מנפרד איגן (1927-)

אל תוכן העניינים של פרויקט הציטטות הבריאתניות.

מנפרד איגן (Manfred Eigen) הוא ביופיזיקאי וחתן פרס נובל לכימיה על עבודתו בתחום קצב הריאקציות הכימיות.


הציטוט בו משתמשים בריאתנים:

"ייתכן שבאותה תקופה הופיע גן קדמוני שהמסר שלו היה הציווי המקראי פרו ורבו… ייתכן שהדבר היה אפשרי רק במקרה של מקור שמחוץ לכדור הארץ".

לא ברור מה רוצים בריאתנים לסמך על ידי הציטוט הקריפטי הזה. אפשר רק לשער. אולי הם מנסים למצוא לגיטימציה לסיפור הבריאה המקראי במילותיו של איגן. אולי הם מנסים להדגים שרק גורם חיצוני לכדור הארץ היה יכול ליצור כאן את החיים. מי יודע. המקור שנותנים בריאתנים לציטוט הזה הוא מאמר שפירסם איגן בכתב העת המדעי Science ב-12 למאי, 1989.

מנפרד איגן אכן פירסם מחקר במהדורת ה-12 למאי, 1989 של כתב העת המדעי Science. הוא לא היה הכותב היחיד, אלא כתב אותו יחד עם כמה מעמיתיו (Eigen et al., 1989). לפיכך, אם הציטוט הבריאתני היה מופיע במחקר הזה, אין שום סיבה לייחס אותו רק לאיגן. רק מנקודת מבט של דמגוג כדאי לעשות זאת, כי ציטוט מפיו של חתן פרס נובל נשמע מרשים יותר מציטוט ממאמר שכתב חתן פרס נובל עם כותבים אחרים.

הבעיה המרכזית היא שבמחקר הזה לא מופיע משהו שאפילו מתקרב לציטוט הבריאתני. הוא אפילו לא עוסק בנושא שמתקרב לגן עדן, פרו ורבו או מקור החיים. הוא עוסק בתארוך ההיווצרות של הקוד הגנטי, ובוחן את השאלה הזאת מנקודת מבט ביוכימית (ומשעממת בטירוף, ואני אומר את זה כסטודנט לביוכימיה). זה מקרה נוסף של בדיקת מקורות קלוקלת של בריאתנים.

הבריאתנים הטועים

הרב יהושע ענבל, אתר "הידברות", "בעיית התא הראשון א'", פורסם בתאריך לא ידוע. הטקסט הוסר מאתר הידברות.

הרב יהושע ענבל, אתר "הידברות", "בריאת העולם – פרק א' – תיאוריית האבולוציה ובעיות יסודיות", פורסם בתאריך לא ידוע. הטקסט הוסר מאתר "הידברות".

כותב לא ידוע, אתר "torahscience", "אביוגנזה", פורסם בתאריך לא ידוע.

ערן בן-עזרא, "ספר ההוכחות שיש בורא לעולם והתורה אמת", מהדורה רביעית, 2012, עמ' 491.

מקורות

Eigen, M., Lindemann, B. F., Tietze, M., Winkler-Oswatitsch, R., Dress, A., and Von Haeseler, A. (1989). How old is the genetic code? Statistical geometry of tRNA provides an answer. Science, 244(4905), 673–679.

וורן וויבר

אל תוכן העניינים של פרויקט הציטטות הבריאתניות.

לא מצאתי מידע ביוגרפי מהימן.


הציטוט בו משתמשים בריאתנים:

"רבים ישתוממו לגבי הידיעה, שמבחינה מעשית, כל הגנים הידועים שעברו מוטציה הינם מזיקים".

