נסתרות דרכי האל

עבור היהודי הדתי, הכל בא מאלוהים. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", אומר התלמוד (ברכות לג, ב). אנחנו יכולים לבחור אם ללכת בדרכי ה', או בדרכי ריצ'רד דוקינס. כל השאר מוכתב על ידי אלוהים. לא רק הטוב מגיע אלינו בסיעתא דשמיא, אלא גם הרע והמכוער. אם יש לכם ספק בנושא, אלוהים מבשר לנו דרך הנביא ישעיהו שהוא "יְהוָה, וְאֵין עוֹד, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ. עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע. אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה" (ישעיהו מה: ו-ז).

זאת בעיה רצינית עבור היהודי הדתי. האל היהודי אמור להיות טוב ומיטיב (לדוגמא ראו תהלים קיט: סח). למה אל טוב ומיטיב ברא עולם מלא ברוע, סבל וכאב? הוא כל יכול. אם הוא ברא את העולם, הוא בהחלט היה יכול לפרק מחנה השמדה נאצי, למנוע צונאמי בהאיטי, לעצור את המטוסים שהתנגשו במגדלי התאומים ולהציל אינספור חפים מפשע מחיים מלאים בסבל וכאב. למה הוא לא עושה זאת?

להערכתי, כמות הדיו שנשפכה על השאלה הזאת לאורך הדורות גדולה מכמות הדם שנשפכת בעונה ממוצעת של משחקי הכס. השאלה הזאת רלוונטית במיוחד בימים טרופים אלו, ימים בהם עדיין טרי הזיכרון של החטיפה והרצח הברברי של שלושת הנערים. בשבועות שאחרי החטיפה, יהודים דתיים נשאו הרים של תפילות שלא עזרו, קראו אינספור פרקי התהלים שלא הצילו ואף רב מקובל לא הצליח לשחרר בקסמיו את הנערים. מה מצדיק את ההתעלמות של אלוהים?

התירוצים הסטנדרטיים לא עובדים מי יודע מה. אולי הכאב, הסבל והרוע הם עונש. לא הכרתי את שלושת הנערים, אבל נראה לי מאד לא סביר שהם עשו משהו שמצדיק עונש מוות. בכל מקרה, המוני תינוקות יהודיים נרצחו בברבריות על ידי הנאצים. מה היה הפשע שזיכה אותם בסוף כזה? הם לא בירכו על החלב?

זה אבסורד מוחלט בעיני רוב האנשים, וטוב שכך. לכן, במקרה של הנאצים בדרך כלל עולה תירוץ אחר. אלוהים נתן לבני אדם בחירה חופשית לעשות כרצונם, גם אם רצונם הוא לרצוח תינוקות. על פניו, זה נראה כמו תירוץ שיכול להצדיק את אי-ההתערבות של אלוהים. הוא התחייב לכך שתהיה לבני האדם בחירה חופשית והוא לא שובר את המילה שלו. אנחנו אולי לא אוהבים את זה, אבל כנראה נאהב אפילו פחות לחיות בלי בחירה חופשית.

המציאות, כמובן, מבהירה שהתירוץ הזה לא ממש עוזר. נתחיל מהמציאות שעולה מכתבי הקודש. התנ"ך מבהיר שאלוהים הוא אחלה מניפולטור, טוב יותר מפרנק אנדרווד. כשאלוהים נכנס לבית הקלפים, הוא מצליח לסובב את הדברים כך שתוכניתו האלוהית תצא לפועל, למרות ואפילו בזכות שבני האדם פועלים מרצונם החופשי.

אחת הדוגמאות הכי מובהקות לזה היא הסיפור של מכירת יוסף, בנו של יעקב אבינו. אחיו של יוסף לא סבלו אותו וחשבו שהוא פוץ מתנשא. הם מכרו אותו לשיירת ישמעאלים (בראשית לז: כה-כח). במילים אחרות, מכרו אותו לעבדות. משפחה שכזאת. יוסף הגיע עם השיירה למצרים, והפך שם מעבד נרצע לאיש רם מעלה. התנ"ך גילה את ז'אנר סיפורי הסינדרלה.

כמו כל טלנובלה טובה, בסופה מגיע איחוד משפחתי דרמטי. אחרי הדמעות והנשיקות, יוסף הסביר לאחיו שהם לא צריכים להצטער על ההחלטה שלהם למכור אותו לעבדות. למה? כי אלוהים כיוון את הדברים כך שהוא יגיע למצרים ויוכל לדאוג משם לכלכלת המשפחה שלו (בראשית מה: ה-ז).

לאלוהים היתה מטרה – לדאוג לכלכלת המשפחה של יוסף. הבחירה החופשית של אחי יוסף לא הפריעה לו להשיג אותה. להפך. היא עזרה. אלוהים הצליח לסובב את הדברים כך שמטרתו תושג. מהיום אל תגידו ה' צבאות, אלא ה' אנדרווד. כל זה כמובן מבהיר שהתורה עצמה סותרת באופן חזיתי את תירוץ הבחירה החופשית. גם אם לנאצים היתה בחירה חופשית, אלוהים היה יכול למנוע את הסבל והכאב. הוא רק היה צריך לרצות לעשות את זה.

