יש כמה מיתוסים על הביולוגיה האבולוציונית ששווה לדבר עליהם במפורש. אני לא מתכוון בהכרח למיתוסים שנפוצים בקרב מתנגדיה. גם לשוחרי מדע יש לפעמים אי-הבנות לגביה. לאורך השנים נתקלתי בהרבה אנשים עם כוונות טובות ואי-הבנות רעות. אודה ואתוודה, כמו שתראו עוד רגע, אני לא חף משגיאות, אבל צדק רבי ישראל סלנטר כשאמר "כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן". ברוח הזאת, בואו נתקן.
מיתוס 1: "לפי תאוריית האבולוציה…"
נפוץ מאד לשמוע אנשים מדברים על מה שאומרת תאוריית האבולוציה. "לפי תאוריית האבולוציה" ו"תאוריית האבולוציה קובעת" הם ביטויים נפוצים. אני גם חוטא בזה לעתים קרובות. הפיתוי גדול, והשגיאה גדולה לא פחות. בפועל, הביולוגיה האבולוציונית נמצאת באותו מצב כמו תחומים מדעיים אחרים. אשתמש בפיזיקה כדוגמא. פיזיקאים מדברים על מכניקת הקוונטים, תאוריית היחסות, המפץ הגדול והמודל הסטנדרטי של החלקיקים התת-אטומיים. אלו התאוריות המרכזיות בתחום שלהם. יש להם סדרה של מודלים מתמטיים שנגזרים מהתאוריות הללו ומאפשרים להם לנתח כמותית כל מיני מצבים. אף אחד לא מדבר על "תאוריית הפיזיקה". הביטוי כמעט חסר משמעות.
הדיבור הנפוץ על "תאוריית האבולוציה" כמעט חסר משמעות באותה צורה. בביולוגיה אבולוציונית אין "תאוריית האבולוציה". הביולוגיה האבולוציונית היא תחום מדעי ענק שכולל מספר תאוריות מרכזיות וכמות לא מועטה של מודלים מתמטיים. תאוריית האבולוציה על ידי הברירה הטבעית, התאוריה אבולוציה ניטרלית וכמעט-ניטרלית והקלדיסטיקה – כל אלו דוגמאות של תאוריות מרכזיות בביולוגיה אבולוציונית. מהן נגזרים מודלים שמאפשרים לנתח כל מיני מצבים שבהם ביולוגים אבולוציוניים נתקלים.
לכן, אני מעדיף לא לדבר על מה שאומרת "תאוריית האבולוציה". במקום, אעדיף לכתוב על מה שלמדנו "מחקר האבולוציה", או על מה שביולוגים אבולוציוניים טוענים, או על "מה שקובעים עקרונות הביולוגיה האבולוציונית". זה מדויק יותר. ברמה אישית יותר, זה מעודד אצלי ענווה. זה גורם לי להפנים יותר טוב שהיריעה רחבה יותר ממה שנדמה לי, שיש שכבות של עומק ואופקים של ידע שעוד לא הגעתי אליהם וכנראה גם לא אגיע אליהם. נותר לי רק לקוות שזה יעורר ענווה גם בקרב מכחישי האבולוציה.
מיתוס 2: הברירה הטבעית = האבולוציה
כמעט כל יום אני שומע אנשים מדברים על "האבולוציה" ו"הברירה הטבעית" כאילו הם שמות נרדפים. מכחישי אבולוציה הפכו את ההנחה הזאת למטה לחמם. הם מנסים למוטט את הברירה הטבעית כאילו היא הפנים והחזית של הביולוגיה האבולוציונית. קשה להאשים אותם. אם תפתחו ספרי מדע פופולרי על אבולוציה, במיוחד בעברית, תגלו שהם בקושי מזכירים מושגים אחרים מעולם הביולוגיה האבולוציונית.
