אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעללי בפייסבוק האישי שלי
פתגם אינטרנט ידוע אומר "לעולם אל תתווכחו עם טיפש. הוא יוריד אתכם לרמה שלו ויביס אתכם בזכות ניסיונו". משה רט מדגים שטיפשים הם לא היחידים שמשתמשים בטקטיקה הזאת. רט, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, רחוק מלהיות טיפש. להפך. אני מתרשם שהוא מאד חכם. ועדיין, יש מוטיב חוזר בניסיונותיו לגונן על הדת היהודית מאימת המציאות. שלל ההתפתלויות, עיקומי המציאות והטיעונים הקוסמטיים שלו מנסים להציג את המחלוקת בין הדת היהודית למציאות כמחלוקת בין שני סטים של הנחות יסוד פילוסופיות, למרות שבפועל היא ממש לא כזאת. כיניתי את הטקטיקה הזאת בעבר אד פילוסופיום.
לאחרונה הוא פירסם סדרה בת שלושה מאמרים תחת הכותרת "דברים שמדענים מניחים". הסדרה היא הדגמה מעולה לאד פילוסופיום שיטתי. במקום להעלות את קרנה של הדת, רט מנסה לשנמך את מעמד המדע אל התהום המעמדי של הדת שלו. במילים שלו:
כל מי שלמד קצת פילוסופיה של המדע, יודע היטב [… ש]גם המדע, כמו כל השקפה וגישה שהיא, מבוסס על אמונה – אמונה באמיתותן של אותן הנחות, שעליהן הוא נשען. בכך אין הוא שונה באופן מהותי מאמונות, דתות ופילוסופיות שונות, המבוססות גם הן על אקסיומות בלתי מוכחות.
רט לא מסתפק רק בזה. לאורך הסדרה הוא גם מתיימר להראות שהנחות היסוד של המדע מובילות לכמה השלכות לא נעימות למדע. בלי יותר מדי ברברת, אתחיל לפרק את הטיעונים העיקריים של רט בסדרה משלי, בת שני חלקים. החלק הזה יעסוק במאמר השני והשלישי בסדרה של רט. החלק הבא יעסוק במאמר הראשון שלו. אלא אם כן נאמר אחרת, כל הציטוטים לקוחים מדברי רט עצמו.
תערו של רט
במאמר השני בסדרה שלו, המטרה של רט מאד שאפתנית. הוא מתיימר להראות שכמה מהנחות היסוד של המדע עשויות "לדחוף אותנו […] לזנוח את האמונה בקיומו של עולם פיזי – ובכך שוב לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי המדע". הנחות יסוד הללו הן כמה כללי אצבע מדעיים ש"תפקידם בגיבוש תיאוריות מדעיות מרכזי ביותר". הראשון הוא תערו של אוקהם, שלדברי רט קובע "שיש להעדיף את ההסבר הפשוט יותר, ולא הסברים המסבכים שלא לצורך". השני הוא ההעדפה "להסביר מכלול של תופעות באמצעות הנחה או עיקרון אחד, אם הדבר מתאפשר, מאשר להציע הסבר שונה לכל תופעה בפני עצמה". השלישי הוא ההעדפה להסביר דברים באמצעות עובדות ידועות, במקום "להניח את קיומם של גורמים שלא ידענו עליהם עד כה".
כללי האצבע הללו, לדעת רט, תומכים בסוליפסיזם או אידיאליזם. אידיאליזם היא העמדה שקובעת ש"המחשבה והתודעה הן הממשות היחידה, והעולם הפיזי קיים בתוכן". סוליפסיזם, העמדה שקובעת ש"רק אני (או אתה, הקורא) קיים, וכל שאר המציאות, כולל האנשים והכל, אינם אלא אשליות כמו בחלום". אידיאליזם וסוליפסיזם נדחים על הסף על ידי רוב האנשים. בכל זאת, לשיטת רט, אליהם מובילים כללי האצבע המדעיים שסקרנו למעלה. איך? ככה:
הסוליפסיזם הרבה יותר חסכני – הוא מניח את קיומה של ישות אחת בלבד, דהיינו אני (או אתה), במקום את קיומם של אינספור עצמים וישויות. הוא מציע הסבר אחיד, מקיף ופשוט לכל המציאות: כל המציאות אינה אלא תוצר של התודעה שלי. […] ההסבר הסוליפסיסטי מעמיד את הכל על המוכר, שכן התופעה לפיה התודעה שלנו יוצרת חלומות, הזיות ומציאות שנראית מוחשית, היא תופעה מוכרת היטב, והיא יכולה בקלות להוות הסבר לעולם שאנו רואים סביבנו (או שאני רואה סביבי). […] ההסבר הסוליפסיסטי גם מקיף ביותר, ונותן מענה לכל מיני תופעות לא מובנות, שתמיד ניתן להסביר כתעתוע כלשהו של התודעה, במקום לנסות לייצר משוואות שיתרצו אותן.
