דטרמיניזם בקליפת אגוז
[toc]אני דטרמיניסט. בהשראת שו"ת שהופיע באתר של יקיר הבלוג מיכאל אברהם, רציתי לכתוב רשומה בנושא. עם זאת, במילותיו האלמותיות של המפטי דמפטי, "כשאני משתמש במילה מובנה הוא בדיוק המובן שבו אני בוחר בשבילה – לא פחות ולא יותר". הבעיה היא שזה נכון גם כשאני קורא מילה, ואני בטוח שזה נכון גם כשאתם קוראים מילה. לכן, לפני שבכלל אוכל להיכנס לבשר הרשומה, אאלץ להסביר למה בדיוק אני מתכוון כשאני מדבר על דטרמיניזם.
אנחנו חיים ביקום בו מתרחשים שלל אירועים. כתיבת המשפט שאתם קוראים כעת היא אירוע שממש קרה. אירועים לא חייבים להיות רק אירועים שאכן התרחשו ביקומנו. העונה האחרונה של סדרת הטלוויזיה משחקי הכס היתה חותמת מספקת לסדרה – זה אירוע שלא קרה וגם לא יקרה. זה אירוע היפותטי. כל האירועים אורכים משך זמן מסוים. למשל, כתיבת המשפט לעיל ארכה כמה שניות. שידור סדרת הטלוויזיה משחקי הכס "נגמרה" במשך כמה שבועות, משך הזמן שלקח לשדר את ששת פרקיה. היותה "חותמת" מספקת לסדרה, אם זה היה אכן אירוע שקרה בפועל, זה היה אירוע שנמשך, או יותר נכון נמרח, לאורך כל השבועות הללו.
התכונה הכי חשובה של אירועים לענייננו הוא שיש אירועים בעלי כוח סיבתי, אירועים הגורמים לאירועים אחרים. למשל, קראתם את המשפטים לעיל, ואירוע זה נגרם על ידי אירוע פרסום הרשומה הזאת. דוגמא נוספת היא הבכי, הזעקה והכאב לה גרמה העונה האחרונה של משחקי הכס. אירוע האבל הלאומי הזה נגרם על ידי שחרור העונה האחרונה של משחקי הכס.
בשבילי, דטרמיניזם היא עמדה על איך שאירועים מתרחשים. יותר ספציפית:
דטרמיניזם, הגדרה. כל אירוע שקרה וקורה ביקום, למעט אירועים בקנה מידה קוונטי, נגרם לחלוטין על ידי אירועים שהתרחשו בזמן הקודם לו.
אפרק את ההגדרה הזאת למרכיביה. ראשית, אמרנו שכל אירוע נמשך זמן מה. לפני שהוא החל התחילו שפע אירועים אחרים. למשל, לפני יומיים נשבר לי עציץ. לאירוע הזה קדמו בזמן המון אירועים. פרפר סיני נפנף בכנפיו, הומלס מת בניו יורק, אסטרואיד חצה את מערכת השמש, רעב תפוחי האדמה הגדול פקד את אירלנד באמצע המאה ה-19 וכן הלאה. נתמקד בקבוצת האירועים הזאת, קבוצת האירועים שקרתה לפני שהעציץ נשבר לי.
שנית, חלק מהאירועים בקבוצה הזאת, לא קשורים סיבתית לשבירת העציץ. למשל, עד כמה שאני יכול לראות, לכל האירועים שהזכרתי בפסקה הקודמת אין אף קשר סיבתי לשבירת העציץ. אירועים אחרים בקבוצה הזאת דווקא כן קשורים אליו סיבתית. למשל, הצמח בעציץ גדל ורוח נשבה דרך החלון. האירוע הראשון התרחש לאורך חודשים. האירוע השני התרחש בכמה דקות, אם לא שניות. הצמח, ובמיוחד העלים שלו, גדלו כל כך שהרוח שנשבה דרך החלון אחזה בהם כמפרש. העציץ החליק לאורך השולחן עליו הוא היה מונח עד שהגיע לקצה ונפל. בבירור, גדילת הצמח בעציץ ושיבת הרוח דרך החלון היו בין האירועים שגרמו לשבירת העציץ.
