אי שם בשנות ה-50 צ'רלס ארווין ווילסון מונה לתפקיד מזכיר ההגנה האמריקאי. כמו כל מינוי כזה, הוא עמד לשימוע בפני ועדה של הקונגרס האמריקאי שנועד לעמוד על כישוריו, קשריו וחייו. בזמנו, ווילסון עדיין היה המנכ"ל של חברת הרכב ג'נרל מוטורס, חברה שהעסיקה עשרות אלפי אמריקאים, וגם החזיק מניות בחברה בשווי מיליוני דולרים. זה הפריע לועדה. מה ווילסון יעשה אם יצטרך לקבל החלטות מדיניות שישפיעו לרעה על ג'נרל מוטורס? האם אפשר לסמוך עליו? ווילסון לא ראה בעיה. "מה שטוב לג'נרל מוטורס טוב למדינה", הוא קבע.
הציטוט האייקוני הזה פרט היטב על הרגש האנטי-תעשייתי האנושי. ווילסון נתפס כמי שחושב שהמדינה תרקוד לצלילי האוינק-אוינק הקפיטליסטי שלו. מנקודת המבט שלו, כך היה נדמה, כיסא המנכ"ל בחדר הישיבות הפך לכיסא המלוכה על ארצות הברית. מתחתית התהום הקפיטליסטי, שעומקה כמה מיליוני דולרים, היה נראה שהאינטרסים של ג'נרל מוטורס מכתיבים את האינטרסים של המדינה. לא פלא שהציטוט יצר סקנדל שמילא את דפי העיתונים.
השערוריה של ווילסון מדגימה את אחד הקשיים שניצבים בפני גופים מסחריים בבואם להטות מדיניות. הם עלולים לעורר זעם אם ישפיעו על המדיניות בגלוי. במקום, הם צריכים לנוע כמה שיותר בשקט מאחורי הקלעים, כאילו ידיהם היו גרסה זדונית של היד הנעלמה של אדם סמית. אם רוצים להשפיע על מדיניות מאחורי הקלעים, איזה דרך יותר טובה לעשות זאת מלהטות מחקרים מדעיים? מדע הוא הכלי האולטימטיבי לחקר המציאות ולממצאים שלו יש חשיבות עצומה בקביעת מדיניות. בנוסף, האנשים שיודעים איך מדע עובד מאחורי הקלעים הם לרוב אקדמאים, לא אנשים מהציבור הרחב. הסיכון לזעם ציבורי קטן יותר. להמשך הקריאה "כסף, מדע וג'נרל מוטורס: איך מדע מושפע ממימון תעשייתי ואיך לא"