אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי.
תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.
הרבה דתיים, ומיכאל אברהם בתוכם, חושבים שההתאמה בין החיים ובין חוקי הטבע והתנאים השוררים בכדור הארץ היא טיעון טוב לטובת קיומו של אלוהים. במאמר הקודם ראינו שלדתיים האלו מחכה קצת עבודה. אחרי הכל, ההתאמה הזאת יכולה להיווצר בשתי דרכים שונות: תכנון על ידי ישות תבונית, או תהליך חסר תכנון. על פניו, גם סברת התכנון וגם הסברה העיוורת מסוגלות להסביר את התופעה הזאת. לחזור על התופעה כמו תקליט שבור לא יראה שסברת התכנון נכונה, או שהסברה העיוורת שגויה.
אולי לא הכל אבוד. אולי, ברוחו של מארק טוויין, הדיווחים על מות הטיעון היו גוזמה. אולי יש טיעון משופר, שיכול לעזור לדתי להצדיק את המסקנה שיש אלוהים. מיכאל אברהם מציג כזה טיעון, לפחות בכל הנוגע להתאמה בין חוקי הטבע לחיים (הוא לא מציע אחד לגבי ההתאמה בין החיים לכדור הארץ). נקודת התחלה של הטיעון שלו זהה לטיעון מהמאמר הקודם (עמ' 156):
החיים, כמו היבטים רבים אחרים בעולמנו, אפשריים רק בגלל אופיים של חוקי הטבע השוררים ביקום שלנו. חוקי הטבע קשורים לערכים של כמה קבועים פיזיקליים, שחייבים להיות מכוילים לערכים מאוד מסוימים כדי לאפשר היווצרות של חיים. לדוגמה, ערכו של קבוע הכוח החזק (שמחזיק יחדיו את מרכיביו של האטום) חייב להיות מסוים מאוד כדי שבכלל תוכל להתקיים כימיה. בערכים אחרים שלו האינטראקציות הכימיות […] כלל לא היו קיימות. ומכאן שגם הביולוגיה והחיים […] לא היו קיימים במצב כזה.
כבר הבהרתי במאמר הקודם, שאי אפשר להסתפק בזה. לכן, יש להוסיף עליו את הטענה הבאה (עמ' 158; דגש שלי):
נביא כעת בחשבון גם את העובדה שהדיוק בערך הקבועים הפיזיקליים הוא מצב שההסתברות שלו זעירה בעליל (שהרי הם יכלו לקבל כל ערך שהוא), אנחנו בבעיה חמורה הרבה יותר. יכול להיות חוקי טבע עם ערכים שונים לגמרי של הקבועים הללו (ואולי בכלל עם קבועים מסוגים אחרים). מה הסיכוי שערכי הקבועים ייווצרו באופן כזה שהם מכוילים בדיוק להתקיימות חיים? אפסי, כמובן.
אברהם מצביע על בעיה הסתברותית. נראה שהוא חושב שכל אחד מהקבועים של חוקי הטבע שלנו יכול לקבל אחד מאינסוף ערכים. הסיכוי שקבוע אחד יקבל ערך מסוים הוא 1 חלקי אינסוף. זה באמת סיכוי אפסי (הלכה למעשה, זה אפס). אברהם יותר מפורש בנושא בהקשר אחר (עמ' 161):
עוד לא שאלנו כיצד בכלל אפשר לחשב את הסיכויים להיווצרות ספונטנית של קבוע כבידה שערכו מאפשר חיים. כמה ערכים אפשריים ישנם? כנראה אינסוף. אז כמה ניסיונות צריך לעשות כדי לקבל סיכוי סביר לתוצאה מוצלחת? [אני חושב שאברהם לקה כאן בדיבורו והתכוון לשאול "מה הסיכוי לקבל תוצאה מוצלחת, כזאת שתיצור חיים?"]. אחד חלקי מספר הערכים האפשריים, כלומר 0. […] הוא הדין בהיווצרות ספונטנית של שאר הכוחות הפיזיקליים והקבועים שלהם בעוצמה שמאפשרת את הכימיה, את הביולוגיה ואת החיים.
הטיעון הזה ממש פופולרי. הוגים דתיים רבים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, משתמשים בו כל הזמן. לפני שאני מבהיר איפה הוא כושל, אני רוצה לגרות לכם את התיאבון. לא רק את התיאבון של הקוראים החילונים, אלא גם את התיאבון של הקוראים הדתיים. אני רוצה שתפנימו שאם תקבלו בהבנה את הכשל שאברהם עושה, תגיעו למסקנה שלא תאהבו. אני מציג לכם בגאווה את הטיעון מתכנון עדין נגד קיומו של אלוהים. רגע, מה? כן. נגד קיומו של אלוהים.
אלוהים יכול היה להחליט ליצור את אחד מאינסוף היקומים שהקבועים הפיזיקליים שלהם שלא מתאימים לקיומם של חיים. או שהוא היה יכול ליצור אחד מאינסוף דברים אחרים. מגרש גולף שמיימי, הרחבת מרפסת בפנטהוס שלו בגן עדן או נרגילה שאף פעם לא נגמר בה הטבק. רק אחת מאינסוף ההחלטות הללו היא ההחלטה לברוא יקום כמו שלנו, יקום שחוקיו כוילו לאפשר את קיומם של החיים. לכן, ההסתברות שאלוהים יקבל את ההחלטה הזאת היא בעצם 1 חלקי אינסוף, מספר ההחלטות האפשריות של אלוהים. כלומר, 0. מכאן אנחנו נאלצים להסיק שהיקום נוצר על ידי תהליך לא מתוכנן, בלי התערבותו של אלוהים. לא עוד תפילין. להתראות ציצית. ביי כיפה.
