללים את תוצאות כל המחקרים יחד.

בבירור, משהו כאן בעייתי. מדענים צריכים את כל המידע הרלוונטי כדי לגבש מסקנה מדויקת. בגלל הסלקטיביות בפירסום, המסקנה אליה הם יכולים להגיע נוטה יותר לטובת חברות התרופות. הטריק הזה של חברות התרופות מושך את תשומת הלב לתופעה מעניינת. המחקרים שלהם לא רעים. כקבוצה, מחקרים שממומנים על ידי חברות התרופות לדוגמא איכותיים בדיוק כמו ואפילו יותר ממחקרים שמפרסמים חוקרים עצמאיים (Lexchin et al., 2003). ההשפעה על המדע לא נעשית רק על ידי הטיית מחקר בודד, אלא על ידי השפעה על זמינות התוצאות שלהם. במילים אחרות, יש יותר מדרך אחת להטות מדע באמצעות מימון מסחרי.

הכסף שמזרימים גופים מסחריים למחקרים מדעיים יכול לממן ואכן מממן הרבה מחקרים בעלי ערך מדעי מובהק. אין סיבה לפסול אותו על הסף, אבל צריך להתמודד עם הבעיות שהוא יוצר. לשתי הבעיות שהזכרתי יש פיתרון. ראשית, אפשר למנוע לחץ על החוקר מצד הגוף המממן. גופים מדעיים יכולים לאסור לחלוטין על מקור המימון להשתתף בתכנון או בביצוע המחקר, ולסרב לקחת כסף מחברות שמסרבות לתנאי הזה. הפיתרון הזה מיושם על ידי לא מעט גופים מדעיים. שנית, כדי למנוע מחברות התרופות "להעלים" מחקרים שליליים מהספרות המדעית, יש לחייב אותן לרשום אותם בבסיסי נתונים יעודיים כך שמדענים ידעו שהם התבצעו וידעו לדרוש לדעת מה התוצאות. גם הפיתרון הזה מיושם. כל הפיתרונות הללו כמובן יכולים להשתפר, אבל עקרונית הבעיה פתירה.

די ברור שאני לא מאוהבי החברות המסחריות. נדרתי נדר לעולם לא לקבל כסף מהן במסגרת העבודה האקדמאית העתידית שלי והתשוקה שלי למדע גורמת לי לתעב את הטריקים המלוכלכים באמצעותם הם מנסים להטות אותו לטובתם. אני מתעב לא פחות את אלו שינצלו לרעה את העבודה הקשה של המדענים שעמלו כדי לחשוף את הסיכונים שמאחורי מימון מסחרי למחקרים. מקדמי רפואה אלטרנטיבית, מתנגדי חיסונים ושאר מפיצי פסוודו-מדע אוהבים לשכוח שמדע הוא תהליך שמתקן את עצמו. הם אוהבים להשתמש במחקרים מהסוג שהזכרתי כאן כדי לפסול כל מחקר שזכה למימון תעשייתי בלי לטרוח לנסות לאתר בו בעיות מתודולוגיות.

זה מפתה מאד וקל מדי פשוט לפסול על הסף כל מחקר שקיבל מימון תעשייתי. זה גם שגוי. ראשית, זה צבוע לחלוטין. אם הפסוודו-מדענים האלו חושבים שזה מה שחובה עלינו לעשות מהמחקרים בנושא, הם מוזמנים לא לנסוע ברכב שוב בחייהם בגלל שחוקרים מהאוניברסיטה של החיים הראו שנסיעה ברכב מעלה את הסיכון לפגיעה בתאונות דרכים. הם מוזמנים גם לא לצאת מהבית, כי הסיכון להידרס עולה באופן משמעותי בקרב אנשים שאפם נושם מהאוויר הפתוח. בבירור, הפסוודו-מדענים האלו לא מסתגרים בביתם. הם מסתכלים לצדדים לפני שהם חוצים את הכביש וחוגרים חגורה כשהם נוסעים ברכב. למה לא לחגור חגורת בטיחות, אם תרצו, כשמשתמשים במימון תעשייתי?