זה הזמן המתאים לבאר למה אני מתכוון כשאני אומר שאירוע נגרם לחלוטין על ידי אירועים שהתרחשו בזמן הקודם לו. המשמעות היא שבתוך קבוצת האירועים שקדמה לו יש קבוצה של אירועים שכוחם הסיבתי היה מספיק כדי לגרום לאירוע הזה לקרות. האם באמת כל אירוע נגרם לחלוטין על ידי אירועים שהתרחשו בזמן הקודם לו? ובכן, בתור התחלה, אירועים קוונטיים לאו דווקא מתנהגים כך. יתכן מאד שחלק מהאירועים הפיזיקליים שמתרחשים בקנה מידה תת-אטומי לא נגרמים לחלוטין על ידי האירועים שקדמו להם. אמנם אנו יכולים לראות שבנקודת זמן מסוימת התרחש אירוע קוונטי, אך מכניקת הקוונטים לכאורה קובעת שההיסטוריה של היקום עד תחילת האירוע הזה יכולה היתה להיות זהה לחלוטין, אך אירוע קוונטי שונה היה קורה בפועל. בפרט, האירוע הקוונטי שהתרחש בפועל לא נגרם לחלוטין על ידי האירועים שקדמו לו. במכניקת הקוונטים לעתים מתארים כ"אירוע ספונטני" אירוע קוונטי שלא נגרם לחלוטין על ידי אירועים שקדמו לו.
חדי העין שבכם הבחינו בניסוח המהוסס של הפסקה הקודמת. "יתכן" שיש אירועים קוונטיים כאלו ומכניקת הקוונטים "לכאורה" קובעת שהם קיימים. אני לא בקי ברזי מכניקת הקוונטים. המידע שציינתי בפסקה הקודמת מבוסס על הפרשנות של מכניקת הקוונטים שהופיעה בספרי מדע פופולרי של מכניקת הקוונטים שקראתי, ולא קראתי הרבה כאלו. אני לא פיזיקאי ושמעתי על פיזיקאים המערערים על הרעיון הזה. כעניין מעשי אני לא צריך להיכנס למחלוקת הזאת. בשבילי, אירועים קוונטיים הם רק המחשה של מה זה לא להיגרם לחלוטין על ידי אירועים קודמים. עד כמה שאני רואה, האירועים בהם כן אעסוק ברשומה הזאת לא יושפעו מהאפקטים הקוונטיים האלו.
על מה המחלוקת?
עכשיו סוף סוף ברור למה אני מתכוון כשאני אומר שאני דטרמיניסט. לקח רק כשמונה מאות מילים. קליל כמו עבודות החפירה להקמת הרכבת הקלה בתל אביב. אני דטרמיניסט, כלומר אני מאמין שכל האירועים ביקום, מלבד אירועים בקנה מידה קוונטי, נגרמים לחלוטין על ידי האירועים שהתרחשו לפניהם. בבירור, מעטים יתנגדו שחלק מהאירועים ביקום נגרמים לחלוטין על ידי האירועים שהתרחשו לפניהם. למשל, רוב האנשים מקבלים שרעידות אדמה נגרמות על ידי יחסי הגומלין בין לוחות טקטוניים. כמה גיאולוגים ידועי שם אף זיהו את ההשפעות הגיאולוגיות של הומוסקסואליות. בקרוב פרס הנובל.
ועדיין, הרבה אנשים, אולי אפילו רובם, לא מאמינים שאכן אנחנו חיים ביקום דטרמיניסטי, יקום בו דטרמיניזם נכון. הבעיה שלהם היא עם המילה "כל" בהגדרה שהבאתי לעיל. בפרט, הם חושבים שיש אירועים (שאינם "קוונטיים") שלא נגרמים לחלוטין על ידי אירועים שקדמו להם. הם מתמקדים באירועים שבהם אדם מקבלים החלטות מושכלות ובאירועים בהם אנו מוציאים לפועל פעולות רצוניות. אפשר להסביר מהן החלטות מושכלות ומהן פעולות רצוניות בכל מיני צורות. בשביל הרשומה הזאת די בדברים הבאים. החלטות מושכלות הן החלטות שקיבלנו אחרי התחבטות והתלבטות, מתוך חשיבה ועל ידי הפעלת שיקול דעת. זאת להבדיל מהחלטות שקיבלנו בלי לחשוב יותר מדי. למשל, כל פעם שפירקתי מגש פיצה בעצמי, זאת היתה החלטה שלא הקדשתי לה יותר מדי מחשבה, לצערי. פעולות רצוניות הן פעולות שעשינו כי ידענו במידה מספקת שאנחנו רוצים בהם והיינו מודעים לרצון הזה במידה מספקת. פעולות רצוניות נבדלות מפעולות לא רצוניות, כאלו שקורות "על אוטומט", מבלי שנחשוב עליהם. כך למשל החלטתי באופן מושכל ללכת ללמוד תואר ראשון נוסף ונרשמתי אליו באופן רצוני. עם זאת, במהלך כתיבת הרשומה הזאת כנראה מצמצתי מאות ואלפי פעמים. מצמוציי לא היו פעולות רצוניות. בקושי הייתי מודע אליהם.
