ריצ'רד סווינבורן על איך אלוהים מסביר את קיומם של חיים אינטליגנטיים

[toc]

ריצ'רד סווינבורן הוא פילוסוף נוצרי בריטי, מהגדולים והמשפיעים ביותר בעולם התיאולוגיה. הוא גם מהאנשים שאני לא מסכים איתם על כמעט כלום, אך למרות זאת מכבד מאד. הזכרתי ברשומה הקודמת שאנשים כאלו עלו בדפי הבלוג הזה מעט מדי. בשבוע האחרון עבדתי, כמובטח, על הרשומה על הגיגי מיכאל אברהם בעניין דטרמיניזם ויכולתו של הדטרמיניסט לדעת. הבן אדם יצא לי מכל החורים. הוא חפרן, טרחן ומלא מעצמו, גם כשהוא אומר שטויות גמורות. המוטיבציה לגמור את הרשומה על שיגיונות אברהם ירדה מעט, אז רציתי לעשות משהו שיגרום לי להרגיש טוב יותר. הרשומה הנוכחית נותנת טעימה מהגיגי סווינבורן על הטיעון מתכנון. בסופו של דבר, אני לא מסכים איתם, אבל אני לחלוטין אוהב אותם.

הסטנדרט הכפול של הטיעון מתכנון

לסווינבורן יש מאמר די קלאסי משנות ה-90 שמציג גרסה של הטיעון מתכנון. הוא נמצא בתוך מקראה בשם Physical Cosmology and Philosophy, שזמינה עד כמה שאני יודע רק בכמה ספריות אוניברסיטאיות בארץ, אז לרוב האנשים אולי לא יהיה קל להשיג אותו. המעוניינים מוזמנים לשלוח לי מייל ואם אוהב אתכם, אשלח לכם סריקה שהכנתי לעצמי.

כדי להבין למה אני כל כך אוהב את הגרסה של סווינבורן לטיעון מתכנון, צריך לקחת צעד אחד אחורה ולהסתכל על המשותף לגרסה שלו ולגרסאות רבות אחרות. יש להן את המבנה הכללי הבא:

1. קיימת בטבע תופעה מסוימת. ברוב הגרסאות, תופעת הטבע המדוברת היא החיים, חיים אינטליגנטיים או חוקי טבע שמאפשרים חיים.
2. אי אפשר להסביר תופעת הטבע הזאת בלי להיעזר באלוהים.
3. אלוהים מהווה הסבר לתופעת הטבע הזאת.
4. מסקנה: קיומה של תופעת הטבע המדוברת מהווה ראיה לקיומו של אלוהים.

אתם יכולים למצוא אינספור גרסאות של הטיעון הזה ברמות שונות של תחכום. בדרך כלל, אף אחד לא מערער על ההנחה הראשונה. כולם, דתיים, אתאיסטים וכל אלו שבינם, מקבלים שתופעת הטבע המדוברת אכן קיימת. סווינבורן משתמש בקיומם של חיים אינטליגנטיים בעלי גוף בשר ודם. אני, אתם וכל שאר בני האדם הם דוגמא ברורה לחיים אינטליגנטיים בעלי גוף בשר ודם. אני כותב ואתם קוראים, ואלו בהחלט סממנים של אינטליגנציה. אני כותב בעזרת תיפוף באצבעותיי על המקלדת ואתם קוראים בעזרת הזזת עיניכם על פני הדף, ואלו בהחלט סממנים של העובדה שיש לכם גוף בשר ודם.

רוב הגרסאות שאני מכיר משקיעות את מלוא מאמצן בהנחה השניה. בדרך כלל, השלב הזה בטיעון מלא בשפע חישובי הסתברות או לפחות בדיבורים על ההסתברות שתופעת הטבע תיווצר בלי דחיפה קטנה מאצבע אלוהים, לאור ממצאים מדעיים כאלו ואחרים. הטיעונים האלו הם כבר ז'אנר ספרותי בעיני. הפסקתי לספור את כמות הפעמים בהם קראתי מישהו מחשב את כמות החלבונים באורך מאה חומצות אמינו ומנסה להסביר איך נובע מזה משהו על ההסתברות שחלבונים כאלו ייווצרו ללא עזרה מאחד אלוהינו. אחרים "סופרים" את כמות הסידורים האפשריים של קבועי הטבע בניסיון להוכיח שרק "מעט מהם" יניבו יקומים שבהם חיים יכולים להתקיים. יש לי הרבה מה לומר על התקפות והרלוונטיות של החישובים האלו ואת חלק מזה אמרתי בעבר. אשמור את הנושא ליום אחר. זה לא מה שמיוחד בטיעון של סווינבורן.