ריצ'רד דוקינס הוא כנראה הנאשם מספר אחת. הוא כותב מדע פופולרי מעולה, אך ספריו הפכו את הברירה הטבעית לפנים של הביולוגיה האבולוציונית. הגדיל לעשות הפילוסוף דניאל דנט, שב-1995 פרסם את הספר "הרעיון המסוכן של דרווין". הברירה הטבעית היא הרעיון המסוכן הזה. הצד הרע שבה הוא מעין "חומצה אוניברסלית", חומצה שממיסה כל מה שעומד בדרכה. מה שעומד בדרכה, מסתבר, הוא המושגים ה"מקובלים" שלנו של החיים, היקום, משמעות וכל מה שביניהם. הצד הטוב שבה, הוא שבזכות הברירה הטבעית אנחנו יכולים לבנות מחדש את יסודות המדע, הפיזיקה, הביולוגיה, המוסר, הפילוסופיה ולפתור מי-יודע-כמה בעיות קשות בכל התחומים האלו.
אני חושב שדנט כתב ספר מדע פופולרי מעולה, כזה שמעורר מחשבה וראוי לקריאה. עם זאת, אני מסכים לחלוטין עם גזר הדין של הביולוג האבולוציוני ה. אלן אור:
שוב ושוב [דנט] מציע שהחומצה האוניברסלית של הברירה הטבעית אולי עושה משהו פה ושם. הברירה הטבעית של יקומים חלופיים אולי מסבירה למה אנחנו חיים ביקום בו קבועי הפיזיקה הם מה שהם […]. היא אולי מסבירה את העליה והירידה בפופולריות של רעיונות ושירים. היא אולי מסבירה למה אינטליגנציה מלאכותית "חזקה" תעבוד בסופו של דבר […]. היא אולי תסביר את התפשטות הקוד האתי בקרב בני אדם. עם זאת, בכל אבן דרך הקורא הספקן יכול לרטון, "אולי, ואולי לא". אחרי הכל, הראיות לכל טענה נעות בין הלא-קיימות […] לשליליות […]. דנט רק מראה שאם נאמץ את מבטנו מספיק חזק, נוכל סוג של לראות איך הרעיון המסוכן של דרווין אולי משחק תפקיד בדבר כזה או אחר. למרות שהוא הפיק ספר פרובוקטיבי ולעתים מהנה, הטענה המרכזית של דנט לא משכנעת. אחרי הכל, אולי דרוויניזם אומר לנו מעט מאד מחוץ לביולוגיה.
למי שמכיר קצת את הביולוגיה האבולוציונית מבפנים, גזר הדין הזה קל מאד לעיכול. הוא רלוונטי במידת מה גם לגבי הדרך בה הציבור הרחב תופס את הברירה הטבעית. לעתים קרובות, החשיבות שהציבור מייחס לה מאד מוגזמת וחסרת פרופורציות. בפועל, הברירה הטבעית מאד מרכזית בהסבר המוצא של אדפטציות – ההתאמות המרשימות בין מין לסביבה בה הוא חי. גם שם, היא לרוב הפיקה את האדפטציה יחד עם מנגנונים אבולוציוניים אחרים. לא פלא שביולוגים אבולוציוניים לא מתמקדים רק בברירה הטבעית. המחקר האבולוציוני מתמקד גם במנגנונים אבולוציוניים שלא קשורים בכלל לברירה הטבעית. הם לא בטלים בשישים, וחוקרים לא מתייחסים אליהם ככאלו (בעתיד בטח אשרבט עליהם רשומה או שניים).
מיתוס 3: האדם לא התפתח מהקוף, לנו ולקוף יש אב קדמון משותף
המיתוס הזה מאד נפוץ. נראה לי שהוא נולד מההתנגדות למכחישי האבולוציה. חלקם אוהבים לשאול, כאילו זאת קושיה ענקית, "אם האדם התפתח מהקוף, איך עדיין יש קופים?". בלב השאלה נמצאת אי-הבנה. אבולוציה היא תהליך שפועל על אוכלוסיות – קבוצות של פרטים. חלק מסוים באוכלוסיה יכול להתפתח לכיוון מסוים, בעוד שחלק אחר – לא. אוכלוסיה קדמונית של קופים יכולה הייתה להתפתח לבני אדם, בעוד שאוכלוסיה אחרת – לא. התוצאה הסופית, אחרי תהליך ארוך של אבולוציה, היא בני אדם וקופים.