שנית, וחשוב מזה, מחקרים שזכו למימון תעשייתי לא בהכרח רעים. כפי שראינו, לא תמיד המחקר עצמו מוטה, אלא הדרך בה החברות המסחריות מציגות אותו, או לא מציגות אותו, על גבי הספרות המדעית. אפילו אז, ההטיה לאו דווקא רעה בצורה שתעזור לפסוודו-מדענים. בדוגמא שנתתי, אפילו כשסוקרים את כל המחקרים על תרופות נוגדות דיכאון עדיין ברור שהן עובדות. חשוב לא להתמכר לרגשות אנטי-תעשייתיות ולהקפיד להסתכל על הפרטים של כל מחקר לגופו. השטן נמצא בפרטים, או שהוא לא. נוכל לדעת אם משהו בעייתי במחקר רק אם נסתכל עליו בצורה מושכלת.

זה מחזיר אותי לתחילת המאמר הזה. המקרה של צ'רלס ארווין ווילסון מדגים מעולה שחייבים להסתכל על הפרטים. ווילסון אף פעם לא אמר את המילים החזיריות שיוחסו לו. כשנשאל בשימוע שלו אם הוא יוכל לקבל החלטה שתשפיע לרעה על ג'נרל מוטורס, הוא ענה שהוא בהחלט יוכל לעשות זאת. הוא הוסיף שהוא "לא יכול לחשוב על החלטה כזאת, כי לאורך השנים חשבתי שמה טוב למדינה היה טוב לג'נרל מוטורס ולהפך. ההבדל לא קיים. החברה שלנו כה גדולה. היא תלויה ברווחת המדינה". זאת תשובה סבירה לחלוטין, בהתחשב בכוח האדם האמריקאי העצום שהעסיקה ג'נרל מוטורס. ווילסון ספג לעג וביקורת שלא הגיעו לו. עיוורון הוא לא דבר טוב, וזה לא משנה אם מקורו מכסף או מסנטימנטים אנטי-תעשייתיים.

מקורות

Bes-Rastrollo, M., Schulze, M. B., Ruiz-Canela, M., et al. (2013). Financial Conflicts of Interest and Reporting Bias Regarding the Association between Sugar-Sweetened Beverages and Weight Gain: A Systematic Review of Systematic Reviews. PLoS Medicine, 10(12), e1001578.

Lexchin, J., Bero, L. A., Djulbegovic, B., et al. (2003). Pharmaceutical industry sponsorship and research outcome and quality: systematic review. BMJ, 326.

Turner, E. H., Matthews, A. M., Linardatos, E., et al. (2008). Selective Publication of Antidepressant Trials and Its Influence on Apparent Efficacy. New England Journal of Medicine, 358(3), 252–260.

קריאה מרחיבה

יש שפע של מפיצי פסוודו-מדע שמנצלים לרעה מחקרים מהסוג שתיארתי לעיל ומנסים להתקיף באמצעותם רעיונות מדעיים שהם לא אוהבים. המקורות הבאים לא כאלו.

• בן גולדייקר פירסם את Bad Pharma, ספר בו הוא סוקר את השפעת תעשיית התרופות על מחקרים קליניים ומבהיר למה זה צריך לעניין כל אחד ואחד מאיתנו. אל תפספסו גם את העידכון של גולדייקר (זמין בחינם) על מה שקרה בשנה שחלפה מאז פירסום הספר.
• נעמי אורסקס ואריק קונווי פירסמו את Merchants of Doubt. כותרת המשנה של הספר אומרת הכל: "איך חופן מדענים מערפלים את האמת על נושאים מעשן טבק עד התחממות גלובלית".
• כמעט כל דבר שאי פעם פורסם בנושא על ידי ג'ון איונידיס.