או שלא. כל דתי שאני מכיר יזעק שביצעתי כאן איזשהו כשל. אכן, הטיעון הזה כושל לחלוטין. הוא לא באמת עובד, כי הנחתי שיש לי ידע שאין לי. אני לא באמת יודע מה ההסתברות שאלוהים יקבל החלטה מסוימת. בפרט, אין לי שום סיבה לחשוב שההסתברות שהוא יקבל כל החלטה היא שווה. במילים אחרות, אין לי שום סיבה לפסול את הרעיון שהחלטות מסוימות של אלוהים יותר סבירות מאחרות. בטח אין לי שום סיבה לפסול את הרעיון שדווקא ההחלטה ליצור יקום שמסוגל לקיים חיים היא ההחלטה שהכי סביר שהוא יקבל. הבעיה היא שאין לי גם שום סיבה לקבל את הרעיון הזה. כל האפשרויות על השולחן, כי אני לא יודע דבר על תהליך קבלת ההחלטות של אלוהים. הטיעון מתכנון עדין נגד קיומו של אלוהים מכיל הנחה חסרת הצדקה, ולכן הוא נכשל.
גם מיכאל אברהם מניח שיש לו ידע שאין לו. הוא מניח בתהליך חסר תכנון כל ערך של קבועי הפיזיקה סביר באותה מידה. כך יוצא שההסתברות שהערך של קבוע הכבידה יהיה 0.6, 1.15 או 7 שווה להסתברות שהוא היה מה שהוא באמת (בערך 6.67). דהיינו, 1 חלקי במספר הערכים האפשריים של קבוע הכבידה. במילים אחרות, אפס.
הבעיה היא שאברהם לא באמת יודע שבתהליך חסר תכנון ההסתברות של כל הערכים הללו אכן שווה. בניגוד להנחה שלו, אפשרי לחלוטין שההפך הוא הנכון. כלומר, אפשרי שדווקא אותם קבועים שמאפשרים חיים הם הקבועים הפיזיקליים הסבירים ביותר, ואלו שלא – לא. שימו לב גם כאן, שאני לא טוען שאני יודע שאברהם טועה. אני לא. אני טוען שכדי שהטיעון שלו בכלל יתרומם מהקרקע, הוא חייב להצדיק את ההנחה שלו. אין להנחה שלו הצדקה, ולכן כל הטיעון שלו נכשל.<fn>מהעוניינים בגרסה מורחבת ומלאה בדקויות של הטיעון הזה, מוזמנים לעיין במאמר המעולה של הפילוסוף ניל מנסון. Manson, N. A. (2000). There Is No Adequate Definition of Fine-tuned for Life. Inquiry, 43(3), 341–351</fn>
לסיכום, אם נתיר לאברהם להניח הנחות סטטיסטיות מוזרות בלי הצדקה, אשמור לעצמי את הזכות להניח כאלו. נקבל מצב בו שתי הסברות בקנטים. ההסתברות שהקבועים הפיזיקליים תוכננו על ידי אלוהים היא אפסית בגלל הטיעון מתכנון עדין נגד קיומו של אלוהים. גם ההסתברות שתהליך לא מתוכנן כלשהו יצר אותם היא אפסית, בגלל הטיעון של אברהם. הגענו שוב למצב בלי הכרעה, ונצטרך לנסות למצוא דרך אחרת להכריע איזה סברה נכונה. אם נאסור על הנחות סטטיסטיות חסרות הצדקה, שוב הגענו למצב בלי הכרעה, ונצטרך לנסות למצוא דרך אחרת להכריע איזה סברה נכונה. ממש דילמה ניצבת בפני דתיים.
עדיין, אולי לאברהם יש דרך אחרת לצאת מהברוך. שימו לב לטענה המעניינת הבאה (עמ' 161):
הסבר מדעי להיווצרות החוקים אמור להראות לנו לפי אילו חוקים נוצרים ערכים של קבועים פיזיקליים. אבל החוקים ההם, אלו שבמסגרתם נוצרים הקבועים הפיזיקליים שלנו, גם הם כנראה יכילו ערכי קבועים מסוימים. הרי גם להם יש תוכן אמפירי כלשהו […]. כעת עלינו לשאול את עצמנו כיצד נוצרו הקבועים הללו, אלו של המדע המטא־מדעי? ואם נציע חוקים שבמסגרתם נוצרו הקבועים הללו – התהליך כמובן יימשך הלאה. דווקא החלופה ה"מדעית" מציעה לנו כאן רגרסיה אינסופית, וזאת כחלופה "רציונלית" לתזה הבריאתנית הלא מדעית.
נשמע כמו בעיה, אה? זאת לא באמת בעיה. שימו לב שאברהם שוב מניח שיש לו ידע שאין לו. עכשיו הוא יודע שאותם חוקים שיצרו את חוקי הטבע ששוררים ביקום שלנו הם בעצם חוקים שנוצרו. מה ההצדקה לזה? אין אחת, באמת. החוקים הללו הם לא יותר מתיאור של איך שדבר מה מתנהג. כמחווה לרובין וויליאמס, בואו נקרא לדבר הזה פלאבר. מה שפלאבר לא יהיה, ממנו יצא היקום שלנו. אפשרי לחלוטין שפלאבר מעולם לא נוצר. שוב, האפשרות הזאת על השולחן. למה היא פסולה בעיני אברהם?
ובכן, אפשר לנחש באופן מלומד למה אברהם חושב שהיא פסולה מתוך הדברים הבאים שהוא כתב (עמ' 162, הערת שוליים 107):
לכאורה היה אפשר לטעון גם כלפי חוקי טבע […] שהם לא נוצרו מעולם אלא תמיד היו. זוהי טענה מעניינת, ורק נסתפק ונאמר שטענה זו בעצם אומרת שחוקי הטבע מחליפים כאן את מושג האלוהים, ולכן לא השתנה הרבה לעומת התיאיזם המקובל (כזכור, אנחנו לא מדברים על אלוהים שמטיל חובות דתיות, אלא על אלוהים במובן של תיאיזם פילוסופי). סוף־סוף ישנה כאן עילה ראשונית שאינה כפופה לכל השיקולים שלנו.
