אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי.
תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.
בשני המאמרים הקודמים בסדרה הראיתי שמיכאל אברהם לא מצליח להראות שחוקי הטבע תוכננו על ידי אלוהים. לפניו תופעה – חוקי הטבע מאפשרים את קיומם של חיים. לפניו שתי סברות אפשרויות למוצאם של חוקי הטבע הללו. סברת התכנון קובעת שישות תבונית תכננה אותם. הסברה העיוורת קובעת שהם נוצרו בלי תכנון. אברהם מתיימר להראות שסברת התכנון נכונה, אך נכשל. כפי שהדגמתי, הטיעונים שלו הם יותר כלים רטוריים שמקדמים שכנוע. לוגית ועובדתית הם כושלים.
אלו לא כלי השכנוע היחידים שזמינים לדתי. אנלוגיות נמצאות בארגז הכלים שלהם. אנלוגיות הן לאו דווקא דבר שלילי. אינספור דוגמאות מפילוסופיה ומדע יכולות להדגים את החשיבות שלהן. הן יכולות לגרות את האינטואיציה ולחשוף סתירה נסתרת מעין, מושג נעלם שיכול לקדם את ההבנה שלנו או תובנה נפלאה שהיתה חבויה בבלאגן של המציאות. זה לא מה שקורה עם הטיעון מתכנון. הטיעון הזה כמעט תמיד מגיע יחד עם אנלוגיה כלשהי למשהו שכולנו יודעים שתוכנן על ידי בני אדם. האנלוגיות הללו מפתות, אך תמיד מטעות.
הדוגמא שאעסוק בה היום היא אנלוגיית המפעל התכליתי של מיכאל אברהם (ע"מ 126-127):
נתבונן על מפעל משוכלל ומאורגן היטב, שבו כל עובד וכל מחלקה פועלים בצורה יעילה ומדויקת להפליא זה עם זה, וכולם עם העולם החיצוני (הלקוחות, הספקים, הממשלה, מפעלים מתחרים וכדומה). אם מישהו יבחן את הארגון הזה, הוא יניח שיש לו מנהל מוצלח שמשגיח וקובע את אופן התנהלות הדברים. המנהל כתב פרוטוקול עבודה ובו הנחיות לכל פועל ולכל מחלקה, ונראה שהמנהל גם מפקח על הביצוע של כל אלו. האתיאיסט ינסה גם כאן לומר: "מה פתאום?! הרי יש פרוטוקול של התנהגות וכללי עבודה שבזכותם הכול מתנהל." אך הוא טועה. הפרוטוקול וחוקי הפעולה של הארגון, הם עצמם מעידים שיש מתכנן, ואולי גם גורם שמנהל ומפקח על הכול. המנהל הוא זה שכתב את חוקי הפרוטוקול, ובאמצעותם הוא מנהל את המערכת המורכבת הזאת.
אברהם מזכיר את אותה דוגמא בהקשר אחר (עמ' 167):
נזכיר כאן שוב את דוגמ[ת] המפעל […]. ראינו שם שיש חוקים דטרמיניסטיים שמסבירים את הפעולה המורכבת, המתואמת והמכוונת של המוסד [הזה]. האם קיומם של חוקים כאלו קשור קשר כלשהו לשאלה אם יש מישהו שתכנן זאת? אכן, ככל שהחוקים יותר מוצלחים הם מצביעים ביתר עוצמה על המסקנה שיש כאן גורם מתכנן.
כבר הבהרתי מה הבעיה בבסיס הלוגי של הטיעון מתכנון. מיכאל אברהם יכול לחזור כמו תוכי על העובדה שהיקום "משוכלל ומאורגן היטב" בזכות המשטר ההדוק של חוקי הטבע. לחזור על התופעה שוב ושוב לא פוסל את הסברה העיוורת ולא מאשש את סברת התכנון. הוא עדיין חייב לנו טיעון שעושה זאת. החלק הזה של אנלוגיית המפעל כושל.
למרות זאת, במבט ראשון יש משהו מאד מפתה בדוגמת המפעל התכליתי. להרבה אנשים נראה שהיקום באמת דומה למפעל בצורה מאד ברורה. הרושם שהדמיון הזה יוצר משכנע אותם שהמסקנה של הטיעון מתכנון נכונה. הנמשל מאד מפתה, מאד קורץ לעין, שובה את הלב – חוקי הטבע נמשלים לפרוטוקול שאחראי לפעילות מונחית המטרה של המפעל. לכן, בדיוק כמו המפעל, גם חוקי הטבע תוכננו. אם לא מסתכלים קרוב מספיק, אפשר להתמכר לתחושה שהמקרים אנלוגיים. דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת.
