בכנות, הרב אורי שרקי הוא אחד הרבנים הבודדים שאהבתי מהיום שבו שמעתי לראשונה הרצאה שלו. כמובן שחלקתי עליו, אבל אהבתי בכל זאת את החמימות שבה הוא העביר את השיעור ואת הפתיחות שהוא הציג. הטענות שהוא העלה לא היו חדשות לי. שמעתי אותן בעבר בניסוחים שונים. הן יותר מראויות להתייחסות משום שהרב כותב היטב, בשפה ברורה ונעימה לקריאה, בניגוד לכמה אנשים… אהממ, דניאל בלס. למרות כמה דברים שהפריעו לי בדבריו, הוא עדיין טוב יותר מבלס.
לצורך המאמר הזה אני אשתמש במאמר שנכתב בחוברת שהופקה על ידי ארגון אורים בשם "שורשי החיים". אני אנתח את שני המאמרים הראשונים בספר, "תורה ומדע" ותורה מן השמים" בשני מאמרים נפרדים. המאמר הזה יעסוק במאמר השני בחוברת שנקרא "תורה מן השמים". המאמר מהווה המשך ישיר לחלק 1.
המטרה של הפרק הזה היא להוכיח את קיומו של אלוהים. אכן משימה שאפתנית שמיד תראו מדוע אני חושב שהיא לא מולאה בהצלחה.
תורה מן השמים – תמצות תמציתי של הטיעון
ניתן לסכם את הטענות של הרב שרקי בצורה מאד מרוכזת. הרי היא לפניכם.
ברגע שהוכחנו שהתורה היא משמים, מהאלוהים, הוכחנו למעשה את קיומו של האל שנתן אותה. במרכז ההוכחה של הרב שרקי עומד מעמד הר סיני, והייחודיות של הסיפור הזה בקרב הדתות.
בפרק "וודאות הסיפור המקראי" הרב שרקי מרחיב. יש לו שני טיעונים מרכזיים. הראשון הוא כדלהלן. ישנם שני סוגים של סיפורים מכוננים לעמים. האחד קרה רק אחרי שהעם היה קיים, לדוגמא מלחמת טרויה, והסוג השני קרה לפני שהאומה שעליה מסופר הסיפור היתה קיימת, לדוגמא הסיפור המיתולוגי על הקמת העיר אתונה על ידי האלה אתנה. לטענת הרב שרקי, ניתן לומר רק על הסיפור הראשון שהוא קרה באמת, משום שסיפורים מהסוג השני ניתן להמציא ולהכניס לתודעה של העם על ידי תעמולה.
הטיעון השני הוא בפשטות שסיפור שלא ניתן לבדותו הוא אמת. לטענת הרב שרקי "סיפור [כמו מעמד הר סיני] לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון ההתגלות של הבורא הוא זר לנפש. המחשבה שבורא הכל יצא מעליונותו ויחדור לתוך המציאות כדי לצוות על האדם כיצד להכין את תבשילי השבת היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה" (עמ' 26).
כדי לחזק את דבריו הוא מציג אנלוגיה. ילד קטן ניגש להוריו ומדקלם להם שני משפטים ביפנית. כשנשאל הילד כיצד הוא גילה על המשפטים, הוא סיפר להם ששני גברים מלוכסני עיניים עם מצלמה אמרו לו אותם. בדוגמא הזאת, אומר הרב שרקי, טענתו של הילד לא ניתנת לבדיה ולכן הילד דובר אמת. הוא באמת ראה את האנשים הללו והם אמרו לו את המשפטים הללו. באותה צורה, טענת התורה שמעמד הר סיני קרה אינה ניתנת לזיוף, ולכן מהעובדה שמישהו טוען אותה נובע שהיא אכן נכונה והמעמד אכן קרה. במילים אחרות, אין הסבר אחר לדרך יצירת הסיפור חוץ מהעובדה שהוא קרה באמת.
ונתחיל עם… טיעון מעגלי
הבעיה שלי עם הטיעון הראשון היא שהוא מעגלי. בואו נקבל לרגע את הקריטריונים של הרב לסיפור אמת. איך אנחנו יודעים שהיה עם ישראל בזמן מתן תורה? כי זה כתוב בתורה. הלכך, כדי להוכיח מהטיעון הזה שהתורה אמת, אנחנו צריכים להניח שמה שכתוב בתורה הוא אמת. זה הזכיר לי את דניאל בלס.
