כל שנה באיזור הראשון בינואר, נוהגים דתיים למינהם לשלוח אינספור הודעות שרשרת באימייל על הזוועות הנוראות שחוללו ליהודים בליל הסילבסטר הגויים האנטישמיים יימח שמם וזכרם לעד. אנקדוטות מרובות סופרו על גרמנים שגלגלו יהודים בתוך חביות במורד גבעות, על פוגרומים רבים שנערכו ביהודים ועל התנכלות כללית ליהודים בתקופה של הראשון בינואר.
למרות מאמציי בשנה שעברה, גם השנה קיבלתי את אותן הודעות מאותם אנשים. לכן השנה החלטתי להגיב בצורה מעט שונה. הציטוט הבא הוא מתוך כתבה שפורסמה על ליל השנה החדשה בניו יורק טיימס. היא מתארת את ערב השנה האזרחית החדשה בניו יורק בתקופת מלחמת העולם השניה.
400,000 חוגגים ממלאים את כיכר טיימס בעלטה בניו יורק
נכתב על ידי מייר ברגר
(ניו יורק טיימס, 1 לינואר, 1943)
לערב השנה החדשה בכיכר טיימס היה אופי מוזר אתמול בלילה. כ-400,000 האנשים שבקהל, בהם היו מספרים גדולים של נערים ונערות צעירים, נעו כזומבים בעלטה, כשהם תוקעים במלנכוליות בשופרים.
הצלילים איטיים, של העדר שמחה אמיתית. האלפים חסרי המנוחה חסרו התלהבות. המלחמה שמה את ידה על החגיגות והשתיקה אותן.
בחצות הקהל חיכה לשווא לכדור הלבן שיחליק במורד הדגל שבמגדל הניו יורק טיימס. אתמול בלילה היה ערב השנה החדשה הראשון מאז 1908 שבו הכדור לא לא זהר כדי לסמל את מותה של השנה הישנה ומולד החדשה.
במקום זאת, קרניי אור שקטות מתחנות לאיתור מטוסי אויב בסביבות העיר האירו את השמים הקרים זרועי הכוכבים. זה קרה בדיוק בחצות.
הקהל צפה בדממה. שלוש דקות שלמות עברו לפני שהוא תפס את משמעות קרניי האור. השופרים נשמעו חזק יותר והפעמונים צלצלו יותר בתכיפות.
ממשאית השידור הכסופה של תחנת הרדיו WNYC בכיכר דאפי (Duffy) קריין בעל קול עמוק הרים את קולו כדי להתגבר על ההמולה. הוא ביקש עשר שניות של שקט כאות כבוד לאמריקאים שמשרתים במלחמה מעבר לים.
בכיכר העליונה, בה הודעתו נשמעה בבירור, התגובה היתה מיידית. גברים הסירו את כובעיהם והפסיקו את שריקות הצופרים. צחוק הנשים הפסיק בפתאומית ודממה נפלה על האיזור.
עם זאת, דרומה יותר, איפה שהרחובות היו מוצפים באנשים למרות מאמציהם של אנשים רכובים על סוסים, אנשי משמר רגלים ואנשי סיוע הגנתי אזרחיים, ההודעה לא נשמעה. הצופרים המשיכו להשמיע את קולם התמיד, והפעמונים עדיין צלצולו.
חיילים ונשותיהם התחבקו בפינות הרחובות ובכניסה לחנויות במשך דקות ארוכות כשהקהל מריע. כמה מהזוגות הללו הוארו באורם של מנורות ניידות אבל לא התלוננו שההפרעה מעניינת אותם.
אתם מוזמנים לרכוש את המשך הכתבה ולקרוא בעצמכם.
שימו לב לנקודות השוני בין מה שדתיים טוענים הגויים עושים בחג הזה ומה שמתואר כאן. דת ואנטישמיות לא מוזכרים בכל הכתבה. אין בה אפילו חצי סימן להסתה נגד יהודים. רק הבעות אהבה והמלנכוליות של החגיגות בצל מלחמת העולם השניה מוזכרים. היא מהווה הוכחה מוחלטת לכך שאופי החגיגות הוא חילוני, שהאנטישמיות שמתארים דתיים היתה תוצר של הסביבה בה החג נחגג ולא של החג עצמו, ולכך שכרגיל דתיים מסתכלים רק על מה שתומך בדעתם.
בהזדמנות הזו אני רוצה לאחל לכולכם ברכת שנה אזרחית טובה, שנה שבה תהיו מאושרים, שנה של הצלחה, שנה של בריאות ושנה של חשיבה בריאה ונכונה. אני מקווה שאזכה לראות את כל הדברים הללו מתממשים לא רק אצלי אלא גם אצל אחרים.