לעתים נדירות מאד אני קורא מאמר שמכעיס אותי כל כך עד שאני לא מסוגל לדחות את התגובה עליו למועד אחר או אפילו לתמצת אותה. זה מה שקרה במאמר של רחלי מלק-בודה במדור היהדות של YNET. בידיעה שהמאמרים והידיעות שם נוטים להציג חסך גדול בחשיבה ביקורתית, צללתי אל הכתבה. כפי שרמזתי, לצערי, השנורקל שלי היה קצר מדי בשביל ביצת השיגיונות הטובענית שמרכיבה את טענותיה.
המאמר הזה מדגים בראש ובראשו את עניות המחשבה של הרבה נשים בציבור הדתי. רבות מהן סובלות ממאבק פנימי בלתי פתיר שנובע מהצורך לאזן בין ערכים ליברלים פמיניסטיים וערכים דתיים. איזון כזה, אם הוא בכלל אפשרי, עדין ושברירי מאד. דתיה מצופה למלא את מצוות הדת מן הצד הדתי, ומצד שני לחשוב על עצמה כאינדיבידואל בעל רצונות. היא אמורה לעשות עצמה כאפס לעומת רצון האל, הרב או ההלכה ועדיין לחשוב על עצמה כמשהו בעל רצונות. להמשך הקריאה "קולן העמום של הנשים החרדיות"