בריאתנים מנסים לסמך בעזרת הציטוט הזה את הטענה שמוטציות לא יכולות ליצור מידע גנטי שיטיב עם האורגניזם שנושא אותם. המקור שהם נותנים לו הוא מאמר שפורסם בכתב העת המדעי Science ב-1956 וכותרתו "האפקטים הגנטיים של קרינה אטומית". כשקראתי את המאמר הזה, גיליתי שהוא מובאה מתוך תמצית הדו"ח של "הועדה לאפקטים הגנטיים של קרינה אטומית", שוורן וויבר היה אחד מחבריה. כפי ששמה מרמז, מטרת הועדה הזאת היתה לסקור את מה שהיה ידוע באותה תקופה על ההשפעה הגנטית של קרינה אטומית. וויבר לא היה החבר היחיד בועדה הזאת, ולכן אין סיבה לייחס רק לו את הכתוב במאמר הזה. יותר מזה, במה רלוונטי מקור מדעי משנות ה-50 למצב הידע המדעי כיום? על פניו, הניסיון להשתמש בציטוט הזה נראה מגוחך.

איתרתי את הציטוט. הוא כן מופיע במאמר הזה ב-Science. עם זאת, קריאת ההקשר בו הוא מופיע מבהירה היטב שדברי הועדה לאפקטים הגנטיים של קרינה אטומית לא מסייע לבריאתנים כלל. גרוע מזה, הם סותרים אותם לחלוטין:

רבים ישתוממו לגבי הידיעה, שמבחינה מעשית, כל הגנים הידועים שעברו מוטציה הינם מזיקים. הרי מוטציות הן חלק הכרחי בתהליך האבולוציה. איך אפקט טוב – אבולוציה לצורות חיים עילאיות – יכול לצאת ממוטציות שמעשית כולן מזיקות?

ראשית לכל, אלו לא המוטציות אשר בעצמן מפיקות אבולוציה, אלא הפעולה של הברירה הטבעית על הקומבינציה של הגנים הקיימים. הרבה מההתקדמות האבולוציונית תלויה כנראה בשינויים בתוך התחום של שונות נורמלית של גנים, ולכן תלויה בגנים שההשפעתם נמוכה […]. לפיכך, אבולוציה מתרחשת כתוצאה משינוי מורכב בתפוצה של גנים כאלו, בשילוב תהליך המשכי של אלימינציה של מוטציות מזיקות ומדי פעם שילוב של מוטציות מיטיבות אל האוכלוסיה.

הטבע היה מאד אכזר בתהליך הזה. נסבלו אלפים רבים של מוטציות חסרות מזל והנכים שהן יצרו, על מנת שימצא שימוש למוטציה מיטיבה אחת, אחת לזמן רב, כך שמירוץ [החיים] יוכל לעלות רמה בהתאמה [של החיים] לתנאי [המחיה] הקיימים שלהם. היצור הנדיר עם הקומבינציה המיטיבה של גנים הותאם יותר טוב לשרוד ולהחליף את עמיתיו שגורלם שפר עליהם פחות וכך אבולוציה פעלה, למרות שהיו אלפי טרדגיות לפני כל הצלחה.

Weaver et al., 1956, p. 1159

בתמצות, חברי הועדה סברו שמרבית המוטציות מזיקות, אך לעתים נדירות מתרחשת מוטציה מיטיבה באחד הפרט מאוכלוסיית המין. המוטציה הנדירה הזאת הופכת לנפוצה יותר באוכלוסיה של המין בגלל הברירה הטבעית שפועלת לטובתה. בהקשרה המלא, ברור שמה שאמרו המדענים הללו לא תומך במאום בדעת הבריאתנים.

הבריאתנים הטועים

הרב יהושע ענבל, אתר "הידברות", "בעיית המוטציה ב' – מקור האינפורמציה", פורסם בתאריך לא ידוע. הטקסט הוסר מאתר "הידברות".

הרון יחיא, "תרמית האבולוציה", פרק שלישי: מנגנונים דמיוניים של אבולוציה.

מקורות

Weaver, W., Beadle, G. W., Crow, J. F., Demerec, M., Failla, G., Glass, H. B., … Wright, S. (1956). Genetic Effects of Atomic Radiation. Science, 123(3209), 1157–1164.

