תגית: הטיעון מתכנון

לא הייתי מרוצה מסדרת הרשומות הקודמת על מרחבי רצפים. התמקדתי יותר מדי בפרטים ופיתחתי את ההסבר לאט מדי. מרוב עצים, לא ראו את היער. הטיעון הזה נראה כמו יער שנפל קרבן להוריקן, וזה צריך להיות ברור מהר יותר. יש לי טיוטה של החלק השלישי בסדרה, אבל החלטתי לקצר במקום להמשיך את מגמת האריכות. את כל הסדרה, שהיתה אמורה להיות בת ארבע רשומות ארוכות, אצמצם עכשיו לרשומה אחת גדולה שהיא "הגרסה המקוצרת" בקטע אירוני.

כל הנושא מתחיל מטענה מאד נפוצה בקרב דתיים: החיים לא יכלו להיווצר במקרה. הטענה הזאת קוראת להצדקה. זאת משום שהיא מרכזית לכמה טיעונים לטובת קיומו של אלוהים, לרבות כמה גרסאות של הטיעון מתכנון והטיעון מתכנון עדין. כל מי ששואף לשכנע אדם אינטליגנטי סביר שהטיעונים הללו לטובת קיומו של אלוהים מחזיקים מים, יצטרך לשכנע אותם שהטענה הזאת נכונה.

מניסיוני, אפשר לסווג את ההצדקות לטענה הזאת לשתיים: הצדקות סובייקטיביות וטיעונים עלק-מתמטיים. ההצדקות הסובייקטיביות הן בגדול מה שקורה כשזמיר כהן ונשיונל ג'יאוגרפיק יוצאים לדייט – עולם החי מרומם עד השמים בעזרת רטוריקה רוויית סוכר ותמונות מרהיבות עד שהשומע מגיע לאורגזמה אינטקטואלית של תמיהה ותדהמה מהיופי, המורכבות והסדר שלהם. מהרשמים והתחושות האלו נובעת המסקנה. לדוגמא של זה, קראו את כל אחד מספרי "המהפך" של כהן.

אין שום דבר רע באורגזמות, גם כאלו אינטלקטואליות, אך כאן מדובר בשפיכה מוקדמת. מאז המהפכה המדעית למדנו שהרשמים הגולמיים הללו, הם לא אינדיקציה טובה לאופן בו המציאות עובדת. כך למשל כדור הארץ חג סביב השמש במהירות עצומה, ואנחנו לא מרגישים "רוח" טופחת על פנינו כאילו נסענו במכונית עם החלון פתוח. ולמרות שהמקלדת עליה אני כותב "מרגישה" מוצקה לגמרי, פיזיקאים וכימאים גילו שהיא ברובה ריק. בקיצור, כדי שהאדם האינטליגנטי הסביר ישתכנע שהחיים לא יכלו להיווצר במקרה, יש לשים על השולחן נימוק עם בשר שהוא יכול לנעוץ בו את שיניו. אין אופציה טבעונית.

את החלל הזה אמורים למלא הטיעונים העלק-מתמטיים. לכולם יש את אותה צורה והגרסאות נבדלות אחת מהשניה רק בפרטים. ראשית, סופרים את כמות הצורות האפשריות של איזה תופעת טבע. החישובים מדויקים להפליא ומניבים כמעט תמיד איזה מספר עצום. שנית, טוענים שרוב מוחץ מהצורות הללו דפוקות באיזשהי צורה. הן לא חיות, לא "עובדות", לא דומות למה שאנחנו מכירים בעולם הטבע הנגלה לעיננו, או משהו בסגנון. לבסוף, משילוב שתי העובדות הללו מסיקים שההסתברות להיווצרות החיים "במקרה" היא אפסית.

