אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי.
תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.
מיכאל אברהם חושב שהוא הצליח לפסול את הסברה העיוורת לגבי מוצא החיים. הוא חושב שהוא יכול להראות שהאל התערב ביצירתם. איך? בגדול, בעזרת טיעון שידוע לכל ביולוג אבולוציוני בשם "הטעות של הויל". הטיעון הזה מתחיל עם חלבונים, משפחה עצומה של מולקולות שעושות המון דברים בתא. חלבונים הם פולימרים ליניאריים. בתרגום מכימית מדוברת לעברית אנושית, זה אומר שהם מורכבים מכמה אבני בניין בסיסיות שמחוברות יחד בשרשרת. בכלליות, יש עשרים אבני בניין יסודיות בתאים חיים שנקראות חומצות אמינו.
דמיינו חלבון כלשהו באורך 300 חומצות אמינו (עמ' 146). בחלבון כזה יש 300 עמדות שבכל אחת מהן נמצאת אחת מעשרים חומצות אמינו. זה אומר שיש 20300 צירופים אפשריים של 300 חומצות אמינו. זה בערך 10390, אחד שאחריו 390 אפסים. זה מספר עצום של חלבונים. כמובן שלא כולם באמת קיימים בטבע. החישוב הזה נועד רק לתת לנו אפשרות להעריך את המגוון העצום של רצפים שאפשר ליצור על ידי צירוף 20 חומצות האמינו הבסיסיות.
אברהם אומר את כל מה שאמרתי עד עכשיו (ע"מ 144-147), אך מוסיף שתי תוספות. הראשונה היא טענה די פשוטה. לפי אברהם, "מספר הצירופים החיים מבין שלל האפשרויות הללו הוא פשוט אפסי" (עמ' 147). כלומר, מתוך 10390 הרצפים האפשריים של חלבונים יש תפקוד ביולוגי רק למיעוט עצום וזניח לחלוטין.
התוספת השניה יותר מורכבת. אברהם מציג שני הסברים אתאיסטים למוצא החיים. הסבר אחד הוא אקראיות. יש 10390 חלבונים שונים בני 300 חומצות אמינו. בתהליך אקראי ההסתברות שאחד החלבונים הללו ייווצר היא 1 ל-10390. כשאלו הסיכויים, מה הסיכוי שבזמן שהיקום היה קיים ייווצר אפילו רצף "חי" אחד? אברהם עורך חישוב (מדויק) שמראה שהסיכוי הזה אפסי. אפילו אם נהיה הכי אופטימיים בעולם, פשוט לא היה מספיק זמן כדי שייווצר חלבון "חי" בתהליך אקראי (ע"מ 147-149). במילים של אברהם (עמ' 147):
זוהי הגרסה הגנטית לדוגמת הבואינג של פרד הויל. הסיכוי שציקלון שעובר מעל מגרש גרוטאות ירכיב מהן בואינג 747 גבוה בהרבה מהסיכוי שבתהליך אקראי ועיוור תיווצר מתוך חומר דומם שרשרת גנטית "חיה". לא הייתי משקיע אגורה אחת בקניית כרטיס להגרלה שאלו הסיכויים לזכות בה.
אם האתאיסט חושב שהחיים נוצרו באקראי, אזי ההסתברות שהחיים ייווצרו היא אפסית. בכל זאת, אנחנו יודעים שהחיים כן נוצרו. לכן, מסיק אברהם, אלוהים היה חייב להתערב בהיווצרות החיים (עמ' 155). ההסבר האקראי למוצא החיים לא עוזר לאתאיסט, אלא למאמין באלוהים.
