תיאולוגיה יוצרת מציאות: משה רט והיחס בין דת ומדע

בפעם הקודמת בה הזכרתי את משה רט בבלוג, ביום השואה השנה, כתבתי על מאמר הפחדה שהוא פירסם באתר "כיפה". רט לא כותב רק עבור "כיפה". יש לו אתר משלו, מיסטריום, בו הוא מפרסם שלל מאמרים. לאחרונה הוא פירסם מאמר בו הוא סוקר את היחס בין דת ומדע, כפי שהוא רואה אותו. רט טוען שיש קונפליקט בין דת למדע ושהוא נובע מהשיטה המדעית עצמה, ולא מהידע המדעי שנצבר באמצעותה. הוא מונה כמה נקודות מחלוקת ומבהיר איך ניתן לדעתו לשלב בין מדע לדת. בכל אחת מהדוגמאות שלו הוא טועה. הטיעונים שלו לא מקוריים. הם שגורים בפיהם של הרבה דתיים. הוא מספק לי הזדמנות מצוינת לסקור אותם וגם להציג טפח או שניים מדעתי על היחס בין דת ומדע. להמשך הקריאה "תיאולוגיה יוצרת מציאות: משה רט והיחס בין דת ומדע"

התורה שבעל פה: בשם ה', בלי ה' והרב אשם

אם היה אלוהים בא ורואה אתכם,

היה מתרחק מכם, היה מתייאש מזמן,

מעומק ליבו היה מתבייש בכם,

היה מתגרש מכם, היה מסתלק מכאן.

אם שמע אלוהים שאתם מדברים בשמו,

אומרים שאתם עמו, שמים את הכל עליו,

ומה שמדהים גם את אלוהים עצמו,

הוא לא מדבר עברית, והוא לא מרגיש כוכב.

היום אעשה תרגול ביציאה מהקופסה. לצרכי הפוסט הזה, אני לא אתאיסט, אלא מאמין בכל לבי שקיים אלוהים ושהתורה שבכתב – חמשת חומשי התורה – היא האמת לאמיתה. הלאה אבולוציה, לך לעזאזל מפץ גדול. בדיוק כפי שמשתקף מהתורה, העולם נברא בשבוע על ידי אל שאוהב בשר במיוחד, מלא חשיבות עצמית אך מחורר בבעיות ביטחון עצמי. ועדיין, יש הרבה דברים לא ברורים בתורה הזאת. לדוגמא, כשאחד אלוהינו דורש שבאחד מחגינו "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב), הוא לא מספר לנו איך לבנות את הסוכות הללו. בבירור, משהו חסר ומשהו צריך להשלים אותו. בימינו יש הלכה כתובה וספרות חז"ל ענפה שמסבירים לנו בדיוק מה מותר ומה אסור לעשות עם הסוכה הזאת. איך יודעים שהתורה שבעל פה הזאת, כפי שהיא מכונה, אכן בעלת אותה סמכות אלוהית שהענקנו לחמשת חומשי התורה? להמשך הקריאה "התורה שבעל פה: בשם ה', בלי ה' והרב אשם"

פעם שלישית גלידה: המהפך 3 של הרב זמיר כהן – ביקורת ספר

הרב זמיר כהן חולל מהפך בעולם התורה והמדע עם ספרי "המהפך" ו"המהפך 2". או שלא. תקציר הפרקים הקודמים הוא שכל קשר בין המציאות ל"מדע" שתומך בתורה הוא מקרי בהחלט וה"תחקיר" המקדים שהוא עשה מוטה לחלוטין. על פי כהן עצמו, הוא ניסה "ללקט גם ממה שעלה בחכתי בהקבלות שבין התורה לבין המדע, וגם ממה שחקרו וביררו אחרים". הייתי בטוח שכשעושים תחקיר מקדים הוגן לנושא כזה, אמורים ללקט עובדות על המציאות ואז להשוות אותה לכתבי הדת. לכהן יש סטנדרטים אחרים. ה"ליקוט" בבירור הוביל אותו לתהומות הקישקוש. לדוגמא, ב"מהפך 2" הוא ייחס לצ'רלס דארווין את הדעה שמחסור במאובני מעבר ימוטט את תיאוריית האבולוציה, כי הוא לא "ליקט" את הפרקים השלמים בספר "מוצא המינים" בהם דארווין מביע דעה הפוכה. כמו מכחיש מדע טוב, כהן ליקט גם מנה גדושה של ציטוטים של מדענים שהוצאו מהקשרם כך שנראה שהם אמרו דברים שהם לא. הלוואי שזאת היתה רשימה ממצה של ליקוטי הזמיר, אך היא לא יותר מדוגמית. סדרת המהפך היא גבינה שוויצרית עם יותר חורים מגבינה. להמשך הקריאה "פעם שלישית גלידה: המהפך 3 של הרב זמיר כהן – ביקורת ספר"