בעיני, הבעיה של הטיעון הזה כפולה. ראשית, לכאורה אתאיסטים כמוני מאמינים בטענה שהטיעון הזה מתיימר להפריך, הטענה שהחיים נוצרו במקרה. בפועל, הוא מפריך דעה שקשה לי לחשוב על אינטלקטואל שלוקח אותה ברצינות וגם אני, גרגיר אבק שכמותי, דעתי כדעתם. שנית, הוא מניח הנחות הזויות לגמרי לכל מי שיודע דבר או שניים על חקר מוצא החיים, או אפילו ביולוגיה בסיסית. בלי ההנחות האלו, לטיעון הזה אין תקווה. בקיצור, זה טיעון שמרשים את שומעיו בעלק-מתמטיקה, אבל בפועל מתפלמס עם דחלילים ושגוי עובדתית בנקודות קריטיות. מי שמשתמש בו נלחם קפוארה בתחנות רוח בזמן שהוא מתעלם מחנית שתקועה לו בחזה.

להמשך הקריאה "מרחבי רצפים בשירות האל – הגרסה המקוצרת"

[toc]

ריצ'רד סווינבורן הוא פילוסוף נוצרי בריטי, מהגדולים והמשפיעים ביותר בעולם התיאולוגיה. הוא גם מהאנשים שאני לא מסכים איתם על כמעט כלום, אך למרות זאת מכבד מאד. הזכרתי ברשומה הקודמת שאנשים כאלו עלו בדפי הבלוג הזה מעט מדי. בשבוע האחרון עבדתי, כמובטח, על הרשומה על הגיגי מיכאל אברהם בעניין דטרמיניזם ויכולתו של הדטרמיניסט לדעת. הבן אדם יצא לי מכל החורים. הוא חפרן, טרחן ומלא מעצמו, גם כשהוא אומר שטויות גמורות. המוטיבציה לגמור את הרשומה על שיגיונות אברהם ירדה מעט, אז רציתי לעשות משהו שיגרום לי להרגיש טוב יותר. הרשומה הנוכחית נותנת טעימה מהגיגי סווינבורן על הטיעון מתכנון. בסופו של דבר, אני לא מסכים איתם, אבל אני לחלוטין אוהב אותם. להמשך הקריאה "ריצ'רד סווינבורן על איך אלוהים מסביר את קיומם של חיים אינטליגנטיים"

[toc]

לאחרונה, עבודות בניה מחוץ לחלון הדירה שלי אילצו אותי לחפש מקום שקט ורגוע ללמוד בו. רוטן כמו סטודנט טיפוסי, שוטטתי קרוב לשעה בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב בחיפוש אחר מה שחשבתי עליו כאל דוראדו האישי שלי. לא מצאתי אותו. מסתבר שהקמפוס של אוניברסיטת תל אביב די סגור בתקופת החגים. הספריות לא פועלות, רוב הבניינים סגורים ובבניינים שנותרו פתוחים חדרי הסטודנטים נעולים. למעשה, כל הקמפוס נראה כמו ספינת רפאים. מתחם ענק שנראה שוקק חיים בכל יום אחר בשנה, נראה השבוע כמו מדבר סהרה של האקדמיה הישראלית.

התחלתי את החיפוש שלי מלא מוטיבציה בבניין בית הספר למתמטיקה וסיימתי אותו מלא בתסכול באותו מקום. מיואש, פניתי לחזור אל הדירה הרועשת שלי כשפתאום הופיעה מולי חברה ישנה מימיי כסטודנט לביולוגיה. היא הלכה לקנות לעצמה קפה של בוקר לפני שתתחיל עוד יום של עבודת מעבדה. ישבנו לשיחת "מה קורה?" קצרה. שנינו שמחנו לראות אחד את השני. גם שמחנו לדחות את הקץ – אני את השיבה לדירה הרועשת שלי, היא את עבודת המעבדה שלה.

לכל הדעות המפגש הזה היה מקרי לחלוטין. כשחשבתי עליו מאוחר יותר, המחשבות שלי נעו לרוב בין נוסטלגיה כללית לתואר הראשון בביולוגיה לחוויות הספציפיות שחוויתי אז עם החברה הזאת וחבורת הסטודנטים שהסתובבנו איתה. לרוב. מדי פעם, הפדנט חסר התקנה שבתוכי לקח את המושכות ותהה לגבי טבעו של המפגש הזה. הוא היה מקרי לחלוטין, אבל מה בעצם זה אומר? בהרבה הקשרים אנחנו אומרים על אירוע שהוא "מקרי" או שהוא קרה "במקרה" או ש"יד המקרה" הוציאה אותו לפועל. למה אנחנו מתכוונים? להמשך הקריאה "איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את המקריות"

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי.

תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.

בשני המאמרים הקודמים בסדרה הראיתי שמיכאל אברהם לא מצליח להראות שחוקי הטבע תוכננו על ידי אלוהים. לפניו תופעה – חוקי הטבע מאפשרים את קיומם של חיים. לפניו שתי סברות אפשרויות למוצאם של חוקי הטבע הללו. סברת התכנון קובעת שישות תבונית תכננה אותם. הסברה העיוורת קובעת שהם נוצרו בלי תכנון. אברהם מתיימר להראות שסברת התכנון נכונה, אך נכשל. כפי שהדגמתי, הטיעונים שלו הם יותר כלים רטוריים שמקדמים שכנוע. לוגית ועובדתית הם כושלים.

אלו לא כלי השכנוע היחידים שזמינים לדתי. אנלוגיות נמצאות בארגז הכלים שלהם. אנלוגיות הן לאו דווקא דבר שלילי. אינספור דוגמאות מפילוסופיה ומדע יכולות להדגים את החשיבות שלהן. הן יכולות לגרות את האינטואיציה ולחשוף סתירה נסתרת מעין, מושג נעלם שיכול לקדם את ההבנה שלנו או תובנה נפלאה שהיתה חבויה בבלאגן של המציאות. זה לא מה שקורה עם הטיעון מתכנון. הטיעון הזה כמעט תמיד מגיע יחד עם אנלוגיה כלשהי למשהו שכולנו יודעים שתוכנן על ידי בני אדם. האנלוגיות הללו מפתות, אך תמיד מטעות. להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: למה אין לי זמן לטיעון השעון, או איך אנלוגיות יכולות לרמות (חלק ה)"

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי.

תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.

הרבה דתיים, ומיכאל אברהם בתוכם, חושבים שההתאמה בין החיים ובין חוקי הטבע והתנאים השוררים בכדור הארץ היא טיעון טוב לטובת קיומו של אלוהים. במאמר הקודם ראינו שלדתיים האלו מחכה קצת עבודה. אחרי הכל, ההתאמה הזאת יכולה להיווצר בשתי דרכים שונות: תכנון על ידי ישות תבונית, או תהליך חסר תכנון. על פניו, גם סברת התכנון וגם הסברה העיוורת מסוגלות להסביר את התופעה הזאת. לחזור על התופעה כמו תקליט שבור לא יראה שסברת התכנון נכונה, או שהסברה העיוורת שגויה.

אולי לא הכל אבוד. אולי, ברוחו של מארק טוויין, הדיווחים על מות הטיעון היו גוזמה. אולי יש טיעון משופר, שיכול לעזור לדתי להצדיק את המסקנה שיש אלוהים. מיכאל אברהם מציג כזה טיעון, לפחות בכל הנוגע להתאמה בין חוקי הטבע לחיים (הוא לא מציע אחד לגבי ההתאמה בין החיים לכדור הארץ). להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: הפיזיקה לעזרת ה'? הטיעון מתכנון עדין נגד קיומו של אלוהים (חלק ד)"

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מעלליי בפייסבוק האישי שלי.

תוכן העניינים של סדרה זאת זמין במאמר הפותח שלה.

הרשומה הזאת מוקדשת לערן דוד לרגל יום ההולדת שלו. תמשיך להיות גבר-גבר ובהצלחה בחיים!

תיאור מפורסם של דת הוא שהיא מחפשת בחדר חשוך חתול שחור שלא נמצא שם ומוצאת אותו. אני חושב שהדימוי הזה שגוי. החתול באמת לא שם, אבל החדר מואר היטב. הבעיה היא לא דת, אלא דתיים. חסרה להם המוטיבציה להסתכל על כל החדר ולהווכח שהחתול לא שם. במקום, הם בוהים בנקודה מסוימת בתקרה ומשלים את עצמם שיש בנקודה הזאת משהו מיוחד שמראה שהחתול אכן בחדר.

