אתגר של תפיסה: מחשבות על הדיון בין ביל ניי לקן האם

סביב הדיון הזה היה פולמוס גדול בקרב שוחרי אבולוציה, לפני ואחרי שהוא נערך. השאלה המרכזית היתה האם תומכי אבולציה מרוויחים משהו מההשתתפות בדיונים מילוליים כאלו. אני נוטה לענות על השאלה הזאת בשלילה משתי סיבות. בתור התחלה, בין אם ניי נתן שואו אדיר של מדע ובין אם הוא קיבל זבנג בראש מהאם, בדיון כזה הנתונים ואיכות הטיעונים הם לא מה שמשפיע על דעת הקהל. היכולת הרטורית, הרושם הראשוני שיוצר הדובר והקרבה בין דעתו לדעת הקהל – אלו הגורמים הדומיננטיים ביותר שישפיעו על הקהל.

די מובן למה זה כך. קשה להעריך את חוזקם של טיעונים מדעיים, או לפחות כאלו שמתיימרים להיות מדעיים, כשלא הופכים אותם בראש ובוחנים אותם מכיוונים שונים. דיון ציבורי מילולי על במה לא משאיר הרבה זמן לשים לב לדקויות, לבדוק את העובדות, לעיין במקורות ולהעריך את איכות הלוגיקה של הדובר. איזה ברירה יש לאנשים? קשה לי להאשים את אלו שלא עוצרים את הסרט ומתחילים לבחון את פרטי הטיעונים, אלא שופטים את איכות הטיעונים לפי איכות הרטוריקה של הדובר. אני בטוח שגם אני עושה כאלו קיצורי דרך שעלולים להטעות אותי. זאת הסיבה שאני מעדיף את המילה הכתובה.

יש לדיון כזה עוד חיסרון, ובעיני הוא החיסרון החשוב ביותר. התחשבו במעמד של תיאוריית האבולוציה במדע. בפועל, אין דיון בספרות המדעית על הנכונות של תיאוריית האבולוציה. הראיות שהיתה אבולוציה חד-משמעיות כבר יותר ממאה שנה והראיות שהברירה הטבעית משחקת תפקיד משמעותי באבולוציה עומדות איתן כבר יותר מיובל שנים. כמו בכל תחום מדעי בריא, מדענים ממשיכים לפתח ולקדם את התחום. זה אומר, בין השאר, שנוצרו ונוצרות בינם שלל מחלוקות לאורך השנים על פרטים שונים על האבולוציה. הדין מוכרע בהם על פי הראיות, הסטנדרט הרגיל במדע.

רבות מהמחלוקות הללו עוסקות בנושאים טכניים שהציבור הרחב היה משתעמם מהם. לדוגמא, כשבונים עצים אבולוציוניים האם יש להשתמש בטכניקות פרסימוניה, טכניקות maximum likelihood או טכניקות בייזיאניות? רק להסביר את המונחים של השאלה ואת השיקולים לטובת כל אחת מהטכניקות הללו ידרוש ממני מינימום של מאמר שלם. אחרי הכל, אני מבין את השאלה הזאת, ולו ברמה הבסיסית שאני מבין אותה, כי היא היוותה את חלק הארי מקורס שלם שלקחתי. מחלוקות אחרות תופסות את עין הציבור ואפילו בסטנדרטים מדעיים הם נחשבות ליותר "סקסיות". המחלוקות שאופפות את הגורם לכמה מאירועי ההיכחדות הכי קטסטרופליים שאירעו במהלך ההיסטוריה האבולוציונית היו או הם עדיין כאלו.

בריאתנים מתמודדים עם המציאות הזאת על ידי הקמת קמפיין יח"צ מאסיבי. בפני עצמו, אין שום דבר רע ביח"צ. הכל תלוי באופן בו עושים יח"צ. פה קבור הכלב המאובן. בריאתנים לא מנסים להיות מדעיים, אלא להיראות מדעיים. הם לא צריכים להיות מדעיים, כי קהל היעד שלהם הוא לא הביולוגים האבולוציוניים, אלא הציבור הרחב. הדיון איתם הוא לא דיון מדעי כמו המחלוקות המדעיות שהזכרתי לעיל, אלא דיון ציבורי שנערך בזירה הציבורית. האבולוציוניסטים מקדמים את הבנת המדע בקרב הציבור, הבריאתנים את אי-הבנתו. זה מומחש על ידי דורות של בריאתנים שהוציאו מהקשרם ציטוטים של מדענים, והציגו סילוף של הכתוב במקורותיהם והציגו סטנדרט נמוך מאד של ראיות.

חלק מהבריאתנים משקרים במודע. אחרים אשמים רק בהטלת מבטחם במקורות הלא נכונים ובהעתקת השגיאות שלהם בלי משים. את דמויות הציבור המוכרות לי בבריאתנות הארצישראלית – הרב זמיר כהן, פרופ' משה טרופ, ד"ר גבי אביטל, הרב ד"ר מיכאל אברהם ואחרים – אני משייך לסיעה השניה. בכל מקרה, השאלה האם בריאתנים משקרים או לא צדדית בעיני. אלו ואלו טועים.

