אתולוגיקה

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי

דוד שוכב במיטה. כל חוויה שלו מהולה בכאב, כל תנועה מייסרת, הבריחה מהכאב מתישה. נועה והילדים ביקרו לפני כמה שעות. הקטנים נחרדו כשהוא הקיא על עצמו. עכשיו זה קרה שוב, כשנועה לא כאן כדי לקרוא לאחות. הוא יצטרך לחכות כמה דקות, להתאושש לפני שיוכל להזיז את האצבע אל כפתור המצוקה. אחרי שנים של טיפולים הוא כבר לא יכול להריח את הקיא, אבל את הצריבה בגרון הוא מרגיש. למה להמשיך? הוא חשב. הוא, נועה והילדים השלימו עם המציאות כבר לפני חודשים. למוות שלו אין תאריך מדויק, אבל הוא במרחק חודשים ספורים. הוא ממשיך לחיות רק כי הוא לא יכול למות עכשיו. מנסים להנעים עליו את החודשים האחרונים. לא מצליחים.

למה אנשים כמו דוד לא יכולים למות לפני שהסרטן יסיים את עבודתו? למה נגזר עליהם להמשיך לחיות חיים מלאי סבל שהוא לא רוצה בהם? כמו כולנו, החולים האלו הולכים ברחוב חד-סטרי שמסתיים במוות. כמו כולנו, למוות שלהם אין תאריך מדויק. שלא כמו כולנו, הוא בוודאות במרחק חודשים ספורים מהם. הרופאים יכולים לכל היותר להמתיק את כאבי הגסיסה, בין אם אלו כאבים פיזיים, או כאבים מנטליים. החולים הללו לא יכולים לסיים את חייהם.  התאבדות מאולתרת היא אפשרות, אך היא תמנע מקרובי המשפחה שלהם לקבל הטבות שמגיעות לאנשים שמתו מוות טבעי (ביטוחי חיים, לדוגמא). למה אלו מהם שרוצים בזה לא מקבלים את האפשרות הזאת?

זה המצב שבאה לתקן הצעת החוק "מוות במרשם רופא". היא מעניקה לחולים סופניים שרוצים בכך את האפשרות למות בתנאים שלהם. חולים סופניים יהיו רשאים לבקש מהרופא שלהם מרשם לתרופה ממיתה (יותר נכון, תרופה במימון ממית. מטעמי קיצור אכנה אותה תרופה ממיתה). אחרי שהם יקבלו אותה, גורלם בידיהם. הם יוכלו ליטול את התרופה בזמן המתאים להם ולסיים את חייהם. על פניו, לא אמור להיות שום דבר מעורר מחלוקת בהצעת חוק כזאת. לצערי, אנחנו חיים בעולם בו רעיונות מהפכניים כמו חמלה, סימפתיה ואכפתיות נתקלים כל הזמן בחומה של דוֹגמה, שמרנות וקיבעון. זה מה שקרה כאן.

להמשך הקריאה "למה "מוות במרשם רופא" הוא חסד: המציאות מאחורי הצעת החוק"

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי

בשבוע שעבר התחלתי להשיב לסדרת המאמרים "דברים שמדענים מניחים" של משה רט, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. רט ניסה לשנמך את מעמד המדע למעמד הדת. הניסיון נכשל לחלוטין. הראיתי שהטיעונים שלו מוטים אידיאולוגית, הבהרתי שהנחות היסוד ה"מדעיות" שבהן הוא דן הן בעצם הנחות יסוד אנושיות. על מנת לשנמך באפקטיביות את המדע לתהום המעמדית של הדת, רט חייב לנו טיעונים יותר רציניים.