אז זהו שלא. כדי להבין למה זה שגוי, צריך להפריד בין מובן רחב ומובן צר של אידיאליזם וסוליפסיזם. נתחיל מאידיאליזם וסוליפסיזם במובנם הצר. במובן זה, אידיאליזם אומר רק ש"המחשבה והתודעה הן הממשות היחידה, והעולם הפיזי קיים בתוכן". סוליפסיזם אומר משהו כמעט זהה. ההבדל היחיד הוא שאידיאליסט מאמין שקיימות עוד תודעות בעולם בעוד הסוליפסיסט סבור שהוא התודעה היחידה בעולם.
מה מסבירים אידיאליזם או סוליפסיזם במובן הזה לגבי המציאות? כלום. במקרה הטוב, ואני נדיב מאד, הם מסבירים למה יש מציאות כלשהי. הם לא עונים וגם לא יכולים לענות על שאלות כמו "למה האבן שזרקתי נופלת חזרה לכיוון כדור הארץ?", "למה מגנט נע יוצר זרם חשמלי בתוך סליל?", "למה יש לנו תוספתן?" ועוד שאלות רבות ומגוונות על המציאות. לא צריך להניח שהאבן הנופלת, המגנט נע והתוספתן קיימים דווקא מחוץ לתודעה שלי. גם אם אלו לא יותר מחוויות תודעתיות שלי, כאלו שלא קיימות במציאות החיצונית, סוליפסיזם ואידאליזם במובנם הצר לא מסבירים את ההתנהגות שלהם וגם לא יכולים לעשות זאת.
מנגד, חוקי הטבע, קיומם של אלקטרונים ועקרונות הביולוגיה האבולוציונית – כולם מספקים תשובות לשאלות שהצגתי למעלה. הם באמת מסבירים את המציאות. זה מאד רלוונטי. כל כללי האצבע המדעיים שרט סקר נועדו לברור בין הסברים מתחרים. סוליפסיזם ואידיאליזם במובנם הצר הם לא הסברים מתחרים להסברים המדעיים הללו. הם מסבירים כלום על המציאות. רט טוען, הלכה למעשה, שכללי אצבע שנועדו לברור בין הסברים מעדיפים לא-הסבר. זה מגוחך. כללי האצבע הללו לא מסוגלים לעשות זאת. במדע לא מעדיפים הסבר חסכני ופשוט שמסביר פחות או יותר כלום על פני הסבר שמסביר הרבה, הרבה יותר. אם רט חושב אחרת, הוא משתמש בכללי אצבע משלו, לא בכללי אצבע מדעיים.
אולי אני יותר מדי קשה עם רט. אולי סוליפסיזם ואידיאליזם במובנם הרחב מועדפים על ידי כל כללי האצבע שהוא סקר. אידיאליזם במובן הרחב הוא הטענה ש"המחשבה והתודעה הן הממשות היחידה, והעולם הפיזי קיים בתוכן" בצירוף כל אותן חוויות תודעתיות להן אנחנו קוראים "המציאות". זה כולל החוויה של אלקטרונים, זרמים חשמליים, מגנטיות, כוח הכבידה ועוד. סוליפסיזם במובן הרחב אומר משהו כמעט זהה. שוב, ההבדל היחיד הוא שהאידיאליסט מאמין שקיימות עוד תודעות בעולם בעוד שהסוליפסיסט סבור שהוא התודעה היחידה.