הבעיה היא שהיקום בהחלט שונה לחלוטין ממפעל בכמה דרכים קריטיות ומאד רלוונטיות. קל לשים לב אליהן כשבוחנים מה אנחנו יודעים על מפעלים ואיך אנחנו יודעים זאת. ראשית, אנחנו יודעים שמפעל יוצר תוצרת. מפעל מכוניות יוצר מכוניות, מפעל קלסרים יוצר קלסרים וכן הלאה. אנחנו גם יודעים שמפעלים בדרך כלל לא יוצרים את הדברים הללו כמטרה סופית. התוצרת שלהם היא אמצעי להשגת דבר מה. לדוגמא, מפעל מכוניות יוצר מכוניות שנועדו להימכר על מנת להרוויח כסף.
שנית, אנחנו יודעים איך מפעלים נוצרים. בני אדם מתכננים אותם לפרטיהם, מפסי הייצור ועד משרדי ההנהלה. המפעל יכול להיות מחולק למחלקות ייצור, שיווק ושינוע, הכל לפי צרכי המפעל. האסטרטגיה של מקימי המפעל, החזון שיש להם למוצר שלהם מנחה את הקמת המפעל. לכן מפעלים מתוכננים, לפחות על הנייר, כך שכל מחלקה תתרום את חלקה להגשמת החזון הזה.
כלל לא ברור שהיקום חולק את שתי התכונות הללו עם מפעלים. נתחיל מהראשונה. חוקי הטבע יוצרים מגוון עצום של תופעות שהקשר בינם נראה מאד קלוש. תופעות עצומות כמו ענקים אדומים, סופרנובות ושמשות מרהיבות; תופעות זעירות כמו אינספור אפקטים קוונטיים שונים, אלקטרונים, אטומים ומגוון עצום של מולקולות; תופעות שקל לראות, כמו האור הנראה ואחרות שבלתי נראות כמו קרינות גאמא; כוכבי לכת מסוגים שונים ומשונים, מדרדסי קרח לענקי גזים, כוכבי לכת עם ירחים וכאלו בלי. וכמובן, הם יוצרים חיים.
איזה מהתופעות האלו היא ה"תוצרת" של היקום? אחת מהן, כמה מהן או כולן? לכו תדעו. למעשה, למה להניח שבכלל מדובר כאן על תוצרת של המפעל היקומי? בהחלט דברים נוצרים ביקום, אבל הדתי חייב לנו טיעון שמראה שאכן מדובר בתוצרת במובן אנלוגי לתוצרת של מפעל, משהו שנוצר באופן מכוון. בהיעדר כזה טיעון, למה שנניח שהיקום אכן אנלוגי למפעל? שוב הדתי מניח הנחות שאין להן באמת הצדקה. כשחושפים זאת, הוא נותר עם הרעיון הבנלי שדברים נוצרים ביקום. לא משכנע.
גרוע מזה, דתיים בכלליות חושבים שהיקום נוצר בשביל החיים. האם החיים הם הנמשל, האם הם התוצרת של המפעל היקומי? הרעיון הזה מגוחך. רוב מה שחוקי הטבע יוצרים מאד עויין לחיים המוכרים לנו. בהצלחה ליצור החי שינסה לשרוד בריק, כנראה הדבר הכי נפוץ ביקום שלנו. מעטים יכולים לעשות זאת, ועוד אפילו פחות יהיו מסוגלים לשגשג בריק. פרצי גאמא, נחשולי כבידה, סופרנובות, מחסור חמור בחומרי מזון ומגוון עצום של תופעות טבעיות נפוצות מאד – כולם קטלניים לחיים. כשזוכרים זאת, האם באמת אפשר להמשיל את היקום למפעל?
המציאות היא שהיקום נראה כמו "מפעל" שפס ייצור אחד שלו "עובד", יוצר תוצרת תקינה, יוצר את החיים. אינספור פסי ייצור אחרים יוצרים דברים שעושים כל שביכולתם כדי להשמיד את התוצרת התקינה הזאת, להשמיד את החיים. זה לא מפעל, אלא "מפעל". האם משהו שעושה כל שביכולתו כדי להרוס את ה"תוצרת" שלו זכאי להיקרא מפעל? אם אתם חושבים כך, אתם משחקים עם מילים, נותנים טיעונים סמנטיים חסרי טעם. מיכאל אברהם מצטיין בזה, אבל אין סיבה להתייחס לזה ברצינות.