האנלוגיה האידיוטית
אני בכוונה אתחיל מהאנלוגיה של הרב שרקי, כי היא מכינה לי להנחתה בחלק הבא במאמר הזה. הסיפור הנחמד של הילד והיפנים סובל מבעיה קשה במיוחד. הוא פשוט לא אנלוגי למקרה שלפנינו ולכן לא רלוונטי. בעוד במקרה של ההורים הם שומעים את הסיפור ישירות מבנם, אנחנו קוראים אותו בספר עתיק שכתיבתו הסתיימה לפני לפחות 1600 שנים שמדבר על אירועים שקרו הרבה לפני שכתיבתו הושלמה, התנ"ך. במהלך הדורות שקדמו לחתימת התנ"ך ולכתיבת התנ"ך היו המון הזדמנויות לשינויים תרבותיים שהשפיעו על הטקסט הסופי.
מה שאני חותר אליו זה הטיעון הבא. סיפור כלשהו קרה. אנחנו לא יודעים מהו. הסיפור הזה סופר מאב לבן במשך כמה דורות. כל דור הוסיף את נקודת המבט הייחודית שלו לסיפור, ולכן הסיפור עבר שינויים קטנים בכל דור שהצטברו לשינוי גדול מהסיפור המקורי בסופו של תהליך. מאחר ואף אחד חי לא זוכר את הסיפור המקורי, לא ניתן לדעת עד כמה אמין התוצר הסופי שהושם על הכתב (כמו כן, לפחות על פי הראיות שלפנינו ממגילות קומראן, כבר בזמן שבו התנ"ך נכתב היה עושר של גרסאות כתובות לאותם סיפורים תנ"כיים שלא תמיד הסכימו אחד עם השני).
הדבר הזה קרה בהרבה סיפורי פולקלור בתנ"ך וגם בספרים אחרים מאותה תקופה. מלחמת טרויה היתה ככל הנראה אירוע שקרה באמת, אך בשום אופן לא ניתן לומר על פי הראיות שלפנינו שתיאורה באיליאדה של הומר הוא תיאור היסטורי של מה שקרה שם. הסיפור של הומר הוא תוצר הן של שאיפות ספרותיות של הכותב והן של האדרת הסיפור על ידי שנים של "אבולוציה" של הסיפור בפולקלור העממי של היוונים.
הטיעון שלי כאן הוא כללי בכוונה. אני לא רוצה להיכנס למדע שמאחורי כל הטיעון הזה בפירוט, משום שתיאור הממצאים האנתרופולוגיים, הארכיאולוגיים והטקסטואליים מאותה תקופה ייקח הרבה זמן והוא מיותר. הנקודה החשובה שאני רוצה להעביר היא שבעולם העתיק דברים עבדו בצורה שונה מהיום. לא שמרו גרסה כתובה של סיפור
ים מכוננים. לא ממש היה רישום היסטוריה מסודר. סיפורים מכוננים עברו מאב לבן ולכן הסיפורים יכלו לעבור מעין תהליך אבולוציה, כך שבסופו של דבר סיפור מכונן פשוט וחדגוני בהשוואה לסיפור התנ"כי יכול היה להפוך לסיפור מורכב על יציאה ממצרים על ידי נסים וקבלת תורה ישירות מאלוהים.
הטיעון מחוסר אמונה אישית
אף אחד לא חשב על טענה למשהו על טבעי עד שהוא חשב עליה. אם הוא לא היה חושב עליה, היא לא היתה נטענת על ידו. מנקודת המבט הזאת שימו לב איך אני עורך את דבריו של הרב שרקי:
טענה כמו קיומם של רוחות בבתים רדופים לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון זה הוא זר לנפש. המחשבה שנשמות של בני אדם יצאו מעליונותן ויחדרו לתוך המציאות כדי לרדוף את בתיהם של בני אדם חיים היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה.
ובכן, כל מה שהטיעון הזה אומר, הן בגרסה שלי והן בגרסה של הרב שרקי, זה "אני לא מאמין שמישהו יכול להעלות את הרעיון הזה בראש, ולכן הסיפור חייב להיות אמיתי". יש כל כך הרבה טענות מגוחכות ששמעתי בימיי הקצרים על פני כדור הארץ שהסיפור של מעמד הר סיני לא נשמע לי כל כך מגוחך, למען האמת. אז מה אם המחשבה על סיפור כזה זרה לנפש או לא נורמטיבית? הקריטריונים האלו פשוט לא רלוונטיים לשאלה האם ניתן להמציא את הטענה או לא.