קמפיין היח"צ שלהם קצר הישגים לאורך השנים, גם אם נניח שאלו לא הישגים מרחיקי לכת. הם היו מוצלחים לפחות ביצירת מסגרת לדיון הציבורי. קחו לדוגמא את השימוש הרווח במושג "תיאוריית האבולוציה" כדי לתאר את נושא הדיון. הדיון הזה הוא לא באמת על תיאוריית האבולוציה, אלא על הביולוגיה האבולוציונית, תחום מדעי שלם ועצום בגודלו שחוקר את האבולוציה של שלל תופעות ביולוגיות. לתחום הזה היו וישנן השלכות מרחיקות לכת.

חשוב להמחיש עד כמה רחבת היקף הביולוגיה האבולוציונית. מודלים אבולוציוניים משמשים בחקר התפוצה של מחלות מדבקות (לדוגמא, Leventhal et al., 2014), אבולוציה בתנאי מעבדה מאפשרת היא כלי מחקר מעולה (לדוגמא, Henning et al., 2014) ואפילו בפילוסופיה יש לביולוגיה האבולוציונית השלכות מרחיקות לכת (לדוגמא, Sober, 2000). הקפדתי לבחור כדוגמאות בסוגריים דווקא מאמרים שקראתי לאחרונה. הלוואי והייתי יכול לומר שדגמתי את עושר הספרות המחקרית בנושא בצורה שעושה צדק לרוחב היריעה שלו.

אולי יותר מכל תחום אחר בביולוגיה ואולי במדע, הביולוגיה האבולוציונית היא תחום בו בלי עבר אין עתיד. חקר העבר בביולוגיה האבולוציונית חשוב בפני עצמו. הוא מעניין, מרתק ותופס את עין הציבור (או לפחות, את עיני). יש לו גם השלכות ברורות על ההווה והעתיד של הרפואה, המחקר הביו-רפואי והתשובות שלנו על השאלות הגדולות של הקיום האנושי. יש הרבה יופי בתחום הזה, הרבה נושאים מעניינים והרבה השלכות שרלווטיות לחיים של כל אחד מאיתנו וגם לעתיד שלנו.

היח"צ הבריאתני מעלים את כל זה. הוא מונע דיון הוגן על הביולוגיה האבולוציונית ומציג תמונה חד-צדדית וחד-ממדית של התחום. השטחיות שלהם מגולמת יפה ברידוד של תחום מדעי עתיר מידע, השלכות וספרות מחקרית לצמד מילים שלא עושות לו צדק, תיאוריית האבולוציה. גם אני התרגלתי לדבר כך ואני משתדל להפסיק.

כשזה המצב, כשזה היריב הגדול של הביולוגיה האבולוציונית, כשאלו הטכניקות שלו, כשזאת רמת השיח שלו, מה בעצם מרוויח מדען שעומד איתם על במה? טוב לפסוודו-מדען להרים את עצמו למעמד הציבורי של המדען. הוא מרוויח מהרכיבה על היוקרה של מדענים ומדע. כשמדען עומד איתו על במה נוצר מצג שווא שאכן הגיעו לדיון שתי דעות מדעיות לגיטימיות, שיש מחלוקת מדעית בין בריאתנות והביולוגיה האבולוציונית. אין כזאת מחלוקת. זאת הסיבה שבמובן מסוים, קן האם ניצח בדיון הזה כבר כשביל ניי הסכים לעמוד איתו על אותה במה. הוא השיג כמות גדולה של יח"צ באיכות מעולה. קשה לכמת את הנזק הזה ועוד יותר קשה להשוות אותו להישגים של ניי בדיון עצמו. הרושם שלי הוא שהנזק גדול מהתועלת בדיונים כאלו. זאת הסיבה העיקרית שאני נגד דיונים מהסוג הזה.

זאת לא קריאה לזניחת המחלוקת הציבורית בין הבריאתנות לביולוגיה האבולוציונית. יש דרכים אחרים לקדם דיון הוגן על הביולוגיה האבולוציונית. אפשר לכתוב מאמרים, להכין סרטונים קצרים ולהעביר הרצאות. אפשר לפשט עקרונות אבולוציוניים ולכתוב על נושאים מדעיים משיקים. אפשר גם לחשוף את ערוותם של טיעונים בריאתניים נפוצים. לדעתי, אלו שעושים זאת ישיגו הרבה יותר מאלו שנותנים לעצמם להיות חלק ממכונת היח"צ הבריאתנית.

מקורות

Henning, M. S., Dubose, B. N., Burse, M. J., et al. (2014). In Vivo Functions of CPSF6 for HIV-1 as Revealed by HIV-1 Capsid Evolution in HLA-B27-Positive Subjects. PLoS Pathog, 10(1), e1003868.

Leventhal, G. E., Günthard, H. F., Bonhoeffer, S., et al. (2014). Using an Epidemiological Model for Phylogenetic Inference Reveals Density Dependence in HIV Transmission. Molecular Biology and Evolution, 31(1), 6–17.

Sober, E. (2000). Evolution and the Problem of Other Minds. The Journal of Philosophy, 97(7), 365–386.