היחס של סווינבורן להנחה השלישית הוא הסיבה שאני אוהב את הגרסה שלו לטיעון מתכנון. רוב הגרסאות של הטיעון מתכנון בהן נתקלתי בקושי מדברות על ההנחה הזאת, ההנחה שקובעת שאלוהים מהווה הסבר לתופעת הטבע המדוברת. הן פשוט מסתפקות באמירה ש"אלוהים מסביר את התופעה". הרי אלוהים מוגדר ככל יכול, אז הוא יכול גם ליצור את התופעה הזאת. מה לא?

בכלליות, הדילוג האגבי הזה על ההנחה השלישית הוא סימפטום של בעיה קשה שעמדתי עליה בעבר. יש לתיאולוגים נטיה לשכוח שהסברים הם הסברים בגלל שהם מציעים תסריט סיבתי שקושר בין הדבר המסביר לדבר המוסבר. בלי זה, מה הופך לברור יותר לגבי מוצאה של תופעה כמו קיומם של חיים אינטליגנטיים, אם ה"הסבר" לה מסתכם באמירה "אלוהים עשה אותה"? עד כמה שאני רואה, כלום. יותר מזה, "הסבר" שתורם לא פחות להבנת התופעה הוא להפטיר שהיא "קרתה באופן טבעי לחלוטין". ב"הסבר" הזה וב"הסבר" האלוהי לא מוצע תסריט סיבתי שקושר בין המסביר למוסבר, אבל למי אכפת? לא לתיאולוגים. הם מתירים לעצמם להסתפק בהגדרת האל שלהם כאחד שיכול להוציא לפועל את מה שבא לו, ובפרט את הדרוש. אין שום סיבה שאלו שחולקים עליהם לא יוכלו לטעון שיש תהליך "טבעי" שמוגדר ככזה שמסוגל ליצור את מה שזה לא יהיה שהתיאולוגים מנסים להסביר. אלך אפילו רחוק יותר ואומר שה"הסבר" ה"טבעי" הוא אפילו "הסבר" עדיף על ה"הסבר" האלוהי. לכל הפחות אנחנו יודעים בוודאות שעולם הטבע קיים, בניגוד לאלוהים. ה"הסבר" ה"טבעי" "מסביר" דברים בעזרת שימוש בדברים שגם כך מוכרים לנו, במובן מסוים.

רוב הגרסאות של הטיעון מתכנון מדחיקות את הנקודה הזאת לחלוטין. במקום, הן נוהגות בסטנדרט כפול. ההסברים ה"טבעיים" שהן פוסלות, אלו שהן מראות שהם לא באמת "עובדים", אלו שהן מראות שהם לא באמת הסברים של תופעת הטבע, הם תמיד כאלו בהם יש תסריט סיבתי ספציפי שקושר בין המסביר למוסבר. ההסבר ה"אלוהי" פטור מכאלו דרישות. כך למשל, יש גרסאות שמשתמשות בקיום החיים כתופעה שצריך להסביר. לחיים על פני כדור הארץ יש חלבונים ש"עובדים", הן אומרות, חלבונים שעושים משהו בתא החי. הגרסאות המדוברות של הטיעון מתכנון מתחילות בחישוב כמות הרצפים האפשריים של חלבונים בני למשל שלוש מאות חומצות אמינו, חישוב די פשוט שמניב מספר ענק של אפשרויות, 10 בחזקת איזה מספר גדול. מניחים שכל האפשרויות הללו מתפלגות באופן אחיד; כלומר, לכל הרצפים הללו יש אותה הסתברות להיווצר. בגלל שיש מעט מאד "חלבונים עובדים" יחסית למספר החלבונים האפשריים, אומר הטיעון, ההסתברות שייווצר "חלבון עובד" היא קלושה, אפילו אם ניתן להם את כל הזמן מראשית היקום עד היום.