עכשיו אנחנו יכולים לענות על שאלות שלא יכלנו עליהן בעזרת סוליפסיזם ואידיאליזם במובנם הצר. למה אבן שזרקתי נופלת חזרה אל כדור הארץ? משום שבעולם שיצרה התודעה שלנו, יש חוק תודעתי מסוים, חוק הכבידה, שחוזה שתתקיים משיכה מסוימת בין שני עצמים, במקרה הזה האבן וכדור הארץ. אפילו נוכל לחזות במדויק את מסלול מעופה של האבן. בעולם הסוליפסיסטי או האידיאליסטי הזה, יש אפילו מקום לחקירה מדעית שתאפשר לנו להסביר תכונות של המציאות שאנחנו חווים במונחים של עצמים שאנחנו חווים.
זה לא עוזר לרט כלל. להפך. כשזה המצב, כללי האצבע המדעיים שהוא סקר לא מעדיפים את האידיאליזם או הסוליפסיזם במובנם הרחב. באיזה מובן ההסברים האידיאליסטיים או הסוליפסיסטיים פשוטים יותר ומסבירים את המציאות בעזרת "קיומה של ישות אחת בלבד"? ההסברים שהם מספקים עושים שימוש בכל מכלול הישויות ויחסי הגומלין שהמדע גילה. פרוטונים, מולקולות, בני אדם, לבלבים וכדומה – כולם קיימים ויחסי הגומלין שלהם מסבירים את המציאות. אידיאליסטים וסוליפסיסטים רואים בישיויות אלו תוצר של התודעה שלהם, בעוד שריאליסטים מדעיים סבורים שהם קיימים מחוץ לתודעתם. עדיין, מבחינת מידת הפשטות וכמויות הישויות הדרושה כדי להסביר את המציאות, סוליפסיזם ואידיאליזם במובנם הרחב זהים לריאליזם מדעי.
האם ההסברים האידיאליסטיים או הסוליפסיסטיים הללו מעמידים "את הכל על המוכר", כדברי רט? גם לא. על מנת להשתמש בלבלבים, אלקטרונים, ופרוטונים כהסבר היה עלינו לחוות ולהכיר אותם. זה נכון גם לשיטת הריאליסט המדעי וגם לשיטת הסוליפסיסט או האידיאליסט במובן הרחב. לכן, הם לא היו מוכרים לנו באף מובן רלוונטי עד שהכרנו אותם באמצעות ניסויים ותצפיות. איזה יתרון יש כאן לאידיאליזם או סוליפסיזם במובנם הרחב על פני ריאליזם מדעי? אין.
זה לא הדבר היחיד שרט נכשל לבסס. באותו מאמר הוא גם טען שכללי האצבע פוסלים "הנחה נוספת שהמדע מבוסס עליה, לפיה העבר (היה) קיים". רט חושב ש"על פי אותם עקרונות מתודיים שהוזכרו לעיל, ניתן להציע הסבר מועדף, שאינו נזקק כלל להנחה שהעולם היה קיים בעבר." מספיק לצטט שורה אחת מה"הסבר" שלו כדי להבין את הבעיה. לפי רט, אפשר להניח "שהיקום נוצר לפני רגע, באיזו קפיצת קוואנטים מדהימה ויוצאת דופן, בדיוק בדמותו הנוכחית".
מה ה"הסבר" הזה מסביר? במקרה הטוב, הוא מסביר למה נראה לנו כאילו היה עבר כלשהו. עדיין, ההסברים שמניחים שהעבר אכן היה קיים מסבירים הרבה, הרבה יותר. למה שכבות הסלע מכילות מאובנים בתפזורת המסוימת שנמצאת בהן? ההשערה של רט לא מסבירה למה דווקא הדפוס הזה נוצר. מנגד, עקרונות הביולוגיה האבולוציונית ומדע הגיאולוגיה מספקים לתופעה הזאת הסבר במונחים של תהליכים שקרו בעבר. בפעם השניה באותו מאמר, רט למעשה טוען שכללי אצבע שנועדו לברור בין הסברים מורים לנו להעדיף לא-הסבר. זה אבסורד.