"Many will be puzzled about the statement that practically all known mutant genes are harmful. For mutations are a necessary part of the process of evolution. How can a good effect—evolution to higher forms of life—result from mutations practically all of which are harmful?

First of all, it is not mutations which, of themselves, produce evolution, but rather the action of natural selection on whatever combinations of genes occur. Much of the evolutionary progress probably depends on changes within the range of normal variability, and thus depends on genes of very small effect, and of the type mentioned in the previous section which are favorable or unfavorable depending on what other genes are present. Thus evolution consists of a complex shifting of frequencies of such genes, accompanied by the continuous process of elimination of detrimental mutations and the occasional incorporation into the population of a favorable mutation.

Nature had to be rather ruthless about this process. Many thousands of unfortunate mutations, with their resulting handicaps, were tolerated, just so long as an advantageous mutation could be utilized, once in a long while, for inching the race up slightly higher to a better adjustment to the existing conditions. The rare creature with an advantageous combination of genes was better fitted to survive and displace his less favored companions, and thus evolution was served, even though there were thousands of tragedies for every success."

למה "מוות במרשם רופא" הוא חסד: המציאות מאחורי הצעת החוק

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי

דוד שוכב במיטה. כל חוויה שלו מהולה בכאב, כל תנועה מייסרת, הבריחה מהכאב מתישה. נועה והילדים ביקרו לפני כמה שעות. הקטנים נחרדו כשהוא הקיא על עצמו. עכשיו זה קרה שוב, כשנועה לא כאן כדי לקרוא לאחות. הוא יצטרך לחכות כמה דקות, להתאושש לפני שיוכל להזיז את האצבע אל כפתור המצוקה. אחרי שנים של טיפולים הוא כבר לא יכול להריח את הקיא, אבל את הצריבה בגרון הוא מרגיש. למה להמשיך? הוא חשב. הוא, נועה והילדים השלימו עם המציאות כבר לפני חודשים. למוות שלו אין תאריך מדויק, אבל הוא במרחק חודשים ספורים. הוא ממשיך לחיות רק כי הוא לא יכול למות עכשיו. מנסים להנעים עליו את החודשים האחרונים. לא מצליחים.

למה אנשים כמו דוד לא יכולים למות לפני שהסרטן יסיים את עבודתו? למה נגזר עליהם להמשיך לחיות חיים מלאי סבל שהוא לא רוצה בהם? כמו כולנו, החולים האלו הולכים ברחוב חד-סטרי שמסתיים במוות. כמו כולנו, למוות שלהם אין תאריך מדויק. שלא כמו כולנו, הוא בוודאות במרחק חודשים ספורים מהם. הרופאים יכולים לכל היותר להמתיק את כאבי הגסיסה, בין אם אלו כאבים פיזיים, או כאבים מנטליים. החולים הללו לא יכולים לסיים את חייהם.  התאבדות מאולתרת היא אפשרות, אך היא תמנע מקרובי המשפחה שלהם לקבל הטבות שמגיעות לאנשים שמתו מוות טבעי (ביטוחי חיים, לדוגמא). למה אלו מהם שרוצים בזה לא מקבלים את האפשרות הזאת?

זה המצב שבאה לתקן הצעת החוק "מוות במרשם רופא". היא מעניקה לחולים סופניים שרוצים בכך את האפשרות למות בתנאים שלהם. חולים סופניים יהיו רשאים לבקש מהרופא שלהם מרשם לתרופה ממיתה (יותר נכון, תרופה במימון ממית. מטעמי קיצור אכנה אותה תרופה ממיתה). אחרי שהם יקבלו אותה, גורלם בידיהם. הם יוכלו ליטול את התרופה בזמן המתאים להם ולסיים את חייהם. על פניו, לא אמור להיות שום דבר מעורר מחלוקת בהצעת חוק כזאת. לצערי, אנחנו חיים בעולם בו רעיונות מהפכניים כמו חמלה, סימפתיה ואכפתיות נתקלים כל הזמן בחומה של דוֹגמה, שמרנות וקיבעון. זה מה שקרה כאן.