אם נהיה יותר ספציפיים, אני מרגיש באותה צורה שמרגיש הרב שרקי לגבי מעמד הר סיני לגבי כל כך הרבה טענות אחרות, כולן משוללות ראיות. החל מרוחות רפאים וחטיפות חייזרים ועד לטענות יותר משעממות כמו הומאופתיה, דיקור סיני וכירופרקטיקה. האם העובדה שאני מרגיש כך אומרת שהטענות הללו חייבות להיות אמיתיות משום ש"לא ניתן לבדותן"? לגמרי לא. להפך, הראיות שתומכות בהן פשוט לא קיימות.
סיכום
את רובן המוחלט של הטענות שהעלה רב שרקי קראתי ושמעתי בעבר יותר מפעם אחת. הוא חידש לי מעט מאד, ויותר חידש בסגנון הכתיבה מבכל דבר אחר. אני מקווה שהטיעון המרכזי במאמר, זה שעוסק באנלוגיה של הרב שרקי, יספק את רוב האנשים, אך אני בטוח שיהיו כאלו שהוא לא. לאלו שלא, נדרשת הבנה עמוקה יותר בתחומים המדעיים הרלוונטיים, ואני אשמח להפנות כל דורש לספרים הרלוונטיים שאני מקווה שיעזרו לו להבין את הנקודה שרציתי להעביר.
כרגיל, אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם וללבן את הנושא איתכם. אתם מוזמנים להגיב או לשלוח מייל. אשמח לתיקונים אם מצאתם שגיאות, הן לשוניים, הן עובדתיים והן לוגיים.
אהה, יש המשך? OK, אז אני אגיב גם לזה (ושוב גילוי נאות – אני חולה על הרב שרקי…)
1. טיעון מעגלי – העובדה שעם ישראל היה קיים בזמן מתן התורה אינה מתבססת על התורה כמובן… עצם מציאות התורה לא מתבססת על התורה הכתובה – הכל מתבסס על המסורת שלנו שממנה נובע ש(קודם כל) היינו עם ו(אח"כ) קיבלנו גם תורה, כפי שכבר כתב ר' יהודה הלוי בכוזרי לפני כ- 1000 שנה (ראה הערה בסוף). מה שכתוב או לא כתוב לא מעלה ולא מוריד בהיבט הזה. לכן צודק הרב שרקי שהסיפור המכונן של מעמד הר סיני בא אחרי שכבר היתה אומה, שהרי היא זו ששימרה אותו, ולא ההיפך.
2. האנלוגיה האידיוטית – קודם כל אני מבקש לדבר יפה… אל תהיה כדוקינס ודומיו, החושבים שהם בתחרות ספורט בה מי שמקלל יותר הוא המנצח… (אמנם גם שפינוזה החביב עליי הרשה לעצמו להרחיב פיו כנגד חכמים ממנו, אבל הוא עבר טראומות נפשיות בחייו כיהודי ולכן הרגיש צורך לבעוט – אבל אתה?…)
ולעצם העניין – אכן האנלוגיה לא טובה – הילד היפני יכול היה לרמות (נניח שלימדו אותו), אבל עם שלם לא. הרי לטענת מבקרי עם ישראל (=המשך של מבקרי המקרא…) שאת טענותיהם אימצת, בוצע כאן פשע היסטורי אדיר של זיוף – ואני שואל, בהסתמך על הכלל שקבע שרלוק הולמס לפי לכל פשע יש: א)פושע ב)מניע ג)יכולת:
א) מי ביצע את הפשע הזה? ולא, סיפורים על עורכים כהנים/לויים/יהודאיים/מה-שתרצה, או לחלופין "מסורות שבטיות" לא משכנעים, פשוט כי אין להם שום אח ורע בעולם בסדר גודל הזה. אני רוצה שמות! :)
ב) מה היה המניע שלו? למה לכפות על אוסף שבטים אמונה כ"כ מטורפת, עם מצוות לא הגיוניות, והיסטוריה אומללה?! למה לא בחרו בסיפור "נעים" יותר?