המסקנה הסופית היא שהקייס של רט קורס ברגע שמסלקים את הבלבול המושגי שלו. אידיאליזם וסוליפסיזם במובנם הצר מסבירים כלום על המציאות ואידאליזם וסוליפסיזם במובנם הרחב מסבירים את המציאות עם סיבוכיות, חסכנות ומוכרות זהות לריאליזם מדעי. בשני המובנים, הם בוודאי לא מועדפים על ידי כללי האצבע המדעיים שרט סקר. גם ההסבר החסכני והפשוט של רט להיווצרות העבר מסביר בערך כלום ושום דבר, בעוד שההסברים המדעיים שמניחים שהעבר (היה) קיים מסבירים המון. תערו של רט הוא תער שחותך את מה שמפריע לאמונה שלו אל מחוץ לתודעה שלו.
על תיאולוגיה ואג'נדה: אינדוקציה להמונים
במאמר השלישי האחרון בסדרה שלו, רט סוקר הנחת יסוד מדעית נוספת. לדבריו, האינדוקציה היא שיטת היסק בה מסיקים "מסקנות כוללניות על סמך תצפית במקרים מסוימים. לדוגמא, אם בכל פעם שחיממנו מים ראינו שהם מתחילים לרתוח ב-100 מעלות, אנו מגיעים למסקנה שהמים תמיד ירתחו ב-100 מעלות". הוא גם סוקר את עיקרון האחידות (uniformitarianism), ההנחה "שאותם חוקי טבע ותהליכים המוכרים לנו, הינם אחידים לגבי כל מרחבי החלל והזמן". הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה-18, דיויד יום, עמד על הבעייתיות של שיטת ההיסק הזאת. אני לא עומד לטרוח לצטט את שאר דבריי רט על בעיית האינדוקציה. הן לא רלוונטיים ולא עוזרים לו לבסס שמדע לא "שונה באופן מהותי מאמונות, דתות ופילוסופיות שונות, המבוססות גם הן על אקסיומות בלתי מוכחות".
רט צודק. למדע יש הנחות יסוד אקסיומטיות ואינדוקציה היא אחת מהן. ההודאה הזאת לא עוזרת לרט בכלל ברגע שמפנימים שתי עובדות. העובדה הראשונה היא שהנחות היסוד המדעיות שרט סוקר בסדרה שלו הן בעיקרן הנחות יסוד אפיסטמולוגיות. כלומר, הן אומרות לנו איך להסיק מסקנות, איך לצבור מידע, איך לנתח אותו בצורה מהימנה ואיך להרכיב ממנו ראיית עולם שעקבית עם מה שחושנו אומרים לנו. אינדוקציה היא מקרה מובהק של הנחת יסוד אפיסטמולוגית. אפילו הנחת היסוד שקיים עולם פיזי מחוץ לתודעה שלנו היא לפחות בחלקה הנחת יסוד אפיסטמולוגית, כזאת שאומרת לנו איך לפרש את החוויות שלנו.
העובדה השניה היא שהנחות היסוד שרט סוקר לאורך הסדרה שלו הן מדעיות רק בכך שגם בערך כל המדענים מאמינים בהן. באותו מובן בדיוק הן הנחות יסוד דתיות, אתאיסטיות, דאיסטיות, אוהבי קורנפלקס-יות ושחקני כדורסל-יות. אחרי הכל, בערך כל הדתיים, האתאיסטים, הדאיסטים, אוהבי קורנפלקס ושחקני הכדורסל מקבלים את אותן הנחות יסוד. לכן, יותר מדויק לתאר את הנחות היסוד הללו כהנחות יסוד אנושיות, ולא דווקא מדעיות.
מנקודת המבט הזאת ברור שבעיית האינדוקציה היא פאזל פילוסופי מעניין עבור כולנו, לא רק עבור מדענים. כל אחד שקרא את המאמר של רט, כל אחד שקרא משהו אי פעם, קיבל במובלע גם את מהימנות האינדוקציה וגם את עיקרון האחידות. אתם מבינים את מה שאתם קוראים עכשיו רק כי אתם מניחים שמשמעות המילים בהן אני משתמש מאד קרובה למשמעות שהיתה להם בכל הפעמים הקודמות שקראתם אותן. כולנו מניחים את אחידות השפה. זה לא נכון רק בשפה. כולנו מניחים שדוושת הבלם ברכב לא פועלת כדוושת הגז, שלהכניס את היד שלנו לתנור בוער יוביל לכוויה קשה ושעט כדורי יאפשר לנו לכתוב.