לפי אברהם, יש לאתאיסט עוד הסבר אפשרי למוצא החיים. יש חוקרים שמחליפים את האקראיות ב"הסברים סיבתיים להיווצרות החיים" (עמ' 163). לשיטת חוקרים אלו, את היווצרות החיים "אפשר לפרק לשלבים, שכל אחד מהם מוסבר על ידי חוקי הטבע" (עמ' 164). אברהם חושב שגם הסבר "דטרמיניסטי" כזה בעייתי לאתאיסטים. לשיטתו (עמ' 166):
אנחנו רואים שיש מערכת של חוקי פרוטוקול שמכוונים מערכת מורכבת להפליא ישירות ליעדה, ושהסיכוי לכך שכל זה נעשה באקראי הוא זניח, המסקנה המתחייבת היא שישנו גורם תבוני שמנהל את ההצגה הזאת. חוקי הטבע אינם אלא הדרך של אלוהים לכוון את התהליך ה"אקראי" הזה, ולוודא שהוא יגיע ליעדו.
בגלל שחוקי הטבע תוכננו, שוב האתאיסט בברוך והתאיסט יוצא עם ידו על העליונה.
הגיע זמן המציאות
האם באמת אברהם הצליח לדחוק את האתאיסט לפינה? לא לדעתי. כדי להבין למה, כדאי להתחיל מהסוף. נניח שהאתאיסט יבחר לתת הסבר "דטרמיניסטי" למוצא החיים, כזה שמסתמך על חוקי הטבע. אברהם טוען שהאתאיסט בבעיה, כי חוקי הטבע תוכננו על ידי האל. עם זאת, כפי שהראיתי בחלקים הקודמים של הסדרה, אברהם לא הצליח להראות שחוקי הטבע תוכננו. לכן, אין לאתאיסט שום בעיה לבחור בהסבר ה"דטרמיניסטי" ולהישאר אתאיסט ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו.
מה לגבי האפשרות השניה, ההסבר האקראי? כאן אברהם נמצא בבעיה חמורה בהרבה. פחות או יותר אף אחד לא חושב שהחיים נוצרו בתהליך אקראי. להפך. הטענה שהתהליך הזה היה אקראי היא הטעות של הויל. ידוע שהתהליך הזה לא היה אקראי. בגלל חוקי הטבע, תחת תנאים כימיים שונים, ההיווצרות של רצפים מסוימים תהיה יותר סבירה מההיווצרות של אחרים. בין התנאים הללו נמנים מידת חומציות, טמפרטורת הסביבה, נוכחותם של מלחים, התכונות הכימיות של חומצות האמינו עצמן, נוכחותם והריכוז שלהם. זה חומר של קורסי מבוא בביולוגיה וכימיה. כדי לדעת מה ההסתברות האמיתית להיווצרות החיים, עלינו לשקלל את כל הגורמים הכימיים הללו יחד. אברהם לא עשה זאת.
הרגע אמרתי שאף אחד לא חושב שהחיים נוצרו בתהליך אקראי. עדיין, דוקינס חושב כך, לא? מיכאל אברהם מצטט את דבריו של דוקינס ב"יש אלוהים?" (עמ' 205; דגש שלי):
מדענים נזקקים כאן לקסם שבמספרים גדולים מאוד. על־פי ההערכה, יש בגלקסיה שלנו בין מיליארד אחד ל-30 מיליארד כוכבי לכת, ויש בערך 100 מיליארד גלקסיות ביקום. אם נשמיט כמה אפסים למען הזהירות, אפשר לדבר על מיליארד מיליארדים של כוכבי לכת ביקום, בהערכה שמרנית. נניח שתחילת החיים, ההופעה הספונטנית של משהו השקול לדנ"א, היא באמת מאורע בלתי-סביר במידה מהממת. נניח שהוא עד כדי כך לא סביר, שהוא עשוי להתרחש רק באחד למיליארד כוכבי לכת. […] ובכל זאת… גם כשהסיכויים האלה קטנים עד כדי גיחוך, עדיין ההסתברות היא שחיים אכן התחילו על מיליארד כוכבי לכת – שכדור הארץ הוא כמובן אחד מהם (אני מרחיב על כך בספרי השען העיוור).