זה בדיוק מה שהרב ד"ר מיכאל אברהם עושה בפרק ג בספרו "אלוהים משחק בקוביות". במקרה של אברהם, החתול הוא אלוהים והנקודה בתקרה היא תיאוריית מדעיות שמסבירות מוצא. אברהם מתיימר להראות שתיאוריית המפץ הגדול (היווצרות היקום), האביוגנזה (היווצרות החיים מן הדומם) ותיאוריית האבולוציה (התפתחות החיים) מספקות ראיה מעולה לטובת קיומו של אלוהים. מאחורי כל הפרק עומדת טענה אחת מרכזית: אברהם חושב שהוא הצליח להראות שכדור הארץ ובמיוחד חוקי הטבע נוצרו על ידי מתכנן תבוני. הוא לא. שלושת החלקים הבאים בסדרה יוקדשו כדי להראות זאת. להמשך הקריאה "אברהם משחק בטעויות: על אשליות של טיעונים והחיים המוזרים של המנצ'קינים (חלק ג)"

את המאמר האחרון שלי על הטיעון מתכנון כתבתי לפני יותר משנה. התרכזתי בו בסתירה אמפירית של הטיעון הזה. את הביקורת שם ניתן לסכם בכך שאנחנו יודעים איך דברים מורכבים מאד, יצורים חיים, נוצרו בדרך טבעית לחלוטין, ולכן מורכבות לא מעידה על יוצר מודע שיצר אותה.

במאמר הזה אני רוצה להוסיף נדבך נוסף לטיעון הזה. הביקורת על הטיעון מתכנון היא מעט יותר מורכבת ממה שהוצג שם. מלבד הטיעון האמפירי קיימים מספר טיעונים פילוסופיים שמראים שהטיעון לא תקף, שאת עיקרם קראתי בספריו ובעיבודים לספריו של דיויד יום. לפני שאמשיך הלאה ואפרוס אותם אזכיר בקצרה איך בדרך כלל מנוסח הטיעון מתכנון:

בדומה למכוניות, מחשבים ושאר עצמים מורכבים מעשי ידי אדם, היקום מורכב ומסודר

לכן, בדומה לעצמים מורכבים מעשיידי אדם, יש לו יוצר שתכנן אותו במודע

בלוגיקה נונ-סקוויטור הוא טיעון שהמסקנה שמוציאים ממנו לא נובעת מההנחות שלו על פי כללי הלוגיקה. גם הטיעון מתכנון מכיל מסקנה שלא נובעת מההנחות. מהעובדה שהעולם נראה מורכב ומסודר כמו אובייקטים מעשי ידי אדם, לא נובעת המסקנה שיש לו יוצר. כדי להבין מדוע, עלינו ללמוד איך גילינו שהעצמים מעשי ידי אדם הם מעשי ידי אדם מלכתחילה. התשובה נעוצה בהליך הלמידה שלנו כבני אדם.

את מה שאומר כעת רבים עלולים למצוא כנוגד מאד את האינטואיציה, אבל הוא עדיין נכון פילוסופית. אנחנו רגילים בחיי היום יום להסיק מסקנות על ההתנהגות של חפצים ואנשים מהניסיון שלנו איתם. כשחושבים על הרעיון של “סיבתיות” בצורה פילוסופית, מגלים שהוא לא ממש יותר משני אירועים שקורים אחד אחרי השני בצורה קבועה. אנחנו כבני אדם גילינו מהניסיון את הקשר העקבי הזה בין שני הדברים ולכן אנחנו אומרים שהאחד הוא הסיבה של השני.