לסיכום, היקום לא דומה למפעל בכך שאנחנו לא יודעים מהי התוצרת שלו או אפילו האם מה שהוא יוצר הוא אכן זכאי לשם תוצרת. האם היקום נוצר כפי שהוא על מנת להשיג את רצונו של איזשהו תעשיין עם כישורי תכנון תבוני כבירים? הדתי צריך לסמך זאת, לא להניח את זה במסווה של אנלוגיה תמימה. אם מניחים, כמו דתיים רבים, שהתעשיין הקוסמי הזה רוצה ליצור את החיים, אז האנלוגיה למפעל בוודאות לא עובדת. היקום בכלל לא דומה למפעל ליצור חיים.
הדבר השני שאנחנו יודעים על מפעלים הוא ההיסטוריה שלהם. אנחנו לא רק יודעים מה מטרתם, אלא גם איך הם מתוכננים, מפותחים ומוקמים. אנחנו נחשפים להקמתם של מפעלים בעיתונות, חלקנו רואים מפעלים במו עינינו, ראינו תמונות של מפעלים ושל פסי ייצור וזיהינו שם עצמים מעשי ידי אדם – שולחנות, כיסאות, מסועים ועוד.
האם יש לנו כזה ניסיון עם היקום? כמובן שלא. הההפך נכון. הניסיון המדעי חשף טפח או טפחיים ממוצאו של היקום. אמת, הידע שלנו חלקי, אך מה שידוע לנו על המפץ הגדול לא חשף את טביעת אצבעו של מתכנן, והמפץ הגדול עצמו לא דורש את התערבותו. המצב הזה מוסבר על ידי אחת משתי סיבות. אחת, היקום לא תוכנן. שתיים, וזאת הסיבה הכי מוצדקת לדעתי, אנחנו לא יודעים איך טביעת האצבע של המתכנן אמורה להיראות. שוב, הדתי נתקל בחומה בצורה של חוסר ידע. עליו למלא את החור הזה בידע, עליו להסביר ולהצדיק איך אמורה להיראות טביעת אצבעו של המתכנן. בלי שיעשה זאת, יש נקודה מאד רלוונטית בה אין אנלוגיה בין מפעל ליקום. ברגע שנקודת חוסר הדמיון הזאת נחשפת, האנלוגיה מאבדת את העוקץ שלה.
לסיכום, הראיתי שיש נקודות חוסר אנלוגיות ברורות ומאד רלוונטיות בין המפעל והיקום. נקודה אחת היא זהות ה"תוצרת" של היקום, או אפילו אם יש ליקום משהו שאפשר להחשיב כ"תוצרת". ברור לכל שלמפעלים יש תוצרת שהמפעל נועד, תוכנן והוקם כדי לייצר. יש להצדיק את ההנחה שליקום יש כזאת תוצרת. נקודה שניה היא טביעת האצבע של המתכנן. אנחנו מזהים את טביעת האצבע של המתכנן האנושי, כי אנחנו יודעים איך מפעלים נוצרים, מתוכננים ומוקמים. גם ראינו מפעלים מבפנים, בתמונות או במו עינינו. זיהינו עצמים מעשי ידי אדם מובהקים בתוכם. לא ברור בכלל איך אמורה להיראות טביעת האצבע של מתכנן היקומים.
ברגע שאנחנו מכירים בקיומם של ההבדלים הללו, אנלוגיית המפעל כבר לא כל כך מפתה. מקור הפיתוי בה נחשף במלוא מערומיו ככמה הנחות בעייתיות שלא ניתנת להן שום הצדקה. זה לא נכון רק במקרה של דוגמת המפעל. המוני דתיים מנסים להמשיל את היקום לשלל עצמים שכולנו יודעים שהם מעשי ידי אדם – שעונים, מכונות כביסה, מכוניות, מחשבים ועוד. אותה בעיה חוזרת. אנחנו יודעים את הייעוד של אותו עצם אנושי ומכירים את האופן בו בני אדם מייצרים אותו. עדיין, אנחנו לא יודעים את תכליתו של היקום ולא יודעים איך אמורה להיראות טביעת האצבע של אל שתיכנן אותו. בלעדיהם, האנלוגיות הללו כבר לא מפתות, המסקנה שאליה הם מושכים אותנו מתפוגגת.