עיתונות רעה: על איזון מזויף וה"מדע" של הרב זמיר כהן

בכלליות, עיתונאים גרועים בדיווח על מדע. לעתים קרובות הם נותנים הייפ חסר פרופורציות למחקרים ראשוניים, מפשטים כל כך מחקרים חדשים עד שהדיווח שלהם כבר לא מהימן למקור ונכשלים בלהבדיל בין מדע לפסוודו-מדע – משהו שנשמע מדעי, אבל לא באמת כזה. הנושא הזה זכה לתשומת לב ממדענים שונים ומחקרים עליו מתפרסמים חדשות לבקרים (לדוגמאות עיינו ב-[1-3]). למרות שלפעמים יש פנינים עיתונאיות של דיווח מדעי, לרוב הציבור מקבל דיווח ירוד כמו פירסומים של מחזירים בתשובה במדורי מדע (למה לא במדור יהדות?) ושלל מאמרים מקדמים קישקושים של רפואה אלטרנטיבית לסוגיה (אין לי כוח לתת דוגמאות. פשוט קראו קבוע ב-YNET בריאות). בסיכום הכולל, העיתונות הישראלית פוגמת יותר מאשר תורמת לידיעת המדע של הציבור. היא נוטה להציג פסוודו-מדע כמדע מהימן.

נראה שהלך הדברים הזה איפשר את פירסומה של הכתבה "הרב שמשתמש במדע וטכנולוגיה להחזיר בתשובה" במגזין G של גלובס. הכתבה סוקרת את פועלו של המחזיר בתשובה הרב זמיר כהן בהאבסת הציבור הרחב בפסוודו-מדע המוחלט שלו במסגרת מאמצו להחזיר בתשובה נפשות טועות. אין ספק שהרב זמיר כהן נעזר במשימתו בשלל עזרים טכנולוגיים, אבל ה"מדע" שהוא מציג לציבור הרחב לא קיים. פעם אחרי פעם, הוא מסמך את דעתו על ציטוטים של מדענים שהוצאו מהקשרם, מראה בורות משוועת בנושאים מדעיים בסיסיים בפיזיקה, ביולוגיה וגיאולוגיה ומכחיש באופן פעיל את ממצאיהם של תחומים מדעיים שעומדים על יסודות מוצקים, כולל תיאוריית האבולוציה וגיל כדור הארץ והיקום. אין בטיעונים שלו משהו מדעי. להפך. להמשך הקריאה "עיתונות רעה: על איזון מזויף וה"מדע" של הרב זמיר כהן"

גנוסטי, אגנוסטי, תאיסט ואתאיסט ואיך אני אתאיסט ואגנוסטי באותו זמן

יותר מפעם אחת שמעתי מדתיים וחילונים כאחד ש"אי אפשר להיות אתאיסט. אגנוסטיות נראית לי כמו עמדה טובה יותר". העמדה הזאת רומזת שיש ניגוד בין אתאיזם ואגנוסטיות. הניגוד הזה בין אתאיזם לאגנוסטיות חוזר על עצמו שוב ושוב במאמרים, בטוקבקים ובתגובות בשלל קבוצות דיון. לא תמיד הכותבים עושים שימוש מפורש במונחים אתאיזם ואגנוסטיות, אבל רוח הדברים חוזרת על עצמה שוב ושוב: אתאיזם הוא קיצוני, מרחיק לכת וחסר הצדקה בעוד שאגנוסטיות היא עמדה מלאת פרחים ושושנים, יותר סבירה ומתקבלת על הדעת, אפילו אם הכותב לאו דווקא מסכים איתה. קוראים ותיקים של הבלוג יזכרו את מאמר הפלצות של רחלי מלק-בודה מאוקטובר האחרון בו היא טעתה גם בנקודה הזאת. דוגמא אחרת היא הבלוגר אישתון שעשה את אותה טעות בדיוק בצורה הרבה יותר מפורשת.