ההסבר ה"טבעי" שתואר בפסקה הקודמת מכיל הנחות מגוחכות שאף אחד עם ידע בביוכימיה לא יניח. יש כל מיני גרסאות של הטיעון מתכנון שמניחות הנחות מרוככות יותר, אך גם הן מגוחכות לאוזניי ביולוגים. ההנחות עצמן לא ממש משנות. קיומן מספיק כדי להמחיש את הנקודה שלי. בגללן, ההסבר ה"טבעי" באמת עונה על האיפיון של הסבר שהצגתי למעלה: יש תסריט סיבתי שקושר בין המסביר למוסבר. בגרסה שהצגתי למעלה, המסביר הוא תהליך של היווצרות של חלבונים באורך 300 חומצות אמינו שהתפלגות תוצאותיו היא אחידה. המוסבר הוא היווצרותו של "חלבון שעובד", דרישה בסיסית של חיים. הטיעון לעיל מראה שמאד לא סביר שההסבר הזה הוא אכן ההסבר הנכון במובן שלא סביר שהוא יפיק חלבון שעובד. בהעדר כל ההנחות האלו ובהעדר הנחות אחרות, בהצלחה במציאת טיעון שיכול "להפיל" את ה"הסבר" ה"טבעי". כלומר, אם ה"הסבר" ה"טבעי" מסתכם באמירה ש"החיים נוצרו באופן טבעי לחלוטין", אין שום דבר שאפשר לטעון שיראה שזה הסבר פחות טוב מההסבר האלוהי. הוא מעורפל מספיק כדי להיות מוגן מהפרכה, וכאמור גם מעורפל מדי בשביל להיות הסבר. עדיין, לתיאולוגים לא אכפת.

הבעיה הזאת חוזרת על עצמה שוב ושוב בשפע גרסאות של הטיעון מתכנון. מצד אחד, איזה הסבר "טבעי" ספציפי לתופעת טבע מרוסק לחלוטין. מצד שני, שבחו של ההסבר אלוהי הוא בעיקר בכך שאי אפשר להעמיד אותו למבחן דומה. אחרי הכל, הוא לא באמת הסבר לתופעת הטבע, אלא ערימת מילים מעורפלת. סווינבורן נמנע מהסטנדרט הכפול הזה. הוא לא מסתפק באמירה המעורפלת ש"אלוהים מסביר את קיומם של חיים אינטליגנטיים בעלי גוף". כן, אלוהים הוא כל יכול, הוא אומר, אך למה שיברא את היקום בו אנחנו חיים? הוא הרי יכול היה ליצור למשל מרשמלו מטאפיזי ענק, במקום היקום שבו אנחנו חיים. סווינבורן מנסה לספק את התסריט הסיבתי החסר, את מה שקושר את המסביר, אלוהים, לתופעה המוסברת, קיומם של חיים אינטליגנטיים בעלי גוף. הוא מציע סיבה שבגללה אלוהים יעדיף לברוא יקום כמו שלנו.

מעט מאד תיאולוגים בכלל מזכירים את הנקודה הזאת, למרות שהיא מרכזית. למעשה, לא עולה בזכרוני אף תיאולוג מלבד סווינבורן שבאמת מנסה לנמק את ההנחה השלישית של הטיעון, ההנחה שאלוהים מהווה הסבר טוב לתופעת הטבע. זה לא אומר יותר מדי, כי זיכרון הוא לא תמיד הכלי הכי אמין. עדיין, אני חושב שהניסיון של סווינבורן כל כך נדיר שאני קד לו קידה של כבוד בזמן שאני כותב את הפסקה הזאת. תיאולוגים באמת צריכים להשקיע יותר מאמץ בהנחה הזאת. אסטרטגית, הפופולריות של הסטנדרט הכפול הזה משחקת לרעתם. אתאיסט יכול לענות לכל הגרסאות של הטיעון מתכנון שעושות בו שימוש בטענה ש"תופעת הטבע קרתה באופן טבעי לחלוטין" הוא הסבר לא פחות טוב מההסבר האלוהי המוצע. במקום לספק טיעון עם בשר, כזה שבאמת מצריך שקילה וחשיבה, התיאולוגים מסתפקים בטיעון יבש וחסר כוח שאפשר לחשוף את מערומיו במשפט וחצי.

ההסבר האלוהי של סווינבורן

הגיע הזמן סוף סוף לדבר על התסריט הסיבתי של סווינבורן. כאמור, תופעת הטבע שסווינבורן חותר להסביר היא קיומם של חיים אינטליגנטיים בעלי גוף בשר ודם. אלוהים הוא הדבר שאמור להסביר אותו. נשאר רק לתאר את התסריט הסיבתי, את מה שקושר בין המסביר, אלוהים, למוסבר, קיומם של חיים אינטליגנטיים בעלי גוף. התלבטתי אם לתרגם ישירות את הטקסט של סווינבורן או לתמצת אותו במילים שלי, והחלטתי בסוף ללכת על תמצות. אני ממליץ לכל מי שמעוניין לנסות להשיג את המאמר ולקרוא את מילותיו של סווינבורן. למרות שפה אני מתמקד רק בהסבר האלוהי של סווינבורן, הגרסה שלו לטיעון מתכנון מכילה הרבה יותר מזה ואני לחלוטין ממליץ לקרוא אותה.