ג) כיצד ניתן – מבחינה מדעית – לבצע פשע כזה?! הרי נדרש היקף של כוח אדם, של זמן שכנוע ושל מחיקת כל זכר לאלטרנטיבה, שזה פשוט לא סביר. בנוסף, מדוע מעולם לא שמענו שאויבינו העתיקים (בבלים, יוונים, רומאים) טענו שעם ישראל הוא זיוף אחד גדול? הלא הם חיו סמוך לזמן ההוא והיה להם אינטרס לחפש טענות כאלו, ואף על פי כן לא עשו זאת!
ובקיצור – האם תוכל להציע בבקשה אלטרנטיבה מדעית סבירה למסורת ישראל?
3. הטיעון מחוסר אמונה אישית – בהמשך לאמור לעיל, אדם בודד או קבוצה קטנה יכולים להמציא הכל. שעם שלם ימציא משהו ויחיה לפיו זה כבר הרבה פחות סביר.
ושוב אני מבקש להזכיר את דברי שפינוזה – אין מה לחפש הוכחות לוגיות לתנ"ך, כי זה בלתי אפשרי. מדובר בסופו של דבר על הסתברות, ומבחינה הסתברותית, כל עוד לא הוצעה אלטרנטיבה אחרת שתיתן מענה מקיף לכל מציאות עם ישראל והתורה שהוא טוען שניתנה לו – אני נשאר עם המסורת.
וכמובטח, הערה קצרה לסיום על התורה שבכתב (עפ"י הכוזרי ושיעורי הרב שרקי) – עברי/ישראלי/יהודי אמיתי לא חי לפי הספר הכתוב, אלא לפי מה שנהגו אבותיו. לצערנו בגלות הדברים השתנו בצורה קיצונית, ולכל דבר חיפשו הוכחה מן הכתוב, אבל ברור שבזמן התנ"ך לאף אחד לא ממש היה אכפת האם קרבן פסח, או ציצית, או שבת, כתובים בתורה או לא (אם בכלל מישהו קרא בתורה) – זו היתה עובדת חיים אקזיסטנציאלית שהועברה מאב לבן והיוותה חלק מאופי האומה, כמו – להבדיל- זה שהיפנים נוהגים לקוד קידות ולהתנהג בנימוס, או שהספרדים נוהגים לנוח בסייסטה וכו'…
1. כמה שדשתי בטענה הזאת לעייפה. אתה לא הראשון שניסה להסביר מדוע זה לא טיעון מעגלי, ולא הראשון להביא טענה דומה לזאת. אני אפילו לא אכנס לשאלה האם המסורת נכונה. אני פשוט אומר את זה: כל מה שעשית עכשיו הוא להחליף שאלה. במקום לשאול "האם התורה נכונה?" אתה שואל "האם המסורת נכונה?". גם התורה וגם המסורת טוענים שעם ישראל היה קיים ושהיה מתן תורה שקרה בדרך כזאת וכזאת. לא פתרת דבר, רק החלפת שאלה.
2. אני מפריד בין הבן אדם לטענותיו. טענותיו, וטענותיי, יכולות להיות אידיוטיות עד אינסוף. הבן אדם מאחורי הטענות לא יקרא כך לעולם.
אני בכוונה לא הכללתי בכתבה הזאת איזכור של ההיפותזה הדוקומנטרית. בכוונה התייחסתי לדרך בה "יכול היה" הסיפור התנ"כי הגרנדיוזי של יציאת מצרים להיווצר בעצמו ולא לדרך שבה המדע מודרני אומר שזה קרה בפועל. הסיבה לכך היא שברגע שיש לנו הסבר שכזה, אין טיעון משכנע לקיומו של אלוהים. אני לא צריך ללכת למרחק גדול יותר מזה.
בנוגע לטענותיך הספציפיות, כל אחת מהן נענתה בצורה ארוכה כל כך בכמה וכמה ספרים שעוסקים בנושא. אני אבחר בתשובה הקצרה בשבילי והארוכה בשבילך, משום שאני ממש לא עומד לכתוב תגובה ארוכה כאן. לא יודע כמה טוב אתה באנגלית, אבל זה ספר יחסית קצר (ואני בהחלט חושב שתאהב את הסגנון שלו). אתה מוזמן לקרוא:
http://www.amazon.com/Wrote-Bible-Richard-Elliott-Friedman/dp/0060630353
זכור לטובה אצלי הוא גם ספרו של רובין ליין פוקס, אותו תוכל למצוא כאן:
http://www.amazon.com/Bible-Unearthed-Archaeologys-Vision-Ancient/dp/0684869136
כל שלושת שאלותיך נענות שם באריכות מרובה שספק אם לא תספק אותך. רק נאמר שרוב שאלותיך פשוט מצביעות על כך לא הבנת את מה שנטען בספרים מהסוג הזה.