השורה התחתונה היא שפחות או יותר את כל הידע שבו אנחנו משתמשים בחיי היום יום למדנו באינדוקציה ואנחנו משתמשים בו בזכות הביטחון שלנו בגרסה יומיומית של עיקרון האחידות. כשאני אומר "אנחנו" אני מכליל בזה גם אך לא רק אתאיסטים, יהודים-דתיים, מוסלמיים, נוצריים, מדענים, פילוסופים, שרברבים ושוטרים. כל החיים שלנו בערך תלויים בהנחה הזאת. אם כך, למה רט טוען ש"העולה מהביקורת של יום" הוא "שהפרויקט המדעי נידון לכישלון חרוץ"? לאור הביקורת של יום, החיים כפי שאנחנו מכירים אותם נידונו לאותו כישלון חרוץ בדיוק.
שתי העובדות הללו – העובדה שהנחות היסוד האנושיות הן בעיקרן אפיסטמולוגיות והעובדה שהן מקובלות על בערך כולם – מכניסות את משה רט לפלונטר אחד גדול. הוא יכול להראות עד מחר שגם למדע יש הנחות יסוד אקסיומטיות, אך זה עדיין ישאיר את הדת שלו בעמדת נחיתות. הדת מניחה עוד כמה הנחות יסוד בנוסף להנחות היסוד האנושיות שנמצאות, בין השאר, גם בבסיס המדע. בין הנחות היסוד הדתיות הנוספות נמצאת הטענה שהאלוהים היהודי קיים ושהתורה מכילה את מילותיו הקדושות. על פניו, בהעדר של טיעון שמראה אחרת, אין סיבה לאמץ את הנחות היסוד הדתיות. רט חייב לנו טיעון שמראה שיש סיבה לאמץ אותן.
זה לא הכל. הנחות היסוד הדתיות מתנגשות בהנחות היסוד שמקובלות על כלל האנושות. לדוגמא, קריאה דקדקנית של סיפור הבריאה הראשון (בראשית א) מעלה תסריט להיווצרות היקום ומה שבתוכו. ממצאי המדע המודרני סותרים לחלוטין את התסריט המקראי. כך הגענו לסתירה בין מסקנה שנובעת מהנחות היסוד הדתיות ובין מסקנה שנובעת מהנחות היסוד שמשותפות לכל בני האדם. הפיתרון של דתיים לאורך הדורות היה הכחשת המציאות. או שהוכחשו ממצאי המדע, או שהוכחשה משמעות המילים בסיפור הבריאה. למה שנעשה את אחד מהדברים הללו? למה שלא ננטוש את הנחות היסוד הדתיות? רט חייב לנו טיעון שמעדיף את מה שדתיים עושים בפועל על פני מה שניכר שעלינו לעשות.
אלו משימות קשות. במקום לעמוד בכנות במשימות שלפניו, רט מעדיף לשוח בלי טעם על "דברים שמדענים מניחים" ולהעמיד פנים שזה עוזר לו איכשהו. שוב, התיאולוגיה שלו יוצרת את המציאות. אני בספק אם הוא עושה זאת בכוונה, אך זה לא משנה את השורה התחתונה. רט יכול לסקור הנחות יסוד עד מחר. כשמסירים את העמדת הפנים שלו שמדובר בהנחות יסוד "מדעיות", כשמשווים בין סט הנחות היסוד המדעיות וסט הנחות היסוד הדתיות, עולה מסקנה אחת ברורה. רט עדיין בעמדת נחיתות, הדת שלו עדיין לא שוות ערך למדע ונטל הוכחה כביר עדיין מוטל על כתפיו.