מיד אחרי כן, אברהם מבקר אותו (עמ' 152):
אנחנו עדיין נותרים בתחום הנסים הגלויים. מה שדוקינס מכנה "בלתי-סביר בצורה מהממת", הוא סיכוי לחיים על אחד למיליארד כוכבי לכת, אך זוהי הטעיה של הקוראים, בשוגג או במכוון, שהרי הסיכוי האמיתי קטן מיליארדי מונים מזה.
מתוך דבריו ברור שאברהם חושב שדוקינס מקבל את ההסבר אקראי למוצא החיים. הבעיה היא שאברהם טועה. דוקינס סך הכל אומר שגם אירועים מאד לא סבירים יקרו, אם יינתן להם מספיק הזדמנויות. להיווצרות החיים היו המון הזדמנויות. לכן, היווצרות החיים יכולה להיות אירוע שבסטנדרטים האנושיים שלנו יהיה מאד לא סביר, ועדיין היא תתרחש. דוקינס מכיר כאן, לפחות במובלע, שאם היווצרות החיים פחות מדי סבירה, השיקול הזה לא יעזור.
הנקודה הזאת זוכה לחיזוק משמעותי מדוקינס עצמו. הוא מפנה את קוראיו לספרו "השען העיוור" כדי לקבל הרחבה על מוצא החיים. הוגן להניח שאברהם קרא את הספר הזה. הוא מזכיר אותו לאורך "אלוהים משחק בקוביות", מצטט מתוכו ומונה אותו ברשימת הקריאה להרחבה. ועדיין, המילים הבאות נעלמו מעיניו ("השען העיוור", 160-161; דגש שלי):
איזו מידה של מזל אנו רשאים לשלב בתיאוריה על מוצא החיים בכדור-הארץ? […] הכמות המרבית של מזל שאנו רשאים להביא בחשבון, בטרם נפסול תיאוריה כלשהי על מוצא החיים, היא סיכוי של אחד ל-N, כאשר, N הוא מספרם של כוכבי־הלכת המתאימים ביקום. […]
חישבו על משמעות הדברים. אנו פונים לכימאי ואומרים לו: […] עשה שימוש בכל שיטות הכימיה המחוכמות העומדות לרשותך, ומסור לנו את מיטב אומדניך, ככימאי, להסתברות שכוכב-לכת טיפוסי יפיק ספונטנית מולקולה המשכפלת את עצמה [= שלב מרכזי בהיווצרות החיים]. […]
הכימאים אינם יודעים את התשובה לשאלה זו. […] העיקר שבטיעון "מספר כוכבי-הלכת" שלנו הוא שגם אם יאמר הכימאי שעלינו לחכות ל"נס", לחכות מיליארד מיליארדי שנים — הרבה יותר ממשך קיומו של היקום — נוכל לקבל את פסיקתו זו בשוויון-נפש.
בבירור, דוקינס לא מסכים עם אברהם שהיווצרות החיים היא תהליך אקראי. כמו כל סטודנט שלקח קורס מבוא לביוכימיה וטרח להפנים את החומר, גם דוקינס חושב שהיווצרות החיים הושפעה מחוקי הטבע. הוא גם יודע שכימאים עוד לא יודעים מה ההסתברות האמיתית שהחיים ייווצרו באופן טבעי. זאת הסיבה שהנקודה שלו צנועה – היווצרות החיים יכולה להיות אירוע שבסטנדרטים האנושיים שלנו יהיה מאד לא סביר, ועדיין היא תתרחש. הוא באופן ברור וחד מכיר בכך שיש רף עליון, שאם התהליך יותר מדי לא סביר, אין על מה לדבר.
אברהם בברוך אפילו יותר גדול. הוא מציג את אותם חוקרים שמחפשים הסברים "דטרמיניסטיים" כאילו הם נמצאים במחלוקת עם דוקינס (עמ' 162). איך הוא הגיע למסקנה הזאת, כשחצי מפרק 6 ב"השען העיוור" מוקדש לתיאור מלא חיבה של הסבר "דטרמיניסטי" כזה (תיאוריית החימר של גרהם קרינס-סמית)? שוב, אברהם קרא את הספר הזה. איך הוא פספס בערך חצי פרק?