אם קראתם את המאמר הקודם שלי, בטח שמתם לב שבחרתי לדלג על המאמר הראשון בסדרת המאמרים של רט ולהתחיל דווקא משני האחרונים. במאמר הראשון בסדרה שלו מציג רט גרסה מפושטת של "הטיעון האבולוציוני נגד נטורליזם" (Evolutionary Argument Against Naturalism, EAAN) של התיאולוג אלווין פלנטינגה. בחרתי לשמור אותו לסוף, כי לקחתי את המאמר הזה קצת אישית. אני אוהב את פלנטינגה ולכן הטיפול המעוות שרט נתן לטיעון שלו צרם לי כמו מקהלת מסורים חשמליים. אני בספק עצום אם פלנטינגה יסכים שנייחס לו את מה שרט כתב, אבל מי יודע. להמשך הקריאה "תיאולוגיה יוצרת מציאות: משה רט על דברים שמדענים מניחים (חלק ב)"

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעללי בפייסבוק האישי שלי

פתגם אינטרנט ידוע אומר "לעולם אל תתווכחו עם טיפש. הוא יוריד אתכם לרמה שלו ויביס אתכם בזכות ניסיונו". משה רט מדגים שטיפשים הם לא היחידים שמשתמשים בטקטיקה הזאת. רט, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, רחוק מלהיות טיפש. להפך. אני מתרשם שהוא מאד חכם. ועדיין, יש מוטיב חוזר בניסיונותיו לגונן על הדת היהודית מאימת המציאות. שלל ההתפתלויות, עיקומי המציאות והטיעונים הקוסמטיים שלו מנסים להציג את המחלוקת בין הדת היהודית למציאות כמחלוקת בין שני סטים של הנחות יסוד פילוסופיות, למרות שבפועל היא ממש לא כזאת. כיניתי את הטקטיקה הזאת בעבר אד פילוסופיום.

לאחרונה הוא פירסם סדרה בת שלושה מאמרים תחת הכותרת "דברים שמדענים מניחים". הסדרה היא הדגמה מעולה לאד פילוסופיום שיטתי. במקום להעלות את קרנה של הדת, רט מנסה לשנמך את מעמד המדע אל התהום המעמדי של הדת שלו. במילים שלו:

כל מי שלמד קצת פילוסופיה של המדע, יודע היטב [… ש]גם המדע, כמו כל השקפה וגישה שהיא, מבוסס על אמונה – אמונה באמיתותן של אותן הנחות, שעליהן הוא נשען. בכך אין הוא שונה באופן מהותי מאמונות, דתות ופילוסופיות שונות, המבוססות גם הן על אקסיומות בלתי מוכחות.

רט לא מסתפק רק בזה. לאורך הסדרה הוא גם מתיימר להראות שהנחות היסוד של המדע מובילות לכמה השלכות לא נעימות למדע. בלי יותר מדי ברברת, אתחיל לפרק את הטיעונים העיקריים של רט בסדרה משלי, בת שני חלקים. החלק הזה יעסוק במאמר השני והשלישי בסדרה של רט. החלק הבא יעסוק במאמר הראשון שלו. אלא אם כן נאמר אחרת, כל הציטוטים לקוחים מדברי רט עצמו. להמשך הקריאה "תיאולוגיה יוצרת מציאות: משה רט על דברים שמדענים מניחים (חלק א)"

אם אתם רוצים לחזות בשלל מעללי ברשת מחוץ לבלוג, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הפרופיל האישי שלי בפייסבוק. בעבר הפעלתי גם דף פייסבוק לבלוג, אך אני מעדכן אותו הרבה פחות לאחרונה.

תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.

היסטוריה נחשבת למקצוע משעמם. ספרי היסטוריה רבים מצליחים ליצור שיעמום מזוקק אפילו מתיאורי קרבות עתירי דם, כאלו שיכולים לאכלס סרט הוליוודי ממוצע. כמעט ולא נתקלתי בהיסטוריון שבורך בכישרון בכתיבה עממית, כזה שיכול להחיות קרבות עקובים מדם, ליצור מתח כשהוא מתאר עוד תימרון צבאי מחוכם ובכלליות להפוך את ההיסטוריה לטובה יותר מסיפורת. נתקלתי אפילו בפחות היסטוריונים שהצליחו לעשות זאת לתמורות החברתיות בדרום אפריקה בתקופת שחר האפרטהייד בשנות ה-50 של המאה הקודמת.