כדי להפוך את הרעיון למוחשי יותר, נסו לחשוב כמו ילד קטן שנוגע בפעם הראשונה בתנור חם. אין משהו טבוע בחום גבוה כך שעל ידי חשיבה שכלית בלבד נוכל להסיק שהוא גורם לכוויות. לכן ילדים רבים נועדו לחוות פיזית כאב מחום גבוה, כמה שפחות אני מקווה, לפני שילמדו זאת. כשננסה להסביר לילד למה לא לגעת בדברים לוהטים אנחנו נדבר במונחים של ניסיון. “חום גורם לכאב” הוא משפט שמתאר חוויה שמישהו, הדובר או מישהו אחר, חווה. הוא לא אומר מדוע חום גורם לכוויה. להט ידוע כגורם לכוויה, אך פילוסופית המציאות היתה יכולה להיות שונה. הוא היה יכול לגרום להרגשת עונג עילאית. מה שמכתיב לנו מה המציאות הוא ניסיון העבר שלנו עם חום.

ההשלכות של העיקרון הזה על הטיעון מתכנון משמעותיות מאד. אנחנו יודעים שאובייקטים כמו שעונים, מחשבים ומכוניות הם מעשה ידי אדם כי הניסיון שלנו לימד אותנו שהם כאלו. אנחנו יודעים שהמורכבות שלהם היא תוצר של חשיבה ותכנון אנושיים, כי למדנו את זה מהניסיון. כשנראה דגמי מכוניות לא מוכרים, עדיין נוכל להסיק שבני אדם יצרו אותם על סמך הידע הקודם הזה. אך האם יש לנו ניסיון עם מספיק יקומים כדי להסיק מהם מסקנות על היקום שבו אנו חיים? כמובן שלא. אנחנו חיים ביקום הזה, היקום היחיד שאנחנו מכירים, בלי יכולת לדעת אם אל יצר אותו או לא. לכן האנלוגיה בין היקום לחפצים מעשי ידי אדם נשברת.

למרות הכשל הפילוסופי הגדול הזה, בואו נניח שהאנלוגיה נכונה והטיעון מתכנון מראה שקיים ליקום יוצר. אנחנו יודעים שהמצאות אנושיות מורכבות הן תוצר של הרבה מתכננים שעבדו עליהן ישירות. ככל שהן מורכבות יותר, הן דורשות יותר מוחות חושבים וידיים עובדות. בנוסף, כל המצאה מסתמכת על ידע קודם שצברו אחרים. לכן במישרין ובעקיפין, אובייקטים מורכבים מעשי ידי אדם הם תוצר של הרבה שותפים. עבור דתיים בימינו, ספציפית יהודים, נוצרים ומוסלמים, העובדה הזאת בעייתית מאד. אם אנחנו מסכימים לצרכי הדיון שהאנלוגיה נכונה, נובע ממנה שיש הרבה יוצרים ליקום. במילים אחרות, הטיעון תומך בפוליתאיזם – אמונה בכמה אלים.

כפי שאנחנו רואים, האנלוגיה פותחת פתח להסקת מסקנות שדתיים לא יאהבו, אך מצד שני לא ניתן להסיק ממנה שמדובר באלוהים הדתי בכלל. התכלית שלשמה היקום נוצר, מהו הספר הקדוש האמיתי, האם אלוהים כל יכול או מאד חזק, האם אלוהים יודע הכל – כל אלו ועוד הן שאלות שהטיעון לא רומז לתשובה עליהם. כשמוסיפים את זה לקדרה, נראה שמהטיעון לא ניתן להסיק את קיומו של האלוהים הדתי בכל מקרה.

בהסתכלות כוללת נראה שהטיעון מתכנון מכיל כמה שכבות של בעיות פילוסופיות. ראשית, מנקודת מבט פילוסופית לא ניתן לקבל את ההקבלה שהוא יוצר בין דברים מורכבים מעשי ידי אדם ליקום (וטכנית, גם לעצמים טבעיים אחרים – חיות, צמחים וכדומה). אך גם אם מקבלים את ההקבלה, המסקנה שדתיים מנסים להוציא מהטיעון לא בהכרח נובעת ממנו. לכן הטיעון, שכפי שטענתי בעבר עומד על קרקע רעועה מבחינה אמפירית, עומד על פיגום פילוסופי פגום עוד יותר.