בכנות, זאת שאלה שנראית, מרגישה, נשמעת ומריחה טיפשית, אפילו ברמה הכי אינטואיטיבית. היא נשמעת בדיוק כמו השאלה "אם הנוצרים התפתחו מהיהודים, איך עדיין יש יהודים?" או השאלה "אם האמריקאים יצאו מהאירופאים, איך עדיין יש אירופאים?". בשני המקרים הפתרון זהה. וודאי, יהודים מסוימים הפכו לנוצרים, אבל רבים אחרים – לא. ואכן, אירופאים מסוימים התנחלו באמריקה הצפונית ויצרו שם אומה חדשה, אבל רבים אחרים – לא.
משום מה, התשובה הכמעט ברורה מאליה הזאת לא מספקת הרבה אנשים. במקום, הם מעדיפים לענות שהאדם בכלל לא בא מן הקוף. ובכן, בטוח לומר שאכן באנו מהקוף. יש שרשרת מאובנים מאד יפה שמייצגת את המעברים בין האנטומיה האנושית המודרנית לאנטומיה מאד דומה לקופי האדם של ימינו. קופי האדם הקדמונים הללו הם אמנם לא הקופים המודרניים שחיים היום, אבל הם עדיין קופי אדם.
מיתוס 4: לאבולוציה יש השלכות מוסריות
זה אחד מהמיתוסים שמשותפים גם למכחישי האבולוציה וגם לאוהדיה. המכחישים חושבים שיש לביולוגיה האבולוציונית השלכות מוסריות רעות. היא ממעיטה בערך האדם ונותנת לגיטימציה לאלימות. היא עזרה לנאציזם לעלות לגדולה וסייעה לדכא מיעוטים. האוהדים חושבים שהיא נותנת בסיס אובייקטיבי למוסר, מאחדת את האדם עם הטבע ומורה לנו להתייחס לכל "גזעי" האדם כשווים. לא כל המכחישים ולא כל האוהדים מקבלים את העמדות האלו. אלו שכן – די טועים.
המכחישים והאוהדים מתמקדים ברעיונות שונים בביולוגיה האבולוציונית. המכחישים לרוב מתמקדים בברירה הטבעית. זה אחד המנגנונים האבולוציוניים הכי פחות סימפתיים. אינספור חיות מתו בהיסטוריה האבולוציונית של החיים על פני כדור הארץ, הרבה מהם בייסורים קשים, כך שהתוצאה הסופית היתה עין הנץ או נוצות הטווס.
מסיבות לא ממש ברורות, הטענה שזאת אכן ההיסטוריה של עולם החי יוצרת השלכות מוסריות רעות בהווה. השאלה הבסיסית היא, איך? איך בדיוק נובע מההיסטוריה הזאת משהו מוסרי על ההווה? משהו "טבעי" הוא לאו דווקא מוסרי, ומשהו ש"קרה" לאו דווקא גורר שהוא היה "צריך לקרות". זה "טבעי" שדברים נופלים אל כדור הארץ בהשפעת כוח המשיכה ואש היא תהליך "טבעי" לחלוטין. אינספור בני אדם וחיות אחרות גילו בדיוק עד כמה קטלניים כוח הכבידה והאש יכולים להיות. אף אחד לא חושב שהעובדות הללו, לבד או ביחד, נותנות לנו רשות מוסרית לשרוף תינוקות ערבים או לדחוף את חברינו מראש מגדלי עזריאלי. יש פער בין עובדות וציוויים -מה שקורה או שקרה הוא לאו דווקא מה שצריך לקרות או מה שהיה צריך לקרות, בהתאמה. כולם מכירים בפער הזה ובקושי לגשר עליו.