הטעות הזאת מושרשת עמוק גם בקרב אתאיסטים. ריצ'רד דוקינס, כנראה האדם שהכי מזוהה עם אתאיזם בתרבות המערבית, תרם רבות להשרשת הטעות הזאת בקרב אתאיסטים. בפרק השני של ספרו "יש אלוהים?" דוקינס מציג "סולם אמונה" בן שבע דרגות. כל דרגה מייצגת מידת אמונה באלוהים. המאמין בלב שלם נמצא בדרגה 1, ומתואר כ"תאיסט חזק" שחושב שהוא יודע שאלוהים קיים. בקיצון השני, דרגה 7, נמצא "האתאיסט החזק", שאומר "אני יודע שאין אלוהים". בשלושת הדרגות האמצעיות, 3, 4 ו-5, דוקינס מבצע את הבילבול המושגי. דרגה 3 היא "טכנית אגנוסטי, אך נוטה לכיוון תאיזם", דרגה 4 היא "אגנוסטי נטול פניות" ודרגה 5 היא "טכנית אגנוסטי, אך נוטה לכיוון אתאיזם". דוקינס מבצע בסולם הזה את אותו בילבול מושגי שעושים רבים אחרים. הטעות שלו ושל האחרים מתחילה באי הבנה של השאלה לדיון ובשימוש בהגדרות אמורפיות של המושגים השונים. אני אנסה לעשות סדר בבלגן. להמשך הקריאה "גנוסטי, אגנוסטי, תאיסט ואתאיסט ואיך אני אתאיסט ואגנוסטי באותו זמן"

מה היה כאן לפני בריאת העולם – גרסת מאקו

דודו כהן הוא עיתונאי דתי שמקושר למאקו. אמש התחיל להסתובב בפיד פייסבוק שלי מאמר פרי עטו שכותרתו "מה היה כאן לפני בריאת העולם?". מה באמת? הרבה קישקושים רוחניקיים, קורטוב של קבלה ומנה גדושה של פסוודו-מדע. תחילת המאמר מוקדש למתן שלל מקורות יהודיים שמדגימים שאלוהים יצר בעבר עולמות רבים ולאחר מכן החריב אותם. בריאת העולמות הללו משום מה לא הוזכרה בתורה, שמתארת רק איך נוצר העולם בו אנו חיים היום. היא הוזכרה בהרחבה בספרות חז"ל, מחכמי הגמרא ועד למקובלים מודרניים יותר. איך ידעו ראשוני החכמים שאחד אלוהינו ברא יותר מעולם אחד? אלוהים יודע.

אזניח את השאלה המרתקת אך חסרת התשובה הזאת לטובת התמקדות בטענות הפסוודו-מדעיות של כהן. להמשך הקריאה "מה היה כאן לפני בריאת העולם – גרסת מאקו"

רוכבים על השואה: דמגוגיה יהודית-דתית על חשבון השואה

השבוע מרבית האוכלוסיה היהודית, כולל אני, ציינה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כחברה התייחדנו עם זיכרון זוועות מחנות העבודה ומחנות ההשמדה וחיבקנו, מטאפורית לכל הפחות, את ניצולי השואה שעוד איתנו. את היום הזה ואת הרגש שהוא מעורר בחר משה רט, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, לנצל לצרכי דמגוגיה רדודה לטובת הדת היהודית. הוא פירסם מאמר הפורט על גיטרת הרגש שמלווה את היום הזה בניסיון להפיק ממנו לחן מלנכולי לשיר הידוע "אני מאמין".

הטענה העיקרית של רט מופיעה כבר בכותרת: "מי שמזלזל בתנ"ך ובמסורת, שלא יתפלא לפגוש בהכחשת שואה". רט סבור שמתוך הסתכלות על היחס שמקבלים סיפורי התנ"ך אפשר ללמוד על העתיד הצפוי למקומה של השואה בתודעה הציבורית. לדברי רט, עם ישראל השקיע מאמץ כביר לתעד ולשמר את זיכרון יציאת מצרים. למרות זאת, ארכיאולוגים מתייחסים ליציאת מצרים כאל מיתוס. רט חותם את הטיעון שלו במילים הבאות:

עם שמתייחס בזלזול ובספקנות למסורת אבותיו ולמורשת העתיקה שלו, אל יופתע כשאחרים מתייחסים בצורה דומה גם לאירועים קצת יותר קרובים, כמו השואה. וכי איזו "זכות" יש לשואה יותר מליציאת מצרים? שיש עדיין ניצולים משם? – עוד כמה שנים לא יהיו. שיש תמונות? – הצחקתם אותנו, זה  כולה פוטושופ. שיש עדויות מוקלטות? – נו, כמה סיפורי סבתא של זקנים סניליים. שלא הגיוני שהיה משהו כמו יציאת מצרים? – אה, והשואה זה ממש הגיוני ושפוי. במלים אחרות, כל מי ששותף להכחשת התנ"ך, סולל את הדרך לרווחה בפני מכחישי השואה.

רק אם נבין שלמסורת האבות ולזיכרון הלאומי יש משקל חשוב בהרבה מזה של כוהני האקדמיה, נוכל לקוות לשמר את זיכרון העבר שלנו, כפי שעשינו באלפי השנים האחרונות.