כדי להראות שיש לאתאיסט בעיה הסתברותית עם מוצא החיים, אברהם צריך לעשות הרבה יותר עבודה משהוא עשה בפועל. הוא לא יכול להציג "חישוב" שמניח הנחה שכולם, כולל דוקינס, מכירים כשגויה. במילים אחרות, הוא לא יכול לעשות את "הטעות של הויל" ולצפות מאיתנו להתעלם מזה. יותר מזה, הלכה למעשה, אברהם לא עונה לדוקינס בכל הקשור למוצא החיים. הוא בכלל לא מבין מה דוקינס אומר. אם הוא היה מבין זאת, הוא בכלל לא היה שם בפי האתאיסט הדמיוני שלו את ההסבר האקראי. כך היו נחסכים מקוראיו איזה 15 עמודים בספר שממילא מלא בטרחנות.
יש לי מספיק חומר בסדרה הזאת בשביל מסקנות ביניים. שני החלקים הראשונים בסדרה הראו שמיכאל אברהם לא בקי בביולוגיה האבולוציונית. החלק השלישי הראה שהוא עושה שימוש באשליה של טיעון, כדי להראות שחוקי הטבע וכדור הארץ תוכננו על ידי אלוהים. החלק הרביעי הראה שהוא מניח שלל הנחות חסרות הצדקה, כדי להראות שחוקי הטבע תוכננו. החלק החמישי תפס אותו משתמש באנלוגיות ככלי שכנוע רטורי, בלי להצדיק כמה מההנחות המרכזיות והקריטיות שלהן. החלק הנוכחי תפס אותו בהבנת הנקרא איומה ותצוגת ידע איומה בביולוגיה וכימיה של תואר ראשון.
מסקנת הביניים ברורה. "אלוהים משחק בקוביות" הוא ספר עם חורים עובדתיים עצומים ורדידות פילוסופית של שלולית ממוצעת. למרות זאת, לאורך הספר שלו אברהם מאשים מדענים בחוסר "תחכום פילוסופי", כאילו חורים עובדתיים "במישור המדעי" יהפכו לתובנות מדהימות "במישור הפילוסופי". היוהרה האינטלקטואלית שלו גובלת בחוצפה. שימו לב מה הוא אומר על מדענים שיצאו נגד הטעות של הויל (עמ' 119):
על אף הנימה הבטוחה והמלגלגת של דוברים רבים, שרבים מהם אנשי מדע ידועים בתחומם, מדובר בטיעונים שאינם מחזיקים מים. הן העובדות והן היסודות התיאורטיים רק מחזקים את [הטיעון של הויל], לפחות כאשר מבינים אותו נכון, כלומר אם מיישמים אותו במישור הפילוסופי ולא במישור המדעי. אחזור שוב ואומד כי זוהי עוד הוכחה, למי שנזקק להוכחות כאלו, שיכולת מדעית גבוהה אינה ערובה להבנה ולמיומנות פילוסופיות.
בפועל, כפי שהבהרתי, חומר של קורסי מבוא בביולוגיה ובכימיה מבהיר מהי הטעות של הויל. זאת טעות שאברהם לא היה עושה אם הוא רק היה מפנים את מה שדוקינס אומר. ברור שאברהם עצמו מספק עוד הוכחה, למי שנזקק להוכחות כאלו, שיכולת גבוהה לפלוט כמה מושגים מדעיים טכניים ולשלב כמה קשקושים בשם "הפילוסופיה" אינה ערובה להבנה ולמיומנות מדעית ובטח לא לתחכום פילוסופי.
אז… הלגלוג של המדענים לא מוצדק כי הם בחנו טענה מדעית כישימה למישור המדעי ולא למישור הפילוסופי (תהא אשר תהא משמעותו של ביטוי סתום זה)?