3. ובכל זאת, יכול מאד להיות שקבוצה מכוננת ויחסית קטנה של אנשים ממנה קם עם גדול יותר החלה עם סיפור אמיתי ונכון על המקורות שלהם, וכשהזמן עבר הסיפורים השתנו בהדרגה. גדלו, התפתחו, עברו שלב וכד'. בכוונה לא נכנסתי לתחום של ההיפותזה הדוקמנטרית. עיין בהסבר שמופיע בפסקאות שמעל הקטע לו אתה מגיב וכן בתחילת מספר 2 כאן.
נשאר לי רק לומר לך, תעלה ותצליח במסורת ישראל, ואני מתכוון לזה מכל הלב. :)
טוב, אני חייב להעיר לגבי "הספרים מהסוג הזה" – לא קראתי אותם, קראתי את המקורות שלהם – ואני לא יודע אם לצחוק או לבכות… מדובר חד-משמעית בפסאודו-מדע, בדיוק כדברי הרב שרקי, שכל כוחו נובע ממגמות פוליטיות-חברתיות – ניפוץ מוסכמות (שכבר נטחנו עד דק), תאוות פרסום, וכמובן אנטישמיות\אוטו-אנטישמיות מוסווית.
וחבל להרחיק נדוד לחו"ל – ההבנה של הסופרים שציינת לקויה, כי הם לא דוברי עברית ולא חיים את השטח, אלא מסתפקים בלסחוט את (חוסר) הממצאים ולרקוח מהם סיפור טוב למכירה.למשל – על-פי ההקדמה, פרידמן בספרו, עודנו מחזיק בתומתו ומאמין בתיאוריית התעודות – שלהגיד עליה שהיא "פאסה" זה כבר פאסה…
התיאוריות שמעלים חוקרים כמו פינקלשטיין, סילברמן ולאחרונה גם ישראל קנוהל, מגחיכות את נושאיהן: בהתבסס על שברי ראיות רב-משמעיות, ובעיקר על חוסר-ראיות, כל אחד מהם מתחרה בחברו ברקיחת הזיות פסאודו-היסטוריות שלא היו עוברות שום מבחן מדעי מינימלי בתחום אחר.ומומלץ לקרוא את הערך על ארכיאולוגיה מקראית בוויקיפדיה, שנחשב מאוזן, ולראות ש"הסיפור המקראי" נתמך על ראיות מוצקות הרבה יותר מאלו של שוללי אמינותו:
http://he.wikipedia.org/wiki/ארכאולוגיה מקראית
אגב, כשזה מגיע לאובייקטיביות מדעית, החוקרים הנ"ל מתגלים במלוא אזלת ידם – פינקלשטיין וסילברמן הובכו מאוד לאחר פרסום ממצאי איילת מזר בעיר דוד, מה שלא הוביל אותם להתנצל (http://tchelet.org.il/article.php?id=291), הרצוג נאחז בקרנות המזבח של האשמות פוליטיות בויכוחו עם עם אדם זרטל על המזבח שגילה בהר עיבל , וישראל קנוהל פטר עצמו מהצורך להביא ראיות, הוא פשוט כתב ספר מדע בדיוני ("מאין באנו") שעורר גיחוכים נבוכים בין חבריו באקדמיה…אני מתפלא על אנשי לוגיקה וחובבי מדע כמוך שלא מוקיעים את התחום הזה מלהיקרא "מדע".