זה רק הסיפתח. לתירוץ הבחירה החופשית יש עוד בעיה אחת גדולה: סבל וכאב לא באים רק מבני אדם. לאורך ההיסטוריה אינספור אנשים, כולל תינוקות רכים בימים, מתו בכאבים בויסורים משלל סיבות: הצפות, צונאמי, טייפון, טורנדו, התפרצויות הרי געש, רעידות אדמה, שריפות טבעיות, סרטן, מחלות מדבקות, מחלות גנטיות ומי יודע כמה מרעין ובישין אחרים שאלוהים התקין בכדור הארץ. החבר'ה האלו הורגים המונים. לדוגמא, לפחות 50 מיליון אנשים מתו מהשפעת הספרדית של שנת 1918. למה אלוהים לא מנע את המוות והייסורים האלו?

כאן מגיעה הפצצה הסטנדרטית. עוד לא פגשתי דתי שלא אמר אותה ובאמת חשב שהוא עונה על הקושיה. "נסתרות דרכי האל" ו"לא עושים חשבונות שמים". במילים אחרות, כן, אנשים סובלים ואין לנו מושג למה, אבל אלוהים חכם מאיתנו. הוא יודע דברים שאנחנו לא יכולים לדעת. יש לו סיבות מוצדקות לחלוטין לאפשר לדברים הרעים האלו לקרות. הסבל הרב שבעולם נראה לנו מיותר וחסר תועלת, רק בגלל שהידיעות שלנו מוגבלות.

התירוץ הזה זקן. הוא בערך בגיל של התנ"ך עצמו. עתיק. במילים של הנביא ישעיהו, "גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה: ט). ספר איוב מכיל דוגמא מורחבת. בתחילת ספר איוב, הוא מאבד את כל שהיה לו. הילדים, הרכוש והבריאות שלו נלקחים ממנו, למרות שהוא היה צדיק וישר. כש אלוהים מסביר לו למה זה קרה, הוא לוקח שני פרקים שלמים כדי להביע את "נסתרות דרכי האל" (איוב לח–לט). פסוק אחרי פסוק הוא מבהיר לאיוב מי הבוס, מי עוצמתי וחזק, חכם ורואה נסתרות. מי זה האיוב הזה שיעז להתלונן על גזר הדין שלו? אחרי הכל, הוא שואל את איוב, "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ? הַגֵּד, אִם יָדַעְתָּ בִינָה" (איוב לח: ד).

הבעיה בתירוץ הזה מאד פשוטה. הוא מוביל למסקנות שדתיים לא עומדים לאהוב, בלשון המעטה. לדוגמא, בגלל ש"נסתרות דרכי האל", אלוהים הפך לישות חסרת כל אמינות וכל דבר שהוא אי פעם אמר לנו מיידית מוטל בספק. למה? כי לאלוהים יכולות להיות סיבות מעולות לשקר לנו להוליך אותנו שולל. אנחנו לא נבחין בהם כי אנחנו לא מסוגלים להבחין בהם. אחרי הכל, לא ניחנו בידיעת-כל.

זאת לא רק אפשרות תיאורטית. אם ניקח לרגע את התנ"ך ברצינות, זה ברור שאלוהים רגיל לשקר ולהוליך אנשים שולל. לדוגמא, התנ"ך מספר שמלך יהודה ומלך ישראל יצאו להילחם בממלכת ארם. לפני צאתם למלחמה, הם פנו אל נביאי אלוהים וביקשו את ברכת האלוהים. כל הנביאים שהיו לפניהם ניבאו להם הצלחה במלחמה. רק נביא אחד, מיכיהו בן ימלה, ניבא שמלכי ישראל ויהודה יפסידו במלחמה. מיכיהו מגלה לנו משהו מאד מסקרן על הנביאים שחזו ניצחון כביר במלחמה (מלכים א כב: יט-כג). מה שהם ניבאו היה שגוי כי אלוהים שיקר להם. הנביאים האלו אמרו לאחאב בדיוק את המסר שהם קיבלו מהשמים. המסר פשוט היה שקרי, והשקר התבצע באישורו ובידיעתו של אלוהים.

אם "נסתרות דרכי האל" אין לנו שום סיבה להאמין שאלוהים דובר אמת. עד כמה שאנחנו יודעים, הדת היהודית כולה היא לא יותר מהונאה אלוהית אחת גדולה, היהודים הדתיים לא פועלים לתיקון העולם, המשיח לא מחכה בסוף הדרך וגן עדן לא קיים. אם כבר הודינו בזה, כבר אין צורך בתירוץ בכלל. אם אנחנו מוכנים להודות שאלוהים חסר אמינות, אין לנו שום סיבה להאמין שהוא טוב ומטיב. למעשה, יש לנו סיבה מעולה להאמין שהוא לא טוב ומיטיב. השואה סיפקה לנו שישה מיליון סיבות. רצח הנערים סיפק לנו עוד שלוש. מאז החטיפה, גם הרצח הנתעב של מוחמד אבו חדיר סיפק לנו עוד סיבה.

המאמר הזה הציג את מה שנקרא "הבעיה האינדוקטיבית של הרוע". לא משנה איך מסתכלים עליה, דרכי האל בהחלט נסתרות, נסתרות על ידי הקיום של הרוע בעולם. אין דרך רציונלית להאמין שהאל היהודי גם טוב, גם כל-יכול, גם כל-יודע וגם אמין. הקיום של רוע בעולם מכריח אותנו לוותר על אחת מהתכונות האלו. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. הגיע הזמן שנפסיק לחפש סיבות אלוהיות לטוב או לרע שבעולם. הגיע הזמן שנסתכל על העולם בלי להניח שהוא זוכה להכוונה מלמעלה, ושכל מה שקורה הוא חלק מתוכנית. עם איך שהדברים נראים, אם יש לאלוהים תוכנית, היא כנראה להרוג את כולנו.