אם זה המצב בהיסטוריה כללית, דמיינו כמה קשה זה לכתוב מדע פופולרי על ההיסטוריה האבולוציונית של כדור הארץ. הסרט "פארק היורה" עשה יח"צ טוב לדינוזאורים, אבל אפילו הוא התמקד בדינוזאורים שמושכים את תשומת הלב. לטירנוזאורוס רקס יש את כל התכונות של נבל הוליוודי מפלצתי: שיניים חדות, דחף עז לטרוף ומאסיביות של גודזילה. נסו לשלב בסרט כזה את הידוע על דינוזאור מהסוג שהחשיבות המדעיות שלו עצומה, אבל הערך הבידורי שלו אפסי. המשימה נמצאת על הגבול הדק שבין קשה לבלתי אפשרי.

למרות האתגר שבכתיבת היסטוריה פופולרית, זה בדיוק מה שאני עומד לנסות כאן. ספציפית, אני רוצה לשתף אתכם בפרטי ההיסטוריה האבולוציונית של צבי ים ירוקים (הם פז"מניקים באבולוציה), פרושים מגלפגוס (הם אגוזים! רגע… מה?) ועכברים אמריקאים (הם מתים על מקדונלד'ס). לזה לבד יש פוטנציאל להיות משמים כמו סקירה מרתקת של התמורות שעברו על כמות הפרונקלים של המלך לואי ה-16. אני לא מסתפק בזה. אנסה לשעמם אתכם עוד קצת. אסקור גם איך ביולוגים אבולוציוניים חקרו סוגיות באבולוציה של המינים האלו. כמו שאתם רואים, אני מנסה להנמיך לכם ציפיות. נראה אם זה יעבוד. להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: איך חוקרים אבולוציה (חלק ב)"

בשיטוטיי בחלק האתאיסטי של פייסבוק נתקלתי הרבה בטענה שדתות מתות באינטרנט. למה דווקא באינטרנט? מסתבר שדתיים רבים נשארים דתיים רק כי פרוכת ארון הקודש מסתירה מהם את המציאות ודעתם כלואה בין דפי הגמרא שבבית המדרש. באינטרנט הם נחשפים לנקודות מבט חלופיות על הדת שלהם שמשחררות את דעתם לחופשי. מוחם מפתח כנפיים שנושאות אותו על אוויר רווי בעובדות והגיון צרוף הרחק מאדמות הבור של דתו אל האדמות הפוריות של כנות אינטלקטואלית. כך מסתיים לו עוד סיפור חזרה בשאלה.

להמשך הקריאה "דתות לא מגיעות לאינטרנט כדי למות"

תודה למתן הולצר על שלל שיחות פרודוקטיביות לאורך השנים האחרונות בנושאים הקשורים לסדרה הזאת.

תוכן העניינים של הסדרה

• מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה (הקדמה וחלק א)
• איך חוקרים אבולוציה (חלק ב)
• על אשליות של טיעונים והחיים המוזרים של המנצ'קינים (חלק ג)
• הפיזיקה לעזרת ה'? הטיעון מתכנון עדין נגד קיומו של אלוהים (חלק ד)
• למה אין לי זמן לטיעון השעון, או איך אנלוגיות יכולות לרמות (חלק ה)
• מוצא החיים, הטעות של הויל ומדריך בהבנת הנקרא לתיאולוג היהיר (חלק ו)
• העיקרון האנתרופי, צעדים ראשונים (חלק ז)
• הברירה הטבעית, המציאות נגד שגיאות (חלק ח)

הקדמה

שון קונרי הוא אחד השחקנים האהובים עלי. אלמלא היה סקוטי, יכולת המשחק שלו היתה ראיה ישירה לקיומו של אלוהים. כשקראתי בפעם הראשונה את הספר "אלוהים משחק בקוביות" של הרב ד"ר מיכאל אברהם קפצו לי לראש שתי דמויות שהוא גילם, ג'יימס בונד ו-וויליאם מבסקרוויל. ג'יימס בונד הוא גברבר שרמנטי ורודף שמלות עם עולם ערכים מעוות, בו לא ברור אם שלום הממלכה הבריטית קודם לסקס או להפך. הוא נאבק בארכי-נבלים כמו יוריק גולדפינגר ולא מתבייש להתגרות בהם. כוויליאם מבסקרוויל, גיבור הסרט (והספר) "שם הורד", קונרי לבש גלימת נזירים ותיפקד כמעין שרלוק הולמס של ימי הביניים. הוא פותר סדרת רציחות במנזר ונאבק באמונות התפלות של חבריו לאמונה על ידי הפעלת לוגיקה קרה וחשיבה רציונלית.