סיכום קצר ויסודי מצאתי כאן (אמנם אתר "ישיבתי", אך קבל הדברים ממי שאמרם…):
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=616&id=4099
ולסיום – הערה על המסורת: רק להמחיש את כוחה וחשיבותה מול ממצאים ארכיאולוגיים דוממים, תראה את התרבות האצטקית המפוארת – אלפי ממצאים אילמים, ואפס ידיעות (יחסית) על מה שהיה שם. פשוט, כי לא נשאר אף אצטקי חי. לולא התנ"ך ועם ישראל שנשא אותו, לא היתה כמעט שום משמעות לשום ממצא ארכיאולוגי במזרח הקדום – רק בעקבות התנ"ך ניתן לצקת משמעות לאותם ממצאים. וההאירוניה היא, שהתנ"ך הוא זה שמאפשר את שלילתו…
כל זה יפה ונחמד, אבל זאת לא הנקודה שלי במאמר. יש תשובות לחלק מהדברים שאמרת, ויש כמה דברים שאני אפילו די מסכים איתם עם כמה השגות. אני אגיב למה שאני יודע לענות.
כל השימוש במילה "הובכו" כשאתה מתאר את מה שפינקלשטיין חוווה כשאילת מצר הוציאה את מחקרה הוא טיפשי בעיני. אם הוא היה מובך, הוא לא היה מוציא מאמר שלם שבו הוא מביא פרשנות אחרת לממצאים של מצר. ניתן למצוא אותו פה (לא קראתי את כולו, אבל חלק גדול ממנו כן והוא דווקא די מעניין):
http://www.tau.ac.il/humanities/archaeology/info/TA34-2_King_David.pdf
אני מוצא את שהירידה המהירה הזאת לרטוריקה מרדדת לא מקדמת דיונים לשום מקום. זה דבר אחד לומר שדבריו מביכים את עצמו בתור ירידה עליו, ודבר אחר לקבוע שהוא הובך כשכל מה שאני רואה זה שהוא לא.
יש, כפי שאמרתי, דברים שבהם אנחנו כן רואים די עין בעין. אני כן מסכים איתך שההיפותזה הדוקומנטרית, תורת התעודות, סובלת מכמה קשיים (אף לא אחד מהם הקשיים שציינת בהודעתך הקודמת). עם זאת, גם אם תעיף אותה לכל הרוחות, תישאר עם היפותזות שיהיה לך הרבה יותר קשה אם לא בלתי אפשרי להתמודד איתן כמו לדוגמא ה- fragmentary hypothesis. שוב, בחרתי לא להשתמש בכל אלו כאן. אני פשוט לא הייתי צריך אותם.
לסיום אני רוצה רק לציין שהקטע המסיים שלך פשוט שוגה בהבנה הבסיסית של איך מדע אמור לעבוד. אתה לא מתחיל מרעיון מוגדר מראש ומנסה לאמת אותו. אתה מתחיל בלי שום רעיון בכלל ומנסה למצוא מה המציאות. כשאתה אומר, "רק בעקבות התנ"ך ניתן לצקת משמעות לאותם ממצאים", אתה למעשה מניח שהתנ"ך נכון כשאתה מפרש את הממצאים באמצעותו. כאן, לעניות דעתי ההבדל בין הגישה שלי לגישה שלך לכמעט כל דבר שקשור למדע, כמו גם ההבדל בין הגישה של פינקלשטיין ושות' לגישה של מצר ושות'.
או כפי שאמרה פרופסור מצר:
“I work with the Bible in one hand and the tools of excavation in the other. That’s what biblical archaeologists do. The Bible is the most important historical source and therefore deserves special attention.”
http://web.archive.org/web/20070120125149/http://www.momentmag.com/olam/Apr06/MOM-2006-04_mazar.html
אם היא מפרשנת כל ממצא שהיא מוצאת בראי התנ"ך, לא פלא שהפרשנות שלה כזאת.
בתור מי ששמע הרבה מאוד את הרב שרקי צר לי לבשר לך שלפי מה שהבנתי מדבריך לא הבנת את דבריו. אם באמת אכפת לך תיצור איתו קשר והוא יענה לך על כל מה שלא הבנת בדבריו.
וגם כאן, בהמשך לתגובתי במאמר הקודם שפירסמת וגם בהמשך לדבריי הקודם שהגיב, אומר לך שצר לי מאד על שכמותך.
אינך נראה לי פגוע טראומה דתית כלשהי (ירון ידען וכו') שמנסים להשתמש בדמגוגיות זולות לשכנע את ההמון בצדקתם.
יצא לי להכיר במהלך חיי בחור בסגנון שלך: איש משכיל, עם צמאון לדעת וכמובן אתאיסט גמור.