בקרב החולקים עלי יש כמה גרסאות. יש שחושבים שכל האירועים משני הסוגים האלו – כל קבלת החלטה מושכלת וכל הוצאה לפועל של פעולה רצונית – הם אירועים שלא נגרמו לחלוטין על ידי אירועים שקדמו להם. אחרים חושבים שרק חלק מהאירועים משני הסוגים הללו הם אירועים שלא נגרמו לחלוטין על ידי אירועים שגרמו להם. מעבר לאי-ההסכמה הזאת, יש דעות רבות לגבי מה שכן גורם להחלטות המושכלות שלנו ולהוצאה לפועל של פעולות רצוניות. בקרב דתיים די נפוצה האמונה בקיומן של נשמות. לכל אדם יש נשמה המהווה מעין "אלוהים קטן" שביכולתו לגרום לקבלת החלטות מושכלות ולפעולות מושכלות מבלי להיות תלויה סיבתית באירועים שקדמו להחלטה או לפעולה. יש שפע גישות אחרות. לענייננו, המשותף לכולם הוא שאני והם לא מסכימים לגבי דטרמיניזם.
זה השלב בו אני רוצה למשוך את תשומת לבכם לתופעה מעניינת. לא אמרתי עד עכשיו את המילים "בחירה חופשית" או אפילו "בחירה". בדרך כלל, גם בספרות הפילוסופית וגם בדיונים בפייסבוק, כשעוד היה לי אחד, כותרת הדיון ביני ובין החולקים עלי לא היתה "האם דטרמיניזם נכון?", אלא "האם יש בחירה חופשית?". הפסקה הזאת עומדת להיות הפסקה היחידה ברשומה הזאת בה אגיד את הביטוי "בחירה חופשית". בעיני, הוא מעורפל באופן חסר תקנה ודיון על "קיומה" או "אי-קיומה" של בחירה חופשית לא יוביל לשום מקום. ועדיין, דטרמיניזם בכלל והאופן בו הגדרתי אותו בפרט עלולים להוות סדין אדום שיצבע כל דבר שכתבתי ברשומה הזאת בצבעים שלא באמת שפכתי על המילים. בקצרה, במקום לנהל דיון עם מה שאתם חושבים שאמרתי על בחירה חופשית, אני ממליץ למי שלא יסכים עם משהו שכתבתי ברשומה הזאת לחשוב שלא אמרתי שום דבר על בחירה חופשית. אני מקווה שזה יהיה קל, כי אני לא עומד להשתמש בביטוי "בחירה חופשית", לא עכשיו ולא בעתיד (אלא אם כן אאלץ להתייחס לדבריו של מישהו שכן השתמש בביטוי הזה).
הכלא הדטרמיניסטי והנהר הדטרמיניסטי
בניגוד לצפוי, אני לא רוצה לעסוק ברשומה הזאת בטיעונים לטובת העמדה שלי או בטיעונים נגד העמדה שלהם. אשאיר זאת לרשומה עתידית. במקום, אני רוצה לעמוד על כמה אי-הבנות של דטרמיניזם. לעתים קרובות, דטרמיניזם לא מנוסח באופן בו הצגתי אותו. במקום, דטרמיניזם מתואר כטענה שכל ההחלטות שלנו "כפויות" עלינו, שאנחנו "מוכרחים" לבצע את כל הפעולות שלנו על ידי כוחות שמחוץ לשליטתנו, שאנחנו לא מסוגלים לשלוט במעשינו. לא רק אלו שחושבים שדטרמיניזם שגוי עושים זאת, אלא גם דטרמיניסטים אדוקים. הניסוחים האלו מדמים את הדטרמיניזם לכלא ואותנו לאסירים בו. אנחנו נאבקים להשתחרר מעבותות כלאנו, אך לא יכולים להם. אנחנו ציפור שרואה את העולם הרחב שמחוץ לכלוב, רוצה להשתחרר, אפילו משתוקקת לזה, אך לא יכולה.