במילים אחרות, אם נגיד שפלאבר תמיד היה קיים, אברהם יענה שאפשר לקרוא לפלאבר אלוהים. מש"ל? ובכן, פלאבר הוא לא יצור בעל מודעות, רצונות ויכולת תכנון. הוא עושה דברים רק באותו מובן מושאל שחפצים דוממים עושים דברים. הרעיון שפלאבר הוא אלוהים הוא פשוט מגוחך. במונחים שדתיים יתחברו אליהם, אברהם טוען שפלאבר הוא אלוהים, כשבפועל פלאבר הוא סך הכל עגל מזהב. אברהם משתעשע כאן במשחקי מילים סמנטיים, לא יותר. זה "התחכום הפילוסופי" שהוא מבטיח לקוראיו?
בואו נסכם את המקום אליו הגענו במסע הזה. המסע התחיל במאמר הקודם. שם ראינו שהדתי לא יכול פשוט להצביע על ההתאמה בין חוקי הטבע לחיים או בין כדור הארץ לחיים. זה לא טיעון בעד קיומו של אלוהים. זאת סך הכל חזרה על התופעה שמעניינת אותנו. אם אנחנו רוצים לדעת איך התופעה הזאת נוצרה, יש לפנינו שתי סברות: סברת התכנון והסברה העיוורת. עלינו לספק טיעון שפוסל או מאשש את אחת מהן.
במאמר הזה ראינו את הטיעון הכי נפוץ נגד הסברה העיוורת. הטיעון הזה משתמש בסטטיסטיקה שנראית מרשימה. השורה התחתונה היא שמי שמשתמש בו משלה את עצמו שיש לו ידע שאין לו. לכן, גם הטיעון הזה פסול. כבדרך אגב ראינו איזה משחק מילים חסר חשיבות של מיכאל אברהם, ופסלנו גם אותו.
השורה התחתונה היא שלמיכאל אברהם אין קייס. הוא לא מצליח להראות שחוקי הטבע תוכננו. הוא והרבה דתיים אחרים משלים את עצמם שהטיעונים שלהם בנושא שווים משהו. בפועל הם מחוררים בהנחות לא מוצדקות, טריקים סמנטיים או אשליות של טיעונים. כוחם של הטיעונים הללו הוא ברושם שהם יוצרים, ביכולתם לשכנע, בתכונות הרטוריות שלהם. הבסיס העובדתי והלוגי שלהם רעוע כמו הבית של מוחמד דף. במאמר הבא אעסוק בעוד דוגמא לכאלו כלים רטוריים – אנלוגיות מסוכנות.
מרתק, כרגיל.
אני רק שאלה: בתור אחד שלא קרא וכנראה שלא יקרא את הספר של אברהם, האם הוא מנסה לכוון גבוה יותר מ"אלוהי הפילוסופים"? כלומר, האם הוא מנסה גם להוכיח שיש השגחה פרטית, אלוהים יודע הכל, טוב תמיד ועם טינה מוזרה לעורלות?
@טל: לא ממש. הוא עוסק בכמה סוגיות שקשורות באל היהודי, אבל הפוקוס של אברהם בספר הוא על קיומו של אל הפילוסופים.
ותודה על המחמאה :)
תודה על התגובה. אז על מה כל הרעש? דתיים שקוראים את הספר הזה טוענים שהוא התשובה הניצחת לדוקינס
ושות', אבל הכי רחוק שהוא מגיע זה אלוהי הפילוסופים, שזה האלוהים הכי משעמם, חלבי ולא רלוונטי גם ככה?
גם אם קיים מעין אל אנמי שכזה שצריך להגיע אליו בתעלולים רטוריים- פילוסופי- יעני מתוחכמים- למי אכפת?
1. יש הבדל בין אנספור האפשרויות עליהן מדבר אברהם, אותם אנו יכולים להעריך מתוך הכרת המציאות, לבין האפשרויות שעומדות בפני אלוהים, שאף אם נניח שהן אין סופיות, הן תלויות בהחלטתו שאינה כפופה להסתברות.
2. מה ההבדל בין הטבע לאלוהים פילוסופי?
אתה קופץ מעצמך לאלוהים דתי אבל בציטוט שלך אברהם לא מדבר על זה.
@טל: אתה צודק, אבל חלקית. הרבה פעמים הקייס נגד האל היהודי מתחיל בטיעונים שמראים שאל הפילוסופים קיים. בשלב הבא, מראים שלאל הפילוופים יש עוד כמה תכונות, תכונות שהופכות אותו לאל הדתי. לכן, לדעתי לסקור גם טיעונים לטובת האל הפילוסופי.
@מאיר:
1. תורת ההסתברות היא דרך להתמודד עם מצבים בהם הידע שלנו מוגבל. היא מאפשרת לנו להגיע למסקנות ולקבוע עד כמה הן סבירות בהינתן מה שידוע לנו. בבירור, מדובר בכלי לניתוח הידע שלנו ולגיבוש מסקנות בעזרתו. לכן, אלוהים בהחלט "כפוף" להסתברות – אנחנו יכולים לשאול את עצמנו מה ידוע לנו על אלוהים ובאמצעות הידע הזה להעריך מה ההסתברות שהוא יחליט לברוא את היקום שלנו.
הבעיה שעליה מצביע המאמר היא שאנחנו לא עוברים את השלב הראשון. אחננו לא יודעים על אלוהים דבר שיאפשר לנו לקבוע מה ההסתברות שאלוהים יחליט דווקא את זה. אנחנו גם לא יודעים (או לפחות, אני לא יודע, כי אני לא קוסמולוג) מספיק על "פלאבר" כדי לקבעו את ההסתברות שהוא יפיק יקום כמו שלנו. אתה חושב שאתה יודע? כולי אוזן, אבל בבקשה ענה הנקודה הזאת לעניין.
