מעט חינוך אבולוציוני: המיתוס של האקראיות האבולוציונית (חלק י')

תוכן העניינים של סדרה זאת נמצא במאמר המבוא שלה.

חבר הפנה אותי לדיון בטוויטר על אבולוציה. טוויטר הוא לא מקום טוב לדיונים כאלו. הוא מכריח את המשתמשים בו לקצר, ולרוב קוצר היריעה יוצר קצר בהבנה. למשל, אני לא מבין למה חתר מכחיש האבולוציה התורן, כשכתב בדיון הטוויטר הזה:

ברירה טבעית אינה אבולוציה. נקודה. זהו מנגנון ברירה, כשמו. גם על פי תיאוריית האבולוציה, האבולוציה עצמה היא תהליך אקראי שמביא להתפתחות גנטית. והברירה הטבעית היא רק המבחן שקובע מי שורד. כלומר, המקסימום שאפשר לומר עליה זה שהיא קובעת את ה pool הגנטי הקיים בכל רגע נתון. להביא דוגמה של ברירה טבעית זה להביא דוגמה של… נכון, ברירה טבעית. לא של הליך התפתחות אבולוציונית, שהיא הליך נפרד. ברירה טבעית מתקיימת גם בלי אבולוציה.

ובכן, אני מכיר כמה מהמילים האלו. ברירה טבעית, אבולוציה, התפתחות גנטית, בריכת גנים ("pool גנטי") – כולם מושגים די מקובלים בביולוגיה אבולוציונית. אם אני מניח את המשמעויות המוכרות לי שלהם, אין לי מושג מה קראתי. מבחינתי זה כמו לנסות למצוא משמעות במשפט "רעיונות ירוקים וחסרי צבע חולמים בזעם".

לא בא לי להיות הברוך אסולין של הטוויטר ואין לי כוח לכתוב פירוש רש"י על נגיסוני התובנות של מיקרו-בלוגרים. במקום, אעשה קצת פריסטייל. אפשר לזהות בדיון הזה בטוויטר את צילם של כמה טענות שפופולריות מאד בקרב מכחישי אבולוציה:

  1. אבולוציה היא תהליך אקראי.
  2. שינויים אבולוציוניים קטנים, מיקרואבולוציה, אכן קורים ולא נמצאים במחלוקת. המחלוקת היא על טיב הראיות למקרואבולוציה, לשינויים אבולוציוניים גדולים. הן גרועות.
  3. הביולוגיה האבולוציונית נופלת מתחת לרף הגבוה של תיאוריות מתחום הפיזיקה, הכימיה והמדעים המדויקים. בפרט, בניגוד לתיאוריות אלו, לאבולוציה אין רקע מתמטי חזק והאישושים המעבדתיים שלה נופלים באיכותם.

בשבילי, זאת סיבה למסיבה. אנצל את ההזדמנות ואעבור על כל אחד מהטענות האלו בפני עצמן. ברשומה הזאת אעסוק בטענה הראשונה ואשמור את שתי האחרות לרשומות הבאות. להמשך הקריאה "מעט חינוך אבולוציוני: המיתוס של האקראיות האבולוציונית (חלק י')"

איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את המקריות

לאחרונה, עבודות בניה מחוץ לחלון הדירה שלי אילצו אותי לחפש מקום שקט ורגוע ללמוד בו. רוטן כמו סטודנט טיפוסי, שוטטתי קרוב לשעה בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב בחיפוש אחר מה שחשבתי עליו כאל דוראדו האישי שלי. לא מצאתי אותו. מסתבר שהקמפוס של אוניברסיטת תל אביב די סגור בתקופת החגים. הספריות לא פועלות, רוב הבניינים סגורים ובבניינים שנותרו פתוחים חדרי הסטודנטים נעולים. למעשה, כל הקמפוס נראה כמו ספינת רפאים. מתחם ענק שנראה שוקק חיים בכל יום אחר בשנה, נראה השבוע כמו מדבר סהרה של האקדמיה הישראלית.

התחלתי את החיפוש שלי מלא מוטיבציה בבניין בית הספר למתמטיקה וסיימתי אותו מלא בתסכול באותו מקום. מיואש, פניתי לחזור אל הדירה הרועשת שלי כשפתאום הופיעה מולי חברה ישנה מימיי כסטודנט לביולוגיה. היא הלכה לקנות לעצמה קפה של בוקר לפני שתתחיל עוד יום של עבודת מעבדה. ישבנו לשיחת "מה קורה?" קצרה. שנינו שמחנו לראות אחד את השני. גם שמחנו לדחות את הקץ – אני את השיבה לדירה הרועשת שלי, היא את עבודת המעבדה שלה.

לכל הדעות המפגש הזה היה מקרי לחלוטין. כשחשבתי עליו מאוחר יותר, המחשבות שלי נעו לרוב בין נוסטלגיה כללית לתואר הראשון בביולוגיה לחוויות הספציפיות שחוויתי אז עם החברה הזאת וחבורת הסטודנטים שהסתובבנו איתה. לרוב. מדי פעם, הפדנט חסר התקנה שבתוכי לקח את המושכות ותהה לגבי טבעו של המפגש הזה. הוא היה מקרי לחלוטין, אבל מה בעצם זה אומר? בהרבה הקשרים אנחנו אומרים על אירוע שהוא "מקרי" או שהוא קרה "במקרה" או ש"יד המקרה" הוציאה אותו לפועל. למה אנחנו מתכוונים? להמשך הקריאה "איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את המקריות"