//יש כמה מיתוסים על הביולוגיה האבולוציונית ששווה לדבר עליהם במפורש. אני לא מתכוון בהכרח למיתוסים שנפוצים בקרב מתנגדיה. גם לשוחרי מדע יש לפעמים אי-הבנות לגביה. לאורך השנים נתקלתי בהרבה אנשים עם כוונות טובות ואי-הבנות רעות. אודה ואתוודה, כמו שתראו עוד רגע, אני לא חף משגיאות, אבל צדק רבי ישראל סלנטר כשאמר "כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן". ברוח הזאת, בואו נתקן. להמשך הקריאה "מיתוסים נפוצים על הביולוגיה האבולוציונית"
//חלק גדול מחיינו אנחנו מבלים בחיפוש אחרי הסברים. כולנו תושבים ביקום שמציף אותנו בחוויות וגירויים. אנחנו מחפשים דרכים טובות להסביר כל תופעה שחושינו קלטו. אנשים משתמשים באלוהים כהסבר. לפעמים פעולותיו מסבירות את מזלם הטוב בחיים, לפעמים הוא ההסבר המועדף עליהם לתופעות ביולוגיות, גאולוגיות או פיזיקליות. השימוש באלוהים כהסבר הוא מאד פופולרי, לפחות חלקית, בגלל תכונה אחת מאד מרכזית שלו. אלוהים אמור להיות בעל יכולת כבירה לתכנן, לעצב ולהוציא לפועל. בעיני המאמינים באלוהים, החכמה שלו, היכולת שלו לתפוס ולהבין הכל וכוחו הכביר – כל אלו מאפשרים לו להוציא לפועל פרויקטים ארכיטקטוניים שאף אדם לא הצליח וכנראה גם לא יצליח לשחזר, כמו היקום, כדור הארץ והחיים עצמם.
האם השימוש הזה באלוהים אכן תקין? האם אלוהים באמת יכול למלא את התפקיד הזה? האם הוא מסוגל להסביר דברים? בכלליות, אני חושב שלא, אבל כדי להסביר למה, אצטרך, כמה אירוני, להסביר כמה דברים על הסברים. להמשך הקריאה "הסברים אלוהיים: האם אלוהים יכול להסביר תופעות בטבע?"
//נבואה היא מעלה רמה. מסורתית, הנביא נחשב לקרוב לאלוהים בצורה שאדם רגיל רק יכול לחלום עליה. יש לו קו ישיר לאלוהים, דרכו הוא מקבל מסרים. בתנ"ך האל מדבר מפי הנביא – מטיף מוסר לחוטאים, מחמיא לעושי הטוב, מנחם את הסובלים, מכריע בסוגיות מדיניות וחברתיות, מזהיר מהעתיד, מנתח את העבר, מבטיח ענישה או מביא ברכה. הכל מן האל ובשם האל.
הנבואה אבדה בתקופה המודרנית. בין חתימת התנ"ך לכתיבת התלמוד, היא הפכה ל"מקצוע" נכחד, עבודה שאף אחד כבר לא עושה. כל מה שנשאר הוא הספרות העניפה שהותירו אחריהם הנביאים הקדמונים. רבים מתרשמים מהכתבים שלהם, במיוחד מהדיוק הרב בו הם חזו אירועים שמתרחשים רק בימינו, אלפי שנים אחרי שהם והמקצוע שלהם עברו מן העולם.
אולי יותר משאר הטענות לנבואות שהתגשמו, נבואות קיבוץ גלויות, הנבואות שמתארות שיבת עם ישראל לארץ, הכי תופסות את הדמיון. ראשית, הן רוכבות על הרגש הפטריוטי של כולנו ועל החיבה שלנו לשורשים ההיסטוריים שלנו. הן מאפשרות לנו למצוא משהו שמקשר את העולם היהודי העתיק עם התרבות היהודית-ישראלית המודרנית. עבור רבים, זה קשר מפתה. יש בו משהו רומנטי, שמתרפק על נפלאות העבר בהווה המודרני. שנית, הן מרשימות. איך יכלו אותם נביאים קדמונים לדעת את מה שיקרה אלפי שנים אחריהם? לרבים נראה אינטואיטיבי שכוח עליון, אלוהים, נדרש כדי להסביר הצלחה כזאת. וזאת השאלה המרכזית שלה. האמנם אלוהים דרוש כדי להסביר את ההצלחה הזאת? להמשך הקריאה "קיבוץ גלויות: בין נבואה למציאות"
//השבוע נתקלתי בשמחה רבה בהזמנה לאירוע מעניין. הרב יונתן זקס, הרב הראשי לשעבר של בריטניה, הגיע לארץ, וישב לשיחה פומבית עם תומר פרסיקו. חברבוק, רב בעצמו, המליץ לי לפני כמה חודשים לקרוא את "השותפות הגדולה", הספר בו זקס עוסק ביחס בין מדע ודת. הספקתי לצלוח את רובו בחודשים שעברו מאז. לאלו כמוני שרגילים לדוגמטיות של עמותות ההחזרה בתשובה הישראלית, הספר של זקס מאד מרענן, אבל יש לי עליו כמה השגות. אולי עוד אכתוב עליו בעתיד. בינתיים, מספיק לומר שהוא גרם לי לרצות לראות את זקס בפעולה במו עיניי. העובדה שפרסיקו השתתף הייתה בונוס משמח במיוחד. להמשך הקריאה "שיחה עם יונתן זקס ותומר פרסיקו"
//תוכן העניינים של סדרה זאת נמצא במאמר המבוא שלה.