הטיעון של רט הוא לא יותר מכשל "נכונות על ידי קרבה" עם אלמנט הפחדה. להמשך הקריאה "רוכבים על השואה: דמגוגיה יהודית-דתית על חשבון השואה"

על נפנופי ידיים, קוסמטיקה מילולית וטיעונים מסמכות

תודה לאלי חוחוזיה על הסיוע בהכנת המאמר הזה.

הסלידה שלי מבריאתנים רחוקה מלהיות סוד. כמו כל בעלי אג'נדה פסוודו-מדעית, בריאתנים חוטאים בשלל חטאים אינטלקטואלים בניסיון להכחיש את נכונות תיאוריית האבולוציה. הם מכפישים, מסלפים, מעוותים ומתעלמים, מי מהם בשוגג ומי מהם בזדון, הכל בהתאם למטרה הרצויה להם. לא מפתיע אותי לשמוע אותם מדקלמים ציטוטים לכאורה של אבולוציוניסטים מושבעים כמו סטיבן ג'יי גולד, סטיבן סטנלי וצ'רלס דארווין כאילו האישים הללו או מה שהם אמרו תומכים בקישקושים האנטי-אבולוציוניסטים שלהם. הרב זמיר כהן לא שונה. הוא מצטט ברשלנות את כל אישים שהזכרתי לעיל. בסרטון השני שלי בסדרת "מזמר השגיאות" התמקדתי בדברים שהוא ייחס לצ'רלס דארווין.

בזמן שדארווין כתב את "מוצא המינים" הוא ידע שעליו להסביר את אחת הטענות הגדולות ביותר נגד התיאוריה שהוא הציע, המחסור במאובני ביניים. התיאוריה שלו חוזה שהיו שלבי ביניים רבים בין המינים השונים, אך לכאלו צורות ביניים היה יצוג דל מאד במאובנים שנמצאו עד לכתיבת ספרו. דארווין היה צריך להסביר איפה רוב רובם של מאובני הביניים שהיו צריכים להיות קיימים על פי התיאוריה שלו. ב"המהפך 2", זמיר כהן טוען שהתשובה של דארווין על השאלה הזאת היתה: להמשך הקריאה "על נפנופי ידיים, קוסמטיקה מילולית וטיעונים מסמכות"

איך לא לבקר אתאיסטים

רחלי מלק-בודה לא שמחה. בקול קורא פרי עטה שפורסם אתמול ב-YNET היא יצאה נגד ה"זן הטרחני" של אתאיסטים שמציף אותה ב"ג'אנק תיאולוגי מהזן הנחות ביותר". אתאיסטים אלו "חשים דחף עז להציל את העולם מבורותו המונותאיסטית, ולהוכיח לכל המאמינים עד כמה דרך חייהם מטופשת, חסרת היגיון, ניאנדרטלית ופרימיטיבית". הם גם "מאופיינים בזעם אינטלקטואלי מתלהם, ויש להם מטרה ברורה מאוד: לדאוג שכמה שיותר דתיים ברשת יחשפו לאור האתיאיסטי שלהם ויצאו בשאלה". מלק-בודה רואה דמיון רב בינם ובין יריביהם, המטיפים הדתיים. "התנהלותם האנטי-דתית נראית כמו דת בפני עצמה, ולא יהיה מוגזם לתאר אותם כחצר וירטואלית של חסידים מיוחמים, שלא ינוחו מפעילותם המיסיונרית עד שאחרון הדוסים יינטוש את דתו".

ובכן, זה… מעניין. אני לא אוהב כמה דברים שאני רואה בקרב אתאיסטים בפייסבוק. ראשית, אני לא מסכים עם אמירות כמו להמשך הקריאה "איך לא לבקר אתאיסטים"

שטויות דתיות נוספות לגבי הומוסקסואליות

זאת גרסה מתוקנת של המאמר. הגרסה המקורית זמינה כאן.

בתחילת השבוע שעבר חידדו הטוקבקסיטים את לשונם, עקב פריט חדשות "עסיסי": רבנים אישרו מיזם אינטרנט חדש שישדך בין הומואים ללסביות דתיים בתקווה לסייע להם להתמודד עם "מצבם". כבר בדיווח עצמו היוזמים והרבנים כיבסו מילים ועסקו בשלל מעשי קונדס לשוניים. כמובן שהמיזם ומכבסת המילים שהוא יצר נעשו לשם שמים ומתוך יראת ה'. המטרה היא שהומואים דתיים יוכלו להתמודד עם ה"בעיה" שלהם בלי לחטוא, חס וחלילה, חמסה חמסה חמסה.

להמשך הקריאה "שטויות דתיות נוספות לגבי הומוסקסואליות"