מותו של אדם מצער את קרוביו, מוקיריו ואוהביו. ברוב המקרים, לבי נחמץ גם ממותו של אדם שאני לא מכיר ו/או מוקיר. הרוגי הפיגוע אמש בבורגס, בולגריה, הם דוגמא לצער שכזה לאדם שאיננו עוד. מותו של הרב יוסף שלום אלישיב הוא אחד היוצאים מן הכלל. אני לא שמח שהוא נפטר וכמובן שלא אצא לחגוג את מותו, אך אני גם לא מרגיש בלבי את אותה צביטה שמסמנת סערת רגשות קטנה של דכדוך על אדם שהלך לעולמו.
יש לכך שתי סיבות. הראשונה והמשנית שבהן להמשך הקריאה "למה אני לא מצטער שהרב אלישיב נפטר"