להמשך הקריאה "למה "מוות במרשם רופא" הוא חסד: המציאות מאחורי הצעת החוק"

תיאולוגיה יוצרת מציאות: משה רט על דברים שמדענים מניחים (חלק ב)

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי

בשבוע שעבר התחלתי להשיב לסדרת המאמרים "דברים שמדענים מניחים" של משה רט, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. רט ניסה לשנמך את מעמד המדע למעמד הדת. הניסיון נכשל לחלוטין. הראיתי שהטיעונים שלו מוטים אידיאולוגית, הבהרתי שהנחות היסוד ה"מדעיות" שבהן הוא דן הן בעצם הנחות יסוד אנושיות. על מנת לשנמך באפקטיביות את המדע לתהום המעמדית של הדת, רט חייב לנו טיעונים יותר רציניים.

אם קראתם את המאמר הקודם שלי, בטח שמתם לב שבחרתי לדלג על המאמר הראשון בסדרת המאמרים של רט ולהתחיל דווקא משני האחרונים. במאמר הראשון בסדרה שלו מציג רט גרסה מפושטת של "הטיעון האבולוציוני נגד נטורליזם" (Evolutionary Argument Against Naturalism, EAAN) של התיאולוג אלווין פלנטינגה. בחרתי לשמור אותו לסוף, כי לקחתי את המאמר הזה קצת אישית. אני אוהב את פלנטינגה ולכן הטיפול המעוות שרט נתן לטיעון שלו צרם לי כמו מקהלת מסורים חשמליים. אני בספק עצום אם פלנטינגה יסכים שנייחס לו את מה שרט כתב, אבל מי יודע. להמשך הקריאה "תיאולוגיה יוצרת מציאות: משה רט על דברים שמדענים מניחים (חלק ב)"

תיאולוגיה יוצרת מציאות: משה רט על דברים שמדענים מניחים (חלק א)

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעללי בפייסבוק האישי שלי

פתגם אינטרנט ידוע אומר "לעולם אל תתווכחו עם טיפש. הוא יוריד אתכם לרמה שלו ויביס אתכם בזכות ניסיונו". משה רט מדגים שטיפשים הם לא היחידים שמשתמשים בטקטיקה הזאת. רט, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, רחוק מלהיות טיפש. להפך. אני מתרשם שהוא מאד חכם. ועדיין, יש מוטיב חוזר בניסיונותיו לגונן על הדת היהודית מאימת המציאות. שלל ההתפתלויות, עיקומי המציאות והטיעונים הקוסמטיים שלו מנסים להציג את המחלוקת בין הדת היהודית למציאות כמחלוקת בין שני סטים של הנחות יסוד פילוסופיות, למרות שבפועל היא ממש לא כזאת. כיניתי את הטקטיקה הזאת בעבר אד פילוסופיום.

לאחרונה הוא פירסם סדרה בת שלושה מאמרים תחת הכותרת "דברים שמדענים מניחים". הסדרה היא הדגמה מעולה לאד פילוסופיום שיטתי. במקום להעלות את קרנה של הדת, רט מנסה לשנמך את מעמד המדע אל התהום המעמדי של הדת שלו. במילים שלו:

כל מי שלמד קצת פילוסופיה של המדע, יודע היטב [… ש]גם המדע, כמו כל השקפה וגישה שהיא, מבוסס על אמונה – אמונה באמיתותן של אותן הנחות, שעליהן הוא נשען. בכך אין הוא שונה באופן מהותי מאמונות, דתות ופילוסופיות שונות, המבוססות גם הן על אקסיומות בלתי מוכחות.