כל הדימויים שגויים במובן שכל דימוי יהיה שונה במשהו ממה שהוא נועד לדמות. תמיד יהיה משהו לגבי דטרמיניזם שיפוספס על ידי כל דימוי שנבחר. ועדיין, אני חושב שהדימויים לעיל, אלו שמתארים יקום דטרמיניסטי כ"כלא דטרמיניסטי" מטעים לחלוטין. לפרש אותם זה פחות עבודה פילוסופית ויותר עבודה בספרות, ואני לא מומחה בשני התחומים. עדיין, נראה לי שהרעיון שדטרמיניזם מתאר יקום בו אנחנו לא מצליחים להשתחרר הוא שטות מוחלטת. יקום דטרמיניסטי הוא יקום בו ההחלטות והפעולות שלנו נגרמות לחלוטין על ידי אירועים שקדמו להם. בפרט, זה אומר שכשאני מקבל החלטה, אין "אני" שמנותק סיבתית ממה שקרה לפני כן ש"נאבק" נגד ההחלטה הזאת.
בתור המחשה, הנה החלטה אמיתית שקרתה ביום בו כתבתי שורות אלו: החלטתי היום בצהרים לאכול אורז עם ירקות מאודים, ולא להזמין פיצה. אם היקום אכן דטרמיניסטי, לא היה איזה "אני" שהפסיד במאבק "ליקום" על ההחלטה הזאת, איזה אני קטן בראש ש"דחף" אותי להזמין פיצה באופן בלתי תלוי באירועים קודמים, אך לא יכל לכוחו הגדול של היקום הדטרמיניסטי. על פי דטרמיניזם, מה שקרה הרבה יותר פשוט: קיבלתי החלטה וההחלטה הזאת נגרמה לחלוטין על ידי אירועים שקדמו לה. זהו.
במקום דימוי הכלא הדטרמיניסטי והבעיות שלו, אני מעדיף לדמות את עצמי לנהר. כיוון הזרימה שלי, שטף הזרימה שלי נגרם סיבתית לחלוטין על ידי תוויי האדמה ותכונותיה הגיאולוגיות והפיזיקליות. אני לא חסר כוח סיבתי. אבנים שחקו מים, נכתב באיוב, ואני בהחלט שחקתי את חלקי. עיצבתי את תוויי האדמה עליה עברתי, יצרתי סחף של קרקעות וכפועל יוצא השפעתי על כיוון ושטף הזרימה שלי. כל זה נכון גם לנהרות אחרים בסביבתי. גם התנהגותם נגרמת לחלוטין על ידי תוויי האדמה ותכונותיהם הגיאולוגיות והפיזיקליות. לפעמים, אנחנו משפיעים סיבתית אחד על השני. "כירסמתי" בגוש אדמה בעבר, מה שהקל על אחרים לפרוץ נתיב חדש עבור עצמם. בנוסף, בשלב מסוים בנתיב הזרימה שלי התחלתי "להשתלב" עם נהרות אחרים ובשילוב כוחות סיבתיים פרצנו דרך אל הים.
התסריט הזה נוסח בכוונה בצורה כמעט פואטית ובזה הוא בהחלט שונה מדטרמיניזם. דטרמיניזם הוא אחד הדברים שהכי משעמם אותי לקרוא עליהם ואני חושד שזה יהיה נכון לרבים מאלו שינסו לקרוא את הדיונים עליו בספרות הפילוסופית. הנהר הדטרמיניסטי הוא עדיין דימוי יותר טוב ליקום דטרמיניסטי. הוא תופס את העובדה שאנחנו מושפעים סיבתית וגם משפיעים סיבתית בלי יותר מדי תוספות. בפרט, הוא לא מוסיף קונוטציות "לא דטרמיניסטיות" או טעונות במטען שלילי כמו דימוי הכלא הדטרמיניסטי. בנוסף, הוא יחסית קל להבנה, ולכן הוא עזר שימושי למי שרוצה להסביר דטרמיניזם. רובנו מלכתחילה מסכימים שהזרימה של נהר היא דטרמיניסטית, כך שזה לא יקשה עלינו להבין אותו. כמו כן, רובנו יכולים להבין, לפחות ברמה אינטואיטיבית, את התהליכים הגיאולוגיים והפיזיקליים שגורמים לנהר לזרום ואת האופן בו הוא משפיע על הסביבה שלו ואפילו על עצמו.