סווינבורן מתחיל את ההסבר האלוהי שלו במניית מספר דברים טובים, דברים שיש להם ערך רב. ראשית, הפן המנטלי של חיים אינטליגנטיים הוא בעל "ערך עילאי". כלומר, יש ערך עצום בעובדה שחיים אינטליגנטיים מסוגלים לחוש, לחשוב, לרצות, להאמין ובכלליות לחוות שלל אירועים מודעים. שנית, בפני עצמו, ידע הוא טוב עילאי ובמיוחד טוב שיש ישויות שמבינות זאת ומסוגלות להרהר בו. שלישית, טוב שיש ישויות שמסוגלות לשנות דברים בעולם בעזרת קבלת החלטות מרצונם החופשי ובמיוחד טוב אם הן עושות זאת על מנת להגשים תכלית שהם גיבשו לעצמם. רביעית, זה טוב שלישויות כאלו יש אופי ושלפחות חלקית הן יצרו בעצמן, למשל על ידי אימון עצמי להתמודדות עם תאוותיהן. לבסוף, זה טוב שיש ישויות שמסוגלות לחוש, שמסוגלות להעריך צבעים, להוקיר ריחות וליהנות מדגדוגים.

סווינבורן מזכיר עוד כמה טובין, אך זאת דגימה מספיק טובה. הוא טוען שבני אדם הם ישויות אינטליגנטיות שבהם כל הדברים הטובים האלו ממומשים. בחיי אדם יש פן מנטלי עשיר יותר מכל אורגניזם אחר על פני כדור הארץ. יש לנו אמונות שמושפעות מאופיו של העולם, וחלקן מספיק מוצדקות כך שאפשר לקרוא להן ידע. סווינבורן חושב שלבני אדם יש בחירה חופשית לא-דטרמיניסטית, כך שלפחות חלקית בחירותיהם לא נגרמו מנסיבות שקדמו להם. אני לא מסכים איתו לגבי האי-דטרמיניסטיות של בחירותיהם של בני אדם, אך זה לא ישחק תפקיד ברשומה הזאת.

איך כל זה מתחבר לאלוהים כהסבר? ובכן, בסוף החלק בו הוא סוקר את הדברים שהזכרתי לעיל, סווינבורן אומר משפט אחד: "לאלוהים, שבהגדרתו הוא טוב, יש שפע סיבות ליצור בני אדם ושאר ישויות שיש להם סוג מסוים של חיים מנטליים".

התופעה שסווינבורן מנסה להסביר היא לא את קיומם של חיים אינטליגנטיים סתמא, אלא את קיומם של כאלו חיים שיש להם גוף. לפי סווינבורן, היותנו בעלי גוף זה מה שמאפשר לנו ללמוד או לבחור לא ללמוד לשלוט בחיינו המנטליים, לצבור עוד ידע על העולם ולהשתמש בו כדי לגדול בכוחנו על העולם. גופנו הוא חלק מיקום שחוקי הטבע שלו הם פשוטים וניתנים ללמידה. אנחנו מסוגלים ללמוד איזה אירועים בעולם משפיעים על תחושותינו ובאיזה אופן הם משפיעים עליהם, ואז לפעול על מנת להימנע מתחושות לא כיפיות ולהרבות בתחושות מענגות. גופנו הוא מה שמאפשר לנו לעשות זאת. אנחנו יכולים לחוש בכאב כשידנו מתקרבת ללהבה, ולהימנע בעתיד מלקרב בין היד שלנו ללהבות. גופנו אנחנו מסוגלים לשכלל את הדרכים בהן אנחנו צוברים ידע. למשל, אנחנו יכולים לחקור את עקרונות האופטיקה ולבנות בעזרתם טלסקופים שירחיבו את אופקינו לגבי גרמי השמים. סווינבורן ממשיך למנות עוד כל מיני דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות בעזרת גופנו, אך די בדברים שכבר כתבתי.

לפי סווינבורן, הדברים האלו הם סיבות טובות לאלוהים לא ליצור סתם יצורים אינטליגנטיים, אלא יצורים אינטליגנטיים שיש להם גוף, גוף שבעזרתו הם יכולים לחוש דברים, ליצור אמונות, לשנות דברים בעולם, עולם המציית לחוקי טבע פשוטים שאחד מרכיביו הוא גופם.