מכל שלושת המאמרים האחרונים בסדרה עולה מסקנה ברורה. מיכאל אברהם נכשל לחלוטין להראות שאלוהים אחראי להיווצרותם של חוקי הטבע. שוב ושוב הוא מתעלם מאופיים של חוקי הטבע, מגבולות הידע שלו ונעזר בטריקים רטוריים כמו משחקים סמנטיים ואנלוגיות כוזבות. כפועל יוצא, הוא קובר מדע טוב ושאלות מעולות מאחורי פילוסופיה גרועה. גרוע מכל, מיכאל אברהם הוא דוגמא טיפוסית לתיאולוג, גם בקרב יהודים וגם בקרב ונוצרים. הטיעונים שלו אופייניים לכל התיאולוגים שקראתי עד היום, וקראתי המון.
המציאות תאכזב תיאולוגים כאלו. אין לנו שום סיבה לחשוב שאלוהים או כל מתכנן תבוני אחר תכנן את חוקי הטבע, ואין לנו שום סיבה לפסול את הסברה שהם נוצרו על ידי תהליך חסר כל תכנון. בסופו של יום, כמו שאמר האסטרונום הצרפתי פייר-סימון לפלס על אלוהים: "אני לא צריך את ההיפותזה הזאת". וגם אנחנו לא.
קיומו של 'תוצר' מוגדר או לא הוא לא רלוונטי כלל, מפעל גם מתחיל במ"ם ועולם בעי"ן. אז מה?
ולגבי הטענה השניה, עיין בנספח ז בספר (עמ' 495). ובמילים אחרות, ימחל לקרוא את כל הספר לפני שמגיב.
ובמחילה, אך תחת להשתבח רמת הכתיבה שלך צונחת ומתדמה למדורי דעות בעיתונים. ואתה מאבד קוראים.
@יצחק:
"קיומו של 'תוצר' מוגדר או לא הוא לא רלוונטי כלל". אתה נדרש לנמק את הדעה הזאת. ספציפית, אתה נדרש להסביר איך היקום עדיין אנלוגי למפעל בצורה *שעוזרת* למיכאל אברהם, למרות ש-
(1) אי אפשר לזהות את התוצרת שלו
(2) לא ברור אם בכלל אפשר לדבר על "התוצרת" שלו כעל דבר מה שנוצר *במכוון*
ו-(3) נראה שהחיים הם ממש לא ה"תוצרת" של המפעל היקומי
נמק את העמדה הזאת, או שהביקורת שלך פשוט לא עונה למה שכתוב במאמר.
"ולגבי הטענה השניה, עיין בנספח ז בספר (עמ' 495)". אני לא רואה *בכלל* איך הנספח הזה רלוונטי כאן (מה עניינו באנלוגיות, בכל מקרה?). אתה מוזמן להפנות לעמודים ספציפיים ואשמח להתייחס נקודתית. יותר טוב מזה, תסביר במילים שלך מה אומר שם מיכאל אברהם שרלוונטי כאן. עד אז, כמו שאמרתי קודם: נמק, או שהביקורת שלך פשוט חסרת עוקץ.
למען האמת, קצת מוזר שאתה דורש ממני להסביר למה תכונת 'התוצר המוגדר' היא לא רלוונטית בעוד אתה כלל לא הסברת במאמר מדוע היא כן כזו. האם היה עליי להסביר מדוע היעדר האנלוגיה הנובע מהעובדה שמפעל מתחיל במ"ם ועולם בעי"ן הוא לא רלונטי, לו והיית טוען כך? אתמהה.
בכל אופן- חשוב להדגיש שאיננו *יודעים* שאין מטרה מוגדרת אלא שאיננו יודעים שישנה. כעת תאר לך שהיה מפעל לנייר טואלט שהיה מייצר (במקרה, אולי) מכוניות ספורט מתקדמות. נראה בבירור שההתפעלות מתכנונו של מהנדס המכוניות הייתה גדולה. האדם הסביר לא היה טוען שמעולם לא שמענו על כוונתה של החברה לייצר מכוניות ולכן אין להתפעל מהמכוניות כמו ממכוניות הBMW המשובחות.