רט לא מסתפק רק בזה. לאורך הסדרה הוא גם מתיימר להראות שהנחות היסוד של המדע מובילות לכמה השלכות לא נעימות למדע. בלי יותר מדי ברברת, אתחיל לפרק את הטיעונים העיקריים של רט בסדרה משלי, בת שני חלקים. החלק הזה יעסוק במאמר השני והשלישי בסדרה של רט. החלק הבא יעסוק במאמר הראשון שלו. אלא אם כן נאמר אחרת, כל הציטוטים לקוחים מדברי רט עצמו. להמשך הקריאה "תיאולוגיה יוצרת מציאות: משה רט על דברים שמדענים מניחים (חלק א)"

אברהם משחק בטעויות: איך חוקרים אבולוציה (חלק ב)

אם אתם רוצים לחזות בשלל מעללי ברשת מחוץ לבלוג, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הפרופיל האישי שלי בפייסבוק. בעבר הפעלתי גם דף פייסבוק לבלוג, אך אני מעדכן אותו הרבה פחות לאחרונה.

תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.

היסטוריה נחשבת למקצוע משעמם. ספרי היסטוריה רבים מצליחים ליצור שיעמום מזוקק אפילו מתיאורי קרבות עתירי דם, כאלו שיכולים לאכלס סרט הוליוודי ממוצע. כמעט ולא נתקלתי בהיסטוריון שבורך בכישרון בכתיבה עממית, כזה שיכול להחיות קרבות עקובים מדם, ליצור מתח כשהוא מתאר עוד תימרון צבאי מחוכם ובכלליות להפוך את ההיסטוריה לטובה יותר מסיפורת. נתקלתי אפילו בפחות היסטוריונים שהצליחו לעשות זאת לתמורות החברתיות בדרום אפריקה בתקופת שחר האפרטהייד בשנות ה-50 של המאה הקודמת.

אם זה המצב בהיסטוריה כללית, דמיינו כמה קשה זה לכתוב מדע פופולרי על ההיסטוריה האבולוציונית של כדור הארץ. הסרט "פארק היורה" עשה יח"צ טוב לדינוזאורים, אבל אפילו הוא התמקד בדינוזאורים שמושכים את תשומת הלב. לטירנוזאורוס רקס יש את כל התכונות של נבל הוליוודי מפלצתי: שיניים חדות, דחף עז לטרוף ומאסיביות של גודזילה. נסו לשלב בסרט כזה את הידוע על דינוזאור מהסוג שהחשיבות המדעיות שלו עצומה, אבל הערך הבידורי שלו אפסי. המשימה נמצאת על הגבול הדק שבין קשה לבלתי אפשרי.

למרות האתגר שבכתיבת היסטוריה פופולרית, זה בדיוק מה שאני עומד לנסות כאן. ספציפית, אני רוצה לשתף אתכם בפרטי ההיסטוריה האבולוציונית של צבי ים ירוקים (הם פז"מניקים באבולוציה), פרושים מגלפגוס (הם אגוזים! רגע… מה?) ועכברים אמריקאים (הם מתים על מקדונלד'ס). לזה לבד יש פוטנציאל להיות משמים כמו סקירה מרתקת של התמורות שעברו על כמות הפרונקלים של המלך לואי ה-16. אני לא מסתפק בזה. אנסה לשעמם אתכם עוד קצת. אסקור גם איך ביולוגים אבולוציוניים חקרו סוגיות באבולוציה של המינים האלו. כמו שאתם רואים, אני מנסה להנמיך לכם ציפיות. נראה אם זה יעבוד. להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: איך חוקרים אבולוציה (חלק ב)"

דתות לא מגיעות לאינטרנט כדי למות

בשיטוטיי בחלק האתאיסטי של פייסבוק נתקלתי הרבה בטענה שדתות מתות באינטרנט. למה דווקא באינטרנט? מסתבר שדתיים רבים נשארים דתיים רק כי פרוכת ארון הקודש מסתירה מהם את המציאות ודעתם כלואה בין דפי הגמרא שבבית המדרש. באינטרנט הם נחשפים לנקודות מבט חלופיות על הדת שלהם שמשחררות את דעתם לחופשי. מוחם מפתח כנפיים שנושאות אותו על אוויר רווי בעובדות והגיון צרוף הרחק מאדמות הבור של דתו אל האדמות הפוריות של כנות אינטלקטואלית. כך מסתיים לו עוד סיפור חזרה בשאלה.