סווינבורן והבעיות

מצד אחד, אני משבח את סווינבורן על הניסיון להצדיק משהו שהרבה תיאולוגים לוקחים כמובן מאליו. כאמור, למיטב זכרוני, הרעיון שאלוהים מסביר את קיומן של תופעת טבע כזאת או אחרת לרוב מתקבל על ידי תיאלוגים בלי ערעור ומוצג בלי נימוק, למרות שלרוב ההסבר האלוהי הוא "הסבר" מקושקש שלא מסביר דבר. לדעתי, מגיע לסווינבורן  קרדיט ומגיעה הכרה לניסיון שלו לבנות הסבר אלוהי אמיתי, כזה שיש לו "בשר". מצד שני, ברגע שמתחילים לחשוב קצת לעומק על ההסבר של סווינבורן נהיה ברור עד כמה מצבו גרוע. מטרת החלק הזה ברשומה היא להסביר שסווינבורן הוא אמנם מלך, אך עירום. הוא אולי ראש לתיאולוגים, אך הוא זנב למסבירים.

סווינבורן מצא "הסבר"

סווינבורן מצליח לפרט מה הוא חושב שטוב והוא מסביר היטב למה לדעתו גוף נחוץ על מנת להשיג אותם. רק חלק אחד חסר: למה שאלוהים ירצה לממש את הטוב הזה. סווינבורן אומר שאלוהים הוא טוב, בהגדרה. האם להיות טוב אומר שאלוהים עושה כל דבר שטוב? זה בלתי אפשרי תיאולוגית, עד כמה שהביטוי הזה בעל משמעות. אחרי הכל, הרבה אנשים, ואני בינם, מאד מעריכים חיים נטולי סיכון מרעידות אדמה. לכל הדעות, אלוהים לא יצר עולם בו אין רעידות אדמה. יכולתי לבחור אינספור דברים אחרים שאנחנו מאד מעדיפים להימנע מהם, אך קיימים בהחלט. מלחמות, הרי געש, פגיעות מטאוריטים, מחסור תזונתי, זיהום אוויר, כאב, גידולים סרטניים ועוד. למרות שהימנעות מהם מוערכת מאד ונחשב כטובה בעיני רוב האנשים, אלוהים בבירור לא יצר יקום כזה. בבירור, למרות שאלוהים הוא "טוב", להיות "דבר טוב" זה לא תנאי מספיק כדי שאלוהים ירצה להוציא אותם לפועל ובטח לא שיוציא אותם לפועל.

לכן, בסופו של דבר, סווינבורן מאכזב. למרות שהוא לפחות מנסה לפרט הסבר אלוהי, זה לא באמת הסבר. סווינבורן טוען ששדבר מה הוא טוב, בין העובדה שדבר מה הוא בעל ערך. הוא גם טוען שאלוהים יעשה אותו, יוציא אותו לפועל, יממש אותו. אך סווינבורן לא מראה שיש קשר בין השניים, בטח לא קשר סיבתי בינם. בהעדר כזה קשר, כל מה שסווינבורן אומר זה שאלוהים יצר חיים אינטליגנטיים בעלי גוף ודרך אגב חיים כאלו הם מימוש של כל מיני דברים טובים. בהסתכלות שטחית, זה נראה כאילו הוא סיפק הסבר, עד שמבחינים שהוא לא באמת קושר בין הטענה שאלוהים יצר חיים אינטליגנטיים בעלי גוף והעובדה שחיים כאלו הם מימוש של כל הטובין שהוא מונה. זה לא הסבר. זה עוד "הסבר". החוליה החשובה ביותר עדיין חסרה: תסריט סיבתי שמקשר בין המסביר למוסבר.

ההנחות של סווינבורן מעורפלות ושנויות במחלוקת

לדעתי, המצב של סווינבורן אפילו גרוע יותר. ההנחות של ה"הסבר" שלו בעצמן שנויות במחלוקת. למשל, במנותק מהנסיבות, לי קשה מאד למצוא עקרונות נורמטיביים, אמירות לגבי מה בעל ערך ומה לא. למשל, האם באמת ידע הוא בעל ערך? אני לא מסכים שהטענה הזאת נכונה. מה למשל הערך של לדעת גיאומטריה דיפרנציאלית, אפילו ברמת קורס מבוא? במנותק מהנסיבות, התשובה היחידה שאני מוכן לתת היא משיכה בכתף, לא כן ולא לא. עם זאת, אם נתחשב בנסיבות חייהם, לרוב מוחץ של האנשים, אין לגיאומטריה דיפרנציאלית שום ערך כפיסת ידע, לדעתי. זה לא עוזר להם לעשות שום דבר והיא לא תעורר בהם אפילו עונג אסתטי. לי התחום עוזר מאד למדל כל מיני תופעות ביולוגית, אבל גם זה מאד נישתי בקרב ביולוגים. לפיזיקאים התחום עוזר יותר מלי, משום שהיסודות המתמטיים של תורת היחסות דורשים ידע בתחום. ועדיין, כמה פיזיקאים יש בעולם?