2. השאלה הזאת נענתה במאמר והיטב. אין טעם לחזור על המשחק הסמנטי הזה בלי לחדש. אוסיף שאתה יכול להתעלם מהאיזכורים של תפילין, ציצית וכדומה. הם במאמר כדי להוסיף לו חן רטורי. הם בבירור הטפל. תתייחס לעיקר.
מאמר מרתק. למרות שחשבתי על הטיעון מכוונון עדין בעבר ואף כתבתי עליו העלת פה משהו שלא חשבתי עליו (או לפחות לא זכור לי שחשבתי עליו). לא רק שאין לנו שום סיבה להניח שבחירת הקבועים היא רנדומית אחידה (שעל זה דווקא כן חשבתי). היא בעצם לא יכולה להיות רנדומית אחידה.
נניח קבוע הגרוויטציה, אם הוא נברר בצורה אחידה מהטווח 0 עד אינסוף אין שום טווח ערכים בגודל סופי שהוא יכול להיבחר בו בהסתברות גבוהה מ-0. בפרט עבור כל ערך X ההסתברות שיבחר קבוע גרוויטציה קטן או שווה X היא אפס. קבוע הגרוויטציה שואף לאינסוף בהסתברות 1 (אפשר בקלות להרחיב את התוצאה הזו גם אם מרשים לקבוע לקבל ערכים שליליים). זה די מגוחך. ברור שהקבועים האלה לא נבחרים בצורה רנדומית אחידה נאיבית כזו.
אני כתבתי כאמור על הנושא הזה בעבר, אבל הבאתי טיעוני נגד אחרים:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1752562
מאמר נהדר.
מהטיעון המתואר נובעת הטענה שלייצור הבורא יקומים בהם בני אדם יכולים להתקיים (נקרא לו "אלוהים") יש מונופול על בריאת יקומים. הרב מניח שאין יקומים חסרי חיים (לשיטתו , יקומים שבהם הקבועים "בעייתיים"…) , ושהדרך היחידה להסביר את יקומנו , הידידותי לחיים תהיה משיקולים הסתברותיים אלוהים. הכיוון השני טריביאלי.
הטענה החדשה מתארת את המציאות בצורה פשוטה – אלוהים אחד ויחיד , שכל היקומים שאותם הוא בורא ידידותיים לחיים ושיקומים לא יכולים להיווצר בצורה אחרת.
כמובן שהרב מניח באופן סמוי שאין יקומים שאינם ידידותיים לחיים , שכן אם היו , מה הפלא שרק באלה שיכולים להתקיים בהם חיים באמת מתקיים חיים? אין פלא , לכן לא צריך להסביר שום דבר. ברור שלא צריך לטעון לקיומו של אל כדי להסביר את המובן מאליו… כלומר הרב מבצע כאן כשל מעגלי.
כעת , משהבנו שהטיעון של הרב איננו כשר , נותר להסביר את המצב באמצעים אחרים.
יבואו המעשיים ויטענו שאין מה להסביר. שאלות מעין אלו יכולות להישאל אך ורק ביקומים שבהם יש חיים , כלומר ניתן לצפות מבפנים רק ביקומים המכילים חיים , ולכן אין טעם להביע תמיהה בעובדה שאנחנו צופים באחד כזה.
אברהם בהחלט "שיחק בטעויות" כשהחליט להכניס הסתברות לעניין. אין לי ספק שהוא עשה זאת למטרה אחת ויחידה – לעשות רושם על הקורא רפה-השכל , קהל היעד של הספר.
בקיצור , אין טעם לדון באופי של יקומים (שימו לב לרבים) שונים ומשונים בהקשר לבריאה אלוהית , כאשר איננו בטוחים לגבי קורות יקומינו אנו.
להגנת התאיזם הפילוסופי מפני ההשחתה שעושה בו מיכאל אברהם בציטוט האחרון שלו בפוסט, אעיר שמבחינת הסכולסטים (ואני חושב שזה נכון לכמעט כולם) אם האל היה סתם "נצחי" הוא היה עדיין זקוק לסיבה. הם היו דורשים סיבה ללמה האל הנצחי קיים כפי שהוא, בדיוק כמו שהם דרשו סיבה ללמה היקום הנצחי של אריסטו קיים כפי שהוא (גם כאשר לא קיבלו אותו, וראו הרמב"ם שטעו במפורש על כך). התשובה השגורה עליהם היא שהאל מסביר את עצמו, ולכן לא מוסבר על ידי דבר נוסף, בעוד שהיקום לא מסביר את עצמו, ולכן זקוק להסבר (שהוא אלוהים). למה האל פטור מהסבר חיצוני? כאן הסכולסטים מסתבכים בברברת על זה שהאל פשוט וזהה למהות שלו שהיא כוללת את קיומו ולכן הוא בהכרח קיים (על כך יעיר קאנט שזה הטיעון האונטולוגי ולכן הטיעון הקוסמולוגי מניח אותו), ומנגד היקום הוא מורכב ומהותו אינה כוללת את קיומו ולכן הוא זקוק שמשהו אחר יביא אותו לכדי קיום. זה גם קשקשת והבל הבלים, אבל לפחות לא שטות ברמה של "אה, אם יש משהו נצחי אז הוא לא צריך הסבר".
אויש, מיכאל אברהם מוציא שם רע לא רק לפילוסופיה, אלא גם לתאולוגיה…. לאיפה הגעתי, שאני צריך להגן על התאולוגיה?!!
(פוסט מעולה כמובן, אין לי אלא להסכים.)
@SilentMike: תודה על המחמאות והתוספות.