תיאוריית שיווי המשקל המקוטע של סטיבן ג'יי גולד תמיד ריתקה אותי. קודם כל, בגלל האישיות שמאחוריה. כביולוג אבולוציוני גולד נחשב לתיאורטיקן פורה שתרם רבות לתיאוריית האבולוציה. הוא לא היסס לעסוק בהיסטוריה של המדע על מנת להשיג תובנות חדשות. חשוב מכל בעיני, הוא לא נשאר במגדל השן האקדמאי וכתב הישר לציבור הרחב. הטורים שלו במגזין Natural History אוגדו בכמה מקראות, שכמה מהן ראו אור גם בעברית. כמדען הוא היה קצת פרובוקטור, אך לפחות הפרובוקציות שלו היו פורות.
גולד נפטר בשנת 2002, אבל זכה לחיי נצח בספרות המדעית. גם היום, יותר מעשור אחרי פטירתו, ממשיכים ביולוגים אבולוציוניים להתדיין על תיאוריית שיווי המשקל המקוטע שלו, לפתח אותה ולעדן אותה. זה מוביל אותי לסיבה השניה שהתיאוריה שלו מעניינת אותי כל כך: היא עוררה מחלוקת מדעית שמסרבת למות כבר יותר מ-40 שנים, מחלוקת מאד אינפורמטיבית ופורה.
על מה המחלוקת? להמשך הקריאה "מעט חינוך אבולוציוני: איך המאובנים מראים שמינים השתנו והרבה (חלק ט)"
//עברו הרבה מים בים מאז שפרסמתי כאן משהו. לימודים עמוסים ומחסום כתיבה מעצבן הם שילוב גרוע כמעט כמו ג'חנון עם שוקולד. הגיע הזמן לנער את האבק מהבלוג ולהחזיר עטרה ליושנה. או לפחות, לכתוב משהו בתקווה שאוהב את מה שייצא לי מהמקלדת.
אני קורא הרבה לאחרונה על התנ"ך מנקודת מבט דתית. חזרתי וקראתי את ספרו של הרב אמנון בזק "עד היום הזה". אולי אכתוב עליו משהו בעתיד. דרכו הגעתי שוב לכתבי הרב מרדכי ברויאר. ברויאר כבר לא איתנו עוד, אבל כתביו נוטפי הפתוס מדברים בשמו בקול רם וברור. גם ברויאר וגם בזק מחויבים לאותו פרויקט: הם מנסים להתמודד עם התופעות הספרותיות הייחודיות בתורה מנקודת מבט דתית.
על איזה תופעות מדובר? להמשך הקריאה "אם אין מדע, אין תורה: איך רבנים עם כוונות טובות עלולים לרצוח את היהדות"
//אתם מוזמנים לעקוב אחריי בפייסבוק האישי שלי.
אני מרגיש שפילוסופיה העשירה לי את החיים. היא עזרה לי להבין בצורה יותר עמוקה כל מיני נושאים נקודתיים. יותר מזה, הניסיון שלי איתה סיפק לי שפע של כלי ניתוח ועזרי חשיבה, שאפשר ליישם אפילו במצבים יומיומיים בחיים. שום דבר לא מענג יותר מלנצח את אחותך בויכוח על שטיפת כלים בעזרת החיפושית בקופסה, הניסוי המחשבתי המפורסם של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין.