סווינבורן יכול לטעון שהוא חושב על ערכים בצורה שונה משלי. למשל, אולי הוא חושב שערכים הם איזה אידאה שקיימת במנותק מהתועלת שלהם, איזה דבר אמיתי שאנחנו יכולים לזהות בעיני רוחנו. זאת לא תשובה טובה. ראשית, מה שלא תהיה גישתו של סווינבורן לערכים, קבוצה גדולה של אנשים בוודאי תחלוק עליה. תשובה כזאת רק ממחישה את עומק המחלוקת סביב הנחות היסוד שלו. שנית, היא ממחישה שערפל מושגי אופף את ההנחות שלו. הן לא מוסברות היטב. למעשה, הערפל המושגי הזה משחק תפקיד בבעיה הקודמת שסקרתי ב"הסבר" של סווינבורן. אחת ההנחות שלו היא שאלוהים הוא טוב. סווינבורן לא מסביר למה בדיוק הוא מתכוון, וזאת בהחלט אחת הסיבות שההסבר שלו הוא עוד "הסבר" שלא באמת מסביר שום דבר.

מידת ההתאמה של המציאות לצפוי מה"הסבר" – במחלוקת

האם היקום בו אנחנו חיים נראה כפי שהיינו מצפה שהוא ייראה, אם ה"הסבר" של סווינבורן נכון? הבעיות האחרות בו, ובמיוחד המושגים המעורפלים שלהם, מקשים לענות על השאלה הזאת בוודאות. אסביר את כוונתי עם דוגמא: האם היקום נראה כמו יקום שנועד לחקירה על ידי חיים אינטליגנטיים בעלי גוף? אני אמנם מתמקד בשאלה הזאת בהנחה מאד ספציפית של סווינבורן, אך דברים דומים למה שאומר כאן אפשר לומר על כמה מההנחות האחרות של סווינבורן.

בתור התחלה, במובן מסוים, התשובה לשאלה הזאת היא כן, היקום בו אנחנו חיים נראה כמו יקום שנועד לחקירה על ידי חיים אינטליגנטיים בעלי גוף. כולנו מסוגלים ללמוד עליו כל מיני דברים, כמו שנגיעה באש מכאיבה לנו, שנקיעת קרסול דורשת כמה ימי החלמה לכל הפחות, איך להכין סושי (מאכל האלים) ועוד שלל דברים יומיומיות. ועדיין, ביקום יש הרבה יותר מהעובדות היומיומיות האלו שכל אדם יכול לגלות. בשלוש מאות השנים האחרונות, האנושות נהנית מרצף אדיר של תגליות והמצאות. למרות שרוב האנושות נהנית מתוצאות העבודה הזאת, רק מעטים השתתפו בגילויים עצמם, אחוז קטן מבני האדם שהתקיימו אי פעם. על כל ניוטון היו אלפי פלונים אלמונים שלא התקרבו לפיצוח סתרי היקום. גם התגליות וההמצאות האלו דרשו תקופות ממושכות של עבודה מאומצת על ידי אותם מתי מעט שהשתתפו בגילויים, תקופות שנמדדות לפעמים בעשורים.

יותר מזה, נחוצים מיומנויות וכישורים שמאד קשה לפתח, רק כדי להבין את העבודה של אלו שפיצחו את אורחות היקום. המאמץ הזה גדל פי כמה וכמה, אם רוצים ללמוד מספיק כדי להרחיב על העבודה הזאת ולגלות דברים חדשים. לא אופתע אם רוב מוחץ של האוכלוסיה האנושית לא מסוגל לרכוש את הכישורים האלו. סטודנטים למתמטיקה מתקשים במשך שנים להבין את מושג הגבול, סטודנטים לביולוגיה מתאמצים כדי להבין עקרונות מטבוליים בסיסיים, ובני אדם רבים מתקשים אפילו במטלות אינטלקטואליות יחסית פשוטות יותר כמו קריאת גרפים. זה בסדר גמור, כי רוב בני האדם לא צריכים את המיומנויות האינטלקטואליות הכבדות שנחוצות כדי למדל את החלל-זמן בחיי היום יום שלהם. הנקודה שלי היא שגם אם היו נחוצים להם, הם מעבר להם. הם לא יצליחו ללמוד אותם. ועדיין, למרות מיעוטם היחסי באוכלוסיה של אנשים שגילו את אורחות היקום לאורך כל ההיסטוריה האנושית, למרות הקושי של רוב האנשים לרכוש את המיומנויות הדרושות כדי להבין, ולמרות שרוב מוחץ מהם כנראה לא מסוגלים לרכוש אותן, סווינבורן טוען שאלוהים יצר את חיים אינטליגנטיים בעלי גוף בין השאר כדי שנגלה בדיוק את הדברים האלו, בדיוק כדי שנגלה את אורחות היקום ונפתח את המיומנויות הדרושות כדי לעשות זאת. זה נשמע אבסורד.