אני לא משוכנע שאפשר לומר שההתפלגות "לא יכולה להיות רנדומית אחידה". מבחינה מתמטית טהורה, זה אולי חסר משמעות. עדיין, אפשר לתת לנתון הזה פרשנות מיטיבה – אם זה המצב, ההסתברות שיווצר יקום כלשהו עם קבועים כלשהם היא אפס. מכאן נובע שההתפלגות שתהליך טבעי יפיק יקום כלשהו היא אפס. הבעיה שאני חושב שבטוח קיימת היא שמיכאל אברהם לא יכול להצדיק את בחירת ההתפלגויות שלו.
@נמו: תודה על המחמאות. אני חייב לציין שצרם לי שאמרת "רפה שכל". אני גם לא משוכנע שאברהם עשה את מה שהוא עשה בכוונה. הטעות שסקרתי כאן נראית לי כמו טעות טיפוסית שיעשה מישהו עם מוטיבציה להצדיק את הדת שלו.
@יאיר: תודה על המחמאות. אני שותף לפליאות שלך על ה"פילוספיה" של אברהם.
יש משהו מעניין שרציתי לשאול. אני דווקא מוכן לקבל כ-brute fact שאלוהים קיים (דהיינו, שאין צורך לתת לקיומו סיבה), גם אם אין טיעון אונטולוגי תקף. אני אנסה להסביר את עצמי על דרך האנלוגיה. הייתי רוצה שתגיד לי עד כמה אתה חושב שהיא תקפה, כי היא קשורה לפיזיקה. אני מודה מראש – אין לי בזה ידע טוב בכלל, אז אתה מוזמן לתקן אותי.
בגדול, למיטב הבנתי, בפיזיקה התכונות של החלקיקים היסודיים לא מוסברים על ידי משהו. הם ממצא. זה מה שמצאנו – חלקיקים שאלו התכונות שלהם. אולי היינו מוצאים חלקיקים שהתכונות שלהם אחרות, ואם זה היה קורה, היינו צריכים לשנות את המודל הסטנדרטי. עדיין, זה מה שמצאנו. האם יש משהו שמסביר למה אנחנו במודל הסטנדרטי יש חלקיקים שאלו התכונות שלהם, ולא תכונות אחרות? לא. הם נראים כמו brute fact, משהו שאין לו הסבר, ממצא בסיסי של הטבע.
עכשיו נניח בנדיבות רבה שמישהו הצליח לספק טיעון א-פוסטריורי מעולה לטובת קיומו של אלוהים. למה שלא נגיד שאלוהים הוא brute fact באותה צורה שהתכונות של החלקיקים הם brute fact?
אין לי התנגדות עקרונית להנחת אלוהים כעובדה בסיסית. אבל יש בכל זאת הבדל חשוב:
העובדה הבסיסית שמאחורי זיהוי החלקיקים היא *אחידות* בהתנהגות היקום. אנו גילינו תבנית שנשמרת באדיקות בדינמיקה של היקום, ואנו מדברים על התבנית הזו במונחים של "חלקיקים" עם "תכונות" מסוימות וכן הלאה. למרות צורת דיבור זו, העובדה הבסיסית שהתגלתה היא עובדה בסיסית על כלל היקום, תבנית שנכונה לכל זמן ומקום ביקום, עובדה על המבנה האחיד של היקום.
בניגוד לכך, ההנחה של אלוהים כעובדה בסיסית נסובה על איזה גורם יחידני ומורכב לאין קץ מחוץ לטבע (וזאת בניגוד לתאולוגים שטוענים שהאל פשוט, אבל הם טועים). לכן היא עובדה-בסיסית מאוד מורכבת ולא נגישה לבדיקה, בהשוואה לחוקי הטבע.
אין מניעה עקרונית מלקבל את האל, או כל השערה אחרת, כעובדה בסיסית. אבל נראה לי שיש בכל זאת משהו סביר יותר בקבלת עובדה בסיסית פשוטה, כגון שכל גוף מפעיל כוח כבידה על כל גוף אחר, מאשר בקבלת עובדה בסיסית מורכבת, כגון שגמד סגול שקוראים לו חיים יצר את היקום כדי שאוכל לכתוב את מה שאני כותב עכשיו. ונראה לי גם יותר סביר לקבל עובדה בסיסית שאנחנו יכולים לבדוק ולו חלקית, כגון אחידות חוקי הטבע, בניגוד לעובדה בסיסית שאנחנו לא יכולים לבדוק, כגון שלאותו גמד סגול היתה מטריה ירוקה.
(אה – וכמו כן עדיף להמנע מיהירות וקרתנות, כגון להניח שליוצר היקום אכפת מה אני כותב עכשיו או שהוא דומה לי בהיותו יצור בעל מטרות ולא גבה-קומה, וכדומה.)
@יאיר: מקבל את רוב מה שאמרת. תודה על התשובה!
שלום.
אני מסכים שהנחתו של אברהם בנוגע להתפלגות אחידה של קבועים יסודיים אפשריים איננה עובדה שאנחנו יודעים. עם זאת, נדמה לי שאפשר להגן על הטיעון של אברהם על ידי הרחבתו, באופן הבא:
מה שמיוחד בהתפלגות אחידה זה שאם היינו יודעים שהיא אכן כך, היה לנו קל לקבל את זה כנתון קוסמולוגי בסיסי, כזה שלא דורש הסבר נוסף. אם ההתפלגות איננה אחידה, לעומת זאת, זה הופך אותה לנתון שדורש הסבר בפני עצמו.
כך נפרסות שתי אפשרויות. מחד, אם ההתפלגות היא אחידה, הטיעון המקורי עומד בעינו: מדוע מתוך כל הערכים במרחב ההסתברות נבחרו דווקא קבועים פיסיקליים שמאפשרים חיים? וכאן מוצע לנו הסבר של התערבות של גורם תבוני שמעוניין בהיווצרות החיים.