להמשך הקריאה "דתות לא מגיעות לאינטרנט כדי למות"

אברהם משחק בטעויות: מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה (הקדמה וחלק א)

תודה למתן הולצר על שלל שיחות פרודוקטיביות לאורך השנים האחרונות בנושאים הקשורים לסדרה הזאת.

תוכן העניינים של הסדרה

הקדמה

שון קונרי הוא אחד השחקנים האהובים עלי. אלמלא היה סקוטי, יכולת המשחק שלו היתה ראיה ישירה לקיומו של אלוהים. כשקראתי בפעם הראשונה את הספר "אלוהים משחק בקוביות" של הרב ד"ר מיכאל אברהם קפצו לי לראש שתי דמויות שהוא גילם, ג'יימס בונד ו-וויליאם מבסקרוויל. ג'יימס בונד הוא גברבר שרמנטי ורודף שמלות עם עולם ערכים מעוות, בו לא ברור אם שלום הממלכה הבריטית קודם לסקס או להפך. הוא נאבק בארכי-נבלים כמו יוריק גולדפינגר ולא מתבייש להתגרות בהם. כוויליאם מבסקרוויל, גיבור הסרט (והספר) "שם הורד", קונרי לבש גלימת נזירים ותיפקד כמעין שרלוק הולמס של ימי הביניים. הוא פותר סדרת רציחות במנזר ונאבק באמונות התפלות של חבריו לאמונה על ידי הפעלת לוגיקה קרה וחשיבה רציונלית.

מה הקשר בין "אלוהים משחק בקוביות" ושון קונרי? בספר הזה מיכאל אברהם מקדם את מה שהוא מכנה "בריאתנות שפויה", גישה דתית להבנת תיאוריית האבולוציה שנמצאת בין הפונדמנטליזם האבולוציוני והדוגמטיות של מכחישי האבולוציה. על ידי הפרדה בין הפן הפילוסופי של הדיון וממצאי המדע, אברהם מנסה להראות שהביולוגיה האבולוציונית לכל הפחות לא אומרת דבר על קיומו של אלוהים. למעשה, הוא סבור שהיא דווקא מספקת סיבה טובה להאמין באלוהים.

אברהם מציג בספרו שתי דמויות שדי דומות לוויליאם מבסקרוויל וג'יימס בונד של קונרי. הראשונה נראית רציונלית, בעלת טיעונים תקפים ובדיקת עובדות איתנה. היא לא מהססת לצאת נגד הלך הרוחות בזרם האורתודוקסי, אם לשם המציאות מובילה. היא הוויליאם מבסקרויל של אברהם. השניה היא סוכן בשירות הוד אלוהיותו שלא מתבייש לרדות באלו שיוצאים נגד האלוהים ולהתגרות בהם על ימין ועל שמאל. הוא שנון, או לפחות מנסה להיות, והרבה יותר פולמי. זה הג'יימס בונד של אברהם.

הדמות הראשונה התפוגגה כשקלטתי שאברהם מנסה לעוור עם מושגים. הוא עושה שימוש חופשי במושגים פילוסופיים ומדעיים בצורה שלא תרשים את מי שבקי בחומר. בנוסף, במקום להיות חלוץ אורתודוקסי שיוציא אותה מקיבוע, הוא מתגלה שוב ושוב כאדם שממחזר טיעונים דתיים מוכרים עם מעט מאד חידוש. כרגיל, הוא כנראה הקרבן הראשון של עצמו. לכל הפחות, הוא נראה לי כן בטעותו. הדמות השניה לא התפוגגה. היא לא נראית פיקציה. הספר הזה נכתב בטון יומרני מאד. לא ברור למה, לאור איכות התוכן שלו.