הבעיה היא שמעבר ללומר שזה נשמע אבסורד, קשה לקבוע בוודאות שסווינבורן באמת טועה. יתכן שאני מכניס אל הערפל המושגי שאופף את ה"הסבר" של סווינבורן הנחות פרשניות בעייתיות שמובילות למסקנה שאין התאמה בין מה שצפוי שנראה ביקום אם הה"הסבר" שלו נכון ובין מה שמצוי ביקום בו אנחנו חיים בפועל. ועדיין, אפשר להשתמש בפער לכאורה בין הצפוי למצוי. ככל שהפער המדומה הזה נראה גדול יותר כך גדול יותר מה שצריך לחדד ב"הסבר" של סווינבורן כדי שניווכח שדווקא יש התאמה בין הצפוי מה"הסבר" שלו והמציאות הקיימת בפועל.

לשם ההמחשה, דמיינו שהיינו חיים בעולם שבו בני אדם מאז ומעולם היו די גאונים, שצריכים לעמול די קשה במשך כמה חודשים כדי ללמוד גיאומטריה דיפרנציאלית ולהבין את משוואות איינשטיין בתיאוריית היחסות. אם זה היה היקום בו אנחנו חיים, היה נראה שסווינבורן די עלה על משהו. הפער לכאורה בין המיומנויות הצפויות של בני אדם לאור ההסבר של סווינבורן הוא יחסית קטן. דמיינו עכשיו במקום שהיינו חיים בעולם בו בני אדם מאז ומעולם היו מתקשים אפילו לחשב 33+9, מתקשים להשלים משפט בשיחה עם חבר בלי לאבד ריכוז, ושוכחים אחרי חמש דקות שאנחנו לא יכולים לשרוד נפילה מצוק גבוה. עולם כזה כה רחוק ממה שנראה על פניו שנצפה מה"הסבר" של סווינבורן, שנראה שנצטרך "לפרש" בדרך כלשהי את ההנחות של ה"הסבר" שלו בצורה די אבסורדית כדי שהצפוי והמצוי ייצאו תואמים. במקרה כזה, נצטרך לומר ש"חיים אינטליגנטיים" הוא לא מה שעובר לרוב האנשים בראש כשהם חושבים על אינטליגנציה אנושית. הרף לסיווג ישות כ"אינטליגנטית" יצטרך להיות יותר נמוך.

אלו שני תסריטים די קיצוניים. בפועל, היקום בו אנחנו חיים בפועל נמצא איפשהו בין שני הקיצונים האלו, אולי נוטה יותר לכיוון הקיצון השני. עד כמה שמשהו יכול להיות ברור כשמתמודדים עם ערפל מושגי, נראה די ברור שיש לכאורה פער די גדול בין היקום הצפוי מהתיאור של סווינבורן והיקום שאנחנו רואים בפועל. זה בהחלט פער מעורר תמיהות שקורא לגישור. לכן, גם אם נתחשב בצורך לפרשן את ההנחות השונות של ה"הסבר" של סווינבורן, נראה לי שנאלץ לקבל את המסקנה הבאה: או שיש פער ענק בין המציאות הצפויה מה"הסבר" שלו למציאות בפועל, או שסווינבורן וחבריו התיאולוגים חייבים לעבוד קשה יותר כדי ליצור הסבר אלוהי אמיתי, כזה שבאמת מקשר בין המסביר למוסבר.

אין תקווה לתיאולוגים

שוב, אני מעריך את סווינבורן. אני ממש קד לו קידה של כבוד על זה שאפילו ניסה. אני לא חושב שהמטלה שהוא לקח על עצמו אפשרית. הרושם שלי מקריאת לא מעט תיאולוגיה לאורך השנים הוא שאין באמת תקווה שתיאולוגים יצליחו לפתח הסבר אלוהי אמיתי, כזה שהוא יותר מ"הסבר". לאור העובדה שאני לא זוכר אף אחד מלבד סווינבורן שאפילו ניסה, נראה לי שיש להם בעיית מוטיבציה די רצינית. אפילו אם היתה להם מוטיבציה, יש להם בעיה קשה יותר. מאיפה הם ישיגו מידע אמין שיאפשר להם לפתח אפילו הסבר אלוהי היפותטי לתופעת טבע כזאת או אחרת, כל שכן יזהו הסבר אלוהי נכון? כשאנחנו רוצים להסביר לעצמנו את הפעולות של בני אדם, אנחנו בדרך כלל נעזרים בידע קודם עליהם. אנחנו משתמשים גם בידוע לנו על בני אדם בכלליות וגם בידע שלנו על בני האדם הספציפיים שאת הפעולות שלהם אנחנו מנסים להסביר.