מאידך, אם ההתפלגות איננה אחידה, באופן שיש הסתברות אפריורית גבוהה דווקא לקבועים פיסיקליים מאפשרי חיים, אזי התפלגות זו עצמה תהיה עובדה מוזרה שדורשת הסבר. ואז יוצע לנו הסבר דומה (שכעת מופיע על רמה שונה): ההתפלגות ההסתברותית היא שנקבעה על ידי גורם תבוני המעוניין בחיים.
במקרה הראשון נחשוב את ההתפלגות לעובדה קוסמית בסיסית, ונשער את קיומה של התערבות לאחר שההתפלגות כבר נקבעה. במקרה השני נחשוב את ההתפלגות עצמה לתוצאה של התערבות, ולא לעובדה קוסמית בסיסית.
ההתפלגות אמנם לא ניתנת לידיעה, אבל בטיעון המתוקן הידיעה איננה נדרשת. כל האפשרויות מכוסות, גם אם איננו יודעים איזו אפשרות מתממשת בפועל.
@רם.
הבעיה היא ההנחה שיש משהו מיוחד בהתפלגות אחידה דווקא שגורם לה לא לדרוש הסבר נוסף. יש לי שלוש התנגדויות לטענה זו.
1) אתה מניח מתוך האינטואיציה האריתמטית שלך על היקום. למה שהתפלגות אחידה תהיה ההנחה ולא התפלגות שבה יש הסתברות שווה לטווח שבין X ו-2X ולטווח שבין 2X ל-4X? יש הרבה תופעות אקספוננציאליות ביקום אחרי הכל.
2) אתה מניח שהקבועים שאנחנו מכירים הם "הקבועים האמיתיים". אם תיקח למשל את המשוואה של קבוע הגרוויטציה G, תבודד אותו, ותעלה את שני הצדדים בריבוע תקבל משוואה נכונה שהקבוע שלה הוא G בריבוע. למה דווקא G צריך להתפלג בצורה אחידה ולא G בריבוע? כי האנושות הגיעה לגרסה של המשוואה שיש בה את G?
3) כמו שציינתי, התפלגות אחידה מובילה לאבסורד. כבר כתבתי בהודעתי מתאריך 09 ספטמבר 2014 בשעה 23:54:
"נניח קבוע הגרוויטציה, אם הוא נברר בצורה אחידה מהטווח 0 עד אינסוף אין שום טווח ערכים בגודל סופי שהוא יכול להיבחר בו בהסתברות גבוהה מ-0. בפרט עבור כל ערך X ההסתברות שיבחר קבוע גרוויטציה קטן או שווה X היא אפס. קבוע הגרוויטציה שואף לאינסוף בהסתברות 1"
יוצאת פה תוצאה מגוחכת בה כל ערך קבוע גרוויטציה שהוא (וכל טווח ערכים בגודל סופי) אינו מתקבל על הדעת.
מייק,
התנגדויות מעניינות. בא נראה.
1. צריך להבחין כאן בין אינטואיציה אריתמטית ובין אינטואיציה פיסיקלית. זה שההתפלגות האחידה היא הפשוטה ביותר זו עובדה אריתמטית אובייקטיבית, לא אינטואיציה פרטית שלי. לגבי אינטואיציה פיסיקלית / טבעית, ראה הסעיף הבא.
2. אפשר להתווכח בעניין הלגיטימיות להתייחס לקבועים הפיסיקליים של התיאוריות הנוכחיות בתור הקבועים ״האמיתיים״ של הטבע. אבל הויכוח הזה לא נראה לי נחוץ לצרכי הטיעון מכיוונון עדין. נדמה לי שהטיעון יעבוד עם כל התפלגות שנראית ״טבעית״. לא רק עם התפלגות אחידה.
3. זה נכון שבמקרה של מרחב הסתברות רציף, לכל תוצאה תהיה הסתברות אפריורית אפס. אבל הנקודה הרלבנטית היא שיש תוצאות שיגרמו לנו לחשוד שלא מדובר בהסתברות טהורה, אלא בגורם משפיע נוסף. כמו שנראה אדם זורק ארבע קוביות, ומקבל 6-6-6-6 או 1-2-3-4. הסתברותית זה סביר כמו כל תוצאה אחרת, ובכל זאת מייד יתעורר חשד. או שבלוטו יזכה אדם שהוא חבר מרכז הליכוד.
@רם.
1) לא ברור לי למה בדיוק אתה מתכוון ב-"עובדה אריתמטית אובייקטיבית". אני חולק עליך. אני לא חושב שיש משהו אובייקטיבי בטענה שלך לגבי התפלגות אחידה.
2) השתמשת במונח "נדמה לי". אני לא יכול לקבל את זה כטיעון משכנע. אם יש משהו אחד שאני חושב שאני יודע על נושאים קוסמולוגיים ופילוסופיים עמוקים כאלה זה שמה ש-"נדמה" לנו כנראה לא נכון.
3) הטענה שלי לא היתה בגלל שהטווח רציף. היא יותר חזקה מזה. בטווח הרציף [0,1] לכל ערך יש הסתברות של 0 אבל אנחנו עדיין יכולים להגיד "טוב אולי קיבלתי ערך שבעצמו יש לו הסתברות של 0 אבל הייתי יכול לקבל בהסתברות חיובית ערך מספיק קרוב שזה כמעט לא משנה פיסיקלית". אבל כשהטווח הוא עד אינסוף אז אני יודע לכל X בהסתברות 1 לא סתם שהערך של המשתנה אינה X אלא שהוא גדול ממש מ-1000000X (או כל פונקציה אחרת). אני יודע בהסתברות של 1 שהערך של הקבוע שואף לאינסוף.
שלום.
קראתי את מאמרך ולא יכולתי שלא להצביע על שגיאה בדבריך.
דבר ראשון שברצוני להבהיר, אני אתאיסט ולא מקבל את ראיית התיכנון כראייה לקיומו של אלוהים, אבל בכל זאת
ברצוני להסב את תשומת ליבך לנקודה שלדעתי לא כל כך דייקת בביקורתך.