אין לי מספיק ידיים ל- facepalm שזה מצדיק :(
(לשם ההגינות, לא קראתי את הספר בעצמי ועל כן יתכן שאני נעדר הקשר שהיה מבהיר את הטענה המוזרה למשמע הזו. אבל לא הייתי שם על זה כסף)
אינני מבין את הביקורת, לא כל שכן את הלגלוג, כלפי מיכאל אברהם. דומני שמדובר בבורות במושגים. "המישור המדעי" הנו המישור בו יש אמירות בעלות ערך אובייקטיבי כלשהו, בעוד "המישור הפילוסופי" הנו המישור בו ערכן של אמירות הוא הערך הנתן להן על ידי שכל הציפור של מיכאל אברהם. עכשיו הבנתם? יופי.
שלום, וברכות על ארבעת המאמרים החדשים. יש לי כמה הערות על המאמרים, אז אולי ארכז אותן כאן. נתחיל במאמר הראשון מבין הארבעה.
״החלק השלישי הראה שהוא עושה שימוש באשליה של טיעון, כדי להראות שחוקי הטבע וכדור הארץ תוכננו״
לדעתי האשמת אברהם ב ״אשליה של טיעון״ אין בה ממש. הפרק של אברהם הוא ארוך, והטיעונים שלו נפרשים לכל אורכו. יש מקומות שבהם הוא פשוט לא טורח לפרט, וסומך על הקורא שישלים לבד. כך צריך לדעתי לפרש את המקומות שבהם אברהם מקצר. ולא כנסיון להשלות את הקורא. אין הגיון להאשים דווקא את אברהם בהשליית הקורא, במקום להביא טיעון, כאשר גם לשיטתך הוא כן מביא טיעונים במקומות אחרים בפרק (בין אם הם טיעונים משכנעים ובין אם לא).
"…שיכולת מדעית גבוהה אינה ערובה להבנה ולמיומנות פילוסופיות"
לאור הניתוח שלך את הספר של אברהם, אני חושב שהמשפט הזה הוא דוגמא אפית לגמל שלא רואה את הדבשת של עצמו.
איזו יכולת מדעית גבוהה הפגין בדיוק אברהם? כמדומני שמדובר בפוסטדוקטורנט שלא קיבל קביעות אפילו בבר אילן, לא? לא בדיוק בקליבר של האנשים שאותו הוא מבקר…
יש לי בעיות בהבנת הנקרא (לא בציניות):
"דוקינס סך הכל אומר שגם אירועים מאד לא סבירים יקרו, אם יינתן להם מספיק הזדמנויות. להיווצרות החיים היו המון הזדמנויות. לכן, היווצרות החיים יכולה להיות אירוע שבסטנדרטים האנושיים שלנו יהיה מאד לא סביר, ועדיין היא תתרחש. דוקינס מכיר כאן, לפחות במובלע, שאם היווצרות החיים פחות מדי סבירה, השיקול הזה לא יעזור."
"בבירור, דוקינס לא מסכים עם אברהם שהיווצרות החיים היא תהליך אקראי. כמו כל סטודנט שלקח קורס מבוא לביוכימיה וטרח להפנים את החומר, גם דוקינס חושב שהיווצרות החיים הושפעה מחוקי הטבע. הוא גם יודע שכימאים עוד לא יודעים מה ההסתברות האמיתית שהחיים ייווצרו באופן טבעי. זאת הסיבה שהנקודה שלו צנועה – היווצרות החיים יכולה להיות אירוע שבסטנדרטים האנושיים שלנו יהיה מאד לא סביר, ועדיין היא תתרחש. הוא באופן ברור וחד מכיר בכך שיש רף עליון, שאם התהליך יותר מדי לא סביר, אין על מה לדבר."
האם:
א. דוקינס מסכים שהיה "נס" הסתברותי כלשהו? (אם כן, זה לא אישוש לטענה החוזרת של אברהם לכל אורך הספר, שברגע שמשהו לא הגיוני הסתברותית, התזה שמניחה שהוא תוכנן היא יותר "נכונה אינטואיטיבת" מזו שמניחה שהוא לא תוכנן?)