כך למשל אני יכול להסביר את ההתנהגות של חבר טוב שלאחרונה התעצבן עלי מאד. הייתי קצת (הרבה) קרציה והוא צעק עלי לעזוב אותו לנפשו. הוא לא אדם עצבני בכלליות, אך הוא היה מדוכא בעקבות דרמה מסוימת שאירעה בחייו. הידע שלי לגבי נסיבות החיים שלו והידע שלי לגבי האופן בו בני אדם בכלליות והוא בפרט מגיבים לדרמות מהסוג הזה, אפשר לי להבין למה הוא הגיב להתקרצצות שלי כפי שהוא הגיב. אין לנו שום מקור אמין לכזה ידע לגבי אלוהים. אנחנו תמיד יכולים לשער כל מיני דברים לגבי מקורות ההתנהגות שלו. לשער זאת אחלה התחלה, אך בשלב מסוים נצטרך יותר מהשערות. ניתקל בבעיה אם נרצה בשלב מסוים לעמת את ההשערות שלנו לגבי פסיכולוגיה אלוהית עם המציאות. לא ברור בכלל איך לעמת את ההשערות האלו עם המציאות כך שהתקווה לאשש אותן נראית קלושה.

זאת אחת הסיבות שהטיעון מתכנון על גרסאותיו השונות לא מפריע לי להיות אתאיסט. זה יותר מהעובדה שגרסאות רבות שלו נוהגות בסטנדרט הכפול שעליו דיברתי במאמר הזה. כן, הרבה מהן מציעות לתופעות טבע שונות "הסברים" שהם לא יותר ממשחקי מילים ופוסלות הסברים "טבעיים" אבסורדיים שאני גם כך לא מאמץ. זה בוטנים. הסיבה שאני לא מודאג היא שהאנשים שמפתחים אותם, לא משנה כמה חכמים הם, נראים לי לחלוטין מנותקים מהמציאות, במלוא מובן המילה. הם פשוט לא בונים הגות שאפילו מנסה לפלרטט עם הידוע לנו על העולם ובקושי מנסים להיות ברורים לגבי מה שהם טוענים.

סווינבורן הוא דוגמא לזה. למרות שאני חושב שהוא ראוי לשבח, זה נראה כאילו ההסבר האלוהי שלו הוא מעין "מקגייוור" של הסבר. כמה אמירות מעורפלות על דברים טובים שבעולם בצירוף הטענה שאלוהים הוא טוב, והופל'ה יש לנו הסבר אלוהי. הפרטים יכולים ללכת לעזאזל. אפילו בספרו, The Existence of God, זכורה לי תופעה דומה. עבר זמן רב מאז שקראתי אותו, אך הוא השאיר בי את אותו רושם כמו המאמר של סווינבורן בו עסקתי כאן. ממה שאני זוכר, כל התופעות שהזכרתי כאן חוזרות גם שם בקנה מידה גדול יותר. סווינבורן מתפלמס עם עצמו במשך עשרות עמודים על טיבו של אלוהים כהסבר לדבר כזה או אחר. על פני השטח הכל נראה כמו פילוסופיה במיטבה. הכל קורס כשמנסים לעמת את הגותו עם המציאות, עם הגותם של אחרים ועם דבריו עצמם. מהר מאד מבינים שאין באמת שום סיבה לקבל את הנחות היסוד של ההסברים האלוהיים שלו, שרבות מהן שנויות במחלוקת ומעורפלות בטירוף, ושה"הסברים" שהוא מציע לא באמת מסבירים את מה שהוא טוען שהם מסבירים. כאמור, הכל נראה מאד "מקגייוור", כאילו המטרה כבר היתה ידועה מראש, אלוהים קיים, והפלסף בא אחריה.

בפרפרזה על תהלים, אל תבטחו בתיאולוגים, בבני אדם שאין להם תקווה. ימלאו ספרים, יפרסמו מאמרים, ובסופו של דבר לא ישיגו דבר. אשרי המנסים להגן על אמונתם, להסבירה לאחרים. אך הם עדיין מהמציאות מנותקים.