חשבתי לסכם דבריו ומצאתים ברשת:
זה מה שטען ליבוביץ (הבן) על הראיה הפיזיקו תיאולוגית :
"ואולם, היסק זה מבוסס על קל וחומר של שטות. הסברה שיצור תבוני תיכנן את האף-16 מהווה אמנם הסבר מניח את הדעת לקיומה של מערכת מורכבת זו, משום שאנו יודעים על קיומם של מהנדסי אווירונאוטיקה, באופן בלתי תלוי בהכרתנו את המטוס עצמו. המחשבה שיד אדם תבוני ציירה את הקפלה הסיסטינית יש בה כדי להסביר את הציורים, רק משום שיש בידינו ידיעה מוקדמת על קיומם של יצורים שיכולים לתכנן ולבצע ציורים כאלה.
לגבי עולם הטבע והיקום אין לנו כל ידיעה מוקדמת על קיומה של תבונה שמסוגלת לתכננו. הסקה מקיומו של העולם המורכב והמופלא על מציאותו של מתכנן תבוני איננה ביאור של התופעה, אלא תוצאה פסיכולוגית שלה."
וזה מה שענה המחבר:
"לעומת זאת, הסבר שמגלה תיאוריה או חוק מדעי חדש, מעצם הגדרתו, הוא העמדת המוכר על הלא מוכר. פילוסוף המדע, קרל המפל, מתאר את הבנייה של תיאוריה מדעית כסכימה דדוקטיבית-נומולוגית (נומוס – חוק). הסבר מדעי לתופעה פיזיקלית מסוימת (שמוכרת לנו) יכיל חוק כללי (נומוס), שכמובן לא מוכר לנו עדיין, שממנו אפשר לגזור את התופעה בכלים לוגיים דדוקטיביים. גאות ושפל הן תופעות מוכרות שהיו מוכרות היטב גם לפני ניוטון, וניוטון הציע להן הסבר במונחי חוק הכבידה, או כוח הכבידה, שלא היה מוכר עד זמנו. התיאוריה הזו מהווה הסבר לתופעת הגאות והשפל, מפני שלאחר שיש לנו תיאור של כוח הגרביטציה אנחנו יכולים לגזור ממנו מתמטית או לוגית את תופעות הגאות והשפל. זו משמעות השם של הסכמה: דדוקטיבית-נומולוגית, שכן היא מבוססת על גזירה דדוקטיבית של התופעה (המוכרת) מתוך החוק (הלא מוכר).
כאשר אנחנו מסבירים את הפרסקו בתקרת הקפלה הסיסטינית ואומרים שהיה צייר (מיכלאנג'לו) שצייר אותו, זוהי העמדה על המוכר. אנחנו יודעים שיש אנשים שיש להם יכולת לצייר ציורים כאלה, ולכן אנחנו מצליחים להעמיד את התופעה שבפנינו על המוכר, כלומר, להסביר אותה באמצעות חוק מוכר. אולם אם לא היינו מכירים שום צייר, מה היה עלינו לעשות? האם היה עלינו להניח שהם נוצרו מעצמם? ודאי שלא. כנראה היינו מניחים שיש גורם לא מוכר לנו שצייר אותם. לכן היותו של ההסבר מוכר לנו מראש אינה מגבלה מחייבת. להפך, הסברים של העמדה על המוכר מאפיינים מצב שבו ההיסק אינו מוסיף לנו ידע. לא למדנו שום חוק מדעי כללי חדש שלא ידענו קודם לכן, ובהסבר השתמשנו אך ורק ברכיבים שהיו כבר ידועים לנו. לעומת זאת, רק הסברים שיש בהם רכיב של העמדה על הלא מוכר יכולים ללמד אותנו דברים חדשים. כך המדע מתקדם, וכך מתקדמת החשיבה האנושית בכלל (גם מחוץ להקשר המדעי). כך אנחנו יכולים ללמוד על קיומו של אלוהים, אף שהוא אינו כלול בניסיון האנושי הרגיל שלנו. אין בכך שום פסול לוגי, והטיעון הפיזיקו-תיאולוגי עומד בכל הסטנדרטים הלוגיים שבהם עומדת כל תיאוריה מדעית (כמובן לא בסטנדרטים האמפיריים, שכן לא מדובר כאן במדע אלא במטפיזיקה)."