או:
ב. דוקינס טוען שלא היה "נס", אלא היו מספיק הזדמנויות לכך? (אם כך, איך אפשר לקבל בשוויון נפש את העובדה שהכימאי לא יודע לחשב הסתברותית את היווצרות החיים?)
@רם: זה נאמר על טיעון ספציפי שבו השתמש אברהם. העובדה שיש לאברהם טיעונים אחרים, אפילו אם אלו טיעונים תקפים, לא משנה את העובדה שהטיעון שעליו זה נאמר הוא אכן אשליה של טיעון.
בבקשה אל תגיב בשני פוסטים שונים את אותה תגובה.
@SilentMike: למרות שיש לו כמה מאות דבשות…
@דוד: אף אחת מהאפשרויות לא נכונה. דוקינס לא עוסק בשאלה מהי ההסתברות להיווצרות החיים, כי הוא יודע שאין לכימאים תשובה סופית על השאלה הזאת. הוא עוסק בשאלה מה הרף התחתון שבו ההסברות הזאת יכולה להיות, כך שעדיין החיים יוכלו להיווצר באופן טבעי.
אני רק מנסה להבין אם הבנתי נכון: דוקינס לא אומר שההסתברות להיווצרות החיים באופן אקראי היא גבוהה, וגם לא אומר שהיא נמוכה, מכיוון שאין לנו מספיק ידע כדי לקבוע זאת? כלומר, אם מחר יבואו כל הכימאים, ויגידו שהם הוכיחו בכלים מדעיים שההסתברות להיווצרות החיים היא אפסית, אז הוא יודה לאברהם?
@דוד: אין לי מושג מה דוקינס יעשה אם הקונצנזוס בקרב כימאים יהיה שההסתברות להיווצרות החיים היא אפסית. בכל מקרה, כן, דוקינס לא אומר שההסתברות להיווצרות החיים באופן אקראי היא גבוהה, וגם לא אומר שהיא נמוכה. במקרה הטוב (ובספרים אחרים), הוא עושה את מה שכל שאר החוקרים בתחום עושים – מבהיר שיש אינדיקציות שהיא גבוהה, אבל שהדבר רחוק מוודאות מדעית.
אני ממש ממש מבולבל.
אשמח אם תוכל להיות קצת יותר מפורט, אני מנסה להבין מה לטענתך אברהם טוען שדוקינס טוען, ומה הוא באמת טוען.
כתבת, שדוקינס לא טוען שהיווצרות החיים היתה אקראית. להפך, הוא כותב בחיבה על מי שטוען שהתהליך הוא דטרמיניסטי. מצד שני, אתה כותב שלדעתו יש אינדיקציות טובות לכך שזהו תהליך סביר הסתברותית. יכול להיות שאני פשוט מבלבל בין מושגים? האם ב"לא אקראית" הכוונה פשוט ל"אקראית אך (לא בלתי) סבירה הסתברותית"?
@דוד: אתה אכן מתבלבל במושגים. למילה "אקראי" יש משמעויות רבות, אבל אברהם כיוון למשמעות מאד מסוימת. בבקשה קרא מחדש את המאמר שאתה מגיב עליו. הוא מכיל הסבר מאד ברור של מהו ההסבר האקראי להיווצרות החיים שאברהם מייחס לדוקינס (בפסקה שמתחילה במילים "התוספת השניה יותר מורכבת"). הוא גם מכיל הסבר וציטוטים שמבהירים שדוקינס לא מקבל את ההסבר האקראי הזה. אף חוקר בתחום בימינו לא מקבל את ההסבר, כי ידוע שהנחת היסוד שלו שגויה. הפרטים במאמר.