מה הקשר בין "אלוהים משחק בקוביות" ושון קונרי? בספר הזה מיכאל אברהם מקדם את מה שהוא מכנה "בריאתנות שפויה", גישה דתית להבנת תיאוריית האבולוציה שנמצאת בין הפונדמנטליזם האבולוציוני והדוגמטיות של מכחישי האבולוציה. על ידי הפרדה בין הפן הפילוסופי של הדיון וממצאי המדע, אברהם מנסה להראות שהביולוגיה האבולוציונית לכל הפחות לא אומרת דבר על קיומו של אלוהים. למעשה, הוא סבור שהיא דווקא מספקת סיבה טובה להאמין באלוהים.

אברהם מציג בספרו שתי דמויות שדי דומות לוויליאם מבסקרוויל וג'יימס בונד של קונרי. הראשונה נראית רציונלית, בעלת טיעונים תקפים ובדיקת עובדות איתנה. היא לא מהססת לצאת נגד הלך הרוחות בזרם האורתודוקסי, אם לשם המציאות מובילה. היא הוויליאם מבסקרויל של אברהם. השניה היא סוכן בשירות הוד אלוהיותו שלא מתבייש לרדות באלו שיוצאים נגד האלוהים ולהתגרות בהם על ימין ועל שמאל. הוא שנון, או לפחות מנסה להיות, והרבה יותר פולמי. זה הג'יימס בונד של אברהם.

הדמות הראשונה התפוגגה כשקלטתי שאברהם מנסה לעוור עם מושגים. הוא עושה שימוש חופשי במושגים פילוסופיים ומדעיים בצורה שלא תרשים את מי שבקי בחומר. בנוסף, במקום להיות חלוץ אורתודוקסי שיוציא אותה מקיבוע, הוא מתגלה שוב ושוב כאדם שממחזר טיעונים דתיים מוכרים עם מעט מאד חידוש. כרגיל, הוא כנראה הקרבן הראשון של עצמו. לכל הפחות, הוא נראה לי כן בטעותו. הדמות השניה לא התפוגגה. היא לא נראית פיקציה. הספר הזה נכתב בטון יומרני מאד. לא ברור למה, לאור איכות התוכן שלו.

זאת טענה מאד רצינית שדורשת ביסוס מעמיק, ולכן החלטתי לכתוב סדרת מאמרים כמענה ל"אלוהים משחק בקוביות" של אברהם. אני לא מתכוון להשתמש בסדרה הזאת רק כמענה לספר של אברהם. זה לא פרודוקטיבי בעיני. הספר של אברהם הוא בשבילי הזדמנות לסקר נושאים שרציתי לכתוב עליהם כבר זמן רב, אבל לא היתה לי הזדמנות לעשות זאת. לכן, בשם האינפורמטיביות, המאמרים בסדרה הזאת מדי פעם יחרגו מהדרוש כדי לענות לאברהם.

תהנו מהסדרה! להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה (הקדמה וחלק א)"

סביב הדיון הזה היה פולמוס גדול בקרב שוחרי אבולוציה, לפני ואחרי שהוא נערך. השאלה המרכזית היתה האם תומכי אבולציה מרוויחים משהו מההשתתפות בדיונים מילוליים כאלו. אני נוטה לענות על השאלה הזאת בשלילה משתי סיבות. בתור התחלה, בין אם ניי נתן שואו אדיר להמשך הקריאה "אתגר של תפיסה: מחשבות על הדיון בין ביל ניי לקן האם"

בחיי היום-יום שלי אני לא זוכה לחוות מסע הרפתקאות מלהיב שכזה. עד כמה שזה עלול להפליא אתכם, הדבר הכי קרוב אליו בחיים שלי הוא בדיקת מקורות של טענות בריאתניות. לפעמים נדמה לי שההבדל היחיד בין המסע בהוביט והמסע שלי הוא המחסור באורקים. אחרי הכל, גם ההתמודדות עם טיעונים של בריאתנים רוויה בתלאות, עליות ומורדות, טוויסטים בעלילה, הומור, הומור עצמי ומנה גדושה של סיפוק סקרנות. היום אשתף אתכם במסע שכזה שלקחתי לאחרונה. להמשך הקריאה "מעט חינוך אבולוציוני: מסע בארץ הבריאתנים – מפלתו של טרופ (חלק ח')"