(סליחה, השמטתי את תחילת הקטע בתשובה של המחבר. אגב, עמ' 497-498 בספר)
"טעותו של לייבוביץ נעוצה בכך שהוא לא מבחין בין שני סוגים של הסבר. הסבר בהקשר יומיומי (ולפעמים גם בהקשר מדעי) הוא אכן העמדה על המוכר. כאשר אנחנו רוצים להבין מדוע נפל המטוס, אנחנו מחפשים תקלה כלשהי במערכות שלו. אם היה סדק בכנף, הצלחנו למצוא הסבר לנפילה, שכן התופעה הלא מובנת (נפילת המטוס) מוסברת באמצעות תופעה מוכרת (סדקים בכנפיים גורמים לנפילת מטוסים). כך גם לתופעה פיסיקלית כלשהי שמוסברת בתוך מסגרת התיאוריה המקובלת והידועה."
אם כך נספח ז מהווה דוגמה מעולה לפילוסופיה הגרועה של מיכאל אברהם. הכוח ההסברי של הסכמה הדדוקטיבית-נומולוגית לא תלוי בכך שהחוק חדש, אלא היא סכמה כללית. אם כבר להפך, ההסבר הוא חזק יותר כאשר החוק הכללי מוכר, ודווקא כאשר הוא אינו מוכר אזי ההסבר אד-הוק ולכן חלש הרבה יותר (בלי להכנס כאן לסיבוכים אחרים). מיכאל אברהם כאן רק מעלה בעוב את הסכמה, בלי באמת להבין למה היא עובדת ועל מנת להשתמש בהיבט שולי שלה, שבכלל לא נכון, כדי לטעון טענה שבכלל מנוגדת הן אליה והן לטיעון שהוא מנסה להגן עליו – ההעמדה של משהו על הלא-מוכר היא בדיוק ההפך מהטיעון מתכנון, שדווקא מנסה כמו כל ההסברים להסיק מן החוק המוכר (איך דברים מורכבים נוצרים) שגם היקום המורכב נוצר כך. זו לא פילוסופיה, זו אפולוגטיקה שמוציאה שם רע לפילוסופיה.
ואני עדיין לא רואה איך כל זה קשור ממש לאנלוגיה.
האם משהו שעושה כל שביכולתו כדי להרוס את ה"תוצרת" שלו זכאי להיקרות* מפעל?
* – להיקרא
פסקה שביעית לפני הסוף.
XOXO
" אולם אם לא היינו מכירים שום צייר, מה היה עלינו לעשות? האם היה עלינו להניח שהם נוצרו מעצמם? "
הטעיה.
הסיבה לכך שאני יודע שהציורים בקפלה הסיסטינית נוצרו על ידי אדם נעוצה בשתי סיבות.
א. הם חריגים בנוף
ב. יש להם משמעות או כפי שדייק בעל הבלוג יש 'טביעת אצבע'
זהו גם הכשל בטיעון השען. אני יודע ששעון נוצר על ידי מתכנן לא משום שהוא מורכב. העץ מורכב ממנו אבל ברור לי ששום אדם לא יצר אותו. (כן, עכשיו אנחנו ניכנס לטיעון המעגלי שמישהו יצר אותו. אבל את זה אני מנסה לברר, לומר את זה זאת הנחת המבוקש). לשעון יש מתכנן כי הוא חריג בנוף וכי יש לו מטרה מסוימת – הוא מראה את הזמן. כאמור, כפי שהסביר בעל הבלוג, יש 'טביעת אצבע' של דברים שנוצרו על ידי בני אדם שקל לזהות גם אם לא הייתי יודע למה משמש שעון.
אם אלך בטבע ואראה מדרגות חצובות בהר אני אדע מיד שמישהו היה פה וסיתת אותן. מדרגות הן לא מורכבות, להיפך. מדרגות הרבה יותר פשוטות מאשר ההר עצמו שיש בו סלעים ועצים בעוד המדרגות בנויות בקווים ישרים.
אלא מה? המדרגות הן בעלות תכלית והן חריגות בנוף.
הציורים בקפלה הסיסטינית לא יכולים להיווצר מעצמם כי אין דבר דומה להם בטבע וכי הם מתארים דברים שאנחנו יכולים להבין. אם היו העננים מסתדרים בצורת אותיות בשמיים, הייתה לך נקודה. אם היית רואה ראשים מגולפים בפסגות ההרים כמו הר ראשמור בארה"ב, הייתה לך נקודה. בינתיים אתה ומיכאל אברהם חוזרים שוב ושוב על אותו טיעון עצמו – יש מתכנן כי חייב להיות מתכנן ולא יכול להיות שלא יהיה. למה לא יכול להיות? נו, מה זה לא ברור?