יש לך גם בלבול בין מהו הסבר הסתברותי להסבר אקראי. הסבר דטרמיניסטי בהחלט יכול להיות הסבר הסתברותי. למעשה, הוא אכן כזה. מה שחוקרים בתחום מוצא החיים מחפשים מאד פשוט. הם רוצים להשיג רשימה מפורטת של שלבים דטרמיניסטיים, מחומר דומם לתא חי פשוט (נכון להיום יש להם רק רשימה "גסה" שעדיין לא מפורטת מספיק). ההסתברות של כל אחד מהשלבים הללו צריכה להיות קרובה ל-1. במצב הזה, ההסתברות שכל השלבים ברשימה יתרחשו אחד אחרי השני תהיה גבוהה. במילים אחרות, ההסתברות שהחיים יווצרו *בהינתן* שהם נוצרו בתהליך הדטרמיניסטי הזה תהיה גבוהה. אז ברור לכל העולם ואשתו שמשתמשים בהסתברויות גם כשנותנים הסברים דטרמיניסטיים.
הסבר דטרמינסטי הוא הסבר הסתברותי, אבל הוא לא הסבר אקראי במובן שאברהם דיבר עליו. למעשה, כמעט כל הסבר במדע מערב הסתברויות, ברפואה, בפיזיקה, בביולוגיה, בביוכימיה ובכל תחום אחר במדע. יש סיבה שלומדים סטטיסטיקה כמו משוגעים בתארים מדעיים. השורה התחתונה היא שאף אחד לא מסכים שהיווצרות החיים היתה אקראית במובן שאברהם ייחס לדוקינס, אבל בבירור משתמשים בהסתברויות. זה מדע. למה אנשים מצפים?
מצטער, אבל לפחות מתוך הציטוט שהבאת מתוך "השען העיור" (גילוי נאות: לא קראתי לא אותו ולא את "יש אלוהים?"), לא הוכחת את מה שאתה מסביר בדבריך על פיו (אולי יש שם עוד, ואשמח אם תביא ציטוט שכן מוכיח זאת, או אפילו תפנה אותי ואשתדל להשיג את הספר ולהסתכל). מתוך הציטוט שאתה מביא, אפשר להבין *בדיוק* את מה שאתה מכנה בשם "הטעות של אברהם". דוקינס טוען ש*הכמות המירבית* של מזל שאנו רשאים להביא בחשבון היא סיכוי של אחד למספר כוכבי הלכת. ה"כיף" בזה שיש כל כך הרבה כוכבים ביקום, הוא שאפילו אם הכימאי יאמר שצריך לחכות מיליארד כפול מיליארד שנים, שזה הרבה יותר מגיל היקום, זה עדיין סביר הסתברותית, מפני – על פי אברהם כמובן, ואני לא רואה בציטוט משהו שסותר את זה – שיש לי את גיל העולם, משהו כמו 20 מיליארד, כפול (10 בחזקת 21) כוכבים (עפ"י נאסא עפ"י אברהם), שזה הרבה יותר מההערכה של "מיליארד מיליארדי שנים", ולכן אני כל כך שווה נפש אל מול ההערכה הכימאית הזאת. על זה *בדיוק* דיבר אברהם כשכתב "אנחנו עדיין נותרים בתחום הנסים הגלויים. מה שדוקינס מכנה "בלתי-סביר בצורה מהממת", הוא סיכוי לחיים על אחד למיליארד כוכבי לכת (נכון, על מנת לדייק אברהם היה צריך לכתוב כפול גיל העולם, אבל אתה יודע, 12 אפסים לכאן או לכאן, לא מה שישפיעו…), אך זוהי הטעיה של הקוראים, בשוגג או במכוון, שהרי הסיכוי האמיתי קטן מיליארדי (טוב, פה הוא היה יכול לכתוב מיליארדי מיליארדי מיליארדים, אז זה סוג של מתאזן…) מונים מזה".
@דוד: זה נשמע כאילו אתה חושב שהחישוב של אברהם ("הטעות של הויל") עדין מחזיק מים, ועוד חושב שדוקינס עצמו מסכים עם הנחת האקראיות שמאחורי החישוב הזה. שתי ההנחות הללו שגויות. די בציטוטים ובהפניות שבמאמר הזה כדי להבהיר את זה.