זה לא הכל. לא תמיד קל לקרוא פילוסופיה, אבל בסוף אני מקבל תחושת סיפוק מענגת. פילוסופיה היא שדה קרב של אינטואיציות. מאמר פילוסופי טיפוסי מתחיל עם האינטואיציות הבסיסיות שלנו, או עם כמה גישות פילוסופיות, ומעמת אותן אחת עם השניה, עם המציאות ועם ההיגיון הקר. אינטואיציה אחת משופדת על כידון לוגי. אחרת נופלת טרף לניסוי מחשבתי מחוכם. שלישית מתגלה כבעלת ניסוח חלש, לא ספציפי מספיק. יש משהו מאד מענג בקרב האינטואיציות הזה. לפעמים לא ברור איזה צד ניצח בקרב, והרבה פעמים הקרב רק גורם לסוף המלחמה להיראות הרבה יותר רחוקה. ועדיין, הקרב עצמו נותן תובנות מגרות, כאלו שכיף לנעוץ בהם שיניים ולמלא בהן את הראש.
מה הערך של סנטימנטים כשהם לא מגובים בדוגמאות? להמשך הקריאה "למה אני אוהב פילוסופיה בחיים שלי"
//אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי.
תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.
מיכאל אברהם חושב שהוא הצליח לפסול את הסברה העיוורת לגבי מוצא החיים. הוא חושב שהוא יכול להראות שהאל התערב ביצירתם. איך? בגדול, בעזרת טיעון שידוע לכל ביולוג אבולוציוני בשם "הטעות של הויל". הטיעון הזה מתחיל עם חלבונים, משפחה עצומה של מולקולות שעושות המון דברים בתא. חלבונים הם פולימרים ליניאריים. בתרגום מכימית מדוברת לעברית אנושית, זה אומר שהם מורכבים מכמה אבני בניין בסיסיות שמחוברות יחד בשרשרת. בכלליות, יש עשרים אבני בניין יסודיות בתאים חיים שנקראות חומצות אמינו. להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: מוצא החיים, הטעות של הויל ומדריך בהבנת הנקרא לתיאולוג היהיר (חלק ו)"
//אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי.
תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.
בשני המאמרים הקודמים בסדרה הראיתי שמיכאל אברהם לא מצליח להראות שחוקי הטבע תוכננו על ידי אלוהים. לפניו תופעה – חוקי הטבע מאפשרים את קיומם של חיים. לפניו שתי סברות אפשרויות למוצאם של חוקי הטבע הללו. סברת התכנון קובעת שישות תבונית תכננה אותם. הסברה העיוורת קובעת שהם נוצרו בלי תכנון. אברהם מתיימר להראות שסברת התכנון נכונה, אך נכשל. כפי שהדגמתי, הטיעונים שלו הם יותר כלים רטוריים שמקדמים שכנוע. לוגית ועובדתית הם כושלים.
אלו לא כלי השכנוע היחידים שזמינים לדתי. אנלוגיות נמצאות בארגז הכלים שלהם. אנלוגיות הן לאו דווקא דבר שלילי. אינספור דוגמאות מפילוסופיה ומדע יכולות להדגים את החשיבות שלהן. הן יכולות לגרות את האינטואיציה ולחשוף סתירה נסתרת מעין, מושג נעלם שיכול לקדם את ההבנה שלנו או תובנה נפלאה שהיתה חבויה בבלאגן של המציאות. זה לא מה שקורה עם הטיעון מתכנון. הטיעון הזה כמעט תמיד מגיע יחד עם אנלוגיה כלשהי למשהו שכולנו יודעים שתוכנן על ידי בני אדם. האנלוגיות הללו מפתות, אך תמיד מטעות. להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: למה אין לי זמן לטיעון השעון, או איך אנלוגיות יכולות לרמות (חלק ה)"
//אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי.
תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.
הרבה דתיים, ומיכאל אברהם בתוכם, חושבים שההתאמה בין החיים ובין חוקי הטבע והתנאים השוררים בכדור הארץ היא טיעון טוב לטובת קיומו של אלוהים. במאמר הקודם ראינו שלדתיים האלו מחכה קצת עבודה. אחרי הכל, ההתאמה הזאת יכולה להיווצר בשתי דרכים שונות: תכנון על ידי ישות תבונית, או תהליך חסר תכנון. על פניו, גם סברת התכנון וגם הסברה העיוורת מסוגלות להסביר את התופעה הזאת. לחזור על התופעה כמו תקליט שבור לא יראה שסברת התכנון נכונה, או שהסברה העיוורת שגויה.
אולי לא הכל אבוד. אולי, ברוחו של מארק טוויין, הדיווחים על מות הטיעון היו גוזמה. אולי יש טיעון משופר, שיכול לעזור לדתי להצדיק את המסקנה שיש אלוהים. מיכאל אברהם מציג כזה טיעון, לפחות בכל הנוגע להתאמה בין חוקי הטבע לחיים (הוא לא מציע אחד לגבי ההתאמה בין החיים לכדור הארץ). להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: הפיזיקה לעזרת ה'? הטיעון מתכנון עדין נגד קיומו של אלוהים (חלק ד)"