קריאה מרחיבה
כפופולרייזר של פילוסופיה רט עושה עבודה איומה. לאלו שמעוניינים בסקירה נטולת הטיות דתיות של סוגיות בפילוסופיה אני ממליץ להימנע ממנו. הנה המלצה במקום. הנחות יסוד מדעיות, כמו גם סוגיות רבות נוספות בפילוסופיה של המדע, נסקרות בספר המבוא לפילוסופיה של המדע של אלכס רוזנברג, Philosophy of Science: Contemporary Introduction. הספר מכיל פרק שמוקדש לבעיית האינדוקציה ונוגע מעט בשאלת קיומה של מציאות חיצונית בפרק שדן באינסטרומנטליזם (ראו בספר). הספר מעולה משתי סיבות. אחת, הוא ספר מבוא. הוא סוקר את הנושאים ברמת עומק מתאימה לאנשים שחדשים לנושא. שתיים, בסוף כל פרק הוא מפנה לקריאה מרחיבה, שלפחות עבורי היתה מאד שימושית ומספקת.
מאמר מצוין לדעתי.
אני עדיין בסימני שאלה איך הוא ניפח את הטיעון שלו לגודל יחסית מרשים של 3 מאמרים אם בהתחלה הוא טען: "כל מה שהוא [המוח האנושי] גורם לנו לתפוס ולחשוב, הוא מה שיגרום לנו להתנהג באופן שתורם ביותר להישרדות ולהתרבות – אבל לא בהכרח האמת" מה שאפקטיבית, מבחינתו, גורם לכל טיעון בעולם להיות בלתי רלוונטי – כולל שלו כמובן.
@ויקטור: תודה! לשאלתך, במאמר הראשון הוא טוען שהשילוב בין אבולוציה ונטורליזם מוביל למסקנה שציטטת. רט לא נטורליסט על פי ההגדרה שהוא נתן למילה, ולכן עבורו זאת לא בעיה. במאמר הבא (כנראה יפורסם בשבוע הבא), אסקור את הטיעון שהוא נותן שם. עלה והצלח.
הכשל הבסיסי החורז את המאמר מן היסוד לטפחות הוא התעלמות מההשפעה חובקת הכל של הגישה הסוליפסיסטית. אין לבלב שמגלים וממנו לומדים. כלומר: אין לבלב, אין חוקרים מגלים, אין פרסום של הידע בבמה ציבורית וכולי וכולי. הכל בראש, הכל בדימיון. הכל כולל הכל. ומשכך, הסוליפיסזם הוא אכן הגישה הדלה ביותר בהנחות יסוד.
מצוין! פשוט מצוין ולשם שינוי (לעומת רוב הקריאה שלי), אפילו נתן לי כמה טיעונים בצורה יותר פורמלית מכפי שהיו לי עד כה.
אני אגב טוען שניתן לעשות מדע (או יותר נכון, חקירה אמפירית) עם אינדוקציה בלבד, ללא צורך במשהו אחר. ההנחה שקיים עולם חיצוני לתודעה, וההנחה שקיים עבר, הן פרטים שכדאי להניחם כעניין של נוחות, אבל הם לא משפיעים על נכונות מסקנות כל עוד אינדוקציה תופסת.
וכפי שאמרת, *כולם* מניחים שאינדוקציה עובדת. אם מישהו טוען שלא, אפשר להציע לו לצאת מחלון הקומה החמישית במקום מהדלת (a-la Storm). בין אם הוא צודק או טועה, הדיון יסתיים בהכרעה ;)
@אליהו גליל:
הגישה הסוליפסיסטית (לפחות הסוג שרט מדבר עליו) לא דלה בהנחות יסוד כלל. הגישה מחליפה הנחת יסוד אחת באחרת – הנחת היסוד שיש מציאות חומרית חוץ-תודעתית מוחלפת בהנחת היסוד שהמציאות החיצונית היא תוצר של התודעה שלנו.
מעבר לזה, גם אם היית צודק, המאמר לא מכיל טעות או חסר. אחרי הכל, רט לא טען שסוליפסיזם מועדף סתמא. הוא טען שקבוצת כללי אצבע שמדענים משתמשים בהם כדי לברור בין הסברים מעדיפה סוליפסיזם. זאת הטענה איתה המאמר ביקש להתמודד ונראה לי שהוא עשה זאת בהצלחה. המפתח להבנת הכשל שלו היא לשאול את עצמנו מה בעצם כוחו ההסברי של סוליפסיזם, על מובניו השונים. הפרטים במאמר עצמו.