אם אתה רוצה לקרוא עוד, אתה מוזמן לעלעל בדפים שמאמר מפנה אליהם בספריו של דוקינס.
אענה לך על אחרון ראשון ועל ראשון אחרון.
לגבי ההנחה השניה, אני כבר טענתי, שלא די בציטוטים שבמאמר הזה. דנתי בהם, וטענתי שאפשר בקלות להבין מהם שדוקינס מסכים עם הנחת האקראיות ששם בפיו אברהם. תסביר לי איך אי אפשר מהציטוט שהבאת במאמר להבין זאת, ואולי אשתכנע. לחזור ולומר שזה שגוי, לא יותר משכנע מלומר זאת בפעם הראשונה. כמובן שלגבי ההפניות, ברגע שיהיה הספר תחת ידי, אבדוק אם ישנם דברים נוספים שהוא כתב שמהם אפשר להשתכנע שאתה צודק בנוגע לדעתו של דוקינס באשר לאקראיות.
לגבי ההנחה הראשונה, תקן אותי אם אני טועה, אבל אתה בעצמך מודה שהויל לא טועה בחישוב, אלא רק בהנחתו שהניאו-דרוויניסטים טוענים לאקראיות. כך שלמעשה, רק הנחה אחת בלבד שגויה. לא?
@דוד: אני גם אענה ראשון אחרון ואחרון ראשון.
– החישוב של אברהם תקין מתמטית, אבל זה לא רלוונטי. אני ואתה לא מתדיינים על השאלה האם מיכאל אברהם יודע איך לעשות פעולות עם חזקה ולא נטען במאמר שהוא לא. הטיעון של אברהם לא מחזיק מים, בגלל שהוא מכיל הנחה שגויה עובדתית, הידועה בשם הטעות של הויל. החישוב מניח שתהליך ההיווצרות של רצפים היה אקראי במובן מאד מסוים. ההנחה הזאת שגויה עובדתית.
– אתה מוזמן לקרוא את פרק 6 של השען העיוור של דוקינס. גלה לי אם הצלחת, איכשהו, להוציא ממה שהוא אומר שם שהוא מניח שהיווצרות הרצפים היא אקראית באותו מובן שאברהם מחפש. אני לא חושב שזאת משימה אפשרית. זה די ברור שהוא לא חושב שזאת הנחה ריאלית. ברור שהוא חושב שחוקי הטבע (יותר ספציפית, חוקי הכימיה) הם אלו שמכתיבים את ההסתברות הזאת. חוקי הטבע לא פועלים באקראי בכלל.
אלוהים לא קיים, זו עובדה.
כמה מילים וכמה משפטים עוד יבוזבזו על האגדה ההזויה הזו ?
אני שמח לראות שישנם עוד אנשים שמפעילים את השכל.
אני נוטה לאתאיזם או לאמונה באל מהסוג של עילם גרוס .שמדבר על צורך באלוהים "שילחץ על הכפתור ואחכ חוקי הטבע יעשו את השאר או עקרון הטעם המספיק של לייבניץ .נדרש דיון מעמיק יותר.
אך משהו בסגנון שלך מכעיס אותי .תעשה בבקשה עיון קצר בויקיפדיה לפני שתכתוב בזלזול על אדם. אני מכיר אותו ולמרות שאיני מקבל את עמדתו .אני אאומר לך בביטחון מדובר באדם בעל יושר אינטלקטאולי נדיר .אוטודידקט מופלא. קראתי את ספריו ברובם. היקף הידע שלו עצום .אין לך מושג על היקף מחקריו בפיזיקה ולכן בבקשה קצת צניעות. בנוגע לידע והבנה בפילוסופיה דעתי שחסר לדוקינס ביסוס פילוסופי לטענותיו ולמרות השימוש (פשטני משהו) בשכל ישר .נדרש הנמקה פילוסופית מורחבת. לא שהוא פחות צודק בגלל זה .