אי שם בשנות ה-50 צ'רלס ארווין ווילסון מונה לתפקיד מזכיר ההגנה האמריקאי. כמו כל מינוי כזה, הוא עמד לשימוע בפני ועדה של הקונגרס האמריקאי שנועד לעמוד על כישוריו, קשריו וחייו. בזמנו, ווילסון עדיין היה המנכ"ל של חברת הרכב ג'נרל מוטורס, חברה שהעסיקה עשרות אלפי אמריקאים, וגם החזיק מניות בחברה בשווי מיליוני דולרים. זה הפריע לועדה. מה ווילסון יעשה אם יצטרך לקבל החלטות מדיניות שישפיעו לרעה על ג'נרל מוטורס? האם אפשר לסמוך עליו? ווילסון לא ראה בעיה. "מה שטוב לג'נרל מוטורס טוב למדינה", הוא קבע.

הציטוט האייקוני הזה פרט היטב על הרגש האנטי-תעשייתי האנושי. ווילסון נתפס כמי שחושב שהמדינה תרקוד לצלילי האוינק-אוינק הקפיטליסטי שלו. מנקודת המבט שלו, כך היה נדמה, כיסא המנכ"ל בחדר הישיבות הפך לכיסא המלוכה על ארצות הברית. מתחתית התהום הקפיטליסטי, שעומקה כמה מיליוני דולרים, היה נראה שהאינטרסים של ג'נרל מוטורס מכתיבים את האינטרסים של המדינה. לא פלא שהציטוט יצר סקנדל שמילא את דפי העיתונים.

השערוריה של ווילסון מדגימה את אחד הקשיים שניצבים בפני גופים מסחריים בבואם להטות מדיניות. הם עלולים לעורר זעם אם ישפיעו על המדיניות בגלוי. במקום, הם צריכים לנוע כמה שיותר בשקט מאחורי הקלעים, כאילו ידיהם היו גרסה זדונית של היד הנעלמה של אדם סמית. אם רוצים להשפיע על מדיניות מאחורי הקלעים, איזה דרך יותר טובה לעשות זאת מלהטות מחקרים מדעיים? מדע הוא הכלי האולטימטיבי לחקר המציאות ולממצאים שלו יש חשיבות עצומה בקביעת מדיניות. בנוסף, האנשים שיודעים איך מדע עובד מאחורי הקלעים הם לרוב אקדמאים, לא אנשים מהציבור הרחב. הסיכון לזעם ציבורי קטן יותר. להמשך הקריאה "כסף, מדע וג'נרל מוטורס: איך מדע מושפע ממימון תעשייתי ואיך לא"

בפעם הקודמת בה הזכרתי את משה רט בבלוג, ביום השואה השנה, כתבתי על מאמר הפחדה שהוא פירסם באתר "כיפה". רט לא כותב רק עבור "כיפה". יש לו אתר משלו, מיסטריום, בו הוא מפרסם שלל מאמרים. לאחרונה הוא פירסם מאמר בו הוא סוקר את היחס בין דת ומדע, כפי שהוא רואה אותו. רט טוען שיש קונפליקט בין דת למדע ושהוא נובע מהשיטה המדעית עצמה, ולא מהידע המדעי שנצבר באמצעותה. הוא מונה כמה נקודות מחלוקת ומבהיר איך ניתן לדעתו לשלב בין מדע לדת. בכל אחת מהדוגמאות שלו הוא טועה. הטיעונים שלו לא מקוריים. הם שגורים בפיהם של הרבה דתיים. הוא מספק לי הזדמנות מצוינת לסקור אותם וגם להציג טפח או שניים מדעתי על היחס בין דת ומדע. להמשך הקריאה "תיאולוגיה יוצרת מציאות: משה רט והיחס בין דת ומדע"