רק דבר אחד חסר לשניכם: ענווה.
אני מדגיש ואומר, למרות ששניכם לא באים ממקום פגוע טראומה דתית (לפחות כפי הנראה לי מלשונך – תקן אותי אם אני טועה), הקושי שלכם לקבל את "מרות" הקב"ה ותורתו, היא המקום ממנו באתם ונטיותיכם הנפשיות להבין דברים על בוריים עם הוכחות מוצקות.
גם לי, כסטודנט באוניברסיטה כבר מגיל 15, יש צמאון לדעת בכל התחומים, אני חש שההבדל היחיד ביני לביניכם הוא שאני לא בא ממקום של התנשאות וביקורת, אני בא ממקום של לחקור דברים גם בהנחה שהם נשגבים מבינתי, לי אין שום בעיה עם זה.
וכפי שציינתי בהודעתי הקודמת, ייתכן מאד שגם אם תיפגש עם הרב שרקי פנים מול פנים, לא תשתכנע בצדקות דבריו ואמיתותם (לעומת זאת אני די בטוח שתשכנע שהידיעות התורניות שלך, ואהיה נועז לומר – אף הכלליות, עומדות עריריות לעומת הידע העצום שיש ברב היקר הזה)- עדיין אם לא השתכנעת, אין זו הוכחה שהאמת בצידך!
לפחות אם יצא לך לצפות באלפי הרצאותיו ברשת (או להפגש עמו), תוכל להבין מהי גישתו הכללית ולא להסיק מסקנות מחצאי דבריו שקראת פה ושם.
כפי שזה נראה מה"קושיות" שאתה מעלה בביטחון שאין לי מושג מאין הוא נובע (ויצא לי לפגוש עוד כמה כאלה בחיי, שוב חבל), הבקיאות שלך בגישתו ובדעותיו לא ממש בכיוון.
כשעוסקים בתחום מטאפיזי – ממש לא בהכרח שהוכחות לוגיות כפי שהורגלנו אליהן בבית הספר ובאקדמיה יקבלו משנה תוקף.
זכור כל זאת, כי על כל אלה יעמידך אלוהיך למשפט.
ערב טוב ומבורך,
רועי.
עיקר טענתו של הרב שרקי היא כי לא ניתן להמציא סיפור מכונן זהות לאחר שהעם כבר גובש כעם.. וזאת מכמה סיבות:
1.אירוע מכונן זהות נצרב בתודעה כל כך חזק כך שהוא גדול מכל פרט ופרט אלא מצוי בתת מודע של בן אותה זהות במבחנים פסיכולוגים-סוציולוגים.
2.לאירוע כזה אין אלטרנטיבה ואם היה הסיפור מומצא הרי וודאי שקדמה לו אמת שונה ממנו ולכן היה צריך להשתמר לפחות אצל חלק מהעם אותו סיפור אמת, איך מחקו לעם שלם זהות והשתילו זהות חדשה? זה כבר מעבר לכוח שיכנוע צריך להפנט עם שלם..
-עיקר הטענה שאתה צריך להתמודד איתה היא שהסיפור התרחש לאחר שהעם כבר גובש כעם וזה מקשה מאוד ואפשר להגיד שגם גורם לנסיונותיך הנואשים להפריך את ההסטוריה להיות בלתי אפשריים, המשל של הילד אכן אל הכי טוב אבל כאשר מדובר על עם שלם מגובש מסתמא שלא ניתן להמציא את הסיפור.
מישהו, אני עונה זריז כי התשובה שלי קצרה. למד לקרוא. התשובה על טענתך פרוסה לאורך כל המאמר. קריאה (מחדש) מהנה.
נראה לי שהאמירה של הרב שרקי שהמחשבה על מצוות היא לא נורמטיבית לא באה לומר שלא יתכן שמישהו יעלה על הדעת כזה רעיון סתם.
אלא שלא סביר שדבר כזה יתקבל על דעת עם שלם.
@אריק: אני לא רואה איך הפרשנות הזאת נובעת מדבריו.
שאלתי את הרב שאלתך בעניין המעגליות. הוא אמר שהנקודה היא שעצם העובדה שהסיפור מתיימר לספר על מאורע שאירע לאחר שהזהות נוצרה מעידה על כך שהוא אמת. לא צריך להוכיח שבאמת היה לאחר יסוד הזהות.