בפרקים הבאים, אולי
הבלוג הזה עמד שומם במשך חודשים עד שחבר שם אקדח לראשי ודרש ממני לכתוב כמה רשומות על מכחישי אבולוציה. די אהבתי את החוויה, אז קיבלתי על עצמי החלטה לנסות לפרסם משהו לפחות פעם בשבוע-שבועיים. נראה אם אצליח לעמוד בזה. אם כן, יהיו עוד כמה רשומות על דטרמיניזם בעתיד. אני מתכוון לעסוק בהם בכמה נושאים אחרים. ברוח מה שנתן השראה לרשומה הנוכחית, כנראה אתחיל במענה לאחד הטיעונים היותר טיפשיים של מיכאל אברהם. הוא חושב שלדטרמיניסטים יש בעיה מיוחדת להגיע לידע. האם הוא צודק? לא לדעתי. מדוע לא? ובכן, דיה לצרה בשעתה.
אחרי כן, אנסה לעשות משהו קצת חריג בבלוג הזה. לצערי, זה נדיר שאני עוסק באנשים שאני גם לא מסכים איתם על נושא מסוים וגם מכבד אותם כאינטלקטואלים. לרוב אני עוסק בהזיות של מכחישי אבולוציה וב"הוגי דעות" כמו מיכאל אברהם. אני מזלזל באופן פעיל באלו ואלו, כי מאד נדיר שקריאת כתביהם מעשירה את חיי האינטלקטואליים. לא כך עם רוברט קיין, פילוסוף שחושב שדטרמיניזם הוא שגוי ופורש גישה חלופית. אני רוצה לכתוב על גישתו ועל הבעיות שאני מוצא בה. אני חושב שזה יעשיר את הבלוג, יעשיר אותי לקרוא כמה מהמאמרים שלו מחדש, וגם יחשוף קוראים לעמדה אנטי-דטרמיניסטית יותר מתוחכמת ממה שזמין ברשת בעברית.
לבסוף, אני מאד רוצה לכתוב על הטיעונים לטובת דטרמיניזם. יש טיעונים שגרמו לי להאמין שאני חי ביקום דטרמיניסטי. רובם מדעיים, אבל יש להם לא מעט התנגדויות שבאים מאנשים בעלי רקע פילוסופי. כדי לענות עליהם, צריך לעשות קצת פילוסופיה. מעבר לזה, יש עוד שאלות פתוחות שאני רוצה להתייחס אליהם, לפחות בקצרה שקשורות לאיך שאני רואה את חיי כמישהו שחושב שהוא חי ביקום דטרמיניסטי. האם יש לנו "שליטה" על מעשינו ביקום דטרמיניסטי? מהן "פעולות רצוניות" ביקום דטרמיניסטי? האם ואיך ניתן להטיל אחריות מוסרית ביקום דטרמיניסטי? מה, אם בכלל, נותן לנו את הזכות להעניש פושעים ביקום דטרמיניסטי? כל אלו ועוד רבות אחרות הן שאלות מצוינות שיש סביבם דיונים לגיטימיים. אם אצליח, אני מתכוון לכתוב עליהם.
מה ההבדל בין דטרמיניזם לפטליזם?
@עדו סוקולובסקי: תלוי. מה זה פטליזם בעיניך? אם אתה מתכוון לרעיון שאין לנו השפעה על חיינו, אז ההבדל הוא שביקום דטרמיניסטי דווקא יש לך השפעה על הרבה דברים בחייך. לכל הפחות, זה נכון ביקום הדטרמיניסטי בו אנחנו חיים.
אהבתי את דימוי הנהר. אני משתמש לרוב בדימוי הרובוט, השוקל חלופות על פי אלגוריתם. אבל נהר זה יותר פשוט ואינטואיטיבי.
טכנית, אני לא מאוד אוהב את ההגדרה שלך כי יוצא ממנה שמחולל מספרים רנדומלי קוונטי הוא מכונה דטרמיניסטית. נכון שהתוצאות מובססות על אירועים קוונטיים אקראיים, אבל כל שאר האירועים הרבים במכונה, שמגלים ומעצימים את האקראיות הקוונטית, הם דטרמיניסטיים ולכן על פי ההגדרה שלך – זו מכונה דטרמיניסטית, מכונה שכל פעולה שלה נקבעת על ידי מאורעות קודמים (שבחלקם אקראיים-קוונטיים).