זאת טענה מאד רצינית שדורשת ביסוס מעמיק, ולכן החלטתי לכתוב סדרת מאמרים כמענה ל"אלוהים משחק בקוביות" של אברהם. אני לא מתכוון להשתמש בסדרה הזאת רק כמענה לספר של אברהם. זה לא פרודוקטיבי בעיני. הספר של אברהם הוא בשבילי הזדמנות לסקר נושאים שרציתי לכתוב עליהם כבר זמן רב, אבל לא היתה לי הזדמנות לעשות זאת. לכן, בשם האינפורמטיביות, המאמרים בסדרה הזאת מדי פעם יחרגו מהדרוש כדי לענות לאברהם.

תהנו מהסדרה! להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה (הקדמה וחלק א)"

אתגר של תפיסה: מחשבות על הדיון בין ביל ניי לקן האם

הרבה אנשים שלחו לי את הדיון בין הבריאתן קן האם ופופולרייזר המדע ביל ניי. אני כנראה לא אצפה בשעתיים ומשהו האלו, כי אין לי ממש זמן וגם כי קראתי את הספר, כמו שאומרים. פשוטו כמשמעו במקרה הזה. האם מעלה טיעונים מוכרים מספרות "מדע הבריאה". קראתי הרבה ספרים ומאמרים כאלו לאורך השנים והדקות הספורות שדגמתי מתוכו המחישו לי שאין בו חדש עבורי. בכל מקרה, תודה לכל הממליצים.

סביב הדיון הזה היה פולמוס גדול בקרב שוחרי אבולוציה, לפני ואחרי שהוא נערך. השאלה המרכזית היתה האם תומכי אבולציה מרוויחים משהו מההשתתפות בדיונים מילוליים כאלו. אני נוטה לענות על השאלה הזאת בשלילה משתי סיבות. בתור התחלה, בין אם ניי נתן שואו אדיר להמשך הקריאה "אתגר של תפיסה: מחשבות על הדיון בין ביל ניי לקן האם"

מעט חינוך אבולוציוני: מסע בארץ הבריאתנים – מפלתו של טרופ (חלק ח')

תוכן העניינים של סדרה זאת נמצא במאמר המבוא שלה.

כמו פאן-בוי מצוי של פיטר ג'קסון, מיהרתי לאחרונה אל בית הקולנוע כדי לצפות ב"מפלתו של סמאוג", הסרט השני בטרילוגיית ההוביט. במשך שעתיים הייתי ממוסמר לכיסא, צופה בבני דורין ובילבו באגינס ממשיכים במסעם אל הדלת הסודית של ארבור, הממלכה בבטן ההר. אלפים תפעלו חרבות וחצים במיומנות של נינג'ות, דם אורקים נשפך כמים, עכבישי ענק, ווארגים ודרקון אחד קסום קמו לתחיה בזכות אנימציה תלת-ממדית היפר-ריאליסטית ואיאן מקלן שוב גילם את גנדלף עם שפע קסם.

בחיי היום-יום שלי אני לא זוכה לחוות מסע הרפתקאות מלהיב שכזה. עד כמה שזה עלול להפליא אתכם, הדבר הכי קרוב אליו בחיים שלי הוא בדיקת מקורות של טענות בריאתניות. לפעמים נדמה לי שההבדל היחיד בין המסע בהוביט והמסע שלי הוא המחסור באורקים. אחרי הכל, גם ההתמודדות עם טיעונים של בריאתנים רוויה בתלאות, עליות ומורדות, טוויסטים בעלילה, הומור, הומור עצמי ומנה גדושה של סיפוק סקרנות. היום אשתף אתכם במסע שכזה שלקחתי לאחרונה. להמשך הקריאה "מעט חינוך אבולוציוני: מסע בארץ הבריאתנים – מפלתו של טרופ (חלק ח')"