קיומו של אלוהים הוא אחד הרעיונות הכי מרכזיים בדת היהודית, אבל הוא למעשה לא החשוב בהם. חשוב יותר, מרכזי יותר וחיוני יותר הוא הרעיון שאלוהים מסוגל לעשות כל מיני דברים בעולם. אפילו יותר חשוב, מרכזי וחיוני הוא הרעיון שאלוהים עשה זאת בפועל. אלוהים מתואר כמי שברא את העולם, נתן לנו את התורה והתגלה לנביאים. בנוסף, הוא מתואר כמקשיב לתפילות, גוזר גזירות ומעניק שפע טוב. הרבה מנהגים דתיים מקבלים מכך את מרבית המשמעות שלהם. לדוגמא, בתקופת החגים ההולכת וקרבה, יהודים-דתיים עושים תשובה, מרבים בתפילות ובמעשים טובים. זאת התקופה בה אלוהים עושה חשבונות ומכריע מה יקרה להם השנה. ההחלטה שלו בבית דין של מעלה חשובה מאד. נניח שאלוהים לא באמת משקלל חשבונות, מודד מעשים טובים מול מעשים רעים ופוסק גזרי דין. במצב זה, נעלמת הפואנטה של הרבה, ולדעתי הרוב המוחלט, ממנהגי ההתעוררות הדתית לתשובה בחודש אלול, ראש השנה וימי כיפור.
עם זאת, יש עוד מצב בו אותו דבר בדיוק קורה – כשאין תוכן ברור למילים "אלוהים עשה". אם אין לנו מושג מה אנחנו אומרים כשאנחנו אומרים שאלוהים עושה דבר כזה או דבר אחר, כשלמילים הללו אין באמת תוכן ברור שעומד מאחוריהם, הרי שלא באמת תקשרנו רעיון ברור. זה דבר אחד לומר, לכתוב, לשמוע או לקרוא את המילים "אלוהים גזר את דינו של פלוני לטובה". זה דבר אחר להתייחס לאמירה הזאת כאמירה בעלת משמעות, כזאת שיש לה תוכן ברור שאנחנו מסוגלים להבין. כדוגמא, זה דבר אחד להיות מסוגל לומר, לכתוב, לשמוע או לקרוא את המילים "שלקלקלר הלך ברחוב". זה דבר אחר לחלוטין להתייחס לאמירה הזאת כאמירה בעלת משמעות. אולי יש אנשים שחושבים שהם הצליחו להבין את המשפט הזה, ובטח יש אנשים שחושבים שהם מבינים משפטים בהם כתוב שאלוהים עושה משהו. אני חושב שזה רושם מוטעה, שנובע מפספוס של האתגרים שעומדת לפניהם. להמשך הקריאה "כשאלוהים עושה, איך זה נראה?"