לא.
היו מאמרים שיותר נהניתי לקרוא ממך. אולי בשעה אחרת, כשאיני כותבת מטאבלט, אפרט יותר. בינתיים הערה קטנה: "דבר לא יכול להיות רחוק [יותר] מהאמת".
בלי המילה "יותר", אתה אומר שהכוווול לפחות קרוב לאמת. :)
@יצחק: לגבי הנקודה הראשונה – קרא את המאמר שוב בבקשה. תגלה את האמירה הבאה:
תחת הסברה העיוורת, לא אמורים להיווצר דברים ביקום? בוודאי שכן. אז למה אנחנו אמורים להשתכנע מהאנלוגיה הזאת שידה של סברת התכנון על העליונה? אנחנו כמובן לא. דהיינו, היא לא משכנעת. הכדור במגרש שלך.
הניסיון לבנות אנלוגיה חדשה עדיין לא עונה על הקושיה. נתתי לך שלושה קריטריונים שעליך לעמוד בהם. לא עמדת באף אחד מהם. פשוט טענת שהיקום הוא כמו מפעל נייר טואלט שיוצר גם מכוניות. איפה החלק שבו אתה מראה שהאנלוגיה שלך אכן עונה על הקריטריונים?
לגבי הנקודה השניה – כל מה שאמר יאיר.
@רן ורבקה: תוקן. תודה!
בס"ד (הסגרתי את עצמי..)
מאמר טרחני ונשגב מסבלנותי לקוראו.
אני דתי לאומי (תופס מאוד מהרב אורי שרקי) כי מעבר למסורת העממית על קריעת ים סוף ומתן תורה, מתרחשת לעיננו שיבת ציון שנחזתה בנביאים כמו גם שממת הארץ (ראה מארק טווין..) שהתקיימה בניגוד למצופה ובהתאמה לדברי המקרא "ושממו עליה אויבכם היושבים בה".
אני לא מת על המחב"ת הרב נויגרשל ולא ערב לכל מילה שיוצאת מפיו אבל סירטון זה שמצאתי ביוטיוב מרחיב את הנימוקים לעמדתי אז צפו בסבלנות ואשמח לשמוע תגובות (עד כמה רדודים הדברים.. לא קשה לחזות את התגובות הלא כן?).
הנה הקישור: https://www.youtube.com/watch?v=hlcgo8fomLM
שלכם יעקב.
יעקב, אני מבין ממך שאם מחר בבוקר המדינה נחרבת ואתה נמלט ממנה ברגע האחרון הרי שאתה מפסיק מיד להאמין באלוהים?
לא שאלתי אם זה יהיה אסון מבחינתך (מבחינתי כן) אלא האם, במקרה שהנבואה על שיבת ציון תתרסק מול עיניך אתה תסיק מזה שהאמונה כולה לא נכונה.
או קי, שרדתי בדיוק שני משפטים.
אלפי שנים יהודים ערגו אלי ציון ולא הזניחו לרגע את ה.. כאן כבר הפסקתי לשמוע.
הנה התשובה שלי לדברי ההבל האלו:
http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=706:%D7%9E%D7%97%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97&Itemid=188
מעבר לתגובה (המעולה) של עדו ס, משגעת אותי הקריאה הסלקטיבית וההתעלמות מההיסטוריה. הרי הארץ לא עמדה שוממה (מליון וחצי בתקופה הביזנטית זה שוממה?!), והארץ לא יושבה לאחר חזרה בתשובה המונית כפי שגרסו הנבואות (אלא דווקא בעקבות חזרה בשאלה המונית). שלא לדבר על ההתייחסות ל"נס" אחד, שקורא דווקא בדרך הטבע ועל ידי חילונים בעיקר, תוך התעלמות מכל שאר הראיות (החל מנבואות כושלות – בית דוד לנצח, הא? – וכלה בחוסר ההתאמה הכללי בין אל פעיל לחוקי הטבע).