אני מעדיף לכן לומר שמערכת היא דטרמיניסטית במידה שההתנהגות שלה בעתיד נקבעת *בהכרח* על ידי מצבה בעבר פלוס האינפוט שלה עד להווה. [יותר טכנית – אם אפשר לקבוע את מצבה בזמן נתון מתוך נתונים על זמנים אחרים; כך למשל אפשר להשתמש בתנאי-שפה דווקא בעתיד, או שילוב של העתיד והעבר.] בפועל, לדעתי המוח האנושי היא מערכת דטרמינסטית בקירוב טוב. יוצאי הדופן, כגון קליטת פוטונים בודדים על ידי העין בניסוי בחשכה כמעט-מוחלטת, כנראה שלא משפיעים מעשית על תהליך קבלת החלטה מושכלת, ולכן אינם מן העניין.
למרות זאת, לדעתי ההתמקדות בדטרמיניזם היא טעות כי לב הסוגייה אינו אם יש דטרמיניזם או לא, אלא מהי בחירה. לא תתכן בכלל בחירה מושכלת שאינה-דטרמיניסטית (לדעתי).
לגבי מיכאל אברהם, אעיר שאחד מהדברים שהכי שיגעו אותי כשקראתי בספרו בנושא היה שהוא מצד אחד הסביר טוב מהו תהליך קבלת החלטות התואם לחוקי הפיזיקה (באנאלוגיה לגולש סקי, הגולש במורד התלול ביותר), ומצד שני לא הבין שהוא עצמו הרגע הסביר שלא יכול להיות תהליך בחירה מושכלת שאינו כזה. כאשר הוא הגיע לקטע בו הוא תלה את אפשרות הבחירה-החופשית בקוריוז מתמטי בעל מידה אפס, שבכלל אינו מהווה בחירה גם אם הוא אכן קיים, תלשתי שערות ביאוש – וכמעט כתבתי על זה פוסט בבלוג שלי. כמעט.
ודרך אגב, אני מאלה שנוטים להאמין בפירוש העולמות המרובים של תורת הקוונטים, שטוען שהמציאות הקוונטית היא כן דטרמיניסטית, אבל נראית לא-דטרמיניטית מבפנים. גם מנקודת ראות זו, מבחינה מעשית הפירוש שהזכרת (סוג של פירוש קופנהגן) טוב לכל צורך מעשי, כולל חשיבה על בחירה והאם היקום (כלומר החלק מהמציאות שאנו מוצאים את עצמנו בו) דטרמיניסטי.
שמחתי לקרוא. אתרום את הביטקוין שאין לי: לדעתי הקושי של אנשים עם הדטרמיניזם הוא *חווייתי*. חשוב להבין מה הקושי הזה כשבאים לפרק אותו. אנשים חווים תודעה שקיימת ועומדת בזכות עצמה ומקבלת החלטות *מול* העולם, ולא חווים את עצמם כתהליך דטרמיניסטי שכזה. ובכן, יש מגבלות אובייקטיביות על יכולתנו לנתח את התהליך הזה, ולכן אני חווים את ההחלטות שלנו כבחירה. על מנת להמחיש מדוע אין זו בחירה באמת, נתחיל מכך שאיננו יכולים להעלות בדעתנו… ובכן, מה שאיננו יכולים להעלות בדעתנו, זו טאוטולוגיה. כשאנחנו חווים בחירה, אין אנו אלא חווים קונפליקט בין סט רצונות *סופי*, שאינו ניתן לבחירתנו, ושאנחנו *נאלצים* לפתור – אבל המנגנון שמקבל את ההחלטה הזו, הוא הדטרמיניסטי, אותו איננו יכולים לבחור ואיננו יכולים לשנות, הוא הזהות של האדם. זה שאין לנו הכלים – ולהערכתי אובייקטיבית לא ניתן ולא יהיה ניתן – לחזות את הבחירה שלנו, לא אומר שאינה דטרמיניסטית.
ובהמשך לדבריי, שאלת הענשת פושעים, נניח שבא פושע וטוען לזכותו שלא בחר לפשוע, התשובה המתבקשת של השופט היא שלא בחר להעניש…
למיטב הבנתי פטליזם הוא עמדה פילוסופית שגורסת כי דברים קורים על פי גורל ידוע מראש, ללא קשר לסיבתיות. העמדה הדטרמיניסטית לעומת זאת מאפשר לאדם להשפיע על המתרחש מכיוון שהוא חלק מהנסיבות. פאטליזם מוביל לתבוסתנות ודטרמיניזם לא (בהכרח).