@Polymeron: רב תודות לך. :)
מאמר טוב מאוד. תודה על שכתבת אותו.
יחד עם זאת, אני לא יכול מלהתאפק ולהיות פרקליט השטן לרגע: למרות שאני סבור שבפועל הדת לא נובעת מהנחות יסוד כאלו או אחרות, אלא היא מושתת על חשיבה מסורתית ולא-ביקורתית גרידא, ניתן בכל זאת לבנות מערכות פילוסופיות דתיות שאינן מבוססות על הנחת האינדוקציה. בפרט, הפילוסופיה-תאולוגיה הקלאסית מניחה שדרך המלך לאמת היא על ידי התגלות אלוהית (בכתובים, בהיסטוריה, ואישית), ויצירת הבנה המבוססת על קשר ישיר לאל ולא על ידי היסק לוגי. יש גם אפשרות להגיע לידע על האל דדוקטיבית, מתצפיות כלליות על העולם או מפילוסופיה טהורה – שוב, לא מאינדוקציה. יש אמנם השגחה כללית, כלומר סדר וקביעות בעולם, אבל היא ירודה, מופרת על ידי השגחה פרטית (ניסים), ולא יכולה לשמש בסיס לאינדוקציה.
כך יכול הדתי מצד אחד לדחות את ההזמנה לקפוץ מחלון, כי הרי יש השגחה כללית, ומצד שני לדחות את האינדוקציה ועקרון האחידות שהמדע אכן מושתת עליהם, שהרי יש גם השגחה פרטית ובכלל דרכים אחרות להגיע לאמת.
אישית אני סבור שכל זה הוא בולשיט. הרציונליות מחייבת את קבלת עקרונות האינדוקציה, ומכאן מגיעים גם לריאליזם, עקרון האחידות, ודחייה של ההתגלות והמיסטיקה כשלעצמן (כדרכים לאמת; כן יש לקבל אותן כמקורות מידע הנשפטים אפיסטמולוגית על ידי האינדוקציה כמו כל מקור מידע אחר, מקורות מידע שלמעשה נמצאים בלתי אמינים). אבל זה פשטני פשוט לטעון שכולם מקבלים את האינדוקציה – אנשים אמנם תמיד מקבלים אותה בפועל בחיי היום-יום, אבל הם גם יכולים בו זמנית לשלול אותה אינטלקטואלית ובעניינים קוסמיים.
@יאיר:
תודה על דברי השבח. לגבי מה שכתבת בסוף – אפילו בתסריט שתיארת, אני לא משוכנע שהדתי יוכל לטעון בכנות שהוא לא מסתמך על אינדוקציה. נניח שכדבריך, הוא סבור "שדרך המלך לאמת היא על ידי התגלות אלוהית". איך הוא יפרש את החוויות האישיות שלו? איך הוא יבין את הטקסט בכתבי הקודש? איך הוא יבין את המקורות ההיסטוריים? שפה ופרשנויות דורשות סט של חוויות שהוכללו כדי שניתן יהיה להשתמש בהן ליצירת פרשנות לחוויה או לפסוקים. אני פשוט לא רואה איך הוא יוכל להימנע מזה (אם לא בעיקרון, לפחות בפועל). וזה כמובן בלי להזכיר את פועלו של הדתי בחיי היום יום, בלי קשר לדת – האינטראקציה שלו עם אנשים אחרים וכד'. גם שם הוא ידרש להשתמש באינדוקציה.
בעיקרון, אם הדתי מראה העדפה לאי-קפיצה מהחלון לעומת קפיצה, הרי שצריכה להיות לו סיבה אפיסטמולוגית לכך. יכול להיות שההשגחה אומרת לו: אל תקפוץ מהחלון, יחד עם עוד שלל דברים רנדומליים שהיא ממליצה לו כנגדם. אבל במקרה כזה ההשגחה מתנהגת באופן מאוד חשוד כמו פירוש אינדוקטיבי של המציאות… ובכלל, אנחנו מניחים שבחיי היום-יום הדתי לא מקבל הוראה מגבוה לכל פעולה ופעולה שהוא עושה כי אם מגיב לסביבתו, ובכך הוא מבצע אינדוקציה.