ציטטת ממאמרו של מיכאל אברהם את הטענה שהיקום אינו נוצר באקראיות בגלל אי הסבירות הסטטיסטית שבדבר
ומאחר ויש תכנון יש בורא.
וענית שהטיעון תקף גם הפוך. כלומר, ההסתברות שאלוהים יברא עולם היא אחד חלקי אינסוף משמע 0.
(מבלי להתייחס לנקודה שהעלית שאין לנו דרך לדעת מהם רצונותיו של אלוהים.)
יוצא שישנם שני טיעונים שקולים מנוגדים, מה שמבטל את תוקפם.
אם הבנתי שגוייה אשמח אם תחדד.
אני חושב שתגובתך זאת אינה משיבה על התשובה שכן מדבריך עולה שלא ברור שהטיעון הובן כראוי.
(בהנחה שההבנה שציינתי למעלה היא הנכונה.)
הטיעון שהעלה מיכאל אברהם הוא, שבהסתכלות על המציאות אנחנו רואים שהוא נעשה על ידי מגמה.
על ידי מטרה מסויימת שאינה מתחשבת בסטטיסטיקה ומתקדמת בכיוון ברור.
וזה נכון וודאי.
לומר שיצירת המציאות( כלומר התפתחותם של המינים) נעשית באופן אקראי ללא מגמה, זה אטימת העינים והשכל מן המציאות.
ברור לכל שאין הסיכויים שווים בין כל האופציות הפתוחות שוות.
יש הרבה יותר סיכוי שממין מסויים יצא מין מפותח יותר, ולא פחות יותר.
זאת טענת התכנון. המציאות אינה עיוורת ואיננה בוחרת את התקדמותו של כל שלב באופן אקראי באמת, אלא היא מונעת להתקדם.
ולכן תגובתך אינה עונה באמת על שאלתו של מיכאל אברהם, שכן, ענית שגם לו יצוייר שאלוהים היה בורא את העולם זה היה אקראי.
אבל זוהי לא שאלתו.
השאלה היא האם יש מגמה ומטרה למציאות או שהיא אקראית ומונעת על ידי הסתברות סטטיסטית אמיתית.
חי
@חי: אני לא טוען (ואף ביולוג אבולוציוני לא טוען) שאין מגמות באבולוציה בפרט ובטבע בכלל. אחרי הכל, חוקי הטבע הם בעצמם תיאורי מגמות בטבע: מטענים שונים מושכים אחד את השני, גופים מושכים אחד את השני בעוצמה פרופורציונלית למאסה שלהם וכו'. כל אלו הם חוקי טבע המתארים מגמות בטבע.
זאת לא דוגמא לתכנון ולא יכולה להיות כזאת. זאת עובדה על העולם, והשאלה היא מה מסביר אותה. לפנינו שתי סברות: (1) המגמות הללו תוכננו על ידי אלוהים. (2) המגמות הללו נוצרו בלי התערבות האל. שתי הסברות הללו "יניבו" את אותו דבר: עולם עם מגמות. לכן, עצם קיומן של מגמות לא מכריע בשאלה מי מהסברות הללו נכונה או סבירה יותר.
נתתי טיעון דומה במאמר השלישי בסדרה הזאת. שם לא עסקתי במגמות בטבע, אלא בהתאמה בין החיים ליקום. הטיעון מקבועי הפיזיקה של מיכאל אברהם אמור להיות מענה לכזאת ביקורת. הוא לכאורה מראה שסברת האלוהים, סברה (1), יותר סבירה מהסברה הטבעית, סברה (2). המאמר הזה הדגים שאין זה כך.
עלה והצלח.
@רם: אני די מסכים עם מה שכתב SilentMike. מתנצל על התגובה המאוחרת. משום מה אני לא מקבל מיילים מהבלוג של עצמי. :(
מה שאמרת שהרצון הוא אקראי, שכן יכלו להיות אינסוף רצונות אינו תגובה לכך, שכן כשאני רואה שולחן בנוי היטב, עם המון שכלולים, ברור לי שמישהו יצר אותו. והיצירה אינה אקראית אלא מכוונת ונוצרה על ידי רצון.
רצון שווה מגמתיות. כלומר גם באדם יכולים לעלות אינסוף רצונות אבל כשהוא בנה שולחן זה היה תוצאה של רצון קודם.
גם אם הרצון נוצר אצלו באקראיות, עדיין יצירת השולחן היא מתוכננת.
ואי אפשר לומר שיש סבירות זהה שיתפתח שולחן מעצמו בטבע עם כל השכלולים,לבין שאדם רצה ליצור אותו ועל כן הוא יצר אותו.
ברור שאפשרות התכנון לוקחת.
הסיבה שאני לא מסכים עם טיעון התכנון, הוא מה שענית בתגובה, והוא שמציאות מגמתית לא יכולה להוכיח מתכנן, אלא הכי הרבה שהיא מוכיחה זה טבע בעל מגמות התפתחות.
כלומר שהטבע עצמו בעל התקדמות תמידית.
המגמה היא חלק מחוקי העולם, שנוצרו עם יצירת העולם.
אי אפשר להוכיח שהמגמות של המציאות להתפתחות קודמות לעולם.
הכי הרבה שניתן לומר זה שזהו טבע המציאות.
2- רציתי לקחת את הדיון למקום קצת שונה, אשמך אם תוכל להתייחס.
האם אתה מסכים שהטבע/ המציאות הם בעלי מגמה והתפתחות?
כלומר, איך שאני רואה את המציאות בסקירה הסטורית, עם היווצרותה של המציאות במפץ הגדול נוצרה חוקיות פיזיקלית לדומם , עברו שנים ונוצרה חוקיות בוטנית לצומח, על גבי כך חוקיות זאולוגית לחיות, וכן פסיכולוגית מוסרית לאדם- כלומר הטבע עצמו אינו אקראי אלא הוא הולך וחושף עוד רבדים ועוד איכויות חיים, על גבי השלבים הקודמים.