רוב מה שחוקי הטבע יוצרים מאד עויין לחיים המוכרים לנו. בהצלחה ליצור החי שינסה לשרוד בריק, כנראה הדבר הכי נפוץ ביקום שלנו…׳
הרבה מאוד מפעלים עושים תהליכים עויינים למוצר המטרה, אבל הם הכרחיים כדי לייצר אותה, השעון יהרס אם ישימו אותו בחומצה או הכבשן בו הכינו חלק מהרכיבים שבו, אבל הם עדיין נועדו כולם בכדי לייצר את השעון.
ואם נמשיך לדבר על המפעל, הדרך היחידה שלך לדעת מה התוצרת של המפעל היא לראות מה יוצא ממנו (וגם כאן חלק גדול ממה שיוצא מהמפעל זה תוצרי לוואי שהולכים לפח), אם תסתכל על המפעל שמכינים בו את השעון ותראה מכונה שמנקבת חורים ברצועות עור, אתה תסתכל על זה בעיני עגל ותשאל את עצמך מה הולך פה, כל עוד אתה לא מכיר את אלה שמפעילים אותו לא תדע מה המפעל מייצר
התשובה שלי לטיעון השעון היא שהשעון יכול להיווצר מעצמו! תאורטית, אם הייתי שם את המרכיבים של השעון ביחד מספיק זמן יכול להיות שהיה נוצר שעון, אלא שיותר סביר שהשעון נוצר על ידי בני אדם, בעיקר בגלל שבני אדם יוצרים שעונים ובגלל שהחומרים מהם השעונים עשויים נדירים זה ליד זה בטבע.
ההבדל הגדול בין שעונים לבני אדם הוא ששעונים נוטים להתפרק בטבע ובני אדם לא, אם אני אשים שעון על אי בודד ואחזור אחרי מאה שנה אני לא אמצא אותו, אם אני אשים זרע של חיטה על אי בודד אחרי מאה שנה אני אמצא שדה.
אישית לא הייתי טורח כלל להזים כל אנלוגיה שהיא: אנלוגיה אינה כלי לחקר המציאות בשום פנים ואופן, היא כלי ספרותי ותקשורתי בלבד, יתכן בהחלט שיש לה שימוש מועיל בהוראה, אבל על המציאות אינה אומרת דבר.
היא כלי רטורי חזק ומשכנע שאם לא יודעים איך לפסול אותו לוגית לא בהכרח פשוט לתמוד איתו. אני חושבת שחשוב ללמוד כיצד לעשות זאת, כדי להפריך ולהוציא את האוויר מהבלון ברגע שבכלל מנסים להפריח אותו.
*אתולוגיקה, ברכות על שלשת המאמרים החדשים.
*אוהד, אני לא חושב שמהירות ההתפרקות של השעונים היא רלבנטית לזיהוי שלהם כמלאכותיים. חשוב על ממצאים עמידים יותר, למשל הפירמידות במצרים, המומיות, האוצרות שבפירמידות. ברור לנו שאלו תוצרים מלאכותיים ולא טבעיים, למרות עמידותם הרבה.
*אני חושב שעדו ס. קלע אל שני קריטריונים נכונים למלאכותיות. ראשית איפה שאנחנו מזהים בתוצר משמעות, כלומר תכלית, שימוש. כגון שאנחנו מזהים פטיש, חרב, כלי חרס. שנית, איפה שצורת התוצר נראית פשוטה מדיי מבחינה גאומטרית עבור תוצרים טבעיים, ובמיוחד כאשר היא מורכבת מקווים ישרים. כגון מדרגות בהר, או פירמידות.
אם ניתן לצמצם חלק עיקרו בטיעון שלך: הטענה שהיקום משול למפעל ליצור חיים תבוניים דומה לטענה שכדור הארץ כולו שקול למפעל ליצור אטבי כביסה.
יותר לנקודה. אנלוגיות לא מוכיחות שום דבר. הן יכולות לעזור לנו להבין דברים, אם הן תקפות, ויכולות להטעות אותנו כאשר הן לא תקפות. בפועל כל אנלוגיה שאינה הדבר עצמו היא בעצם לא תקפה, אבל במגבלות מסוימות וכל עוד אנו זוכרים שהמטרה של האנלוגיה היא לעזור לנו להבין ולא להוכיח משהו, היא יכולה להיות מועילה. עצם העובדה שמישהו חושב שהאנלוגיה שלו מוכיחה משהו היא סימן שהוא כנראה לא יודע על מה הוא מדבר. במאמר הראית באריכות למה האנלוגיה הזו לא תקפה ולא רלוונטית.