עכשיו, האם הוא יכול לומר שהוא לא נעזר *אך ורק* באינדוקציה? כן. אבל זה מבחינתי לא משנה; בין אם קיימות עוד צורות השגת ידע ובין אם לא, ברגע שהרשות לבצע אינדוקציה היא נתונה, כל השאר כבר מסתדר במקום.
@אתולוגיקה: הםם. בהחלט נקודה טובה, אבל אני לא בטוח שזה מספיק. הדתי אכן מחוייב לאיזה רמת אחידות וקבלה של האינדוקציה, אבל היא עדיין משמת רק כעזר ולא כבסיס. אתה לא מפרש את החוויה המיסטית על בסיס אינדוקציה מסודרת. אתה מקבל את המסורת על סמך תחושת וראיית האל בחייך, למשל, לא על בסיס טיעונים אינדוקטיביים מדעיים ורציונליים.
אני חושב ששורש המחלוקת הוא בין קבלה של עקרונות כגון עקרון האחידות והרציונליות כבסיס שעל פיו שופטים את החוויה הדתית וכל חוויה אחרת מחד, וקבלה של אמיתות "ברורות ומובחנות" כגון הקיום של אלוהים, צדקת דרכנו, קיום מערכת היחסים האישית עם האל, וכן הלאה מצד שני. כך הדתי מצד אחד מטיח באתאיסט שהוא אינו יודע מדעית שאשתו אוהבת אותו, והאתאיסט מטיח בדתי שהוא לא רציונלי עד הסוף. או במקרה שלפנינו – הדתי מטיח באתאיסט שהוא אינו מקיים את הרציונליות עד הסוף שכן הדתי לא מבין את הרציונליות, בין השאר משום שהוא לא מבסס את חשיבתו עליה מראש אלא היא משחק שהוא מנסה לשחק בו לאחר שכבר הגיע לאמונתו דרך הרגש.
@פולימרון: אבל אם הוא לא נעזר אך ורק באינדוקציה, ובפרט אם האינדוקציה היא תהליך משני שעובד ביום-יום אבל לא בשאלות קוסמיות – אז אין בעיה שהוא יכיל אותה ביום-יום אך לא באשר לאלוהים, פרשנות ההיסטוריה, וכדומה.
פעם הלכתי באוניברסיטה אחרי אישה דתייה והילד שלה. הוא שאל אותה מהן עצמות הדינוזאורים שהם חלפו על פניהן. היא הסבירה שאלו עצמות שאלוהים טמן באדמה כדי להטעות את האלוהים. אי אפשר לנצח את האפיסטמולוגיה שלה – אם אתה מחויב מראש להאמין בשד המתעתע של דקארט, שום ראיה לא תראה לך שאתה טועה.
[להטעות את המדענים. אררג. אני שונא שאי אפשר לערוך.]
@יאיר: הדתי לא יכול לקבל את מסורת באף מובן שהוא בלי לרכוש קודם, לדוגמא, כישורי שפה. את זה הוא עושה תוך שימוש באינדוקציה כבסיס, לא כעזר. לפני שהדתי האמין באלוהים, קיבל על עצמו את עקרונות הדת שלו ועילעל בספר הספרים הוא היה צריך ללמוד דברים כמו מה המילה "ספר" אומרת. את זה הוא לא למד מן שמייא, אלא באינדוקציה.
בנוסף, החוויות הדתיות של הדתי לא קיימות באופן עצמאי מהידע שהוא רכש באופן אינדוקטיבי. הן עוצבו על ידם. עצם ההכרה בחוויה כחוויה דתית בעלת תחושה עילאית מיוחדת מתבסס רק על "הרקע" של חוויות "רגילות". את הרקע הזה מבססים על ידי אינדוקציה, כי הדתי בוודאות לא חווה את כל החוויות שאפשר לחוות.
בקיצור, כל פעם שמנסים להציג דתיים כאילו הם לא מסתמכים על אינדוקציה, אני נהיה מאד חשדן ובדרך כלל אני צודק. חיים אנושיים, גם המרכיב הדתי שבהם, דורשים אינדוקציה כהנחת יסוד. אי אפשר לחיות בלעדיה.