בהינתן הדברים האלו, על מה בעצם מתבססים מכחישי האבולוציה? איזה עיקרון מוסרי קלוקל נובע מתאוריה שלא ממש ברור איך מוציאים ממנה מסקנה מוסרית כלשהי? לאלוהים פתרונים, כי לי אין אחד. לפעמים, המכחישים מנסים להשתמש קצת באשמה על ידי אסוציאציה. הנאצים, כך הם טוענים, השתמשו בברירה הטבעית כדי להצדיק את פילוסופיית הרצח שלהם. לא אכריע פה בשאלה אם הנאצים אכן עשו זאת או לא, אבל שוב, זה לא צריך לעניין אותנו במיוחד. השאלה היא לא האם הם טענו שהברירה הטבעית מצדיקה אותם, אלא האם היא באמת הצדיקה אותה. האם היא אכן הצדיקה אותם? קשה לראות איך.
האוהדים טועים מסיבה דומה. ניקח לדוגמא את הטענה שהאבולוציה מספקת בסיס אובייקטיבי למוסריות שלנו. זה נכון שהביולוגיה האבולוציונית מסוגלת להסביר, לדוגמא, את המוצא של הוגנות, אלטרואיזם והרבה התנהגויות מוסריות אנושיות אחרות. עם זאת, היא גם מסבירה גם את המוצא של התנהגויות לא-מוסריות – של גניבה, רצח וטפילות, לדוגמא. מה שבאמת חסר היא דרך אובייקטיבית לקטלג התנהגויות מסוימות כמוסריות ואחרות כלא-מוסריות. זה משהו שהביולוגיה האבולוציונית לא יכולה, לא אמורה ולא מתיימרת לספק. ככאלו, אנחנו עדיין נשארים עם הרבה עבודה לפילוסופים.
דוגמא נוספת היא הרעיון שאין בנו, במין האנושי, שום דבר מיוחד. במובן מסוים, זה נכון. האדם הוא עוד חיה באסופה כבירה של חיות. הוא התפתח מן החיות, אחרי תהליך ארוך של אבולוציה. אנחנו רואים את הזיקה בינו ובין החיות הזאת במישורים רבים – באנטומיה, בהתנהגות ואפילו ביכולות השכליות שלנו. הביולוגיה האבולוציונית אפשרה לנו לבסס זאת היטב. די בזה כדי לפסול את הרעיון שיש תהום ענקית ובלתי ניתנת לגישור בין האדם לשאר החיות. יש אנשים שבבסיס הגישה המוסרית שלהם עומד ניתוק של האדם מעולם החי. אחרים חושבים שהאדם הוא "נזר הבריאה", שכל העולם נוצר עבורו ובשבילו. המציאות שחושפת הביולוגיה האבולוציונית תאלץ אותם לחפש בסיס אחר. המציאות לא תואמת את הגישות הללו.
עם זאת, יש גם מובן בו אנחנו מין מיוחד. ההבדל בין האדם לחיות הוא במקרה הטוב כמותי, אבל בתכונות מסוימות הוא מאד גדול. לדוגמא, אנחנו מאד חכמים כמין, ומעולים בתכנון, חיזוי העתיד ושיתוף פעולה. היכולת שלנו לתקשר באופן גמיש אחד עם השני גם גדולה מהיכולת של כל מערכת תקשור אחרת בטבע. כפועל יוצא, אנחנו מסוגלים להרים פרויקטים כבירים שגורמים לסכר של הבונה או לקן הנמלים להיראות כמו בדיחה. הרווחנו טפיחה גדולה על השכם ואפילו חיבוק עצמי. עם זאת, יש לקחת את הדברים בפרופורציות, במיוחד כשאנחנו מחמיאים לעצמנו. יש מובן בו אנחנו מיוחדים בקרב החיות, אבל מה ההשלכות של זה? לא רבות, אני חושב.