בהסתכלותי, מהמפץ הגדול ועד ימינו, עסוקה המציאות בהתפתחות והופעת רבדים יותר ויותר עליונים בתוכה.
אשמח לשמוע את תגובתך.
תודה חי+
מאחר שלדעתי "ההוכחה מן היקום" היא החלק הכי משכנע בספר של אברהם, אני מתקשה לראות איך הפרק הזה (כמו הפרק שלפניו ואחריו שאינם עוסקים בסוגיה זו ישירות) סותרים את ההוכחה.
אברהם ממציא תזה, הוא אומר שיש ישות שמקדמת באופן פוזיטיבי ומכוון עולם שבו יש חיים.
כלומר, אברהם מוציא את עצמו באופן מוצהר מעולם הסטטיסטיקה והמדע ועובר לתיאוריה פילוסופית/דתית.
במובן זה אתה מניח שלאברהם אין "ידע" על אופן פעילותו של אלוהים. זה כמובן לא נכון, אברהם המציא, באופן מודע וברור מראש, אלוהים שתפור למידות שבו הוא צריך אותו – אברהם יודע איך האלוהים פועל כי הוא הגדיר אותו. האלוהים של אברהם הוא ישות שבאופן מכוון פועלת ליצירת חיים ביקום היחיד אותו אנחנו מכירים ויש לה את היכולת לעשות כן.
הפרק הזה מנסה להפעיל על הגישה של אברהם עקרונות סטטיסטיים, אך הם אינם רלוונטיים למי שטוען לישות בעלת כוונת מכוון, כאשר יש כוונת מכוון הרי שהסטטיסטיקה אינה רלוונטית (ההסתברות שייווצרו באופן ספונטני חלקים שיורכבו להיות מכונת כביסה היא אפס, אבל ההסתברות שיצרן מכונות כביסה יצליח ליצור מכונת כביסה קרובה מאד לאחד).
לעומת זאת שוללי הבריאתנות מניחים אקראיות מוחלטת, בעולם של אקראיות מוחלטת, ה"ברירה הטבעית" היא שכל קבוע מדעי בעל השפעה על הווצרות חיים ביקום יכול להתפלג באופן רנדומלי יחסית. שאם לא כן, כפי שטען בצדק רם ולא זכה למענה מתאים, תשאל השאלה מדוע קבועים בעלי השפעה על הווצרות חיים יכולים לקבל (כמעט) רק ערכים שיאפשרו קיום חיים כפי שמוצע במאמר כתשובת נגד לטענת ההסתברות האפסית של אברהם.
במילים רדודות מישהו: מי שטוען לאקראיות תכנונית מלאה, לא יכול לטעון כנגד טענה המניחה אקראיות, שכן בעצם טענתו הוא מודה שאין אקראיות מלאה.
מה שהכי הציק לי במאמר הוא ההתעלמות מהתאוריות המדעיות המתקדמות ביותר של ריבוי יקומים וריבוי הסטוריות.
עמדתו של אברהם לגבי "ההוכחה מן היקום" והבריאתנות העומדת מאחורי הקבועים המאפשרים יצירת חיים, אינה חדשה (אפשר לומר שאברהם לא המציא את היקום), ומכיוון שהיא כל כך מתקבלת על הדעת מבחינה תיאורטית (מספר רב של אירועים שכל אחד מהם הוא חד פעמי(!) שהשתבשות של אחד מהם עלולה לסגור את הבסטה), האסטרופיזיקאים התיאורטיים הגדולים בעולם נאלצו לפנות לתיאוריות (ויש שיגידו ל"מדע בדיוני") של ריבוי יקומים וריבוי היסטוריות.
כלומר, רוב העוסקים ברובד הכי עמוק מחד והכי מקצועי מאידך בשאלות של הווצרות היקום והתנאים המאפשרים זאת, אימץ מבחינה לוגית את ההוכחה מן היקום, ולכן פנה לחפש יקומים נוספים כדי להצדיק את החריג הסטטיסטי האדיר שהוא היקום שלנו.
לדעתי אתה בכלל לא הבנת את הטיעון של אברהם מהתכנון העדין. אסביר: יש שתי אפשרויות, או שההתפלגות היא אחידה או שלא.כפי שאברהם כותב (יותר נכון לומר – כפי שבטעות הבנת אותו) – מכיוון שמתוך טריליארדי אופציות של ערכי הקבועים הפיזיקליים יצאה דווקא האופציה של התכנון העדין – כלומר- מצב מאפשר חיים – יוצא שסביר מאוד שיש יד מכוונת שאפשרה זאת. כעת אתה בא ושואל, מי אמר לך שיש סיכוי שווה לכל אחד מערכי הקבועים לצאת ב"גורל"? אולי ההתפלגות היא לא אחידה, ואכן הסיכוי ליציאה של ערך קבוע מאפשר חיים הוא הכי מסתבר/היחיד? אנחנו הרי לא יודעים את מניעיו של אלוהים, ומה ההסתברות שהוא יקבל החלטה מסוימת.
שאלה לגיטימית. אך שאלה שלא מבינה את הטיעון לעומק.
מכיוון שכרגע רק הצגת את הטיעון בצורה אחרת – מה הסיכוי שמתוך אינסוף ערכי קבועים אפשריים, ערך הקבועים מאפשר החיים יהיה זה בעל הסיכוי הגבוה ביותר באופן משמעותי לצאת (או היחיד, שרק הוא בטוח יצא) ?
לסיכום: או שההתפלגות היא אחידה ואז דברי אברהם מובנים היטב. או שכדבריך, לא ברור שההתפלגות היא אחידה, ואז נשאלת השאלה שוב – למה הפיין טיונינג הוא בעל הסיכוי הגבוה/בלעדי לצאת מתוך אינסוף ערכים?